א
איתא בגמ' (תענית לא ב"ב קכא) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים בשלמא יוה"כ משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות האחרונות וכו'. לא אמרו ז"ל לא היו ימים טובים כיום שנתנו בו לוחות הראשונות אלא יום שנתנו בו לוחות האחרונות כי מלת יום טוב שייך דוקא לומר על יום שנתנו בו לוחות האחרונות והוא כי הפירוש ממלת יום טוב הוא כדכתיב מקראי קדש היינו שישראל בעבודתם קוראין את הקדושה וקובעין אותה אצלם כדאיתא בזוה"ק (אמור צג.) את פניך ה' אבקש אילין זמנייא וחגייא דכלהו זמין להון לאתר דאקרי קדש וכו' בגין כך כתיב מקראי קדש זמינין אינון לההוא אתר דאקרי קדש לאתעטרא ביה ולאשתאבא ביה בגין דיתקדשון כלהון כחדא וכו' היינו שישראל בעבודתם מזמנים וממשיכים את הקדושה העליונה שהוא קדש בעצם כמבואר (שם) בזוה"ק קדש מלה בגרמיה ושארא מיניה אתיין וכו' היינו שישראל מתפשטים זאת הקדושה שהוא קדש בעצם על שאר הזמנים כי כל המועדים הם שישראל מקדשי להו ע"י פעולת עבודתם אכן אחר כל עבודת ישראל שמקדשי להזמנים אזי איזה קדושה המה מכירין באותן הזמנים והחגים הוי אומר אותה הקדושה בעצמה שהוא קדש בעצם דקבוע וקיימא מצדו ית' הנקרא קדושת שבת אלא שישראל המשיכו והזמינו זאת הקדושה העליונה לאלו הזמנים הנקראים מקראי קדש דזמינין מקדש עלאה ולכן אין שייך לומר מקראי קדש על יום שנתנו בו לוחות הראשונות שהיה משמע שהם זמינין מקדש כיון שהמה בעצמם עצם הקדושה דקבוע וקיימא מצד השי"ת שהוא קדושת שבת דקדש מלה בגרמיה הוא ושארא מיניה אתיין רק אחר שנשתברו הלוחות הראשונים והיה נראה לישראל שנסתלק זאת הקדושה עלאה מאתם ואבדו אותה לגמרי ח"ו לזה ע"י גודל צעקתם וחוזק עבודתם החזיר השי"ת לישראל בהלוחות האחרונות אותה קדושה בעצמה של לוחות הראשונים ולזה נקרא יום שנתנו בו לוחות האחרונות יום טוב שהוא מקרא קדש דזמינין מקדש עלאה שהוא עצמית הקדושה של הלוחות הראשונים שהוא קבוע וקיימא מצדו ית' כקדושת שבת שמתפשטת ע"י עבודת ישראל בתוך החגים והזמנים כך התפשט ע"י עבודת ישראל הקדושה עלאה מהלוחות הראשונים אל הלוחות האחרונים וכדאיתא בזוה"ק (תצא רע"ו.) על הפסוק כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וגו' מאן דאפיק שום ביש עלה דיימא דהא ההוא אורייתא לאו איהי דא דהא לוחין דילה אתברו קב"ה יימא ליה וכו' ופרשו השמלה ואתפתחת יריעה מספר תורה ויחזון דאתמר בה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת וכו' היינו שמעיד השי"ת על הלוחות הראשונים שלא נסתלקו מעולם ח"ו מישראל ולא נפגם ח"ו מעולם הארת קדושתם אפילו אחר שנשתברו כי הלוחות הראשונים המה כדכתיב בתולה ואיש לא ידעה ומי שהוציא שום ביש עליהם שאין עכשיו גבי ישראל אותה הקדושה של הלוחות הראשונים עליו נאמר כי הוציא שם רע על בתולת ישראל אלא שכל אותו עצמית הקדושה של הלוחות הראשונים נתלבשו בהלוחות האחרונים:
ב
ומאחר שיום כפור כולל תרווייהו עצם הקדושה של הלוחות הראשונים שהוא קדושת שבת וגם בחינת הקדושה של לוחות האחרונים הנקרא מקרא קדש דזמינין מקדש וזהו יום שנתנו בו לוחות האחרונות לכך נקבע נמי זה היום למחילה סליחה וכפרה אמנם עיקר זאת הבהירות מעצמית הקדושה עלאה שהיא קדש מלה בגרמיה נתגלה בסוכות כי ביוה"כ הוא עדיין רק כדאיתא בזוה"ק (הקדמה ב) ואמא אוזיפת לברתא מאנהא וכו' ומאחר שהוא רק באורח שאלה לכך אינו מאיר עדיין כ"כ בבהירות שיהיה מפורש כדכתיב ופי' כאשר לא זנחתם כי כל הארת זה היום הוא רק מחילה וסליחה וכפרה אבל על חג הסוכות מסיק (שם) בזוה"ק ואימתי קשיטא לה בקשיטאה כדקא חזי לה בשעתא דאתיין קמה כל דכורא וכו' היינו שבחג הסוכות מנהיר עצם הקדושה לא בדרך שאלה אלא בקביעות גמור ואז ניכר מפורש כמו שנאמר והיה כאשר לא זנחתם:
הסבר על זכויות יוצרים
סוד ישרים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.