מערכת אתר אשובה

א והנה נתבאר לעיל (סי׳ יו״ד) שיש מיני הנאות של יצה״ר, ומיני עונג של יצ״ט, דהיינו בהמי ושכלי, אלא שחייב אדם לעבוד את קונו בשני יצריו, לפיכך צריך הוא לוותר ג״כ מקצת פנאי מימי חייו, בכדי לאמץ את נפשו הבהמית לעבודת הבורא כנ״ל (סי׳ ד׳), אבל מ״מ צריך לשום כל עיקר מגמותיה להתעלם בתענוגי הנשמה … להמשך קריאה

א זריזות איסור הבטלה פרק ט ב המצא לך עסק תמיד לטובת עצמך, או לטובת חברך, ולא תכלה רגע מחייך לבטלה: ג הנפש הבהמית די לה במהלך החלומות, או הרעיונות שלה, ואיננה קצה בחיי בטלה לעולם, וכל תהלוכות פעולותיה ותנועותיה אינן אלא עפ״י הכרח הרוחות כנ״ל (סי׳ ב׳), אכן הנפש המשכלת אעפ"י שהיא עסוקה להגיה … להמשך קריאה

א וע״כ הפקחים חושבין אותם לסכלים, וחכמתן של רמאים לטפשות גמורה, אלא דעת היא למוד הנסיון הבהמי המתוקן בעצת הנפש המשכלת כו׳ (פ״א פ״ב),✍︎ והיא היא הדעת הגמורה שטרח עליה שהמע״ה ללמדה אח״כ להמון העם (כו) כל זה נסיתי בחכמה וכו' ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם וכו׳ וכל אדם זוכה בה … להמשך קריאה

א קמוץ חיבוב ממון כשר פרק ח ב הוי חס על ממונך שלא להוציא אפילו פרוטה אחת שלא לצורך: ג חכמה בינה ודעת, המפורסמים לשבח אצל המון העם, הם בעיניהם אריג של שקרים חניפות צביעות גנבת דעת מלשינות ולצנות וכו׳, איזהו חכם זה היודע להשתכר בהיזקן של אחרים. כמש״ה מחשב להרע לו איש מזמות יקרא, … להמשך קריאה

א צדק פרק ז ב מאי דסני לך לחברך לא תעביד: ג נת"ל (פי' פ"ז) שאהבת האדם את עצמו היא אהבה עזה שהטביע הש"י בנפש הבהמית מפני תיקון העולם, אלא מחמת שנפש הבהמית לעולם מעושה ואינה מצווה כנ"ל (סי' ח'). לפיכך אין לה אלא נהום כריסה בלבד (שם). ואמנם הנפש המשכלת מצווה לעשות רצון קונה … להמשך קריאה

א ולמחלה זו צריך להתחיל החינוך בדרך הפוכה, דהיינו להרגיל עצמו להיות בולם את פיו בחבורות אנשים קטנים ממנו וכ"ש גדולים, ולהתחנך להוציא מהם מדבוריהם וממעשיהם ידיעות חדשות תמיד, לתועלת עצמו לתיקון מדותיו, ובדרך כלל לחנך א"ע להיות מהיר למצוא אפילו מעלות היותר קטנות שבחבירו, אלא שהן גדולות לגבי דידיה, ולהיות נבהל ממדות גרועות קטנות … להמשך קריאה

א אלא שמדה זו דומה לכל שאר ההנאות המוטבעות באדם, שעיקר יצירתם היתה לתכלית מכוונת מאתו ית', אבל כשמפליגין בהם נעשים רוחות של סערה, שלא ע"פ חינוך הנפש המשכלת (סי' ד'). וסופן להשתעבד בנשמה היקרה ולכבשה לשפחה לתאותיה המלומדות, והן הן עיקר חריצותו של יצה"ר, ומן הכבוד הישר נעשית רדיפה אחר הכבוד, עד שנתעה להערים … להמשך קריאה

א ענוה פרק ו ב השתוקק תמיד ללמוד דעת מכל אדם להכיר חסרונותיך ולתקנם שעי"כ תלמד להסיח דעתך ממעלותיך. וממומין שבחברך: ג אהבת האדם את עצמו היא העזה שבאהבות שהטביעה הש"י בנפש הבהמית, ומתפשטת על גופו ועל צאצאי מעיו, ועל קניניו ועל כל שאר דבריו, עד שיש בה כדאי לדחות כל מיני רוחות מצויות של … להמשך קריאה

א צא ולמד אם פגע בך אדם מנוול אחד, שמנעליו ובתי רגליו, טוחים בטיט, עטרה גדולה של רפש מקפת שולי בגדיו סביב, כתנתו ומלבושיו קרועים פרומים ומוזהמים על בשרו המציץ בשחרותו מתוך חוריהן, שערות ראשו מחופין בנוצות, וכל בשרו מגועל בכתמים: ב והנה נפשו של אדם קצה ונרתעת לאחוריה תיכף בתחלה, בעוד שלא שמה על … להמשך קריאה

א והנה כל התורה כולה שבכתב ושבע"פ מלאה אזהרות של נקיות וטהרה, מצות קידוש ידים ורגלים, נטילות וטבילות חפיפה ורחיצה בחמין וכו', הנאים מאד לאומה הישראלית ולכל מאמינים בבורא עולם שהשכינה שרויה ביניהם, ובעינן והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר וכו', עאכו"ב לת"ח שצריכין להתקדש עוד יותר שלא יהא גופם מחולל על הבריות … להמשך קריאה

א נקיות פרק ה ב לא ימצא רבב וכיעור בחפציך ובדירתך. וכ"ש בגופך ובבגדיך: ג האדם משעה שהוא נולד ונפקחו כלי הרגשתו ואזניו ועיניו, לראות ולהכיר חלקי בנין העולם הגדול הזה, הוא הולך וגדל, רואה יום יום בריות חדשות מיני בעה"ח, אילנות ועשבים שונים בטבעם וצבעם וטעמם וריחם ושיעורן וכו', והוא מכניס רשימות הדיוקנים הרבים … להמשך קריאה

א ד"מ יש לך אדם שמקצר בהמלכה מאד, וכאילו הוא נוהג את כל עסקיו בעצת הנפש הבהמית בלבד, ועליו אמר הכתוב מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור (משלי כא ה), וכנגד זה יש לך אדם משכיל ומהיר באיזו חכמה או מלאכה ידועה, והוא מחוסר עצה ונסיון בעסקים אחרים, וכשמזדמן לפניו איזה עסק זר, … להמשך קריאה

א וכמו כן האדם בקטנותו, בעוד שלא התחילה הנפש המשכלת להתנוצץ בו כלל, הוא לומד והולך ג"כ ע"פ הנסיון של מהלך הרעיונות כנ"ל, ואמנם כשהולך ובא בימים, עד שביכרה נפשו המשכלת והבשילה כל צרכה, הרי הוא בן חורין לעכב מהלך הנפש הבהמית, וליקח לו פנאי להמלכה, בעצת בינתו הרואה את הנולד, אבל רובא דרובא א"א … להמשך קריאה

א חריצות פרק ד ב כל מעשיך יהיה ע"פ שיקול הדעת תחלה, ומשגמרת בלבך קום עשה ואל תרף: ג הנסיון מלמד דעת לנפש הבהמית של בעלי החיים, ע"פ מהלך הרעיונות שלהם. צפור שנמלטה מפח יוקשים פעם אחת, כשהיא רואה אותו פעם שנית, מתעוררת בה עי"כ הרשימה הישנה מן הפח, ואגבה נמי רשימות הצרה שלה במלכודתה, … להמשך קריאה

א כי הנה מצינו אנשים בעלי תורה וחכמה ומדות טובות, אלא שמחוסרין סדר בעסקי ביתם ובאומנתם עם הבריות, או בעסקי למודם ותפלתם, יש מהם שכלי ביתם ותשמישיהן צבורין או מפוזרין כה וכה, הבגדים והקדירות והמצעות העריבות והספרים הכל בכנופיא אחת, באופן שמקצתן אבודים לשעת תשמישן לגמרי, או עכ"פ מכלין זמן וכח הרבה לחפש אחריהן תמיד, … להמשך קריאה

א והנהו לא מבעיא במהלך החלומות, שאין בהם שום לחלוחית של דעה ובינה כלל, והכל אינו אלא קיבוץ של דמיונות כוזבין ומטורפין בערבוביא אלא אפילו מחשבות עצמן, אע"פ שכבר נתקנו ע"פ עצת הנפש השכלית כנ"ל, מ"מ המשך מהלכן בזה אחר זה נובע עדיין ממקור כח הדמיון, והרי אין לנפש הבהמית מצד עצמה שום תפיסה והבחנה … להמשך קריאה

א סדר פרק ג ב כל מעשיך וחפציך. יהיו מסודרים לך כל אחד ואחד במקום קבוע ובזמן קבוע. וכל מחשבתך תהא פנויה תמיד למה שלפניך: ג כל זמן שהאדם מוטל בשינה עמוקה, הרי נפשו הבהמית פנויה וריקנית מכל נדנוד ציור ומחשבה, וקרובה למדרגת הצמחים והדוממים השקועים במיתה מוחלטת, אכן כשהקיצה קצת אזי היא מתחלת להתגלגל … להמשך קריאה

א אבל אוי לו לאיש המפונק שלא נתחנך לסבלנות מימיו, שהרי בין היום ומחר סופו לשתות מכוס היסורין של נסיון או כפרה, המיועדים לבוא על האדם בעה"ז, כמש"ה אדם לעמל יולד (איוב י"ד), כי הנה הרגשת צערו וכאבו חדה יותר מכל אדם, ולא עוד אלא שנטפלת אליה גם צער החרטה לריק כדרך הבוערים האומללים, המלאים … להמשך קריאה

א וכל זה לא מיירי אלא מהרפתקאות רעות שהיינו יכולין להמלט מהם קודם לכן, או שיש בידינו למצוא תרופה להתריס כנגדם עכשיו, אמנם לאותן מאורעות קשות המתרגשין לבוא עלינו בכח שלא היה בנו יכולת לקדם אותם ולא להתקומם כנגדן בבואן, הכין לנו השי"ת עדיין תרופת חינוך הסבלנות, שעי"כ יכולין להקהות גם צער הנפש, כמו שמחלישין … להמשך קריאה

א וגדולה מזו מצינו באותן שנכשלו בפשעים גדולים ועצומים שאין להם מנוחה כל ימיהם, והם רצין ומתודין את חטאם במקהלות, הרבה רוצחים הבאים במחתרת, מתעוררת רוח סערה בלבם תיכף, ואין להם מנוחה עד שבאים למקום המשפט, ומוסרין עצמן למיתה, ועי"כ מסתלק הנזק ע"י שמבערין את הרע מקרב האדם. וגם הם עצמן מתכפרין במיתתן, כמש"ה אדם … להמשך קריאה

א למעלה מהם הדאגה והפחד הקודמין הרבה להתחלת הצער עצמו. המזרזין את האדם להמלך בנפשו השכלית, וליקח לו עצה להפטר אפילו מהתחלת הצער. דהיינו להפנות מדרכו שלא לפגוע בו כל עיקר, או עכ"פ לחנקו בחדר הורתו בטרם שיתגלה לאויר העולם: ב אלא שבכל זאת מחמת שהאדם עשוי להתרשל או לאטום אזנו בפני ההתראה הזאת, מחמת … להמשך קריאה

א כי הנה לא מבעיא באותו המון רב של מיני הנאות שונות גוונין קולות וריחות ומיני מתיקה לחיך לאלפים ולרבבות, שברא הקב"ה לענג בהם את בריותיו מידו הפתוחה והרחבה כמש"ה תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב (תהלים ק"ד כ"ח), והאדם שחנן אותו הש"י דעה ובינה מוצא בהן יום יום עוד תהום עצום של המצאות, … להמשך קריאה

א סבלנות פרק ב ב כשאירע לך פגע רע. שלא היה בידך ליזהר ממנו. אל תחמירנו עוד ע"י צער לריק. ג בשלשה מיני שלמיות הקב"ה מתכבד בעולמו, ביכלתו, בחכמתו ובחסדו הבב"ת, ושיעור הכבוד הזה דומה ממש למלא כל העולם כולו, לפי שאין לך אפילו כמלא גרעין חול אחד בכל העולם כולו פנוי שלא נברא בו … להמשך קריאה

א וכן יש לך אדם עלול להטרף ולהתבלבל מפחד בלילות. חיכוך בהמה בכותלו חושב לרעש הארץ. דלוג החתולים, שודדי לילה. קורה זקופה באויר, כסבור שהוא השטן בעל כנפים, והוא נבעת ברוח יפעם, ולב דופק, ולפעמים שנופל בהתעלפות, ותקנתו להתחנך להתקרב תיכף למקום אותה התקלה למשמש ולפשפש להכיר בה בעוד שלא היה לו פנאי עדיין לכח … להמשך קריאה

א והנה הארכנו קצת בענין פרטי גרמות טירוף הדעת. אעפ"י שעיקר מקומה היא בחכמת המוסר והמדות. ואין לה שייכות במלאכת החינוך שאנו עסוקים בה כאן. מ"מ נפקא מינה טובא נמי בעסק החינוך גופא. לפי שצריכין לדקדק תמיד לעמוד על תוכן המחלה ומקורה בנפש. בכדי למצוא התרופה הפרטית לאותו מקום. שאם לאו לא מבעיא שעל פי … להמשך קריאה

א לפיכך צריך אדם להתגבר מאד לשמור את האבוקה היקרה הזאת, להחזיקה בכח ולהגין עליה תמיד, וזהו מדת מנוחת הנפש המשמרת את האדם מרעות רבות ועומדת לו בשעת דחקו, אלא שהמדה ההיא עלולה לחלאים רבים ורעים, יש לך אדם שדעתו מיטרפת עליו ע"י שום בשורה טובה או רעה צער או הנאה כל דהו הבאין עליו … להמשך קריאה