שולחן ערוך, יורה דעה ת׳: דיני אבלות בשבת. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני אבלות בשבת. ובו ב' סעיפים:
שבת אינו מפסיק אבלות ועולה למנין שבעה שהרי קצת דיני אבלות נוהגים בו דהיינו דברים שבצינעא שהם תשמיש המטה ורחיצה אבל דברים שבפרהסיא (לא) דהיינו להסיר עטיפתו (ודוקא כשהוא מעוטף עטיפות ישמעאלים כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ו אבל קצת עטיפה שנוהגים בקצת מקומות כל ל' אין צריך להסיר בשבת הואיל ויש לו מנעלים ברגליו) (מהרי"ו סימן ה') וללבוש מנעליו ולזקוף המטה מכפייתה ושלא ללבוש בגד קרוע אלא מחליפו ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחריו ות"ת הוי דבר שבצינעא אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור הוי כקורא את שמע ומותר ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע היה דבר של פרהסי' ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבלות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא. (וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בב"ה מותר לקרותו אבל בענין אחר אסור) (הגהות מיימוני פ"ג מה"א) :

גררתו חיה או הרגוהו לסטים ובשבת נתייאש מלבקש כיון דדברים שבצינעא נוהג בשבת עולה לו ליום אחד: הגה אם פגע יום ל' של אבלות בשבת ויום כ"ט בערב שבת מותר לו לרחוץ בערב שבת אף במקומות שנוהגים שלא לרחוץ כל ל' דהואיל ומדינא שרי לאחר שבעה אלא שנהגו להחמיר כל ל' בכהאי גוונא שרי משום כבוד שבת (הגהות מיימוני בשם מהר"ם פ"י ופ"ו די"ט) וה"ה כל כיוצא בזה כגון לחזור אל מקומו בליל שבת וללבוש בגדי שבת דהא נמי אינו אלא מנהג בעלמא (כן נראה מדברי מהר"ש) כמו שנתבאר לעיל סי' שפ"ט וש"צ ואע"פ שיש לחלק בין רחיצה שאסורה בשבת ובין דברים אלו שאפשר לו לעשות בשבת מ"מ אין נ"ל לחלק בכך :

מנעלים. כתב הש"ך לא ידעתי מה ענין מנעלים ברגליו לכאן דמאן דמתיר משום מנעלים ברגליו מתיר אפילו בעטיפת ישמעאלים וכ"מ בש"ס וברמב"ן. ובאמת במהרי"ו כתב דהכא מותר מטעם כיון שנוהגים בעטיפה זו גם אחר ז' ימי אבלות דלא אסרינן דבר שבפרהסיא אלא מה שאינו רק תוך ז' ואח"כ כתב דמותר ג"כ מטעמא דמנעלים ברגליו ע"ש. ובלבוש השמיט האי סיומא דהואיל ויש מנעלים ברגליו עכ"ל:

מחזיר. כתב הש"ך והאידנא לא נהגו לדקדק בזה. ואפשר דהמנעלים מוכיחים עליהם כמ"ש הב"י דהיכא דהמנעלים ברגליו א"צ לחזרת קרע ע"ש עכ"ל:

הפרשה. כתב בדרישה בשם מהרש"ל דה"ה לחזור שנים מקרא ואחד תרגום מותר ע"ש:

משנה מ"ק דף י"ט ע"א:

כמימרא דשמואל שם דף כ"ד ע"א:

טור בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו כיון דהאידנא אין רגילין לילך יחף מדאמרינן לאו כ"ע עבידי דסיימי וכו' שם:

שם במימרא דשמואל:

טור מדברי אביו הרא"ש בפסקיו וכ"כ הגהמ"יי בפ"ד בשם הר"מ:
(°) וכ' רש"ל בתשובה סימן ע"א דאבל שיום מילת בנו בשבת אין לו לעלות בתורה אף ע"פ שנהגו בקצת מקומות שאבי הבן הוי חיוב לעלות ביום מילת בנו מ"מ לא מקרי פרהסיא:

ירושלמי ומרדכי בשם הר"מ מאנגלטירא הביאו הב"י בסימן ת"ג:
(°) איתא בגמרא דף כ"ז ע"א והביאו הטור בסוף סי' זה זוקפין המטות בע"ש מן המנחה ולמענה ואמר רבה וכו' אע"פ כן אינו יושב עליה עד שתחשך וכתבו התוספות שם דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל וכו':

שהרי קצת כו'. טור ולכאורה תמוה שאפילו בי"ט נמי תעלה אבל כבר תי' תוס' כ"ג ב' ד"ה מ"ד. ובתוס' הרב מקשה כו' ודברי הטור הוא כפי' ה"ר ר' שמעון שם בתוס' ע"ש:

דהיינו כו'. הרי"ף וש"פ דפסקו כשמואל משום דר"נ ס"ל כוותיה שם וכן ר' יוחנן שם דאמר ל"ש כו' ולא כתוס' שם ד"ה שמואל כו':

ודוקא כו' הואיל כו'. זה כתב מהרי"ו בטעם ב' אבל בטעם הראשון כתב משום דכל שבתוך ל' מותר אף בשבת וכמש"ל סי' שצ"ט ס"א (בס"ק ד') ובלא"ה כיון שאינו כעטיפת הישמעאלים מותר דשמואל ל"פ ארב אלא משום דשמואל לטעמיה כו' וכ"כ המרדכי וז"ל עטיפת הראש דבר של צנעה הוא ולא כעטיפת הישמעאלים אלא כיסוי הראש לבד כדאביי דאשכחא לרב יוסף ולטעמא דמנעלים ברגליו אפילו כעטיפת הישמעאלים מותר כמש"ש ושמואל לטעמיה כו' אר"י ל"ש כו' וכן בפרקי ר"א והביאו הרא"ש סי' צ"ג הולכין בשבת כו' הנכנס לשער אבלים והיה שפמו כו' ובש"ע השמיט דין זה דמנעלים ברגליו והא דרב יוסף ועבב"י בזה כמה שיטות:

וללבוש מנעליו. מדינא דגמרא רשות וחייב בחליצת אלא ממ"ש (שם) מאי שנא נעילת הסנדל דרשות דלאו כ"ע כו' והשתא כ"ע הולכין בסנדל. הרא"ש:

גררתו כו'. עתוס' י"ז ב' ד"ה בשחל כו':

אם פגע כו'. כמש"ש ומודים חכמים כו' אע"ג דאין מקצת יום ככולו לדידהו ה"נ:

דברים שבפרהסיה. עי' בתשו' גבעת שאול סי' ע"ב שכתב דמה שנוהגים העולם בע"ש תוך ז' ימי אבילות לישב על כסא וספסל וללבוש מנעלים תיכף אחר חצות היום מפני כבוד שבת טעות הוא וראוי לכל בעלי תורה למחות ולגעור באותם אנשים המקילים בדבר זה ולבטל מנהגם ע"ש ועי' בשו"ת שיבת ציון סי' סמ"ך שכתב דאבל בע"ש משעה שהקהל קבלו עליהם שבת דהיינו באמירת ברכו פסק דין אבילות דאז הוא הכנסת שבת וכן נוהגין שהאבל עומד בע"ש למנחה בחליצת מנעלים חוץ לבהכ"נ וקודם שמתחיל החזן ברכו קוראים להאבל שיכנוס ונועל מנעליו וכל זה אם האבל דר במקום שמתפללין בצבור והיחיד נגרר אחר הצבור אבל אם האבל דר במקום שאין שם מנין עשרה ודאי שאין האבל רשאי להקדים לקבל עליו שבת בעוד היום גדול כדי לפטור עצמו מדיני האבילות ואף שהוא נוהג בכל שבתות השנה להוסיף הרבה מחול על הקודש אפ"ה בע"ש שבתוך האבילות אינו רשאי להסיר מעליו חיוב דיני אבילות קודם זמן מנחה קטנה שהוא ב' שעות ומחצה קודם הלילה אבל מזמן מנחה קטנה רשאי להקדים ע"ש:

ולזקוף המטה. עי' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ס"ב:

הפרשה. עבה"ט ועי' בספר בית הלל בהג"ה לבן המחבר שכתב לפ"ד הי"א בא"ח סי' רפ"ה שעד רביעי בשבת הוי לאחר שבת לענין שיקרא הסדר שמו"ת וא"כ כשישלים הז' ימי אבילות בא' או בב' אינו רשאי לקרות בשבת הסדר שמו"ת אחד שיכול להשלים עד רביעי בשבת עכ"ד ועי' בשאלות ותשובות ארבעה ט"א סי' י"א שחולק עליו וסובר דלעולם צריך לקיים המצוה כתקנה לקרות בשבת עצמו. וכתב עוד שם דאסור ללמוד משניות מסכת שבת כמנהגו בכל שבת ע"ש:

מותר לקרותו. [עי' בתשו' ח"ס סי' שנ"ב שהאריך קצת מדוע השמיט הרמ"א הא דאיתא בהגמי"י בשם מהר"ם מרוטונבורג דטוב שיצא מבהכ"נ קודם שיקראו לתורה. ובסוף כתב מ"מ פשוט במקום דכהן רגיל לצאת מבהכ"נ כדי לקרוא ישראל במקומו א"כ גם כשהוא אבל ליכא אבילות פרהסיא כולי האי אם יוצא מבהכ"נ ומ"מ אם אינו יוצא וקורים אותו אין בכך כלום ע"ש]:

אסור. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם רש"ל ועי' בתשו' דת אש סי' ו' שדעתו אילו כן וכתב דאם אירע לאבל בשבת שתוך ז' הוא חיוב לעלות לתורה כגון אם אשתו יולדת או שהוא יא"צ מותר לעלות לתורה דאם אינו עולה יהיה אבילות דפרהסיא ע"ש:

לרחוץ. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל לענין גלוח ועי' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סוס"י קמ"ח שכתב דלהאוסרים גילוח ה"ה ליטול צפרניו בסכין אסר ופסק כן ע"ש. ועי' בתשובת תשואת חן סי' ל"ג שהאריך בזה והעלה דמי שאין לבו נוקפו יכול לסמוך ולהקל לכבוד שבת אף בגילוח עיין שם:

(סימן ת' ש"ך סק"ד) דה"ה לחזור שנים מקרא. באשל אברהם לא"ח (סי' רפ"ה סק"ד) כ' דאפשר אם חל יום ז' בשבת צריך להמתין עד אחר יציאה מבהכ"נ וישלים קודם אכילה:

אבל דברים שבפרהסיא. דהיינו להסיר עטיפתו אינו נוהג וצריך ללבוש מנעליו ולזקוף המטה. כו' כן ראוי להיות:

ודוקא כו' הואיל ויש לו מנעלים ברגליו. לא ידעתי מה ענין מנעלים ברגליו לכאן דמאן דמתיר משום מנעלים ברגליו מתיר אפי' בעטיפת ישמעאלי' כדמשמע בש"ס ורמב"ן ובאמת במהרי"ו כ' דהכא מותר מטעם כיון שנוהגים בעטיפה זו גם אחר ז' ימי אבילות דלא אסרינן דבר שבפרהסיא אלא מה שאינו רק תוך ז' ואח"כ כתב דמותר ג"כ מטעם דמנעלים ברגליו עיין שם ובעט"ז השמיט האי סיומא דהואיל ויש לו מנעלים ברגליו:

הב"ח בס"ס שפ"ו דמהרי"ו מיירי באותה עטיפה שהוא לבוש שקורין קאפ"א לפי מה ששמעתי שנוהגים להתעסק בה כל ל' אבל לשום הכובע לפני העינים שנוהגים במלכותינו כל ז' בלחוד דזהו נקרא עטיפה לדידן הוי פרהסיא בשבת אם לא יגביה הכובע כדרך כל אדם הילכך מיד שמתחיל הש"ץ ברכו חייב להגביה הכובע ע"כ:

מחזיר קרעו לאחריו. והאידנא לא נהגו לדקדק בזה ואפשר דמנעלים מוכיחים עליהן וכמ"ש הגהמ"י ומביאה בית יוסף דהיכא דמנעלים ברגליו אין צריך לחזרת קרע עיין שם:

אבל לחזור הפרשה כו'. כתוב בדרישה בשם מהרש"ל דה"ה לחזור שנים מקרא ואחד תרגום מותר ע"ש:

ובשבת נתייאש לבקשו כו'. דכיון דנתייאשו לבקשו הוי ליה כנקבר כדלעיל סימן שע"ה סעיף ז' ושבת עולה אפילו בתחלת המנין כדלקמן סימן ת"ב ס"ז:

אבל לחזור הפרשה. ובאגודה כתב ונראה לאיסור וכ' רש"ל להכריע דבחול אסור ובשבת שרי שהוא זמנו והוא מחובת היום עד כאן לשונו. וכתב רש"ל בתשובה סימן ע"א דאבל שיום מילת בנו בשבת אין לו לעלות לתורה אע"פ שנהגו בקצת מקומות שאבי הבן הוי חיוב לעלות ביום מילת בנו מכ"מ לא מקרי פרהסיא: