שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית אחרון

א עוד יש חקירה שלישית במה שחקרו קדמאי ובתראי, ואז חוט המשולש לא ינתק בהקדמה אחת שאקדים בעזה"י אז אצא לקראת שלשתן ויבוארו היטב. והחקירה הג' היא זאת. הובא בספר עבודת הקודש פי"ז מחלק העבודה ואעתיק לשונו, ראיתי לצרף ולברר וללבן הדיבור ביעודים הגשמיים אשר התבארו בתורה, וביעודים הרוחניים אשר הוא התכלית האחרון והאושר הקנוי … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית המקדש

א וזה לשון הרמב"ן בפרשת כי תשא (ל, יג), הטעם אצלי במה שרבותינו קוראים לשון התורה לשון הקודש, שהוא כך מפני שדברי תורה והנבואה וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו, והנה הוא הלשון שהקב"ה יתברך שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, וכן נקרא בשמותיו הקדושים … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית נאמן

א מן הדברים המתמיהים בדברי תורתנו הוא מה שכתוב בתורה (שמות כד, י) ותחת רגליו כו', (שם לא, יח) כתובים באצבע אלקים כו', (שם ט, ג) יד ה', (דברים יא, יב) עיני ה', (במדבר יא, א) אזני ה', וכיוצא בדברים האלה, אשר הם כינויים אל הגוף ודבר זה לא יתייחס בו ית', כי אינו גוף … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית ישראל

א האדם הנה נשמתו מהתפשטות שם יהוה, ואף דמות גופו רשום ומסומן משם יהו"ה. ובזה יבואר ענין הצלם והדמות שנברא ונעשה האדם, ודבר זה צריך ביאור רחב ואז יתלהב לב האדם להיות סור מרע ועשה טוב ולקדש עצמו, כי לתכלית זה נברא, ולתכלית זה היתה הבריאה בשביל האדם, כמו שאנו אומרים בראש השנה זה היום … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, בית החכמה

א התורה תורת ה' תמימה (תהלים יט, ח), רצה לומר התורה תמימה בשלימות נארגת על ידו"ד, כי התורה כולה שמותיו, ונתנה בשם יהו"ה סוד תפארת כמו שכתוב (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. ומפורסם כי שמים וארץ סוד ד"ו פרצופין, והם תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, וכל … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, 'בית ה

א ובמאי דפתחנו נפתח לדבר מבית ה' מציאותו ית' ויתעלה: ב מציאות השם מפורסם כי שם העצם הוא שם יהו"ה. תורה מפורסם עצמיות תרי"ג: ג האדם מפורסם עצמיות מציאותו הוא הבחירה והרצון, ומהבחירה נמשך השכר והעונש. והנה אופן הקישור הוא שגם התורה וישראל נבחן בהם ענין הרצון, הרי הקישור שלש על שלש, והם ראש תוך … להמשך קריאה

שני לוחות הברית, תולדות אדם, הקדמה

א לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ע"י ההוא טמיר ונעלם ברוך ה' לעולם ב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר (משלי ו, כד) : ג פשט הפסוק, המצוה כנר להאיר לפניך, כמו שכתוב (תהלים יט, יא) מצות יי ברה מאירת עינים, והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך (קהלת ב, יד). והנה … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני, חתימת הספר ד׳

א בְּעִנְיַן "לֹא תַחְמֹד" * וּבְסִפְרוֹ סֵפֶר הַמִּצְוֹת הַקָּצָר חֵלֶק לֹא תַעֲשֶׂה אוֹת מ' כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לַחְמֹד דָּבָר שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ' ט"ו): "לֹא תַחְמֹד" וְכוּ', וְהַחֶמְדָּה הִיא שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ לַפֹּעַל, וּמַרְבֶּה רֵעִים עַל חֲבֵרוֹ וּמַפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלּוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, הֲרֵי … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני, חתימת הספר ג׳

א הִתְעוֹרְרוּת לְלִמּוּד הַמִּצְוֹת וּסְגֻלַּת צִיצִית ב עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּכָל יוֹם בְּפָרָשַׁת צִיצִית (במדבר ט"ו ל"ט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה, "; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מ"ג:): רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה, וּזְכִירָה מְבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיָּה. אֲבָל אֵימָתַי יָכוֹל לְהוֹעִיל דָּבָר זֶה. ? כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד וְיוֹדֵעַ הַמִּצְוֹת, … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני, חתימת הספר ב׳

א בְּעִנְיַן מִצְוַת אַהֲבַת ה' ב עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דְּבַר מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות י"ד:): אָמַר עוּלָא: כָּל הַקּוֹרֵא קרִיאַת שְׁמַע בְּלִי תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר (דברים ו' ח'): "וּקשַׁרְתָּם" וְהוּא אֵינוֹ קוֹשֵׁר. וְאַף שֶׁבְּדַעְתּוֹ לִקְשֹׁר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ קּוֹשֵׁר תֵּכֶף. וְלִכְאוֹרָה פָּשׁוּט, דְּהוּא הַדִּין כְּשֶׁאוֹמֵר … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני, חתימת הספר א׳

א הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר. ב הִנֵּה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הֵחֵלּוּ אֲנָשִׁים בִּזְמַנֵּנוּ לִפְרֹץ הַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהָיְתָה עַד כֹּה אֵצֶל הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, הֲמוֹן הָעָם כֻּלּוֹ, אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, עַל כָּל פָּנִים טַכְסִיסֵי הַתְּפִלָּה בְּאֹפֶן הַיּוֹתֵר קָדוֹשׁ הָיוּ אֵצֶל הֶהָמוֹן כֻּלּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם זְרִיזִים לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְלִשְׁמֹעַ קְרִיאַת … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני ל׳

א בּוֹ יְבֹאַר מַהוּת כֹּחַ הַדִּבּוּר, הַשְּׁמִיעָה וְהָרְאִיָּה וְגֹּדֶל הַחִיּוּב לְשָׁמְרָם. ב עוֹד אָמַרְתִּי לְעוֹרֵר לָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה לִשְׁמֹר חוּשָׁיו בְּעוֹדוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְהוּא כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם אוֹדוֹת כֹּחַ הַדִּבּוּר וְאוֹדוֹת כֹּחַ הַשְׁמִיעָה וְאוֹדוֹת כֹּחַ הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּל עִנְיָנִים אֵלּוּ הֵם כֹּחוֹת נְטוּעִים בַּנֶּפֶשׁ. הַנֶּפֶשׁ שׁוֹמַעַת, הַנֶּפֶשׁ רוֹאָה וְהַנֶּפֶשׁ מְדַבֶּרֶת. וְהַחֹמֶר, שֶׁהוּא בְּשַׂר הָאָדָם, אֵינוֹ רוֹאֶה … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ט

א יְבֹאַר בּוֹ הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַזְּרִיזוּת הַנִּצְרָכוֹת לָאָדָם לְהַשָּׂגַּת תּוֹרָה וּמִצְוֹת. ב אִיתָא בְּאָבוֹת פֶּרֶק א' (י"ג): הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי, וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי. וּבַאֲשֶׁר כִּי הַתַּנָּא הִלֵּל הָיָה רָגִיל לוֹמַר מַאֲמָר זֶה, בְּוַדַּאי נִמְצָאִים בּוֹ עִקָּרִים וִיסוֹדוֹת לְזֵרוּז הָאָדָם לִפְעֻלּוֹתָיו וּדְרָכָיו בָּעוֹלָם לַהֲבִיאוֹ לְאָשְׁרוֹ הַנִּצְחִי, … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ח

א הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה בְּחֹמֶר עְוֹן גֶּזֶל. ב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁזְּהִירִין בְּכָל עִנְיְנֵי דַּת הַתּוֹרָה כַּדִּין, וְאִסּוּר גֶּזֶל קַל בְּעֵינֵיהֶם לְהוֹנוֹת לִבְנֵי אָדָם בְּכָל אָפְנֵי תַּחְבּוּלוֹת וּכְהַאי גַּוְנָא, וּמֻרְגָּלִין בָּזֶה מְאֹד וְלֹא יֵדְעוּ כִּי בְּנַפְשָׁם הוּא, וְיוֹצֵא עַל יְדֵי זֶה מִכְּלַל רֵעֲךָ וַעֲמִיתֶךָ, מִלְּבַד מַה שֶּׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת עַל יְדֵי זֶה. וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ז

א שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל אָדָם לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת לְלֹא יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. ב וְהִנֵּה עַד כֹּה דִּבַּרְנוּ אוֹדוֹת הַתְחָלַת הַפָּסוּק (תהילים ל"ד י"ג ט"ו): "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ', נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" וְגוֹ'. וְעַתָּה נְבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אֶת סוֹף הַפָּסוּק: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לְרֵישָׁא דִּקְרָא: "מִי הָאִישׁ', וְגוֹ'. וָאַעַן וָאֹמַר: יָדוּעַ הוּא מַה … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ו

א בּוֹ יְבֹאַר שֶׁחֹב עֵל הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְיִרְאָה גַּם יַחַד. ב כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי (ט' י'): "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה"'. מִזֶּה מוּכָח, שֶׁרֵאשִׁית חָכְמָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים יִרְאֶה תְּחִלַּת הַכֹּל לְהַשִׂיג יִרְאַת ה'. וּמָצָאנוּ כָּתוּב אַחֵר בְּמִשְׁלֵי (ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". מִלָּשׁוֹן זֶה מוּכָח, שֶׁתְּחִלַּת הַכֹּל, מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַחְכִּים, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ה

א טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה ב וְהִנֵּה עַד כֹּה דִּבַּרְנוּ לְעִנְיַן חֵלֶק הַדִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה עַל מְכוֹנוֹ, שֶׁהוּא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֵׁם אָדָם עָלָיו, וְלֹא שֵׁם בַּעֲלֵי חַיִּים. וְהַכָּתוּב גַּם כֵּן הִקְדִּימוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ל' י"ד): "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". וְעַתָּה נְדַבֵּר קְצָת אוֹדוֹת חֵלֶק הַמַּחֲשָׁבָה הַתְּלוּיָה בְּלֵב הָאָדָם, שֶׁחֲשָׁבוֹ הַכָּתוּב גַּם … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ד

א יְבֹאַר שֶׁאַף מִי שֶׁהָיָה לָקוּי בִּשְמִירַת פִּיו חֵלֶק גָּדוֹל מִימֵי חַיָּיו, עִם כָּל זֶה יִתְחַזֵּק בְּיָמָיו הַנּוֹתָרִים. ב וְדַע עוֹד, שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא שָׁמַר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ עִדָּן וְעִדָּנִים, מִכָּל מָקוֹם יְחַזֵּק עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים עַל לְהַבָּא בְּיֶתֶר הַיָּמִים שֶׁיְּחַיֶּה אוֹתוֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְקֻלְקָלִים. וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִישׁ שֶׁשָּׂכַר שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר כַּרְמוֹ … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ג

א פָּרָשַׁת תָּבוֹא ב וְהִנֵּה לְבַד כָּל אֵלּוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, הַמְדַבְּרוֹת בְּעִנְיַן אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע, בֵּרֵךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת לְמִי שֶׁנִּזְהָר מֵחֵטְא זֶה, וּלְהֶפֶךְ לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע נֶאֱמַר עָלָיו אָרוּר, וְהוּא בְּפָרָשַׁת תָּבוֹא (דברים כ"ז י"ב): "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים" וְגוֹ'; שֶׁכָּל אַחַד עָשָׂר הָאֲרוּרִים פָּתְחוּ מִתְּחִלָּה בְּבָרוּךְ … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״ב

א פָּרָשַׁת תֵצֵא ב כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וְגוֹ', וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְגוֹ', וְיִסְּרוּ אֹתוֹ (דברים כ"ב י"ג י"ד). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּמַלְקִין אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עַל (ויקרא י"ט ט"ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל"; ג וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶּסֶף, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (דברים כ"ב י"ט). וְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו) בַּמִּשְׁנָה: … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ״א

א פָּרָשַׁת חֻקַּת ב וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְגוֹ' (במדבר כ"א ד'). הִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁזֶּה הָיָה בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנִּשְׁלְמָה כְּבָר מִיתַת מְתֵי מִדְבָּר, וְהָיוּ קרוֹבִים לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַךְ עַל יְדֵי הַסִּבּוּב לְאֶרֶץ אֱדוֹם, שֶׁלֹּא נְתָנָם לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ, אָמְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יִמָּשֵׁךְ עוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים, וְזֶהִוּ שֶׁגָּרַם לָהֶם לְדַבֵּר … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני כ׳

א פָּרָשַׁת קרֹח ב גָּרְסִינַן בַּעֲרָכִין (דף ט"ו.) דְּבַעֲוֹן שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע נְגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם, וּמַקְשָׁה הַגְּמָרָא: וְהָאָמַר ר' עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן, דִּמְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע. יָבוֹא דָּבָר שֶׁבְּקּוֹל [דְּפַעֲמוֹנֵי זָהָב שֶׁל הַמְּעִיל נִשְׁמָעִין], וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הַקּוֹל. וּמְשַׁנֵּי לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, הָא דְּלָא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו. אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו [שֶׁנִּתְקוֹטְטוּ עַל יָדוֹ] … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני י״ט

א פָּרָשַׁת שְׁלַח ב יֵדַע הָאָדָם כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּמִּדְבָּר כַּמָּה פְּעָמִים, מָרִינוּ אֶת פִּי ה' בָּעֵגֶל וּכְהַאי גַּוְנָא, וַאֲפִלּוּ הָכֵי לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם עֲלֵיהֶם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים בִּלְבַד, וְכִדְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו) בַּמִּשְׁנָה. וְאִיתָא שָׁם, דְּהָאֲמִירָה שֶׁמְּקַלְקֵל הָאָדָם בְּפִיו חֲמוּרָה מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, דַּהֲרֵי … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני י״ח

א פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ ב וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶה עַל אוֹדוֹת וְגוֹ' (במדבר י"ב א'). מִפָּרָשָׁה זוֹ אָנוּ לְמֵדִים כַּמָּה עִנְיָנִים: ג א. שֶׁאִסּוּרוֹ הוּא אֲפִלּוּ אִם הָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר עָלָיו הוּא עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ, וְאֵינוֹ מַקפִּיד עַל מַה שֶׁדּוֹבֵר עָלָיו. [דִּלְפִיכָךְ נִסְמַךְ (שם ג'): "וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד"]. ד ב. אֲפִלּוּ אִם מִתְּחִלָּה הֵיטִיב עִמּוֹ כַּמָּה … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני י״ז

א פָּרָשַׁת קְדֹשִים, בְּהַר ב כְּתִיב: (ויקרא י"ט ט"ז): "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ". הִנֵּה לָאו זֶה כּוֹלֵל רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע יַחַד, כִּדְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי. רְכִילוּת נִקְרָא, אִם אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: פְּלוֹנִי דִּבֵּר עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ, אוֹ עָשָׂה לְךָ כָּךְ וְכָךְ, וְלָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא, אִם אֶחָד מְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ דְּבַר גְּנַאי עַל אֶחָד, אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים הַגּוֹרְמִים לְהַזִּיק … להמשך קריאה

שמירת הלשון, חלק שני ט״ז

א פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ וּמְצֹרָע ב הִנֵּה בְּפָרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה הַרְבֵּה בְּגֹדֶל טֻמְאָתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּבְעִנְיַן טָהֳרָתוֹ. וְיָדוּעַ מַה דְּאִיתָא בַּעֲרָכִין (ט"ו:), דְּהוּא בָּא עַל חֵטְא הַלָּשׁוֹן, דְּגָרְסִינַן שָׁם: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נְגָעִים בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"א ה'): "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ, אוֹתוֹ אַצְמִית", וְהַיְנוּ לַחֲלוּטִין, כְּדִכְתִיב: לִצְמִיתוּת, וּמְתַרְגְּמִינַן: לַחֲלוּטִין, וְהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מְצֹרָע מֻחְלָט, … להמשך קריאה

דילוג לתוכן