אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ל״ט

א

(ב"ר פל"ט א') ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וכו' (בראשית יב א). רבי יצחק פתח (תהלים מה יא) שמעי בת ורא"י ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיו עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה וכו'. כך לפי שהיו אבינו אברהם אמר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר וכו', ויתאו המלך יפיך (תהלים מה יב) ליפותך בעולם, והשתחוי לו הוי ויאמר י"י אל אברם, עד כאן. הדקדוקים רבו. א', מאי הוא הפתיחה, ומה היה קשה לו בפסוק שהוצרך לפתיחה, ומסיים הוי ויאמר י"י אל אברם, דמשמע דהשתא מובן שפיר. ב', צריך להבין למה אמר במשל לאחד שהיה עובר "ממקום "למקום, ולמה לא אמר כפשוטו לאחד שראה בירה דולקת. ג', צריך להבין הלשון "הציץ "עליו בעל הבירה, ולמה לא כפשוטו שאמר לו בעל הבירה אני הוא. ד', יפיך ליפותך בעולם מה בעי בזה. ה', סיים הפסוק והשתחוי לו בלי שום גזירה. אך הוא דהוקשה לו דבכל הנביאים נאמר מקודם שנתראה אליו הש"י לדבר עמו, כמו במשה וישעיה ושמואל, וכאן הוא בפתע פתאום שלא נאמר כלום בתורה מצדקת אברהם והתראות הש"י אליו, רק התחיל ויאמר י"י וכו'. עוד קשה דמקודם (בראשית יא לא) נאמר שהלך אברהם בעצמו לארץ כנען, ואחר כך צוהו הש"י שילך, הלא מעצמו הלך לשם. גם צריך להבין למה צוהו הש"י לילך לארץ ישראל, אם כדי שיבטיח לו הירושה, אפילו יהיו בארץ אחרת היה באפשר להבטיח לו שיתן לו ארץ כנען. ולתרץ כל הנ"ל בא בפתיחתו זאת לפרש, והוא על פי דאמרו בזוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) שאברהם אבינו הביט בחכמתו והשיג הכח של כל ארץ וארץ, וכשהגיע להתבונן בכח של ארץ כנען לא היה יכול להשיג, ואז הבין שבכאן הוא הכח של כל הכחות והמושל על כל העולמות, והיה נכסף לבוא למקום ההוא בכדי להשיג אמיתיות מציאותו, והיה שואף בלבו אל המקום ההוא, והיה מתבונן שבודאי כל שרי הארצות אי אפשר להם בלא מנהיג הכולל כולם המכריחם להנהיג בטבע, ועל כן עלה בלבו לילך לארץ ישראל והלך תיכף, הגם שהיה עיקר המציאות וגלוי שכינתו יתברך נעלם מאתו, וכשראה הש"י גודל תשוקתו להשיג אמיתותו, והנה באמת אי אפשר להתגלות כונתו רק בארץ ישראל, אך אף על פי כן בכדי לרוות צמאונו תיכף הציץ עליו הש"י והודיעו מאמיתיותו, והבטיחו שיתראה אליו בגילוי שכינתו שם בארץ המיוחדת, ואז כשיתגלה אליו שכינתו ית', יבין למפרע מה ששמע ממנו ית' בשמיעה בלבד בלי ראיה. וזה שהתחיל בפתיחה פסוק שמע"י בת וראי והטי אזנך וכו', דקשה בפסוק היתכן להקדים שמיעה לראיה. גם הפסיק בראיה בתוך השמיעה, דמקודם נאמר שמע"י, ואחר כך ורא"י, ושוב אחר כך והטי "אזנך. אך הוא באופן לגמור איניש והדר ליסבר אף על גב דלא ידע מקודם (שבת ס"ג ע"א), וכן פתרו בכאן על אברהם, שמקודם שמע הגם שלא היה לו גילוי שכינה, ואמר לו אל הארץ אשר אראך, ולא הבין ענין השמועה, והבטיחו הש"י שיתראה אליו, ואז יבין לאשורו, ושם בארץ ישראל נתראה אליו בגילוי שכינתו, והבין למפרע מה ששמע באזניו. וזהו שמע"י בת מקודם, ואחר כך וראי, ואחר כך והטי אזנך, ר"ל הטי מה ששמעת באזנך מקודם והתבונן. ומעתה תתבונן מה שהביא במשל לאחד שהיה עובר "ממקום "למקום דייקא, ר"ל שעיין בכל המקומות מהיכן הבירה הזו דולקת, ולהיות שראה בעל הבירה גודל התאמצו לדעת, על כן הציץ עליו הגם שהוא לא ראה את בעל הבירה, מחמת שלא היה המקום קרוב שיראה אותו המבקש, עם כל זה בעל הבירה הציץ עליו וענהו בקולו אני הוא בעל הבירה, והשתדלי נא לילך אחר הקול, ואז אתראה אליך ותבין את המראה. וכן הוא בנמשל להיות אברהם בעצמו התחיל לילך לארץ מחמת גודל השתדלותו לדעת את הש"י, ובראות הש"י כן, ענהו בקולו ואמר לו לך נא אחר הקול הזה ואתראה אליך, ואת (ואולי שצ"ל ואז) תתגלה תפארתי עליך, ויתגלה יפיך בעולם שנגלה עליך, מה שלא נתגלה עדיין לשום אדם, מחמת שלא השתדלו כהשתדלותך, ואז תשתחוי לו כשתבין אמיתיות מציאותו, בין והתבונן בדברינו אלה ותמצא בהם טוב טעם, ועיין קצת מדברים אלו באלשיך. ובזה יפורש גם כן לך לך, ר"ל אל עצמך דהיינו להשתדלות לבך מה שאתה משתדל, תלך ותמצא מנוח אשר ייטב לך, והבן:

ב

(ב"ר פל"ט ב') ויאמר י"י אל אברם (בראשית יב א). ר' ברכיה פתח (שיר השירים א ג) לריח וכו'. כוונת פתיחתו לדעתי לתרץ גם כן הבנת "לך "לך, האיך ילך לעצמו, ואגב יתורץ דלא קאמר ויאמר י"י לאברם, רק א"ל אברם:

ג

לצלוחית. לא אמר סתם לכלי, רק "לצלוחית. כי הצלוחית היא של זכוכית, הגם שהוא נסתם מכל צד, רואין מה בתוכו, ואינם יכולים לקחתו מחמת סתימת הכלי, כך היה אברהם מוכן לקבל כל הטובות, והיו בתוכו בפנימיות הכנת מראית הנבואה, רק שלא היה באפשר מחמת שהיה "מוקף "צמיד "פתיל, כמבואר במשל שלכאורה אין לו ביאור, דלמה לו להזכיר צמיד פתיל, הוה ליה למימר בסתם שלהיותו עומד במקומו לא היה מריח. אך הוא דוגמא באברהם להיות מוקף צמיד פתיל, ר"ל בהיותו בארצות אחרות ששם שליטת שרים החיצונים, היו מונעים ליתן ריחו, על כן נתטלטל במאמר פיו ית' לארץ ישראל ששם שליטת הבורא ית' בלי מיצוע כנודע. ובזה יבוא על נכון, שר' ברכיה גם כן כוונתו לתרץ למה צוהו הש"י לילך לארץ ישראל:

ד

ושמך מתגדל בעולם. ר"ל ומזה יתורץ למה לא אמר "לאברם, רק "אל "אברם. גם "לך "לך, ר"ל תלך אל עצמך, דהיינו לשמך "אברם שיתגדל אותו השם בעולם, נ"ל:

ה

(ב"ר פל"ט ג') ר' ברכיה פתח (שיר השירים ח ח) אחות וכו'. כוונת פתיחתו גם כן לתרץ כנ"ל, זה אברהם שאיחה (ר"ל חיבר ותפר, מלשון ולא "מאחין (סנהדרין נ"ו ע"א) ) את כל באי העולם. ובזה מתרץ תיבת "לנו, ר"ל לנו כל באי עולם:

ו

בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע "קטנה, ר' ברכיה בעצמו הביא דברי בר קפרא, ואמר בשם אומרו לתרץ תיבת "קטנה, שבעודו קטן התחיל להאחות את הקרע בכדי שלא יתרחב:

ז

ויצא "בשלום. ר"ל ובזה ידוקדק תיבת "לך "לך, ר"ל אל עצמך שגרמת בזכותך שתצא בשלום, עבור היותך כחומה לקדש שם שמים:

ח

ומכולם לא דברתי עם אחד אלא עמך. כוונתו גם כן לתרץ א"ל "אברם, ולדקדק "לך "לך, ר"ל אל עצמך לשלול הדורות הקודמים, רק אתה גרמת בצדקתך לדבר עמך דייקא:

ט

(ב"ר פל"ט ו') ר' עזריה פתח (תהלים מה ח) אהבת וכו'. גם כן כוונת פתיחתו לדייק "לך "לך. וגם בא לדייק למה היה ההתגלות הראשון לאברהם בשם הויה:

י

אם עולם אתה מבקש, אין דין וכו'. על כן היה ההתגלות הראשון לאברהם בשם "הויה רחמים, להורות שזכותו עמדה לו שהיה מוכן להתעורר רחמים בעולם ולבטל הדין. וזהו "לך "לך לעצמך, שמדתך עומדת לך שאתה מעורר חסדים:

יא

(ב"ר פל"ט ז') א"ר יצחק אם לענין וכו'. כוונתו גם כן לדרוש "לך "לך:

יב

הרשעים בחייהן וכו'. ור"ל אם כן לא נכתב שקר ח"ו בתורה, כי באמת נקרא מת הגם שהיה חי:

יג

א"ל הקב"ה לך אני פוטרך וכו'. וזהו "לך "לך, אתה בלבדך רשאי לעשות כזאת, לאפוקי איש אחר:

יד

לך לך שני פעמים מבואר הוא שכוונתו לפרש "לך "לך, כמו לך לך, ורמז על ב' הליכות:

טו

(ב"ר פל"ט ח') שהפריחו מבין הבתרים, החשבון מבואר במפרשים שמוכרח הוא שבא מבין הבתרים בהחזרה לחרן, ושהה ה' שנים:

טז

הט"ל הזה סימן "ברכה לעולם. הגם שהדברים כפשוטן, עם כל זה יש בו סוד ידוע דג' אותיות יה"ו מתמלאין שפע, ומשפיעים לה' אחרונה מלכות שמים הנקראת "ברכה. וזה הט"ל, כי יה"ו במילו כזה יו"ד ה"א וא"ו בגימטריא ט"ל, והוא סימן "לברכה. וכן אברהם אבינו סימן לברכה שגרם היחוד בעולמות, והבן:

יז

וא"ת שלא גה"ץ אברהם וכו', ולמה לא יצא וכו'. נ"ל הכוונה לתרץ למה שהה אברהם בחרן, כיון שהלך בכוונה לילך לארץ ברוח קדשו שראה ששם מקום מוכן לקדושה, ואם כן לא נאמר ויבואו עד חרן וישבו שם, לא היה לו להתעכב כיון שנודע לו דיבור המקום, ר"ל ענין דיבורו של מקום. ותירץ שהיה ממתין ומצפה שירשה אותו הש"י לבטל כיבוד אב, או היה ממתין שיהיה מצווה ועומד, והראשון עיקר:

יח

(ב"ר פל"ט י"ב) ונברכו בך (בראשית יב ג). הגשמים בזכותך הטללים בזכותך, הה"ד (אסתר ב כב) ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו', זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהה. מה שאמר הגשמים והטל בזכות ישראל, נשמע מפסוק ונברכו "בך. לכך נ"ל מרגלא בפומי דאינשי תפלת גשם וטל בפסח וסוכות, קורין ברכת גשם ברכת טל, וכן הוא בלשון אשכנז גשם בענטשין טל בענטשין, ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי מפה קדוש כבוד אדמו"ר הרב מהרמ"מ מ"כ בק' רימנאב זצלה"ה, מה שקורין ברכת הגשם והטל, והיא כי כן הוא הדרך כשאדם נוסע לדרך בין מכיריו ושאין מכיריו, מתיירא לנפשו פן יבוא לידי אנשים רשעים שלא יכירו ערכו וכהתל באנוש יהתלו בו, אזי הולך אצל איש צדיק קודם נסיעתו, שיברך אותו שהש"י יצליח דרכו אשר הוא הולך לבל יתעללו בו אנשים רשעים. כן הוא הדבר הגשם והטל הולך לכל העולם ולכל האומות, והנה רוצים לבל יבגדו על ידם הרשעים אומות העולם, על כן הולכים בתחילה אל ישראל עם קרובו, שיברכו אותם שיזדמן טובתם רק לישראל הקדושים, כך שמעתי מפה קדוש הנ"ל. נראה שנרמז זה גם כן במדרש הלז ונברכו "בך, הגשמים בזכותך והטל בזכותך, ר"ל שהם טובות כללות לכל העולם וכל האומות נהנין, וקודם נסיעתן ישראל מברכין אותם, וממילא נמשך הטובה לאומות גם כן. וזה ראיה מפסוק ויודע הדבר למרדכי, ר"ל שנתוודע הענין מקודם למרדכי שהדבר הזה הוא לטובת ישראל, ומזה נמשך טובה לאחשורוש שלא הרגהו, והבן:

יט

(ב"ר פל"ט י"ג) וילך אברם כאשר דבר אליו י"י וגו' (בראשית יב ד), ולוט טפל אליו. ר"ל דכתב וילך אתו לוט, והכוונה שאברהם הלך לקיים מצות בוראו לא לשום (פנים)[פניה] אחרת, הגם שהבטיחו הש"י הבטחות גדולות, לא לשם זה הלך רק לקיים מצות בוראו. וילך אתו לוט, כי בשמעו מאברהם שהש"י הבטיחו הבטחות, הלך אתו להנות ממנו:

כ

ואברם בן ע"ה שנים וכו', אתה יצאת מבית אביך וכו'. דייק "בצאתו "מחרן, שיהיה כן לעתיד יצאו ישראל מחרון אף, כשיהיה הגואל בן ע"ה שנים:

כא

(ב"ר פל"ט ט"ו) עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ, זה תירץ על והכנעני אז בארץ, שמשמיענו שלא נתמלא סאתם עדיין, וכן הוא במתנות כהונה: