קסת הסופר כ׳: דיני כתיבת תפילין. ובו ה' סעיפים:

א

דיני כתיבת תפילין. ובו ה' סעיפים:
מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה. והיה כי יבאך עד כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. שמע עד ובשעריך. והיה אם שמע עד על הארץ. וכבר נתבאר בסי' ט' שצריכין לכתוב אותן דוקא כסדרן. של ראש כותבין כל פרשה בקלף מיוחד ושל יד כותבין כל הארבע פרשיות בקלף אחד. ואם כתבן על ארבעה קלפים כשר. והמנהג לדבקן בדבק שיהא הכל כקלף אחד. ויזהרו שיהא דבק כשר:

ב

נהגו כמנין השיטין עפ"י הקבלה. בשל יד שבע בכל פרשה ובשל ראש ארבע בכל פרשה ואם שינה לא פסל. ויזהר מאוד לעשות את השורות שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת:

ג

הסופרים הקדמונים הזריזים היו עושין ג' מיני קלפים לשל ראש. העב היותר לכתוב בו פ' שמע שהיא הקטנה. והדק ממנו לפ' והיה כי יבאך שהיא יותר גדולה. ולפ' קדש ולפ' והיה אם שמע שהן ארוכות עושים קלף דק מאוד. ובזה יתמלאו הבתים בשוה וזהו נוי תפילין. וקצת סופרים אעפ"י שעושין את הקלף בעובי אחת מתקנים זאת בענין זה שעושין כל הקלפים של הפרשיות מדה אחת ארכן ומניחין גליונות בסוף הפרשיות הקצרות (כ"כ הלבוש. אבל בזמנינו כמדומה שגם זאת אינם עושים ולית מאן דחש לה):

ד

צריך להניח חלק למעלה כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור כא"ף וצדי"ק פשוטה ושיהיו גם הן מוקפות גויל. וכשל יד שכותבין הארבע פרשיות בקלף אחד. יהיה ריוח גליון בין פרשה לפרשה כמו כ' טתין או פ' וט' מאותו כתב (ב"ש) ובתחלה וסוף אינו צריך להניח רק משהו הקפת גויל לאותיות. אך הכופרים נהגו להניח קצת יותר למצוה. וי"א שצריך בתחלה כדי לגול היקף. וכן י"א האם יש לו כ"כ קלף צריך ליזהר שיניח גם בסוף כדי לגול היקף:

ה

לכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת. וגם הקוין הדקין שבאותיות אל יעשה אותן דק ביותר אלא יעבה אותן קצת שלא יהיו נמחקים מהרה. וכן מצוה ליפותן מבפנים שהרי הבהמ"ק הי' מצופה זהב מבפנים. עפ"י הקבלה צריך לעשות דל"ת דאחד גדולה כמו ד' דלתי"ן קטנות:

ו

יעשה פרשיותיהן פתוחות חוץ מפרשה אחרונ' הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמע שיעשנה סתומה. ולכן נהגו בקצת מקומות שפרשת קדש לי. והכ"י. ופ' שמע מתחילין בראש שיטה. ובסוף קדש לי ובסוף והכ"י מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיות. ובסוף שמע אין מניחין חלק. ואם מניחין הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות. ופ' והיה אם שמע מתחילין באמצע שיטה עליונה ומניחין לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיות. ונמצא כי שלש פרשיות הן פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופרשה האחרונה היא סתומה לדעת הרמב"ם. ויש מכשירין בכולן פתוחות. ולכן נהגו בקצת מקומות אף פרשת והיה אם שמע בראש שיטה כשאר פרשיות:

ז

ויש שעושין פ' והא"ש סתומה אליבא דכ"ע דהיינו שמניחים סוף פ' שמע חלק פחות מט' אותיות (יודי"ן) וכן בתחלת פ' והא"ש פחות מט' אותיות (יודי"ן) ובצירוף יהיו יחד שיעור ט' אותיות (יודי"ן) והוי סתומה לכ"ע בין להרמב"ם בין להרא"ש. וכן הוא מנהגנו והסכימו לזה גדולי הפוסקים ז"ל. ומ"מ אם באיזה מקום המנהג קבוע כאחת מדעות הראשונות שכתבנו אין לשנות בזה שום מנהג שלא להוציא לעז על הראשונות:

ח

י"א דלכתחלה יכתוב של יד קודם לשל ראש משום דאקדמי' קרא. וי"א דשל ראש יכתוב קודם משום דקדושתו חמורה משל יד וכ"כ האר"י ז"ל בס' הכוונות שיכתוב של ראש ויתקנו לגמרי וישחרהו ואח"כ יכתוב של יד. אם אפשר יש ליזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש וכן של יד רצופין ולא יפסיק ביניהן בשום דיבור כלל: