א
דיני בכור בזמן הזה. ובו ב' סעיפים:
בכור בזמן הזה אין בו היתר אלא על ידי מום ואפילו אם ירצו הבעלים או הכהן לכנסו לכיפה עד שימות מעצמו אינם רשאים אלא צריך הכהן לגדלו עד שיפול בו מום:
ב
אפילו כשיפול בו מום בגלוי וניכר לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו וכיוצא בו אינו רשאי לשחטו אלא על פי מומחה שיורה לו שהוא מום הראוי לישחט עליו ואם אין חכם מומחה ניתר על פי ג' בני הכנסת דהיינו חכמים קצת ואינם בקיאים כל כך והאידנא דליכא מומחין אינו נשחט ע"פ ג' בני הכנסת אלא במומין מובהקים כגון נסמית עינו ונקטעה ידו וכיוצא בהן וצרימת האזן הוא מום מובהק היכא דמינכר שפיר ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת הצפורן וכיצד צרימת האזן שנפגמה בחסרון מן התנוך ולא העור שבשפת האזן בין שנפגמה בידי אדם בין שנפגמה בידי שמים: הגה נחתך הזנב למעלה מן החוליא הוי מום (פסקי מהרא"י סי' רמ"ו) ועוד מנה בעל הטור כמה מומין ששוחטין עליהם בזמן הזה והרב שחבר ספר הזה נמשך אחר דברי הרמב"ם ולי נראה דהסומך על דברי הטור הבנויין על דעת הרא"ש לא הפסיד:
באר היטב יורה דעה
ש״ט
א
אינם רשאים. משום הפסד קדשים שהרי יש לו היתר ע"י נפילת מום. כ"כ הרא"ש:
ב
התנוך. בפ' מצורע מפרש רש"י גדר האמצעי שבאוזן ר"ל הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן. ט"ז. ובשפת האוזן פירושו אליה הרכה שבאוזן שנקראת עור ששם הדר בריא. כ"כ רש"י:
ג
מומין. עיין בלבוש שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ש״ט
א
לשון הטור מדברי אביו הרא"ש שדקדק בסוף בכורות ופ"ק דעבודת כוכבים ושכן הורה הר"מ ז"ל:
ב
משנה בכורות דף ל"ו ע"ב וכת"ק:
ג
טור בשם ה"ר יונה מדברי אביו הרא"ש שם ופי' דליכא מומחין דבקיאי שם בראיית העין להכירם א"נ דהאידנא ליכא נשיא בא"י ליטול רשות ממנו:
ד
שם:
ה
מימרא דרשב"ל חולין דף י"ז ע"א:
ו
משנה בכורות דף ל"ז ע"ב:
ז
ברייתא שם ע"ב:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ש״ט
א
בכור כו'. כמ"ש בסי' ש"ו ס"ה ע"ש:
ב
ואפי' אם כו'. תוס' נ"ג א' ד"ה ואיזהו כו' והרא"ש סוף בכורות:
ג
אפי' כו'. תוס' ל"ו ב' ד"ה פסק כו' וכמש"ש במתני' בכור שנסמית כו' ובגמ' שם:
ד
ע"פ מומחה כו' ואם אין כו'. שם:
(ליקוט) ואם אין כו'. כת"ק וכמש"ש בגמ' ושם ל"ז וספ"ג דשבת וש"מ (ע"כ):
ה
והאידנא כו'. הרא"ש ותוס' שם ד"ה פסק ומיהו כו' משום שצריך שיהיה חכם גדול ובקי גם בראיית מומין וזש"ש לענין נדר חכם ולענין בכור מומחה וערא"ש שם ועוד כתב ב"י טעם משום דליכא נשיא בא"י ליטול ממנו רשות והוא ע"פ מ"ש הרמב"ם רפ"ג אין כו' ע"פ המומחה שנתן לו הנשיא שבא"י רשות כו' ונראה שדקדק מהנ"ל דקרי ליה מומחה וכמ"ש בריש סנהדרין לענין קנסות דבעינן מומחין וכבר כ' שאין ראיה וה"נ אמר שם (ה' א') לענין דן יחידי מומחה ואמרינן שם אע"ג דלא נטל רשות ועוד נראה שדקדק ממ"ש בבכורות שם התרת בכור בח"ל כו' וז"ש רמב"ם שם וכן בכור שיצא ח"ל כו' אבל רש"י פי' שם ד"ה בח"ל שאינו ראוי כו' וכן אין לדקדק מהא דפ"ק דסנהדרין (ה') דאמר יתיר בכורות דה"נ קאמר יורה כו' וכמש"ש וכיון דגמיר כו' משום מעשה כו' ודוקא בתלמיד וכמש"ל סי' רמ"ב ס"ד אלא שי"ל מירושלמי (פ"א דחגיגה ופ"י דנדרים) שבקש רב מר"ג ברבי לאחר מיתת אביו שיתן לו רשות להתיר בכורות ואחר מיתת רבו א"צ רשות וביומא ע"ח א' שאלו את ר"א זקן כו' דבר זה הניחו כו' וערש"י שם אבל תוס' בבכורות שם ד"ה במקום כו' כתבו דא"צ ע"ש וכן מצינו כמה אמוראי בבבל שהיו מתירין בכורות ביחידי ואפשר ע"י נטילת רשות וגם דברי תוס' י"ל כן שלא אמרו אלא שא"צ סמוך כמ"ש ביומא שם שאינו אלא משום כבודו של נשיא ומיהו עכשיו שאין נשיא אפשר שא"צ וז"ש תוס' שם ד"ה פסק ומיהו בזה"ז אין נראה כו' משמע אבל משום נטילת רשות אין קפידא וכן הרא"ש בהלכותיו סוף בכורות והאידנא שאין חכם ומומחה כו' שאין בקיאין בהן האידנא ואמר חכם ומומחה כנ"ל וכמ"ש בפ"ה סי"א וכתב הר"י כו' ובדו"פ כתב ב' הטעמים של ב"י וכתבו בשם הרא"ש וטעה בזה ונמשך אחר דברי ב"י:
ו
אינו כו' אלא כו'. מתני' וגמ' שם:
ז
כגון כו'. מתני' שם:
ח
וצרימת כו'. הרא"ש שם בשם ר"י ודקדק דהוא מום מובהק מדנקט הגמ' בכ"מ כה"ג הצורם אוזן כו' בפ"ט דב"ק (צ"ח א') ובבכורות ל"ד ב' וש"מ אבל הרמב"ם לא כתב אלא אלו ג' הנ"ל וכן במתני' הנ"ל לא נקט אלא אלו ג' ולמה לא נקטו צורם אוזן ומ"ש בגמ' צורם אוזן י"ל מפני שהוא מום ראשון שבמתני'. ולר"י שמתיר צרימת אזן ה"ה כל מום שהוא ניכר הטיב וא"צ בקיאות אע"פ שע"ה אין יודעין שהוא מום דלאו משום חכמה צריך מומחין אלא משום בקיאות וכנ"ל ולכן כתב הרא"ש בפ"ו כמה מומין וכן כתבן הטור כאן וכתב הרא"ש מומין שאינן מובהקין היינו כגון דוקין שבעין וכיוצא אבל דעת הרמב"ם אינו כן ואזיל לשיטתו שדעתו משום נטילת רשות ולכן אין להתיר אלא מום שידוע לכל והרא"ש אזיל לשיטתו ודברי ש"ע תמוהין שהרכיב דעת הרמב"ם עם דעת הר"י וס"ל שצרימת האוזן היא מום מובהק אפי' לדעת הרמב"ם וליתא אטו שאר מומין דחשיב הרא"ש אינן מומין מובהקין יותר מצרימת האזן וצרימת האזן שכתב כאן הרא"ש זהו כתב לחידוש שאף זה מום מובהק הוא וש"ע השמיט כל המומין שכ' הרא"ש והטור וכתב צרימת אזן:
ט
שהוא יותר כו'. ר"ל בזה"ז צריך יותר שיוכר לעין אבל לדינא בחגירת צפורן סגי כמש"ש ב' ובפ"ק דחולין ופי' חגירת צפורן עמ"ש בר"ס י"ח בשם הרשב"א והרא"ה דפליגי בזה:
י
בחסרון. ערש"י במתני' שם ל"ז א' ד"ה פגימה. וה"ה לסדק כמ"ש במתני' שם נסדקה כו' ובנמ' שם ב' הסדק כ"ש כו' וכ"כ הרא"ש והטור אלא שבש"ע לא כתב אלא צרימת האוזן שהוא פגימה וכנ"ל:
יא
נחתך כו'. כמש"ש במתני' ל"ה א' ל"ט ב' נפגם כו' וז"ש למעלה כו':
יב
ועוד כו'. והם ברא"ש פ"ו:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ש״ט
א
לכנסו לכיפה. עיין בתשובת נודע ביהודה חיו"ד סימן פ"א שכתב דהטעם הוא משום הפסד כהן ולפ"ז בספק בכור שאפילו במומו אין צריך ליתנו לכהן כי המע"ה רשאי לכנסו לכיפה אך הגאון מוהר"ם פישלש ז"ל נחלק עליו וחזר בו המחבר והודה לדבריו לאסור הכנסה לכיפה אפילו בספק בכור ע"ש בסימן ס"ב ופ"ג. [ועיין בת' חתם סופר ס"ס שי"ד וס"ס שי"ח מ"ש בזה]:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ש״ט:א׳
א
והאידנא דליכא מומחה. משום דמומחה צריך להיות בקי ג"כ בראיית העין לבדקם ולבקר בהם היטב וגם מומחה היינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורות במומין והאידנא ליכא נשיא בא"י. הרא"ש:
ש״ט:ב׳
א
נחתך הזנב למעלה מן החוליא הוי מום. אבל מן החוליות ולמטה לצד שער הזנב לא הוי מום:
ש״ט:ג׳
א
ועוד מנה בעל הטור כו'. עיין בעט"ז שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ש״ט
א
אינם רשאים. משום הפסד קדשים שהרי יש לו היתר ע"י נפילת מום כ"כ הרא"ש:
ב
והאידנא דליכא מומחין. משום דמומחה דאמרי' לאו דידע הלכות מומין בלחוד אלא דבקי גם בראות עין לבדקם ולבקר בהם היטב עוד טעם אחר דמומחה דהיינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורים והאידנא ליכא נשיא. אשר"י:
(ב) אלא במומין מובהקין כו'. בטור כתוב אבל דוקין שבעין וחורד ומים הקבועים לא פירוש חורד פירש"י בגמ' שיש שם טפות לבנות בעין מים שעיניו נוטפות מים הקבועים קאי אתרווייהו:
ג
ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת צפורן. שדבר זה גלוי ונראה לכל רואה ואף ע"ג שאח"כ כתב הטור עד שתחגור בו הצפורן היינו לענין דינא אבל השתא דליכא מומחה לא סגי עד שיהיה ניכר שהוא יותר:
ד
התנוך. בפרשת מצורע פירש רש"י גדר האמצעי שבאוזן רצונו לומר הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן:
ה
ולא העור שבשפת האוזן. ששם הדר בריא והיינו באליה רכה שבאוזן שנקראת עור. כן כתב רש"י:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5