עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק שני ח׳

א

ריב"ז הוא היה אומ' אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך:

ב

נדקדק בזה המאמר אמאי לא יחזיק טובה ומאי נתינת טעם בדבר כי לכך נוצרת אדרבה טובה גמורה היא שהטיבו השי"ת להשלים פעלו אשר לדבר זה נפעל ונברא כי מי יתן לקיים כל המוטל עלינו לקיים אשר גלל כן נוצרנו אלא דה"פ דרומז שאל יחזיק הטובה הוא התורה שלמד לעצמו רק ילמוד לאחרים ג"כ וז"א כי לכך נוצרת ר"ל כי זה העולם הוא דוגמת עולמות העליונים שהם מקבלים זה מזה ומשפיעים זה לזה כמד"א ומקבלין דמ"ד כך בעוה"ז צריך כ"א לקבל מחבירו וזה שלמד ישפיע וילמוד לאחרים וזה רומז הכתוב אדם ל'ע'מ'ל' יולד ר"ת ל' למוד על מנת ללמד:

ג

חמשה תלמידים היה לו לריב"ז כו' ר"א בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה הוא ע"ד דאיתא כי בכל יום ויום יורדין מ"ח טיפין לג"ע ושם מקבלין הנביאים ולזה היו מ"ח נביאים והשיורין יורדין לכל העולמות התחתונים ונזה יורד בכל יום וזהו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית המחד"ש מורה על אלו מ"ח טיפין הנ"ל והן הנה השפעות קדושות איך לעבוד את הבורא ית"ש והן הן הכרוזים המוזכרים בש"ס שיוצאין בכל יום שובו בנים שובבים ויש אשר ישמעו הכרוז ממש ואף מי שאינו שומע באשר הוא מגושם בבשר האדם עכ"פ בא לו התעוררות בלבו כי אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ר"ל נשמתו אשר היא קשורה לעילא שומעת זה הכרוז וימשיך התעוררות בלבו ומזה בא לו איזה הרהור תשובה או איזה ענין טוב איך לעבוד את הבורא כי כרו"ז הוא אותיות זכו"ר ר"ל שאלו הכרוזים הם שיזכור את בוראו תמיד. אך יש כמה בני אדם אשר יכבידו אזנם משמוע ולא יביטו אל פעול' ה' ולא יחישו לזאת אף כשבא להם איזה הרהור תשובה ואתערותא דלבא הם דוחין אותה המחשבה והעצה וילכו במועצתיהם וזהו הדרך הוא רע עד למאוד אבל ר' אליעזר לא היה כן רק תיכף בבוא לו המחשב' הטהורה הזאת חתמה על לוח לבו לעבוד בה את הבורא ית' ולא הי' מאבד הטיפה הנ"ל:

ד

רבי יהושע ב"ח אשרי יולדתו. ירצה ע"ד דאיתא בזוהר אשה כי תזריע וילדה זכר. איש אמו ואביו תיראו במה שהקדים האם לאב הנה בהיות כי צריך האדם לקדש עצמו בשעת הזיווג בכל מיני קדושות וגם האש' שלא יהי' כוונתם רק להוליד בנים לעבודתו ית"ש בלי שום מחשבת פסול ח"ו שיכוון רק להנאתו ועושה הטפל עיקר וזה יהי' כמו ילדי זנונים ח"ו רח"ל וכמו שאמר דוד מלכא קדישא ע"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. משל ע"ז למי שאוהב את המלך בודאי עושה כל התאמצות להעמיד למלך עבדים ומשמשים כך זה האדם לא יהי' כוונתו רק כדי להעמיד לממ"ה הקב"ה עבדים ומשמשים לעבודתו ית"ש. ולזה מקדים בפסוק האש' לאיש כי אצל האש' היא חידוש טפי לכיון מחשבתה בלתי לד' לבדו בלי תערובת ומחשבת חוץ ח"ו להנאתה ולז"א אשרי יולדתו. ר"ל שהי' קדוש מרחם שגם אמו קדשה וכוונה לזאת בשעת הזיווג שיהי' לה בן לעבודתו ית' והית' הורתו בקדושה:

ה

רבי יוסי הכהן חסיד. ע"ד שכתוב איזה חסיד המתחסד עם קונו:

ו

רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ר"ל כי יש ב"א אשר יראים לחטוא מפני העונש המגיע להם. אבל הוא לא היה ירא משום דבר בעולם רק מן החטא בעצמו שיהי' מונעו מעבודת בוראו באמרו איך אוכל לחטוא נגד בוראי אשר מכה"כ ולית אתר פנוי מיני'. ומה גם שלא ישמע אלי בדברי אליו עוד. וכמו שנמצא בפירש"י בחומש על פסוק ולא תטמא את הארץ אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך ב"י. ופירש"י ז"ל שלא תשכינו אותי בטומאה. ובודאי כן הוא כשישים האדם על לבו למי מטמא בחטאיו אשר יחטא כביכול הוא מטמא להשי"ת כאשר הוא שוכן בתוכו אף בטומאתו בודאי ממילא לא יחטא:

ז

רבי אלעזר בן ערך כמעין המתגבר. שהי' תמיד מתגבר לעבודתו ית"ש ועולה תמיד ממדרגה למדרגה עד למעלה. משא"כ המלאכים שהן עומדין תמיד על מעמדן וקיומם. כמד"א ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. הגם שמצינו שגם העולמות העליונים לפעמים מתעלים. כ"ז הוא ג"כ ע"י הצדיק התחתון שעובד את השי"ת למטה. ומידי עברו במעלות דרך שמה בעולמות העליונים מעלה ג"כ את העולמות בדרך הילוכו וד"ל. כי כל העולמות ע"י זה עולם השפל הם קיימים. וכמ"ש בס' רזיאל. על שמנה שם השיעור קומה כביכול אצל הבורא ית"ש. וכתב כתרא דרישא הוא ששים רבוא פרסאות כנגד ששים רבוא נשמות ישראל אשר הם קיימים לעולם ולא יעדר אחד מהם. והכתר הוא שנשמות ישראל מכתירים לו ית"ש. ובזה הוא ששים רבוא פרסאות כי מיני' ובי' הוא: