שולחן ערוך, יורה דעה שפ״ד: האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים:
אבל כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים משנה גמרא הלכות ואגדות ואם רבים צריכים לו להתלמד מותר ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר והאחר לתורגמן והתורגמן ישמיע לרבים: הגה או ידרוש בעצמו (מרדכי הלכות אבל) ויכול לפסוק איסור והיתר ליחיד השואל אותו אם אין אחר אלא הוא וצריכין לו (בא"ז ור' ירוחם) אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו וכן נוהגים אע"פ שיש מקילין (תא"ו בשם י"א):

אם האבל כהן ואין בב"ה כהן אחר אסור לו לעלות לקרות בתורה:

אם אין שם מי שיתפלל להוציא את הרבים ידי חובתן יכול האבל להתפלל להוציאן: הגה ומצוה להתפלל שחרית וערבית במקום שמת שם אפילו אין אבל כי יש בזה נחת רוח לנשמה (א"ז) והאבל מצטרף למנין (שם):

אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבלות (ועי' בא"ח סימן תקנ"ד סעיף ב') והני מילי בינו לבין עצמו אבל אינו לומד עם אחרים אלא הם יושבים ונושאים ונותנים בהלכות אבלות ואם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל והני מילי כשאין רבים צריכין לו אבל אם רבים צריכים לו אפילו בהלכות אחרות מותר כדאמרינן:

אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם:

להתלמד. כתב הט"ז נ"ל דמלמד יכול ללמוד ההלכה עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים גם נראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בזה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה וז"ל הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה הגולל ס"ת כו' עכ"ל:

כהן. כ' הב"ח ותימא דבסי' ת' בדין שבת כתב הרב דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כתב כלום וכ' הש"ך דלק"מ דהכא טעמא דאיסורא דאבל אסור בד"ת אתא לאשמועינן ומדין אבלות בשבת לא מיירי אבל התם דמיירי בכל הסי' מדין איסור אבלות בשבת קאמר דמותר לעלות משום דאל"כ ה"ל אבלות דפרהסיא ואין אבלות דפרהסיא נוהג בשבת והכי משמע התם להדיא עיין שם עכ"ל:

ברייתא מ"ק דף כ"א ע"א ומייתי לה שם דף ט"ו ע"א מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום:

הרמב"ן בסת"ה ולא דמי לתפילין דד"ת שאני דכתיב בהו משמחי לב:

שם בברייתא דף כ"א ע"א:

טור בשם הרי"ץ גיאת:
(°) כצ"ל מקום הגה זו וכן מפורש בברייתא שם במעשה דרבי יוסי וכו' וכן משמע בהדיא באשי"רי:

ג"ז שם בשם הרי"ץ גיאת הואיל וסגי לישראל שיקרא במקומו וכ"ש במקום ת"ח דרב קרא בכהני:

שם בשם תשובת אביו הרא"ש עיין בא"ח סימן קל"א שאין נפילת אפים בבית האבל ולקמן סימן שצ"ג כתב הב"י בשם הכל בו דא"א תחנה ולמנצח ושיר מזמור ושגם בתפלת ערבית של שבת אצל האבל אין אומרים ברכה אחת מעין ז' ולא במה מדליקין:

בסת"ה בשם י"א וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ת שחזר בעת זקנותו ממה שהיה אוסר בימי אבלו באיוב וקינות וכו' וכ"כ הטור בשם אביו הרא"ש:

שם בברייתא דאבל רבתי:

ג"ז שם בשם אביו הרא"ש:

הגהות מיימוני בפ"ה (ומרדכי) מטעם כי אין אבילות לקטן:

(ליקוט) אבל כל שבעה כו'. עבה"ג. ודלא כי"ח ועתוס' כ"א א' ד"ה אלו כו' (ע"כ):

אם האבל כו'. כנ"ל בס"א דוקא שרבים צריכין לו משא"כ כה"ג שאינו אלא מפני דרכי שלום. שם:

אם אין כו'. נלמד מס"א:

ומצוה כו'. כמש"ל סי' שע"ו ס"ג:

אבל מותר כו'. עתוס' כ"א א' ד"ה ואסור כו':

(ליקוט) וה"מ כו'. א"ר פ"י חכם כו' וערא"ש סי' פ"ד (ע"כ):

וה"מ כו'. כנ"ל ס"א:

אבל כו'. עבה"ג וכמש"ל ס"ס שצ"ו:

אסור לקרות בתורה. עי' בתשו' חכם צבי סי' ק' שכתב דטעמא הוא מפני שיכול ללמוד דברים הרעים שבירמיה והלכות אבילות ולכן ברגל שאסור ללמוד דברים כאלה מותר ללמוד כל דבר דאינו נכון לישב בטל ע"ש. וצ"ע דהא לקמן סי' שצ"ט איתא דנוהג ברגל בדברים שבצנעא וממילא דאסור בת"ת כמ"ש בסי' ת' דת"ת הוי דבר שבצנעא. מיהו למ"ש בסי' שצ"ט שם בשם תשובת דת אש אתי שפיר. ועי' בש"ת באורח חיים סימן תקנ"ד סק"א שכתב בשם מח"ב דבט"ב יכול לעלות לתורה ולהפטיר כיון דהוי דברים הרעים כ"ע אסירי בתורה כמוהו ע"ש:

להתפלל. עי' בתשו' זכרון יצחק סי' ו' שכתב דאבל בתפלתו כל שבעה לא יאמר פטום הקטורת וסדר הקרבנות המבוארים בא"ח סי' א' וזה נלמד מדין ט"ב כמבואר בסי' תקנ"ט סעיף ד' ע"ש (עיין במג"א סי' נ' ס"ק א') ועי' בס' חומות ירושליה סי' י"ד שכתב כן בשם תב"ש דאבל כל שבעה לא יאמר פ' הקרבנות מטעם דאבל אינו משלח קרבנותיו והוא ז"ל פקפק בזה ודעתו נוטה דרשאי ואפילו באונן אחר הקבורה דהוא דאורייתא י"ל דשרי כל שאינו אומר יה"ר ע"ש. וצ"ע דאמאי לא כתבו טעם של בעל זכרון יצחק הנ"ל:

(סימן שפ"ד סעיף ג' בהגה"ה) במקום שמת שם. בחי' הגרשוני כ' דאיתא בכל בו דאין מתפלל בביתו אם המת קטן פחות מבן שנה:

(שם) והאבל מצטרף למנין. ואפי' ביום הראשון ודלא כמהרמ"ל שכ' בהל' ר"ה:

אסור לקרות בתורה. דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב:

ואם רבים צריכים כו'. כתוב בבדק הבית בשם א"ח מלמדי תינוקות י"ל שדינן כרבים צריכים לו ועוד דמלאכת האבד הוא כשהתינוקות בטלים ע"כ וכן כתב מהרש"ל בתשובה סימן ס"ו ע"ש:

אסור לו כו'. כתב הב"ח ותימה דבסימן ת' בדין שבת כ' הרב דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כ' כלום עכ"ל ולק"מ דהכא טעמא דאיסורא דאבל אסור בדברי תורה אתא לאשמועינן ומדין אבילות בשבת לא מיירי אבל התם דמיירי בכל הסימן מדין איסור אבילות בשבת קאמר דמותר לעלות משום דאל"כ ה"ל אבילות דפרהסי' ואין אבילות דפרהסי' נוהג בשבת והכי משמע התם להדיא ע"ש:

ומצוה להתפלל כו'. ע"ל סי' שע"ו ס"ג:

אין לו לבטלם. דאין אבילות לקטן כדלקמן ס"ס שצ"ו:

ואם רבים צריכים לו להתלמד. בתא"ו נתיב כ"ח כתב וראיתי לרבותי שהיו מגידים ההלכה אחר ג' ימים מזה נ"ל במלמד שיכול ג"כ ללמוד ההלכה. עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים כדאמרינן במסכת שבת אינו דומה הבל שיש בו חטא לאין בו חטא. ונראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה שזה לשונו הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ס"ת כו' ומביאה בדרישה: