מערכת אתר אשובה

א הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות. וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד שאמר (תהלים נא:יב): לב טהור ברא לי אלקים. ב וענינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ולא על צד החטא והתאוה. ג וזה אפילו במעשים הגופניים והחומריים, שאפילו אחרי התנהגו בפרישות, דהיינו, שלא יקח מן העולם … להמשך קריאה

א הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות הוא שיסתכל האדם בגריעות תענוגות העולם הזה ופחיתותם מצד עצמם, והרעות הגדולות שקרובות להולד מהם. ב כי הנה מה שמטה הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך כל כך כח ותחבולות להפרישו מהם הוא פיתוי העינים הנפתים במראה הדברים אשר הוא טוב וערב לכאורה, הוא הפיתוי שגרם לחטא הראשון … להמשך קריאה

א חלקי הפרישות הראשיים שלשה: כי הנה יש פרישות בהנאות, פרישות בדינים, פרישות במנהגים. ב הפרישות בהנאות, הוא מה שהזכרנו בפרק הקודם, דהיינו, שלא לקחת מדברי העולם אלא מה שהצורך יכריח, ודבר זה יקיף על כל מה שהוא תענוג לאחד מן החושים, והיינו: במאכלות, בבעילות, במלבושים, בטיולים, בשמיעות וכל כיוצא בזה, רק בימים שהעונג בהם … להמשך קריאה

א הפרישות היא תחלת החסידות. ותראה שכל מה שביארנו עד עתה הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק ומכאן ולהלאה הוא לשיהיה חסיד. ב ונמצא הפרישות עם החסידות הוא כמו הזהירות עם הזריזות, שזה בסור מרע וזה בעשה טוב. ג והנה כלל הפרישות הוא מה שאמרו ז"ל (יבמות כ): קדש עצמך במותר לך, וזאת היא … להמשך קריאה

א הנה האמצעי האמיתי לקנות הנקיות, הוא התמדת הקריאה בדברי חכמים ז"ל, אם בעניני ההלכות ואם בעניני המוסרים. ב כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצורך בו, אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קנייתם והתרחק ממפסידיהם, הנה לא ישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצות, כדי … להמשך קריאה

א פרטי מדת הנקיות, רבים הם מאד, והנם ככל הפרטים שבכל השס"ה מצות לא תעשה. כי אמנם ענין המדה כבר אמרתי, שהוא להיות נקי מכל ענפי העבירות. ב ואולם אף על פי שבכל העבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך … להמשך קריאה

א מדת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאוה, כי לא טהר ממנה מכל … להמשך קריאה

א הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם. ב כי הנה אדם כזה, ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול. כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלא טורד, וימאן ללכת אם לא לאטו, וכיוצא בדברים כאלה, הנה … להמשך קריאה

א בדרך קנית הזריזות — הנה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות, הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, וכמו שכתבתי למעלה ב כי ענינם קרוב זה לזה מאד, ואין הפרש ביניהם אלא שזה בעשין וזה בלאוין. ג וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצות ורוב חובתו בהם, ודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא … להמשך קריאה

א חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. ב קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה. ג אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה … להמשך קריאה

א אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על ה"לא תעשה" והזריזות על ה"עשה", והיינו (תהילים לד טו): סור מרע ועשה טוב. ב וענינו של הזריזות מבואר, שהוא ההקדמה למצות ולהשלמת ענינם. וכלשון הזה אמרו ז"ל (פסחים ד): זריזים מקדימים למצות. ג וזה, כי כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצר ולהמלט מן … להמשך קריאה

א הנה מפסידי המידה הזאת ומרחקיה הם שלשה. ב האחד הוא הטפול והטרדה העולמית, השני, השחוק והלצון, השלישי החברה הרעה. ונדבר בהם אחד לאחד. ג הנה הטפול והטרדה כבר דברנו מהם למעלה, כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. ד והחכמים עליהם … להמשך קריאה

א הנה מה שמביא את האדם אל הזהירות, הוא לימוד התורה. והוא מה שאמר רבי פינחס בתחלת הברייתא, תורה מביאה לידי זהירות. ב אמנם על דרך פרט המביא לזה, הוא ההתבוננות על חומר העבודה אשר חייב בה האדם, ועומק הדין עליה. ויצא לו זה, מן העיון במעשים הכתובים בספרי הקודש ומן הלימוד במאמרי החכמים זכרונם … להמשך קריאה

א הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: ב האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. ג והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. ד וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה. ה בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול … להמשך קריאה

א הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. ב והנה זה דבר שהשכל יחייבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה … להמשך קריאה

א יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. ב והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון … להמשך קריאה

א לעולם ליבעי איניש רחמי ואפי' זבילא בתריתא. ב לעולם יבקש אדם רחמי' שלא יחלה, שאם חלה, אומרי' לו, הבא זכות והפטר. ג לעו' יתרחק אדם מן הכיעור ומן הדומ' לו. ד אמ' רב יהודה אמ' רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. ה לעו' … להמשך קריאה

א ב. דברים שמנו חכמים במנין ונמצאו בספר מחזור וויטרי כ"י אקספרד ב [ג' דברים] שלשה דברים הם שאדם חייב לבקש עליהם רחמים בכל שנה ושנה. על השנה טובה, ועל המלך טוב, ועל חלום טוב. ג ג' חלומות הם שמתקיימים. חלום שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שפתרו לו בחלומו. ד ג' דברים הן הרואה … להמשך קריאה

א א. תשובת ה"ר מאיר על עניין הזיווגים אם מי"י אשה לאיש ב שמע בני וקח אמרי ויוסיפו לך שנות חיים. ג הנה כאשר תירצתי לך אותם השאילות אשר שאלת על עניין הזיווגים. דאמרינן, דבר זה כתו' בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, מי"י אשה לאיש. ועוד אמרינן, ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת … להמשך קריאה

א גדול השלום, שעליו העולם קיים, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. ב גדול השלום, שכל מדות שברא הב"ה נתן להם קצבה ותכלית, חוץ משני מדות, התורה והשלום. התורה מנין, שנא' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. השלום מנין, שנא' למרבה המשרה ולשלום … להמשך קריאה

א פרק עשרים, בענין דרך ארץ ב גדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, כדדרשא בר קפרא, אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, הוי אומר זו דרך ארץ, שנא' בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. ג גדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, דתניא ר' אליעזר אומר, יהי לך … להמשך קריאה

א פרק תשעה עשר, בענין כסוי הסוד ב גדול כסוי הסוד, שכל המגלה סוד חבירו כאלו שופך דמים, שנא' לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך. ופרשו ז"ל לא תעמוד על דם רעך, זה הקורא כתב של חבירו. ג גדול כסוי הסוד, שהזהיר עליו שלמה ע"ה, ואפי' על סוד של שונאו, שנא' ריבך … להמשך קריאה

א פרק שמונה עשר, בענין לשון הרע ב גדול עונשה של לשון הרע מעונש עובדי ע"ז ומגלי עריות ושפיכות דמים. מע"ז, דכתי' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. גילוי עריות, דכתי' ואיך אעשה הרעה הגדולה. משפיכות דמים, דכתי' ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בכולן נאמר גדולה או גדול, ובמספר לשון הרע לא נאמר … להמשך קריאה

א פרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים ב גדול השלום ושנאת מחלוקת, שאפי' עובדין ע"ז כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם, שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו. ואם יש ביניהם מחלוקת, מה נאמר בהם, חלק לבם עתה יאשמו. ג גדולה אהבת הבריות, שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה. דתניא מעשה בגוי אחד, שבא לפני הלל … להמשך קריאה

א פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות ב גדולה עונשה של חנופה, שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז מנין, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' הבל המה מעשה תעתועים. גלוי עריות מנין, שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר [וגו'] הלא חנוף … להמשך קריאה

א פרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה ב גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס, שהב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו. דתניא שלשה הב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו עומד על מדותיו. ג גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין … להמשך קריאה