שולחן ערוך, יורה דעה קצ״א: דין אשה שמצאה דם בהשתנה. ובו ס"א: – עם 17 מפרשים

א

דין אשה שמצאה דם בהשתנה. ובו ס"א:
האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה בין שהשתינה והיא עומדת בין שהשתינה והיא יושבת הרי זו טהורה ואפילו הרגישה גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מי רגליה היא זו שאין מי רגליה מן החדר ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא: הגה וי"א דאין להתירה אלא ביושבת והשתינה אבל בעומדת אם מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם טהורה אבל אם שותתין על שפת הספל ונמצא שם דם טמאה דהואיל [והמקור] צר חוזרין למקור ומביאים דם (הטור בשם הרא"ש) וי"א דאפילו ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצא הדם תוך הספל אבל על שפת הספל טמאה ובעומדת בכל ענין טמאה (מרדכי ה"נ וב"י בשם הגהות מיימוני וש"ד וב"ז סימן ק"צ וכן משמע מתשובת הר"ן ומהר"מ בתשובות סימן תר"ל ואגודה והגהת ש"ד בשם מהר"ט) והכי נהוג. ודוקא כשנמצא הדם בספל שהיא משתנת שם לחוד דידוע שהוא ממנה אבל אם נמצא בספל שאיש ואשה מטילין שם מים טהורה בכל ענין (טור ופוסקים מהש"ס) וכל זה אם נמצא דם במקרה אבל אשה שרגילה לראות דם במי רגליה ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים כגון החולי שקורין (הארי"ן ווינ"ד) נראה דיש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מי רגליה וממנו הדם יוצא ואפילו אם מצאה דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחת עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מי רגלים ודאי דם מכה הוא (בהגהת ש"ד בשם מהרי"ל והוא בתשובת מהרי"ל סימן ר"ג שכ"כ בשם מהר"ש וב"י בשם אגור בשם מהר"ש) אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכ' בדיקה (דעת מהרי"ל שם) דהיינו קודם שתשתין תבדוק עצמה היטב בחורין ובסדקין ואם לא תמצא דם תכניס מוך נקי על המקור בפנים ותשתין ותקנח עצמה יפה ממי רגליה ותוציא המוך אם נקיה היא הוכחה גדולה דאין הדם מן המקור (שם ובמהרי"ו) והכי נהוג. ואם בדקה עצמה ג' פעמים בכהאי גוונא ומצאה המוך נקי מותרת אחר כך בלא בדיקה שלא בשעת וסתה דחזקה דדם מכה הוא מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה וכל זה דוקא שמרגשת כאב עם מי רגליה אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים ומוצאה דם אם לא מצאה דם במי רגליה ודאי טמאה (כן משמע שם ובהגהות מיימוני ובמרדכי שם) אבל אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה עצמה בו יש אומרים דהיא טמאה דלא התירו רק דם שנמצא תוך מי רגלים (מרדכי הלכות נדה) וי"א שהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשאר מתמצית מי רגלים (ב"י ממשמעות הרא"ש והר"ן) (ולפע"ד לא משמע מהרא"ש מידי) ויש להחמיר מיהו אינה צריכה לבדוק אחר זה ואפילו אם היתה רגילה לראות אם בדקה עצמה שלש פעמים ומצאה טהורה שוב אינה צריכה בדיקה (שם במרדכי) ואם אינה רגילה לראות רק לפרקים קובעת לה וסת אם הוא בדרך קבע בין וסת שוה בין וסת דילוגין (שם) ואם אינה מוצאה דם אח"כ כשבודקת עצמה רק קרטין קרטין כמו חול וחצץ אדום ונמצא כזה ג"כ במי רגליה ובשעת וסתה או לפעמים אחרים רואה דם ממש כשאר נשים ואינה מוצאת אותו חול רק אחר מי רגליה טהורה דאינו דם רק חול שדרכו להוולד בכליות (ב"י בשם תשובת הר"ן):

א

עומדת. בין מקלחת בין שותתת. ש"ך:

ב

שפת. וק"ו אם שותתת תוך הספל. פרישה וב"ח (ורבים מקשים למה כתב אצל מקלחת תוך הספל ואצל שותתת על שפת הספל עיין ט"ז):

ג

ענין. דבעינן תלתא לטיבותא יושבת ומקלחת ותוך הספל. ט"ז:

ד

טהורה. משום דהוי ס"ס דילמא מן האיש ואת"ל מן האשה שמא לא מן המקור ומשמע דהיינו אם נמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס עכ"ל הש"ך:

ה

בדיקה. כתב הש"ך דיש להתיר בדיקה זו באשה שיש לה וסת אפילו אין וסתה קבוע רק שהיא רואה לפעמים שלא בשעת צרכיה והביא ראיות לדבריו ע"ש:

ו

להחמיר. והש"ך כתב דלא שייך כאן משום חומרא אלא כך הוא שורש הדין וגם קשה באיזה צורך כתב הרמ"א כלל להאי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת עכ"ל:

ז

קרטין. כתב הש"ך אבל אם מצאה דם ג"כ טמאה ובקרטין לבד א"צ להטיל למים לראות אם נמוחו וכ"כ הב"ח שאלו הקרטין אע"פ כשממחין אותן בין האצבעות נמחין ונעשין דם אין חוששין להן דלא חמירי מדם ממש שיוצא עם מי רגלים דתלינן במכה שבכליות כ"ש הנהו קרטין עכ"ל:

א

ל' הרמב"ם בפ"ה מהא"ב דין י"ז וכר' יוסי במשנה נדה דף נ"ט ע"ב דאפסיקא שם בגמרא הלכתא כוותיה וכן פסק הרמב"ן בהלכותיו והרשב"א:

ב

מסקנת הגמ' שם דף נ"ז ע"ב:
(°) פירוש במעי שהשתן עוברת בה:

א

האשה כו'. דכל השקלא וטריא הוא אליבא דר"מ וקי"ל כר' יוסי:

ב

וי"א כו'. הרא"ש וכפי' השני בתוס' שם ד"ה האשה. ועי"ל דעומדת כו':

ג

על שפת כו'. לשון הטור ולאו דוקא ועש"ך:

ד

וי"א כו'. עתוס' י"ד ב' ד"ה ור"י. מיהו כו' ועת"ה קע"ח:

ה

ודוקא כשנמצא כו'. כמש"ש בגמ' דאפילו ר"מ מודה בזה ואמר שם מ"ד כו' קמ"ל:

ו

וכ"ז אם כו'. ע"ל סי' קפ"ז ס"ז:

ז

אך יש כו'. ע"ש ס"ה בהג"ה:

ח

תכניס מוך כו'. כמש"ש סעיף ב':

א

דם עם מ"ר. עי' בתשובת ושב הכהן סי' ל"ב שהאריך הרבה בענין זה:

ב

בכל ענין טמאה. עי' בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סי' י"ב שכתב דאשה זקנה שחדל לה אורח כנשים יש לטהר דמה הנמצא בעת עשיית צרכיה בעומדת בכל ענין ופשיטא ביושבת אפילו בנמצא באמצע הספל דאף לדעת המחמירין לא טימאו אלא משום כתם וכאן הקילו יותר וא"כ ק"ו אם בכתם שהחמירו טיהרו בזקנה ק"ו בנדון זה דקיל טפי ובפרט שראוי לסמוך על הרמב"ם והרשב"א והרמב"ן והמחבר דמסתבר טעמייהו ע"ש. ולע"ד צ"ע מ"ש דכתם טהרו בזקנה ובאמת לא נזכר זה בשום דוכתא רק בסי' ק"צ ס"ב איתא לא גזרו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ע"ש ואדרבה ממ"ש הרמ"א שם סעיף מ"ד דזקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה נראה להיפך וכן מבואר להדיא בסעיף נ"ב ושם וצ"ע [כעת מצאתי בס"ט סי' ק"צ באמצע ס"ק צ"ה שתמה עליו בזה]:

ג

אחר הטלת מ"ר. עי' בתשובת צ"צ סי' צ"ד שכתב דאין להתיר במוצאה דם אחר הטלת מ"ר אא"כ מוצאה ג"כ תוך מ"ר בתוך הספל וכואבת כשהיא מטלת מים אז יש להתיר אפילו במוצאת דם גם אחר הטלת מ"ר על העד שבודקת משום דתלינן דאותו דם הוא מתמצית הדם שמצאה תוך מ"ר דהוא ודאי לאו מן המקור אי נמי כשלא מצאה דם תוך מ"ר אלא שכואב לה הרבה בשעת הטלת מ"ר ממש והיא בודקת קודם הטלת מ"ר ונמצאת נקיה ואח"כ מכנסת מוך נקי מבפנים ומשתנת אבל אם אינה מרגשת כאב בשעת הטלתה ממש אין להתירה אע"פ שמרגשת כאב קודם לכן ואח"כ עכ"ד ועי' בס"ט שחולק עליו ופסק דאפי' לא מצאה כלל תוך מ"ר וגם לא היה לה כאב בשעת הטלת מ"ר רק אחר הטלת מ"ר מיד היה לה כאב ואז מצאה דם טהורה ע"י בדיקה שכתב רמ"א וכן מוכח מדברי תשובת ח"צ סי' ע"ג ע"ש ושוב הביא בשם שבו"י ח"ב סי' ע"ו שכתב להחמיר לכתחלה ולהיות מתון בדין זה:

ד

להצריכה בדיקה. עי' בתשובת נו"ב חי"ד מסי' מ"ג עד סי' מ"ו ובסי' מ"ח באשה שמוצאת בבדיקתה כתמים למטה במקום אחד והשיב להכניס מוך נקי במקור ואחר כך תבדוק למטה בא"מ ואם עדיין תמצא דם תוציא המוך וכשיהיה נקי אז יש הוכחה שהדם מן הצדדים ע"ש שהאריך לבאר אופני בדיקה זו איך יהא וכתב דאף שהש"ך כתב בסימן קצ"א דמהרי"ל ספוקי מספקא ליה אי האי בדיקה מעלייתא היא דברי הש"ך תמוהים דודאי בדיקה מעלייתא היא אלא שמהרי"ל מטהר אותה אחר בדיקה לעולם לכן התנה שיהיה לה וסת וכן הא דכתב הרמ"א דבעינן שתרגיש כאב הכל הוא לטהרה אחר בדיקה לעולם בזה צריך תנאים אלו והטעם דבעינן שיהא מוכיחה קיים כדי שנדע כאשר יסור הסיבה שוב לא תתלה בו אבל הדם שמוצאה בעת שהמוך בתוכה ורואה שהמוך נקי מועיל לעולם דודאי בדיקה מעלייתא היא ועי' בנו"ב תניינא סי' ק"א וק"ב באשה שמוצאת תמיד בעד הבדיקה קורט דם כחודה של מחט וצוה ג"כ לעשות בדיקה הנ"ל וכתב דאף שכתבתי בחיבורי שאין לטהר לעולם רק ביש מוכיחה קיים מ"מ באשה זו שאינה מוצאת רק קורט יבש כאשר יסור הסיבה מסתמא שוב לא תראה באופן זה ונקרא מוכיחה קיים. וכתב עוד דאם בדקה עצמה בבדיקה הנ"ל בימי מניקתה יש לספק אם מועיל לאחר שעברו ימי מניקתה לכן תנסה שוב שנית ע"ש ועי' בח"ד שהשיג עליו והעלה דאין לסמוך על בדיקה זו להתיר דם הנמצא בפרוזדור שחייבין עליו כרת אכן באם יש לה כאב או מכה רק שא"י שמוציאה דם מועיל בדיקה זו דע"י בדיקה זו הוי כדין המבואר בסי' קפ"ו ס"ז באם אינה מוצאת דם תמיד רק מצ"א דמהני ביש לה כאב או מכה שא"י שמ"ד רק דבענין שתבדוק עצמה הרבה פעמים ולא תמצא רק למטה ע"ש ועיין בתשובת טור האבן סי' י' ועיין בתשובת מאור הגולה רבינו עקיבא איגר סוף סי' ס' [ובתשובת חתנו הגאון חתם סופר סי' קמ"ח מ"ש בזה]:

ה

ואם בדקה עצמה ג"פ כו'. דחזקה דדם מכה הוא. עיין בדגמ"ר שתמה ע"ז דבאופן זה שעל המוך לא מצאה דם ובבדיקה מצאה דם סגי בפ"א שכבר נודע שיש לה במקום מי רגלים מכה המוציאה דם אבל מה דבעי מהרי"ל ג"פ היינו אם לא מצאה דם כלל ואז הטעם שכבר נעקר וסתה שהיה לה במעשה מי רגלים בזה צריך ג"פ ע"ש וכן כתב בספרו תשובת נו"ב קמא חיו"ד סי' מ"ח ונו"ב תניינא סי' צ' דדברי רמ"א בזה הם שלא בדקדוק ובאמת סגי בפעם אחת ע"ש:

ו

בלא בדיקה שלא בשעת וסתה. [עי' בתשובת ח"ס סי' קע"ז אודות אשה שיש לה וסת שמצאה דם במ"ר ונבדקה בדיקת מהרי"ל ועלה בידו באופן שאין ספק שכל דם שתראה עם מ"ר בין עונה לעונה מטהרים אך אחר שראתה דם ממש בוסתה ובאתה לפסוק בטהרה ולספור נקיים מה דינה אם צריכה אז לחוש לדם היוצא עם מ"ר ודעת הרב השואל דהרי היא ככל הנשים והדם שרואה עם מ"ר אינו סותר ואינו מפסיק אך חשש למה שמצא בספר אבני מילואים ח"ב בתשובה ס"ס כ"ג שהצריך להפסקת טהרה וספירת יום א' מימי נקיים עוד פעם בדיקת מהרי"ל ובא לשאול אם הדין דין אמת להחמיר כ"כ. והשיב אין ספק שכיון שיצאה בהיתר שוב הרי היא ככל הנשים והנידון שבספר הנ"ל אינו סותר הוראה זו דהתם מיירי דבאשה שפסק וסתה לגמרי ואינה רואה כ"א במ"ר שהדין עכ"פ ביום שהיתה רגילה לראות כוסתה או עונה בינונית תחזיק הדם שעם מ"ר לדם טמא ותספור עליו שבעה נקיים אחר הפסקת טהרה ובזה צדקו דברי האבני מילואים דאין מועיל שום הפסק טהרה אא"כ תטיל מים נקיים בלא דם דמה שפוסקת ואינה מוצאת דם בבדיקת חורין וסדקין אין ראיה שפסקה כיון שלעולם אינו רואה אלא עם מ"ר תחלת טומאתה שהחזקנו אותה בנדה היה עם דם שראתה עם מ"ר ביום וסתה ותלינן שיצא דם המקור עם מ"ר וכל זמן שלא פסקה בטהרה תלינן שאותו המעין פתוח עדיין ויוצא עם מ"ר ע"כ לא שייך הפסק טהרה עד שתטיל מים נקיים בלא דם וכיון שאי אפשר בלא דם כלל עכ"פ צריך שנדע שיצאו מ"ר בלא דם מקור וזה אי אפשר לידע אלא ע"י בדיקת מהרי"ל אבל נ"ד שלא פסק וסתה ורואה בזמנה ככל הנשים ופוסקת בטהרה ע"י בדיקת חורין וסדקין אין דם שיוצא עם מ"ר אח"כ סותר דתלינן בדם אחר שלא מן המקור אלא מן הכליות כאשר נתברר ע"י בדיקה בראשונה ועדיין לא נולד ריעותא לומר שיצא דם מקור עם מ"ר של עכשיו וברור הוא עכ"ד. וע"ש עוד מה שהאריך לחלוק על הח"ד בסי' קצ"ו סק"ג ויובא בפ"ת שם ס"ד בד"ה אבל אם לא בדקה ולפום ריהטא הדברים סותרים זא"ז דשם העלה דאשה שמעיינה סתום שנולד לה מכה ומטמאים אותה בשעת וסתה משום דחוששים לשיטת התוס' יש להקל דאחר שעברו עלה כ"כ ימים כו'. אך באמת לק"מ דכאן חמיר טפי ולא מהני הפסק טהרה באופן המבואר שם דאם כל בה"ש לא תטיל מים אין זו מופת שפסק כיון שלעולם אינה רואה אלא עם מ"ר ואם אז תטיל מים לא מהני מה שהשגיחה ע"ע שלא נפתח מקורה דאיכא חשש דילמא ארגשה ולאו אדעתה דסברה הרגשת מ"ר היא ע"ל סי' קפ"ג סק"א. או אפשר דשאני הכא דאיכא לברורי ע"י בדיקת מהרי"ל ולא שייך בזה סברת הרשב"א והר"ן דאין דנין אפשר משא"א כפי מה שביארתי שם כוונתם דאם נחוש שמא ביום הוסת נפתת מקורה במאי תפסוק בטהרה לבסוף וא"כ תיאסר לעולם ע"ש דהכא הרי אפשר שתפסוק באופן הנ"ל בבדיקת מהרי"ל עוד פעם ודו"ק כי קצרתי]:

ז

קרטין. עט"ז מה שהביא שאלה בענין הקרטין וכבר השיג עליו הגאון ח"צ בתשובה סי' ע"ג ומסיק הסומך על הוראה הנ"ל מתיר איסור כרת ע"ש ועיין מענין זה בתשובת עבודת הגרשוני סי' כ"ב ובתשובת מאיר נתיבים סי' נ"ח ובתשו' אא"ז פנים מאירות ח"א סי' י"ב ובחלק ב' סי' קנ"ו ובתשובת שבו"י ח"ב ובנו"ב תניינא חיו"ד סי' קצ"ט וסי' קי"א וקי"ב ובתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ"ו ומ"ז ומ"ט ובתפארת צבי חיו"ד סי' כ"ח ובתשו' ושב הכהן סוס"י ל"ב ובתשו' גבעת שאול סי' ס"ו [ובתשובת חתם סופר סי' קנ"ט וקע"ו]. ולא ביארתי באריכות מהטעם שכתבתי לעיל סי' רפ"ח סק"ז ע"ש:

א

והיא עומדת. בין מקלחת בין שותתת:

א

על שפת הספל. וק"ו אם שותת תוך הספל. פרישה וב"ח:

א

וי"א דאפילו כו'. כן נלפע"ד מוכח מהש"ס והירושלמי כהי"א אלו שהם ר"ח וסייעתו (שכל דבריו דברי קבלה) והוא מהש"ס דפרק כל היד (נדה דף י"ד ע"ב) משמע דר' יוסי גבי עד שאינו בדוק (דלעיל סי' ק"צ סל"ה) מטמא משום כתם וכן הוא בירושלמי שם להדיא ובש"ס התם מדמה עד שאינו בדוק לאשה שעושה צרכיה וכ"כ הרשב"א בתה"א דף קע"ח והתוס' שם דדמי להדדי אם כן הא דאמרינן בש"ס דרבי יוסי מטהר אף לכתחלה לטהרות קאי דוקא אסיפא ולא ארישא (דברישא מודה ר"י דאסורה לכתחלה לטהרות וכן לבעלה) וכן הוא בתוס' שם ובמרדכי פ"ב דשבועות ואגודה פרק האשה ובהגהת ש"ד סימן ג' וכן מוכח ברש"י במה שפירש קמ"ל דממשנה יתירה דלא אצטריך דאפילו לכתחלה קאמר ע"ש גם הרשב"א בת"ה שם כתב דפשטא דשמעתא דפרק כל היד משמע כר"ח אלא שאח"כ חלק עליו והיינו לפי מה שפי' הוא דאף לכתחלה ארישא נמי קאי וז"א גם בב"י דחק לחלק בין טהרות לבעלה (וע"כ כ' בסוף דבריו שיש לדחות דברי ר"ח ולפמ"ש א"א לדחות כלל) וז"א אלא דכי היכי דלטהרות לכתחלה אסור ה"ה לבעלה ובזה א"ש מה שהקשה הר"ן בתשו' סימן נ"ד ומביאה הב"י דהיכי אפשר ששמואל ורבי אבא תרווייהו ס"ל כרבי יוסי ושקלי וטרי אליבא דר"מ כו' ומה שתירץ הר"ן דמודה ר' יוסי בנמצא על שפת הספל לחוד הוא דוחק דהא אינהו לא מיירי כלל בהכי אלא אע"ג דפסקו כר"י היינו לענין דיעבד במאי דפליג עליה דר"מ אבל לענין לכתחלה דמודה ליה כל מאי דשייך גבי ר"מ בדיעבד שייך גבי ר"י לענין לכתחלה וכל זה ברור ומדברי האחרונים וגם לקמן מדברי הרב וכן משמע בעט"ז דמשום חומרא אין לפסוק נגד ר"ח ולפעד"נ כן בש"ס וירושלמי:

א

אלא במקלחת. ולא שותתת ויושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל איבעי ליה לאישתכוחי אבל אם נמצא על שפת הספל גם כן טמאה דאמרינן בתר דתמו מיא אתי דם כן משמע בש"ס וכ"כ הר"ן לרבי מאיר ומודה ליה ר"י לטהרות לכתחלה וכן לבעלה וכדפי' בסמוך אבל ביושבת באמצע הספל טמאה והרב קיצר במובן:

א

בכל ענין טמאה. אפילו מקלחת לתוך הספל לחוד:

א

טהורה בכל ענין. משום דהוי ס"ס דילמא מן האיש ואם ת"ל מן האשה שמא לא מן המקור ומשמע דהיינו בנמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס:

א

רק באשה שיש לה וסת כו'. ז"ל מהרי"ל שם וכל זה לנשים שהיו להן וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו שכתבתי עליה דאין לה וסת אם כן יש להחמיר דאם לא כן וכי לעולם לא תהא טמאה כמו שאמרו רז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך הנשי' אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה שלשה ימים או ד' או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה עונה קבועה שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים ולפעד"נ לסמוך אתקנתא דלעיל כו' עכ"ל וקשה דאם בדיקה זו חשיבה בדיקה אם כן אפילו אין לה וסת נמי ול"ד למ"ש רז"ל לעיל סי' קפ"ז ס"ה גבי מכה דאל"כ וכי לעולם לא תהיה טמאה דהתם בלא בדיק' היא אבל הכא תהיה טמאה כשתמצא דם על המוך. ונראה דמהרי"ל ספוקי מספקא ליה אי האי בדיקה חשיבה בדיקה מעליותא וקאמר דבאשה זו שאין לה וסת יש להחמיר עליה ומ"מ קשה מאי קאמר וכי לעולם לא תהיה טמאה הרי תהי' טמאה כשתרא' דם שלא בשעת צרכיה. ונראה דמיירי שאינה רואה בשום פעם דם כי אם בשעת צרכיה וכן משמע בלשון השאלה שם סימן ר"ג ובאגור שהביא הב"י שכתב שלא היה לה וסת קבוע אך בכל פעם שראתה ראתה בסימנים כגון מעטשת וחוששת בפי כריסה כו' ועתה נתקלקלה אותה אשה שבשעה שישבה על הספל כו' משמע דר"ל דנתקלקלה שאינה רואה בשום פעם כ"א כשיושבת על הספל לעשות צרכיה כו' ועפ"ז מפרש מ"ש הרב שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת ר"ל שרואה אפי' בשעה שאינה עושה צרכיה אפילו אין לה וסת קבוע מ"מ היא רואה לפעמים שלא בשעת צרכיה ולכך בין עונה לעונה טהורה וכדכתב מהרי"ל ואף אם ירצה בעל דין לחלוק על פי' זה אמור לו הנה מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה סומך בפשיטות על בדיקה זו וחשיב לה בדיקה מעליותא ולא הזכיר לחלק בין יש לה וסת או לא (וגם הרב כתב נראה דיש להתיר בכל ענין כו' אך יש כו'):

א

י"א שהיא טמאה דלא התירו וכו'. קשה לאיזה צורך כתב כלל האי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת והב"י שכתבו היינו לר' יוסי דמטהר בעומדת וא"ל דה"נ ביושבת ומקלחת ואפי' הכי כשנמצא גם על העד טמאה דהא פשיטא דהא אפי' ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בשפת הספל ותוך הספל טמאה כ"ש כשנמצא על העד ותוך הספל גם מ"ש הרב ויש להחמיר לפי מ"ש לעיל ס"ק ג' שפירש ר"ח הוא עיקר אין כאן חומרא אלא כך הוא שורש הדין:

א

בין וסת שוה כו' וכבר נתבאר ענין קביעות הוסת בסימן קפ"ט עיין שם:

א

רק קרטין כו'. אבל אם מצאה דם ג"כ טמאה כדכתב המרדכי וכן מחלק הב"י בשנויא בתרא דלא כמו שמחלק בשנויא קמא. ד"מ:

א

טהורה דאין זה דם כו'. ואין צריך להטיל מים לראות אם נמוחו כדלעיל סימן קפ"ח ס"ד דהכא שאני כיון שהיא רואה עם מי רגליה חצץ דם או חול דלא כב"י שכ' דהכא בלאו הכי שרי מטעמא דלעיל סימן קפ"ח דליתא דהכא שרי אפילו בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים. כ"כ בד"מ:

א

אם מקלחת לתוך הספל כו'. כן הוא לשון הטור ורבים מקשים למה כתב אצל מקלחת לתוך הספל ואצל שותתת כתב על שפת הספל ודוחקים לתרץ. ונ"ל דלא קשה מידי דודאי עיקר החילוק הוא בין מקלחת לשותתת דבמקלחת כיון דנפקי בקילוח כי אורחה לא דחיק לה ולא הדרי מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמא אנפשה אפשר דהדר מי רגלים למקור ומוציאין עמהם דם אלא דבמקלחת א"א אלא כשמרחבת רגלי' זו מזו ומשימה את הספל בין רגליה נמצא שיורדין מי רגלים עם הדם לתוך הספל שהוא מכוון שם ולא על שפת הספל אבל בשותתת ועומדת היינו שסומכת רגליה זו אצל זו ואז א"א לה לקלח רק שותתין ממנה בנחת והספל משימה סמוך לבין רגליה ועל כן שותתת על שפת הספל כי אז מכוון שפת הספל נגד מקום יציאת מי רגליה. זה נ"ל ברור:

ב

אבל על שפת. פירוש ויושבת ובעומדת אפי' תוך הספל טמאה דבעינן תלתא לטיבות' יושבת ומקלחת ותוך הספל:

ג

תכניס מוך נקי כו'. בתשובת ר"י ווייל סי' נ"ה מבואר דאשה יש לה ב' נקבים אחד שיוצא ממנה השתן והוא למטה סמוך ליציאה והאחר שיוצא ממנו דם נדות שהוא למעלה בעומק הרבה לתוך הגוף עכ"ל:

ד

קרטין קרטין. כתב מו"ח ז"ל ונראה ודאי דאם אינה רואה דם גמור אחר מי רגליה אע"פ שאלו הקרטין הנמצאים הם דם גמור וכשממחין אותן בין האצבעות נמחין ונעשין דם אין חוששין להן דלא חמירי מדם ממש שיוצא עם מי רגלים דתלינן במכה שבכליות כל שכן הנהו קרטין עכ"ל:
שאלה על אודות האשה שיש לה וסת כדרך כל הנשים ושלא בשעת וסתה מוצאה עצמה בבדיקה טהורה מראיית דם רק שמוצאה קרטין אדומים כחודו של מחט ואותן קרטין מקצתן נבלעין בבגד פשתן ומקצתן אינן נבלעין ונלקטין מן הפשתן במחט וכשנמצאו אז אותן קרטין אינם חדין כדרך החול ומנהגה בשעת וסתה כשפוסק השפעת הדם ממנה כדרך כל הארץ אז מוצאת כמי שריית בשר ובתוכן ישנן אותן קרטין הנ"ל הרבה יותר מזולת זה והיא אומרת שהרבה פעמים הרגישה בכאב שהיה לה במקום הכליות אך שזה כמו ט' שבועות לא הרגישה באותו כאב אך תמיד עדיין מרגשת בכאב בבטנה למעלה מאותו מקום וכואב לה הרבה ודומה לה כאילו הולך שם שום דבר אנה ואנה והיא מוצאת אותן הקרטין לפעמים מתוך הרגש הכאב ולפעמים אח"כ ג"כ וזה זמן רב מנהגה כן מה משפטה:
תשובה הנה מצינו ב' היתירים במקום זה האחד הוא מכת עצמות הקרטין שרגיל לבוא מחמת מכה בכליות כמו שהועתק בב"י סימן קצ"א מתשובת הר"ן אפי' אינה מרגשת כאב והשני מכח מכה שיש לה מכה שמרגשת כאב וזה אפילו בדם גמור ותחלה נדון מהיתר הקרטין מצד עצמן שהב"י העתיק תשובת הר"ן דמועיל להיתר ואחר כן הקשה מדברי המרדכי פרק שני דשבועות מאשה שמוצאה קרטין במי רגליה כו' דטמאה ותירץ שני תירוצים האחד דאין היתר אלא דוקא בחול ממש אבל המרדכי מיירי כעין חול ולא חול ממש. ועוד תירץ דהמרדכי האוסר מיירי שראתה אח"כ דם גמור והנה לפי התירוץ הראשון אין כאן היתר מחמת הקרטין כי אין כאן חול ממש והיה ראוי להחמיר כמותו אבל באמת התירוץ הראשון חלק עליו בד"מ וכן נ"ל כי אין לו שורש ועיקר כי בהדיא כתוב במרדכי בתירוץ השני שכל הפלפול שם הוא אם אוסר הדם בעין שמצאה אח"כ ונמצא לפי זה מוכח מדאסר שם מחמת דם בעין אח"כ ש"מ שקרטין שמצאה תחלה אינן אוסרין כן היה נראה לומר לפי סברת הב"י שהקשה הנהו תרי מילי אהדדי והוכרח לבוא לידי תירוץ אבל באמת תימה רבה עליו שאין כאן קושיא כל עיקר דבמרדכי לא מיירי כלל מענין איסור או היתר הקרטין דאפילו בדם גמור היה היתר כיון שנמצא במי רגליה רק שבא להשמיענו דל"ת כיון שמותר תוך מי רגליה ה"ה אם נמצא אח"כ דם זה אינו דאין היתר במה שמצאה אח"כ דם גמור) אבל הר"ן מיירי מצד הקרטין עצמן כמבואר בדבריו דאין שם דם עליהם כלל ומותר אפי' לרבי מאיר דאוסר בנמצא דם במי רגליה. והנה עדיין יש לנו לומר מסברא דשמא הקרטין של האשה שלפנינו אינן דומין באיזה צד להקרטין דהר"ן ואין לנו ללמוד היתר משם מ"מ יש לנו עדיין היתר מצד הרגשת הכאב דהא הרגישה בכאב שהיה לה בפנים במקום הכליות א"כ ודאי משם באין הקרטין כיון שיש לה וסת כדרך כל הנשים וזה משונה ויש לתלות במכה שבכליות ודאי תלינן שלא בשעת וסתה כמו שפסק בפסקי מהרא"י סימן מ"ז ואף שזה איזה שבועות שלא הרגישה באותו כאב מ"מ כיון שיש לה מכה תלינן בה אף אם הונח לה מעוצב כאב אותה מכה מ"מ לא נתקלקל היתר התלוי בהכי דהרבה מכות ישנן שלפעמים אינן מכאיבים אף שלא נתרפאו לגמרי ואף אם יעלה על לב להחמיר בזה מ"מ הרי לפנינו שהאשה הזאת מרגשת תמיד בכאב גדול למעלה מאותו מקום ודאי תלינן בזה ואע"פ שלפעמים מפסיק קצת הרגש אותו כאב וחוזר ובא והיא מוצאת הקרטין בכל זמן מ"מ ודאי הכל אחד הוא והוא מתמצי' אותו שבא מחמת הכאב כעין שכתוב בתשובת הר"ן בב"י סימן זה בקרטין שנמצאו במי רגליה וא"ל דהא מביא רמ"א ב' דעות בסימן זה אם נמצא דם בשעת הטלת מי רגליה וגם אח"כ וכתב דיש להחמיר לק"מ דשם מיירי בלא הרגשת כאב רק בהיתר מצד מי רגליה לחוד אבל בהרגשת כאב כבר כתב לעיל מיניה דמותר אף בנמצא גם אחר מי רגלים ואע"פ שהביא שם רמ"א שאין מועיל לה היתר רק על ידי בדיקה ותו דבהדיא כתוב בהגהת שערי דורא וז"ל ואם לעולם אינה רואה רק שהבטן כואב לה למטה מטבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וכ"כ בב"י סוף סימן זה בשם האגור דמה שרואה לפעמים בלתי כאב אסורה כל זה לא קשה מידי דכ"ז שאינה מרגשת כאב רק בשעת הטלת מי רגלים אבל בלא מי רגלים אין לה כאב כלל ע"כ אין לה היתר שלא בשעת כאב דאז היא כשאר נשים משא"כ בנדון דידן דברור לה הכאב בכל עת ובכל שעה נימא ודאי דתמיד הוא מחמת מכה ואע"פ שלפעמים אינה מרגשת בכאב לפי שעה מ"מ אינה נתרפאה שהרי חוזר ונעור תמיד אח"כ ונמצא הכל בא מחמת הכאב וזה אפילו בדם גמור וכ"ש שיש לנו לומר מאחר שאינה מוצאת רק קרטין והם רגילין להולד מן הכליות ואשה זו הרגישה הרבה פעמים כאב גדול במקום הכליות דיש לנו לומר דגם קרטין אלו הוויין כקרטין דהר"ן דהא יש לה וסת כשאר נשים ותכף שפסקה מלראות דם באין אלו הקרטין ש"מ דמלתא אחריתא נינהו:

א

האשה וכו' מה שקשה ע"ז מעד שאינו בדוק ע"ל סי' ק"צ ע"ש:

ב

וי"א דאין להתיר אלא ביושבת וכו' זהו דעת הטור והרא"ש דאף ר"י לא פליג אר"מ כי אם במזנקת דאיכא חדא לטיבות' אבל בשותת ועומדת דהוי תרתי לריעותא מודה ר"י דטמאה והקשה הב"ח א"כ מה פריך הגמ' השתא בחד ספקא מטהרין בב' ספיקא מבעי הא בב' ספיקא טהור אפי' בעומדת ושותתת ולק"מ דלכך לא הקשה הגמ' קושיא זו כי אם בתר דמסקינן דבב' ספיקא אף ר"מ מטהר ועכצ"ל דהך תרי ספיקא הוי יותר מחד צד לטיבות' דהא בחד צד לטיבות' מטמא ר"מ ובעי תרתי לטיבות' ומ"מ מטהר בב' ספיק' ש"מ הואיל ויש כאן ספק אולי לא בא מהאיש כלל נחשב כתרתי לטיבות' ומטהר ר"מ וא"כ מקש' הגמ' אח"כ שפיר השתא בחד ספק דיש כאן רק חדא לטיבותא מכשיר ר"י מכ"ש בב' ספיקות דע"כ הוי תרתי לטיבות' דהא ר"מ מטהר בי' פשיטא דמטהר ר"י ולק"מ ופשוט:

ג

אבל אם נמצא בספל שאיש ואשה כו' טהורה בכל ענין וכתב הש"ך בסק"ו דהיינו בנמצא תוך הספל ואם נתכוין ליושבת דבריו מעיקרא ליתא דהא עומדת איכא חד לריעותא ומותר בס"ס ה"ה ביושבת ושותתת דהוי חד לריעותא ומותר בס"ס ואם נתכוין בעומד עכ"פ יהי' מקלחת דהוי חד לריעותא בזו אין דברי' מפורכ' אבל מ"מ אין לו ראי' ולשונו מורה דדייק ממשנה דקתני על המים וזהו אינו דהא אף ביושבת איירי ולכן אין לדבריו שורש:

ד

רק באשה שיש לה וסת עי' ש"ך שהאריך בסק"ז דלמה צריך דוקא וסת וקשה וכי לעולם לא תטמא לא שייך כיון דתטמא ברואה שלא בעת צרכי' ולכן מפרש דגם מהרי"ל מיירי באשה שלא ראתה וסת' כי אם ע"י מי רגלה ולכך הצריכה וסת עכ"ל אבל לבבי לא כן ידמה דא"כ דאשה זו אין רואה דם וסתה רק ע"י מי רגלי' וברור לפנינו דאשה זו רואה דם מקור במי רגלי' וא"כ איך התיר מהרי"ל בתשוב' אפי' באין לה וסת קבוע רק שדרכה תמיד מבלי להקדים ד"מ מכ' לכ' אף שלפעמים רואה כ"א או כ"ג וכדומה ע"ש וקשה הא וסת אין לה שנימא בי' חזקה אורח בזמנו בא וא"כ אם לאחר הפלג' י' ימים ראתה במי רגלי' מאין היתר לטהר' כיון שברור לן שרואה דם מהמקור תוך מי רגלים ולמה נטהר הראי' לאחר יו"ד להפלג' במי רגלים ונטמא הראי' לאחר כ' במי רגלים ודבר זה צע"ג לטהר אשה אשר ברור לן כי דם מן מקורה בא במי רגלי' כי אינה רואה כי אם בכה"ג ואין לה וסת קבוע רק הואיל ודרכ' מבלי להקדים אם פעם ופעמים הקדימ' יהי' טהורה ועוד מה כל חרדה שהחריד המהרי"ל באשה זו לטהרה כיון שאין דרכה לראות במי רגלה רק בזמן מוגבל ובזמן מוגבל אפי' בבדיקת מוך טמאה ואם בשביל שפעם א' שינת' במקר' ע"ז החריד כל חרדה והלא תמיד לא ראתה רק בזמן מוגבל ואם תמיד ראתה שלא בזמן מוגבל איך כ' מהרי"ל שרואה מכ' לכ' ואם הפשט דרואה מכ' לכ' בראי' פשוטה מה אריא מכ' לכ' הא בלא"ה כיון שראתה שלא במי רגלי' קושית הש"ך במקומו ולכן אמת יורה דרכו דמיירי דראתה מכ' לכ' כפשוט' ודברי הש"ך דאינו רואה רק במ"ר ליתא וכן מורין דברי מהרי"ל בתשוב' דלא כדבריו ובקושיא נראה דהא דכתב מהר"ל וכי לעולם לא תהא טמא' אין כונתו על עולמו של אשה דלא תהא טמאה כל ימי' דפשיטא תוכל להיות טמא ברואה שלא במי רגלי' כקושית הש"ך רק כונתו לעולם ברואה במי רגלי' תהי' ראי' זו לעולם טהור וזהו לא יתכן כיון דאין וסת לאשה זו עד שנאמר בה חזקה אורח בזמנו כו' רק רואה פעם בשעה זו ופעם בשעה זו וא"כ וכי לא ימלט שרוא' פ"א לאחר מי רגלי' דמאן מעכב הלא אין לה זמן מוגבל ואדרב' חימום מי רגלי' עלולין להביא דם כמ"ש מחברים וא"כ נטהר אשה והיא באמת ראתה דם גמור כי אין ספק ברב ימי ושנים שיזדמן שתהי' רואה פ"א וסתה רצוף למי רגלי'. וזהו כונתו ונכון ולכך אם יש לה עכ"פ זמן מוגבל לראי' מכ' לכ' אע"פ שאינו כוסת הקבוע מ"מ יצאנו קצת מידי ספק זה בתוך ימים אלו אמרינן דלא יזדמן שתראה דם מהמקור במי רגלי' דלא עלולה לראות בימים אלו אבל באין לה מוגבל מי יבחן אולי הראי' סמוך למי רגלי' וא"ש והמעיין במהרי"ל יראה שדברי נכונין וברורין עבק"א:

ה

ואם מצאה דם תוך מי רגלי' וגם על העד כו' י"א דהיא טמאה וכו' הש"ך בס"ק ח' כתב דהוא ללא צורך כיון דכבר פסק לעיל להחמיר זולת במקלחת ע"ש ומלבד דיש לדחות דבשלמא לעיל אמרינן אי איתא דממי רגלי' באה למה נמצא על שפת ולא תוך הספל משא"כ בבדיקה די"ל שיורי טיפת דם ממי רגלים נשארין דבוקין בצדדין בפרוזדר ובבדיקת עד נמצאו ואין כאן ריעות' כלל אף גם נראה דדעת הלזה אם נמצא ע"ג העד אין תולין כלל במי רגלי' דאין תולין במי רגלי' רק ברואה אבל בנמצא על העד אין ענין כלל למי רגלי' וא"כ בבדקה בעד בלתי בדוק הרי זה נימא כמו לעיל בסי' ק"צ ע"ש משא"כ אלו הוי אמרינן דהיינו ראתה במי רגלי' ראתה ע"ג עד רק אסורה כמו בנמצאת על שפת הספל כמ"ש הש"ך א"כ טומאה זו מכח ספק דלמא הדרי מ"ר למקור כנ"ל ובעד שאינו בדוק הרי כאן ס"ס דלמא מעלמא ואת"ל מבדיקה דלמא מן מי רגלי' ולזה קמ"ל דגבי בדיקה לא תלינן כלל במי רגלים וא"כ חזר הדין לדלעיל בסי' ק"ץ דאפי' עד שאינו בדוק טמא וא"ש:

ו

רק קרטין קרטין כמו חול וכו' עי' ט"ז סק"ד שהאריך וסוף דבריו דאפי' בנמצא חצף אדמה וקרטין שלא בשעת הטלת מי רגלים א"כ שייך הדין הנאמר ברמ"א והגאון חכם צבי בתשובתיו השיגו דלא מיירי הר"ן והרמ"א רק אחר מי רגלי' אבל זולתו לא והגאון שב יעקב עמד לימין הט"ז דמידי טעמא דר"ן דלא שכיחי לראות בקרטין וא"כ אף שלא בשעת מי רגלי' נמי לא שכיח ודברים אלו ליתא דהא איירי ע"כ בשנמחו כמ"ש הב"ה וד"מ וכ"כ הש"ך סקי"א ע"ש וא"כ קשיא לי הך סוגיא דגמ' דהמפלת כמין יבחושי' ושעורין דאמרו חכמים תטיל למי' אם נמחו טמאה וכי דרכה של אשה לראות כמין יבחושין וכדומה ומ"ש יבחושין ומ"ש קרטין (א) והר"ן מיירי אפי' אינה מרגשת כאב כמ"ש הט"ז בעצמו אלא ברור חלילה לנו להתיר דאם נמוחו דם גמורה הן רק במי רגלי' בלא"ה יש כאן היתר דהא רואה במי רגלי' ור"י מטהר לגמרי אפי' בכל צדדין ריעות' רק ר"מ מטמא כמ"ש הר"ן דחייש למעוטי דלמא הדר מי רגלי' למקור ואייתי ס"ל להר"ן אייתי דם אמרינן אבל קרטין לא אמרינן כי יותר שכיח לתלות קרטין במי רגלי' שהיא תולדת כליות ומשם מתמצי המי רגלי' ובאין כנודע משנתלות במקור דאין שכיח להוליד קרטין (ב) אבל בראי' שלא במי רגלי' דאין סברא לתלותן במי רגלים כלל וכל בדיקות מסתמא הן במקור מהיכי תיתי לתלותן במי רגלים ומה טיבו של מי רגלי' לכאן ואנו תולין במקור וכיון שנמחו דם שנימוח טמא וביחוד בעובדא דט"ז דהרגישה כאב למעל' ממקור וא"כ מה טיבו של כליות לכאן שהן באחורי' בצד סיום השדרה ויותר ברור דם מהמקור קאתי והג' שב יעקב ביקש לומר דיש חילוק בין קרטין להך דראתה כדמות חול דזהו אינו מחמת מכה שבכליות ומה ישיב על הך דאשה שהפילה כמין קליפות והעידו רופאין שאשה מכה יש לה במעים ומ"מ אם נמוחו טמאה ועיין מש"ל סי' קפ"ח ותמהני מחכם הנ"ל שבסבר' דקות שאין להן שורש בש"ס ופוסקים קודמים ובסבר' מי יאמר ואפשר דשאני זה מהך דחול ביקש להתיר איסור חמור כזה ובפרט בבדיק' שהיא איסור של תורה ואלו אמר להחמיר לא הינו שומעין בסברות דקות כזה ופשיטא להקל ובמחילה מכבודו הרמה שכתב על הגאון חכם צבי שדבריו הן דבר שפתי' שפת יתר ולא נאות לכתוב כן כי דבריו בזה המה ברורין וח"ו להתיר בקרטין בלי מי רגלי' ואם לסמוך על רופאין הלא אין ענין זה לכאן ועמש"ל סי' קפ"ח אבל זולת זה ח"ו להתיר קרטין כמש"ל דמ"ש קרטין ומ"ש קליפות וכדומה ולכן אין להתיר כנ"ל:

א

סעיף א וי"א וכו' אבל אם שותת וכו' ובעומדת כ"ע טמא זהו דעת הרא"ש והטור ולכאורה קשה לי הא בלא"ה יש להבין בגמ' דפריך בדף נ"ו על שמואל דאמר עד שתרגיש מהך ר"מ אם עומדת וכו' יושבת טהורה ממנ"פ אי דארגישה וכו' וק' מאי פריך מר"מ הא שמואל אמר בפירוש הלכה כר"י וא"ל דקו' מר"מ גופה דוודאי לא יפלוג על הקרא בבשרה ז"א דאדרבה הא הגמ' פריך על שמואל שם הא צריך בבשרה ולא בשפיר ומשני תרתי ש"מ וזה דוקא ללמוד תרתי בלי משמעות ויתר כלל א"כ וודאי דלא פריך להיפך על ר"מ וצ"ל בדוחק דקו' הגמ' משמואל אף דהוא קיי"ל כר"י מ"מ כתני אמר' לשמעת' וקשה לדברי הרא"ש למה לא פריך יותר על שמואל מר"י גופי' דמודה גבי עומדת ומזנקת וצ"ע וכה"ג קשה לי על דברי הש"ך דס"ל דר"י מודה לכתחילה דאסור א"כ יש להקשות יותר וד"ל כיון דאינו קאמר בפירוש הא כך יהי' אליבי' דאמת וצ"ע וא"ל דאף אליבי' דש"ך וכפי' ר"ת דמתחילה אסור ר"י וכה"ג לשיטת הרא"ש דמודה בעומדת ומקלחות לר"מ היינו רק מדרבנן ק' הא בה"א לא נחית לחלק אליבי' דשמואל בין טומאה דרבנן ודאוריית' וצ"ע:

ב

סעיף ב עמ"ש אמו"ז הגז"ל סק"ד על הש"ך שכתב סק"ז דלמה צריד דוקא וסת וקו' וכי לעולם ל"ת לא שייך דטמאה ברואה וכו' ולכן מפרש דגם מהרי"ל מיירי באשה שלא ראתה וסתה כ"א ע"י מי רגלים והקשה הוא ז"ל דא"כ דאשה זו רואה דם מקור במי רגלים וא"כ איך התיר מהרי"ל אפי' אין לה וסת קבוע רק שדרכה תמיד מבלי להקדים ד"מ מכ' לכ' אף שלפעמים רואה כ"א או כ"ג וקשה הא וסת אין לה שנימא בי' חזקה אורח בזמנו בא וא"כ אם לאחר הפלגה יו"ד ימים ראתה במ"ר מאין היתר לטהרה כיון שברור שרואה דם מהמקור תוך מ"ר וכו' ואין להקשות הא מבואר לעיל סי' קפ"ו דאם אין דרכה להקדים מכ' אף שלפעמים מאחרת לכ"א כ"ב מ"מ עד כ' כאשה שיש לה וסת חשבינן ז"א ודאי אם ראתה לאחר כ' בלי מ"ר חשבינן לוסת אבל הך אשה שרואה תמיד עם מ"ר וגם לאחר כ' אין לה קבע פעמים מאחרת וכו' א"כ קשה ונימא שתקבע וסת באותו הראי' שראתה ביו"ד יום להפלגה כיון דראתה ג"פ כדרכה לראות דמי וסתה עם מי רגלים והאיך שייך לומר חזקה הא חזינן שאין דרכה לראות כשארי נשים רק עם מ"ר ונכון ופשוט:

א

אבל אם שותתין על שפת הספל. עיין בט"ז שכתב הטעם דכתב הטור ומור"ם שפת הספל והוא נכון והש"ך כתב וז"ל על שפת הספל וק"ו אם שותתת תוך הספל. פרישה וב"ח עכ"ל. הנה מ"ש כן בשם הפרישה זה ודאי אינו עיין בו גם הב"ח שכתב כן היינו דווקא אלשון הטור והיינו שהיתה מקלחת ולאחר הקילוח היתה שותתת על שפת הספל ועל זה כ' דהוא קל וחומר אם היתה שותתת מתחלה תוך הספל אבל מור"ם שכ' שנמצא שם דם משמע שנמצא על שפת הספל ואם כן לא שייך לומר הקל וחומר ואדרבה יותר יש לטמאתה בתוך הספל משפת הספל כמבואר בש"ס ופוסקים להדיא:

ב

אלא במקלחת. פי' ויושבת על שפת הספל לחוד אבל בנמצא על שפת הספל או יושבת בו באמצע ספל טמאה כמבואר בדברי הפוסקים (דהיינו דעת הי"א) וכ"כ הש"ך:

ג

טהורה. וכתב הש"ך ומשמע דהיינו בנמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס עכ"ל וכוונתו מדקתני במתני' ונמצא דם על המים אבל באמת אין זה מוכרח כל כך דאפשר דה"ה בנמצא על שפת הספל אלא שדיבר בהווה דכיון דאיכא עוד ספק דלמא מן האיש הוא דאף שהוא מן האיש אפשר למצוא על שפת הספל דלפעמים אינו מטיל מים למרחוק כל כך וכדמשמע בריש פ' כל היד ולכן אפילו בשפת הספל טהורה דהא דעת כמה גדולי הפוסקים דאפילו כשהיה משתנת לבד טהורה בכל ענין וכדברי המחבר אם כן היכא דאיכא למתלי באיש אפשר דאליבא דכולי עלמא טהורה אף בנמצא על שפת הספל ואין להקשות דלפי זה מה מקשה הש"ס ורבי יוסי בחד ספיקא מטהר ברישא בס"ס מבעי' ומאי קושיא הלא לדעת הר"ן וסייעתו לא מטהר רבי יוסי ברישא אלא בנמצא תוך הספל ובסיפא טהורה אפילו בשפת הספל יש לומר דהמקשה סובר דאי מש"ה תני תנא המשנה יתירה א"כ אמאי לא תני התנא עיקר החילוק שבין רישא לסיפא להדיא וק"ל כה"ג נ"ל ליישב ג"כ מאי שמקשה הב"ח לדעת הרא"ש והתוספות בסעיף ב' והניח בצ"ע ולפי מ"ש ניחא:

ד

רק באשה שיש לה וסת. אפילו אין לה וסת קבוע רק שדרכה לראות לפעמים שלא בשעת צרכיה משא"כ באינה רואה אלא במי רגליה כן פי' הש"ך דברי הרב ובזה מתורץ מה שמקשה הט"ז בסימן קפ"ז ס"ק י' דברי הרב אהדדי ועיין בספר נה"כ שם שמחלק עוד בכמה חילוקים ועיין בתשובת צ"צ סימן צ"ב ובאר עשק סימן ב' ועיין בט"ז ס"ס זה בתשובתו ועמש"ל ס"ה:

ה

טהורה. דאין זה דם ואפילו אם נמות במים גם כן טהורה ול"ד לדלעיל בסימן קס"ח דאם נמוח דטמאה דשאני הכא כיון שרואה עם מי רגליה: