שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ה: שכר מצות מזוזה. ובו ב' סעיפים: – עם 17 מפרשים

שכר מצות מזוזה. ובו ב' סעיפים:
מצות עשה לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו ואם אינו זהיר בה יתקצרו: הגה ומ"מ אם אין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה יקנה תפילין ולא מזוזה (ירושלמי סוף מגילה ובא"ח סי' ל"ח סי"ב) דמצוה שהיא חובת הגוף עדיפא:

נתינתה בטפח החיצון: הגה י"א כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה (מהרי"ל שם ומוכח בעבודת כוכבים דף י"א) ויאמר ה' ישמר צאתי וגו' (במדרש) וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה:

יאריכו. דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו':

יוצא. וכשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידיו על המזוזה ויאמר בשמך ט"ל אטל"ה כי טל בגימטריא כוז"ו. כ"כ במהרי"ל:

משנה מנחות דף כ"ח ע"א ופשוט הוא דהא בהו כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וכו':

ברייתא שבת דף ל"ב ע"א:

מימרא דרבא מנחות דף ל"ג ע"א וע"ב דקדים במצוה ואם היה עובי החלל כמה טפחים יניחנה בחלל טפח הסמוך לר"ה:

מ"ע כו'. מתני' מנחות כ"ח א' וע"ש ל"א ב':

וכל כו'. כמ"ש בפ"א דקדושין (ל"ד א'):

וימי בניו כו'. כמ"ש פ"ב דשבת (ל"ב ב'):

ומ"מ כו'. ירושלמי סוף מגילה תפילה ומזוזה מי קודמת שמואל אמר מזוזה קודמת רב הונא אמר תפלה קודמת מאי טעמא דשמואל שכן היא נוהגת בי"ט ובשבתות מ"ט דר"ה שכ"ה נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות מתני' מסייע לשמואל תפילה שבלה עושין אותה מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין אותה תפלין למה שמעלין בקדש ולא מורידין ופסק הרא"ש כר"ה דמצוה דגופיה עדיף ודבריו תמוהין דטעם זה לא הוזכר כלל שם (וע' בחדושי רע"ק) והכריע מדעתו אלא יש לומר משום דההיא ברייתא איתמר בגמ' דידן (שבת ע"ט ב' ובמנחות) להיפך והיא מסייעא לר"ה ועבא"ח סי' ל"ח סי"ב:

י"א כו'. עבודת כוכבים י"א א':

ויאמר כו'. כמש"ש ומנחות ל"ג ב':

מצות עשה לכתוב. נראה שאין כופין על מ"ע זו דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה דכתיב וכתבתם כו' למען ירבו ימיכם ועיין בנ"צ לעיל סימן רמ"ה ס"ד הארכתי בזה. ועיין פמ"ג לאו"ח סי' ל"א דאם נודע לו בשבת וי"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר מחוייב הוא לצאת אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור בתוכו דומיא דציצית בסימן י"ג ע"ש ונראה דה"ה אפילו בחול אם אין מזוזה נמצא בעיר דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר כמה שכתב המג"א בסימן י"ג סק"ח לענין ציצית וע' במג"א סי' י"כו סק"א ודו"ק:

יקנה תפלין. עיין במג"א סימן ל"ח סק"ד שכתב דלדידן שאין מניחין רק בשעת ק"ש ותפלה אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת. דאי אפשר בשאלה ועיין בספר חומות ירושלים סוס"י רס"ה שכתב דאם רוצה ללבוש תפילין כל היום וא"א בשאלה לכל היום צ"ע הי קדים ע"ש. ועיין בש"ת בא"ח סימן כ"ה סק"א שכתב לענין ציצית ותפילין שכתבו האחרונים שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה ציצית קודמין וז"ל ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין בכל יום שעכ"פ לא יהיה צריך להחזירם כ"ז שירצה אם לא יזדמנו לו לקנות ואם לא אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם שיזדמנו לו אחרים ונמצא בטל ממצות תפילין שהוא קודם לציצית עכ"ל. וא"כ ה"ה לענין תפילין ומזוזה אם אינו בטוח שיהיה לו תפילין בכל יום בשאלה תפילין קודמין. אך לדעתי צ"ע דאפשר הא דתפילין קודמים למזוזה וציצית דוקא ודאי דתפילין מודאי דמזוזה וציצית היינו היכא שאם לא יקנה תפילין יתבטל בודאי ממצות תפילין אבל לא שיהא ספיקא דידיה מוציא מידי ודאי שלהם כגון הכא שאם לא יקנה תפילין אפשר שיקיים גם מצות תפילין בשאלה אולי מזוזה וציצית קודמין דאם יקנה תפילין יתבטל בודאי ממזוזה וציצית אבל אם יקנה מזוזה וציצית אפשר שיקיים גם מצות תפילין וא"כ אף אם אינו בטוח שיהיו לו תפילין בכל יום מכל מקום מזוזה וציצית קודמין ומ"מ אף אם נאמר כן נראה דדוקא באם צריך למזוזה בבית שלו (וכן בציצית בטלית שלו עיין בא"ח סימן י"ד ס"ג) אבל בשוכר בית דהא דחייב במזוזה אחר ל' הוא רק מדרבנן כ"ש לקמן סוף סימן רפ"ו פשיטא דספיקא דתפילין קודם לודאי זו דמזוזה כמ"ש בא"ח סימן תקצ"ה בענין שופר ותפלה. עוד צ"ע באם יקנה תפילין יתבטל משתי מצות מזוזה וציצית שדמיהן מועטין ולא אפשר לו תפילין בשאלה איזה מהם קודם. עוד כתב בס' ש"ת דאם יש לו תפילין של רש"י ורוצה להניח תפילין של ר"ת ג"כ ואין לו ציצית הציצית קודמין כיון דרובי דאינשי אין מניחין תפילין של ר"ת כלל אבל איפכא לא דאם יש לו של ר"ת ואין לו של רש"י הם קודמין לציצית כו' ע"ש וה"ה למזוזה:

ולא מזוזה. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר זצ"ל סי' כו' בענין מזוזה וסוכה או לולב הי קדים עיין שם באריכות:

יניח ידו על המזוזה. עיין בשו"ת רבינו עקיבא איגר סי' נ"ח שכתב דאם אין המזוזה בתוך תיק לא נכון להניח ידו עליה כמ"ש התוס' בשבת דף י"ד דכל גבי הקודש אסור ליגע בידו ערום ופשיטא דגם מזוזה בכלל וגם בא"ח סי' קמ"ז בהג"ה כתב דטוב להחמיר בכל כתבי קודש שלא לאחוז ערום ומה שאין נזהרים בתפילין לאחזם ערום היינו דמצותן בכך וא"א בע"א. ואם רצונו להניח ידו טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה ע"ש:

(סימן רפ"ה סעיף א' בהגה"ה) דמצוה שהיא חובת הגוף עדיפא. נ"ל בפשוטו דהכוונה דהתפילין הוא חוב המוטל על גופו ואין לו אופן לפטור ממנה אבל מזוזה אין החיוב עליו לבנות בית ולקבוע מזוזה רק אם יש לו בית צריך לעשו' בו מזוזה כדאמרינן מזוזה חובת הדר הוא מש"ה תפילין קודמים ודומה לזה כ' בהג"ה בא"ח (סי' י"ז) ע"ש וראיתי לבית הלל שכ' בפשט הרמ"א דתפילין חובת הגוף היינו שהוא מלבוש והמצוה על גופו ממש משא"כ במזוזה ומזה כתב דה"ה דתפילין קודמין למצות סוכה ולולב דג"כ הוי לגבייהו חובת הגוף וכן לגבי ציצית ולענ"ד העיקר כמ"ש משא"כ לגבי סוכה ולולב אפשר דסוכה עדיף דחוב ג"כ עליו בליל ראשון וכן לולב רק לגבי ציצית נראה דהדין עמו דדמי ממש למזוזה דלא הוי חוב על הגוף רק אם לבוש טלית צריך לעשות ציצית כנלע"ד. אחר זה ראיתי בירושל' שמקור הדין יוצא ממנו ומצאתי להדיא כמ"ש והכי איתא התם מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות ע"ש והיינו כמ"ש דתפילין אין לו להנצל אבל במזוזה אפשר שהוא בים ואין עליו חיוב כלל משא"כ בלולב דגם בים החיוב עליו והוא ברור. אולם יש לדון מטעם אחר דתפילין קודמים לסוכה ולולב והיינו דתפילין הוא מ"ע הנוהג כל השנה ולולב הוא רק פעם א' בשנה וכמו דס"ל לשמואל בירושלמי דס' מזוזה קודמת לתפילין דמזוזה נוהגת אף בשבת ויו"ט משא"כ תפילין (והוי תדיר ושאינו תדיר) אלא דר"ה פליג עלה וס"ל דתפילין שהוא חובת הגוף עדיף וא"כ תפילין ולולב דשניהם חובת הגוף הדרי' לסברא דאידך מ"ד כיון דתפילין נוהג כל השנה תפילין קודם ודוקא בתפילין ולולב אבל ציצית ולולב נ"ל דלולב קודם לציצית אף דציצית כל השנה מ"מ הא לולב חובת הגוף וכמ"ש כנלע"ד: והא דפסקינן כר"ה לגבי שמואל דתפילין קודמין למזוזה ע' בהרא"ש הלכות תפילין שכ' ומסתברא דהלכה כר"ה דמצוה דגופא עדיף וגם מפרש תלמודא טעמיה וע' קרבן עדה שהשיג על זה וכתב טעם אחר לפסוק כר"ה ולעד"נ טעם אחר לפסוק כר"ה ויבואר ג"כ אופן מחלקותם דשמואל ור"ה ונעתיק לשון הירושלמי וז"ל תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילין קודמת מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ושבתות מ"מ דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות מתני' מסייע לשמואל תפלה שבלה עושין אותה מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין אותה תפלה למה שמעלין בקדש ולא מורידים עכ"ל הירושלמי ונראה דמחלוקתם דשמואל ור"ה תליא בזה במה דמבואר בזבחים (צ"א) דרצה הש"ס למפשט דתדיר ומקודש מקודש קודם ממתני' דשלמים של אמש וחטאת ואשם של היום השלמים קודמים והא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי אמר רבא מצוי קאמרת תדיר קמיבעיא לן מצוי לא קמיבעיא לן (פירש"י מצוי קאמרת שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו) א"ל ר"ה בר' יהודה לרבא אטו מצוי לאו תדיר הוא ע"ש הרי מבואר דרבא ס"ל דמצוי לא מקרי תדיר כיון שאין תדירתו חובה ור"ה בר"י ס"ל דהוי תדיר א"כ י"ל דשמואל ס' כר"ה בר"י ומש"ה ס"ל דמזוזה קודם שנוהג אף בשבתות ויו"ט דהוי תדיר לגבי תפילין ור"ה סבר כרבא דמצוי לא הוי תדיר וממילא הוי תפילין שנוהג עכ"פ בימות החול לחוב ומזוזה אפשר כל השנה בלא מזוזה דאם רוצה יהיה במפרשי ימים וה"מ וזה דקאמר בירושלמי בטעמיה דר"ה שכן היא נוהגת במפ"י ובה"מ היינו דמכח זה הוי תפילין תדיר דמזוזה הוא רק מצוי ולא תדיר (ומה"ט כתב בת' שאגת אריה דספירת העומר קודם לבהמ"ז בחול דספירת העומר הוי תדיר לגבי בהמ"ז דאי בעי לא אכל ע"ש) אף דמצינו רק דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו אם שניהם לפניו ולהקדים א' לחבירו אבל הכא בתפילין ומזוזה שהוא נדחה מחבירו ל"ש תדיר קודם מ"מ גם בזה לענין לדחות תדיר קודם כמ"ש הרא"ש (פ"ב דשבת סי' י"ב) דתדיר קודם אפי' לדחות את שא"ת וכן נראה בפשיטות בסוכה (נ"ד ע"ב) תוספות ד"ה ואמאי תדיר וכו' וכיון שכן למה דמסקי' בזבחים שם כרבא דמצוי לא מקרי תדיר ממילא קי"ל כר"ה דתפילין קודמים ומלבד פירושינו כדברי הירושלמי נ"ל דהראיה נכונה לפסוק כד"ה ותפילין קודמים מטעם דהוי תדיר לגבי מזוזה ואף דהוא איבעיא דלא איפשיטא בזבחים אם מקודש קודם לתדיר מ"מ הא קיי"ל דתפילין יותד קדוש ממזוזה כדאיתא בש"ע לקמן (סי' ר"ץ ס"א) עיי"ש: וע"פ דברינו מיושב היטב הראיה שכתב הירושלמי תפילין שבלה כו' דלכאורה מאי ראיה היא זו דמ"מ י"ל דלענין מצוה דמצוה דגופא עדיף ולדברינו ניחא דעיקר סברא דר"ה דתפילין הוי תדיר לגבי מזוזה ולזה שפיר קאמר הירושלמי דאף אם נניח סברת ר"ה דתפילין הוי תדיר מ"מ מזוזה עדיף כיון דמקודש יותר וס"ל להירושלמי בפשטות דמקודש ותדיר מקודש קודם ומ"מ אנן פסקינן כר"ה כיון דקיי"ל דתפילין מקודש יותר ממזוזה וק"ל:

פרשת שמע והיה כו'. דכתיב בהו וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך:

יאריכו ימיו כו'. דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו':

בטפח החיצון. ע"ל סי' רפ"ט סעיף ב':

ויאמר ה' ישמור כו'. וכשיוצא לדרך חוץ לעיר יניח ידיו על המזוזות ויאמר בשמך ט"ל אטל"ה כי ט"ל בגימטרי"א כוז"ו. מהרי"ל שם ומביאו ד"מ:

וכל הזהיר בה כו'. בטור סיים כאן וגדולה מזו שהבית נשמר על ידה כו' ופירש בית יוסף דקרי לזה גדולה לפי שהוא נס נגלה ועוד לפי שהוא הפך טבע העולם שהקב"ה שומר מבחוץ כו' ולי נראה דתחילה אמר שבמזוזה יש יחוד שמו יתברך ובבואו ובצאתו יזכור יחודו יתברך ועל זה אמר וכל הזהיר בה דהיינו שתמיד זוכר יחודו יתברך בזה זוכה להאריכות ימי בניו ואחר כך אמר אפילו אם אין האדם עושה כלום אלא ישן על מטתו מכל מקום גדולה המצוה הזאת דאפי' בעידנא דלא עסיק בה מגינה עליו וזה הפך ממה דאיתא בסוטה מצוה לא מגינה עליה אלא בעידנא דעסיק בה וכאן תמיד מגינה על הבית בלי פועל האדם אז אלא שהוא ישן וכמו שסיים הטור כנ"ל נכון:

בטפח החיצון. כדי שיהא כל הבית שמור כיון שהוא מבפנים למזוזה:

(סימן רפה סעיף א') וכל הזהיר בה יאריכו ימיו ואם אינו זהיר בה יתקצרו. ובטור מסיים דמכלל הן אתה שומע לאו. והקשה בס' בה"י מהא דאמרי' בקידושין (דף ס"א) בפלוגתא דר"מ ורבנן בתנאי כפול. בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב גו' אם בחוקותי תלכו גו' ואם בחוקותי תמאסו וגו' אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו וגו' אבל לרבנן ל"ל הכפולות ומשני סד"א אם תטיב אגרא ואם לא תיטיב לא אגרא ולא דינא. משמע דלכ"ע לא אמרינן עונש מכלל הן לחוד. ולק"מ דהא מסקינן בספ"ה דשבועות דכי לית ליה לר"מ מכלל הן אתה שומע לאו באיסורא דאית ביה ממונא אבל באיסורא גרידתא אית ליה. וע"ש בתוס' מ"ש דכל הני דסוגיא דקידושין אית בהן ממונא. וא"כ לא קשה כלל קושיית הבה"י גבי מזוזה דהתם ליכא ממונא כלל וכה"ג לכ"ע אמרי' דמכלל הן נשמע לאו ואף לענין עונש. ועפ"ז י"ל קושיית מהרש"א בח"א בשבת דאמאי ל"ק אליבא דרבי וכן רנב"י לא אמר טעמא דמלמען ירבו שמעינן מיתה גבי מזוזה ות"ת. ולפמ"ש י"ל דאינהו ס"ל כס"ד מעיקרא דגם גבי איסורא לא אמר מכללו עונש למאן דבעי כפלא ורבי ס"ל כפלא ביבמות (דף נ"ג):