פרק ל״ט

——– א׳ דאלו מאן דנסיב אתתא וחזא בה מילתא דלא מייתבא דעתיה מיתבעי ליה לגרושה בגט דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגו' ותנן (גיטין צ.) בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו רבי עקיבא … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי ל״ט

א׳ והקורין צריכין שיהיו שלשה כמה ששנינו במדרש בשוחר טוב כדי שיאמר האחד לשנים ‏הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו ואומר הא לחמא עניא וכל ההגדה עד כאשר נשבע ‏לאבותינו ונוטלין כל אחד ואחד איש כוסו בידו מפני שהידים עסקניות הם ומתוך שהוא ‏רוצה לומר הלל והגדה מסיח דעתו מן הנטילה ומברך המוציא על … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ׳

א׳ ואלו ירקות שאדם יוצא בהם בפסח בחזרת בחסא ליטוגא ועולשין קרשפילא ותמכא מרויא ‏והחרבינה סיב הנכרך סביב הדקל ודילא ובמרור אמרפויל והוא פופרץ ומצטרפין (י״ב ב׳) ‏לכזית שהאוכל מכולן כזית מצטרפין לצאת בהן ידי חובתו אעפ״י שאינו מינו דכתיב על ‏מצות ומרורים יאכלוהו ויוצאין בקלח שלהם בין לחים בין יבישים אבל בעלין אינו יוצא … להמשך קריאה

תורה – מ׳ – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ׳:שנ״ט א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִיתָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁבִיל שֶׁחָטְאוּ בְּאֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל זֶה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ב׳ נִמְצָא, כָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁל אָדָם, הוּא בִּשְׁבִיל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּי אִם הָיָה מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁיָּכוֹל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַזְמִין לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, לֹא הָיָה נוֹסֵעַ שׁוּם נְסִיעָה. … להמשך קריאה

פרק מ׳

——– א׳ אסיר ליה לבר ישראל למנסב איתתא עד דמקדש לה בכספא או בכתובתה או בביאה וכולהו בסהדי. (קדושין ב.) בכסף מדאורייתא מנלן דכתיב כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני מה קיחה דהתם בכספא אף קיחה דהכא בכספא ותנן האשה נקנית בשלש דכים וקונה את עצמה בשתי דרכים במיתת הבעל … להמשך קריאה

פרק מ״א

——– א׳ (ריש נדה) שמאי אמר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת. כל אשה שיש לה ווסת דייה שעתה המשמשת בעדים הרי זו כפקידה וממעטת על יד … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״א

א׳ ואינו צריך הסיבה באכילת מרור אלא במצה ויין זכרון לחרות והסיבה היא דרך חירות. ‏ובדין שהיה יכול לברך עכשיו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור אבל לכך מברכין על ‏הירקות קודם ההגדה כדי שיתמהו ישתממו התינוקות על אכילת מרור קודם סעודה שהרי ‏אין רגילין לאכול ירקות עד לאחר סעודה ומתוך כך שואלין מה נשתנה … להמשך קריאה

תורה – מ״א – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״א:ש״ס א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רִקּוּדִין, הִנֵּה אִיתָא בְּעֵץ־חַיִּים, דַּף כב: הַבִּרְכַּיִם, הַיְנוּ הָרַגְלִין, הֵם נֶצַח הוֹד, וְהֵם עוֹקְבִין. וְעָקֵב גִּימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים אֱלֹקִים, שֶׁהֵם דִּינִים, שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים, כַּיָּדוּעַ. ב׳ וְהַפְּעֻלָּה לְהַבְרִיחַ הַחִיצוֹנִים מִשָּׁם, שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹךְ הַבִּרְכַּיִם הַגְּבוּרוֹת מִשֹּׁרֶשׁ הַבִּינָה, וּכְשֶׁמַּמְשִׁיךְ שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת מִבִּינָה, אָז הַחִיצוֹנִים בּוֹרְחִים מִשָּׁם, וְהוּא לוֹקֵחַ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה, … להמשך קריאה

פרק מ״ב

——– א׳ אשה כי תזריע וילדה זכר. ואלו אתתא דילדא זכר ונקבה יתבה ארבסר יומי טומאה דנקבה וימי טהרה דנקבה שיתין ושיתא והיכא דילידה חד ולבתר כמה יומי הדר וילדה אחרינא יתבה יומי טומאה וימי טהרה לשני ואלו איתתא דאפילא שליא בעלמא אף על גב דלית בה וולד אמרינן אי איפשר לשליא בלא וולד והאי … להמשך קריאה

תורה – מ״ב – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ב:שס״ג א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם וְכוּ': (תהילים ק״ו:מ״ד). ב׳ הִנֵּה עַל־יְדֵי נְגִינָה נִמְתָּקִין הַדִּינִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פנחס דף רטו): הַקֶּשֶׁת הִיא הַשְּׁכִינָה, וּתְלָת גְּוָנִין דְּקֶשֶׁת הֵם הָאָבוֹת, וְהֵם לְבוּשִׁין דִּשְׁכִינְתָּא, ג׳ וּכְשֶׁהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁין דִּנְהִירִין, אֲזַי: וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, אֲזַי: וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ב

א׳ דין עירובי תבשילין. פסח או שאר ימים טובים שחל להיות בחמישי בשבת ‏מניח אדם עירובי תבשילין מערב יום טוב למחר ביום ראשון מצאו הפת לבדו שנשאר ‏והבשר נאכל והרצו הדברים לפני ר׳ על שלחנו ואמר אלו לא בא הדבר לפנינו עד למחר ‏לא תהא תקנה בדבר אבל עכשיו יש תקנה דאמר רב מניח אדם … להמשך קריאה

תורה – מ״ג – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ג:שס״ח א׳ אַךְ יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי זִוּוּגִים, הַיְנוּ זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה, הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים וְאֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה נִמְשָׁךְ מִדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה. וְזִוּוּגִים שֶׁל עֲבֵרָה, נִמְשָׁכִים מִדַּעַת דִּקְלִפָּה. ב׳ וְהַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, כִּי אֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁבַּדַּעַת אֶלָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ט:ג׳): וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. יְחַוֶּה מִלְּשׁוֹן דִּבּוּר, שֶׁהַדִּבּוּר מְדַבֵּר מַה … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ג

א׳ המבשל רוב תבשילין. המבשל כמה תבשילין ביום טוב ולא אכל כלום [צ"ל מכולם וכן הוא בכי"ו] בתוך ‏הסעודה הואיל ולצורך יום טוב נתבשלו כולן מתחילה ועכשיו אינו צריך לאכול מכל אחד ‏ואחד אין בכך כלום ולא הוי כמכין מיום טוב לחול.‏ לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק מקור: primo.nli.org.il דיגיטציה: ספריא רשיון: בנחלת … להמשך קריאה

פרק מ״ג

——– א׳ (ב"ק ב.) ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. (שם ג:) מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אם תבעיון בעיו ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איתגליין מטמרוהי. ב׳ (שם ד:) תני רבי אושעיא שלשה עשר אבות נזיקין … להמשך קריאה

תורה – מ״ד – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ד:שס״ט א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה – ב׳ כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ"א): לָמָּה הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מִבְּרֵאשִׁית, כִּי הָעַכּוּם יֹאמְרוּ לָנוּ: גַּזְלָנִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין. ג׳ בִּשְׁבִיל זֶה: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ – שֶׁהִגִּיד שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הַכֹּל מַעֲשֵׂי יָדָיו, וּלְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה הוּא … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ד

א׳ דין שני ימים טובים של גליות. אחד מחובר שתלש ביום (י״ג ב׳) טוב ראשון ‏כגון ענבים שבצרן ואחת עופות ודגים שנצודו ביום טוב מותרין בשני ממה נפשך הואיל ושתי ‏קדושות הן דאי יום טוב ראשון קדש שני חול ומותרין למוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו ‏ואי יום טוב ראשון חול ושני קודש כל שכן … להמשך קריאה

פרק מ״ד

——– א׳ שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זו ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ה

א׳ ועוד דגרסינן בעירובין ההוא בר טביא דאתא בי ריש גלותא דאיתציד ביום טוב ראשון ‏ואישתחיט ביום טוב שני רב נחמן ורב חסדא אכלו ורב ששת לא אכל. ומאן דאכיל משום ‏דשתי קדושות הן ומאן דלא אכיל משום דתני איסי בן יהודה וכן היה ר׳ יהודה אוסר בשני ‏ימים של גליות דקסבר קדושה אחת הן … להמשך קריאה

תורה – מ״ה – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ה:שע״ז א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֶחָאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה – כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרְרִים בְּחִינַת כְּנָפַיִם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י): וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר, וּכְתִיב (יחזקאל י): וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם. ב׳ נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאָדָם נִתְעוֹרֵר בַּיָּדַיִם שֶׁלּוֹ, אֲזַי [הַכְּנָפַיִם] נִתְעוֹרְרִים, הַיְנוּ כַּנְפֵי רֵאָה, שֶׁמִּשָּׁם נִתְהַוֶּה הַדִּבּוּר, אֲבָל עֲדַיִן צְרִיכִין לְהָכִין וּלְתַקֵּן פֶּה, … להמשך קריאה

פרק מ״ה

——– ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ו

א׳ דין מחובר. על (י״ד א׳) המחובר ששאלת דע כי אמיתים דברי ואין לך קל ‏שבקלים שאינו בקי בהלכות מחובר(ות) ונולד כי כבר פסקה רב פפא גוי שהביא דורון ‏לישראל וכו׳ ומדבריו אתה למד שאפי׳ מן הגוי מותר לקבל. ועוד מהאי לפתא דאתאי ‏למחוזא נפק רבא חזייה דהוות כמושא אמר הא וודאי מדאתמול עקורא ואי … להמשך קריאה

פרק מ״ו

——– ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות … להמשך קריאה

תורה – מ״ו – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ו:שע״ח א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, זֶה בְּחִינוֹת נְתִינַת הַמִּטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. כִּי מִטָּה, הַיְנוּ בְּחִינוֹת זִוּוּג, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה (תיקון י' ועיין תיקון נח). וְצָפוֹן וְדָרוֹם, זֶה בְּחִינוֹת יָדַיִם. ב׳ וְזֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבָּא בִּנְיָמִין (ברכות ה:), שֶׁיְּהֵא תְּפִלָּתוֹ סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין הַתְּפִלָּה לַזִּוּוּג: מ״ו:שע״ט א׳ גַּם … להמשך קריאה

פרק מ״ז

——– א׳ (מו"ק טז.) אמר רבא מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא מבי דינא שנאמר וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ומנא לן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לקמי גברא רבה פלניא דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זמנא דכתיב מחר זמנא בתר זמנא … להמשך קריאה

איסור והיתר לרשי מ״ז

א׳ אם השכיר פועלים. וששאלתם ישראל שהשכיר פועלים קודם הרגל לבנות ‏לו בנין וכו׳ התחילו לבנותו קודם יום טוב ולא הספיקו לגמור מה שיגמורו במועד לפי שאינם ‏רוצים ליבטל ואם לא יהו מניחים לגמור במועד. דאמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום ‏אסור דהיינו גוי שקבל מלאכה מישראל קודם יום טוב בתוך התחום אסור דכי אזלו … להמשך קריאה

תורה – מ״ז – ספר ליקוטי מוהר"ן

מ״ז:שפ״ב א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם וְכוּ': (יואל ב) ב׳ מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵאֱמֶת, וּבְיָדוּעַ שֶׁדִּינִים שׁוֹרִין עָלָיו. גַּם זֶה סִימָן עַל דַּלּוּת. גַּם יָבוֹא לִידֵי בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יב): כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם – כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת נִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם (ברכות ו:). … להמשך קריאה

דילוג לתוכן