שבת הארץ, קונטרס אחרון י״א

א לפ"א ה"ה, אות ל"א ל"ב ב הזמירה הנהוגה אצלנו, דהיינו שכורתין את כל הענפים ומשאירים רק את גוף הגפן, נראה שאינה הזמירה האסורה מה"ת אלא היא מהתולדות. ונראה שהיא ה"פיסול", כמבואר בפ"ב מ"ג: "מפסלין עד ר"ה, ופי' הרע"ב והר"ש בשם י"מ: לשון "פסל לך", שחותכים כל הענפים שבאילן, כדי שיתעבה", ופשוט, דכדי שיתעבה לאו … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י׳

א לפ"א ה"ה, אות י"ז ב [ולא יעשן. י"ל דתולעים הללו הם מזיקים רק שלא יתגדל האילן, והויא מניעת פעולתם בכלל אברויי אילנא, אבל אם הם מזיקים כ"כ עד שמגרעים את האילן, אז הוא בכלל לאוקמי אילנא דשרי, מיהו אם הם מפסידים רק את הפירות ולא את גוף האילן אז בכל אופן אסור. אמנם בפאה"ש … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ט׳

א לפ"א ה"ה, אות י"ב י"ג ב הר"ש פירש מיבלין: שחותכין ענבים יבשים. והייתי סבור לומר, שהוא טעות סופר וצ"ל: ענפים יבשים, ולדעת הרמב"ם חתיכת מה שיבש מן האילן הוא בכלל "מפסלין", ולהר"ש יש שני פירושים ל"מפסלין": א' נטילת הפסולת, ב' קציצת כל הענפים כדי שיתעבה האילן, – וי"ל שחתיכת ענפים יבשים היינו "מיבלין". אבל … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ח׳

א לפ"א ה"ה, אות י"א ב בירושלמי (פ"ד ה"ד): "אין מציתין את האור באישת של קנים, מפני שהיא עבודה. רשב"ג מתיר; וכן היה רשב"ג אומר: נוטעין אילן סרק בשביעית". מזה נראה דחכמים פליגי עלי' וס"ל דאין נוטעין אילן סרק, וכאן ברושלמי לא התנה באיזה אילן סרק מיירי רשב"ג המתיר. אמנם בתוספתא (פ"ג הי"א) איתא: "וכן … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ז׳

א לפ"א ה"ד אות יו"ד ב לכאורה יש לומר, דהא דאין איסור לאו כ"א באבות ותולדות דאסר רחמנא בתורה, אבל שאר תולדות רק מדרבנן אסירי, וקרא אסמכתא בעלמא, כלשון הגמ' (מו"ק ג' א'): 'אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא"; והא דתניא: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ו׳

א לפ"א ה"ד ב [במה שהק' ע"ד הרמב"ם, שאיסור נוטע הוא מדרבנן, מהא דגיטין (נ"ג ב') הנוטע בשבת כו' ובשביעית כו' מכדי הא דאורייתא, והא דאורייתא, כבר העירותי במבוא פ' ד', שעיקר החילוק בין זורע לנוטע הוא דוקא בנוטע יחור, שהוא חלוק בצורתו מזריעה שזורעין זרעים ותבואה, אבל אם הוא נוטע אילן ע"י זריעת גרעין, … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ה׳

א לפ"א ה"ד ב החופר או החורש לצורך הקרקע. לא היה צריך לומר "החורש לצורך הקרקע", דסתם חורש לצורך הקרקע הוא, ולא הי' מקום להעלות על הדעת כלל דאיירי בחרישה שאינה לצורך הקרקע, דלא שכיחא כלל, כגון לצורך כיסוי־הדם וכיו"ב. אלא דבחופר צריך לבאר: דוקא לצורך הקרקע, לאפוקי בחופר לשם בנין או לבורות שיחין ומערות … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ד׳

א לפ"א ה"ג, אות ח' ט' ב לשון הירושלמי (פ"ז דפאה ה"ז): "הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה, מן הרבעי, ומן העוללות, וחייב בשביעית, ר"ז בשם ר' יוחנן ושבתה הארץ שבת לד', דבר שהוא לד' שביעית חלה עליו". יש לבאר, דעיקר מה שצריך הדרשה דלד' הוא לענין שעובר ג"כ על הל"ת דשדך לא תזרע וגו', … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ג׳

א לפ"א ה"ג אות ה' ו' ז' ב לשון הירושלמי (ערלה פ"א ה"ב): אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות, דכתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ובשביעית צריכה, דכתיב: ושבתה הארץ שבת לד' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". והכונה היא, דלשון שדה משמע: ולא מה שבבית, אבל כאן, … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ב׳

א לפ"א ה"ב אות ג' ד'. ב א. מדנקט הרמב"ם בהלכה א' לשון הפסוק: בחריש ובקציר תשבת, משמע דס"ל דחרישה אסורה מה"ת, עכ"פ בעשה, ומ"מ מדדייק אח"כ בה"ד וכתב: החופר או החורש לצורך הקרקע וכו' וסיים ע"ז: "מכין אותו מכת מרדות מדבריהם" ולא נקיט סתמא מכת מרדות, נראה דלאשמועינן אתי, דבכל הני דנקיט בכל ההלכה … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון א׳

א א. לשון הרמב"ם במנין המצות: א' שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה. תלה את השביתה בארץ, ומזה נראה כדעת רש"ל ומנ"ח, שיש איסור בעבודת הארץ אפילו אם נעבדת ע"י נכרים. ולפ"ז, לא רק שיש איסור תורה אם ישראל עושה את עבודת הארץ ע"י פועלים נכרים, אלא שגם אסור להניח נכרים לעבוד, שהרי בזה שהם עובדים הם … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:ל׳

א מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר וגו'. וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר השמר לך פן וגו', וכל מקום שנאמר השמר, או פן, או אל, הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ח

א כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו, וצריך המלוה לומר למחזיר משמט אני, וכבר נפטרת ממני. אמר לו אע"פ כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו, שנאמר לא יגוש והרי לא נגש, ואל יאמר לו בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו שלי הם, ובמתנה אני נותן לך. הסבר על זכויות יוצרים שבת … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ז

א תלמידי חכמים שהלוו זה את זה, ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם, ובדברים בלבד היא נדחית. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ו

א טען הנתבע ואמר מלוה יש לו אצלי, והתובע אומר לא כי אלא הקפת החנות היא, שאינה נשמטת, שהרי לא זקפתיה מלוה, הרי זה נאמן, שהרי אם ירצה יאמר מלוה היתה ופרוזבול היה לי ואבד, שכיון שתקנו חכמים פרוזבול חזקה הוא שאין אדם מניח דבר מותר ואוכל דבר אסור. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ה

א הוציא פרוזבול, וטען הנתבע ואמר מלוה זו שהוא תובע אחר פרוזבול זה היתה, והתובע אומר קודם פרוזבול היתה, התובע נאמן, שאילו אמר היה לי ואבד נאמן, ואף ע"פ שאין אנו יודעים זמן הפרוזבול שאבד. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ד

א המוציא שטר חוב אחר שביעית ואין עמו פרוזבול, אבד חובו, ואם אמר היה לי ואבד נאמן, שמזמן הסכנה ואילך בעל חוב גובה שלא בפרוזבול. ולא עוד אלא כשיביא בעל חוב את שטרו, או כשיבא לתבוע במלוה על פה, אומרים לנתבע שלם לו. ואם טען הנתבע ואמר איה פרוזבול שלו, אומרים לתובע היה לך פרוזבול … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ג

א לפיכך פרוזבול המוקדם כשר, והמאוחר פסול, כיצד כתבו בניסן והקדים זמנו מאדר כשר, שהרי הורע כחו שאינו משמיט אלא עד אדר, אבל אם איחר זמנו וכתבו מאייר פסול, שהרי מיפה כחו, שאינו משמיט עד אייר שלא כדין, שאין דינו שלא ישמיט אלא עד ניסן, בשעת מסירת הדברים לבית דין. הסבר על זכויות יוצרים שבת … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ״ב

א כתב הפרוזבול תחלה ואח"כ הלוה, אינו מועיל, אלא משמיט, עד שיכתוב הפרוזבול אחר שהלוה. נמצאת אומר, שכל מלוה הקודמת לפרוזבול אינה נשמטת בפרוזבול זה, ואם הפרוזבול קודם למלוה נשמטת בפרוזבול זה. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:כ׳

א כותבין לאיש על נכסי אשתו, וליתומים על נכסי אפוטרופוס. אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע, כותבין עליה פרוזבול. היה לו, חוב על חבירו ויש לחבירו קרקע, הואיל והוא תחת שיעבודו כותב עליו פרוזבול. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:י״ט

א אין כותבין אלא על הקרקע, אם אין קרקע ללוה מוכר לו המלוה כל שהוא בתוך שדהו, אפילו קלח של כרוב. השאיר לו מקום לתנור או לכירה כותבין עליו פרוזבול, היתה לו שדה ממושכנת כותבין עליה פרוזבול. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:י״ז

א אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר, כבית דינו של רבי אמי ורבי אסי, שהן ראויין להפקיע ממון בני אדם, אבל שאר בתי דינים אין כותבין. וי"א*, שכל בית דין חשוב, דהיינו שלשה שבקיאים בדיני פרוזבול ויודעים ענין שמיטה, והמחום רבים עליהם באותה העיר, כותבים פרוזבול. וי"א* כל בית דין של שלשה כותבין פרוזבול, … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ט׳:ט״ז

א כשראה הלל הזקן שנמנעו מהלוות זה את זה, ועוברין על הכתוב בתורה, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, התקין פרוזבול כדי שלא ישמט החוב עד שילוו זה את זה. ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים, אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה. וי"א* שהפרוזבול מועיל אף … להמשך קריאה

דילוג לתוכן