פרי צדיק, במדבר י״ד

א

בסעודה שני' דשבת אומרים נהורי' ישרי בה דהנה שבת הוא כללא דכל אורייתא (זח"ב צ"ב א') ובמדרש (שמות רבה פ' ס"ה) הלשון ששקולה כנגד כל המצות וכו' כי נר מצוה ותורה אור והיינו האור שגנזו הקב"ה לצדיקים לעת"ל כעין מ"ש אור זרוע לצדיק. וזה נגנז בתורה לעמלי תורה שבעל פה כמ"ש (תנחו' נח ג') ובס' הבהיר אי' לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים כו'. ולכן מבקשים בסעודה זו שהוא סעודתא דעתיקא בחי' האור הראשון. נהורי' ישרי בה שיזכו להאור הגנוז בקביעות. והנה כשנמנו ישראל כתיב והלוים לא התפקדו בתוכם. ויש להבין הלא המכוון של המספר היה לידע כמה חיילין דאורייתא כמ"ש בזוה"ק. והיינו שכל אחד מישראל יש לו אות או חלק מאות בס"ת שכל התורה הוא כלל נפשות כמו"ש בספרים הרמז ישרא"ל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה וכבר אמרנו דאף שאין החשבון מכוון רק הרבה אותיות מתחלקין לכמה אותיות כמו אות ל' כ' ו' ואות א' י' ו' י' וכדומה. וכל אחד מישראל שורש נפשו אות או חלק מאות בס"ת שבלעדו הס"ת פסול. וכאשר הלוים לא נמנו וכי לא היה להם חלק בתורה ח"ו וחס לומר כן. אך הענין דישראל נמנו כל אחד חלקו בתורה אות או חלק מאות היינו בגוף התורה. רק העיקר אור תורה והאר עינינו בתורתיך שיאיר בלב מאמר אנכי ה' אלהיך זהו חלק הלוים. דאיתא (תנחומא פ' זו) שנבחר שבט לוי מכל שבטי ישראל ומביא הפ' ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וגו' דמיירי באהרן. והיינו דאהרן היה שרש קדושת שבט לוי מכיון שהיה נשיא שבטו (ונת' במ"א) וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ומה זה טעם לבקש תורה מפיהו שהוא מלאך אדרבא התורה נתנה רק לבני אדם ואין לה שייכות למלאכים כמו שהשיב משה רבינו למלאכים כמו"ש (שבת פ"ט.) אך גוף התורה היינו התרי"ג מצות שבה נקרא תרי"ג זיני עיטא לב"נ כמ"ש בזוה"ק (ח"ב פ"ב ב') והיינו שהם עצות נגד היצר הרע דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (זח"א ר"ב א') על מה שרוצה להחשיך ח"ו האור תורה שעיקרה מאמר אנכי שיאיר בלב כמ"ש (שהש"ר פ' ישקני) שכששמעו ישראל מאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם. והתרי"ג זיני עיטא באמת לא שייך למלאכים כטענת משה רבינו ע"ה כלום יצר הרע יש ביניכם. אך עיקר אור תורה האור מהתורה שיאיר מאמר אנכי ה' אלהיך בלב זהו רצו המלאכים. וזה שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דע"ת דעת הוא פנימיות מכ"ע שהוא מאמר אנכי כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רנ"ח ב') אנכי בי' כתר ותורה יבקשו מפיהו כי העיקר המכוון כמ"ש (תי"ז תי' מ"ח) עלך ושמרו בנ"י וגו' לדורתם לדירתם זכאה מאן דעביד לון דירה בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מתמן. וזה שנאמר כי מלאך ה' צבאות הוא כמלאך שאין בו יצר הרע ויוכל להאיר לכל ישראל האור מהתורה בלב. וזה קדושת שבט לוי. וזה שנאמר יורו משפטיך ליעקב היינו כל כללי ופרטי התורה ותרי"ג זיני עיטא זאת יורו ליעקב הם ע"ה המכונים בשם בית יעקב (כמ"ש ב"מ ל"ד:) ותורתי"ך היינו להורות ללב האור מד"ת תורה אור מאמר אנכי ה' אלהיך שיוקבע בלב כנ"ל זה יורו לישראל הם ת"ח ומשתדלי באורייתא. וכיון שהוא מלאך שורשו להשיג הדעת פנימיות מכ"ע שהוא אור הגנוז. ולכן לא נמנה שבט לוי בתוך בני ישראל שחלקם הוא האור תורה. וזה שלא נאמר שא את ראש בני לוי רק פקוד את בני לוי כיון שחלקם האור תורה אור הראשון שנגנז א"צ נשיאות ראש. רק כשנתמנו על העבודה מבן שלשים אז כתיב נשא את ראש בבני גרשון ובבני קהת דהיינו שעל ידי עבודתם הם מנושאין בעצמם ולא כתיב שא את ראש רק נשא את ראש. והיינו על ידי עבודת המשכן: