שפת אמת, דברים, דברים י״ט

א

תרנ"ב

ב

הואיל משה באר אה"ת כו' הואיל התחיל. והוא הפתח שפתח משה רבינו ע"ה להיות הכנה שכל בנ"י יוכלו למצוא מעין התורה. וז"ש באר את התורה כו' לאמור. ומענין זה יש בכל הגדולים שבישראל שיש להם כח לפתוח בתורה כמ"ש ר"ש פתח כו'. ר"א פתח כו' וזה עצמו פי' פי הבאר כי ספר דברים נק' משנה תורה והוא כמו משנה לחם בשבת שהוא התחברות תורה שבכתב לתורה שבע"פ. לחם מן השמים ולחם מן הארץ. ולכן פי הבאר נברא בע"ש בה"ש. והנה כתי' אחרי הכותו ופי' מוז"ל כי לא [*הי'] יכול לגלות אלה הדברים לבאר את התורה עד שנאבדו אותן הרשעים. ואמר סיחון יושב בחשבון הוא לבלבל המחשבות. ועוג באדרעי לקלקל המעשה. ולכן יש תפילין של יד ושל ראש. ואותן הרשעים הם המתנגדים אל אלה הכוחות כו'. והנה באמת דור המדבר נק' אנשי מלחמה שהם היו נוסעים במדברות להלחם עם הס"א כידוע. ובכח אלה המלחמות היו מוכנים לכנוס לא"י למצוא שם באר מים חיים. וכמ"ש מאן דנצח לחויא לינסוב ברתא דמלכא. ולכן אחרי הכותו כו' התחיל באר שזכה לפי הבאר אחר המלחמה והעברת הקליפות וסט"א. אכן בשבת שנק' יום מנוחה כל הסט"א ערקית מגרמה. ולכן נפתח פי הבאר והוא באמת כחו של מרע"ה שמתגלה בשבת קודש כדאיתא מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה. ומ"מ גם השבת תלי' בימי המעשה. אחרי הכותו הוא בימי המעשה. הואיל באר הוא בשבת. לכן בשבת א"צ תפילין שהם להעביר אותן הקליפות המעכבין התגלות המוחין וע"י התפילין והרצועות יכולין לגבור עליהם ואז מתגלה הרשימות מהקדושה שנגנזו בנפש איש ישראל כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך בחי' פי' הבאר. ובשבת קודש מעצמה ערקת הסט"א. ועיין במד' תולדות כי באר שנק' רחובות היא בחי' משנה תורה דכתי' בי' כי ירחיב ע"ש. והוא כנ"ל שהיא בחי' השבת. ולא רבו עלי'. דסט"א ערקית. לכן באר התורה מתרחב: