אוהב ישראל, ראה ד׳

א

נתון תתן גו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר גו'. י"ל ע"פ מ"ש באוה"ח הק' ז"ל ע"פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. דלכאורה ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד האדם בזהב לרוב ללא צורך בו. ולמה לא הספיק ה' להאדם רק מה שצריך והכרח לו. כי זה מה שאנו רואים שלפעמים יחסר לאדם וא"ל אפילו כדי צרכו. יש טעם בדבר לייסרו על עונו. משא"כ אוצרות הון למה לאיש לאין צורך בהם. לזה הודיע הכתוב כי יש אנשים שאינם ראוים לקבל חוקם לצד מעשיהם. כי ה' נותן בחסדו שפע הצורך בריוח לכאו"א די מחסורו. והיה כי יחטא האדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מידו ית'. חלקו המגיע לו. ואז לא יטלנו עליון אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר. ואז הוא צריך לקבל חלקו ע"י אחר. ויעשה ה' זה עבור ב' מדות טובות. הא' להשתלם האדם בעוה"ז פעלו הרע. הב' כדי שיזכה הנותן באמצעית נתינת הצדקה וחסד לרעהו. וז"ש אם כסף תלוה את עמי. פי' אם ראית שיש לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך ואתה מלוה לעמי. תדע לך שאין זה חלק המגיע לך אלא חלק האחרים שהוא העני עמך. ובזה לא יתנשא ולא יתגדל על העני. עיי"ש. ומכש"כ שלא יתן לו ברוע לב כיון דמשלו הוא נותן לו. ועבור זה ברכו הש"י בזה שנתן והפקיד אצלו חלק חבירו. וז"ש נתון תתן לו אפילו מאה פעמים. מחמת שיש לך יותר מכדי צרכך אז בודאי אין זה שלך. ומחויב אתה ליתן לו אפילו כמה פעמים. וז"ש ולא ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר כו' יברכך כנ"ל. הלא עבור זה ברכך הש"י בעושר יותר מכדי צרכך מפני חלק העני שאינו זוכה שיהיה מונח אצלו. וגזר הש"י שיהיה בפקדון אצלך. ואז יוצרך העני לקבל פרנסתו וחלקו ממש על ידך. ודי לו בעונש זה. וע"כ החזר לו פקדונו בכל עת בסבר פנים יפות. וכן יזכינו הש"י לקיים מצוה זו ככל הנ"ל. וכיה"ר אמן: