נביאים – מלכים א – פרק ג – חק לישראל

——– (כה) וַיֹּ&#1443אמֶר הַמֶּ&#1428לֶךְ גִּזְר&#1435וּ אֶת-הַיֶּ&#1445לֶד הַחַ&#1430י לִשְׁנָ&#1425יִם וּתְנ&#1444וּ אֶֽת-הַחֲצִי&#1433 לְאַחַ&#1428ת וְאֶֽת-הַחֲצִ&#1430י לְאֶחָֽת: וַאֲמַר מַלְכָּא פְּסוּקוּ יַת רַבְיָאחַיָא לִתְרֵין גִּזְרִין וְהָבוּ פַלְגָּאלַחֲדָא וּפַלְגָּא לַחֲדָא: (כו) וַתֹּ&#1443אמֶר הָאִשָּׁה&#1449 אֲשֶׁר-בְּנָ&#1448הּ הַחַ&#1436י אֶל-הַמֶּ&#1431לֶךְ כִּֽי-נִכְמְר&#1443וּ רַחֲמֶיהָ&#1454 עַל-בְּנָהּ&#1426 וַתֹּ&#1443אמֶר | בִּ&#1443י אֲדֹנִ&#1431י תְּנוּ-לָהּ&#1433 אֶת-הַיָּל&#1443וּד הַחַ&#1428י וְהָמֵ&#1430ת אַל-תְּמִיתֻ&#1425הוּ וְזֹ&#1443את אֹמֶ&#1431רֶת גַּם-לִ&#1445י גַם-לָ&#1435ךְ לֹ&#1445א יִהְיֶ&#1430ה גְּזֹֽרוּ: וַאֲמָרַת אִתְּתָא דִּי בְרָהּ חַיָאלְמַלְכָּא אֲרֵי … להמשך קריאה

משנה כתובות פרק ו – חק לישראל

——– א. מְצִיאַת הָאִשָּׁה, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעְלָהּ. וְירֻשָּׁתָהּ, הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיֶהָ. בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁבַּסֵתֶר, לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד. שֶׁלּוֹ, יִנָּתֵן מִיָּד. וְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת: (א) מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה: הוא אוכל פירות … להמשך קריאה

שנת קבע ביום

——– ראוי לאדם להמנע משינה ביום, מחשש לביטול תורה. אולם אם על ידי שישן מעט ביום, יוכל ללמוד בלילה עד שעה מאוחרת יותר, או שיוכל ללמוד במשך היום יותר בריכוז ועיון, מותר לישון, אך לא ירבה בשינה. (א עא) אם ישן שנת קבע ביום על מיטתו, יטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין בלי לברך. (א שכט) … להמשך קריאה

תסח. שלא לקרח על מת. – ספר החינוך

שלא לקרח שער הראש על המתים, כמו שיעשו חסרי הדעת, ועל זה נאמר (דברים יד א) ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ונכפל לאו זה על הכהנים. שנאמר עליהם (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם. ולמדנו משם לחיב על כל הראש כמו בבין העינים, כמו שבא במסכת מכות (כ, א). ומן הכתוב הזה למדו … להמשך קריאה

נביאים – ירמיה – פרק יז – חק לישראל

——– (ח) וְהָיָ&#1438ה כְּעֵ&#1443ץ | שָׁת&#1443וּל עַל-מַ&#1431יִם וְעַל-יוּבַל&#1433 יְשַׁלַּ&#1443ח שָֽׁרָשָׁ&#1428יו וְלֹ&#1444א (ירא) יִרְאֶה&#1433 כִּֽי-יָבֹ&#1443א חֹ&#1428ם וְהָיָ&#1445ה עָלֵ&#1430הוּ רַֽעֲנָ&#1425ן וּבִשְׁנַ&#1444ת בַּצֹּ&#1433רֶת&#1433 לֹ&#1443א יִדְאָ&#1428ג וְלֹ&#1445א יָמִ&#1430ישׁ מֵעֲשׂ&#1445וֹת פֶּֽרִי: וִיהֵי כְּאִילָן דְשָׁתִיל עַל מַבּוּעַדְּמַיִּין וְעַל נְגִידִין יְשַׁלַּח שָׁרְשׁוֹהִיוְלָא יֶחֱזֵי אֲרֵי יֵיתֵי חוּמָאוִיהוֹן טַרְפוֹהִי עַבּוֹף וּבִשְׁנַת בְּצוּרְתָּאלָא יִתַּר וְלָא יִפְסוֹק מִלְּמֶעְבַּדפֵּירִין: ולא יראה . העץ כי יבא חום : … להמשך קריאה

סעי' ב' – אין לומר פיוטים ולא קרוב"ץ בתפלה – ספר מנחת שי

——– כתב הטור כיון שבג' ראשונות ואחרונות מותר לשאול צורכי ציבור, מטעם זה נהגו לומר קרובץ בשלוש ראשונות. וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש ושרבי אלעזר הקליר יש אומרים שתנא הוא כדאמרינן בפסיקתא כד דמיך רבי אלעזר ב"ר שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוה תנא קרובץ דרשן ופייטן והוא תיקן קרובץ לאומרם בשלוש ראשונות. וכ"כ … להמשך קריאה

משנה סוטה פרק א – חק לישראל

——– א. הַמְקַנֵא לְאִשְׁתּוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם: (א) המקנא לאשתו. אע"ג דהמקנא משמע דיעבד אין לכתחילה לא, ההלכה היא שחייב אדם לקנאות לאשתו אם היא צריכה לכך. ולקמן מפרש … להמשך קריאה

סימן תמה – דין בעור חמץ – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תמה – דין בעור חמץ א כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ, שׂוֹרְפוֹ אוֹ א פּוֹרְרוֹ וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה, הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. { הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לְשָׂרְפוֹ. וְטוֹב לְשָׂרְפוֹ בַּיּוֹם דּוּמְיָא דְּנוֹתָר שֶׁהָיָה נִשְׂרָף בַּיּוֹם } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ), { אַךְ אִם רוֹצֶה לְשָׂרְפוֹ מִיָּד … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק ט – חק לישראל

——– (ז) יֹ&#1444סֵ&#1448ר | לֵ&#1431ץ לֹקֵ&#1443חַֽ ל&#1443וֹ קָל&#1425וֹן וּמוֹכִ&#1430יחַ לְרָשָׁ&#1443ע מוּמֽוֹ: דְּרָדֵי מְמִיקְנָא נָסֵיב לֵיהּ צַעֲרָאוּמַכְסְנוּתָא לְרַשִּׁיעָא מוּמָא הוּא לֵיהּ: ומוכיח לרשע מומו . מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה אפילו להוכיחם ולקרבם : (ח) אַל-תּ&#1443וֹכַח לֵ&#1453ץ פֶּן-יִשְׂנָאֶ&#1425ךָּ הוֹכַ&#1445ח לְ&#1437חָכָ&#1431ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ: לָא תְכוּס לִמְמִקְנָא … להמשך קריאה

משנה נדרים פרק ב – חק לישראל

——– א. וְאֵלּוּ מֻתָּרִין, חֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ, כִּבְשַׂר חֲזִיר כַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין, כַּנְּבֵלוֹת, כַּטְּרֵפוֹת, כַּשְּׁקָצִים, כָּרְמָשִׂים, כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ, מֻתָּר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא, פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ. קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ, הָאוֹמֵר (לְאִשְׁתּוֹ), קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ, הֲרֵי זֶה בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי … להמשך קריאה

הַאִם רָאוּי לָאָדָם לִכְעֹס כְּשֶׁבִּטְּלוּהוּ מִתּוֹרָה?

——– אֵין אוֹמְרִים לָאָדָם חֲטֹא עַכְשָׁו כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְאַחַר זְמַן, זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל, כְּלוֹמַר, פְּעָמִים שֶׁאָדָם מְתַכְנֵן לוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לֵילֵךְ לְעֵסֶק מִצְוָה וְהוֹלֵךְ לִישֹׁן מֻקְדָּם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָקוּם לְעֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וּבְנֵי הַבַּיִת הִפְרִיעוּ לוֹ אֶת שְׁנָתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא עָשׂוּ לוֹ כְּבַקָּשָׁתוֹ וּבְכָךְ הוּפְרָה עֲצָתוֹ מִלִּלְמֹד תּוֹרָה, יֵדַע, שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְמוֹדֵד עַתָּה עַל … להמשך קריאה

סימן תקמד – דיני צרכי רבים בחול המועד – ערוך השולחן

——– א שנינו במשנה ריש מועד קטן דעושין כל צרכי הרבים בחול המועד. וזה לשון הרמב"ם בפרק שביעי דין י: עושין כל צרכי הרבים במועד. כיצד? מתקנים קלקולי המים שברשות הרבים, ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות, וחופרין לרבים בורות שיחין ומערות, וכורין להם נהרות כדי שישתו מימיהן, וכונסין מים לבורות ומערות של רבים, ומתקנין את … להמשך קריאה

גמרא נדרים דף כ ע"א – חק לישראל

——– וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח וְכוּלֵי. תַּנְיָא לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בַּנְּדָרִים שֶׁסּוֹפָךְ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה. וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשּׁה שֶׁסּוֹפָךְ לָבֹא לִידֵי נִיאוּף. רִבִּי אַחָא בְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַצוֹפֶה בְּנָשִׁים סוֹפוֹ בָּא לִידֵי … להמשך קריאה

דברים המצריכים נטילת ידים

——– אלו הדברים שמצריכים נטילת ידים במים: היוצא מבית הכסא אף שלא עשה צרכיו, הרוחץ גופו, הנוטל צפורניו, החולץ מנעליו בידיו, הנוגע ברגליו, היוצא מבית הקברות, הנוגע במת או שהיה סמוך לו, הנוגע בכינה, והנוגע בגופו במקומות המכוסים. ובכל אלו די ברחיצת הידים ואין צריך נטילה בכלי דוקא, וכמבואר לעיל. (א שצ) ——– לעילוי נשמת … להמשך קריאה

טִפּוּל שֹׁרֶשׁ – דובב שפתי ישנים

——– י"ב, ב': אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((מסכת עבודה זרה (מ"ה ע"ב).))) אַבֵּד, וְאַחַר כָּךְ תְּאַבְּדוּן. מִכָּאן לָעוֹקֵר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁצָּרִיךְ לְשָׁרֵשׁ אַחֲרֶיהָ. רַבִּים הֵם הָעוֹבְדִים לְשַׁנּוֹת וְלַעֲקֹר מִדּוֹת רָעוֹת וְהֶרְגֵּלִים מְגֻנִּים … להמשך קריאה

סימן תקמה – דיני כתיבה בחול המועד – ערוך השולחן

——– א כתיבה במועד הרי היא ככל המלאכות, דכל שאינו צורך המועד או דבר האבד – אסור. ואף על גב דאינה דומה לכל המלאכות, שאין בה טירחא מרובה [ו]נעשית בסתר, מכל מקום מלאכה היא. לפיכך אין מגיהין אפילו אות אחת בספר תורה כשאין צריך לקרות בה במועד. ואף על גב דאסור להשהות ספר שאינו מוגה, … להמשך קריאה

אִשָּׁה שֶׁבַּעֲלָהּ רוֹעֶה אֶת עֵינָיו בִּשְׂדוֹת זָרִים וּמֵצִיק לָהּ הַדָּבָר מְאֹד. מַה יֵּשׁ לוֹמַר לָהּ?

——– הַאִם הִיא מִלְּאָה חוֹבָתָהּ כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא בַּעֲלָהּ לִידֵי כָּךְ, וְהַדָּבָר תָּלוּי בָּהּ בְּכַמָּה דְּבָרִים. א. בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע – בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה, הַאִם הִיא מְשַׁדֶּלֶת וּמַפְצִירָה בְּבַעֲלָהּ שֶׁיֵּלֵךְ יוֹם יוֹם לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁרַק הִיא יְכוֹלָה לְהָגֵן עָלָיו מִיֵּצֶר הָרָע, אוֹ שֶׁעַל כָּל סִבָּה קְטַנָּה אוֹ שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית מוֹנַעַת אוֹתוֹ מִתּוֹרָה, אִם כֵּן … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כט – חק לישראל

——– (יט) בִּ&#1453דְבָרִים לֹא-יִוָּ&#1443סֶר עָ&#1425בֶד כִּֽי-יָ&#1437בִ&#1431ין וְאֵ&#1443ין מַעֲנֶֽה: בְּמִלֵי לָא מִתְרְדֵי עַבְדָא דְיָדַעגִיר וְלָא בְלִיע: כי יבין ואין מענה . כיון שרואהו שמוכיחו שותק והוא חוזר ומקלקל לכך צריך ליסרו במכות ועונשין ולא דבר עם עבד ממש אלא על כל הממרי' דברי השופטים : (כ) חָזִ&#1431יתָ אִ&#1453ישׁ אָ&#1443ץ בִּדְבָרָ&#1425יו תִּקְוָ&#1430ה לִכְסִ&#1443יל מִמֶּֽנּוּ: אִין חֲזַיְתָא גַבְרָא … להמשך קריאה

סימן תמו – דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תמו – דין מי שמוצא חמץ בתוך המועד א הַמּוֹצֵא חָמֵץ א בְּבֵיתוֹ, אִם הוּא בְּחֹל הַמּוֹעֵד יוֹצִיאֶנּוּ ב וִיבַעֲרֶנּוּ מִיָּד. וְאִם הוּא יוֹם טוֹב, יִכְפֶה עָלָיו ג כְּלִי עַד הַלַּיְלָה וְאָז יְבַעֲרֶנּוּ. { לְפִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב } (ריב"ש) { גַּם לְשָׂרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ אָסוּר } (רַ"ן). ב וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּיוֹם … להמשך קריאה

תסט. שלא לאכל פסולי המקדשין. – ספר החינוך

שלא נאכל פסולי המקדשין. והלאו הזה, בפסולי המקדשין פרשו זכרונם לברכה במסכת בכורות (לד, א), שהוא דוקא כשנעשה אנחנו המום במקדשין שיפסלו על ידינו, ואחר כך אם נאכל מהן אז יהיה באכילתן לאו. וכמו כן אם יפסל הקרבן בשום צד אחר זביחתו בזה גם כן יש בו לאו, ועל כל זה נאמר (דברים יד ג) … להמשך קריאה

משנה יבמות פרק י – חק לישראל

——– א. הָאִשָׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִסֵת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶה. וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה … להמשך קריאה

גמרא סוטה דף ב' ע"א – חק לישראל

——– הַמְּקַנֵא דִיעָבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא קָסָבַר תַּנָא דִידָן אָסוּר לְקַנְאוֹת. אָמַר רַב חַסְדָּא זְנוּתָא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא. וְאָמַר רַב חַסְדָּא תּוּקְפָא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא אִידִי וְאִידִי בְּאִיתְּתָא אֲבָל בְּגַבְרָא לֵית לָן בָּהּ. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ … להמשך קריאה

גמרא כתובות דף ס"ז ע"א – חק לישראל

——– תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָאוּ לְהִתְפַּרְנֵס מְפַרְנְסִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מְפַרְנְסִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים וְאֵין אִשָּׁה דַרְכָּהּ לַחֲזוֹר. יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהִנָּשֵׂא מַשִּׂיאִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מַשִּׂיאִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁבּוֹשְׁתָּה שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה מִשֶּׁל אִישׁ. תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם שֶׁבָּא לִשָּׂא שׂוֹכְרִין לוֹ בַיִת וּמַצִיעִין לוֹ מִטָּה … להמשך קריאה

הגדרת המלאכה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– החובט על שיבולים כדי לפרק מהם את גרעיני החיטים, עובר על מלאכת דש. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי … להמשך קריאה

סעי' א' – שוחה באבות והודאה תחלה וסוף, ולא ישחה בתחלה וסוף של שאר ברכות, ובאמצעיתן מותר. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור ממגילה יז: ברכה ראשונה והיא אבות תניא מנין שאומרים אבות שנ' הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנא' הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו. ובפסחים קיז: פותחים באלהי אברהם דאמר ריש לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה … להמשך קריאה

בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – דובב שפתי ישנים

——– י"ב, ח': לֹא תַעֲשׂוּן כְּכָל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((זבחים קי"ז ע"ב.))) נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַל יְדֵי שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לַהֲבִיאָם, וְלֹא עַל יְדֵי חוֹבָה, אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה. עִקַּר תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה הָרְצוּיָה לִפְנֵי הָאֱלֹקִים הִיא שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם אֶת יוֹצְרוֹ לֹא מִתּוֹךְ אִלּוּץ וּכְפִיָּה, אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, כְּבֶן … להמשך קריאה

דילוג לתוכן