אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ל״א

א

(בראשית ו יג) ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וכו', (ב"ר פל"א א') החמס קם למטה רשע (יחזקאל ז יא), החמס קם אתמהה, ח"ו אינו קם, ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע. המדרש הזה אומר דרשוני וחיו. והענין הזה כתבו המקובלים ק"ם, בגימטריא "חכמה "בינה, וכן בגימטריא "פני. והנה כאן נאמר קץ כל בשר בא לפנ"י, וידוע קץ כל בשר מרמז לס"א המקרבת קיצא דברייתא, וידוע דהסט"א אין להם "חכמה "בינה "דעת, זולת כשח"ו אין התחתונים עושים רצונו של מקום, אזי נצח הוד יסוד דמלכות נעשין מוחין לס"א כנודע לפי שעה, אבל אינם קנין אצלם רק לפי שעה, ועל ידי זה יש להם כח ליפרע מתחתונים כנודע. ובזה תבין המדרש הנפלא הלז, כי הנה אומר קץ כל בשר (הוא הס"א), בא לפנ"י (ר"ל בא למדריגת בחינת פנ"י, היינו בגימטריא "חכמה "בינה, דהיינו שעל ידי רשעות הדור נתהווה להם בחינת הרמת ראש היינו חכמה ובינה, ועל זה הביא הפסוק ביחזקאל החמ"ס (היינו הס"א), ק"ם (ר"ל קנה בחינת ק"ם) היינו "חכמה "בינה). ועל זה מתמה החמס ק"ם אתמהה, ח"ו אינו קם, שבאמת אין להם הרמת ראש, ואם ק"ם למטה רשע, הוא רק לחיובו של רשע לפי שעה, אבל אין קנין להם, כנ"ל הקטן. ומפרש אחר כך הפסוק ביחזקאל למה גרמו כך, לא מהם וכו':

ב

אלא שמצא חן ונח מצא חן (בראשית ו ח) ולפי שהיו שטופים בזימה וכו'. קישור הדברים ר"ל, כיון שאמר שגם נח אינו כדאי אלא שמצא חן, וקשה למה לא מצאו עוד איזה אנשים חן הגם שאינם כדאי, לזה אמר לפי שהיו שטופים בזימה, מה שאין כן נח איש צדיק וכו' ששמר בריתו, על כן נקרא צדיק כנודע כי השומר ברית נקרא צדיק (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב). ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפנ"י, הוא סיום הדרוש דלעיל, וכמ"ש הה"ד קץ כל כו', וכפי הפירוש שפירשנו:

ג

(ב"ר פל"א ב') בין שורתם יצהי"רו יקבים דרכו ויצמאו, הוא פסוק באיוב (כד יא) שמדבר בדור המבול ומפרשו בכאן. בין שורתם יצהירו שהיו עושין להם בדריו"ת קטנות, נ"ל שיש לגרוס בדדיו"ת קטנות, ופירושו בית הבדים שעושים בהם שמן, ונפקא ליה מתיבת יצהיר"ו, שהוא לשון יצהר שפירושו שמן, והכוונה שהיו בעלי תענוג ולא היו רוצים להטריח את עצמם במלאכה מרובה, והיו עושין בדדיות קטנים רק לעשות בכל פעם כדי צרכם, וגם כדי שיהיה להם שמן חדש בכל פעם ולא יהיה מוסרח:

ד

יקבים דרכ"ו ויצמא"ו, אפילו יקבים דרכו ויצמאו מחמת רוב שתייתן את היין ולא אמרו בשום פעם די':

ה

ולפי שהיו שטופים בזימה וגז"ל וכו'. הגם שכל אלה עשו, לא נמחו מן העולם, רק על שהיו שטופים וכו':

ו

ור' אייבו אמר טעם אחר, דדייק מן קץ כל בש"ר, דייקא מהדברים הנוגעים בין בני בשר בין איש לרעהו, על כן נחתם גזר דינם, היינו זימה וגזל:

ז

שנאו בשער מוכיח. פסוק בעמוס (ה י) וקאי גם כן על דור המבול, ומפרשו (ב"ר פל"א ג') על נח שהיה מוכיח אותם, ואף על פי כן לא נחתם גזר דין אלא על הגזל:

ח

הגיע זמנם להקצ"ץ (ב"ר פל"א ה'). מלת קץ קא דריש:

ט

הגיע זמנם לעשות בת"ה. תיבת ב"א קא דריש:

י

הגיע קטגורים וכו'. מתיבת לפני קא דריש:

יא

ג' טפחים שבעומק המחרישה (ב"ר פל"א ז'), תיבת א"ת דריש ע"ם הארץ.

יב

תעשה את התבה (ב"ר פל"א ט). אף הכא מסייעת את עצמה, דתיבת תעש"ה מיותר:

יג

(בראשית ו יז) ואני הנני. הנני מסכים וכו' (ב"ר פל"א י"ב). דתיבת הנני מיותר, והוה ליה למימר ואני אביא וכו', ועיין מ"ש ברש"י:

יד

את המבול מים היו וכו'. דהיה לו לומר את "המים "למבול, ועיין מ"ש בחומש:

טו

יגוע יצמו"ק. עיין מ"ש בתרגום יונתן בענין גויעה, ותבין ענין גויעת הצדיקים, וענין הגויעה שבכאן, ותבין מה שאמרו רז"ל יצמו"ק:

טז

נגר היית ואילולי בריתי וכו'. הה"ד (בראשית ו יח) והקמותי את בריתי אתך, ר"ל אתך עם מלאכתך תצטרך לבריתי, והמשכיל על ענין נח ותיבתו כמו שרמזנו כמה פעמים (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב), יבין ענין מ"ש נגר היית, ואילולי בריתי הוא מדת הברית, לא היית יכול לכנוס לתבה, ובזה תבין מה שסיים אימתי לכשיכנס אל התבה, היה צריך להקמת בריתו להתחבר בתבה: