עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק שני ט׳: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם:

א

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם:
פירוש צאו ממדרגתכם להביט בהצטרכות העולם. ע"ד שפי' מורי הרב מ"א זצ"ל בספרו ע"פ לא יחל דברו. אבל אחרים מחלין לו. ר"ל זה הצדיק הוא בלא יחל שאינו יוצא לחולין. כי הוא דבוק תמיד במחשבתו בהבורא ית'. רק אחרים מחלין לו. ר"ל עושים אותו חולין מחמת שצריך לירד ממדרגתו להצטרכותם והנה יש חילוק בין דרך לאורח כי האורח הוא מסילה קצרה ולפעמים אשר לא ילכו בה. אבל הדרך הוא רחב ורגילות לילך בו תמיד ורבים בוקעים בו. ובוודאי היו לו כמה תלמידים כמו שמצינו שהי' דורש בצלו של היכל. ואף על זה יש ג"כ רמז שהי' דורש ומתפלל שלא יחרב בהמ"ק. כי צל הוא בלשון אשכנ"ז שט"ן והתפלל שלא יארע שום שטן ומקטרג ח"ו שיחרב ההיכל. אבל אלו החמש' היו גדולים ואנשי מעשה ותמיד היו דבוקים למעלה ואמר להם צאו ממדרגתכם לראות בהצטרכות העולם:

ב

רבי אליעזר אומר עין טובה. הנה ע"ד הפשוט הוא. שתהא עינו טובה בשל חבירו ולא יהי' צר עין. כי זה יהא ח"ו מצד הכפיר' כי אם יחשיב האדם שהכל מאתו ית' לא יקנא לשום דבר בשל חבירו כי ה' נתן לו ודאי נכון הוא הדבר. רק אם לא יחשוב זאת ויחשוב שמהנכון הוא שיהא הכל שלו וכופר במה שהש"י נתן לו. ולזה אמר עין טובה:
א"י עין טובה. ע"ד שאמרנו לעיל בסיפור שבחו שהוא הי' בור סיד שאינו מאבד טיפה. לז"א ג"כ עין טובה ר"ל העיוניות הוא המוח והמחשבה והשכל יהא טובה שלא יסיר עיוניתו מהשי"ת ולא יאבד שום טיפה הוא המחשב' שתפול לו וגם זה לא יוכל להיות רק בקידום תקנתו העין הגשמי שלא יקלקל בראותו דברים רעים ח"ו.

ג

רבי יהושע אומר חבר טוב. מן הפשוט הוא שיהא לו חברים טובים שילמד ממעשיהם. וכמו ששאלו לחכם אחד מה מעשיך. אמר להם צאו וראו בחבירי:

ד

א"י חבר טוב. הוא הבורא ית' שצריך האדם לדבק עצמו בהבורא ית"ש:

ה

ר' יוסי אומר שכן טוב. כמד"א טוב שכן קרוב מאח רחוק. וכמ"כ הבורא ית"ש אף שמכה"כ אינו רחוק כלל אעפ"כ נראה כרחוק ולאו כל אדם יוכל לדבק בו ית'. אך יהיב לן עצה לדבק בצדיקים שהם השכנים להבורא ית' ולקרבה אליהם ואז יוכל לעלות עמהם וזה האדם הרוצה לקרב עצמו אל הצדיק צריך להפקיר עצמו עם כל אשר לו לזה הצדיק. ואז יוכל לקרב אליו ולדבק בו. כמו שמצינו בשאול ונערו כשהיו מבקשים החמורים והלכו אצל שמואל הנביא. ויאמר הנה נמצא בידי שתי כסף. ולמה לו השתי כסף אלא הענין הוא כך כי אם יבוא בפתע פתאום אל הצדיק באיזה ענין אזי לא ישמע אליו. רק שצריך מקודם לקרב אליו במה דאפשר ובאותן שתי כסף היה מקרב עצמו אל שמואל הנביא:

ו

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. הוא ע"ד שאמרנו לעיל בסיפור שבחו שהי' ירא חטא. ואמרו ג"כ הרואה את הנולד כי בודאי החטא בשעתו הוא מתוק מאד ואחריתו מר לז"א הרואה את הנולד אשר יולד מחטא זה כמה מקטריגים ומשחיתים רח"ל. ובחשבו זאת בודאי לא יחטא:

ז

רבי אליעזר ב"ע אומר לב טוב. כי הוא היה כמעין המתגבר שהי' תמיד מתגבר לעבודתו ית"ש ולבו בוער בו תמיד לעבודתו ית"ש לז"א לב טוב שלב הוא לשון להב שצריך שתהא הלהב עולה תמיד לבעור בלבו לעבודתו ית"ש:

ח

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רא"א עין רעה. הוא ההיפוך ממה שכתבנו לעיל בשני הפירושים:

ט

ר"י אומר חבר רע. ג"כ ההיפוך מטוב. ר' יוסי אומר שכן רע ג"כ ההיפוך מטוב ובכלל זה הוא ג"כ מי שאינו בא לבהכ"נ להתפלל כמד"א הוי על כל שכיני הרעים כדאיתא בגמ' והוא שירחיק מלהיות שכן רע למקום ב"ה. ר"ש אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום. ע"ד שכתב האור החיים ע"פ וכיחש בעמיתו בפקדון כו' וימעול מעל בה'. כי הנה המלוה הוא בעדים ומי שלוה בע"פ בלא עדים בודאי משוי ליה להשי"ת לעד. והנה זה שמכחיש מועל בשתים בחבירו שאינו משלם לו ובהשי"ת איך שהוא משקר בו והוא עד והנה הוא כלוה מן המקום שנא' לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן נותן ונם הוא עד"ש התנא החנות פתוחה כו' הרוצה ללות כו'. והנה כי השי"ת נותן חיותו וכחו לבני אדם וזן כל העולם ומן הראוי לשלם לו במה דאפשר אבל זה הרשע אינו משלם. ואעפ"כ צדיקו של עולם חונן ונותן כי הוא יכול לקבל חובו באיזה זמן שירצה: