א
איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים:
רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש: הגה וכל זה מדינא אינו אסור רק שבעה אבל אח"כ מותר ברחיצה אלא שנהגו האידנא לאסור כל רחיצה כל ל' יום (מהר"ם הלכות שמחות ובהגמי"י פ"ז מהל' י"ט ופ"י דהל' אבל) ואפי' לחוף הראש אסור (לקמן סימן ש"צ ובא"ז) ואין לשנות המנהג כי מנהג קדום הוא ונתייסד על פי ותיקין (א"ז בשם רשב"א):
ב
סיכה כיצד אסור לסוך אפי' כל שהוא אם מכוין לתענוג אבל אם הוא להעביר הזוהמא מותר וא"צ לומר משום רפואה כגון שיש לו חטטין בראשו:
ג
יולדת אבלה שצריכה לרחוץ מותר וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין דלא גרע מאסטניס (פי' קר הגוף ומצונן) שמותר לרחוץ כל גופו ולא כל מי שאומר אסטניס אני מתירין לו אלא דוקא שהוא ידוע שהוא אסטניס ומתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש:
ד
מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן:
ה
נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת (טור בשם ר"ת וע"פ ומהרי"ק שורש ל"ה) : הגה וכל שכן שאינה רוחצת ללבוש לבנים אבל מיד אחר ז' אע"פ שנהגו איסור ברחיצה כל ל' מ"מ היא מותרת רק שתשנה הרחיצה קצת (א"ז בסוף הלכות אבל) וחלוק לבן תלבוש וסדין לבן תציע שלא תבא לידי ספק (תשובת מהרי"ל סימן ט"ו):
ו
אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה שכל אלו אסורים כרחיצה ואשת איש אינה אסורה אלא תוך שבעה אבל אחר ז' מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה כלה שאירעה אבל תוך שלשים יום לחופתה מותרת להתקשט אפי' תוך ז' בוגרת שאירעה אבל כיון שעומדת לינשא מותרת בכיחול ופירקוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה נערה אבלה אסורה אפילו בכיחול ופירקוס:
באר היטב יורה דעה
שפ״א
א
לאסור רחיצה כל ל' וכו'. כצ"ל וכן הוא בלבוש. ולא כמו שנדפס בספרים כל רחיצה כל ל' דודאי רחיצה בצונן ליכא איסורא כלל עכ"ל הש"ך (בא"ז נתן טעם למנהג דחיישינן דילמא אתי למסרק רישיה דאסור כל ל' וא"כ לדידן דשרי למסרק רישיה כדאיתא סי' ש"צ ע"ש היה מותר לרחוץ. ורש"ל נתן טעם דאסרו משום תספורת כי כן דרך הנכנס למרחץ לגלח שערות ראשו. ט"ז. וע"ש עוד):
ב
מותר. אפילו ביום ראשון מיהו אם אין לה צורך כ"כ יש להחמיר ביום ראשון. ש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
ברייתא מ"ק דף ט"ו ע"ב ויליף לה שנאמר התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה ופירש רש"י שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו והרמב"ם שם בפ"ה שהרחיצה קודמת לסיכה שנאמר ורחצת וסכת:
ב
מסקנת הגמ' תענית דף י"ג ע"ב:
ג
ג"ז מסקנת הגמרא שם:
ד
הרמב"ן בסת"ה:
ה
הרא"ש שם במ"ק בשם ר"י ממשנה מעשה דר"ג שרחץ וכו' ברכות דף ט"ו ע"ב:
ו
שם בתוס':
ז
רמב"ן בסת"ה וטור בשם רב האי גאון:
ח
כן פי' הרמב"ן שם דבריו:
ט
אוקימתא דגמרא תענית דף י"ג ע"א וע"ב:
י
סתמא בברייתא שם דטובלין ופלוגתא דתנאי בברייתא בסוף יומא וכתבו התוס' בביצה דף י"ח ע"ב דהאידנא כל טבילות שנשותינו טובלות הם שלא בזמנם שהן סופרות שבעה נקיים מספק אם כן דוקא בימיהם שהיו עוסקים בטהרות היו צריכים לטבול מיד כדי שלא יטמאו את הטהרות אבל הטבילה דהשתא דאינה באה אלא לטהרה לבעלה וכו' דהא אפילו תטבול ביה"כ ובט"ב אסורה לבעלה אין טובלין לא ביה"כ ולא בתשעה באב:
יא
ברייתא כתובות דף ד' ע"ב ומ"ק דף כ' ע"ב:
יב
טור מדברי הרא"ש בריש כתובות דמשמע באבל רבתי דכל דין ל' היינו גיהוץ ותספורת אינו נוהג בא"א:
יג
ברייתא אין מונעין מן הכלה וכו' כתובות דף ד' ע"א וכפי' הרא"ש:
יד
שם:
טו
תענית דף י"ג ע"ב:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
ואם היה כו'. כמ"ש ביה"כ ביומא ע"ז ב' ועתוס' דברכות ט"ז ב' ד"ה אסטניס כו':
ב
וכ"ז מדינא כו'. כמש"ש י"ט ב' אבל כיון כו':
ג
ואצ"ל כו'. דאפילו ביה"כ דאסור סיכה שאינו של תענוג כמ"ש כירושלמי (פ' בתרא דיומא וש"מ) אפ"ה מותר בכה"ג כמ"ש בגמ' ביומא שם:
(ליקוט) ואצ"ל כו'. ירושלמי (פ"ב דברכות ופ"ג דמ"ק) הדא דתימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג עלו לו חטטין מותר (ע"כ):
ד
(ליקוט) יולדת כו'. עבה"ג ובירושלמי ספ"ב דברכות (ופ"ג דמ"ק) אבל אסור ברחיצה כל שבעה הדא דתימא ברחיצה של תענוג אבל רחיצה שאינה של תענוג מותר כהדא דשמואל עלו בו חטטים אתא שייליה לר' אסי א"ל מהו דאסחי א"ל יסחי במה אנן קיימין אם בדבר שיש בו סכנה אפילו בט' באב אפילו ביה"כ נמי אלא בשאין בו סכנה (כ"ה ברא"ש שם) וז"ש וכן מאן כו' וכ' שם הרא"ש ודלא כמו שפר"ח דאסטניס היינו מסוכן כו' אבל הרמב"ן פי' דברי ר"ח היינו מצטער הרבה וכמ"ש למטה ואם לא ירחץ כו':
ה
ולא כל כו'. כן כתב ג"כ הרא"ש שם בשם הר"ח ועבה"ג (ע"כ):
ו
נדה כו'. עמ"ש בא"ח סי' תקנ"ט:
ז
ואשת איש כו'. ע"ל סי' ש"צ ס"ה:
ח
(ליקוט) בוגרת כו' נערה כו'. עתוס' שם ד"ה אין כו' (ע"כ):
ט
אבל אסורה כו'. גמ' שם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
בחמין אסור. [עי' בס' תפארת למשה שכתב דגם בפושרין אסור כל שנתחמם אצל האור משום לא פלוג וגם אין דרך לרחוץ בחמין יותר מדאי וכשאסרו רחיצת חמין פושרין אסרו עכ"ד]:
ב
לאסור כל רחיצה. עבה"ט בשם ש"ך ועי' בדגמ"ר שכתב דדוקא פניו ידיו ורגליו אבל כל גופו גם בצונן אסור לדידן כל שלשים ע"ש ועי' בתשו' תשואת חן סי' ל"א שהאריך בזה והעלה דירא שמים יחוש לאסור לעצמו אף בצונן רחיצה כל גופו אבל לאחרים יש להורות להקל ודוקא בע"ש דאיכא צורך מצוה קצת אבל רחיצה של תענוג בנהרות יש לאסור ע"ש. ומ"ש הבה"ט עוד בשם רש"ל דאסרו משום תספורת כו' עי' בט"ז שכתב ע"ז ואין להקשות א"כ בחול המועד דאסור תספורת ליהוי נמי רחיצה אסורה מטעם זה יש ליישב דבחוה"מ יש איסור על כל העולם כו' ע"ש לפ"ז אפשר דאם פגע הרגל של פסח או סוכות בתוך שבעה שאז לא בטל ממנו גזירת שלשים כדלקמן סי' שצ"ט מותר לרחוץ בחוה"מ דלא שייך גזירה דתספורת דהא אסור בלא"ה משום חוה"מ ובזה לא יהיו נכשלים כיון שיש איסור על כל העולם. איברא דקשה לי על טעם זה של רש"ל דא"כ אמאי לא אסרו רחיצה על אביו ואמו אף לאחר שלשים כל זמן שאסור לגלח דהיינו עד שיגערו בו חביריו כדלקמן סי' ש"צ ס"ד:
ג
ערבוביא ברישיה. כתב בספר חמודי דניאל כ"י נראה דכ"ש מי שיש לו ערבוביא במנא שרי בכיבוס דהא איתא בנדרים דף פ"א דערבוביתא דמנא גרע מרישיה ע"כ:
ד
ברחיצת חמין כל גופה. [עי' בתשו' ח"ס סי' שמ"ו שכתב דט"ס יש כאן וצ"ל אסורה ברחיצת חמין וכל גופה בצונן ע"ש]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
(סימן שפ"א ש"ך סק"א) ליכא איסורא כלל. נ"ל כוונתו דלפי הגירסא כל רחיצה כל ל' יום היה במשמע דהרמ"א בא להוסיף ב' חומרות הא' במהות הרחיצה דהמחבר מתיר רחיצת פיו"ר בצונן ומצד המנהג אוסרים כל רחיצה אפי' פיו"ר בצונן. הב' במשך הזמן דאסור כל ל' ולזה כתב הש"ך להגיה דצ"ל רחיצה כל ל' היינו דכל מה דאוסר המחבר מדינא כל ז' אסור מצד המנהג כל ל' דהיינו כל גופו בצונן או פיו"ר בחמין אבל פיו"ר בצונן קיימא אדינא דאפילו בתוך י' שרי ומה דכתב הש"ך דודאי רחיצה בצונן ליכא איסור היינו רחיצת פיו"ר בצונן וראיה לזה מדברי הש"ך לקמן (סי' שצ"ט סק"ז) דאמאי לא תירץ בפשוטו דהרמ"א מיירי התם מרחיצת כל גופו בצונן א"ו דגם זה אסור כל ל' וברחיצת פיו"ר ליכא לאוקמי דזהו גם בלא רגל מותר תוך ז' ובזה מיושב דברי הרמ"א בא"ח (סי' תר"ו ס"ד) מותר לרחוץ ולטבול ערב יו"כ אע"פ שנהגו איסור רחיצה כל ל' וכו' והא יכול לקיים טבילת מצוה בהיתר א"ו דגם בצונן כל גופו אסור כל ל' אח"ז ראיתי באליהו רבה שם שמכח דברי הש"ך דכאן נדחק דכוונת הרמ"א היכא דאין לו צונן רק חמין דאלו בצונן בלא"ה מותר כמ"ש הש"ך כאן. נראה דהבין דכוונת הש"ך דרחיצה בצונן מותר אפילו כל גופו ולענ"ד האמת יורה דרכו דכוונת הש"ך כמ"ש:
ב
(סעיף ו') ברחיצת חמין כל גופה. וכ"ה לשון הטור ותמוה לי אמאי דייקי כל גופה הא אפילו פיו"ר אסורה בחמין כדאיתא להדיא בסוגיא (פ"ק דתענית) אילימא בחמין אין הבוגרת רשאי והאר"ח אבל אסור להושיט אצבעו במים חמים וכו' וצלע"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א:א׳
א
אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה כל ל' כו'. כצ"ל וכן הוא בעט"ז ולא כמו שנדפס בספרים כל רחיצה כל ל') דודאי רחיצה בצונן ליכא איסורא כלל:
שפ״א:ב׳
א
שצריכה לרחוץ מותר. אפילו ביום ראשון מיהו אם אין לה צורך כל כך יש להחמיר ביום ראשון כן כתבו האחרונים:
שפ״א:ג׳
א
וכ"ש שאינה רוחצת כו'. כלומר כיון דטבילה דאיכא למ"ד טבילה בזמנה מצוה אסורה כ"ש רחיצה ללבוש לבנים ובתשו' משאת בנימין סימן ה' חלק על הרב דדוקא טבילה קי"ל דאסור כיון שאינו לצורך אבל רחיצה ללבון איכא צורך מצוה הלכך בין בתשע' באב בין בז' ימי אבלה תלביש ותציע כדרכה כשאר ימות השנים והרחיצה צריכה לשנות קצת וכמ"ש הא"ז והיינו שלא תרחוץ רק באותו מקום ובין ירכותיה בין בחמין בין בצונן ע"כ דבריו:
שפ״א:ד׳
א
שכל אלו אסורים כרחיצה. בכ"ף כצ"ל מיהו לענין זה חמור מרחיצה שאסור אחר ז' אם לא באשת איש ורחיצה שרי מדינא לאחר ז' כדלעיל סעיף א':
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה כל שלשים יום. באור זרוע נתן טעם למנהג דחיישינן דילמא אתא למסרק רישיה דאסור כל שלשים וא"כ לדידן דשרי לסרוק ראשו כדאיתא סימן ש"ץ היה מותר לרחוץ ורש"ל נתן טעם דאסרו משום תספורת כי כן דרך הנכנס במרחץ לגלח שערות ראשו ע"כ ואין להקשות א"כ בחול המועד דאסור תספורת ליהוי נמי רחיצה אסורה מטעם זה נראה ליישב דבח"ה יש איסור על כל העולם ורבים לא יהיו נכשלים אבל באבילות דאיסור על היחיד הוא יש לחוש שמא ישכח באבילות ויגלח שערו כשאר בני אדם וסברא זו מצינו בפרק חבית (שבת דף קמ"ו) במשנה אבל עשרה בני אדם ופירש"י הואיל ומרובים הם מדכרי אהדדי:
ב
וכ"ש שאינה רוחצת ללבוש לבנים כו'. בתשובת מהרי"ל סימן ט"ז כתב וז"ל ואסור בתשמיש המטה ואסור לטבול טבילת מצוה ביוה"כ ותשעה באב דכדאי הוא בית אלהינו כו' וכן בז' ימי אבילות אבל תוך ל' שרי לטבול ולשמש ואפי' לרחוץ כדי ללבן כ' באור זרוע דשרי רק שתשנה הרחיצה קצת אבל חלוק לבן ודאי תלביש וסדין לבן ודאי תציע שלא תבוא לידי ספק עכ"ל. כ' אחי הגאון מוהר"ר יצחק הלוי ז"ל דהאי אבל חלוק לבן כו' קאי נמי אתוך ז' וכן מבואר בבית יוסף שכתב שתוך ז' שרי לרחוץ רק שתשנה הרחיצ' קצת כו' ורמ"א כאן הבין שמהרי"ל כ' אבל חלוק לבן כו' קאי אתוך ל' דוקא משמע דתוך ז' אסור לרחוץ ללבישת ליבון והוא תימה דהא לאו רחיצה של תענוג היא ואמאי אסורה והא דאסו' רחיצה של טבילה היינו שהיא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש אבל רחיצה של ליבון אמאי אסורה ועל כל פנים נ"ל דגם רמ"א לא נתכוין כאן לדחות לבישת הליבון לגמרי עד אחר ז' דזה פשיטא שאינו שהרי אפשר לה ללבוש ליבון בלא רחיצה לגמרי כמ"ש ביורה דעה סי' קצ"ו סעיף ג' בהג"ה דאפילו לא רחצה רק פניה של מטה סגי ובשעת הדחק סגי אפילו בלא רחיצה כלל רק שהחלוק נקי כו' ולמה נדחה כאן בחנם לבישת הליבון אלא ודאי שלא נתכוין רמ"א לדחות לבישת הליבון כלל אלא הרחיצה לחוד הוא דאסור:
ושוב ראיתי בתשו' משאת בנימין סימן ה' דמתיר אפי' לרחוץ בתוך שבעה ללבוש לבנים וחולק על רמ"א בכאן ודבריו נכונים אלא דמ"מ למעשה נראה לי דאין לה לרחוץ ללבישת ליבון אלא שתרחץ פניה של מטה ותלבוש חלוק נקי לא לבן ממש ותספור שבעה נקיים כנ"ל ברור ונכון והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהים:
כתב רש"ל מהר"ם היה בעל ברית תוך ל' יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם לדבריו דהוה כרגל לגביה דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה עכ"ל:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
שפ״א
א
(סימן שפ"א סעיף ו') נערה אבלה אסורה אפילו בכיחול ופרקוס. אבל קטנה וכן קטן אין דין אבלות נוהג בהם באה"ט ועי' ס"ס שפ"ד ובא"ח סי' תקל"א במ"א ס"ק ל"ח:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5