מערכת אתר אשובה א׳ דין שביתת בהמתו (סימן ש"ה):כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' (התוס' ר"פ במה בהמה כתבו דשביתת בהמה אינו אלא עשה דלמען ינוח ולאו דל"ת כל מלאכה כו' קאי על מחמר וכ"כ הרמב"ם בפ"ק אבל הר"ן פ"ק דע"ז וריב"ש סימן כ"ד וכ"כ הכ"מ משמע דגם שביתת בהמתו הוא בלאו אלא דלכ"ע אין לוקין וכ"כ הלבוש … להמשך קריאה
א׳ דין מחמר ודין מי שחשכה לו בדרך ויש לו בהמה וחפצי' (סי' רס"ו):כתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך וגו'. וקבלו חז"ל דר"ל מלאכה שנעשה בשותפות ע"י אדם ובהמה דהיינו שמחמר אחר הבהמה ומנהיגה ע"י קול וכיוצא בו ואין חילוק בין אם הוא בהמת ישראל או אפילו בהמת נכרי אף ע"פ שאינו מצוה על … להמשך קריאה
א׳ דינים הנוהגים בבהמה בשבת (סימן שכ"ד):אע"ג דאסור לעשות רפואה לאדם בשבת כדלקמן כלל ס"ט דגזרינן משום שחיקת סממנים אבל בבהמה אינו בהול כ"כ ולא גזרינן ולכן מותר לעשות רפואה בשבת ולפיכך אם אכלה הבהמה הרבה מותר להריצה בחצר כדי שתתיגע וכן מותר להעמידה במים שתצטנן וכן מותר לסוך מכתה בשמן אם עדיין לא נתרפא … להמשך קריאה
א׳ דין עשיית חפציו שאין בהם מלאכה (בסי' ש"ו וש"ז):כתיב וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך בשבת כמו בחול לפיכך אין לרוץ בשבת כ"א לדבר מצוה ואפילו בחול לא יפסיע פסיעה גסה דהיינו יותר מאמה ומ"מ בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם וכן לראות כל דבר שמתענגים בה מותר. היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ … להמשך קריאה
א׳ דברים שאסורין לדבר בהם בשבת (בסי' ש"ז):מדכתיב וכבדתו כו' ודבר דבר ש"מ שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלוני אקנה למחר ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות ואפילו ספרי חכמה גדולי הפוסקים אוסרים מללמוד ואסור ללמוד בשבת וי"ט זולת דברי תורה ולכ"ע אסור … להמשך קריאה
א׳ דין אמירה לנכרי בשבת (סימן ש"ז):כל דבר שאסור לעשית או לדבר אסור ג"כ לומר לנכרי לפיכך אסור לומר לנכרי לשכור לו פועלים שיעשו מלאכה אחר שבת ונ"ל דאפילו לומר לו בשבת שישכור פועלים לאחר שבת אסור (שם): ב׳ ואפילו לומר לו קודם שבת לעשות איזה דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אסור ואפילו אם אינו … להמשך קריאה
א׳ דין נכרי שעשה מלאכה בשביל ישראל:נכרי שעשה מלאכה לעצמו בשבת אם הוא דבר דלא שייך בו מוקצה וגם ל"ש בו שמא ירבה בשביל ישראל וגם אינו דבר רגיל ותדיר שנחוש שאף שלא ריבה בשבת זו מכל מקום מרגילו שלשבת הבאה ירבה בשביל ישראל מותר לישראל ליהנות ממנו בשבת לפיכך נכרי שהדליק נר בשביל עצמו … להמשך קריאה
א׳ דין על איזה עבד מצוה על שביתתו (סי' ש"ד):נכרי [*)זה קאי על הימים הקודמים כי בימינו לא נוכל לשכור עבדים נכרים] גמור שלא קנוי לו רק שהוא שכיר אצלו אפילו לזמן ארוך אין אדם מצווה על שביתתו ואפי' רבו ומ"מ אם עושה מלאכתו בבית ישראל דבר שאין שייך לישראל כתיקון מלבושיו וכיוצא בו נ"ל … להמשך קריאה
א׳ מוקצה (סי' ש"ח ש"ט ש"י):ד' מיני מוקצה הם (א) מוקצה מחמת מיאוס (ב) מוקצה מדעת (ג) מוקצה מחמת איסור (ד) מוקצה מחמת מצוה: ב׳ מחמת מיאוס כגון נר חרס ישן שהדליקו בחול ושפוד של עץ שתולין בו דגים וכלים הצואים אע"ג דיש אומרים דבי"ט אסור (פ"ח סימן תצ"ה) דוקא בי"ט משום דקיל והתשמיש מצוי … להמשך קריאה
א׳ דין באיזה ענין ותיקון מותר לטלטל מוקצה והטעם למה אסר מוקצה:המוקצה אע"פי שאסור בטלטול יש מהם דברים דמהני בהם מחשבה מע"ש ויש מהם שצריכין איזה תקון ויש מהם דלא מהני שום תיקון ויש מהם שא"צ אפילו מחשבה. וטעם החילוקים בדיניהם. הוא ע"פ הטעם שאסרו חכמים לטלטל דבר מוקצה ואע"פ שאין בו שום גררא דמלאכה … להמשך קריאה
א׳ דין בסיס לדבר איסור (ש"ט ש"י שי"א):כבר כתבנו שהמניח דבר מוקצה אפילו על כלי שמלאכתו להיתר דין הכלי כמוקצה גופא ואמנם אינו נעשה בסיס אלא ע"פ ז' אופנים (א) שיהיה מונח עליו בהש"מ דאז אמרינן מיגו דאיתקצאי לבהש"מ איתקצאי לכולי יומא אבל אם הניח הנכרי או קטן או אפילו הוא בעצמו בשוגג בשבת אע"ג … להמשך קריאה
א׳ דין במקום שמותר לחלל שבת (סימן שכ"ה):כל חולי שיש בו סכנה מחוייב כל אדם לחלל שבת בשבילו בכל מלאכות ובלבד שתהא הרפואה ידוע ע"פ מומחה או שידוע לכל שהיא רפואה בדוקה ומותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה (רע"ח): ב׳ כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה אם אפשר לעשות בלא דיחוי … להמשך קריאה
א׳ דין חולה שאין בו סכנה ורפואה בשבת (סי' שכ"ח):חכמים גזרו מלעשות רפואה בשבת אפילו דבר שאין בו משום מלאכה או שמוכנת מע"ש דאם נתיר לו לעשו' רפואה המוכנת מע"ש יטעו לומ' שמותר לשחוק הסממנים בשבת וחייב משום טוחן ואם ימרח רטיה חייב משום ממחק ואמנם לא השוו גזרותיהם בזה אלא שחלקו לפי הענין יש … להמשך קריאה
א׳ דין רחיצה בשבת (סי' שכ"ו):אסרו חכמים לכנוס למרחץ בשבת מפני הבלנין שהיו מחממין חמין בשבת ואומרים מע"ש הוחמו לפיכך גזרו שלא לכנוס אפילו רק להזיע ואפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור ולכן הטובלים בשבת אסורים לעמוד במרחץ במקום שיכולים להזיע ואסור לרחוץ אפילו בחמין שהוחמו מע"ש ואפילו לשפוך המים על גופו להשתטף אסור … להמשך קריאה
א׳ דין תיקון מבוי וחצר (סי' שס"ג):כבר בארנו במלאכת הוצאה דמקום שיש לו ג' מחיצות אע"פ שמדאורייתא מותר לטלטל בכולו מ"מ חכמים אסרו לטלטל בו עד שיעשה תיקון ברביעית אחד חצר ואחד מבוי: ב׳ והלכו חכמים בכ"א אחר תשמישן כיון שתשמישי החצר הוא בדבר צנוע ראוי לעשות לו מחיצות יותר סתום ממבוי שתשמישו אינו צנוע … להמשך קריאה
א׳ דין עירובי חצירות ושיתופי מבואות וברכתו (סי' שס"ו עד ש"ע):תקנו חז"ל דאע"ג שהמבואות והחצרות כתיקונן במחיצות גמורות מ"מ אסור לטלטל בהם מן הבתים לחצרות ומחצרות לבתים וכן מן הבתים למבוי אלא אם כן ערבו יחד שלפי שהמבוי הוא כמו רשות הרבים וכן החצירות נגד הבתים הוא כמו רשות הרבים שכיון שהבית מיוחד לאחד והחצר … להמשך קריאה
א׳ (דין באיזה ענין צריכים ע"ח סימן ש"ע):כבר ביארנו דשני בע"ב הדרים בב' חדרים צריכין לערב יחד ע"ח ואם לא ערבו אסורין להוציא מבית לבית. ואם יש (פיר הויז) ביניהם אסורין להוציא כלי הבית (לפיר הויז) וכן להיפך וכן אם יש להם חצר בשותפות אסורין להוציא מבית לחצר ולהיפך ואמנם אין אוסרין זה ע"ז אלא … להמשך קריאה
א׳ דין אם לא עירבו. איזה תקנה שיוכלו לטלטל מבית לבית (סי' ש"פ שפ"א):אם לא עירבו יש תקנה שיבטל אחד לחבירו ואפילו הם רבים בחצר יבטלו כלם רשותם לאחד וא"כ כל החצר שייך לזה שנתבטל לו וכלם נחשבים כאורחים. וכבר כתבנו שאורח אינו אוסר ואף שלפי המנהג קדמונים שכל א' ואחד מבני החצר היה נותן … להמשך קריאה
א׳ דין ישראל ונכרי הדרים בחצר ובמבוי (סימן שפ"ב פ"ג פ"ד):גזרו חכמים שאם שני בעלי בתים דרים בחצר שדר בו נכרי אע"פ שערבו יחד אסורין לטלטל ואפי' כשיבטל אחד רשותו לחבירו גם כן לא מהני עד שישכור הרשות מן הנכרי ודוקא בדרך שכירות אבל אם הנכרי יתן לו במתנה רשותו לא מהני. שהנכרי לא ירצה … להמשך קריאה
א׳ דין עירובי תחומין:כתיב אל יצא איש ממקומו יש מגדולי הפוסקים דס"ל דזהו אזהרה שאל יצא בשבת חוץ לג' פרסאות וכונת הכתוב ממקומו ר"ל מקום מחנה ישראל שהיה ג' פרסאות וי"א דאינו אלא אסמכתא וכל תחומין אינו אלא מדרבנן ששלמה וב"ד גזרו שאסור לצאת בשבת חוץ לב' אלפים אמה ואם אינו יודע היכן כלים מהלך … להמשך קריאה
א׳ דין המערב ברגליו או בפת וע"י שליח:תקנו חכמים שמי שיצטרך לילך לרוח אחד אלפים אמה יערב בסוף אלפים אמה או במקום שירצה ובלבד שלא יהיה חוץ מאלפים אמה. וא"כ ה"ז כאלו מקום שביתתו שם במקום עירובו ויש לו ממקים עירובו אלפים אמה לכל רוח ולפיכך מי שהיה שובת בעיר ונתן עירובו בעיר או בעיבורה … להמשך קריאה
א׳ דין תחומי כליו ובהמתו:כשם שאין אדם רשאי לילך בשבת ויו"ט חוץ לתחום כך כליו ובהמתו קנו שביתת הבעלים ואסור לאחר להוציאם חוץ לאלפים של הבעלים ומ"מ אפילו חוץ לי"ב מיל י"א דלכ"ע אינו אלא מדרבנן (ת"ד מ"א) ואם עירבו הבעלים לרוח א' אין שום אדם יכול להוליכם לרוח אחרת אלא מה שהבעלים מותרים לילך … להמשך קריאה
א׳ דין עיו״ט ודיני קידוש ליו״טדין עי"ט כע"ש לכל דבר וראוי לכל אדם לטבול עצמו בעי"ט זכר למקדש שהיו כל ישראל מחוייבים לטהר עצמם ברגל ליראות בבהמ"ק ומגלחין ונוטלין צפרנים וכל דבר שאסור לומר לנכרי בע"ש לעשות בשבת אסור ג"כ בעי"ט במלאכות האסורות בי"ט: ב׳ נהגו שלא להקיז דם בשום עי"ט דבערב שבועות יצא שד … להמשך קריאה
א׳ דין כלל מלאכות של י"ט וזורע וחורש וקוצר ומעמר:כל המלאכות האסורות בשבת בין מדאורייתא או דרבנן אסורין ביו"ט וכן כל דבר שאסור לעשות בצרכיו אע"פ שאין בו מלאכה המבואר בכלל ס'. וכל דבר שאסור לדבר בו בכלל ס"א מה שאסור בשבת אסור ביום טוב. וכל הדברים שאסור שמא יכתוב כמבואר בכלל ל"ח סימן ל' … להמשך קריאה
א׳ דין דש וחליבת פרות (בש"ע סימן תק"ה): הדש אע"פ שהוא בא"נ כבר ביארנו דאסור לרמב"ם מדרבנן ולרשב"א מדאורייתא מכל מקום בדברים שאינן אסורים בשבת אלא מדרבנן כמו שמבואר הכל בהלכו' שבת וש מהם שהתירו חכמים בי"ט וכן בשאר מלאכות והיינו מה שהוא נצרך מאוד לשמחת י"ט לפיכך אע"ג דיש אוסרין בשבת לסחוט אשכול של … להמשך קריאה
א׳ דין זורה ובורר (בסי' תק"י):הזירה לרוח כל מה שאסור בשבת אסור ביום טוב ומבואר בהלכות שבת במלאכת זורה: ב׳ הבורר לרשב"א אסור מדאורייתא ולכן כל מה שבשבת חייב אסור גם בי"ט כמבואר הכל בהלכות שבת במלאכת בורר אלא מה שאסרו בשבת מדרבנן התירו בי"ט ולפ"ז אפילו כשבורר ביד אינו מותר אלא מה שצריך לאותה … להמשך קריאה