שאילתות דרב אחאי גאון י׳: וירא

א ויראשאילתא דמחייבין דבית ישראל לממהל מהילותא בתמניא יומי והיכא דנולד כשהוא מהול לאטופי מיניה דם ברית דתניא ערלתו ערלתו ודאי דוחה שבת ולא הנולד כשהוא מהול דוחה השבת שבית שמאי אומר צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה וב"ה אומר אין צריך ר׳ שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ט׳

א שאילתא דאילו מאן דמיתייליד ליה ברא מיחייב למימהליה לתמניא יומי והיכא דאיקלע שמיני שלו בשבת דוחה את השבת ואפילו בן שפחה כיון דנימול לתמניא יומי שבת נמי דחי דאמר רבה אמר רבי אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לשמונה אמר ליה אביי דורות הראשונים יוכיחו שאין … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ח׳

א שאילתא דמחייבין דבית ישראל לצלויי תלתא זימני ביומא שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואמר רבי יוסי ב"ר חנינא תפלות אבות תיקנום אברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳ ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל יצחק תיקן תפלה של מנחה שנאמר … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ז׳: לך לך

א לך לךשאילתא דמחייבין דבית ישראל למיגמ׳ אורייתא ולאגמורי ולמיגרס ולקיומי וכל מאן דמעסי ליה לחבריה למיגמר אורייתא חשיבין עליה קמיה שמיא כמאן דהוא ברייה דאמר ריש לקיש המעסה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ולא כתב אשר לימדו ר׳ אלעזר אמר כאילו עשאן לדברי תורה … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ו׳

א שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל בשרא דתליש מן חיותא מיקמי דתשתחיט דכתי׳ לא תאכל הנפש עם הבשר ואפי׳ אוכליה לעובד כוכבים נמי אסיר דתנן רבי נתן אומר מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול ומנא לן דאיתסר לבני נח דכתיב אך בשר … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ה׳

א שאילתא דמיחייבין דבית ישראל למינסב נשי ואולידי בני וקיומי פריה ורביה דתניא ר׳ אליעזר אומר כל שאינו מתעסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וסמיך ליה ואתם פרו ורבו ר׳ עקיבא אומר כאילו מבטל את הדמות שנאמר בצלם אלהים עשה את האדם וסמיך ליה ואתם פרו ורבו וגו׳ … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ד׳: נח

א נחשאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל ולמיחטף חד מן חבריה דחמיר עונשא דגזילה טפי מן כל איסורי דהכי אשכחן בבני דרא דטופנא דלא איתחתם גזר דין עליהון אלא עילוי גזילה דאמר ר׳ אלעזר בוא וראה כמה קשה כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נתחתם גזר דינהון אלא על החמס שנאמר … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ג׳

א שאילתא דמחייבין דבית ישראל לרחומי חד על חבריה ולמיעבד בהדיה מצוה וגמילות חסדים דלא ברייה קב"ה לעלמיה אלא בחסד וברחמים דכתי׳ זכור רחמיך יי׳ וחסדיך כי מעולם המה ובעינן למיגמר מדרכיה דקוב"ה דאמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתי' אחרי יי׳ ילכו כאריה ישאג וכי איפשר לו לאדם לילך אחר הקב"ה והלא כבר נאמר … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון ב׳

א שאילתא דאילו מאן דאית ליה דינא בהדי חבריה אסיר ליה למיעבד בהדיה באלימותא אלא מיבעי ליה למיזל לגבי דיינא ומיפסק להון דינא דאורייתא וקבולי עליהון דינא דעל קושטא מתקיים עלמא כדתנן רשב"ג אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום וכד ברייה קוב"ה לאדם הראשון פקדיה עילוי דינא דכתיב ויצו … להמשך קריאה

שאילתות דרב אחאי גאון א׳: בראשית

א בראשיתשאילתא דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאיניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואמר לן רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ז

א לפ"י ה"א ב שיטת הרא"ם בספר יראים היא, שהשמטת חוב בשביעית היא רק מצוה על המלוה שישמיט, אבל כל זמן שלא אמר המלוה "משמט אני" חייב הלוה לפרוע החוב, וכ"ז שאינו מחזיר החוב הוא בכלל לוה רשע. אלא שכשהלוה תובע את המלוה לב"ד, שיקיים מצותו וישמט, אז כופין ב"ד את המלוה שיאמר: משמט אני, … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ו

א לפה סוף הט"ז ב ומ"מ אין זה ברור שי"ל שהתורה אסרה מלוגמא כמו שאסרה הפסד, שאע"פ שהן נפסדין מאיליהן אסור להפסידן בידים, וה"נ י"ל שאסור לעשות מהן מלוגמא אע"פ שעבר ותלשן קודם שיהיו ראויים לשום אכילה. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ה

א לפ"ה ה"ז ב ומ"מ י"ל, שאע"פ שאין לנו טהרות בזה"ז, מ"מ מפני כבוד קדושת שביעית אין לסוך גם עכשו את השמן של שביעית כ"א בידים טהורות ע"י נטילת ידים, כשם שתקנו נטילת ידים לסעודה וסמכו ג"כ על המקרא של "והתקדשתם אלו מים ראשונים" (ברכות נ"ג ב), וכש"כ שכשר הדבר לדון כן בשמן של שביעית, … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ד

א לפ"ז ה"ה ב [דינו של אתרוג הוא כאילן העושה ב"פ המבואר בר"מ פ"ז ה"ה וה"ה אתרוגים, ודינם משכלך פירות הקיץ דאין סומכין על הסתווניות, וק"ו שאין סומכין על פירות שנה אחרת. וכיון שכלו אתרוגים של גידולי שביעית ה"ז זמן בעורם]. *) נדפס בהערות לקונט' הלכות שביעית להרב רי"מ טוקצינסקי שליט"א.. הסבר על זכויות יוצרים … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ג

א לפרק ה' הלכה י"ג ב בדין הוצאת פירות שביעית לחו"ל, שנינו משנה שלמה (שביעית פ"ו מ"ה): "אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחו"ל". וכתב ע"ז הר"ש: "שמן שריפה" – שמן תרומה שנטמא ולשריפה עומד, כדאמר בפרק במה מדליקין (ד' כ"ג ע"ב), ואשאר שנים קאי דבעי' שריפתו בארץ, ומעלה בעלמא משום גבי קדשים דשרפתם … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״ב

א לפ"ה ה"ג ב [ראוי לעורר שאין למלא כוס ההבדלה (מיין של שביעית) יותר ממדתו לסימן ברכה, שנשפך ומאבד פ"ש, וכן בד' כוסות במנהג שפיכת היין בסימני דצ"ך, דמבואר בשקלים פ"ג ה"ג דיוצאין ביין ש"ש, ונראה דה"ה בכל מצוה הטעונה כוס דיוצאין, ואין כאן משום א"ע מצות חבילות חבילות. ולפי"ד משנה ראשונה פ"ח מ"ז דעיקר … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ״א

א לפ"ה ה"א ב [הדברים עתיקים אם יש מצוה באכילת פירות שביעית. עי' רמב"ן בסה"מ אחר העשין מצוה ג' ובמג"א שם. ומל' הירושלמי פ"ח ה"ב ותוספתא פ"ו ה"א "אין מחייבין אותו לאכול פת שעפשה" נראה אמנם שהיא מצוה בראוי לאכילה, אך י"ל שהוא אשגרתא דלישנא דפ"ט דתרומות הי"א, ושם מצוה ודאית ודמי לעבודת ביהמ"ק כפסחים … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון כ׳

א פרק ד' הלכה כ"ט ב בעיקר דין פירות שבקרקע של נכרים משמע פשטם של דברי הברייתא דת"כ (סי' י"א), שאין קדושת שביעית נוהגת בהם. דתנינן שם: "לכם ולא לאחרים", ומשמע פשט הלשון, דקאי על כל מאי דמפרש אח"כ מענין קדושת הפירות, דדייקינן מקרא דלאכלה, וגם אלקמי' מ"שבת הארץ", דאמר ע"ז (בסי' יו"ד): מן השבות … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ט

א לפ"ד הי"ט ב [ביארתי ע"פ הר"ש, שדוקא בקרדומות מותר לעקרן, שאע"פ שהם של מתכת מ"מ יש כאן קצת שינוי, משום שדרך עבודת הארץ היא במרא וחצינא או במעדר, אלא שאין זה שינוי גדול כ"כ, כמו מארופות של עץ. ונראה לי שדוקא בזה האופן של השינוי מותר, דהיינו שינוי בצורתו של הכלי, שהוא פועל על … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ח

א לפ"ד הי"ב ב [תפוה"ז והלימונים אע"פ שגם הם צריכים להשקאה כמו האתרוג בכ"ז הרבה הם חלוקים זמ"ז, א) תפוח־הזהב והלימון כשיתגדל בשעורו לא יוסיף עוד להתגדל משא"כ האתרוג שצומח וגדל בכל משך השנה וגם בשנה השני', ב) וגם בהחנטה נשתנה אילן אתרוג שחונט כמעט בכל השנה וגם בעת שיגדלו ויקצרו פירותיו. ולכן יש להקל … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ז

א לפ"ד ה"ו ב [י"א, שאין שום זמן להיתר ספיחי שביעית אלא שהם אסורים לעולם, אלא שאם לא נעקרו ונתגדלו אח"כ בשמינית עד שרבו גידולי היתר על האיסור אז הן מותרין, ובעל דעה זו סובר שאין לנו גבול של היתר לאותן הספיחין עצמן שכבר נאסרו, אלא לתבן ולקש של שביעית, שלאחר שתרד רביעה שניה מותרין … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ט״ז

א לפ"ב ה"א ב [כל מה שהאריך הרהמ"ח בפאה"ש בביש"ר סי' כ"א סק"א, למצא מקור ללשון הרמב"ם, שהקדים לפרטי ההלכות, שמתבארים והולכים בפרק זה, בענין הוצאת זבלים ואופן האשפתות, את הכלל שלא יוציא אדם זבלים, אינו מחוור. והעיקר הוא כד' הכס"מ, שנלמד ממה שיבא, דהיינו שמתוך הפרטים של אופני ההיתר אנו למדים שיש איסור להוציא … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון ט״ו

א לפ"א הי"ד, אות פ"ה ב [מה שמפרש הרהמ"ח בפאה"ש סי' כ' ס"ק ל"ח ל"ט, במעביר קוצים וסקל אבנים, לדעת הרמב"ם ג"כ, דמיירי דוקא בתלושים ולא במחוברים, אינו מוכרח, וכל כה"ג דרכו של רבינו לפרש. ובאמת החילוק שבין דאורייתא לרבנן, שנראה בדברי התוס' במו"ק ובבכורות ובגיטין שם, לא נראה לדעת הרמב"ם, דנקיט כרבא, דכל התולדות … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ד

א לפ"א הי"ג, אות ע"ח ב [מה שכ' הרהמ"ח בפאה"ש, ביש"ר סי' כ' סקל"ד, ע"ד הרע"ב, שפירש שנתקווצה שנטלו קוציה, ושניטייבה היינו שחרש היטב, שכל העם חורשין פ"א והוא חרש שתי פעמים, ומיירי בשעה שהמלכות אונסת בשביל ארנונא, שהם דברי שגגה, ל"נ לע"ד. וכל מה שהרחיק את פירוש הרע"ב אינו מוכרח, דאע"ג דבירושלמי מביא שני … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ג

א לפ"א ה"ז ב [ההיתר בעידור גפנים הוא בסתמא, דכל סתם הוא לאוקמי, וכשיודע שא"צ לעידור י"ל דמודה הרמב"ם להאוסרים אבל בסתם וק"ו כשיודע שהוא לאוקמי כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו, ובפרט כי חפירה ודאי דרבנן, אף אם נאמר דחרישת מן התורה, ולפ"ז גם בשאר אילנות אם הוא יודע שאם לא יחפור סביבותם, שמותר לחפור, … להמשך קריאה

שבת הארץ, קונטרס אחרון י״ב

א לפ"א ה"ה, אות ל"ה ל"ו ב [כל מה שהוא בשביל הפירות אסור לעשות גם עבודה של לאוקמי, דהפירות של שנה זו רחמנא אפקרינהו, ולכן אין מעשנין את האילן להמית התולעים, דאיירי בתולעים המזיקים להפירות, וכמ"ש הר"מ בפירושו. והא דהתיר ר"ש הסרת עלה מהאשכול כבר פי' הגר"א בש"א ע"פ הירושלמי, שהסרת העלה היא פעולה שלא … להמשך קריאה

דילוג לתוכן