שולחן ערוך, יורה דעה קכ״ו: דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור. ובו ז' סעיפים:
המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה נאסר כל היין שבכלי העליון שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון ורואים כאילו יין של האיסור מעורב בשל היתר ואם עירה וקיטף שקודם שנגע בשל האיסור הפסיק קלוח היורד מהיין של היתר מותר:

ב

הא דנצוק חבור ה"מ בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך מותר: הגה ואין חילוק בין אם היה הרבה יין בחבית או לא ואפי' יכול למכרו לעובד כוכבים וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט ודוקא ביין נסך אבל בשאר איסורים אם יכול למכרו לעובד כוכבים ואין בו הפסד מרובה לא מיקרי הפסד מרובה (מסקנת ת"ה סימן ר"ד):

ג

נצוק בר נצוק אינו חבור:

ד

אם העובד כוכבים מערה יין מכלי לטיט או לאשפה או למקום לכלוך אין דרך נסוך בכך והכל מותר בין מה שיצא לחוץ בין מה שבפנים אבל אם היה ישראל או עובד כוכבים מערה לטיט או לאשפה ובא עובד כוכבים ונגע בקלוח הכל אסור:

ה

המערה יין לתוך כלי של עובד כוכבים שלא הודח ואין בו משקה טופח את שעירה בו אסור בשתייה ואת שעירה ממנו מותר אפי' בשתייה. הגה ואם יש בו כדי להטפיח אסור בנצוק (בית יוסף בשם ר' ירוחם וסמ"ג ותוס' ורא"ש פרק בתרא דעבודת כוכבים) מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו ואם הוא סתם יינם בטל בס' כמו שיתבאר בסימן קל"ד:

ו

קנקן יין שיש בו קיתון של מים ועירה ממנו לתוך צלוחית שיש בו יין של עובד כוכבים אם יש במים של קנקן לבטל היין שבצלוחית מותר ושיעור הביטול היינו שיהיה במים ס' כנגדו. (ד"ע) (וע"ל סימן קל"ד סעיף ה' :

ז

גת שהיין יורד ממנו לבור ונגע עובד כוכבים בקלוח היורד אם יש בחרצנים וזגים וענבים שבגת ששים כנגד הקילוח לא נאסר מה שבגת: הגה דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. שמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם י"ב חדש מקרי מין במינו עם יין. (ב"י בשם תשובת הרשב"א):

א

בהנאה. לאפוקי אם אינו אסור אלא בשתיה דלא שייך ביה ניצוק (כדלקמן סעיף ה'):

ב

למכרו. אלא שצריך לזלזל קצת במכירתו לעובד כוכבים:

ג

בכוס. כתב הלבוש דמה שהוא בכוס צריך דוקא שישפכנו לארץ והשיג עליו הט"ז ופסק דאפי' בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים:

ד

בר ניצוק. כגון שיצק הישראל מקנקן לכלי של יי"נ שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק וחזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר:

ה

לטיט. כ' הש"ך אבל ע"ג קרקע לא שאף הם מזלפים ע"ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהם הרשב"א ובלבוש כתב אם שופך יין על גבי קרקע ונגע עובד כוכבים באותו קלוח נאסר הקלוח מן הנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק עכ"ל:

ו

לחוץ. כ' הלבוש ואפילו נגע בו העובד כוכבים זה שמערהו לטיט הכל מותר שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלה מחשבתו ואין כאן מחשבת ניסוך כלל:

ז

בשתיה. שלא אמרו ניצוק חיבור אלא המערה לתוך יי"נ האסור בהנאה ונראה דאע"ג דכל מגעם וסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג מ"מ אמרינן בזה ניצוק חיבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא. ש"ך:

ח

להטפיח. כ' רבינו ירוחם ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפי' בטופח לחוד הוי חיבור וע"ל סימן קכ"ג סי"ז וסי' קל"ז ס"א [יהודי ועובד כוכבים שישבו לשתות ושתה העובד כוכבים ולא הדיח הישראל את הכוס והיה בו טפח ע"מ להטפיח וחזר הישראל ועירב מהצלוחית לכוס הכל אסור אפילו מה שבצלוחית דקי"ל ניצוק הוי חיבור רדב"ז סי' ר"ץ ע"כ יש לזהר בשטיפת הכוס היטב אחר שתיית העובד כוכבים]:

ט

ס'. כ' הש"ך דהיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש"ע דפוס הענווא אך בלבוש כתב בפירוש ששים תרי זימני וצ"ע עכ"ל:

י

גת. וה"ה חבית כדמוכח מתשובת הרשב"א ופשוט הוא. ש"ך:

יא

רבה. כתב הש"ך דהכא מיירי לדינא דש"ס אבל בזמן הזה א"צ לזה לסלק את מינו אלא הכל היין והחרצנים והזגים והענבים והשמרים מצטרפים לבטל בס' דקי"ל סתם יינם בטל בס' ומ"מ הא דאם נגע בקלוח מבטלין בס' צ"ע לדינא דמדברי התוס' דף ע"ב ע"ב לא משמע כן מיהו המעיין שם בתו' יראה דלק"מ כי כתבו שם דבהפסד מרובה יש לבטל בששים אף אם נגע בקלוח ע"ש והמחבר ס"ל דכאן מקרי הפסד מרובה כמ"ש לעיל ס"ב וק"ל (*) וע"ל סי' קל"ד ס"ב בהג"ה עוד מדיני ניצוק:

א

כמימרא דרב הונא עבודת כוכבי' דף ע"ב רש"י והגאוני' והרי"ף והרמב"ם בפי"ב מהמ"א והרא"ש וכ"כ הטור:

ב

כמימרא דרב חסדא שם:

ג

הרא"ש וטור בשם הר"מ מרוטנבורג ע"פ גדולי צרפת והמרדכי ות"ה סי' ר"ד וכ"כ ש"פ בשמו וכ"כ בתוס' שם אהא דרב חסדא שם דבהפסד גדול יש לסמוך אדברי ר"ת
(°) פי' משום דאקילו ביה רבנן בכמה דוכתי לא דייקינן כולי האי להחמיר:

ד

תוס' והרא"ש שם פירש שיצק ישראל לצלוחית של עובד כוכבים שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק ואם חזר ישראל ויצק מן החבית למה שבקנקן מותר מה שנשאר בחבית:

ה

טור בשם הראב"ד וכ"כ הרשב"א בשמו בת"ה הארוך:

ו

שם בשם הראב"ד:

ז

שם בשם הרשב"א בת"ה ורבינו ירוחם:

ח

ב"י בשם הרשב"א בת"ה:

ט

טור בשם

י

שם בשם הרשב"א בת"ה מטעם שאנו רואים היין הכשר כאלו אינו והאיסור מים רבים עליו ומבטלין אותו
(°) ששם פסק דבטל בו' חלקים וכן נלע"ד להגיה כאן ע"פ הש"ע דפוס הענווא שהרי עיקר דין זה הביא הטור בשם הרשב"א וכתב עליו הב"י הכל בת"ה וכבר נתבאר כיוצא בזה בסי' קכ"ג ע"ב ושם ובסי' קל"ד הביא דברי הרשב"א שפסק בהדי' הכי ועי' בב"ח ובש"ך:

יא

שם בשמו וציינתיו לעיל בסי' קכ"ג סעיף כ':

א

הא דניצוק כו'. תוס' שם סד"ה א"ל ר"ח:

ב

ואין חילוק כו' וכל מה כו'. שם בשם א' מהגדולים:

ג

אבל כו'. כמ"ש בגטין נ"ג א' ובב"ק קי"ז א' דמדמע הפסד מועט הוא דיכול למכרו אע"פ שצריך לזלזל במכירתו ולא מפליג בין רב למעט משא"כ ביי"נ דיש להקל ותו דחומרא דאתי לידי קולא דכמה רבוואתא ס"ל דאסור למכור סתם יינם לעובד כוכבים כמש"ל ר"ס קכ"ג. שם:

ד

ניצוק בר כו'. עתוס' שם נ"ו ב' ד"ה גרגותני כו' בשם רש"י ואע"ג שהריב"ם דחהו מ"מ פסק בת"ה כרש"י:
(ליקוט) ניצוק בר כו'. ממש"ש ע"ב א' דעכבת יין שבמשפך אסור משום ניצוק אבל המדה לא נאסרה. מרדכי פ"ה סי' אלף שנ"ז (ע"כ):

ה

אם העובד כוכבים כו'. כמש"ש ל"ג א' והכא בעידנא כו' וכפי' הראב"ד שם ונתן לתוכו יין וישראל עע"ג פי' שיינו של ישראל נתנן לתוכו ואפ"ה כל שהעובד כוכבים שופך אע"פ שאינו נוגע אסור כמ"ש שם ע"ב ב' בעובד כוכבים המערה כו' והיינו דמקשינן כי ישראל עע"ג כו' ומשני בעידנא דקא שרי כו' והא דבעינן ישראל עע"ג דדילמא מנסך ליה מעיקרא קודם שישפכנו ואע"ג דאמרינן בעובד כוכבים המערה היינו ע"ג קרקע דלא מאיס וכן אמרינן בירושלמי שם וחש לומר שמא ניסך אינו עשוי לנסך ע"ג דבר מאוס כו'. ר"ן שם ות"ח:

ו

אבל כו'. דדוקא בעובד כוכבים השופכו דמבטיל ליה לא קמנסך משא"כ כה"ג:

ז

הכל אסור. דמה שבפנים אסור משום ניצוק כמ"ש בר"ס קכ"ה ודעת מרדכי דניצוק ההולך לאיבוד מותר. ב"י:

ח

המערה כו' את כו'. כמ"ש במתני' כ"ט ב' נודות העובד כוכבים כו' וחכ"א כו':

ט

ואת שעירה כו'. דלא אמרו ניצוק חיבור אלא ליי"נ משמע דוקא האסור בהנאה אבל במה שאינו אסור רק בשתיה אינו אסור משום ניצוק. ת"ה בשם הגאונים וז"ש רש"י ע"ב ב' בד"ה אלא בניצוק כו' ליין שבקרקעיתה ול"ק משום הכלי של עובד כוכבים אבל פשטא דמתני' לא משמע כן דקאמר אם יש בו עכבת כו' ול"ק ג"כ בכלי של עובד כוכבים אם יש בו מעט יין וצ"ע:

י

ואם יש כו'. עתוס' ס' ב' ד"ה אי איכא כו' ודוקא טופח ע"מ להטפיח ואע"ג דר"ה שם ע"ב אפילו בטופח ואין בו להטפיח ס"ל דחיבור וכמ"ש רש"י שם בד"ה ומשקה כו' לית הלכתא בהא כד"ה לכ"ע מהא דרב אשי הנ"ל ס' ב' וכמ"ש תוס' ע"ב ב' בד"ה א"ל ר"ה כו':

יא

(ליקוט) מיהו כו'. תוס' ע"ב ב' סד"ה א"ל ר"ח. אמנם כו':
ואם הוא סתם כו'. שם בתוס' ועתוס' ע"ג א' ד"ה יין ביין כו' (ע"כ):
(ליקוט) מיהו אינו אוסר כו'. תוס' וראיה ממש"ש ע"ג א' כי אתא רב דימי כו' ולא נאסר בניצוק. הרא"ש סוף סכ"ו ועמש"ל סי' קל"ב ס"ב דהרמב"ם לא ס"ל כן וכ"מ ע"א ב' דקאמר ל"צ דקא כו' ש"מ ניצוק חיבור כו' וכמאן כו' אבל למ"ד ניצוק חיבור לא הקשה כלום (ע"כ):

יב

קנקן כו'. עתוס' סד"ה הנ"ל אמנם אם משך יין כו' והוא לדעת ר"ת דמתיר בסתם יינם בס' אבל לרשב"א וש"פ דאוסרין אפילו בסתם יינם בכ"ש נ"מ לכה"ג עם מים וכמש"ש ע"ג א' ב':

יג

ושיעור הביטול כו'. היינו כדעת ת"ה בשם התוס' וכסברא הראשונה דלעיל סי' קכ"ג ס"ח בהג"ה אבל בסי' קל"ד ס"ה פסק כסברא האחרונה:

יד

גת כו'. הרשב"א והטור אבל בתוס' סד"ה א"ל ר"ח הנ"ל כ' דכולו אסור וכ"כ מרדכי ורי"ו:

טו

(ליקוט) אם יש כו' דאמרינן כו'. כרבא שם ס"ו א' דאמר חמרא חדתא כו' ועתוס' נ"ו ב' בד"ה אבל כו' והוא ג"כ לשיטת הרשב"א וש"פ דאוסר אפי' בסתם יינם במשהו אבל לדעת תוס' וסייעתם דמתירין בס' א"צ לזה וכמש"ש בתוס' וא"ת לפר"ת כו' (ע"כ):

טז

(ליקוט) שמרי יין כו'. דנקראין על שם היין וכמ"ש בפ"ק דמכות (ג' ב') ובפ"ג דעירובין התם מיא דציבעא מיקרי. שם (ע"כ):

א

יין לתוך כלי. פט"ז סק"ו בתשובת אחיו מהר"י הלוי סימן מ"ו ומ"ז:

ב

גת שהיין. עבה"ט וע' בדגול מרבבה שכתב דכאן מיירי שאין הפסד כלל ויכול למכרו לעובד כוכבים וא"צ אפילו לזלזל קצת אבל אם יש הפסד קצת שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים לא אמרינן נצוק חבור בחבית כמ"ש לעיל ס"ב וכ"ש גבי גת וע"ש מ"ש עוד:

א

(סימן קכ"ו ש"ך ס"ק י"ג) צ"ע לדינא. ע' בתשובת זכרון דברים להרב בעל פר"ח מ"א (דף כ"ג ע"א):

א

המערה כו' עד שבכלי התחתון. הוא ל' הרמב"ם פי"ב מהמ"א דין י"א אלא שהכניס המחבר בדבריו האסור בהנאה ובא להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה דלא שייך ביה ניצוק כדלקמן ס"ה וע"ל סימן קל"ב ס"ק י"ח וס"ק כ"ד וסימן קל"ד ס"ק ג':

א

אבל בהפסד מרובה כו'. סמכי' אהפוסקים המתירים:

א

ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים. אלא שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים:

א

ודוקא ביי"נ. דאקילו ביה רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי ותו דלא שייך כ"כ למיחשבי' הפסד מועט משום דאפשר למכור לעובד כוכבים ומש"ה נחמיר לשויה יי"נ חומרא דאתי לידי קולא הוא דכמה רבוותא אסרו למכור יין הנאסר במגע עובד כוכבים לעובד כוכבים עכ"ל ת"ה:

א

נצוק בר נצוק כו'. כגון שיצק הישראל מקצתן () לכלי של יי"נ שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק ואם חזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר:

א

לטיט כו'. אבל ע"ג קרקע לא שאף הם מזלפין ע"ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהן רשב"א ומביאו ב"י ופרישה ובעט"ז כתב אם שופך יין ע"ג קרקע ונגע עובד כרכבים באותו קילוח נאסר הקילוח מן הנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק עכ"ל ולא פי' כפשוטו דמ"ש בחוץ נאסר משום כחו ויפה כוון דאם לא כן לא היה נאסר אלא משום כחו בשתייה כדלעיל ר"ס קכ"ה ולא היה נאסר מה שבפני' משום ניצוק דניצוק אינו אוסר אלא ביין האסור בהנאה כדבסעיף שאחר זה ואע"ג דמדברי הרשב"א שם נראה דאף בשופך ואינו נוגע אסור משום ניצוק לטעמיה אזיל דאוסר כחו בהנאה משא"כ לדידן:

א

בין מה שיצא לחוץ. כתב העט"ז דאפילו נגע העובד כוכבים זה שמערהו לטיט הכל מותר שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלי' מחשבתיה ושויה כמים בעלמא ואין כאן מחשבת ניסוך כלל עכ"ל והוא מדברי הרשב"א בשם הראב"ד ומביאו ב"י:

א

אסור בשתייה. כדלקמן סימן קל"ז:

א

מותר אפילו בשתייה. שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי"נ האסור בהנאה רשב"א וכ"כ רבינו ירוחם ונראה דאע"ג דכל מגעם וסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג מ"מ אמרי' בזה ניצוק חבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא:

א

כדי להטפיח. ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפילו בטופח לחוד הוי חבור רבינו ירוחם ומביאו ב"י וד"מ וע"ל סימן קכ"ג סעיף קטן ל"ב ולקמן סימן קנ"ז ס"ק ד' ועמ"ש מהרש"ל בתשו סי' ע"ו:

א

ששים כנגדו. במקצת ספרים כתוב כאן הג"ה ע"ל סי' קל"ד ס"ה וכן הוא בש"ע שנדפסו באמשטרדם ור"ל דשם פסק דשיעור הביטול היינו שיהא ששה חלקים כנגדו והפסקים סותרים זא"ז וכן הקשה הב"ח בקונטרס אחרון ופסק דסגי בששה חלקים והיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש"ע דפוס הענאוי אך בעט"ז כתוב בפירוש ששים תרי זימני וצ"ע:

א

גת כו'. ) וה"ה חבי' כדמוכח מתשובת הרשב"א שהביא הב"י ס"ס זה ופשוט הוא:

א

דאמרי' כו'. תימה דזה אינו אלא לדעת הטור דס"ל לקמן סימן קל"ד דסתם יינם נמי מין במינו במשהו אבל להרב דס"ל התם דסתם יינם בטל בס' וכמ"ש בסימן זה סוף ס"ה א"כ א"צ לסלק את מינו אלא הכל היין והחרצנים והזגים וענבים ושמרים מצטרפים לבטל בששים וכן קשה על העט"ז ואולי ס"ל דדוקא סתם יינם בטל בס' אבל לא יין שנאסר במגע עובדי כוכבים אבל א"א לומר כן וכמש"ל סימן קכ"ג ס"ק מ' ויש ליישב דהכא מיירי לדינא דש"ס דדוקא בזמן הזה קאמר הרב בסימן קל"ד דבטל בס' ע"ש (אלא דצ"ע דמדברי הגהמ"י פט"ז מהמ"א ומביאו ב"י וד"מ לקמן ר"ס קל"ד משמע להדיא דאפילו למ"ד סתם יינם אינו בטל בס' היינו דוקא יין שנגע בו עובד כוכבים שנתערב אבל נצוק בטל בס' לכ"ע ע"ש וי"ל דס"ל להרב דלא כהגהמ"י אלא כהמחבר וסייעתו) ומ"מ הא דס"ל להרשב"א דאם נגע בקילוח מבטלין בס' ונמשכו לדעתו הט"ו צ"ע לדינא דהתו' פ' בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ב ע"ב) כתבו וז"ל אם משך ישראל מן החבית לכלי שיש בו יי"נ אם יש בחבית ס' כנגד היין שבכלי מותר אפילו למ"ד נצוק חבור דלא גרע מאלו היה כולו מעורב בחבית שהיה בטל בס' בסתם יינם כמו שפי' ר"ת וניצוק דמיתסר ה"ד כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח שהוא הניצוק דהשתא הוי כאלו נוגע העובד כוכבים בחבית כי האי מיתסר עכ"ל וכ"כ המרדכי והאגודה שם וע"ל סי' קל"ד סק"ג וס"ב בהגה"ה עוד מדיני ניצוק:

א

ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים. הטעם שם בת"ה סי' ר"ד דאע"ג דיכול למכרו לעובד כוכבים בזול וזה לא מקרי הפסד מרובה כדמוכח שם מתרומה שנתערב בחולין מ"מ כאן חשבינן זה להפסד מרובה כל היכא דצריך למכור בזול דביין נסך לא דייקינן בזמן הזה כולי האי כבשאר איסורים ותו דאם תחשיב ליה להפסד מועט ותמכרנו לעובד כוכבים ימשך מזה קולא דהא כמה רבוותא ס"ל דאסור למכור לעובד כוכבים יין הנאסר ממגע עובד כוכבים ע"כ וטעמא בתרא אינו שייך לדידן דהא אנן קי"ל בר"ס קכ"ג דסתם יינם מותר בהנאה בזמן הזה וכ"ש בדין דנצוק שאינו אלא חומראותו דדבריו בזה תמוהין דזה פשוט שיש איסור טפי כשישראל שותהו ממה שימכרנו לעובד כוכבים אפילו למאן דאוסר אם כן טוב שיעשה איסור קטן משיעשה איסור גדול מ"מ טעמא קמא דת"ה הוא מתיר לנו דמקולי יין בזמן הזה שנו כאן וחשבינן זה להפסד מרובה מה שצריך למכור בזול לעובדי כוכבים ומשמע שם דאפילו הוא בזול קצת במכירה לעובד כוכבים מיקרי הפסד מרובה לענין יין זה:

ב

מקרי הפסד מועט. כתוב בלבוש דישפכנו ולא ימכרנו לעובד כוכבים כיון דבהפסד מרובה אנו מתירין מטעם זה דהיינו כיון דהרבה דעות יש שאסור למכור מגע עובד כוכבים לעובד כוכבים ה"ל כסותרין עכ"ל ולא דק כלל בזה דע"כ לא אמר בעל ת"ה סברא זו אלא לדידיה דלא היה קים ליה להלכה ברורה היתר מכירה לעובד כוכבים מגע עובד כוכבים ע"כ כתב שאין כאן חומרא למכרו לעובד כוכבים דגם לזה יש איסור אבל לדידן דקי"ל אפילו יין של עובד כוכבים עצמו מותר בהנאה ולמה יגרע אם נגע עובד כוכבים ביין שלנו ע"י ניצוק חיבור שיהיה אסור בהנאה וליהוי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ע"כ פשוט שגם בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים ולא עוד אלא דנ"ל דאפילו הגדולים שאוסרים סתם יינם בהנאה מודים כאן דיכול למכרו לעובד כוכבים כיון שאין כאן איסור ודאי דהא בהפסד מרובה סומכין על ר"ת דס"ל ניצוק אין חיבור כלל כן נ"ל ברור:

ג

נצוק בר נצוק. כגון שיצק הישראל מהכלי לצלוחית שבתוכו יין של עובד כוכבים ואח"כ חזר ושפך מכלי אחר לאותו כלי ששפך תחלה ממנו שהיין הנשאר באותו כלי אחר הוא מותר:

ד

אין דרך ניסוך בכך. אבל שלא במקום לכלוך הוי דרך ניסוך שאף הם מזלפים על הקרקע לפני עבודת כוכבים שלהם:

ה

אבל אם היה הישראל. בלשון זה כתב הראב"ד על דין זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים שלא התירו אלא כח שפיכתו בזמן שהוא שופך אותו לאיבוד דנעשה בשפיכתו כזורק מים לטיט כו' ומכלל זה שכל שהעובד כוכבים נוגע בו בענין אחר אע"פ שהולך מעצמו לאיבוד בין ע"י ישראל או ע"י עובד כוכבים אחר ובא עובד כוכבים ונגע בקלוחו אסור דהא עובד כוכבים בתרא לא בטליה ע"כ:

ו

המערה יין כו'. הטור כתב י"א דנצוק אפילו לסתם יין כו' הב"י הרבה בקושיות על הטור ונראה דלק"מ דזהו פי' דברי הטור י"א דנצוק אפי' לסתם יינם הכל אסור בהנאה דהא ס"ל דהחומרא שיש בתחתון היא גופה חלה עלה עליון ולא חשבינן להו כמעורבים ולבטל בס' דהא באמת אינם מעורבים אלא אמרינן דחומרת התחתון היא על העליון ממש וכאילו הוא בעצמו סתם יינם מחמת עצמו. והרשב"א חולק על זה באמת כמו שמבואר בלשונו שמביאו ב"י שכתב שאינו אלא מדין חיבור לתחתון וכאילו נתערב בו ונמצא שפיר בטל בס' דהכי ס"ל לרשב"א בסתם יינם דבטל בס' או יוליך הנאה לים המלח כמ"ש הטור בסמוך וכ"כ הרשב"א בפי' בת"ה דף קנ"א ע"א שחולק על י"א אלו שהביא הטור והוא דעת הראב"ד ובדף קנ"ב כתב עוד וז"ל ומ"מ לכ"ע הנצוק אינו כמגע עובד כוכבים אלא כתערובות יין ואחר שהביא הטור דעת י"א שמחמירין ביותר הביא דעת רשב"א שמקיל ביותר דאיהו ס"ל דלא אמרו נצוק חבור אלא ביין נסך גמור ר"ל יין צלול בעין הן ודאי יינם הן סתם בזה שייך חבור כל אחד לפי דינו בודאי יינם אסור הכל ובסתם יינם יוליך הנאה כו' וכ"כ בתה"ה דף קנ"א וז"ל אלא ליי"נ שאסור בהנאה דיין נסך הוה חיבור אמרו ואין נקרא יין נסך אלא האסור בהנאה עכ"ל. אבל במערה לתוך כלי שלא הודח שאין שם יין גמור אלא בליעה לחוד מיקל הרשב"א שכאן אין חיבור לגמרי והעליון מותר אפילו בשתייה והטור חולק אשניהם דביין נסך גמור ר"ל ודאי יינם אין לעליון תקנה אע"ג דגם בלשון הרשב"א זכר לשון יין נסך גמור ופירשנו בו דכולל גם סתם יינם אין זה תימה דכל אחד ילמוד מעניינו דמסיפא נשמע לרישא דברשב"א כתוב בסיפא אבל המערה לכלי של עובד כוכבים ממילא ש"מ דרישא מיירי אפי' מסתם יינם אבל כאן כתב אח"כ בפי' ואם לסתם יינם ממילא מיירי רישא בודאי יינם נמצא דעל הי"א חולק הטור וגם הרשב"א אבל במ"ש דבמערה לכלי שלא הודח אין בו חיבור כלל בזה חולק עליו הטור דהוי בכל גווני חיבור ועל מ"ש הטור אם לסתם יינם יוליך הנאה הקשה ב"י מה הנאה יש לו דהא לא נתערב שם כלום תמהתי למה לא הקשה כן על מה שכתב הטור אח"כ בשם הרשב"א אם יש במים שבחבית ס' וכו' וכן פסק בש"ע בסעיף שאחר זה ולמה לא הקשה ב"י היאך שייך בגת ביטול בששים נגד הקילוח והא הקילוח אינו מעורב שם אלא דבר ברור הוא דחכמים עשו חיבור הניצוק ביין נסך כהיתר הבלוע איסור על ידי שהוא רותח דקי"ל אף שהאיסור הוא בשלימותו בעינן ששים נגד כולו כן ממש עשו חכמים חומרא בזה וצריכים ס' לבטל הקילוח כאילו הוא ממש שם וכן לענין אם אין שם ס' אנו רואין כאלו חלק מן ההיתר שלמעלה נעשה איסור ממש וצריך שיוליך הנאה כו' גם רמ"ח בד"מ הביא ראייה לדעת הטור מדברי המרדכי פרק השוכר דבעינן ס' נגד היין נסך בכלי שהעובד כוכבים מערה מתוכו ש"מ דהוי כאילו הוא מעורב על כן יפה פסק רמ"א כאן ואם הוא סתם יינם בטל בס' ובמה שכתבתי מתורצים כל הקושיות שהקשה ב"י בלי שום דוחק מה שדחקו מקצת בזה גם לשון הרשב"א שהביא ב"י מבואר יפה ע"פ דרך זה:

ז

קיתון של מים כו'. דהיין אינו מבטל היין האסור דמין במינו הוא ולא בטיל גבי יין אבל לדידן דקי"ל סי' קל"ד דבטיל לא צריך כאן מים וכן בסעיף שאחר זה וכמש"ל סי' קכ"ג סעיף ך':

א

יש בו כדי להטפיח. עיין בה"ט שו"ת מים רבים חיו"ד סימן כ"ט יהודי ועובד כוכבים ישבו לשתות ושתה העובד כוכבים ולא הדיח הכוס והיה עליו טופח ע"מ להטפיח וחזר הישראל ועירה מן הכלי לתוך הכוס ושאלו אם לאסור היין שנשאר בכלי שעירה משום ניצוק וכמ"ש בכה"ג סימן קכ"ו בשם הרב"ז ודעת המחבר להתיר והרדב"ז לא כתב אלא במקומות שקבלו פסק הרמב"ם אבל אנן קי"ל סתם יינם בטלה בס' והניצוק אינו אוסרין יותר מאם נתערב בו כמ"ש בסימן קכ"ו ס"ה ועיין סי' קל"ד לענין הולכת הנאה לים המלח וכאן אין מותר הנשאר בכלי אפילו בשתיה ע"ש:

א

(הג"ה בש"ע סעיף ה) המערה יין וכו'. וז"ל ב"י ומשמע לי דאפילו ביש בו משקה טופח אוסר משום ניצוק ואע"פ שאין בו כדי להטפיח דהא אמר רב הונא הניצוק והקטפרס ומשקה טופח חיבור ליי"נ ופרש"י ומשקה טופח ואין בו טופח ע"מ להטפיח שאם טפח בהם בידו וכו' אבל רבינו ירוחם כ' דצריך טופח ע"מ להטפיח לאסור משום ניצוק וכן משמע מדברי סמ"ג כמ"ש בסימן קכ"ג דלא הוי חיבור לדעתו ביי"נ עד שיהא טופח ע"מ להטפיח וכ"כ התוס' וכו' ועפ"ז כתב המחבר בש"ע ואין בו משקה טופח את שעירה בו אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר אפילו בשתיה וכתב ואין בו משקה טופח ר"ל דאי הוי טופח הוי אסור מה שבכלי שעירה ממנו משום ניצוק כסברת רשב"א דלעיל ובסי' קכ"ג כתב ב"י על הטור שכתב גבי אם פינה חרצנים וכו' אם יש בהן טופח ע"מ להטפיח וכו'. כתב ב"י ומ"ש אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח כ"כ סמ"ג ולכאורה נראה דפשוט הוא שאם אין בהם טופח ע"מ להטפיח כי נגע בהם מאי הוי אלא דבפרק השוכר אמר רב הונא הניצוק והקטפרס ומשקה טופח חיבור ליי"נ ופירש"י משקה טופח ואין בו ע"מ להטפיח ונ"ל שצ"ל דסמ"ג סבר כר"ת שפסק ניצוק אינו חיבור ולית הלכתא כרב הונא אבל למאן דפסק דניצוק הוא חיבור ה"ה למשקה טופח דהוי חיבור אע"פ שאין בו להטפיח אי נמי דסמ"ג מפרש דמשקה טופח דרב הונא בטופח ע"מ להטפיח עכ"ל ב"י ועפ"ז כתב שם בסעיף י"ז אם יש בהן טופח ע"מ להטפיח וכו' (זהו לתירוץ שני דאילו לתירוץ ראשון דאין הלכה כרב הונא וסוברין דניצוק אינו חיבור לדידן דקי"ל דניצוק חיבור א"צ כדי להטפיח אלא ודאי ע"כ לתירוץ שני דרב הונא מיירי ג"כ בטופח ע"מ להטפיח) וא"כ דבריו סותרין זא"ז שמשמע בכאן דטופח לחוד הוי ניצוק ועל כרחך מוכרח לפרש דרב הונא מיירי ג"כ בטופח לחוד כמש"ל וצ"ע: