א ויהי שם לגר גדול עצום ורב. כמ"ש רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי גו'. דלכאורה יפלא מאי קמייתי ראיה מפסוקי יחזקאל על דברי תורה. ועוד מהו הדמיון כצמח השדה. ונראה שבתיבת ורב נכלל בו שני פירושים א' רב בכמות. היינו שהיו במספר עם רב והב' הוא רב האיכות. היינו במעלה וחשיבות ובא בעל הגדה כאן … להמשך קריאה
א ברוך שומר הבטחתו לישראל וגו' את הקץ וגו' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' והיא שעמדה לנו וגו' מצילנו מידם. הנה הרמב"ם ז"ל מקשה מפני מה נתחייב פרעה ועמו על שהשתעבדו בישראל הלא כך גזר הש"י בברית בין הבתרים כמפורש בתוה"ק כי גר יהיה זרעך גו' ותירץ דבשלמא אם היתה הגזירה מפורשת … להמשך קריאה
א מתחלה עע"ז היו וגו' ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וגו'. הכוונה בסיפור הלזה דבאמת בלילה הזה אנו משבחים ומודים לשמו ית' ע"כ הטוב והנסים והנפלאות שעשה עמנו בצאתנו ממצרים וממאסים ומגנים כל הרע של עע"ז. והנה מי שהוא צדיק מעיקרא שלא טעם טעם חטא מעולם זה אינו יכול כ"כ למאס ולגנות הרע בעיני כל כי … להמשך קריאה
א יכול מר"ח ת"ל בעבור זה וגו' שיש מצה ומרור מונחים לפניך גו'. הנה באמת אף אם התינוק שואל את האב שאלה זו בשאר ימות השנה אז יכול האב ג"כ להשיב להבן כפי הכתוב בתורה אך דהתוה"ק מורה לנו דכל ימות השנה אף אם יאמר להבן הסיפור יציאת מצרים לא יהיו אז הדברים מתיישבים בלבו … להמשך קריאה
א רשע מה הוא אומר וגו'. לכאורה הוא מושלל הבנה וכי בשביל שאלתו מה העבודה הזאת יהא נקרא רשע אך הנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני. וכדי לגלות לך מעלת הצדיק אעתיק לך פה מה שמצאתי בספר מדרש תלפיות באות ג' ענף גדעון באמצע הדיבור וז"ל: ב אמר המאסף … להמשך קריאה
א מעשה ברבי אלעזר בן עזריה כו'. שהיו מסובין בבני ברק כו'. הן אמת ששם המקום היה כך. אך עכ"ז צריך להבין הטעם למה נאספו יחד דוקא באותו המקום לספר שם ביצמ"צ. ובהעיר לב ושום שכל י"ל דהתנאים הק' ההם התבוננו ונתנו לבם אל הגלות המר הזה שהולך ומתגבר בכל יום. ורצו לעשות איזה דבר … להמשך קריאה
א ענין ד' כוסות אשר ציונו ית"ש הנכבד והנורא. הם מוחין עילאין קדישין מוחין דאימ"א מביען דארבע הצלות: וענין המצה הם מוחין דאב"א נשמה לנשמה. הנקרא חי"ה מחמשה חלקי הנפש פנימית העולמות. שני שמות ע"ב. ס"ג. גימטריא מצ"ה. והם מתייחדין ומזהירין בזיהרא עילאה בכוס העליון הק'. כי המוחין דאב"א ודאימ"א הם נכנסים בשם אלהי"ם גימטריא … להמשך קריאה
א אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. הנה אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים. דבאמת אצלו ית' לא שייך זמן. דהוא ית' למעלה מן הטבע והזמנים. אך מאהבת ישראל עמו אשר בחר בהם. ועבורם הוצרך לברוא את כל העולמות. הוכרח גם כן לחדש הזמן. והנה בג' רגלים אז נמשך הש"י לתוך הזמן. ויש התגלות אורו … להמשך קריאה
א באחד בניסן ר"ה לרגלים וכו'. בט"ו בניסן הוא. אלא רגל שבו ר"ה לרגלים (ר"ה ד.). כלל הדבר הוא שאין לך כל דבר שבעולם שאין בו מבחי' זכור ושמור דכר ונוקבא. והנה כמ"כ ברגלים יש דכר ונוקבא. והדכר של המועדות הוא חג הפסח דהוא ראש הרגלים כמ"ש זכור את היום כו' יצאתם ממצרים. וכל המועדות … להמשך קריאה
א בזוה"ק. דשבת איהו צרור החיים. וכמו שאנו אומרים בזמר של יום שבת. צרורא דלעילא כו' ומהו לשון צרור שייך לומר בקדושת שבת: אכן י"ל ע"ד ומבשרי אחזה אלוה. והוא בדרך משל כמו שאנו רואים שיש באדם. ג' מדריגות זו למעלה מזו. והם נפש. רוח. ונשמה. והנה הרוח הוא רוח החיים שנתן הש"י בלב האדם … להמשך קריאה
א אין ערוך לך וגו' ואין זולתך וגו' אפס בלתך וגו' ואין דומה לך וגו'. הן אמת שהגם אם אדם עובד את הש"י ע"מ לקבל פרס. הוא ג"כ מדה טובה. כמ"ש אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. אך עכ"ז אין זה מדה המאושרת. רק העיקר שצריך כל איש ישראלי לעבוד את הש"י בלי שום מחשבת … להמשך קריאה
א צור משלו אכלנו כו' והותרנו כרבר ה'. והוא דהנה השם הק' הוי"ה בהוב"ש מורה על מציאותו ית'. שהוא היה. והוה ויהיה. ובאדם לא שייך עבר. ולא דיברה תורה כ"א בהוה. וגם עתיד יכול להיות אם ירצה הש"י. והנה באמת בענין אכילה כשהאדם אוכל איזה דבר מאכל אז המאכל ההוא נעדר מן העולם ואז לא … להמשך קריאה
א זכרו תורת משה במצות שבת גרוסה. הנה דבר זה ידוע מספה"ק ומדברי חז"ל שכל התרי"ג מצות המה כלולים במצות שבת ומי שירצה לחקור זאת בעין שכלו. ימצא מבוקשו וישכיל ויבין שכן הוא ולכן אמר המשורר כאן שכל תורת משה במצות שבת גרוסה. חרותה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משובצה. ר"ל שיום השבת הוא ככלה … להמשך קריאה
א דרוש לשבת קודש. הנה בבוא שבת קודש אז אף מי שאינו בבחי' זו לבטל א"ע בהחזרת הכח לעצמותו ית'. מ"מ ע"י סוד השבת יכול האדם לבוא לזאת המדריגה. ויבואר זה ע"פ הגמ' דשבת. ע"פ לדעת כי אני ה' מקדשכם גו'. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם כו'. א"צ להודיע … להמשך קריאה
א מעלת מאכלי שבת. להבין מהו המעלה יתירה של מאכלי שבת יותר ממאכלי חול. הלא ידוע כי גם בחול עיקר כוונת האכילה הוא לכל מי שהוא בר דיעה. ויראת ה' נוגע בלבו. שיכוין בעת אכילתו רק אל השפע הק' הרוחנית אשר בהמאכל ולא אל עצמית המאכל הגשמי. וכמ"ש זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה היינו … להמשך קריאה
א האזינו השמים ואדברה גו'. כבר צווחו קמאי דקמאי. דלכאורה תמוה שינוי הל'. שאצל השמים אמר לשון דיבור שהוא לשון קשה. ואצל הארץ לשון אמירה שהיא רכה. ותירצו מה שתירצו. ואענה גם אני חלקי. בהעיר לב ושום שכל. והענין הוא דהקב"ה האציל עולמות והשתלשלותם עד אין מספר ואין שיעור ואין חקר. וכל עולם הוא כאין … להמשך קריאה
א אתם נצבים היום וגו' אלהיכם וגו'. במדרש זש"ה איומה כנדגלות דימה הקב"ה את ישראל כמלאכים במלאכים כתיב שרפים עומדים גו'. בישראל כתיב אתם נצבים המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עכ"ל לענינינו: ובהעיר לב ושום שכל ובינה ודעת י"ל כי הנה נודע מדברי חז"ל דאין עמידה אלא … להמשך קריאה
א אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם גו'. צריך להבין ולדעת מהו לשון נצבים האמור כאן. כי מהראוי היל"ל אתם עומדים או אתם היום כולכם לפני ה' כו'. גם אינו מובן כיון שאמר כולכם הרי כלל כולם. וא"כ למה פורט אח"כ ראשיכם שבטיכם גו' גם צריך להבין מהו זה שאמר מחוטב עציך … להמשך קריאה
א ואתה עיף ויגע גו'. י"ל דהתורה מלמדת ומורה לכל איש ישראל הדרך הטוב והישר. והנהגה המאושרת איך להנצל מהאויב הרע הטמון בלבו של אדם דהנה באמת לא זו בלבד דזרע ישראל הם מצווים על מחיית האומה זרעו של עמלק אלא אף גם כל איש ישראל צריך למחות חלק הרע הטמון בלב כל אדם המכונה … להמשך קריאה
א זכור את אשר עשה לך עמלק. במדרש כתיב זכור את יום השבת לקדשו. יכול דשני הזכירות שוים הם. על זה אמר שלמה. אין זכרון לכסיל עם החכם. אלא זה זכור לקדשו ולכבדו וזה זכריהו למחותו ולאבדו. וי"ל ביאור דברים אלו הוא דהשורש הדבר הוא דהתוה"ק הזהירה אותנו על ד' זכירות. היינו שנזכור תמיד אלו … להמשך קריאה
א כי תצא גו' ושבית שביו. הנה ידוע שכל עיקר כוונתם של ישראל כשהיו יוצאים למלחמה על אויביהם היה רק עבור הנ"ק שהיו מפוזרים ומובלעים וסגורים ונבוכים ביניהם של החיצונים שורש הרע מאז מחטא אדה"ר וישראל במעשיהם הטובים ובמחשבתם הטהורה היו פודים אותם מהשבי והמאסר שהיו כלואים שם. וז"ש כי תצא כו' ושבית שביו היינו … להמשך קריאה
א והיה כקרבכם אל המלחמה גו'. אל ירך לבבכם גו'. ההולך עמכם גו' להלחם גו' ולהושיע גו'. ולכאורה אינו מובן מכמה דיקדוקים. א'. תיבת לבבכם. מהראוי היה לכתוב לבכם. גם ההולך עמכם. היל"ל הולך עמכם. לאשר תיבת כי בכאן הוא נתינת טעם כלשון דהא היל"ל הולך. גם כפל הלשון להלחם ולהושיע: אמנם כ"ז יבואר ע"נ … להמשך קריאה
א כאשר השמים החדשים גו'. רבי יודן בשם ר"א בנו שלר"י הגלילי או'. שמים חדשים אכ"כ. אלא החדשים. אפילו שמים וארץ העתידין להבראות. כבר הם ברואים מוא"ו ימי בראשית. הה"ד בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שמים שעלו במחשבה כו'. אלא לכבודו כו'. ק"ו צדיקים בשבילם נברא העולם עכ"ל. הענין הוא כי תכלית עבודת … להמשך קריאה
א נתון תתן גו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר גו'. י"ל ע"פ מ"ש באוה"ח הק' ז"ל ע"פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דלכאורה ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד האדם בזהב לרוב ללא צורך בו. ולמה לא הספיק ה' להאדם רק מה שצריך והכרח לו. כי זה מה שאנו … להמשך קריאה
א עוד בפסוק הנ"ל תנחומא הה"ד לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שָנִים אלא שְנַיִם כפל לשון. העניק תעניק. נתון תתן. פתוח תפתח עשר תעשר וכדומה והוא תמוה. ובהעיר לב ושום שכל ודעת. נראה ביאור הדברים. דהנה שהמע"ה קחשיב בהך פרשה דאשת חיל השבח שהבורא כל העולמים בהוב"ש משבח את הכנ"י … להמשך קריאה
א עשר תעשר וגו' שנה בשנה. ואחז"ל שנה שנה לומר שאין מעשרין מן החדש על הישן. ובהעיר לב ושום שכל. י"ל דהתורה מרמזת לנו כאן שכל גדול ונפלא בעבדות הש"י והוא דהנה כתיב תנו עוז לאלהים. ואחז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה והיינו כי ע"י מעשה הצדיקים בעבודת הש"י וית'. כגון בלימוד תורה לשמה … להמשך קריאה