ספר האורה, חלק ב קי״ב: [קיב] דין גוי שהוציא הברזא.

א [קיב] דין גוי שהוציא הברזא. מעשה בגוי אחד שהוציא הברזא מן החביות בשוגג שלא היה בקי בענין יהודים ולא החזיר הברזא לתוך החבית והתיר רבי לשתות מה שבתוך החבית, ובלבד שתהא הברזא קצרה ולא תהא הברזא עוברת חוץ מעוביו של חור תוך החביות, דאם כן משכשך ליה כשמנענע להוציאה, והוה ליה יין נסך, ולניצוק … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב קי״א: [קיא] דין כלי גוים.

א [קיא] דין כלי גוים. צריך לערות כלי גוי מים שלשה ימים מעת לעת, בין לתת לתוכו יין בין שאר משקין צריך כך כדאמרינן בעבודה זרה גוי נותן לתוכו יין וישראל נותן לתוכו ציר ומורייס ואינו חושש, אלמא דוקא ציר ומורייס דאגב חורפייהו שרפי טעמא דחמרא, הא שאר משקין לא אלא אם כן עירהו מים … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״י: [קי] דין מי תותים.

א [קי] דין מי תותים. ואסור לשתות מי תותים של גוי אלא אם כן ישראל רואהו משעה שהגוי מוציאו מן החביות, וכן נהגו גאוני לותיר, לפי שהגוי פעמים מערב בו יין בשעת שמוציאו מן החביות, כדי להוסיף עליו ויהא דבר חשוב בעיני המקבל, ואין לחוש שמא מתחילה עירב בו יין בעודו בחביות דשוב אינו יכול … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ט: [קט] דין חביות לזפות.

א [קט] דין חביות לזפות. וששאלתם מהו לאגוד ולזפות חביות בחולו של מועד לכתחילה, כמו כן נוהגין במקומינו לפי שסומכין על דבר האבוד ומותר, ובלבד שלא יתכוון מלאכתו במועד: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

ספר האורה, חלק ב ק״ח

א [קח] מעשה שהיה בגוי אחד שזורק בכוונתו עפר בכלי מלא יין, והורה עליו רבי להיתר, משום דאמרינן כל שבזב טהור, בגוי אינו עושה יין נסך מותר הוא בשתייה, ואם זב באדם טהור הוה טהור, ובגוי נמי אין עושה בזריקתו יין נסך ומותר בשתייה הוא, והכי מסתברא שפיר, מדקאמרי מתניתן זה היה מעשה והכשירוהו, ולא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ז: [קז] דין חבית.

א [קז] דין חבית. דין וששאלתם על החבית שהניחן ובא לו לעיר, הואיל והודיע לגוי שהוא הולך לעיר, כשהפליג מהן אסורות, בין פתיחות, ובין סתימות, דתניא הרי שהי' חמריו ופועליו טעונין טהרות, אף על פי שהפליג מהן יותר מכדי מיל, טהרותיו טהורות, ומתרצינן שלא הודיען להיכן הוא הולך, והלך לו לעבר הדרך, ובא להן דרך … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ו: [קו] דין חותם.

א [קו] דין חותם. וקיימא לן הלכה כרבי אליעזר דיין בחותם אחד מותר. וחביות עץ שלנו נמי מותר בחותם אחד, כיון דטעמא משום דלא טרח ומזייף, ולא תלינן טעמא משום שהן של חרס דלא ליהוי מצי למיעבד ביה נקב בדופנו, הכא נמי איכא למימר דלא טרח ומזייף החותם שבמגופה ובברזא ובנקב הדופן ליכא דקפיד: הסבר … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ה: [קה] דין יין.

א [קה] דין יין. וששאלתם נכרי שהיה עובר בצד יינו של ישראל, ונגעו בגדיו ביין בלא כוונה, אם דמי להאי דנחית ולולבא בידיה, ואסור בשתייה, או שרי הואיל והיה לבוש בגדיו ולא היה אוחזן בידו, בגדי נכרי שנגעו ביין [שלא בכוונה] אומר אני שהוא מותר שלא מצינו דוגמתו לאיסור: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ד: [קד] דין מפרקת.

א [קד] דין מפרקת. אסור לטבח לחתוך עצם דמפרקת בשעת שחיטה, כדרך שעושין לחיה ולבהמה כדי שלא תפרכס, דאמר מר החותך מפרקתה של בהמה, עד שלא תצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר, וגוזל את (העולם) [הבריות], ומבליע דם באיברים, ונהי דליכא למיחוש האידנא לכובד בשר ולגזילה, משום דלא זבנינן השתא בישרא למשקל הבלעת דם … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ג: [קג] חלב קרוש של קיבה.

א [קג] חלב קרוש של קיבה. חלב הנמצא בקיבה קרוש בעור הקיבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר, בין שמולחין אותו עמה, נראה בעיני רבי איסור גמור ומבשר וחלב אוסר את הגבינה איסור גמור, ואין בידו כח להתיר, ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאכלם בכותח, משום דהוה ליה … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״ב

א [קב] ששאלתם על הכבד והבשר מהו לצלותם יחד בשפוד אחד, נשאל לרבינו ואסר בין כבד למטה. ובשר למעלה, ואף על גב דאמרינן בשחיטת חולין דכבד למטה שפיר דמי התם משום דכל צליותם היה בתנור. והיו תולין השפוד בתנור דרך פיו למעלה אבל תשמיש דידן בכירה פעמים שמגביה זנב השפוד מראשו והואיל וכן מה לי … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק״א: [קא] דין דם דגים.

א [קא] דין דם דגים. שאל בחור אחד לרבינו על דם דגים. והשיב לו שאין בו איסור מן התורה אבל חכמים אסרוהו שהוא אסור בזמן שהוא מכונס במסכת בכורות. ומשום חיזוק וסייג לדם בהמה וחיה שלא יאמר אדם על יאכל דם דגים מכונס, פלוני אוכל דם בהמתו. ומשום הכי אסור ולא בשביל דבר אחר אבל … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב ק׳: [ק] דין כבד ולב שנמצא במילת.

א [ק] דין כבד ולב שנמצא במילת. וששאלתם על הכבד ועל הלב הנמצאין במילת של בצק שקורין פשטיידא הכבד נידון בששים ככולו שהוא דם והלב בששים כדם הנמצא בתוכו ואם דבוקין הן צריך שיהא בחתיכה שנדבק ששים בו ואם לאו הכל אסור דהא קמחא דידן חיוורתא הוא דאמור רבנן עלה שמחזקת דם שבתוכה ואין האור … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ט: [צט] דין טלה בלא כוליא.

א [צט] דין טלה בלא כוליא. ועוד הובא לפני רבי טלה שלא היה לו אלא כוליא אחת, והכשירו ואומר לן דדוקא ניטל, אבל הקטינה עד כפול או לקתה מחמת מכה טריפה: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

ספר האורה, חלק ב צ״ח: [צח] דין מחט הנמצאת בבשר.

א [צח] דין מחט הנמצאת בבשר. מעשה ונמצאה מחט בבשר העב של קורקבן. ואמר רבי שמא זפק הוא ואין לחוש לנקיבתן, או שמא קורקבן הוא ויש לחוש, התחיל רבי לבדוק בבשר וראה אותו כמין סאסא אשפרא, אמר רבי קורקבן זה טוחן וזה יכול לטחון, ודינו כקורקבן, חזר ואמר רבי שמא מקום שישעיר הוא זה ועיכול … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ז

א [צז] ההוא בר טביא דאיתצוד ביום טוב ראשון, ואישתחיט ביום טוב שני, וכן דגים שצדום גוים ביום טוב ראשון מותר לאכלם ביום טוב שני, וכן פירות שתלשום גוים [ביום טוב ראשון מותרין לאכלן] ביום טוב שני (מותר), וכן ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב שני שוהא בכדי שיעשו ולאלתר הן מותרין, ודוקא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ו: [צו] דין בשר שאינו מלוח.

א [צו] דין בשר שאינו מלוח. ההוא ראש ורגלים של כבש שנתבשלו בפרור ונמלח הראש, והרגלים לא נמלחו, ושאלו את פי רבי ואמרו שאף היתה מתבשלת אצל הפרור מלאה בשר. והיה השמש ממרח בכף הפרור והקדירה, ואמר רבי שהכל אסור ואף בשר הקדרה, שדם הרגלים כדם האיברים. מידי דהוה אבשר בעלמא, ולשער בששים אי איפשר. … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ה: [צה] דין נותן טעם לפגם.

א [צה] דין נותן טעם לפגם. כך הורה רבי נותן טעם לפגם מותר כרבי שמעון דמפיק טעמא מקרא דנבילה, ורבא דהוא מבתראי קם אשיטתיה ופסק הלכתא דנותן טעם לפגם מותר במסכת עבודה זרה פסק ליה, ויש ראיות כמה וכמה. דבפרק אין מעמידין אמרינן דבש למאי ניחוש לה אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא. … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ד: [צד] דין קיבה.

א [צד] דין קיבה. על הקיבה אמר לנו רבי שהחלב שבתוכה מליח הוא ביותר, ומליח הרי הוא כרותח ושואב מעור הקיבה טעם הבשר, ונעשה החלב כולו חתיכה דאיסורא. ולאחר זמן אמר לנו רבי דאפילו קיבה לבדה בלא חלב שנמלחה עם עורה אוסר בגבינה, דאינו כפרש בעלמא דהתניא קיבה שבשלה בחלבה אסורה מפני שכנוס במעיה. ועוד … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ג: [צג] דין שוק מבושל.

א [צג] דין שוק מבושל. מעשה שנתבשל השוק שיש בו גידין ושומן מגיד הנשה עם שאר הבשר ולא (ניכר) [ניקר] והתיר רבי אף על פי שאותן גידין מגיד הנשה הם מתפרשין, קיימא לן אין בגידין בנותן טעם, והשומן שבו אינו אוסר השוק ומותר לפי שהרוטב מבטל השוק, דאף על גב דהלכה כרבי יהודה דמין במינו … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״ב: [צב] דין סכין פגום.

א [צב] דין סכין פגום. השוחט בסכין פגום. אם יש שום פגימה בראש למעלה או למטה אף על פי שיש בו הכשר שחיטה שלא במקום פגם אסור לשחוט בו לכתחילה: דתנן השוחט במגל יד כגון ששחט בגב המגל שחיטתו כשירה: ב ותנו עלה השוחט דיעבד אין לכתחלה לא דילמא אתי למיעבד באידך גיסא שיש שם … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ״א: [צא] דין תרנגול שנשבר בו עצם.

א [צא] דין תרנגול שנשבר בו עצם. שוב הובא לפני רבי תרנגול אחד שנשבר לו עצם הירך ולא סמוך לצומת הגידין והכשירו רבי הואיל ולא יצא העצם חוץ לבשר ואפילו יצא אם בשר חופה את רוב עוביו כשר. אבל אם נשבר סמוך לחיבורו של עצם השוק מקום שצומתין שם הגידין צריך בדיקה שלא יהא מנותק … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב צ׳: [צ] דין דגים מבושלים.

א [צ] דין דגים מבושלים. פעם אחת הביאו לפני רבי דגים קטנים לאחר שנתבשלו שנמצא ביניהם דג טמא אחד, והכשירן רבי וטיהרן מן האיסור והשליכו הטמא חוצה. ואמר הואיל ונמצא האיסור לא נשאר באחרים אלא טעמו ובטל בששים כשאר טעמי איסורין, ואף על גב דמין במינו לא בטיל, הכא שאינו מינו רבה עליו ומבטלו דבתחילת … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב פ״ט: [פט] דין חלב מחובר.

א [פט] דין חלב מחובר. חלב מחובר בחתיכה ונמלח עמה אפילו כל שהוא עושה את החתיכה כולה נבילה לפי שמין במינו הוא ואינו בטל: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

ספר האורה, חלק ב פ״ח: [פח] דין חודו של סכין.

א [פח] דין חודו של סכין. רבי אוסר לשחוט הסימנים בראש חודו של סכין. אלא אם כן חותך הבשר והעור מכאן ומכאן. כדי שתהא שחיטה מפורעת, ומראה פנים מהא דאמרינן בהכל שוחטין מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה. ומפרש התם משום דלאו שחיטה הוא כלל, מאי טעמא אמר רב הונא מפני שהוא מחליד. ואף על … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק ב פ״ז: [פז] דין סכין גוי.

א [פז] דין סכין גוי. השוחט בסכין של גוי, בעי קילוף וגיש עפר, והשוחט כמה בהמות שהם הראשונים יקנח הסכין אפילו בעור הבהמה, או לובליתא דבית השחיטה רותח הוא ואגב חורפיה דסכינא בלע דמא דטריפה ופליט באידך בהמה. הילכך בעי קנוח בכל שחיטה ושחיטה: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

דילוג לתוכן