חלק ראשון, ספר של בינונים י״ז – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ ובזה יובן מה שכתוב: (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", דלכאורה הוא "בלבבך" נגד החוש שלנו [והתורה היא נצחית], שאין קרוב מאד הדבר להפך ליבו מתאוות עולם הזה לאהבת ה' באמת, וכמו שאמרו בגמרא: "אטו יראה מילתא זוטרתי היא?!", וכל שכן אהבה! וגם אמרו רז"ל, דצדיקים דווקא ליבם ברשותם! … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי ע״ז

א׳ א. דין תרנגול. שוב הובא לפני רבינו תרנגול אחד שנשבר לו עצם הירך ולא ‏סמוך לצומת הגידין והכשירו רבי הואיל ולא היה יוצא העצם חוץ לבשר ואפילו (כ׳ א׳) יצא ‏אם בשר חופה את רוב עוביו כשר אבל אם נשבר סמוך לחיבורו של עצם השוק מקום ‏שצומתין שם הגידין צריך בדיקה שלא יהא מנותק … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים י״ח – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ ולתוספת ביאור באר היטב מלת "מאד" שבפסוק (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'", צריך לידע נאמנה, כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת ה', ואין לו לב להבין בגדולת אין סוף ברוך הוא, להוליד ממנה דחילו ורחימו אפילו במוחו ותבונתו לבד, אף על פי כן קרוב אליו הדבר מאד לשמור ולעשות כל … להמשך קריאה

תורה – ע״ח – ספר ליקוטי מוהר"ן

ע״ח:תרכ״ז א׳ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ שמואל־א ב): ב׳ הִנֵּה יֵשׁ בָּזֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְיִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, וּתְחִיָּה. ג׳ כִּי תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִדַּת מַלְכוּתוֹ, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל הֶאָרָתוֹ לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לְקַבֵּל, וְהֻכְרַח לְהִתְצַמְצֵם בְּתוֹךְ עוֹלָמוֹת. וְזֶה (תהילים קמ״ה:י״ג): מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים, הַיְנוּ שֶׁמִּדַּת מַלְכוּת הִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי ע״ח

א׳ ‏סכין פגום. השוחט בסכין פגום אם יש פגימה בראש למעלה או למטה אף ‏על פי שיש בו הכשר שחיטה שלא במקום פגם אסור לכתחילה לשחוט בו ואפילו לארכו ‏דתנן השוחט במגל יד כגון ששחט בגב המגל שחיטתו כשרה ותנו עלה השוחט דיעבד אין ‏לכתחילה לא דילמא אתי למיעבד באידך גיסא שיש שם פגימות וכל … להמשך קריאה

תורה – ע״ט – ספר ליקוטי מוהר"ן

ע״ט:תרל״ו א׳ בְּטַח בַּיְיָ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה (תהילים ל״ז:ג׳): ב׳ הִנֵּה הַכְּלָל – שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִרְאוֹת, שֶׁמִּצִּדּוֹ לֹא יִהְיֶה עִכּוּב מְשִׁיחָא, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו. ג׳ וּבְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק, מִי שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּאֱמֶת, יֵשׁ בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בּוֹ הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ, יֵשׁ בּוֹ מִדָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי ע״ט

א׳ שוק מבושל. מעשה שנתבשל השוק שיש בו גידים ושומן מגיד הנשה עם ‏שאר בשר ולא ננקר והתיר רבי אף על פי שאותן גידים מגיד הנשה מתפרשין משום ‏דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם והשומן שבו אינו אוסר השוק ומותר לפי שהרוטב מבטל ‏השוק דאף על גב דהלכה כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל מודה … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים י״ט – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ ולתוספת ביאור, צריך לבאר היטב מה שכתוב: (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם". פירוש, שישראל הקרויים אדם, נשמתם היא למשל כאור הנר, שמתנענע תמיד למעלה בטבעו: מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה, ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח, כמו שכתוב בעץ חיים. ואף שעל ידי זה יכבה ולא יאיר … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ׳

א׳ דין קיבה. על הקיבה אמר לנו רבי שהחלב שבתוכו מלוח ביותר ומלוח הרי ‏הוא כרותח ושואב מעור הקיבה טעם הבשר ועושה החלב כלו חתיכה דאסורא ולאחר זמן ‏אמר לנו ר׳ דאפילו קיבה לבדה בלא חלב שנמלחה עם עורה אוסר הגבינה דאינו כפרש ‏בעלמא דהא תניא קיבה שבשלה בחלבה אסורה מפני שנכנס במעיה ועוד תנן … להמשך קריאה

תורה – פ׳ – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ׳:תרמ״א א׳ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהילים כ״ט:י׳-י״א): ב׳ הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁגָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עוקצין פ"ג), שֶׁלֹּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם. ג׳ וּמַה הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְּחַבֵּר תְּרֵי הֲפָכִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ויקרא דף יב:) בַּפָּסוּק: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, כִּי זֶה … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ׳ – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ והנה, מודעת זאת לכל, כי מצוות ואזהרת עבודה זרה, שהם שני דיברות הראשונים – "אנכי" ו"לא יהיה לך", הם כללות כל התורה כולה. כי: דיבור "אנכי" כולל כל רמ"ח מצות עשה. ו"לא יהיה לך" כולל כל שס"ה מצות לא תעשה. ולכן שמענו "אנכי" ו"לא יהיה לך" לבד מפי הגבורה, כמאמר רז"ל, מפני שהם כללות … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ״א – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ והנה, מידת הקב"ה שלא כמידת בשר ודם: שהאדם, כשמדבר דיבור, הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו, מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה; אבל הקב"ה, אין דיבורו מובדל ממנו יתברך ח"ו, כי אין דבר חוץ ממנו, ו"לית אתר פנוי מיניה", ולכן אין דבורו יתברך כדיבורינו ח"ו [כמו שאין מחשבתו כמחשבתינו, … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ״א

א׳ דין נותן טעם לפגם מותר. כן הורה רבי נותן טעם לפגם מותר כר׳ שמעון ‏דמפיק טעמא מקרא דנבילה ורבא דהוה מבתראי קם אשיטתיה ופסק הלכתא דנותן טעם ‏לפגם מותר במסכת עבודה זרה פסק לה ויש ראיות הרבה דבפרק אין מעמידין אומרינן ‏דבש למאי ניחוש לה אי נותן טעם לפגם הוא מכלל דפשיטא ליה דנותן … להמשך קריאה

תורה – פ״א – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ״א:תרמ״ז א׳ עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר (במדבר י״ג:י״ז): ב׳ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: פְּסֹלֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. ג׳ הַכְּלָל הוּא, שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁל צַדִּיק, שֶׁמְּדַבֵּר בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְּפִלָּה, נִקְרָא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי אֶרֶץ הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ״ג:ו׳): נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ וְכוּ'. וְנֶפֶשׁ הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ה׳:ו׳): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. ד׳ וּכְשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר בְּתוֹרָה … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ״ב

א׳ ראש ורגלים. ההוא ראש ורגלים של כבש שנתבשלו בפרור ונמלח הראש ‏והרגלים לא נמלחו ושאלו את ר׳ ואמרו שאף היתה מבושלת אצל הפרור מלא בשר והיה ‏השמש ממרח בכף הפרור והקדירה ואמר ר׳ שהכל אסור ואף בשר הקדירה שהדם ‏האיברים בבשר הרגלים מידי דהוה אבשר בעלמא ולשער בכפות ששים אי אפשר שמאחר ‏שדם בלוע … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ״ב – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ רק שהתורה דיברה כלשון בני אדם, ונקרא בתורה דיבורו של מקום ברוך הוא בשם "דיבור" ממש, כדיבורו של אדם, לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים, בצמצומים רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, להבראות מהם ברואים רבים, מינים ממינים שונים. וכל-כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להתהוות ולהיבראות גם דברים … להמשך קריאה

תורה – פ״ב – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ״ב:תר״נ א׳ אִיתָא בַּגְּמָרָא: ב׳ הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ: (שבת פח:) ג׳ הִנֵּה נוֹדַע, כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת: רוּחַ סְעָרָה, וְעָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת. וּקְלִפַּת נֹגַהּ הִיא בֵּין הַשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת וּבֵין הַקְּדֻשָּׁה. וְלִפְעָמִים נִכְלֶלֶת בַּקְּדֻשָּׁה, וְלִפְעָמִים נִכְלֶלֶת בַּקְּלִפָּה, וְהִיא בִּבְחִינַת נִשְׁמַת הָעֲשׁוּקִים, וְדַי לַמֵּבִין. ד׳ … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ״ג

א׳ דין כפות. רבי אוסר לאכול חלב בכפות שאכלו בהן חמים של בשר אלא אם ‏כן מגעילן ברותחין.‏ לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק מקור: primo.nli.org.il דיגיטציה: ספריא רשיון: בנחלת הכלל

תורה – פ״ג – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ״ג:תרנ״ב א׳ מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אַף (משלי כא). ב׳ דַּע, כִּי בְּהָאָלֶף־בֵּית יֵשׁ שִׁשָּׁה פֵּאִין. דְּהַיְנוּ: אָלֶף אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת בְּלֹא פ'. גַּם כָּף ך"ף, פ', ף, וְקוּף, גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתָן בְּלֹא פ', נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּהָא"ב שִׁשָּׁה פֵּאִין. ג׳ וְשִׁשָּׁה פְּעָמִים פ', גִּימַטְרִיָּא ת"פ, כְּמִנְיַן לִילִית. ד׳ וְהִנֵּה חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁאֵרַע לָאָדָם … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ״ג – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ ועם כל הנ"ל יובן ויבואר היטב בתוספת ביאור מה שאמרו: בזהר, ד"אורייתא וקב"ה כולא חד", ובתיקונים פירשו, ד"רמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא". לפי שהמצוות הן פנימיות רצון העליון וחפצו האמיתי המלובש בכל העולמות העליונים ותחתונים להחיותם, כי כל חיותם ושפעם תלוי במעשה המצות של התחתונים, כנודע. ונמצא, ש: מעשה המצוות וקיומן הוא לבוש … להמשך קריאה

תורה – פ״ד – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ״ד:תרנ״ג א׳ אִיתָא בַּגְּמָרָא: ב׳ בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים, אָמַר לוֹ: וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי (מגילה כח)., ג׳ לְבָאֵר זֶה צָרִיךְ לֵידַע מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' נשא דף קכג), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ד׳ תָּא חֲזִי לְשִׁית יְמֵי בְּרֵאשִׁית, לְכָל חַד אִית לֵהּ פַּרְצוּפֵהּ דְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאַנְהִיג לֵהּ, וְלָא תִּשְׁכַּח יוֹם דְּלֵית בֵּהּ טוֹב וְכוּ'. וְכָל יוֹמָא אִית … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ״ד – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ וזה לעומת זה הן שס"ה מצות לא תעשה דאורייתא וכל איסורי דרבנן, מאחר שהן נגד רצונו וחכמתו יתברך והפכם ממש, הם נפרדים מיחודו ואחדותו יתברך בתכלית הפירוד ממש, כמו הסטרא-אחרא והקליפה הנקראת עבודה-זרה ואלהים אחרים מחמת הסתר פנים של רצון העליון, כנ"ל. וכן ג' לבושי הנפש שמקליפת נוגה שבישראל, שהם מחשבה דבור ומעשה המלובשים … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ״ד

א׳ א. דין סכין. סכין שנשתמש בשר על ידי חמין אסור לחתוך בו גבינה חמה ‏ומבושל וצלי בלא הגעלה ולגבינה צונן צריך לנעצו בקרקע עשר פעמים.‏ ב׳ ב. שלשה דברים שאל ר׳ את ר׳ דוד הלוי האחת בשר בחלב בכמה ואמר לו בששים. ‏כדאמרינן בכלה שחיטת חולין וגם בעבודה זרה כל איסורין שבתורה אסורין בכל … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי פ״ה

א׳ ‏תשובת הגאונים. דין צבי. ההוא בר טביא דאיתציד ביום טוב ראשון ‏ואישתחיט ביום טוב שני וכן דגים שצדום ביום טוב ראשון מותר לאכלן ביום טוב שני וכן ‏פירות שתלשום גוים ביום טוב ראשון מותרין לאוכלן ביום טוב שני כך ראינו שכלם בין בר ‏טביא בין דגים שצדום גוים ביום טוב ראשון וכן פירות שתלשום … להמשך קריאה

חלק ראשון, ספר של בינונים כ״ה – ספר התניא לאדמו"ר הזקן

א׳ וזהו שכתוב (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'", שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בודאי בלבבו בלי שום ספק. וזהו שנאמר "ובלבבך". ונכלל בה גם דחילו, דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מיחודו ואחדותו יתברך, אפילו במסירת נפש … להמשך קריאה

תורה – פ״ה – ספר ליקוטי מוהר"ן

פ״ה:תרנ״ד א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה – כִּי מִתְּחִלָּה הַמַּלְכוּת הִיא אֵצֶל זְעֵיר אַנְפִּין, בִּבְחִינַת אוֹשִׁיט פְּסִיעָה לְבַר, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בלק דף רג: וכמבואר בכתבי האריז"ל). ב׳ סוֹעֲדִים בּוֹ – פֵּרוּשׁ כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִים לְתַקְּנָהּ וּלְגַדְּלָהּ, בִּבְחִינַת סַעַד וְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁיְּהֵא פָּנִים בְּפָנִים. ג׳ וּלְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהָאִיר … להמשך קריאה

דילוג לתוכן