שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ו: מקומות החייבים במזוזה. ובו כ"ג סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

מקומות החייבים במזוזה. ובו כ"ג סעיפים:
אלו המקומות שחייבים במזוזה אחד שערי בתים ושערי חצרות מדינות ועיירות רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים כולם חייבים: הגה ודוקא כשבית השותפים ישראלים אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא):

ב

בית התבן בית העצים ובית הבקר חייבים ואם הנשים רוחצות בהם כיון שעומדות שם ערומות אין כבוד שמים להיות שם מזוזה: הגה ודוקא אלו אבל חדר ממש אפי' מקום שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם חייב במזוזה (בתשובת מהרי"ל וכ"כ הב"י) ויש מקילין ואומרים דבכל מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה (ב"י בשם סמ"ק וכל בו ומרדכי סוף הל' מזוזה) ונראה לי דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא (ד"ע בד"מ וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' צ"ח):

ג

בהכ"נ אם יש בו דירה לשום אדם חייב במזוז': הגה ואם בית דירה בעזרה שלפני בית הכנסת העזרה חייבת ובית הכנסת פטור (ב"י בשם רבינו ירוחם):

ד

בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה פטורים לפי שאינם עשויים לדירת כבוד:

ה

במקום שיש טינוף כגון שתינוקות מצויים שם טוב לכסות המזוזה ובמקום טהרה טוב להיות נראית:

ו

אכסדרה והוא המקום שיש לו ג' כתלים ותקרה אע"פ שיש לה שני פצימין ברוח רביעית פטורה מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות (ל' הרמב"ם פ"ו מהס"ת ד"ג) אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח הרביעית אע"פ שהיא נמוכה או שעשויה חלונות חלונות חייבת:

ז

מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגנה פטורים ואם בית פתוח לאחד מאלו חייבים ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו (טור והפוסקים בשם ר"י):

ח

בית שער שפתוח לבית ולחצר חייב בשתי מזוזות אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לחצר:

ט

בית שער העומד בין הגנה לבית חייב בשתי מזוזות אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לגנה:

י

בית המדרש פטור מהמזוזה ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו חייב במזוזה באותו פתח וי"א שבית המדרש חייב במזוזה ונכון לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליה:

יא

סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנויות שבשוקים פטורים:

יב

שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה:

יג

בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה אע"פ שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות חייב (רמב"ם שם ד"ב):

יד

בית שאין לו תקרה פטור היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה אם היה הקירוי כנגד הפתח חייב במזוזה והוא שיהי' במקורה ד' על ד':

טו

הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה ויש מי שפוטר:

טז

הרבה חדרים זה לפנים מזה כולם חייבים במזוזה:

יז

אם יש בבית הרבה פתחים פתוחים לחצר או לרשות הרבים ונעשו כולם לכניסת ויציאת בני הבית כולם חייבים אפילו נתמעטו הדיורים שאין רגילין עתה לצאת ולבא אלא באחד מהם:

יח

בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחד מהם חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח: הגה הואיל ונעשו לכניסה ויציאה (משמעות הטור) מרתף שיש לו פתח מן הרחוב שמכניסין בו יין בחביות גדולות ויש לו פתח קטן מן הבית שנכנסין ויוצאין בו תמיד אם הפתח הקטן ראוי למזוזה היא חייבת והגדולה פטורה ואם אין הקטן ראוי למזוזה הגדולה חייבת והקטן פטור (ב"י בשם תשובה אשכנזית והיא בת' מהרי"ל סי' צ"ט):

יט

ארובה שבין בית לעליה ועולים לה בסולם ועושים סביב הסולם היקף מחיצות פעמים למטה ברגלי הסולם ופעמים למעלה בראשו ויש בו צורת פתח במקום שעושין אותו חייב ואם עשו למעלה וגם למטה חייב בשתים:

כ

פתח שאחורי הדלת אם יש לו פצים טפח חייב במזוזה:

כא

פתח אחד וחלקו בעמוד בינתיים כל שיש היכר ציר בזה ובזה לצד העמוד הרי הם כשני פתחים וצריך מזוזה לכל פתח אבל כל שאין צירים לצד העמוד אין העמוד מחלקו לשנים שאינו אלא לנוי בעלמא:

כב

השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור ממזוזה שלשים יום והשוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל (והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר) (ב"י בשם הר"ר מנוח וכ"מ בש"ס):

כג

השוכר בית מאינו יהודי חייב במזוזה:

א

מדינות. מוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר. רש"י:

ב

רפת. ואע"ג דהוא במקום הטינופת מ"מ לא נפיש זוהמייהו והדרישה כ' כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בהכ"נ או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בה תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאים ונכנסין בו חשיב בית דירה עכ"ל ולולין הוא חדר בנוי העשוי לאווזין ותרנגולים. ש"ך:

ג

חייבים עיין. בסמ"ע בח"מ סימן תכ"ז ס"ק ב':

ד

פטור. כיון שהמקצת של עובדי כוכבים וגם משום סכנה שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים. ש"ך:

ה

שמקצת. אפילו רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק"ק קראקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובות היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בהם לעולם שום מזוזה ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזה משום דהעובדי כוכבים בודאי יטלוה ויבזוה וא"כ יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענ"ק והעובדי כוכבים ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח המזוזה ונוהגין בהן מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אא"כ שהפתח היא במקום שמור מעובדי כוכבים שלא יטלו המזוזה. עכ"ל הש"ך:

ו

חייב. וכתב בס' מעדני מלך ואלא מיהא איכא לברורי אם אותו החדר יש לפנים ממנו עוד חדר אחר ושם אינו משכב לנשים לתשמיש המטה והוא חדר שחייב במזוזה אלא מפני שהיכר ציר ודלת סובבין אותו וא"כ חלל הפתח מבחוץ לתוך חדר משכב נשים כו' נראה בעיני שיש לקיים מצות מזוזה בחדר שאנו דנין עליו לקבעה אחורי הדלת עכ"ל והב"ח כתב דנתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כ"א בפתח הבית הסמוך לר"ה והיינו משום דהנשים רוחצות בבית החורף בחורף ובהחדרים בקיץ ועומדים שם ערומים וכו' ומקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזו' לכל הפתחים שבבית ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזה במקום שרגילין שם לרחוץ ולכבס טנופת דבגדי קטנים ע"כ ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזות כדלקמן ס"ה. ש"ך:

ז

לכסות. כתב הט"ז מזה למדתי שאותן האנשים שאין עושין מזוזה מחמת שאומרים שגנבים גונבים אותה משם ונוהגין בזיון שאין זה מציל עליהם שיכולים ליתן המזוזה שם באופן שלא תהיה מגולה כלל מבחוץ אפי' נגד השם של שד"י דזה עכ"פ יותר טוב מלבטל המצוה לגמרי וכתב בב"י בשם סמ"ג ואפילו בפתח הבית במקום שתחלת שליש העליון הוא למעלה מי' טפחים יכול להניחה ואע"פ שהחזירים מצויים שם עכ"ל:

ח

נראית. כ' הט"ז נ"ל דאין לעשות בלי כיסוי כלל דנמשך מזה עבירה שע"י משמוש בכל פעם ימחק שם שד"י כמו שאנו רואין ברוב בתים אלא יכסהו בחתיכ' זכוכית וממילא יהיה השם נראה ובזה בטלה גם טענת המקילים בעשיית מזוזה מחמת שמצוי שם טינופת או הנשים רוחצות שם דבזה הוי כיסוי אע"פ שנראה רק בחדר שאיש ואשתו משמשים שם לא די בכיסוי זכוכית וצריך לכסותה בשעוה עכ"ל:

ט

חלונות. פירוש מכל הרוחות. נ"י:

י

שער. הוא בית קטן אצל שער החצר והגנה שהשומר יושב שם פטורים כיון שאינם מיוחדים לדירה:

יא

וי"א. כתב הש"ך וצ"ע דהא הי"א אלו גם במרפסת וגנה מחייבין ועב"ח ופרישה:

יב

בשתי. כתוב בטור מלבד הפתח שנכנסין לשם מן רשות הרבים דפשיטא שצריך מזוזה:

יג

לחוש. בטור כ' וכן עשה הר"מ מרוטנבורג מזוזה לבה"מ ואמר כשהיה ישן בו שינת צהרים היה רוח רעה מבעתו קודם שתיקן בו מזוזה והב"ח כתב דנכון הוא כשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך עליה שיהא דעתו ג"כ על קביעת המזוזה שבבה"מ ויקבע אותם זה אחר זה תחלה בפתח הבית ואח"כ בפתח בה"מ וברכה זו חוזרת על שניהם:

יד

פטורים. מפני שהם דירת עראי וכ' הט"ז ונ"ל אפי' אם יושבים בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מקרי עראי כמ"ש בח"מ סימן ק"מ ס"ח לענין חזקה אבל חנות שהוא בביתו פתוח לרשות הרבים פשיטא שצריך מזוזה לפתחיו עכ"ל:

טו

הפנימית. ששם הוא דר ומצניע קדרותיו הלכך חייבת ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור ואינו דר שם לכך פטור ול"ד לבית שער דלעיל דקביע תשמישו משא"כ הכא. ש"ך:

טז

חייב. כתב הש"ך מאחר דיש פלוגתא בזה נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחל' על אחרת ויהא דעתו גם על זו:

יז

על. או כדי לרבע ד' על ד' להרמב"ם:

יח

שפוטר. ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהוי תעשה ולא מן העשוי כ"כ הלבוש ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה ואם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך תחלה על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויעשה כך ובזה יוצא ידי כולם עכ"ל הש"ך:

יט

ראוי. שיש בו גבוה עשרה ורחב ארבעה כדלקמן סימן רפ"ז:

כ

שאחורי. פירש רש"י כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לשני פתחים מחותכים א' לצפון וא' למערב וקבעו המזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת אם יש בעובי הפצים עובי הבדלת טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללה ואם לאו א"צ מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת בחללה עצמו ע"כ ויראה מכאן אותן פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע די להם במזוזה א' אפי' אם יש בעובי העמוד טפח דלא מחייב בשתים אלא כשא' בצפון וא' במערב אבל כששני הפתחים ברוח א' אפילו אם יש בעובי הפצים טפח חשוב הכל כפתח א' עכ"ל ומפרש הט"ז דברי רש"י דר"ל דשני הפתחים הם בפצים עצמו מחותכים בו דהיינו שבמקצוע מערבית צפונית עומד פץ א' עב ורחב ונחתך בו חתך גדול כדי שיעור פתח מצד צפון לתוך חלל הבית ושם נכנסין ויוצאין מצפון לבית ומבית לצפון ועוד נחתך שם שיעור פתח מצד מערב לחלל הבית ושם הוי כניסה ויציאה מבית למערב וממערב לבית ועשה המזוזה בחלל הפתח המערבי דהיינו באותו צד שהוא ימין הנכנס ממערב לבית וא"כ המזוזה של פתח המערבי פשיטא שהיא כדין אלא דפתח הצפוני יש חילוק אם יש באותו חלק פצים המבדיל בין מערב לצפון שיעור טפח צריך מזוזה אחרת לצפוני אבל אם אין שם הבדל טפח חשבינן אותו הבדל כמאן דליתי' ומתכשר גם הצפוני כאילו גם הוא בחלל המערבי וימין א' לשניהם סגי ומה שנקט רש"י לשון דרומי ומערבי הוא נמי בדרך זה אלא שבזה צ"ל שהמזוזה בפתח הדרומי בחלק ימין הנכנס ופתח מערבי מתכשר באותה מזוזה ג"כ אם אין טפח בהבדל שהרי היא ימין לשניהם עכ"ל:

כא

מחלקו. מבואר בטור דהיינו אם הוא בדרך שאין נבדלין זה מזה אלא אם זה נפתח גם השני נפתח משא"כ אם יש שער א' גדול וסמוך לו שער קטן כדרך העשירים שאינם רוצים שהשער הגדול יהיה פתוח אלא משתמשים תמיד בקטן רק לפרקים בגדול בזה צריך ב' מזוזות עכ"ל הט"ז:

כב

חייב. לאחר ל' יום בח"ל ובא"י מיד וקמ"ל דלא אמרינן כיון שהבית של עובדי כוכבים תפטור לגמרי ממזוזה מיהו כל זה היכא דליכא משום סכנה בבית של עובדי כוכבים דאל"ה פטור ממזוזה כדלעיל ס"א עכ"ל הש"ך:

א

ברייתא יומא דף י"א ע"א:

ב

גם זה ברייתא שם:

ג

כדתני רב כהנא קמיה דרב יהוד' וכו' שם וכ"כ הרי"ף והטור בשם אביו הרא"ש:

ד

ברייתא שם:

ה

ברייתא שם:

ו

לשון סמ"ג (והגהמי"י ומרדכי וסמ"ק):

ז

לשון הכל בו:

ח

מימרא דרבה בר שילא א"ר חסדא מנחות דף ל"ג ע"ב וכדמפרש שם בגמ':

ט

שם באכסדרא דבי רב:

י

ברייתא שם דאכסדרא חייבת ומוקי לה באכסדרא רומיתא:

יא

ברייתא יומא דף י"א ע"ב:

יב

ברייתא מנחו' דף ל"ב ע"ב דבית שער ומרפסת חייבין ותירצו התוס' שם בשם הרי"ף דהכא בפתוחה לבית:

יג

כתי' הראשון שבתו' התם מדאוריי' והכא מדרבנן וכן הדין במרפסת:

יד

מימר' דרחב' וכו' וכדמפר' רב פפא סבא וכו' שם:

טו

ברייתא שם וכרבי יוסי וכדמפרש רב ושמואל כ"פ הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם שם בפ"ו מהס"ת ומזוזה שכתב אפילו י' בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב כולם חייבים וכו':

טז

מפתחא דעייל בה רבי למדרש' וכו' שם ע"א ומעובדא דאביי ורבין דהוו אזלי באורחא וכו' ברכות דף מ"ז ע"א:

יז

שם מההוא פתחא דהוה עייל בה רב הונא וכו' שם במנחות:

יח

תוספות שם בשם הירושלמי וכ"כ הטור בשם הר"מ מרוטנבורק:

יט

בריי' יומא דף י' ע"א וכרבנן וטעמייהו דכתיב ביתך שהוא דירת קבע לאפוקי דירת עראי:

כ

מימרא דרבי לוי וכו' סוכה ד"ח ע"ב דעיקר דירתו בפנימי והחיצונ' לא קבעא:

כא

בריי' סוכה דף ג' ע"א וכגירסת הרי"ף:

כב

טור בשם הרמב"ם שם בפ"ו דס"ל כל שיש בו לרבע כן ראוי לדירה הוא והוא בכלל ד' אמות על ד"א:

כג

מימרא דרבא מנחות דף ל"ג ע"ב ותני רב שמואל בר יהודא וכו' יומא דף י"א ע"ב:

כד

הרמב"ם שם וכתב הכ"מ מלתא דסברא היא:

כה

הר"ר מנוח:

כו

לפי' התוס' והרא"ש להא דריש גלותא בנה ביתא וכו' מנחות דף ל"ג ע"א (וטור וראב"ד וע"פ):

כז

הרמב"ם שם בפ"ו וכמו שהשיב לחכמי לוני"ל שאין החיוב תלוי אלא בפתח שיש בה שער כפשטיה דקרא על מזוזות ביתך ובשעריך:

כח

רמב"ם וציינתיו לעיל סעי' ט':

כט

לשון הטור ממימרא דרב פפא וכו' שם דף ל"ד ע"א וכפי' השני שברש"י בשם תשו' הגאונים:

ל

לשון הרמב"ם שם בפ"י ממימרא דרב פפא וכפירוש הראשון שברש"י:

לא

מימרא דרב הונא שם וכפי' רש"י שם:

לב

ברייתא שם דף ל"ג ע"ב וע"ש בפי' רש"י:

לג

תשובת הרשב"א:

לד

בריי' שם דף מ"ד:

לה

הגהת מיימוני לדעת הרמב"ם וכ"כ סמ"ג בשם הירושלמי בסוף מגילה:

א

רפת כו'. כרב כהנא דר"י איתותב. הרא"ש וש"פ דלא כהרמב"ם ועס"ב (ועמ"ש בח"מ ר"ס תכ"ז):

ב

ודוקא כו'. אבל הרשב"א פסק דחייב ממ"ש בחולין קל"ו א' אלא ביתך כו' ולא קאמר למעוטי כה"ג כמו בכל הנך דשם וע' במרדכי:

ג

וכן חצירות כו'. שם באגודה כ' משום סכנה וכמ"ש ביומא שם:

ד

ודוקא אלו כו'. ממש"ש בית התבן כו' ל"ל בית התבן דקאמר הא אף בבית כן וסברא אחרונה ס"ל דאורחא דמילתא נקט ועיקר כסברא ראשונה וכמש"ש מה בית העשוי כו' דוקא העשוי לכך:

ה

ונ"ל כו'. דאפילו ס"ת מותר בכך:

ו

ואם בית כו'. עסי"ב:

ז

ובמקום כו'. ע' זוהר פ' ואתחנן וש"מ:

ח

מרפסת כו' וי"א כו'. עתוס' שם ד"ה אכסדרה כו' ובפ"ק דיומא ובפ"ק דסוכה:

ט

בית כו'. ערש"י שם ד"ה והלכתא כו' והרא"ש שם:

י

בית כו'. כמ"ש ביומא י"א ב' וברכות מ"ז א' ועתוס' שס ביומא ד"ה שאין כו' ובמנחות ל"ב א' ד"ה והא כו' וז"ש ואם כו':

יא

וי"א כו'. כדברי הירושלמי שהביאו תוס' שם ושם:

יב

והבית כו'. ברייתא הביאו הרי"ף (אולי צ"ל הרי"ו. והוא רבינו ירוחם ועיין בב"ח) וש"פ:

יג

ואם יש כו'. רמב"ם אבל הרא"ש חולק ע"ז:

יד

בית כו'. רמב"ם וכלשון שני של רש"י וערא"ש שיישב קושית תוס' על רש"י:

טו

הבית כו'. ויש כו'. ממש"ש ל"ג א' ריש גלותא כו' וסברא ראשונה ס"ל כפירש"י ותוס' וראיה ממ"ש (שם ב') פתחי שימאי דל"ל כו' ול"ק רבותא יותר כה"ג. הרא"ש:

טז

הרבה כו'. ע"ל סעיף ז' ח' ט' י"ב:

יז

הואיל כו'. לפי' השני שברש"י הנ"ל שבסי"ז אבל ש"ע העתיק לשון הרמב"ם שמפרש מש"ש הלך אחר הרגיל היינו בפתח שבינו לבין בה"מ וע"ש:

יח

מרתף כו'. עש"ך:

יט

וה"ה כו'. ממש"ש תנ"ה כו':
(ליקוט) וה"ה כו'. כמ"ש בשבת קל"א ב' הואיל ובידו להפקירן ור"ל אפילו לדור בהן ודר בהן פטור דטלית שאולה פטור וכן בית שאולה וא"צ לדחוק שס"ל דכלי קופסא חייבין בציצית דהא לטליתו ופתחו סתמא קאמר דמשמע בכ"ע אסור (עברשב"א בשבת שם ובתוס' דמנחות מ"ד א' סד"ה טלית וצ"ע) והא דאמרינן ר"פ ראשית הגז אלא ביתך ל"ל ה"מ למימר למעוטי דר בבית שאינו שלו וכמ"ש שם בציצית אלא כסותך ל"ל כו' אלא חדא מתרי טעמי נקט (רשב"א בשבת שם ועתוס' דעבודת כוכבים כ"א סד"ה הא. ואע"ג דדרשינן כו'. ובמנחות מ"ד א' בד"ה טלית כו') (ע"כ):

כ

השוכר כו'. ירושלמי סוף מגילה וכ"ה בגמ' דב"מ ק"ב א' וע"ל סי' רצ"א ס"ב:

א

שחייבים במזוזה. עיין בה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם תשובת ש"א סימן פ"ג קהל שהיה להם בית האסורים והשיבו שם באחד מהחדרים ליהודי אחד בתורת קנס על כמה חדשים דצריך לקבוע מזוזה דדירה בע"כ שמיה דירה ע"ש ועיין בר"י שהביאו ג"כ וכתב עליו דיש לצדד בזה לפי שהוא דירת עראי והוי כבתים שבספינה ולא דמי לפונדק דשם עשוי לדירת קבע ע"ש:

ב

רפת בקר. עיין בה"ט וע" בספר יד הקטנה פ"ב מהלכות מזוזה אות י"ב שכתב דמה שאין נוהגים עכשיו בשום מקום לעשות מזוזה ברפת צ"ל דדוקא בימיהם דהיתה נקיה קצת ולא נפיש זוהמייהו אבל עכשיו אנו רואים בחוש דנפיש זוהמייהו. ומ"מ בלולין והוא חדר הבנוי העשוי לאווזים ותרנגולין נראה דודאי חייב במזוזה כל שיש בו ד"א ובתקרה ובשאר תנאים דהרי לא נפיש זוהמייהו כמו ברפת ואם אנו רואים דנפיש קצת עכ"פ אם הדלת היא בפנים והמזוזה היא מבחוץ ראוי לעשות בה מזוזה והכל לפי ראות עינים ע"ש:

ג

של ישראל ועובד כוכבים. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ס"ס ס"ו שכתב דאם קנו בית שאין בה דין חלוקה ופעמים זה משמש בכולה ופעמים זה משמש בכולה יש לדון דחייב במזוזה למ"ש הר"ן נדרים רפ"ה דבכה"ג קיי"ל יש ברירה וזה משתמש בשלו וזה בשלו ע"ש היטיב וע"ל סימן רכ"ו ובאו"ח סימן תרנ"ח ס"ז בהג"ה:

ד

ובית הבקר. [ועיין בת' משכנות יעקב סימן ס"ג מ"ש בזה]:

ה

בית הכנסת. [ועיין בת' חתם סופר סי' רפ"א מ"ש בזה]:

ו

המרחץ. עיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סימן פ"ז שאם עשו שינוי מעשה בגופו של מרחץ ועקרו התנור וכיוצא ועשו אותו בית מותר לדור בו ולברך ולהניח בפתחו מזוזה ע"ש. וכ' בס' חמודי דניאל כ"י מאלץ הויז שעושין ממנו לפעמים מרחץ פעם אחת או ב' בשנה חייב במזוזה אלא דיש לכסות בשעוה (עט"ז סק"ה) וכן מותר להתפלל בתוכה ע"ש:

ז

לכסות. עיין בספר יד הקטנה פ"ג מהלכות מזוזה אות י"ג שכתב דכל זה מיירי כשיזדמן לפעמים במקרה איזה דבר מטונף והוא מוכרח להיות נגד המזוזה דהיינו שא"א בענין אחר אז דינו לכסות אבל חלילה לעשות בקביעות שום דבר בזיון נגד המזוזה ולסמוך על הכיסוי כגון לכבס לפניה תמיד טנופת של בגדי קטנים או לקבוע שיעמוד לפניה כלי ששופכין בה כל המי שופכין כאשר בעו"ה מצוי בינינו וע"ז נאמר כי דבר ה' בזה. ועונשו גדול כו' עיין שם:

ח

להיות נראית. עבה"ט בשם ט"ז מ"ש רק בחדר כו' ועיין במג"א סימן מ"ם סק"ב שכתב דעכצ"ל דמיירי אפילו פרס סודר עליה דבכלי אחד פשיטא דאסור וע"ז חולק ודעתו דמהני כיסוי זכוכית ועליו כיסוי אחר ע"ש ועיין בספר חומות ירושלים סימן רע"ז שכ' דגם הט"ז מודה בזה ואינו אוסר כ"א בכיסוי זכוכית לבד וכ"ת פשיטא דאפילו שאינו זכוכית אסור כלי א'. נראה דלולא זכוכית מיחשב כאוהל בפ"ע דבגבוה עשרה איירי וקבוע בכותל וחשוב טפי. ועל מ"ש הט"ז דבמקום טינופת מהני כיסוי זכוכית כתב דצ"ע מאחר דמתכוין שיתראה השם י"ל דגרע דהוא עצמו בעי גילוייא לא מיחשב כ"כ למחיצה ע"ש וסברא זו קלושה:

ט

בית המדרש פטור. עיין בתוס' פ"ק דיומא דף י"א ע"ב סד"ה שאין בו בית דירה. שכתבו דאם היה בהמ"ד של יחיד ולא של רבים חייב במזוזה וכ"כ בפסקי תוס' שם וכ"כ בס' תפל"מ ע"ש:

י

והחנויות שבשוקים. עבה"ט ועיין בס' יד הקטנה על הרמב"ם פ"ב מהלכות מזוזה אות כ"א שתמה ע"ז דאם יש בחנות איזה סחורה המונח שם תמיד הוי ליה ממש בית האוצר ואף אם מפנה הסחורה משם בלילה ואינו משאיר שם כלום מ"מ ראוי לחייבה כמו בבהמ"ד דאמרינן לפי שיושבין בו כל היום הרי זה דירה והעלה דכוונת הטור והש"ע בחנויות שעושין ביומא דשוקא בכרכים גדולים ועומדים שם החנויות בשוק רק כל משך היריד ואחר כך מפרקים אותם או עומדים פנוי בלי שום תשמיש דזה ממש כמו סוכת החג בחג ע"ש. וכתב הגאון מהר"י ז"ל מליסא בסידור תפלה שלו דאותן החנויות שבבית שעושין מזוזה אחת מן הקרקע עד המשקוף ומזוזה אחת שאין מגיע עד המשקוף רק שכונסין את הכותל לערך אמה או יותר אם המזוזה שמגיע עד המשקוף הוא מימין הכניסה עושין המזוזה באותה מזוזה ואם המזוזה הקטנה הוא מימין הנכנס אם הוא גבוה עשרה טפחים עושין המזוזה בו ואם אינו גבוה עשרה טפחים עושה במקום הרחב כן נ"ל עכ"ל:

יא

ד' אמות . בס' חמודי דניאל כ"י נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי' לית בהו ד' על ד' חייבין ועוד נראה במי שיש לו בית גדול ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים דחייבים במזוזה ע"כ:

יב

כדי לרבע. [עיין בת' חתם סופר סי' ר"פ מ"ש בזה]:

יג

שאין לו תקרה. עיין בתשובת הר הכרמל חי"ד סי' כ"ג שכתב בחדר שקורין קי"ך שנכנסין שם להסיק תנורי בית החורף ומחזיקין שם לולין של תרנגולים חייב במזוזה אע"פ שאינו מקורה כלל מ"מ כיון שדרכו להיות אינו מקורה דמי לשערי חצרות דחייב במזוזה מטעם זה אבל אם הוא מקום טינופת פטור כיון שאינו בית דירה כמ"ש הש"ך סק"ב אך אם אין מקום טינופת רק לפעמים חייב במזוזה אלא דיש לכסותו ואף שהדלת מפסיק ע"ש. ועיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד לענין מה שיש ברוב מקומות חדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין בענפים והמזוזה קבועה בדלת ואחר הסוכות משליכין הסכך ומקרין עם הקירוי כמקדם והמזוזה כדקאי קאי אם יפה הם עושים או לא. ודעת גדול אחד דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי ע"כ צריך אח"כ ליקח משם המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליה וכן העלה שיש להחמיר אם נשברה הדלת ונתנו אותה לאומן לתקנו. כשחוזר וקובע אותה בהשער שצריך להוציא המזוזה ולקבוע אותה מחדש משום תולמ"ה. והרב בעל המחבר חולק עליו חדא דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה וע"כ לא פטרינן סוכת החג אלא כשעושה לשם חג אף כשעושה אותה דירת קבע פטורה דמקרי דירת עראי אבל בחדר זה שהוא דירת קבע כל השנה ודאי גם בימי סוכות לא נפטרה. ואין לפוטרה בשביל שאינו מקורה הרי דרכו בכך והוי כמו חצר. ועוד דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול אבל אם מתחלה נעשה בהכשר בחדר שחייב במזוזה אף שנפטר החדר אח"כ ממזוזה כגון שמסירין הקירוי וכדומה לזה מ"מ כשנתקן אח"כ כשירה ואין בזה משום תולמ"ה ע"ש באורך:

יד

שפוטר. וכתב הגאון מהר"י ז"ל מליסא בסידור תפלה שלו דאף לדעת הפוסקים שאם אין דלת פטור ממזוזה אם קבעה כשהיה דלת ואח"כ נוטל הדלת וחוזר ותולה אותה אין בזה חשש משום תולמ"ה ע"ש וכן כתבתי לעיל ס"ק הקודם בשם שו"ת ארבעה טורי אבן:

טו

ארובה. עיין בספר חומות ירושלים סימן קמ"ו מ"ש בזה:

טז

השוכר בית. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ס"ס ס"ו שכתב ה"ה השוכר בית תבן ועצים חייב במזוזה אף דלפום רהיטא היה נראה דפטור כיון דשוכר פטור מה"ת הוי ספק דרבנן דלמא הלכה כהרמב"ם דבית תבן ועצים פטור מ"מ מאחר דבש"ע ואחרונים לא הביאו דעת הרמב"ם לחוש לה שלא לברך ע"כ ס"ל דדבריו דחויים מהלכה ולא משוינן לה לספיקא דרבנן ע"ש ולפ"ז נראה קצת דהנך דנזכר בש"ע דעת המיקל כמו מקום שנשים שוכבות בס"ב ובית שער אם אין בית פתוח לו בס"ז ובהמ"ד בסעיף י' ובית שאין לו דלתות בסעיף ט"ו אפשר דפטור בשוכר:

יז

פטור ממזוזה ל' יום. עיין באשל אברהם מ"ש אם רצה כו' ועיין באשל אברהם בא"ח סי' י"ד סק"ב דפשיט ליה דרשאי להחמיר ולברך מהא דאיתא בש"ע שם סעיף ג' דטלית שאולה פטורה מציצית כל ל' יום וכתב המג"א שם בשם תוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד ע"ש וכן העלה בשו"ת רב משולם סי' א' ע"ש ועיין בנ"צ מ"ש בזה:

יח

ל' יום. כתב בר"י אם עמד בבית כ"ט יום ויצא ואח"כ חזר יש להסתפק אם בחזרתו ביום ראשון יצטרף היום ההוא לכ"ט יום שקדמו ויושלמו שלשים יום ויש לצדד בזה. הרב בית דוד יו"ד סי' קמ"ו. ולע"ד צ"ע מ"ש מטלית דכתב בנ"י הל' ציצית הובא בא"ח סימן י"ד ס"ג בהג"ה דאם החזירו תוך למ"ד וחזר ולקחו אינו מצטרף דבעינן למ"ד יום רצופים עיין שם וכעת אין התשובה הנ"ל לפני. ועיין בנ"צ שכתבתי דהא דפטור ממזוזה ל' יום היינו אף אם רוצה לדור בו כמה שנים אינו חייב לקבוע עד אחר ל' ודלא כדמשמע מסדור הגאון מליסא ז"ל. ע"ש עוד בענין אם קנה אח"כ הבית אי מברך שנית:

יט

השוכר בית מעובד כוכבים. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' ס"ו שנשאל בישראל ששכר מרתף מעובד כוכבים והמפתח אצל הישראל אך יש להעובד כוכבים המשכיר זכות ורשות להניח שמה חפציו ובשעה שרוצה להשתמש צריך לשאול המפתח מן הישראל אם חייב במזוזה או לא דמקרי שותפות עובד כוכבים והשיב דלכאורה נראה דחייב מאחר דקיי"ל דשכירות ל"ק ואחר ל' חייב משום מ"ע דמחזי כשלו א"כ בנ"ד דשמושו דישראל מחזי כאילו הבית שלו ממש אבל השימוש דעובד כוכבים לא מיחזי כשלו כיון דהמפתח ביד הישראל וא"א לו לילך שם בלי דעת ישראל אך מ"מ אין לנו לבדות סברא מדעתנו דמכח המפתח לא מיחזי שימוש עובד כוכבים כשלו רק כשוכר דמאי ראיה היא זו דאולי כשקנו הבית בשותפות התנו כן ביניהם שיהיה הנאמנות לישראל וכיון דד"ת שוכר פטור ממזוזה אין אנו אחראין להחמיר בדרבנן. וכ' עוד דבנד"ז אף אם המרתף אין בה דין חלוקה ופעמים זה משמש בכולה ופעמים זה (עמש"ל סק"ג) אף דבקנו בכה"ג יש להחמיר מ"מ הכא בשוכר דרק מדרבנן יש להקל ובפרט דיש עוד סניפים להקל ומכ"ש היכא דשייך חשש שיאמר העובד כוכבים כשפים עושה לו ע"ש:

א

(סימן רפ"ו סעיף א') אלו המקומות שחייבים במזוזה. בית אסורים חייב במזוזה דדירה בע"כ שמיה דירה תשו' שער אפרים (סי' פ"ג) ובבית הלל כתב לפטור:

ב

(ש"ך סק"ו) ודלא כהעט"ז. ע' בת' בנימין זאב (סי' קפ"ז) ולזה כוון העט"ז:

ג

(ט"ז סק"ה) יכסה המזוזה בשעוה. ע' במג"א (סי' מ') שהשיג בזה ודעתו דסגי בזכוכית ופריסת סודר עליה:

ד

(ש"ע סעיף י"א) והחנויות שבשוקים. בדרישה כ' ע"ז ונראה דבזה"ז אלו חדרים הנקראים קליטין חייבים וצ"ע עכ"ל:

ה

(סעיף י"ג) ד"א על ד"א פטור. דהיינו דמצד עצמותו פטור ממזוזה אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים ממנו דרך פתח זו לחדר קטן ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י:

ו

(ש"ך ס"ק כ"ה) ויחזור ויקבענה בלא ברכה. יש לע' אמאי יקבענה בלא ברכה דאף לאותה שיטה דמתחילה היתה ג"כ חייבת במזוזה מ"מ נראה כיון שנטלה אם יחזור ויקבענה צריך לברך זולת שנאמר דכוונת הש"ך לשיטת הפוסקים בא"ח (סי' ה') דפשט טלית אדעתא לחזור וללובשו מיד אם צריך לברך או לא עיי"ש והיינו ע"כ כיון שדעתו לחזור וללובשו הוי כאלו לא פשט כלל א"כ לאותה שיטה אפשר דה"ה במזוזה אם נטלה אדעתא לחזור ולקובעה מיד הוי כלא נטלה וא"צ לברך ועיין:

ז

(סעיף כ"ב) פטור ממזוזה. ואם רוצה להחמיר אם יכול לברך ע' בת' בית יהודה (סי' י"ט):

א

מדינות. מוקפות הרים ובקעות בכמה פרסאות ואין יוצאים ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר. רש"י:

א

רפת בקר. דאע"ג דהוא במקום הטנופת מכל מקום לא נפיש זוהמייהו והדרישה כתב כלל הדברים דהיכא דאיכא משום קדושה כגון בית הכנסת או היכא דאיכא מקום טינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד אבל היכא דליכא חד מהנך כגון מתבן כו' וכל אחד מהנך אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסין בו חשיב בית דירה. עד כאן:

א

ולולין. הוא חדר בנוי העשוי לאווזין ותרנגולין:

א

ובית האשה כו'. ולא אמרינן ביתך ולא ביתה אלא כיון דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' ונשי נמי בעי חיי כמו גברי הלכך חייבים:

א

כולם חייבים. עיין בסמ"ע בחשן משפט סי' תכ"ז ס"ק ב':

א

אבל בית כו' פטור. כיון שהמקצת הוא של עובד כוכבים וגם משום סכנה כדי שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים וכן שערי חצירות ושערי עיירות פטורים מהאי טעמא משום סכנה כדאיתא בש"ס ודלא כהעט"ז שכ' הטעם משום דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' והעובדי כוכבים אינם חפצים בזה שהרי אינן מקיימין התורה כו':

א

וכן חצרות או עיירות כו'. שמקצת עובדי כוכבי' דרים שם אפי' רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק"ק קראקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובו' היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בה מזוזות לעולם והאי טעמא משום סכנה דעלילות המושל מזומנות היו תמיד על שונאי ישראל ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזות משום דבודאי יטלוה ויבזוה ואם כן יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדנו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענק ועבדי השר ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח מזוזות ונוהגין בהם מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אלא אם כן שהפתח הוא במקום שמור מן העובדי כוכבי' שלא יטלו המזוזה ממנה. כ"כ הב"ח:

א

ודוקא אלו כו'. כלומר דוקא אלו שאינם בית דירה ממש אבל חדר שהוא בית דירה ממש כו':

א

ויש מקילין ואומרים כו'. כ' הב"ח דהוא הדין היכא דרגילין הנשים לרחוץ בבית החורף או בחדר כנשי דידן דאי אפשר לרחיצה אלא אם כן היא ערומה ואיכא בזיון דכתבי הקדש ומשום הכי נתפשט המנהג שאין עושין מזוזה כי אם בפתח הבית הסמוך לר"ה והיינו משום דרוחצין בבית החורף בחורף ובהחדרים בקיץ ועומדים שם ערומים כו' ומקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזות לכל הפתחים שבבית ומיהו צריכין ליזהר שלא יעשו מזוזות במקום שרגילין שם לרחוץ ולכבס טינופת בגדי קטנים עד כאן ומיהו נראה שיש לתקן מזוזות בכל הפתחים ויכסה המזוזה כדלקמן סעיף ה':

א

חייב לכ"ע. כתוב בספר מעדני מלך סוף ד' ע"ח ואלא מיהא איכא לברורי אם אותו החדר יש לפנים ממנו עוד חדר אחר ושם אינו משכב נשים לתשמיש המטה והוא חדר שחייב במזוזה אלא מפני שהיכר ציר ודלת סובבין אותו ואם כן חלל הפתח מבחוץ לתוך חדר משכב נשים וזה נעשה באותו חדר כו' נראה בעיני שיש לקיים מצות מזוזה בחדר שאנו דנין עליו לקבעה אחורי דלת (וכדלקמן סי' רפ"ט ס"ב כו') וע"ש שהאריך:

א

פטורים לפי כו'. פירוש אף אם מכסה המזוזה דלא יהיה משום בזיון כתבי הקדש מכל מקום כיון דאינם עשויים לדירת כבוד פטורים מהמזוזה ואין לעשות בם מזוזה:

א

במקום שיש טינוף כו'. פירוש שהוא עשוי לדירת כבוד אלא שלפעמים מצוי שם טינוף הלכך חייב מדינא אלא שיש לכסותה וע"ל סעיף ג':

א

או שעשויה חלונות כו'. ר"ל מכל הרוחות. נ"י:

א

ובית שער. הוא בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא:

א

פטורים. כיון שאינם מיוחדים לדירה:

א

וי"א שבית שער כו'. צ"ע דהא הי"א אלו גם במרפסת וגינה מחייבין ועב"ח ופרישה:

א

חייב. היינו מדרבנן כדאיתא בטור ופוסקים:

א

חייב בשתי מזוזות כו'. חוץ מהמקום שנכנסין לו מר"ה. טור:

א

וי"א כו'. ול"ד לבהכ"נ לעיל סעיף ג' דאינו חייב במזוזה אא"כ יש בו בית דירה דבית המדרש כיון שהתלמידים יושבים בו מהבקר ועד ערב דומה לדירה:

א

אבל לא יברך עליה. והב"ח כ' דנכון הוא כשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך עליה שיהא דעתו ג"כ על קביעת המזוזה שבב"ה ויקבע אותם זאח"ז תחלה בפתח הבית ואח"כ בפתח בה"מ וברכה זו חוזרת על שניהם:

א

פטורים. מפני שהם דירת עראי:

א

שתי סוכות של יוצרים כו'. כך היה דרך היוצרים בימיהם שהיו להם ב' סוכות זו לפנים מזו ובפנימית היה דר ומצניע קדרותיו הלכך חייבת ובחיצונה היה עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור ואינו דר שם הלכך פטורה ולא דמי לבית שער דלעיל דקביע תשמישו משא"כ הכא:

א

ואם יש בו כדי לרבע כו'. ודעת הרא"ש שאינו חייב במזוזה אא"כ הוא מרובע ד' על ד' אמות ולפי שכתב בב"י דנקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש לא הביא כאן אלא דברי הרמב"ם אבל באמת גם דעת רבינו ירוחם בסוף ספר אדם כהרא"ש וכתב שכן תפסו עיקר ע"כ נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו:

א

ד' על ד'. או כדי לרבע ד' על ד' להרמב"ם:

א

ויש מי שפוטר. ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהוי תעשה ולא מן העשוי עכ"ל עט"ז ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה ואם אי אפשר לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה או יברך על אחרת ויהא דעתו גם אזו ובזה יוצא ידי כולם ודו"ק:

א

אם הפתח הקטן ראוי למזוזה. שיש בו גבוה עשרה ורחב ארבע כדלקמן סימן רפ"ז כיון שנכנסים ויוצאים תמיד דרך אותו פתח הקטן ושם הוא עיקר תשמישו והגדול פטור מפני שאין תשמישו שם בכניסה ויציאה אלא לפעמים כשצריך להכניס בו היין בחביות ואין זה תשמיש קבוע ובטלו היא לגבי הפתח קטן אבל כשאין בקטן שיעור הראוי למזוזה אף על פי שמשתמשין בקטן אינו אלא כחור בעלמא והגדולה היא עיקר הפתח:

א

פתח שאחורי הדלת כו'. פירש רש"י כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לשני פתחים מחותכי' א' לצפון ואחד למערב וקבעו המזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת אם יש בעובי הפצים עובי הבדלת טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללה ואם לאו א"צ מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת בחלל עצמו ע"כ ועב"ח וירא' מכאן אותן פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע די להם במזוזה א' אפילו אם יש בעובי העמוד טפח דלא מחייב בשתים כשיש בעובי העמוד טפח אלא כשאחד בצפון וא' במערב אבל כששני הפתחים ברוח א' אפי' אם יש בעובי הפצים טפח חשוב הכל כפתח א' אפילו לפי' השני שפי' רש"י כמו שדרך לעשות פתח אחד קטן אצל שער הגדול שאין פותחין תמיד השער הגדול ופותחים הקטן ואם יש פצים רוחב טפח ביניהם צריך מזוזה אחרת אפילו לפי זה נראה שפתח החלוק אין צריך דשאני התם דפתח הקטן נבדל משער הגדול לגמרי שהרי נפתח ונסגר כל אחד בלא חבירו אבל הכא שאין נבדלין זה מזה דכשזה נפתח גם זה נפתח גם נסגרים ביחד ואין העמוד נעשה אלא לנוי ודאי כחד חשיבי עד כאן לשון טור ועיין ב"ח ודרישה מה שכתבו בזה:

א

פטור ממזוזה כו'. שאינו נקרא עדיין דירה:

א

חייב במזוזה. לאחר ל' יום בח"ל ובא"י מיד וקמ"ל דלא אמרי' כיון שהבית של עובד כוכבים תפטור לגמרי ממזוזה מיהו כל זה היכא דליכא משום סכנה בבית של עובד כוכבים דכה"ג פטור ממזוזה כדלעיל סעיף ח':

א

רפת בקר. בזה לא כ' אם הנשים רוחצות שם כמו שכתב בבית הבקר בסעיף ב' לפי שבבית הבקר אין הבקר שם תדיר אבל ברפת יש שם זבל הבהמות תדיר על כן אין הנשים רוחצות שם כן כתבו התוס' ביומא (דף י"א) ואפ"ה חייב במזוזה ולא דמי לבית הכסא דנפיש זוהמיה ונראה דגם בזה צריכה המזוזה להיות מכוסה כמו שכתבתי בסעיף ה':

ב

של ישראל ועובד כוכבים פטור. דשותפות מרבינן מדכתיב ירבו ימיכם ובעובד כוכבים אין לומר כן:

ג

שמקצת עובדי כוכבים דרים שם. הטעם מבואר שם מפני הסכנה פירוש שיאמר שעושין לו כישוף כדאיתא ביומא דף י"א. ומזה יש ללמוד לכל שערי העיר לפטור מפני סכנת המושל בזה:

ד

כגון שתינוקות מצויים שם. בבית יוסף בשם סמ"ג כתב ואפילו בפתח הבית במקום שתחילת שליש עליון הוא למעלה מי' טפחים יכול להניחה ואע"פ שהחזירים מצויים שם עכ"ל ומדכתב טוב לכסותה ש"מ שאין עיקר המצוה להיות נראית מזה למדתי שאותן האנשים שאין עושין מזוזה מחמת שאומרים שגונבין משם ונוהגין בהם בזיון שאין זה מציל עליהם שיכולים ליתן המזוזה שם באופן שלא תהיה מגולה כלל מבחוץ אפילו נגד השם של שדי דזה על כל פנים טוב יותר מלבטל המצוה לגמרי:

ה

טוב להיות נראית. נראה לי דאין לעשות שתהיה נראה בלי כיסוי כלל דנמשך מזה עבירה דבכל פעם שממשמשין בה בכניסה ויציאה מוחק מעט משם שדי עד שנמחק לגמרי אחר זמן רב כמו שאנו רואין ברוב בתים אלא יכניס שם חתיכת זכוכית ממילא יהי' השם נראה ובזה בטלה ג"כ טענת המקילים בעשיית מזוזה מחמת שמצוי שם טינופת סביבות המקום ההוא לפעמים או שנשים רוחצות שם דרך עראי דבזה הוה מכוסה אע"ג שנראה וראיה מדאיתא בא"ח סי' ע"ו צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה אע"פ שרואה אותה דרך דופנותיה משום דבכיסוי תליא רחמנא והא מתכסיא וה"ה נמי כאן שהוא להיפך כיון דמתכסיא השם אין כאן איסור דלאו בראיה תליא מילתא וק"ו במה שהיא למעלה מי' טפחים דהוה כרשות אחרת כמו שכ' הסמ"ג הביאו ב"י ולא היה צריך אפי' לכיסוי זכוכית אלא דזהו צד היותר טוב ובחדר שאיש ואשתו שם יכסה המזוזה בשעוה כמ"ש ב"י בשם סמ"ג בשם ריב"א לענין אם טינופת מצוי שם וכן יש לעשות בחדר הנ"ל כי בזה לא די כיסוי זכוכית כיון דיש שם תשמיש וכתיב לא יראה בך ערות דבר כמו דאמרינן ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה כן נ"ל ועיין מ"ש בסימן רפ"ז סעיף ב':

ו

חלונות חלונות. פי' מכל צדדיה:

ז

פטורים. דכתיב ביתך מה בית שהוא מיוחד לדירה אף כל שהוא לדירה יצאו אלו שאינן לדירה:
ומ"ש בית שער הוא בית קטן אצל שער החצר שהשומר יושב שם:
ומ"ש וי"א שבית שער כו' הוא דעת ר"י בטור שהוקשה לו תרי ברייתות אהדדי דביומא תנן באלו אכסדרה בית שער ומרפסת דפטורין ובהקומץ תניא דחייבין ותירץ ר"י דבהקומץ מיירי מדרבנן. וא"כ הך י"א קאי גם כן אמרפסת ואכסדרה והטור וש"ע חדא מנייהו נקטו אלא דלפי זה גם בגינה הוה חיוב מדרבנן ואע"פ שבגמרא לא הוזכר גינה אצל אלו מ"מ ס"ל לטור דכחדא נינהו כיון שאין בהם דירה ואינם דומין לבית ואפ"ה חייבו בהן רבנן:

ח

חייב בשתי מזוזות. כתוב בטור מלבד הפתח שנכנסין לשם מן רה"ר שפשיטא שצריך מזוזה:

ט

וי"א שבית המדרש כו'. בטור כתוב וכן עשה הר"מ מרוטנבורג מזוזה לב"ה ואמר כשהיה ישן בו שינת הצהרים היה רוח רעה מבעתו קודם שתיקן בו מזוזה ע"כ לשונו:

י

והחנויות שבשוקים פטורים. דלאו דירות נינהו ונ"ל אפי' אם יושבין בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מיקרי עראי כדמצינו בח"מ סי' ק"מ סעיף ח' לענין חזקה ובפרישה הניח זה בצריך עיון ולע"ד נראה כמו שכתבתי ולא דמי לבית התבן או אוצר דשם תשמיש השייך לו אין חילוק בין יום ללילה כן נראה לי אבל חנות שהוא בביתו פתוח לרשות הרבים פשיטא שצריך מזוזה לפתחיו:

יא

פתח שאחורי הדלת. בטור כתוב פרש"י בזה כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני (כ"ה ברש"י בגמרא ועדיף מגירסא של הטור דגורס לשני) פתחין מחותכין בו אחד לצפון וא' למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוה אחורי הדלת אם יש בעובי הפצים עובי הבדלה טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללה ואם לאו א"צ מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת בחלל עצמו עכ"ל והקשה המרדכי על רש"י מנא ליה הא ופי' הר"ן כגון שיש אצל פתח חדר שצריך מזוזה ויש פצים שם שהוא ימין לזה ולזה וכיון שאין ביניהם טפח יוצא במזוזה אחת עכ"ל פי' דהוקשה לו לפרש"י הא כשיכנס בפתח המערב הוה המזוזה לשמאלו שהרי הפצים הוה לשמאל הנכנס שם והיאך יוצא במזוזה ההיא וע"כ לומר שכיון שקבעה בפתח הצפוני ושם באותו פתח הוה המזוזה לימין הנכנס מהני גם לפתח המערב ועל זה הקשה מנא ליה הא ע"כ פירש הר"ן שיש חדר שם שנכנסים לאותו חדר דרך פתח המערב ולשם זה נעשה אותו פתח ונמצא דהוה המזוזה בימין הנכנס מביתו לאותו חדר רק שם פתח המערבי ובדרך זה חזק ואמץ מו"ח ז"ל והאריך בביאורו ובדרישה ופרישה האריך ג"כ בפי' דבר זה של רש"י וההיתר הוא מכח שכיון שנעשה בעיקר קביעתו לימין סגי גם בפתח השני שהוא לשמאל ואני אשתומם על הראשונים ואחרונים כשעה חדא שזכרתי למה לא פירשו דברי רש"י כפשוטן והכל ניחא דהחכמים הנ"ל הבינו שיש פתחים במערב וצפון כדרך שאר הפתחים של בית שמשייר בבנין הכותל מקום הפתח ומגיע עד הפצים והיאך הבינו ברש"י מה שכתב מחותכין בו היאך תתפרש לשון חיתוך בזה והאמת הברור לפע"ד דשני הפתחים הם בפצים עצמו מחותכים בו דהיינו שבמקצוע מערבית צפונית עומד פץ אחד עב ורחב ונחתך בו חתך גדול כדי שיעור פתח מצד צפון לתוך חלל הבית ושם נכנסין ויוצאין מצפון לבית ומבית לצפון ועוד נחתך שם שיעור פתח מצד מערב לחלל הבית ושם הוי כניסה ויציאה מבית למערב וממערב לבית ועשה המזוזה בחלל הפתח המערבי דהיינו באותו צד שהוא ימין הנכנס ממערב לבית שהרי באותו פצים עצמו יש חלק ימין ושמאל בפתח העשוי בו נמצא הכל ניחא דהכי קאמר שהמזוזה של פתח המערבי פשיטא שהיא כדין אלא דבפתח הצפוני יש חילוק אם יש באותו חלק פצים המבדיל בין מערב לצפון שיעור טפח צריך מזוזה אחרת לצפוני אבל אם אין שם הבדל טפח חשבינן אותו הבדל כמאן דליתא ומתכשר גם הצפוני כאלו גם הוא בחלל המערבי וימין אחד לשניהם סגי ואע"ג דליכא צפוני הוה המזוזה רחוק מטפח סמוך לחוץ מ"מ כשר הוא כמ"ש סימן רפ"ט וכ"ש הכא דעכ"פ לצד צפון הוה כראוי. וזה מבואר גם בלשון רש"י שבגמרא שמביא ב"י אלא דשם נקט פתח דרומי ומערבי והוא נמי בדרך זה אלא שבזה צ"ל שהמזוזה בפתח הדרומי בחלק ימין הנכנס ופתח מערבי מתכשר באותה מזוזה ג"כ אם אין טפח בהבדל שהרי היא ימין לשניהם. ומ"ש רש"י וכשהדלת פתוחה הוה אחורי הדלת אין זה שייך לשום טעם פטור או חיוב אלא פי' למה נקרא חד פתח אחורי הדלת בגמרא ועיקר הכוונה של בעל התלמוד להורות לנו סמיכות הפתחים באיזה דרך שנוכל להבינו שב' המקומות הם מקום אחד והיינו על דרך שכתבתי ובזה ניחא הכל שהמזוזה היה ממש בימין לשניהם ובמקומה הראוי מה שא"כ למה שהבינו החכמים הנ"ל דהמזוזה בפצים והפתחים הם בלאו הפצימים היאך תצרף המזוזה באין עובי טפח הא אין המזוזה לצד חלל הפתח של אחוריה ובמה שכתבתי הכל ניחא בסייעתא דשמיא ואולי מן השמים מקום הניחו לי בזה לפרש כן:

יב

אין העמוד מחלקו כו'. מבואר בטור דהיינו אם הוא בדרך שאין נבדלין זה מזה אלא אם זה נפתח גם השני נפתח משא"כ אם יש שער אחד גדול וסמוך לו שער קטן כדרך העשירים שאינם רוצים שהשער הגדול יהיה פתוח אלא משתמשים תמיד בקטן רק לפרקים בגדול בזה צריך ב' מזוזות: