שני לוחות הברית, שער האותיות, קדושת האכילה, ברכות הנהנין י״א

א

בדיני ברכת שהחיינו, ובו ב' סימנים:

ב

א' כתב בעל תרומת הדשן סימן ל"ג, והביאו הבית יוסף בהגהותיו בסימן רכ"ה, אכל ענבים חדשים קודם בציר ובירך עליהן שהחיינו, כשישתה אח"כ תירוש חוזר ומברך שהחיינו שנית. וכל מי שאכל כבר גודגניות שקורין קירש"ן ובירך עליהם שהחיינו, חוזר ומברך זמן על אותן שקורין וויינקס"ל או אמרעל"ן, והביא ראייה לדבר, עיין שם. והשלחן ערוך כתב (או"ח רכה, ה), בירך שהחיינו על הענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך, עד כאן. וטוב שלא לברך, כיון שיש בו מחלוקת. (וטוב מזה שיביא עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר, כגון על פרי חדש או מלבוש וכיוצא בזה, וישים היין החדש בצידו כשיברך ויכוין לפטור גם אותו). ועל גודגניות פסק כוותיה:

ג

ב' פסק הטור בסימן רכ"ה, פרי שאינו מתחדש משנה לשנה, אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו, אינו מברך שהחיינו. וכתב מורי בשלחן ערוך שלו (רכה, ו בהג"ה), כל פרי שמתחדש ב' פעמים בשנה מברכין עליהן שהחיינו. אבל אם אין זמן לגידולו, אין מברכין עליו שהחיינו. לכך אין מברכים שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע, עד כאן לשונו:

ד

ונראה לי, דזה הדין שכתב מורי שאין מברכין שהחיינו על ירק חדש משום דעומד כל השנה בקרקע, הוא לקוח ונאצל ממה שכתב מוהר"ר יעקב ווייל בחידושיו דף כ"ג וזה לשונו, הא דאין מברכין שהחיינו על ירק, נראה משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו, למה שגדל אשתקד, עד כאן לשונו. הנך רואה בעיניך כי בכלל דברי מהר"י ווייל דברי מהר"ם. רק שמהר"ם העתיק הדין מדברי מהרי"ו בקיצור, אבל ודאי אין ביניהם חילוק בענין המכוון כלל, ושניהם לדבר אחד נתכוונו, והוא דאין מברכין שהחיינו על שום ירק, וכמו שכתב מוהר"ם בהדיא בדבריו דלעיל:

ה

והכי דייק נמי לישנא דמהר"י ווייל שהבאתי בסמוך, שכתב הא דאין מברכין על ירק שהחיינו, משמע מדכתב הא דאין מברכין שהחיינו כו', הוא פשוט אצלו דכן נהגו העולם שאין מברכין על שום ירק שהחיינו אפילו הוא חדש. והשיב על המנהג, משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה, ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו כו'. רצה בזה, כיון שיכול להתקיים כל השנה בקרקע ואין ניכר יפה בין חדש הגדל בשנה זו (ואז צריך לברך עליו שהחיינו), ובין החדש הגדל אשתקד דהיינו בשנה שעברה (והאי חדש ישן הוא רק איחר עד עתה בקרקע, ומכח זה סוברים העולם שהוא חדש, אבל האמת אינו כן ואין צריך לברך עליו שהחיינו כי ישן הוא). על כן אין מברכין שהחיינו על ירק, רצה לומר על שום ירק אפילו הוא חדש, כי יש ירק שיאמר עליו ראה זה חדש, (רצה לומר גדל בשנה זו) וכבר היה לעולם רצה לומר שזה החדש גדל בשנה שעברה ואיחר עד עתה בקרקע. ומה שהעולם אומרים עליו שהוא חדש, למראה עיניהם ישפוטו, כי יראו מראה ירוק כאלו הוא חדש מקרוב בא לו הצמיחה בשנה זו, אבל יכול להיות שהאמת אינו כן רק כבר גדל בשנה שעברה, ומתוך שנתלש עתה מקרוב מן הקרקע נראה לבריות שהוא חדש ממש. וא"כ הואיל ולא קים להו דבר זה אם הוא חדש ממש, אם לאו, על כן כתב מהרי"ו והסכים עמו מורי דאין לברך על שום ירק שהחיינו אפילו הוא בחזקת חדש ממש, דשמא העולם טועים בזה כנזכר, מתוך כך יבאו לידי ברכה לבטלה:

ו

כך נלע"ד לפרש דברי מהרי"ו, כי היכי דלא תיקשי דבריו אהדדי, רצוני לומר דיוקי דרישא וסיפא. דבראשית דבריו פתח ואמר, הא דאין מברכין שהחיינו על ירק כו', משמע מדנקט ירק סתם כל ירק במשמע, אפילו אם ניכר שהוא חדש, אפילו הכי ס"ל דאין מברכין עליו שהחיינו. אימא סיפא דבריו, משום דעומד על הקרקע כו' ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו למה שגדל בשנה אשתקד, משמע דטעמא משום דלא ניכר בין חדש הגדל בשנה זו וכו' משום הכי אין לברך עליו שהחיינו, הא אם היה ניכר חדושו מברך עליו שהחיינו א"כ סתרי אהדדי:

ז

אלא ודאי כדפרישית לעיל, דאע"פ דבעיני הבריות נראה שהוא חדש, אין לסמוך על זה לברך עליו שהחיינו, כי אינם יכולים לעמוד על העיקר בזה. וזהו שסיים מהרי"ו בדבריו שאמר, ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו וכו'. רצה לומר שאין ניכר יפה לקונה ירק חדש מן השוק אם זה החדש הוא חדש ממש רצה לומר שגדל בשנה זו, או גדל כבר בשנה שעברה. וא"כ הואיל ומן הסתם אין אנו יכולין לידע הדבר בברור ונשאר בספק, על כן אין מברכין שהחיינו על שום ירק אפי' הוא חדש, דאין לנו לכנוס בספק ברכה לבטלה כדלעיל. ועם זה הפירוש מתורצים יפה דברי מהרי"ו הנזכרים:

ח

ואפשר מפני טעם זה לא נהגו העולם לברך שהחיינו ג"כ על לחם חדש, מפני שאינו ניכר יפה בין חדש לישן, ולחם בלחם מיחלף כמו ירק בירק: