סימן תפד – דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תפד – דין מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים א מָאן דְּבָעֵי לְבָרוּכֵי בִּתְרֵי אוֹ בִּתְלָת בָּתֵּי, מְבָרֵךְ בְּרֵישָׁא בְּבֵיתֵיהּ וְאָכִיל כָּל מַאי דְּצָרִיךְ, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהָדָר מְבָרֵךְ לְכָל חַד וְחַד בְּבֵיתֵיהּ וְשָׁתָן אִינְהוּ כָּסָא דְּקִדּוּשָׁא וּדְאַגַּדְתָּא וְאָכְלֵי יַרְקֵי וּמַצָּה, וְאִיהוּ לֹא אָכִיל וְשָׁתֵי בַּהֲדַיְיהוּ, וְשָׁבִיק לְהוּ לְמִגְמַר סְעֻדָּתַיְהוּ, וּמְבָרְכֵי אִינְהוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן; … להמשך קריאה

תקז. להפריש תרומה גדולה לכהן. – ספר החינוך

שנצטוינו להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה, ונתן אותה לכהן, והיא הנקראת תרומה גדולה. ועל זה נאמר (דברים יח ד) ראשית דגנך תירשך ויצהרך וגו' תתן לו. ואמרו זכרונם לברכה (חולין קלז, ב) כי מדין התורה אין לה שעור, אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול, אבל חכמים אמרו (תרומות ד ג) להפריש יותר, ואמרו … להמשך קריאה

ברירה במחובר

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– פסולת שמדרך ברייתה היא מחוברת עם האוכל, מותר לבוררה כדי לאכול לאלתר. על כן, מותר לברור את העצמות מהדגים. אבל עצמות שנפרדו ומעורבים עם המאכל בצלחת, לא יבררם לסלקם משם, אך מותר להזיזם מהמאכל בעת האכילה, כדי שלא יאכלם בטעות. (ה"ע ד פז, שבת ד קצו) נוצות ושער … להמשך קריאה

סימן תקפ – ימים שהתענו בהם על פי קבלת הגאונים – ערוך השולחן

——– א כתבו הגאונים אלו ימים שמתענים בהם מפני שאירעו בהם צרות לאבותינו, וראוי להתענות בהם. ואף על פי שמקצתן בראש חודש, יש מי שאומר שיתענו בו. והוא דבר פלא, והגאונים בעצמם השיבו שלא להתענות בראש חודש (בית יוסף ומגן אברהם), ולכך טוב שלא להשלים. ובווירמייז"א היו מתענין בראש חודש סיון מפני הגזרות (בית יוסף … להמשך קריאה

פקודי יום שני תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה: (כז) וַיְהִ&#1431י מְאַת&#1433 כִּכַּ&#1443ר הַכֶּ&#1428סֶף לָצֶ&#1431קֶת א&#1434ֵת אַדְנֵ&#1443י הַקּ&#1428ֹדֶשׁ וְאֵ&#1430ת אַדְנֵ&#1443י הַפָּר&#1425ֹכֶת מְאַ&#1447ת אֲדָנִ&#1435ים לִמְאַ&#1445ת הַכִּכָּ&#1430ר כִּכָּ&#1445ר לָאָֽדֶן: וַהֲוָה מְאָה כִכְּרִין דִכְסַף לְאַתָּכָאיָת סַמְכֵי קוּדְשָׁא וְיָת סַמְכֵידְפָרֻכְתָּא מְאָה סַמְכִין לִמְאָה כִכְּרִיןכִּכְּרָא לְסַמְכָא: לצקת. כתרגומו לאתכא: … להמשך קריאה

ויגש יום שני תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה: (כד) וַֽיְהִי&#1433 כִּ&#1443י עָלִ&#1428ינוּ אֶֽל-עַבְדְּךָ&#1430 אָבִ&#1425י וַנַּ&#1448גֶּד-ל&#1428וֹ אֵ&#1430ת דִּבְרֵ&#1445י אֲדֹנִֽי: וַהֲוָה כַּד סְלֵיקְנָא לְעַבְדָּךְ אַבָּאוְחַוֵּינָא לֵהּ יָת פִּתְגָּמֵי רִבּוֹנִי:(כה) וַיּ&#1430ֹאמֶר אָבִ&#1425ינוּ שֻׁ&#1430בוּ שִׁבְרוּ-לָ&#1445נוּ מְעַט-אֹֽכֶל: וַאֲמַר אָבוּנָא תּוּבוּ זְבוּנוּ לָנָאזְעֵיר עִיבוּרָא:(כו) וַנּ&#1429ֹאמֶר לֹ&#1445א נוּכַ&#1430ל לָרֶ&#1425דֶת אִם-יֵשׁ&#1449 … להמשך קריאה

בֵּן חָכָם וְיָשָׁר, מַה יָכוֹל לְהוֹעִיל לְהוֹרָיו?

——– הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין שָׁוֶה לוֹ שׁוּם כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם לִרְאוֹת בֵּן חָכָם וְחָרוּץ בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, זֶהוּ שְׂכָרָם שֶׁל הַהוֹרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִלּוּ עַל שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַבָּא כָּתַב הרמ"א ( יו"ד סימן שע"ו) "כְּשֶׁהַבֵּן מִתְפַּלֵּל וּמְקַדֵּשׁ שָׁם ה' בָּרַבִּים פּוֹדֶה אָבִיו וְאִמּוֹ מִגֵּיהִנּוֹם". וְכֵן נֶאֱמַר עַל הַפָּסוּק (זכריה י, ט) "וְחָיוּ אֶת בְּנֵיהֶם … להמשך קריאה

נביאים – מלכים א – פרק ח – חק לישראל

——– (ס) לְמַ&#1431עַן דַּ&#1434עַת כָּל-עַמֵּ&#1443י הָאָ&#1428רֶץ כִּ&#1445י יְהוָ&#1430ה ה&#1443וּא הָאֱלֹהִ&#1425ים אֵ&#1430ין עֽוֹד: בְּדִיל דְּיֵדְעוּן כָּל עַמְמֵי אַרְעָאאֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים לֵיתעוֹד: (סא) וְהָיָ&#1444ה לְבַבְכֶם&#1433 שָׁלֵ&#1428ם עִ&#1430ם יְהוָ&#1443ה אֱלֹהֵ&#1425ינוּ לָלֶ&#1447כֶת בְּחֻקָּ&#1435יו וְלִשְׁמֹ&#1445ר מִצְוֹתָ&#1430יו כַּיּ&#1445וֹם הַזֶּֽה: וִיהֵי לִבְּכוֹן שְׁלִים בְּדַחַלְתָּא דַייָאֱלָהָנָא לִמְהַךְ בִּקְיָמוֹהִי וּלְמִטַר פִּקּוּדוֹהִיכְּיוֹמָא הָדֵין: (סב) וְֽהַמֶּ&#1428לֶךְ וְכָל-יִשְׂרָאֵ&#1430ל עִמּ&#1425וֹ זֹבְחִ&#1445ים זֶ&#1430בַח לִפְנֵ&#1445י יְהוָֽה: וּמַלְכָּא וְכָל יִשְּׂרָאֵל … להמשך קריאה

סעי' א' – אומרים רצה בכל התפילות. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור ונוהגים בספרד שלא לומר רצה במנחה אלא מתחיל ואשי ישראל וכ"כ רב שרירא גאון לומר רצה ה' אלהינו המנהג כאשר כתב רב סעדיה שאין אומרים אותו במנחה אלא במנחה של תעניות ומי שאומרו תמיד לא יפה הוא עושה. וכתב הב"י שהמנהיג כתב שבפרובינצא ובצרפת נהגו מקרוב לומר ערבית ושחרית ומנחה רצה ולא … להמשך קריאה

עַל מַה יֵּשׁ לְהַקְפִּיד בְּשִׁדּוּךְ הַבָּנִים?

——– הַחֲזוֹן אִישׁ הָיָה מַקְפִּיד מְאֹד לְבָרֵר בְּשִׁדּוּךְ עַל מִדַּת הָ"עַקְשָׁנוּת". ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא … להמשך קריאה

קילוף פירות וביצים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– פירות שקליפתם מחוברת לפרי ממש, כתפוחים, תפוזים, אגסים, מלפפונים וכיוצא, מותר לקלפם אפילו על דעת שלא לאוכלם לאלתר, שאין זה אלא כחותך מגוף הפרי, ואין בזה איסור בורר. אמנם פירות שקליפתם אינה מחוברת ממש, כשום, בצל, אגוז, ביצה וכיוצא, מותר לקלפם רק על דעת לאוכלם לאלתר. ואף שבורר … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק מו – חק לישראל

——– (יא) הַרְפּ&#1443וּ וּ&#1453דְעוּ כִּי-אָנֹכִ&#1443י אֱלֹהִ&#1425ים אָר&#1445וּם בַּ&#1437גּוֹיִ&#1431ם אָר&#1445וּם בָּאָֽרֶץ: פְּסַקוּ מִן קְרָבָא וְיִדְעוּן אֲרוּםאֲנָא יְיָ רְמָא בְּעַמַיָא רְמָאעַל יָתְבֵי אַרְעָא: הרפו . עצמכם מלבא עוד על ירושלים : ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ . אתרומם בנקמתי אשר אעשה : (יב) יְהוָ&#1443ה צְבָא&#1443וֹת עִמָּ&#1425נוּ מִשְׂגָּֽב-לָ&#1437נוּ אֱלֹהֵ&#1430י יַעֲקֹ&#1443ב סֶֽלָה: מֵימְרָא דַיְיָ צְבָאוֹת בְּסַעֲדָנָא תְּקוֹףלָנָא … להמשך קריאה

תקח. לתת לכהן ראשית הגז. – ספר החינוך

שנצטוינו לתת ראשית גזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר (דברים יח ד) וראשית גז צאנך תתן לו. וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חיב לתת מן הצמר מתנה לכהן, ואין למתנה זו שעור מן התורה, אבל רב … להמשך קריאה

להשלים מנין

——– ההולך ללמוד, ובדרכו בקשוהו להשלים מנין לערבית וכיוצא, יצטרף עמהם, ובינתיים יעיין בספר, כדי שלא יפחית משעות לימודיו הקבועים. אולם אם הוא בדרכו למסור שיעור תורה לרבים, אין לבטל תורה של רבים בשביל להשלים מנין, ויסביר להם זאת בצורה נעימה, כדי שלא יחשדו בו שאינו חפץ לעזור להם. (ה רנח) ——– לעילוי נשמת ולזכות … להמשך קריאה

נביאים – מלכים א – פרק ז – חק לישראל

——– (מו) בְּכִכַּ&#1444ר הַיַּרְדֵּן&#1433 יְצָקָ&#1443ם הַמֶּ&#1428לֶךְ בְּמַעֲבֵ&#1430ה הָאֲדָמָ&#1425ה בֵּ&#1445ין סֻכּ&#1430וֹת וּבֵ&#1445ין צָרְתָֽן: בְּמֵישְׁרֵי יַרְדְּנָא אִתְכְּנוּן מַלְכָּא בְּעוֹבֵיגַּרְגַשְׁתָּא בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן: יצקם . התיכם והציקם כתבניתם : במעבה האדמה . ( תרגום : ) בעובי גרגשתא : (מז) וַיַּנַּ&#1444ח שְׁלֹמֹה&#1433 אֶת-כָּל-הַכֵּלִ&#1428ים מֵרֹ&#1430ב מְאֹ&#1443ד מְאֹ&#1425ד לֹ&#1445א נֶחְקַ&#1430ר מִשְׁקַ&#1445ל הַנְּחֹֽשֶׁת: וְאַצְנַע שְׁלֹמֹה יָת כָּל מָנַיָּאמַסְגֵּי לְחָדָא לְחָדָא … להמשך קריאה

סימן תפה – דין מי שנשבע שלא לאכל מצה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תפה – דין מי שנשבע שלא לאכל מצה א אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל מַצָּה, סְתָם, א אָסוּר לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח. אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח, ב לוֹקֶה וְאוֹכֵל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח. באר היטב – סימן תפה – דין מי שנשבע שלא לאכל מצה א א אסור. כיון שחל על מצה דרשות … להמשך קריאה

צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם – דובב שפתי ישנים

——– כ"ח, ו': בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((בבא מציעא ק"ז ע"א.))) שֶׁתְּהֵא יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא, כְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם. כָּךְ אוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם קֹדֶם יְצִיאָתוֹ לָאֲוִיר הָעוֹלָם: *(((נדה ל' ע"ב. ועוד הובא במדרש שאמר הקב"ה לישראל: נרכם בידי (כמוש"כ "נר ה' נשמת אדם") ונרי בידכם (כמוש"כ "כי נר מצוה ותורה … להמשך קריאה

נביאים – יחזקאל – פרק לז – חק לישראל

——– (כא) וְדַבֵּ&#1443ר אֲלֵיהֶ&#1431ם כֹּֽה-אָמַר&#1454 אֲדֹנָ&#1443י יְהוִה&#1426 הִנֵּ&#1448ה אֲנִ&#1444י לֹקֵ&#1433חַ&#1433 אֶת-בְּנֵ&#1443י יִשְׂרָאֵ&#1428ל מִבֵּ&#1445ין הַגּוֹיִ&#1430ם אֲשֶׁ&#1443ר הָֽלְכוּ-שָׁ&#1425ם וְקִבַּצְתִּ&#1444י אֹתָם&#1433 מִסָּבִ&#1428יב וְהֵבֵאתִ&#1445י אוֹתָ&#1430ם אֶל-אַדְמָתָֽם: וְאִתְנַבֵּי לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָאֱלֹהִים הָא אֲנָא מְקָרֵיב יַתבְּנֵי יִשְּׂרָאֵל מִבֵּינֵי עַמְמַיָּא דְּאִתְגְּלִיאוּלְתַמָּן וְאֱכְנוֹשׁ יַתְהוֹן מִסְּחוֹר סְחוֹרוְאָעֵיל יַתְהוֹן לְאַרְעֲהוֹן: (כב) וְעָשִׂ&#1443יתִי אֹ&#1440תָם לְג&#1448וֹי אֶחָ&#1444ד בָּאָ&#1433רֶץ&#1433 בְּהָרֵ&#1443י יִשְׂרָאֵ&#1428ל וּמֶ&#1447לֶךְ אֶחָ&#1435ד יִֽהְיֶ&#1445ה לְכֻלָּ&#1430ם לְמֶ&#1425לֶךְ וְלֹ&#1444א … להמשך קריאה

מִמַּה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּסְטוּ הַבָּנִים מִדֶּרֶךְ ה'?

——– אוֹמֵר הָרַב הַקָּדוֹשׁ מְנַחֵם מֶנְדְּל זצוק"ל: פְּעָמִים שֶׁהוֹרִים מַשָּׂאָם וּמַתָּנָם שֶׁלֹּא בֶּאֱמוּנָה, וּבְיָדָם כֶּסֶף לֹא כָּשֵׁר, וְעִם כֶּסֶף זֶה קוֹנִים אֹכֶל לַיְלָדִים, וּכְאִלּוּ מַאֲכִילִים לָהֶם אֹכֶל לֹא כָּשֵׁר, וְהַתּוֹצָאוֹת כְּתוֹצְאוֹת הָאוֹכֵל טְרֵפָה שֶׁסּוֹפוֹ נִטַּמְטֵם מִדֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְהָעֲבוֹדָה. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת … להמשך קריאה

הִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק – דובב שפתי ישנים

——– כ"ח, ס"ו: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : חַיֶּיךָ תְלוּאִים לְךָ עַל הַסָּפֵק. מִטִּבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא, שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב לִהְיוֹת תָּלוּי וְעוֹמֵד, *(((כריתות כ"ד ע"ב.))) וּלְהִכָּנֵס לְבֵית הַסָּפֵק, *(((על פי הגמרא בברכות כ"ח ע"ב.))) מִבְּלִי לָדַעַת בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וּפְעָמִים שֶׁמַּעֲדִיף הוּא אַף לְהַפְסִיד, וּבִלְבַד … להמשך קריאה

מקלף

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר לקלף פירות וירקות במקלף. (בית מנוחה, אגלי טל, קצות השלחן, רבבות אפרים, חשב האפוד, אור לציון, נשמת שבת, שערי ציון, אבני ברזל ועוד. שבת ד רלא) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם … להמשך קריאה

תקט. להיות הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות. – ספר החינוך

שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות (ספה"מ להרמב"ם עשין לו), כלומר, לכתות ידועות, ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה, חוץ מן הימים טובים בלבד, שהיו הכל עובדים יחד, כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל. ובספר דברי הימים (א' כד כו) מבאר איך חלקו אותם דוד ושמואל, שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים, ועשרים … להמשך קריאה

סימן תקפא – דיני אלול, וסליחות, וערב ראש השנה – ערוך השולחן

——– א תניא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו): בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה", שאז עלה לקבל לוחות אחרונות. והעבירו שופר במחנה; משה עולה להר, כדי שלא יטעו כמו שטעו בראשונות במעשה העגל. והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר (תהלים מז ו): "עלה אלקים בתרועה, ד' בקול שופר". ועל … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כ – חק לישראל

——– (כה) מוֹקֵ&#1443שׁ אָ&#1453דָם יָ&#1443לַע קֹ&#1425דֶשׁ וְאַחַ&#1430ר נְדָרִ&#1443ים לְבַקֵּֽר: פַּחָא הוּא לְגַבְרָא דִנְדַר לְקוּדְשָאוּבָתַר הָכִי חָדְיָא לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ: מוקש אדם ילע קודש . כשאדם נכשל ונוקש בעבירו' מקלקל את קדושתו כמו ושתו ולעו ( עובדיה א ) : ואחר נדרים לבקר . צריך אדם לחזור אחר קרבנו' לנדור ולהביא ולבקש על נפשו : (כו) מְזָרֶ&#1443ה … להמשך קריאה

משנה מועד קטן פרק ב – חק לישראל

——– א. מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ (פוֹעֲלִים), טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ: (א) מי שהפך. דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המטען שהם צבורין בו כשרוצים להכניסן לבית הבד ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי: … להמשך קריאה

סעי' א' – שוחין במודים תחלה וסוף. – ספר מנחת שי

——– בברייתא ברכות לד. אלו ברכות שאדם שוחה בהם באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ופירש רש"י במודים ובהטוב שמך ולך נאה להודות: וכ"פ מרן שוחין במודים תחלה וסוף. וכתב המ"ב (ס"ק א') אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו [מ"א בשם ס"ח] ועיין לעיל סימן צ"ז ס"ב: עוד כתב (ס"ק ב') … להמשך קריאה

דילוג לתוכן