שפת אמת, דברים, דברים י״ח

א

תר"ן

ב

ב"ה מפ' דברים ות"ב

ג

בפסוק הואיל משה באר. התחיל. כי הנה ביאור התורה היא בחי' תורה שבע"פ וזה הי' מיוחד לכיבוש הארץ ובחי' מרע"ה הי' שהוריד תורה שבכתב מן השמים. וביאור התורה היא בחי' א"י שמתפרשת התורה ומתפשטין נחלים מבאר התורה כפי הקדושה שנמצא בעונם. ואמו"ז ז"ל פי' אחרי הכותו כו'. שאלה הדברים לא היו יכולין להתפרש עד אחר הכותו אלה הקליפות והרשעים כו'. וכמו כן בוודאי הי' בכל מלכי כנען שכפי הכיבוש כך נתגלה להם באר התורה. וז"ש ונתן ארצם לנחלה. נחלה לישראל. שהם ב' בחי' כפי כבישות הארץ כך ניתן הנחלה המיוחדת לבנ"י והוא באר התורה כנ"ל. וז"ש וכרות עמו כו' לתת כו' לתת פעם שנית היא מתנה טובה הגנוזה בא"י שהיא בחי' תורה שבע"פ כנ"ל. אכן מרע"ה הי' המתחיל ועשה משנה תורה שהיא התחברות תורה שבע"פ אל תורה שבכתב. ואם לא הי' הוא פותח הבאר לא היינו יכולין לסיים להוציא מכח אל הפועל. וז"ש הואיל כו' באר כו' לאמור. שעשה פתח שיהיו נאמרים דברי תורה שבע"פ. ושוב נזכרתי שכזה כ' ג"כ בס' אוה"ח בפי' לאמור ע"ש:

ד

וכמו כן בשביל ביטול תורה נתגרשנו מארצנו כדאיתא במד' איכה ויאמר ה' על עזבם את תורתי. וע"ש עוד בפסוק כאכול קש לשון אש. וכי קש אוכל אש אלא אש בית יעקב. קש בית עשו. וקשה מה תירץ בזה. אך באמת כתי' והי' ב"י אש ובית יוסף להבה אח"כ ב"ע לקש. א"כ צריכין מקודם בנ"י להיתקן להיות להם אש והתלהבות בכח יעקב ויוסף וכפי זה נעשה בית עשו לקש. שבכל קליפה יש בתוכה נקודה גנוזה כמו החטה בקש אבל כשמבררין האוכל מן הפסולת אז כמוץ אשר תדפנו רוח. אבל ח"ו כשבנ"י מתבטלין מן התורה כתיב אמלאה החרבה וגוזל עשו ונתמלא מחורבנה של ירושלים. ואז נאמר כאכול קש. כמ"ש ותאכלנה הפרות רעות. ותבלענה השבלים הדקות כו':

ה

בפסוק רב לכם סוב כו' פנו לכם צפונה. ובמד' הצפינו עצמיכם כו' כי כל זמן שזרע עשו ועמלק בעולם א"י להתגלות קדושת שמו ית' בפרהסי' כמ"ש ז"ל שנשבע הקב"ה שאין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ולכן צריך להיות הכל בהעלם והסתר עד מדרך כף רגל הוא כשיהי' תיקון השלם כי עשו הכח שלו הולך עד סוף כל הדורות כמ"ש ז"ל שנק' חזיר שעתיד להחזיר המלוכה למלך מלכי המלכים. ועיקר הכח שלו הוא בסוף כדאיתא וידו אוחזת בעקב עשו. וזה הי' המלחמה עם השר ויגע בכף ירכו שהוא מקום המיוחד לכחו של עשו כדאיתא בזוה"ק האוכל בת"ב כאילו אכל גיד הנשה ע"ש. והיינו שיש לו בנפש מקום מיוחד. וכמו כן בזמן. וכמו כן במקום הר הזה של שעיר. וכשבנ"י יתקנו בחי' הברית קודש כראוי אז הוא מדרך כף רגל ויהי' בית עשו לקש. ולכן צריכין עתה לזכור שנאתו של אותו רשע שהוא הי' המתחיל לערבב את בנ"י והוא האחרון כדכתי' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ועתה תלוי הכל בתיקון הברית. וכתיב זכור ה' מה הי' לנו. ואין הכוונה על מה שאירע לנו הפורעניות. כי זה עודנו לנו. רק הפי' שאין אנו מבינים ויודעין מה אבדנו בגלות. אבל השי"ת אשר הוא זוכר כמה מעלות היו לנו ואיך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ור"ת ה' מה הי' לנו מילה. והיא הארת אות ברית קודש שהי' מאיר בנו שע"ז כתיב יראה כל זכורך ג"פ בשנה. ועתה הביטה כו' חרפתנו כי עתה ערלה שלטא וחפי' האי ברית. והגם כי כל איש ישראל הוא נימול. אבל האות צריך להיות מאיר ובא. ואז יתקיים בית יוסף להבה לשרוף כל הבלי עוה"ז. ועתה קשו של עשו גובר ומכבה הארת הברית קודש. והשי"ת יגאלנו במהרה מתחת ידו והיתה לה' המלוכה: