שולחן ערוך, יורה דעה קי״ב: דיני פת של עובדי כוכבים. ובו ט"ז סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני פת של עובדי כוכבים. ובו ט"ז סעיפים:
אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות (ואפילו במקום דליכא משום חתנות אסור) (רשב"א סימן רמ"ח) ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן אבל פת של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו: הגה וגם אינו אסור משו' בישולי עובדי כוכבי' אם אינו עולה על שלחן מלכי' (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש):

יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהיא שעת הדחק (וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד) אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל שעיקר הגזרה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם: הגה ולא מיקרי פת בעל הבית אלא אם עשאו לבני ביתו אבל עשאו למכור מיקרי פלטר אע"פ שאין דרכו בכך וכן פלטר שעשאו לעצמו מיקרי בעל הבית (כך משמע בב"י):

יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל הרי פתו כפת בעל הבית:

מקום שאין פלטר ישראל מצוי לדעת המתירין ליקח פת מפלטר עובד כוכבים אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשירו:

יש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה"ז בפת דחוקה לו:

במקום שנהגו היתר בפת של פלטר אפי' הוא נלוש בביצים או שביצים טוחים על פניו מותר אבל אינפנ"דה שאפאה עובד כוכבים אסור לאכול מהפת שלה (ע"ל סימן קי"ג ס"ג): הגה ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת ויש בהם משום בשולי עובד כוכבים (תוספות וסמ"ג והגהות אשיר"י וארוך ומרדכי פא"ט וסמ"ק סי' ר"ז) וכן נוהגין) ואותן נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לעקו"ך הם בכלל פת ובמקום שנוהגין היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים ויש מיני נילו"ש שקורין קיכלי"ך שאופין אותם על ברזלים ומושחים הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר באותן יש ליזהר ולאסרן וכן המנהג (מהרא"י בהגהת ש"ד ואגור בשם ר"י מפרי"ש):

פת בעה"ב אסורה לעולם אפילו קנאה פלטר ממנו ואפילו שלחה לישראל לביתו וכן אפי' שלחה אותה ישראל לאחר אסורה לעולם ושל פלטר מותרת לעולם אפי' קנאה בעה"ב ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה:

יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי' של בעלי הבתים (וא"צ להמתין על פת כשר וכן נוהגין) (ב"י בשם א"ח):

הדליק עובד כוכבים התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה עובד כוכבים או שהדליק העובד כוכבים ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט הרי זה מותר ואפי' לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. (ואם נפח באש הוי כחיתוי) (עוד סימן קי"ג ובאגור בשם ר"י מולין והוא בתשובת מהרי"ל רכ"א):

אם אפו בתנור על ידי עובד כוכבים ג' פעמים ביום א' והכשירו התנור על ידי קיסם בב' הפעמים ובפעם השלישית לא הכשירו מותר (מרדכי) : הגה וי"א דאם הכשיר התנור פעם א' ולא עמד התנור מעת לעת בלא היסק אפילו אפאו בו כך כמה ימים הכל מותר מכח הכשר הראשון (ארוך כלל ע"ד ואגור) ויש לסמוך על זה:

פת של ישראל שאפאה עובד כוכבים בלי חיתוי דישראל ובלא קיסם אסור (ואסור) לזבוני לעובד כוכבים דילמא אתי לזבוני לישראל ואם פיתת הלחם לשנים מותר לזבוני לעובד כוכבים: הגה וה"ה לכל פת של עובד כוכבים שאסור ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת מן העובד כוכבים דחיישינן שמא הוא פת איסור ומכרה לו ישראל כך (מרדכי פא"מ ובארוך):

אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם אפילו קרמו פני הפת בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל אם הוא משביח:

מי שאינו נזהר מפת של עובד כובבים שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים ועל השלחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל יבצע בעה"ב מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים:

כותח של עובד כוכבים מותר ואין חוששין לפת עובד כוכבים שבו: הגה וכן כל מקום שנתערבה פת של עובד כוכבים בשאר מאכל בטל ברוב בין בלח בין ביבש אבל אסור לערב כדי לאכלו (ארוך):

מי שנזהר מפת עובד כוכבים מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל אינו חושש: הגה י"א דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין (ב"י בשם תשובה אשכנזית והוא תשובת מהרי"ל סימן ל"ה):

יש מי שאומר שהנזהר מפת עובד כוכבים והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין: (וכבר נתבאר לעיל דנוהגין להקל):

חתנות. כתב הש"ך אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן ב"י גם אין אסור פת של עובדי כוכבים אא"כ אפאו עובד כוכבים ומ"ש במקום דליכא חתנות פירוש כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דאם לזה אין בנים יש לזה ולא פלוג רבנן:

דגן. שזהו דבר חשוב ומביא לידי קרוב הדעת. ט"ז:

מלכים. הב"ח השיג ע"ז וכתב דאין ספק דפת קטניות ואורז ודוחן אינו עולה על שלחן מלכים אלא דהרא"ש מיירי מתבשיל שנעשה מאורז ודוחן דבזה יש חילוק בין עולה על שלחן מלכים או לא ועיין בת"ח דין י"א בשם או"ה:

מנחתום. כתב הש"ך דוקא פת עובד כוכבים אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים [ולא הכשיר התנור ע"י השלכת קיסם] לא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים דטעמא דלא אסרי פת עובד כוכבים משום דהוי גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה אבל בפת ישראל שאפאו עובד כוכבים לא שייך האי טעמא הלכך אסור:

מצוי. במרדכי כתב הטעם לפי שאותן מקומות שנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובדי כוכבים בתחלת הגזרה באותן מקומות לפי שפת של עובדי כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל ולפ"ז משמע דאפי' פת של ב"ב מותר לפי האי טעמא אבל מדברי האו"ה והר"ב מבואר אפי' אותן שנהגו היתר בפת פלטר ישראל אסורים בפת של ב"ב וכ' בת"ח דאף הנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים בעשי"ת יש ליזהר וכן נתבאר בא"ח סי' תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת ש"ע מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת של עובדי כוכבים יפה יותר דאז שרי. ש"ך:

הזמין. כתב הש"ך וקשה דהא המחבר ס"ל לקמן ס"ז דבתר תחילתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס"ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי עכ"ל:

ליקח. מה שהקשה כאן בש"ך תקנו [בנו] בנה"כ דטעה בין תיבת ליקח ללקח ע"ש וק"ל וכל זה לדעת המחבר ס"ב אבל לדעת הי"א בהג"ה פשיטא דשרי:

בביצים. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סי' ס"ו ס"ח ואי משום ביצת עוף טמא אין מצוים בינינו כדלעיל סי' פ"ו ס"ב ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים קי"ל דקמחא עיקר עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קי"ג:

מתיקה. כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא דינם כפת ממש ט"ז ודוקא אותן שבלילתן [עבה] ויש בהן תורת לחם וכ"כ בת"ח:

הכשר. וכתב הש"ד דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בת"ח:

יבצע. כתבו הט"ז וש"ך ומ"ש המחבר בא"ח סי' קס"ח דיסלק פת של עובד כוכבים מן השולחן עד אחר ברכת המוציא דשם מיירי שאין אחר מיסב אצלו אבל כאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקיה איכא איבה ואע"ג דמשמע שם אם רק א' מיסב אצלו ליכא איבה דמאי אולמא האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אין אוכלו ודאי איכא איבה:

כותח. כתב הט"ז ואין לאסור משום חלב של עובדי כוכבים כי חלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובא דחלבא איכא בו מ"מ בטל במיעוטו שהרי מעורב בה ואינו דומה לחמאה בסי' קט"ו שאינו מעורב בה עכ"ל רש"ל ולי הקטן נראה תמוה דנסיובי בחלבא ודאי אינו בטל במיעוטו וראיה מש"ס פ' אלו עוברין כותח הבבלי וכו' וגם בפ' אין מעמידין איתא דבחולב לכמכא והוא כותח דהחלב אסור אלא דכאן מיירי שנעשה בהכשר שישראל רואהו אלא שהעובד כוכבים נותן שם פת שלו דאין בזה משום איסור פת של עובד כוכבים עכ"ל:

בלח. אפילו הוא דבר חשוב ודינים אלו אפילו בבישולי עובד כוכבים ממש כ"כ באו"ה ובת"ח ומ"ש אבל אסור לערבו כתב בד"מ ע"ז ונ"ל דמ"מ יכול להיות שמותר לאכול בקערה אחת וליכא למיסר משום הטעם שנתערב ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש אך בהגהת ש"ד אוסר לכתחלה עכ"ל והש"ך כתב דאין זה מוכרח די"ל דמיירי ג"כ כשאוכל הפת עצמו ובלא"ה הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל:

איסורין. כתב הש"ך אפי' חמאה של עובד כוכבים וכיוצא בה במקום שנוהגין איסור דקיל נמי איסורייהו דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים שכמה אנשים הם שאין נפשם תאיבה לאכול חמאה וכה"ג. וכתב בט"ז דהב"י הוכיח דמותר ליקח שאור של עובד כוכבים ולחמץ בו העיסה אפי' מי שנזהר מפת של עובד כוכבים כי לא גזרו חכמים בפת של עובד כוכבים על טעם כעיקר אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורים כל זמן שלא נתבטלו ברוב עכ"ל:

משנה עבודת כוכבים דף ל"ה:

טור בשם תשובת אביו הרא"ש (ור' ירוחם):

טור בשם י"א וע"פ הירושל' וכ"כ הרשב"א והר"ן (ורמב"ם פי"ז מהמ"א) דרבי יוחנן לא פליג אדרב חלבו שם דף ל"ה ונקטינן כתרווייהו לקולא:

שם:

א"ח בשם הרא"ה (וכלבו והוא בס' בד"ה דף פ"ח ע"ב):

שם:

טור בשם הרשב"א בת"ה (וכ"כ הר"ן):

ב"י בשם הרשב"א שם בת"ה ושכן דעת מורו הרב ר"י:

תוס' והרא"ש והר"ן שם והרשב"א בת"ה:

שם בס"ה דאין בהם משום בישולי עובדי כוכבים דקימחא עיקר ואין לחוש משום דם ביצים וביצת עוף טמא דהולכים אחר הרוב:

שם ועיין בסימן שאחרזה סעיף ג':

הרא"ש בתשובה והרשב"א בת"ה והר"ן בפ"ב דעבודת כוכבים מההוא ביתא דחיטי דנפל עלה חביתא דיין נסך דשריא רבא למטחנא ולמפינהו ולזבוני לעובדי כוכבים שם דף ס"ה:

ספר א"ח בשם הרא"ם וכלבו:

מימרא דרבינא הלכתא האי ריפתא וכו' עבודת כוכבים דף ל"ח:

טור בשם הרמב"ם פ"ז מהמ"א:

מרדכי פ"ב דעבודת כוכבים ע"פ מעשה:

שם במרדכי בשם ר"מ מההוא ארבא דטבעא בחישתא פסחים דף מ' ואגודה וש"ד וסמ"ק וכל בו:

שם:

האגור בשם ש"ד (ומהרא"י ואו"ה):

מרדכי שם בשם ראבי"ה מהא דעירובין דף מ"א אם פקח הוא עייל לתחומיה וכו' דלא אחמירו באיסורי דרבנן דאין כבוד לשמים ששוב יחדל משום איסור וכבר בצע (אגוד' ות"ה סימן ל"ב):

טור בשם הגאונים והרשב"א בשם ר"ח:

שם בשם ר"י בתוספות עבודת כוכבים דף ל"ה מהא דלא גזרו על תערובות דמאי חולין דף ו':

מ"כ בשם ספר אגודה בפ"ט דחולין:

משום חתנות. גמ' ל"ה ב' וע"ש ל"ו ב' ובשבת י"ז ב':

ואפילו במקום כו'. כגון מן הכומרים דהא אמרינן ג"כ על יינם משום בנותיהן כנ"ל ועתו"ס' שם כ"ט ב' ד"ה יין כו' וי"ל כו' ושם נ"ז א' תינוק בן כו' וז"ש משום בנותיהן ול"ק משום בנות עובדי כוכבים:

ולא אסרו כו'. כמ"ש בפ"ו דברכות (ל"ז א') ופ"ק דחלה:

וגם כו'. ר"ל דפת אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ובמקום שהותר פת מותר לגמרי דלא היה בכלל שלקות אבל דבר שאינו פת ישנו בכלל שלקות. ואף כשהותר פת לא הותר אלא דבר שהוא פת ועס"ו בהג"ה:

יש מקומות כו'. כל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם וכמ"ש בירושלמי פ' כ"ש חמץ של עובדי כוכבים כו' מתני' במקום שנהגו שלא לאכול פת של עובדי כוכבים אבל במקום שנהגו לאכול פת של עובדי כוכבים מותר אפי' באכילה וז"ש בגמ' שם אר"י פת לא כו' מכלל כו' משמע דיכולין להתיר וכן שם ל"ו א' בימינו תתיר כו' אלמא שלא פשט בכל המקומות כמ"ש שם ל"ו א' ור"י הנשיא כו' וירושלמי שם ובפ"ק דשבת ופ"ב דפסחים והביאה הרי"ף כאן פת ר' יעקב בשם ר' יוחנן פת מהלכות של עמעום הוא דבמקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת עובדי כוכבים אסור ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש ורבנן דקסרי בשם ר' יעקב כדברי המתיר ובלבד מן הפלטר ואע"פ שבגמ' שם אמר רב דימי ורב יוסף כסבורין כו' מסקנא שם אינו כן שר' חלבו ור' יוחנן ודאי לא שקלו וטרו אטעותא אלא ודאי איכא אמוראי דפליגי ארב דימי ורב יוסף וסברי שהותרה ח"ש אפילו למ"ד כו' וכדברי ירושלמי הנ"ל ורבנן דקסרי בשם ר"י כרברי המתיר. ר"ן. וכ' ודקאמר ר"י פת לא הותרה בב"ד ר"ל שלא הושיב ב"ד על כך אלא באקראי בעלמא גלה דעתו ורא"ש פי' שלא הותרה בב"ד שיותר בכ"מ אלא שלא פשט הגזירה בכ"מ כנ"ל. ול"נ דהא עלה קאמר מכלל כו' ועוד ר' יוחנן אמר אפילו למ"ד כו' מכלל דליה לא ס"ל אלא דאנן לא קי"ל כוותיה מדהביא בגמ' דברי ר' חלבו ור"י אפילו למ"ד כו' כנ"ל ש"מ דס"ל כדברי המתיר וכמ"ש בירושלמי הנ"ל ועבת"ה פ"ח א' ואע"ג דגמ' קאמר שם א"ל רבא כו' לא תשתעו כו' היינו באותו שאסור כגון של בע"ה דהא רבא גופא מתיר בפסחים ל' א' וערש"י שם ד"ה בני כו' ושם ל"א ת"ר חנות כו' אפי' באכילה וסתמא פת דלהכי לא תני במתני' מותר באכילה כנ"ל ועתוס' דע"ז י"ג ב' ד"ה ר' ירמיה כו':

במקום כו'. גמ' שם א"ר חלבו כו' וס"ל דר' חלבו ור' יוחנן פליגי וכסברא שניה שכתב הר"ן וצ"ע למה פסק כר' חלבו ולא כר' יוחנן והוא כגי' הר"ן ברמב"ם אבל גירסתינו ברמב"ם במקום שאין שם נחתום ישראל ובשדה מפני כו' וכ"כ בכ"מ שגירסא משובשת נזדמנה לו להר"ן ופי' כסברא הראשונה בהר"ן שר"י מוסיף אר' חלבו ולחומרא ופסק כר' יוחנן וכ' עוד שי"א דר"י מוסיף אדר' חלבו ולהקל שבא' מהן סגי וכ"פ בת"ה:

וי"א. כנ"ל דלא פשט בכ"מ כמ"ש בירושלמי הנ"ל ואנו שנוהגין היתר ממקומות שלא פשט ולכך מותר. מרדכי. ולירושלמי הנ"ל משמע דמותר אף במקום שמצוי כמ"ש דבמקום שפת ישראל כו' והתירוה:

אבל פת כו'. ירושלמי הנ"ל ובלבד כו' וכן בגמ' אמרו פלטור. ת"ה:

ולא מקרי כו'. כמ"ש הרשב"א הטעם דהיתר של פלטר משום כל שעשאו למכור אין בלקיחתו קירוב דעת וכן אמרו בחלה פ"ב נחתום שהוא כו' וכן האשה כו':

יש מי כו'. כ"כ הרא"ה וכשימתו דס"ל דבתר השתא אזלינן דהטעם משום אקרובי דעתא וחולק על הרשב"א דס"ל דבתר אפיה אזלינן כמ"ש בס"ז וכ' הרשב"א להדיא דאפילו זימנו מותר ועש"ך:

מקום כו'. דהמעט משום דוחק:

במקום כו'. כמ"ש ברפ"ב די"מ ט"ז ב' ובע"ז ל"ח א' קמ"ל קימחא עיקר ועתוס' שם ושם ובחולין פ"ד א':

אבל אינפינדה כו'. שהשמנונית בעין עליו וגם אם נבלע מתחלתו היה בעין ונאסר משום בשולי עובדי כוכבים ואוסר העיסה משא"כ בנילוש בביצים שתחלתו נתבטל בו. ע"ש ושם:

ויש אוסרים כו'. כנ"ל וסברא הראשונה ס"ל כיון שאינו אלא למראה חזותא לאו מילתא כמ"ש רש"י בפ"ה דזבחים (ע"ל סי' ק"ב ס"ק ו'):

ואותן נילוש כו'. שדרך אפיה עביד להו ועוד דאי קבע עלייהו מברך המוציא. ממ"ש בפ' כ"מ (מ"ב א') . תוס' בי"ט שם אבל אם לא היה בכלל פת היה אסור משום בשולי עובדי כוכבים כמש"ל ס"א:

פת בע"ה כו'. עבה"ג ור"ל דבפניו חיישינן שמא יקח כמש"ש אע"ג שהוא עכשיו ביד העובד כוכבים:

יש מי כו'. דלא חמירא מדמאי כמ"ש תוס' ל"ה ב' סד"ה מכלל ותנן (רפ"ג דדמאי) מאכילין כו' ואת האכסניא דמאי ואמרינן שם בירושלמי אפילו אכסניא ישראל משום דוחק:

וניער האש מעט. דלא כמ"ש תוס' שם ד"ה ואתא דוקא שמקרב בישולו וז"ש ואפילו לא כו' שאין הדבר כו'. רמב"ם ועתוס' שם:
(ליקוט) ואפי' לא כו'. והרמב"ן והר"י חולקין וכ' הר"י דנראה דבמקומות שנהגו לאכול פת של עובדי כוכבים שם הנהיגו בקיסם להרחקה ועבת"ה פ"ט א' (ע"כ):

ואם נפח כו'. כמ"ש בב"ק י"ח ב' תרנגול כו' ואמרינן שם י"ז ב' א"ר בשלמא סומכוס כו' הדר כו' וא"כ כאן נמי הוי כחתה ביד דכגופו דמי:

אם אפו כו'. דהסקות הראשונות מועילות להיסק האחרון יותר מקיסם וחתה וכ"ש שגם נשארו נחלים מהסקות הראשונות:

וי"א כו'. ג"כ כנ"ל דחום הראשון מועיל להסקות האחרות בכה"ג:

פת כו'. מהא דפ' כ"ש ושם ס"ה ב':

ואם פיתת כו'. כמ"ש פ' א"ט ס"ד א' אא"כ טרופות כו' דאיכא הכירא וה"ה כאן:

ולכן נהגו כו'. כמ"ש שם וכה"ג כו' לפיכך כו':

אם אפה כו' ויש מי כו'. דלהקל אמרו אחר כמב"ד אינו כלום אבל קרובי בשולא דישראל לעולם מהני כמש"ש ה"ד אילימא דאי כו' ובישראל מהני אפילו חיתוי מעט כנ"ל ועסי' קי"ג ס"מ בהג"ה:

מי שאינו כו' יבצע כו'. כמ"ש תוס' ברכות ל"ט ב' ד"ה אבל מהא דירושלמי פת טמא נקיה ופת קיבר טהורה מברך לאיזה שירצה:

ומותר כו'. כמ"ש (יבמות ז' ב' זבחים ל"ב ב') הואיל והותר לצרעתו כו' ועבה"ג:

(ליקוט) כותח כו'. דהא פטור מן החלה. ת"ה בשם ר"ח (ע"כ):

ואין כו' וכן כו'. דלא חמירא מדמאי דאמרינן בחולין ו' א' דלא גזרו כו' אפילו בלח ואע"ג שי"ל עיקר מן התורה כ"ש כאן וכ"ש ביבש. מרדכי פ"ק דחולין שם:

אבל כו'. כמ"ש שם שאני התם דכיון דקאמר כו':

מי שנזהר כו'. כנ"ל וכמ"ש בירושלמי (סוף חלה) בחלת ח"ל הורה ר' אבהו בבוצרה שצריכה רוב א"ר יונה מלמד שהיא עולה בפחות מק' ואינה נאסרת א"ד זעירא מתני' אמרה כן ונאכלת עם הזר על השולחן ור"ל בקערה אחת וכמ"ש בר"ס שכ"ג ואפילו לדעת תוס' שכתבו דלא קי"ל כהירושלמי מ"מ ש"מ דמה שמותר בתערובת מותר כה"ג:

י"א כו'. כמ"ש בפ"ד דדמאי המדיר את חבירו כו' ואמרו בירושלמי שם ר' ינאי בי ר' ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטוגמא משום איבה א"ר אבון כאן התירו טבלים מפני דרכי שלום וערמב"ם שם בפי' ובחיבורו דלר' אבין אפי' בלא פרטוגימא מותר:

שהוא כו' ואין כו'. ר"ל דבחמאה אסור כה"ג דפת שאני שהוא עיקר הסעודה ואמרינן ברפ"ד דפסחים דאפילו להקל ישנה מפני המחלוקת כו' שאינו איסור דאורייתא כמ"ש הרא"ש שם מהא דאמרינן שם (נ"א ב') ואין בזה מפני שינוי המחלוקת כו' משא"כ בחמאה פוק חזי כמה איכא בשוק שאין אוכלין חמאה כמש"ש פוק כו' (גי' הרא"ש שם):

יש מי כו'. כמ"ש בפ"ג דפסחים (מ"ו א') ובפ"ט דחולין לגבל כו' וכפי' תוס' שם בשם הערוך אדם שאוכל במהרה ויש גבל לפניו כו' וכן לענין פת של עובד כוכבים כמ"ש תוס' בברכות והשוו לטומאה כמ"ש בסי"ג:

א) [סעיף א'] אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם משום חתנות. כ"ה בגמ' ע"ז דף ל"ה ע"ב ואמרינן שם בגמ' דף ל"ו ע"ב גזרו על פתן ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום דבר אחר. כלומר שאם אתה מתיר לו לאכול עמו במסיבה א' אח"כ אתי לשתות יינו ולישא בתו ולעבוד ע"ז. שו"ג או' א'.

ב) שם. אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם וכו' משמע דעת המחבר והרב בכל הסי' דאין איסור בפת של עכו"ם אלא כשאפאו עכו"ם וכמ"ש ב"י לדעת הרמב"ם והרשב"א דאע"פ שלשו וערכו עכו"ם כל שעשה בו ישראל מעשה באפייה מותר וכ"פ הרב בתו"ח כלל ע"ה דין ב' והביא שם הרבה מאחרונים שסוברים כן. ש"ך סק"א.

ג) ואפי' פת שעשאו העכו"ם לעצמו שרי בהשלכת קיסם או חיתוי כמו פת של ישראל שאפאו עכו"ם דשרי בהשלכת קיסם או חיתוי לקמן בסעי' ט' דאין לחלק בין פת לפת כס' הרמב"ם ודלא כהר"ן. ב"י. תו"ח שם. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ה' פר"ח סוף או' א' פר"ת או' ב' ברכ"י בשיו"ב או' י"ח. ערוך השלחן או' יו"ד ואו' כ"ה.

ד) שם. אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם וכו' ואף כותי שאינו עובד עכו"ם פתו אסור. פר"ת סוף או' ג' שפ"ד או' ב' וכתב והוא פשוט.

ה) ולענין פת של קראים יש להחמיר ולאסור פתם דומיא דגוים שהרי הם ג"כ אינם אוכלים פת שלנו. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' שפ"ד שם. ומיהו מ"ש אין אוכלין מפת שלנו אין ראייה אלא משום שמחזיקים אותם כגוים ויש בהם משום חתנות. שו"ג או' ב'.

ו) ופת כותים אין להחמיר יותר מפת גוים אחרים. פר"ח שם. ובמקום שהתירו של עכו"ם ה"ה של כותים. שפ"ד שם. ומיהו בס' כפתור ופרח פ"ה דף י"ז משמע דכותים באיסורייהו קיימי יעו"ש ברכ"י בשיו"ב או' ד' וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר.

ז) ומותר ליקח שאור של עכו"ם ולחמץ בו העיסה אפי' במי שנזהר מפת של עכו"ם. כ"כ ב"י להוכיח ברסי' זה. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ג' וכן הסכים ישי"ע סוף או' א' חכ"א כלל ס"ה או' יו"ד. אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורים כל זמן שלא נתבטלו ברוב. ט"ז בסוף הסי' לה"פ או' א' בל"י או' א' ומיהו במקומות שנמצאים תולעים במים או בקמח אסור ליקח מן העכו"ם אפי' פת פלטר או שאור משום תולעים אי לא קפדי אמנקיותא ואין מסננין המים ולא מנהלין את הקמח. ועיין לעיל סי' פ"ד או' קט"ו ואו' קט"ז. ולענין חלה אם לקח שאור מן העכו"ם עיין לקמן סי' שכ"ד סעי' י"א בענין אם השאור של פטור יעו"ש.

ח) שם. משום חתנות. אבל משום געולי עכו"ם אין לחוש דסתם כליהם אינם בני יומם כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' יעו"ש ובדברינו לשם.

ט) שם הגה. ואפי' במקום דליכא משום חתנות אסור. כגון פת הכומרים שאין להם בנים וכן פת נערים ובחורים וסריסים אעפ"י שאין להם בנים ובנות אסור. הרשב"א בתשו' שם סי' רמ"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' ער"ה או' ב' חכ"א כלל ס"ה או' א'.

י) וכן פת הנעשה בבית המלך ובבית השרים אסור אע"ג דודאי דאין המלך מתחתן עמנו דלא פלוג. כנה"ג שם. בל"י שם. ער"ה שם. מש"ז או' א'.

יא) וה"ה מומר לע"ז דאין בבנותיו איסור חתנות דכיון דכגוי גמור הוא בכלל גזרתם הוא ופתו אסור. ער"ה שם. ומ"ש פ"ת או' א' להתיר נראה מפני שלא ראה דברי הער"ה הנז' שהביא ראיה מהר"ן יעו"ש. ועיין לקמן סי' קי"ג או' א'.

יב) פת של גוים ע"י בישול אסור דלא כמי שרצה להתיר דהאיסור שלו היכן הלך. מהרי"ל בתשו' סי' קצ"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ח' הלק"ט ח"ב סי' פ"ג. לה"פ או' ט' בל"י או' י"ב. מנ"י בסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ע"ה דין א' ברכ"י בשיו"ב או' ך' ובספרו יוסף אומץ סי' ע"ט. זב"צ או' ז' בן א"ח פ' חוקת או' ד'.

יג) שם. ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן וכו' שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת. ט"ז סק"ב.

יד) ואם עירב שאר מינים עם ה' מיני דגן הולכין אחר הרוב אף עם אורז דפת של עכו"ם יש להקל. מש"ז או' ב'.

טו) מצא פת בדרך אזלינן בתר רוב עוברי דרכים. עירובין ס"ד ע"ב. ואם הם מחצה על מחצה הוי ספק דרבנן ולהקל. ער"ה או' ד' וכתב ודלא כפר"ח או' י"ג שהחמיר. שפ"ד או' י"ג. שש"א או' ב' חי' רע"ק.

טז) שם הגה. וגם אינו אסור משום בישולי עכו"ם אם אינו עולה על שלחן מלכים. נראה שהבין שהתנאי שהתנה ואם אינו עולה על שלחן מלכים אפת נמי קאי והא ליתא כדמוכח מדברי הטור דבפת אין ספק דפשיטא דאין שום פת אורז ודוחן עולה על שלחן מלכים אלא דבתבשיל אפשר שהוא עולה על שלחן מלכים. ב"ח. וכ"כ רי"ו נתיב י"ז ח"ז דפת קטנית וכו' אין בו משום בישולי עכו"ם ולא משום פת עכו"ם דאינו עולה על שלחן מלכים והביאו ב"י בבד"ה וכתב וכן דעת הטור. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' ח' בל"י או' ג' מנ"י על התו"ח כלל ע"ה או' י"ח. מש"ז או' ג' חכ"א כלל ס"ה או' א' ור"ל מסתמא אמרינן דאינו עולה ואין לחוש ומותר לאכול של בעה"ב.

טוב) ואם עולה על שלחן מלכים ע"י בשמים ושאר תערובת אסור משום בשולי עכו"ם. מנ"י שם. מש"ז שם.

חי) ובאיים הרחוקים שאין מצוי כ"א פת אורז ודוחן וקטניות עולה על שלחן מלכים. פר"ח או' ה' מש"ז שם.

יט) והוי יודע דה' מיני דגן ושאר מינים יש לכ"א קולא וחומרא ה' מיני דגן חומרא אפי' פת שאינו עולה על שלחן מלכים כמו עם סובין ומורסן וכדומה אפ"ה הוי בגזירת פת. קולא דלא פשטה הגזירה בכל המקומות ובפלטר התירו ג"כ והיינו כי על הלחם יחיה האדם והתירו משום חיי נפש. ואילו שאר מינים קולא דאם אין עולה על שלחן מלכים מותר אף פת של בעה"ב וחומרא אם עולה על שלחן מלכים אסור משום בישולי עכו"ם ופשטה הגזרה דשלקות (ר"ל בישולי עכו"ם) בכל המקומות ומיהו במקומות שאין מצוי כ"א פת של שאר מינים נראה דיש לו קולת הפת (ר"ל ומותר לקנות פה זה מפלטר ולא אסרינן משום בישולי עכו"ם) דיש בו חיי נפש. מש"ז שם.

ך) [סעיף ב'] יש מקומות שמקילין בדבר וכו' לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים. ט"ז סק"ד.

כא) שם. יש מקומות שמקילין בדבר וכו' ולא דמי לשלקות בסי' קי"ג דלא נהגו היתר בשום מקום דעל הפת יחיה האדם ומה"ט הקילו נמי בפת השלכת קיסם וכן כמה דברים דלא מהני בשלקות כמ"ש המחבר לקמן סי' קי"ג סעי' ז' ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' ומיהו עי"ש בהגה שכתב ויש מקילין ושם ית' לענין דינא.

כב) נחתום שעוסק ג"כ בשומן של דבר אחר א"א שלא יתערב בפת הן בשעת לישה או בעריכה ואפיה ושמא נתערב כ"כ עד שיש נתינת טעם ולכן אפי' כשהנחתום שנזהר יפה אסור. שו"ת מים רבים מסי' ה' עד סי' ט"ו. פ"ת או' ב'.

כג) שם הגה. וי"א דאפי' במקום שפת ישראל מצוי שרי. וכתבו האחרונים והתו"ח ריש כלל ע"ה והב"ח שכן נתפשט המנהג. מיהו כתב בתו"ח שם בשם הפו' דבעשרת ימי תשו' יש ליזהר בפת של עכו"ם וכן נת' באו"ח סי' תר"ג ועו"ש ומיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עכו"ם מן הפלטר (אופה למכור) היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת עכו"ם יפה יותר דאז שרי כדלקמן סעי' ה' ש"ך סק"ט. וית' לקמן בסעי' ה' יעו"ש.

כד) שם. אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל וכו' ולקמן סעי' ח' כתב יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר וכו' ומיהו כבר כתבנו כמה פעמים דהיכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב יש מי שאומר דדעתו לפסוק כסתם וכן הסכים הפר"ח או' י"ח לאסור כמו שסתם כאן בש"ע וכן הסכים הפר"ת או' יו"ד וא"כ לספרדים שקבלו חומרות הש"ע יש להחמיר כמו שסתם כאן בש"ע ומ"ש הש"ך סק"י אבל אנן לא ק"ל הכי כדלקמן סעי' ח' היינו למנהג האשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל וית' עו"ש בסעי' ח'.

כה) שם הגה. ולא מיקרי פת בעה"ב אלא אם עשאו לבני ביתו וכו' הכלל בזה הולכים אחר אפיה דאם אפאו לעצמו או לבני ביתו מיקרי של בעה"ב ואסור ואם אפאו למכור בכל גוונא שרי כמ"ש לקמן סעי' ז' יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל ס"ה סוף או' ב' דאם אפאו למכור אעפ"י שאינו פלטר ואין דרכו למכור פת כיון שהפת נעשה למכור מותר עכ"ד. [וע' יביע אומר סי' ה' אות י"ז].

כו) שם בהגה. וכן פלטר שעשאו לעצמו מקרי בעה"ב. ואפי' קבוע ומומחה לרבים כל שעשאו לעצמו איכא משום איקרובי דעתא דלדבר זה בעה"ב הוא. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. חכ"א שם.

כז) [סעיף ג'] יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל הרי פתו כפת בעה"ב. אין ר"ל שהזמינו מפת שאפה לצורך ביתו דהא פשיטא דאסור לכ"ע ואפי' שלחו לו לביתו אלא ר"ל שהזמינו ונתן לפניו מהפת שעשה למכור ואעפ"י כן אסור לסברא זו משום דבתר השתא אזלינן והשתא הוי בעה"ב וזו היא דעת הרא"ה בבד"ה דף פ"ח ע"ב אבל לא ק"ל הכי אלא כדעת הרשב"א במשמרת הבית שחלק עליו דלעולם בתר אפייה אזלינן וכל שנעשה למכור אף שהוא עכשיו ביד בעה"ב מותר. וכ"כ המחבר לקמן בסעי' ז' והוא האמת. פר"ח או' י"ב. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ט"ו דלענין הלכה נקטינן דמותר ומ"ש הש"ך ס"ק י"ב לתרץ דמזמינו אצלו גרע טפי כתב עליו דלא נהירא. וכ"כ הבל"י או' ו' והשו"ג חו' יו"ד כתב דהש"ע לא ס"ל הכי מדכתב זה בשם יש מי שאומר אלא העיקר כדסתם בסעי' ז' מיהו דעת הפר"ת או' ה' כיש מי שאומר שכתב כאן בש"ע וע"כ המחמיר תע"ב.

כח) [סעיף ד'] מקום שאין פלטר ישראל מצוי וכו' הרי פת פלטר עכו"ם אסורה עד שימכור פלטר ישראל וכו' משמע אפי' אם כבר קנה בהיתר אסורה עד שימכור פלטר ישראל ואח"כ חוזר להכשרו וכ"כ הפר"ח או' י"ג ומיהו הש"ך ס"ק י"ג חולק וכתב אם כבר לקחו בהיתר שרי וכ"כ השש"א או' ד' והפר"ח שם כתב דלכ"ע שרי אם כבר לקח דלא כש"ע.

כט) שם. הרי פת פלטר עכו"ם אסורה עד שימכור פלטר ישראל וכו' היינו לדעת המחבר סעי' ב' אבל לדעת הי"א שם בהגה פשיטא דשרי. ש"ך ס"ק י"ד. ור"ל דלי"א דאפי' במקום שפת ישראל מצוי שרי אין מקום לדין זה דהא אפי' פת ישראל מצוי מותר לקנות מפלטר עכו"ם. ועיין לעיל או' כ"ג ובאו' שאח"ז.

ל) [סעיף ה'] י"א שמי שיש בידו פת וכו' ויש פלטר עכו"ם עושה פת יפה ממנו וכו' מותר לקנות מפלטר עכו"ם וכו' ובעיר קושטא' וכן בכל מקומות אלו מקום שנהגו היתר בפת פלטר גוי וגם שיש פלטר ישראל ופתו יותר משובחת לוקחים מפלטר גוי והטעם להיתר זה שלא אמרו דבמקום שיש פלטר ישראל מצוי אין ליקח מפלטר גוי אלא כשפת פלטר ישראל שבאותה העיר מספיק אבל כשאינו מספיק הו"ל כפת דחוקה לו ומותר ובקוש' אם היו כולם לוקחים מפלטר ישראל לא יספיק וכיון שאינו מספיק כמי שאין פלטר ישראל מצוי הוי ומותר ליקח מפלטר גוי. כנה"ג בהגב"י או' י"א. ברכ"י בשיו"ב או' ז' קהל יהודה בסעי' ד', זב"צ או' י"ד וכתב שכן נהגו בעיר בגדאד יע"א שקונים מפלטר גוי אפי' במקום שיש פלטר ישראל וגם של פלטר ישראל הוא יפה והיינו משום דבעירם יש רבוי עם ואם קונים הכל מפלטר ישראל יהיה הפת ביוקר הרבה יעו"ש.

לא) ומיהו הגם שכן המנהג לקנות מפלטר גוי יש אנשי מעשה שאינם אוכלים מפלטר גוי כלל ועיקר (עיין לקמן או' נ"ו) ואנחנו אפי' מפלטר ישראל אין אוכלים יען שרוב הפלטרים הם עמי הארצות ואינם נזהרין מן התולעים שבמים וכיוצא וע"כ אנו נזהרין שלא לאכול אפי' מפלטר ישראל. זב"צ שם. וע"כ בכל אתר ואתר צ"ל חברה קדישה להשגיח במעשה האופה בהנהלת הקמח וסינון המים ובמקום הלישה והעריכה והאפייה שיהיה נקי מן התולעים ומן הנמלים ובכל הפרטים בקיץ ובחורף יהיה וזכות הרבים יגן בעדם.

לב) [סעיף ו'] במקום שנהגו היתר בפת של פלטר אפי' הוא נילוש בביצים וכו' מותר. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סי' ס"ו סעי' ח' ואי משום ביצי עוף טמא אין מצויים בינינו כדלעיל סי' פ"ו סעי' ב' ואי משום בשולי עכו"ם דאסור בביצים לקמן סי' קי"ג סעי' ד' קימחא עיקר. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ו' שו"ג או' י"ד. שפ"ד או' ט"ו. ועיין לעיל סי' פ"ו או' י"ג.

לג) שם. אבל אינפנד"ה שאפאה עכו"ם וכו' עיין לקמן סי' קי"ג סעי' ג'.

לד) שם הגה. ויש אוסרין בפת שביצים טוחים על פניו וכו' והעיקר כפסק הש"ע דאף שביצים טוחין על פניו שרי משום דאינו אלא חזותא בעלמא ובמידי דרבנן חזותא לאו מילתא היא. פר"ח או' ט"ז. וכן הסכים הפר"ת סוף או' ט' כדברי הש"ע. לה"פ או' ז' ומיהו עיין כנה"ג או' ל"ו מה שהאריך בזה ומסיים ולכן אני מחמיר לעצמי כסברת האוסרים ומקל לאחרים כדברי הרב"י ובשעת הדחק שלא היה לחם לשובע התיר בפומבי. וכ"כ הבל"י או' יו"ד דבדוחק גדול יש לסמוך על הש"ע.

לה) שם בהגה. ואותם נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לאקו"ך הם בכלל פת וכו' והיינו משום שבלילתן עבה ואע"ג דיש בהם דבש ובשמים הרבה ודינן כפת הבא בכסנין דמברכין עלייהו במ"מ אם לא קבע סעודתו עליהם מ"מ אין להחמיר לענין פת עכו"ם הואיל ואי קבע סעודתו עליהם מברך המוציא ובלילתן עבה אזלינן בתר העיקר (שהוא הקמח) והוי דינן כפת. תו"ח כלל ע"ה דין י"ב. וכ"כ ב"י סי' קי"ג בשם הר' יחיאל. וכן הסכים פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' י"א.

לו) שם בהגה. ובמקום שנוהגין היתר בפת של עכו"ם גם הם מותרים וכו' ומשמע אבל במקום שאין נוהגין היתר בפת של עכו"ם יש לאסור בזה שלא לאכלם. וכ"כ מנ"י על התו"ח שם סוף או' כ"א. מיהו הגאון מהר"ש אב"ד מפראג דעתו להתיר אף למי שנזהר מפת של עכו"ם כיון דבלשון בני אדם אין נקראים פת והב"ד המנ"י שם והברכ"י בשיו"ב או' א' אלא שכתב שם הברכ"י שמדברי האחרונים מוכח דס"ל כמור"ם ז"ל הלכך נראה דהנזהר בפת של ע"ג יש להחמיר בלעקו"ך ודכוותיה עכ"ד.

לז) וכל שבלילתו רכה ונאפה ע"י משקה כגון הני סופגני דידן לכ"ע לאו נהמא הם ואסורים משום בש"ג ואפי' מן הנחתום. הריב"ש בתשו' סי' כ"ח. פר"ח סוף או' י"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד.

לח) כעכין יבשין שקורין ביסקוג"ש הרי הם בכלל פת הבא בכסנין והנזהר מפת ש"ג אין לאכול אותם. ברכ"י בשיו"ב סוף או' ט' דלא כמהריט"ץ סי' קס"א שהתיר גם לנזהר.

טל) מיני מתיקה שעושים הגוים מסולת ודבש שקורין זאלבי"א כתב הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' פ"ט וח"ג סי' י"א והביאו ב"י סי' קי"ג דדובשא עיקר וסולת לדבוקי בעלמא ושכדין נהגו בהם היתר אלא שבעל נפש יחוש לעצמו יעו"ש וגם הריב"ש בתשו' סי' כ"ח התירן משום שהדבש עיקר ולפ"ז אין מברכין על אלו מיני מתיקה במ"מ אלא שהכל ול"נ דהני מיני מתיקה מברכין עליהם במ"מ ומעיקר הדין אסירי משום בש"ג. פר"ח או' י"ז והסכים לדבריו הברכ"י בשיו"ב או' ט' וגם הרשב"ש בנו של הרשב"ץ בתשו' סי' תרכ"ח כתב דהגם דהריב"ש והרב מר אביו התירו לא סיימו קמייהו איך נעשית זאלבי"א זו ולדעתו אסורה והרצה דבריו לפני הרב מר אביו ז"ל והודה לדבריו ופשט איסורם בכל הקהל יעו"ש והב"ד הברכ"י שם או' י"ג. ולענין הברכה כבר הארכנו בזה באו"ח סי' קס"ח או' קכ"ב וכתבנו דהמנהג לברך במ"מ יעו"ש.

מ) ולענין ברכת מין מתיקה שקורין בערבי חלקו"ם כתב זב"צ או' י"ט דאעפ"י שאין בו מחלב חטה כזית בכדי אכילת פרס דיש לברך עליו במ"מ יעו"ש ומיהו כבר כתבנו שם בא"ח דה"ד אם נרגש טעם הדגן בתוך הדבש אבל אם לא נרגש טעם הדגן מחמת מיעוטו אין לברך רק שהכל שזה נחשב עשוי לדבק ובטל בדבש של הסוק"ר יעו"ש וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו שמברכין על החלקו"ם שהכל לפי שאין נרגש בו טעם חלב חטה רק טעם דבש של הסוקר ומ"ש שם זב"צ שהעידו שבא"י ודמשק ואר"צ מברכין עליו במ"מ אפשר שנשתנה הענין ע"י הזמן וכמ"ש שם שהענין ישתנה לפי הזמן יעו"ש.

מא) ולענין ברכה אחרונה של חלקו"ם אם יש כזית דגן בכדי אכילת פרס דהיינו א' מששה חלקים וכמו שסתם בש"ע או"ח סי' תס"ח סעי' ג' וסי' ת"ט סעי' ז' וסי' תרי"ב סעי' ד' כדעת הרמב"ם דשיעור פרס הוא ג' ביצים דהיינו ששה כזייתות וא"כ כשיהיה א' מששה נקרא כזית בכדי אכילת פרס ואכל שיעור שיש בו כזית מה' מינים אז יברך אחריו על המחיה משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל וכמ"ש זב"צ או' ך' וע"כ לא יברך אחריו על המחיה אלא א"כ יש בו כזית דגן בכדי אכילת פרס וגם אכל שיעור שיש בו כזית דגן אבל אם לא אכל שיעור שיש בו כזית דגן אלא אכל בין הכל שיעור ברכה אחרונה או שאין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס ואכל אפי' הרבה אין לברך אחריו רק בנ"ר משום דברכת בנ"ר פוטרת אם אכל חצי שיעור מין דגן וחצי שיעור ממין אחר כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ר"י או' ג' בשם כמה פו' יעו"ש ועיין זב"צ שם מה שנכנס אח"כ לבית הספק ואפשר מפני שלא ראה ד' הפו' הנז'. [ז"א. ע' יביע אומר או"ח ר"ס י"ב].

מב) החאלוה של עכו"ם מה טעם נהגו בה איסור הגם דבכל מרקחות של עכו"ם נהגו בהן היתר השיב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י יו"ד שער ב' סי' ד' דה"ט דהישמעאלים מערבים בה דיב"ס ויין צמוקים ואסירי ואף דאין באלו איסור יי"נ כבר כתב הר"ן דיש מהגאונים שחלקו על הרא"ה ואסרו פליטת כלים הבלועים מבש"ג ולפיכך ראוי לנהוג איסור. ברכ"י בשיו"ב או' י"ב. ומשמע היכא דליכא חששא של עירוב רק עושין אותה משומשמין וסוכר או דבש תמרים והם אומנים שיש להם כלים מיוחדים לכך שרי. ועיין לקמן סי' קכ"ב סעי' ו'.

מג) סופגנין הנעשים מעיסה רכה ומטגנין אותם בשמן ואוכלים אותם בדבש נהגו במצרים ליקח אותם כשישראל יושב שם ומחתה באור. ברכ"י שם או' י"א אלא שהביא שם דעת המפקפקים בזה וע"כ יש להחמיר ולהכניסם הישראל בידו לתנור למקום הראוי שיתבשל שם וכמ"ש לקמן סי' קי"ג סעי' ז' יעו"ש.

מד) [סעיף ז'] פת בעה"ב לעולם וכו' מושל גוי שיש יכולת בידו להזיק ישראל ונתן מפתו לישראל לאכול לפניו עם דבש הרי זה כפת דחוקה לו מחמת יראת נזק ומותר לאוכלה לפניו. מהריק"ש בהגהו' ש"ע סעי' ח' והפר"ח או' י"א כתב שאם הפת של מושל הוא מן השוק מפלטר גוי שרי באכילה דהו"ל כפת דחוקה אבל אם הפת הוא עשוי למושל עצמו דאז מיקרי פת בעה"ב אין להתיר ומצי הישראל לאשתמועי ויאמר לו שמתענה היום או שעדיין אינו תאב לאכול וכיוצא עכ"ל. ומ"מ אם א"א לאשתמוטי ויגיע לו נזק הדין עה הריק"ש דהוי כפת דחוקה ושרי. שפ"ד או' י"א. ברכ"י בשיו"ב או' ו' מזמור לדוד.

מה) המושלים שנותנים פת בכל יום למשרתים או רופאים ישראלים הרי זה כפת של פלטר ולא כפת של בעה"ב וכן עמא דבר. מהריק"ש שם. וכן הסכים הפר"ח שם. מנ"י בסול"מ שבסוף התו"ח כלל ע"ה דין ד' לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד. ברכ"י שם ובאו' ג' זכ"ל חי"ד או' ף' והטעם כתב שם הפר"ח משום דמסתמא אדעתא דידהו קעביד ומה לי למכור או ליתן במתנה או להאכיל לפועלים הכל דינו כפלטר. זכ"ל שם.

מו) ומזה יש היתר למנהג שלנו דכשהולכים אצל הערבים שוכני אהלים וסגנון שלהם כל אורח שיבוא אצלם הם נותנים לפניו סעודת לחם ושאר דברים שהה זהירים הרבה בהכנסת אורחים ומנהג שלנו שאוכלים מפת שלהם זהו מותר גמור כמ"ש לעיל דבין למכור או ליתן במתנה מותר דאדעתא דידהו קעביד וה"נ אלו הערביים הפת שאופין אדעתא דאורחים הוא ונותנים אותו במתנה והוי כמו פת פלטר ומותר. זב"צ או' כ"ה. ונראה דה"ד אם אפו אותו בשעה דאיכא אורחים דאז י"ל אדידהו קעביד והרב בן א"ח פ' חקת או' ה' החמיר גם בזה וכתב דצריך להשליך קיסם בתוך התנור בשעת אפייה נהיכר ולכוין להכשיר הפת יעו"ש ונראה טעמו משום דאין כל הפת נותנין לפני האורחים אלא קצת והשאר בעבורם והוי כפת בעה"ב אם לא בהשלכת קיסם וע"כ יש ליזהר בזה להשליך קיסם ואפי' אופין אותו בשעה דיש אורחים אם לא שיודע בודאי שהכל אופין בשביל האורחים וגם בזה אם אפשר יש להחמיר לכתחלה ולהשליך קיסם. ועיין לקמן או' ז"ן.

מז) גוי א' ששלח דורון לישראל מפת הבא בכסנין שיש בהם רבוי ביצים אם ידוע ששלח לו הגוי ממה שעשה לצורך ביתו אסירי ממ"נ דאי קימחא עיקר אסירי משום פת בעה"ב ואי ביצים עיקר נמי אסירי משום בישולי גוים אמנם על הסתם תלינן שעשהו מתחלה אדעתא דמתנה ומתנה כזביני דמיא דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה וקימחא עיקר והו"ל כפת פלטר דשרי. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד.

מח) לחם הנאפה בחמה כמו לכותח אין בו לא משום בש"ג ולא משום פת של עכו"ם. ב"ח שפ"ד שפ"ד או' ז' ואו' כ"ב.

מט) [סעיף ח'] יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר וכו' לפי שסתם לן הש"ע לעיל סעי' ב' וז' כהרמב"ם והרשב"א ושאר פו' דפת של בע"ב לעולם אסורה לכן כתב כאן דברי הרא"ה בלשון מחלוקת כלומר וליה לא ס"ל כדרכו בכל מקום שיש שתי סברות להביא סברא האמתית שהיא לרוב הפו' בסתם וסברא אחרת בלשון מחלוקת וכבר קדם לן הכלל בדברי הש"ע דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם ואפי' בשתי מקומות. שו"ג או' י"ז. ועיין לעיל או' כ"ד.

נ) מיהו אם עברו ג' ימים מעל"ע שלא אכל פת או בשבת משום עונג שבת שרי. פר"ח או' י"ח. פר"ת או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' י"ג. זכ"ל חי"ד או' ף'. זב"צ סוף או' כ"ז. בן א"ח פ' חקת סוף או' ד'.

נא) [סעיף ט'] הדליק עכו"ם התנור וכו' ואפי' לא זרק אלא עץ א' לתוך התנור התיר כל הפת וכו' והשלכת קיסם לתוך התנור מהני אפי' בפת של עכו"ם בעה"ב שאפה לעצמו כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' ה'.

בנ) שם. שאין הדבר אלא להיות היכר וכו' ומאחר שחיתוי וזריקת הקיסם להיכרא צריך שיכוין לסייע בתיקון האש ולהכשיר אבל אם זרק בלא"ה הקיסם לאשו של עכו"ם אסור. או"ה בהגהות שבסוף הספר שער מ"ג סי' יו"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ח. בל"י או' ט"ו. קה"י סעי' ט' זב"צ או' כ"ע. בן א"ח פ' חקת סוף או' ה' ועיין לקמן סי' קי"ג סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם או' ט"ל ואו' נ"א.

גנ) שם הגה. ואם נפח באש הוי כחיתוי. ואם נפח במפוח או אפי' בפה ואפי' הגחלים לוחשות והעצים דולקות מהני ניפוח לפי שע"י הניפוח מוסיף חמימות טפי וכל חמימות מקרב בישול וכמ"ש הרשב"א דכל קיסם וקיסם מוסיף בחום התנור ומקרב בישול וה"נ דכוותה ודלא כהמ"כ שהביא ב"י סי' קי"ג. פר"ח או' י"ט. שפ"ד או' י"ט. ערוך השלחן סוף או' כ"ו. זב"צ או' ל'.

דנ) [סעיף יוד'] אם אפו בתנור ע"י עכו"ם ג' פעמים ביום א' והכשירו התנור ע"י קיסם בב"פ ובפעם ג' לא הכשירו מותר. העתיק לשון המרדכי שכך היה מעשה אבל ה"ה אם הכשירו בפעם א' ולא הכשירו בפעם ב' דמותר מטעם שיש קצת גחלים בוערות מהיסק א' ואם אינו בענין זה דהיינו שאין נשארין גחלים מהיסק הראשון כגון שגורפין התנור לצד פי התנור שכל הגחלים כלים שם ונעשים אפר אז אפי' הסיקוהו כמה פעמים בהכשר קיסם אין מועיל כלום וממילא פשוט דלא מכשרינן בסמך גחלים הנשארים אלא לאפות אחריו פעם א' ולא שני פעמים דבפעם ב' ודאי כבר כלו שיירי הגחלים ההם. בית דוד סי' ן' ער"ה או' יו"ד. קה"י סעי' יו"ד.

הנ) ואם הוא מסופק אם נתן בה קיסם מותר דהוי ספיקא דרבנן ולקולא. שערי דורא שער ע"ה. תו"ח כלל ע"ה דין ז' ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' ך' שש"א או' ב' ערוך השלחן סוף או' כ"ז. זב"צ או' ל"ב. בן א"ח פ' חקת סוף או' ז'.

ונ) צריך אדם לשמור מאד שלא לאכול לחם מפלטר כותי ואפי' קנוי מפלטר ישראל ואפי' בספק ואפי' אם קונה מפלטר ישראל צריך לחקור אם עשוי מישראל. האר"י ז"ל בס' טעמי המצות פ' עקב ושה"מ פ' וילך. והיינו ממדת חסידות וכמ"ש שם פ' וילך וכ"כ לעיל או' ל"א דאנשי מעשה אינם אוכלים מפלטר גוי כלל ועיקר יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' קס"ח או' ל"ו.

זנ) ישראל שבא אורח לבית הגוי ואפו לו פת בעבורו והביאו לפניו דוקא כי הם כבר אכלו אעפ"י שלא אפו אלא בעבורו אין זה חשוב כפת פלטר אלא כפת בעה"ב ואסור ואין לומר כיון דנותנין אותו לו בחנם חשיב כמכר דהא עיקר גזירת חז"ל על אורח המתארח אצלם וכל אורח אוכל בחנם ואדרבה כיון דאפו בעבורו לכבודו יש קירוב דעת וחשש חתנות טפי ואסור. בן א"ח שם סוף או' ח' וכתב ודלא כהזכ"ל או' ף' שהתיר יעו"ש ולא דמי לפת הערביים לעיל או' מ"ו שיש מתירין דשאני התם כיון שיש להם חק לכל מי שיבוא אצלם נותנין לו סעודה בין לגוי בין ישראל יהיה מה שיהיה הוי כפת פלטר שמוכר למי שיהיה לא כן הכא שאין דרכו בכך אלא שאירע כך ואפה יש להחמיר ואין להתיר רק בהשלכת קיסם.

חנ) שם הגה. וי"א דאם הכשיר התנור וכו' ואנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכן עיקר. זב"צ או' ל"ה. ור"ל לספרדים שקבלו חומרות הש"ע.

טנ) שם בהגה. הכל מותר מכח הכשר הראשון. דחום הראשון מועיל גם עתה למהר בישול הפת דדבר הנראה לעינים הוא שהתנור נוח להתחמם כשהוחם ג"כ מאתמול יותר מכשעמד יום שלם בלתי חימום. או"ה כלל מ"ד דין יו"ד.

ס) שם בהגה. ויש לסמוך על זה. וה"ד בשעת הדחק אבל לכתחלה צריך אחד מהג' המבואר בגמ' והיינו היסק התנור או חתיית הגחלים או ליתן הפת בתוך התנור. ערוך השלחן או' כ"ז.

סא) [סעיף יא'] פת של ישראל שאפאה עכו"ם וכו' הגה. וה"ה לכל פת של עכו"ם שאסור ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת וכו' ופת חתוך הרבה שמוליכין עמהם אנשי המלחמה שמיבשין אותה וממלאין ממנו חביות הרבה אין בו איסור דידוע דלא קנאו מישראל ואין לחוש למה שחתכום בסכין של עכו"ם דחתיכה א' או ב' דנתקנח בו השומן שדבוק ע"פ הסכין בטל ברוב שאר החתיכות מיהו אין היתר אלא בפת פלטר אבל בפת של בעה"ב אסור ואם הוא ספק אם הוא של בעה"ב או של פלטר ובדוכתא דליכא חשש שמא קנאו מישראל שרי דבספק דרבנן אזלינן לקולא. ב"ח בסוף הסי' כנה"ג בהגב"י או' מ"ו ואו' מ"ז. פר"ח או' כ"א. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' כ"ב.

סב) [סעיף יב'] אם אפה עכו"ם הפת בלא חיתוי וכו' מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפא צריך לתנור וכו' ויש מי שאומר שאפי' הוציא הפת יש תקנה וכו' אם הוא משביח. ר"ל מחמת צורך גמר בישולו דאל"כ לא תמצא דבר שאסור משום בשולי עכו"ם. או"ה כלל מ"ג סוף דין י"א. פר"ח או' כ"ב.

סג) שם. ויש מי שאומר שאפי' הוציא הפת יש תקנה וכו' ולענין הלכה כבר כתב המחב"ר לעיל סי' ט' או' ב' דכשסותם הש"ע לאסור ואח"כ כותב דעת המכשירין בשם יש מי שאומר נכון להחמיר אף בהפ"מ יעו"ש והב"ד לעיל בסי' צ"ח או' ס"ה ובאו"ח סי' י"ג או' ז' יעו"ש.

סד) [סעיף יג'] מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם שהיסב אצל בעה"ב הנזהר וכו' וכ"כ באו"ח סי' קס"ח סעי' ה' וכ"כ הלבוש. וכן הסכים הט"ז סק"ח והש"ך ס"ק כ"א דלא כהב"ח שחלק על דברי הש"ע יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ג ושאר האחרונים דלא כהב"ח. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח שם או' מ"ב שכתבנו דגם לדעת הש"ע אינו חובה על בה"ב לבצוע על פת עכו"ם אלא רשות וע"כ נכון שבעה"ב יבצע על פת כשר והאורח יבצע על פת עכו"ם ובזה יצא אליבא דכ"ע יעו"ש ועוד עיין בדברינו לשם כמה דברים המסתעפים לזה יעו"ש.

סה) [סעיף יד'] כותח של עכו"ם מותר וכו' ולא אסרינן הכותח משום חלב שחלבו עכו"ם דהחלב עמא אינו עומד ואם נשאר קצת נסיובא דחלבא בטל במיעוטו שהרי נתערב ולא דמי לחמאה שאין הקום מעורב בחמאה כדלקמן בסי' קט"ו. ב"ח בשם רש"ל. פרישה או' י"ז. ש"ך ס"ק כ"ב. ומה שהקשה הט"ז סק"ט כבר תירץ הש"ך בנה"כ יעו"ש. וכ"כ לתרץ הישי"ע או' ה' יעו"ש.

סו) שם הגה. וכן כל מקום שנתערבה פת של עכו"ם בשאר מאכל בטל ברוב וכו' בין במינו בין בשאינו מינו. תו"ח כלל ע"ה דין ח' כנה"ג בהגב"י או' מ"א. שפ"ד או' כ"ג. זב"צ או' מ"א.

סז) ואפי' הוא דבר חשוב שאינו בעל במקום אחר הכא בטל. תו"ח שם. כנה"ג שם. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' כ"ה. חכ"א כלל ס"ה או' יו"ד. זב"צ או' מ"ב.

סח) ודוקא שנתערב אבל אם ניכר הפת לא מיקרי תערובת ואסור לאכול אף שנתפרר לחתיכות קטנות. מהרי"ל בתשו' סי' קצ"ה. מנ"י על התו"ח שם או' י"ב. זב"צ או' מ"ג.

סט) שם בהגה. בטל ברוב וכו' ומסתברא דפת עכו"ם ובשולי עכו"ם וחמאה שלהם שנתערב פחות מרוב ונאסר ואח"כ נפל לתבשיל אחר אין אומרים בו חנ"נ ואע"ג בשאר איסורים דרבנן אומרים חנ"נ (והיינו למ"ד חנ"נ בכל האיסורים כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' יעו"ש) ואף באיסור דבוק כדמוכח בסי' ע"ב בלב ושאר דוכתי טובא משום לתא דבב"ח באלו שהקילו דא"צ ס' לא מחלף בב"ח. פרמ"ג בפתיחה לאו"ח באו"ה סדר ג' או' ל"ז. פ"ת או' ה' ואם מותר להוסיף עליו ולבטלו עיין לעיל סי' צ"ט סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

ע) [סעיף טו'] מי שנזהר מפת עכו"ם וכו' הגה. י"א דמי שנזהר מפת של עכו"ם ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם משום איבה וכו' ודוקא א' עם שנים איכא איבה אבל האוכל עם אחד ליכא איבה. דמאי אולמיה דהאי מהאי. ש"ך ס"ק כ"א. מנ"י על התו"ח שם או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ה. ערוך השלחן או' כ"ג. ואם הוא פת נקי אף עם א' איכא איבה. ש"ך שם. שפ"ד שם.

עא) שם בהגה. ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין. דדוקא בפת שהוא עיקר הסעודה איכא איבה אבל מי שנזהר מחמאה של עכו"ם (עיין לקמן סי' קט"ו סעי' ג') וכיוצא בזה אסור לו לאכול עם מי שאינו נזהר דבחמאה ליכא איבה דכמה איכא דאין אוכלין חמאה. תו"ח שם דין יו"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' י"ד. בל"י או' כ"א. שפ"ד או' כ"ו. חכ"א כלל ס"ה או' ט'.

עב) [סעיף טז'] יש מי שאומר וכו' לא משום דיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרכו של ב"י סברא יחידות שלא מצאה כ"א בפוסק א' כותב אותה נמי בשם יש מי שאומר וזה הביא אותה בב"י רק בשם מ"כ בשם אגודה.

עג) שם. אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין. דוקא כשהתחיל להלוך ומשם עד מקום חנייתו יש ד' מילין אבל אם חנה עכשיו במקום א' אעפ"י שממקום זה לחנייה ראשונה שיש פת ישראל לא יש אלא ד' מילין מ"מ הרי עכשיו לא הולך לשם וא"צ להמתין. פר"ח או' כ"ח. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' כ"ב. חכ"א שם או' ד' ועכ"פ לדעה זו שיעור מיל צריך לילך אפי' אינו הולך לשם. חכ"א שם. שע"ת או' ו' זב"צ או' מ"ו.

עד) ואין חילוק בין רוכב על סוס או הולך ברגליו וכן אם הדרך רע אלא בזה יש חילוק אם הוא הולך לבדו או אם הולך עם בניו ובני ביתו. בית יעקב בתשו' סי' ל"ה. פ"ת שם.

חתנות. עבה"ט ועיין בספר תפארת למשה בסי' קי"ג ס"ט שכתב דפת של מומר שרי דמשום חתנות ליכא דאע"פ שחטא ישראל הוא ומותר לישא בתו ע"ש:

מנחתום. עיין בשו"ת מים רבים מסי' ה' עד סימן ט"ו ותוכן דבריו שם לאסור הפת מהנחתום ההוא כיון שהנחתום עוסק ג"כ בשומן של דבר אחר אי אפשר שלא יתערב בפת הן בשעת לישה או בעריכה ואפיה ושמא נתערב כל כך עד שיש נתינת טעם ולכן אפי' כשהנחתום אומר שנזהר יפה אסור ע"ש ועיין עוד בתשובת דברי יוסף סי' כ"ח ותשובת שמש צדקה תיו"ד סימן מ"ז מענין זה:

ואסור לזבוני כו'. דין זה למד המרדכי בפ"ב דע"ז מהא דפרק כ"ש גבי ארבא דטבעה בחישתא ותימה דאיך למד משם לכאן די"ל דשאני התם דהוא איסור תורה משא"כ הכא באיסור שלקות דרבנן דלמא בדרבנן לא חיישינן לספק זה שמא ימכרם לישראל ויותר הו"ל להמרדכי להביא ראיה לזה מהא דמס' עבודת כוכבי' דף ס"ה בחיטין שנפל עליהם יין נסך לפי מה שכתב המרדכי גופיה בפרק כ"ש סוס"י תקכ"ה דהך עובדא מיירי בי"נ דרבנן ע"ש ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק או"ח סי' ע' ובחלק יו"ד סוס"י קפ"ו ועיין בש"ך לעיל סי' נ"ז ס"ק נ"א:

שאינו נזהר. עט"ז וש"ך ועיין בתשובת גאוני בתראי סי' י"ח ועיין בתשובת ב"ח החדשות סי' כ"ז:

בטל ברוב. [ועיין בתשובת ח"ס סי' ק' מ"ש בזה עיין פמ"ג לאו"ח בהנהגת הונאת או"ה סדר שלישי אות ל"ז שכתב מסתברא דפת עובד כוכבים ובשולי עובד כוכבים וחמאה שלהם שנתערב לפחות מרוב ונאסר ואח"כ נפל לתבשיל אחר אין אומרים בו חנ"נ (להצריך רוב נגד כל מה שנאסר בתחלה) אע"ג דבשאר איסורי דרבנן אומרים חנ"נ ואף איסור דבוק כדמוכח בסי' ע"ב בלב ושאר דוכתי משום לתא דבב"ח באלו שהקילו דא"צ ששים לא מיחלף בבשר בחלב ע"ש]:

ד' מילין ימתין. בספר חכמת אדם כלל ס"ה כתב דעכ"פ לדעה זו שיעור מיל צריך לילך אפי' אינו הולך לשם דקי"ל לגבל ולתפלה לאחריו עד מיל וע' בתשובת ב"י סי' ל"ה דאין חילוק בין רוכב על סוס או הולך ברגליו וכן אם הדרך רע אלא בזה יש חילוק אם הוא הולך לבדו או אם הולך עם בניו ובני ביתו ע"ש:

(סי' קי"ב סעיף א') לאכול פת. מצא פת בדרך אזלינן בתר רוב עוברי דרכים (עירובין ס"ד ע"ב). ומשמע דאם הם מחצה על מחצה הוי ספק דרבנן ולהקל ע' במהרש"א שם:

פת של עממים כו'. משמע דעת המחבר והרב בכל הסימן דאין איסור בפת של עובד כוכבים אלא כשאפאו עובד כוכבים וכמ"ש בב"י לדעת הרמב"ם והרשב"א דאע"פ שלשו וערכו עובד כוכבים כל שעשה בו ישראל מעשה באפייה מותר וע"כ לא כתב המחבר חלוקי הדינים דלישה ועריכה שכתב בב"י לפי שכל מ"ש בב"י היינו דוקא לדעת הר"ן והטור משא"כ להרמב"ם והרשב"א וק"ל וכ"פ הרב בת"ח כלל ע"ה דין ב' והביא שם הרבה מהאחרונים שסוברים כן:

עובדי כוכבים. ע"ל ר"ס קכ"ג וסימן קכ"ד ס"ק י"ב:

משום חתנות. אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב:

ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דלא משום בתו של מוכר או נותן אמרו אלא משום בנות עובדי כוכבים שאם אין לזה יש לזה. רשב"א שם:

וגם אינו אסור כו'. הב"ח השיג על זה וכתב דאין ספק דפת קטנית ואורז ודוחן אינו עולה על שולחן מלכים כדמשמע מדברי הטור אלא דהרא"ש מיירי בתבשיל שנעשה מאורז ודוחן דהתם איכא לפלוגי בין עולה על שלחן מלכים או לא עכ"ד וכ"כ ר' ירוחם נתיב י"ז ח"ז דפת קטנית כו' אין בו משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום פת עובד כוכבים דאינו עולה על שלחן מלכים כ"כ המפרשים עכ"ל ומביאו ב"י בס' בדק הבית וכ' שם שכן דעת הטור ועיין בת"ח שם דין י"א בשם או"ה:

יש מקומות כו'. ול"ד לשלקות בסי' קי"ג דלא נהגו היתר בשום מקום דעל הפת יחיה האדם ושייך ביה טעמא דירושלמי דחיי נפש ומה"ט הקילו נמי בפת השלכת קיסם וכן כמה דברים דלא מהני בשלקות כמ"ש המחבר בסי' קי"ג סעיף ו':

העובד כוכבים. דוקא פת עובד כוכבים אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים כתב הטור שלא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים וכ"כ האו"ה כלל מ"ד דין ט' בשם תשובת הגאונים והוא מדברי המרדכי פרק אין מעמידין שהביא כן בשם תשו' הר"ם מהגאונים (והוא בתשובת מהר"ם דפוס פראג סימן ל"ג) וכ"כ בת"ח שם ריש דין ב' ומבואר בדבריהם שם דאע"פ שהפת של עובד כוכבים אפה עובד כוכבים נהגו בו היתר וכ"כ העט"ז וטעמא דלא אסרי בכה"ג פת משום בשולי עובדי כוכבים דהוא גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה והלכך בפת של ישראל שאפאה עובד כוכבים דלא שייך ה"ט אסור:

וי"א כו'. במרדכי כתב הטעם לפי שאותן מקומות הנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובד כוכבים בתחלת הגזירה באותן מקומות לפי שפת של עובד כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל ולפ"ז משמע דאפילו פת של בעלי בתים מותר דהא לא נתפשט כלל איסור פת של עובדי כוכבים באותן מקומות וכן מוכח עוד במרדכי שם ע"ש ואע"ג דבירושלמי פא"מ אוסר פת של בעלי בתים וכן סוברים יש פוסקים הא אינהו נמי אסרי פלטר עובד כוכבים בדאיכא פלטר ישראל והיינו משום דס"ל נתפשט האיסור בכל המקומות אלא דחזרו והתירו משום חיי נפש פלטר עובד כוכבים היכא דליכא פלטר ישראל אבל מאן דס"ל דלא נתפשט האיסור באותן מקומות כלל בכל ענין שרי ובזה ישבתי שם על נכון מה שהתרעם הב"י על מ"ש הטור ולדעת א"א ז"ל אין חילוק כו' ושוב מצאתי און לי במ"מ ע"ש אבל מדברי האו"ה ריש כלל מ"ד והרב והעט"ז מבואר דאפילו אותן שנהגו היתר בפת פלטר אף בדאיכא פלטר ישראל אסורים בפת של בעלי בתים:

דאפילו כו'. וכתבו האחרונים והרב בת"ח ריש כלל ע"ה והב"ח שכן נתפשט המנהג מיהו כתב בת"ח שם בשם הפוסקים דבי' ימי התשובה יש ליזהר בפת של עובדי כוכבים וכן נתבאר בא"ח סימן תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עובד כוכבים מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת עובד כוכבים יפה יותר דאז שרי כדלקמן ס"ה:

אבל פת של ב"ב. זהו דעת הרמב"ם אבל אנן לא קי"ל הכי כדלקמן ס"ח:

וכן פלטר. אפילו קבוע ומומחה לרבים כל שעשאו לעצמו איכא משום איקרובי דעתא דלדבר זה בעל בית הוא:

שאם פלטר כו'. כ"כ הא"ח בשם הרא"ה ובדברי הרא"ה בס' ב"ה דף פ"ח ע"ב מבואר דהיינו לשטתו דלא אזלינן בתר תחלתו רק בתר דהשתא אבל להפוסקים דסוברים דפת של פלטר מותרת לעולם אפילו קנאה בה"ב עובד כוכבים ממנו משום דבתר תחלתו אזלינן ה"ל מותר דכיון דבשעת אפייתו היה מותר לא מיתסר תו וכן כתב הרשב"א במ"ה שם להדיא דאפילו זימנו הפלטר אצלו מותר כיון שהיה מותר בשעת אפייתו ולפ"ז קשה דהא המחבר ס"ל לקמן ס"ז דבתר תחלתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס"ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי:

ליקח כו'. צ"ע דלא כתב הא"ח בשם הרא"ה שהביא ב"י אלא שאם הגיע שם פלטר ישראל דהפת הפלטר עובד כוכבים אסורה כל זמן שהוא ביד הפלטר אבל אם לקחו כבר הישראל בהיתר לא כתב דאסור ונראה דשרי וכ"מ לכאורה בדברי הרא"ה בב"ה שם:

אסורה. היינו לדעת המחבר ס"ב אבל לדעת הי"א בהג"ה פשיטא דשרי וק"ל:

אפילו הוא נילוש בביצים. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סימן ס"ו ס"ח ואי משום ביצי עוף טמא אין מצויים בינינו כדלעיל סי' פ"ו ס"ב ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים לקמן סי' קי"ג ס"ד קימחא עיקר כ"כ הפוסקים וע"ל ס"ס פ"ו ובמ"ש שם:

אבל אינפנד"א כו'. ע"ל סי' קי"ג ס"ק ו' מזה:

ויש בהם משום בישולי עובד כוכבים. ודמי לשלקות דלא נהגו היתר בשום מקום כדלקמן בסי' קי"ג:

שקורין קיכלי"ך. דוקא שבלילתן עבה ויש בהן תואר לחם כ"כ בת"ח שם דין י"ב ע"ש:

ואם נפח כו'. ע"ל סי' קי"ג ס"ק ח' ט':

וי"א כו'. וכתב הש"ד דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוה ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בת"ח שם דין ו' ושאר אחרונים:

מי שאינו נזהר כו'. וכ"כ המחבר בא"ח סימן קס"ח ס"ה וכ"פ הרב בת"ח שם דין ה' וכתב המחבר שם ברישא דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ולפניו פת של עובד כוכבים נקי ופת של ישראל אינו נקי מסלק פת של עובד כוכבים מעל השלחן עד אחר ברכת המוציא וטעמא דברישא אין ישראל אחר מיסב אצלו אבל בסיפא וכאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקייה איכא איבה כדלקמן סעיף ט"ו בהג"ה ואע"ג דמשמע שם דליכא משום איבה אלא היכא דאוכל מי שנזהר עם אחרים שאינם נזהרים אבל האוכל רק עם א' שאינו נזהר ליכא איבה דמאי אולמיה האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשהפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' שאינו נזהר אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אינו אוכלו ודאי איכא איבה כן נ"ל ובהכי ניחא דלא קשיא מה שהקשה הב"ח על התרומות הדשן מהמרדכי דפ' כיצד מברכין גבי מה שהביא בשם השר מקוצי והשיג על הת"ה והמחבר בדין זה שכתבו כאן ופירש דברי המרדכי בשם ראבי"ה בפא"מ בדרך אחר זר ורחוק וכל דבריו אינן נראין כמו שהשגתי עליו בספרי בארוכה ע"ש והוכחתי בכמה הוכחות שהפי' בדברי המרדכי הוא כמו שהבינו הת"ה והרב ושאר אחרונים וכן מבואר להדיא באגודה ע"ש:

כותח כו'. ואין לחוש לחלב של עובד כוכבים כדכתבו הפרישה והב"ח בשם מהרש"ל ע"ש וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק דפוס פראג סימן קנ"ד וע"ל סימן קט"ו:

בין ביבש. אפילו הוא דבר חשוב כ"כ בד"מ ובת"ח שם דין ח' בשם או"ה והאו"ה כלל מ"ג דין ו' כתב דינים אלו אפילו בבישולי עובדי כוכבים ממש וכ"פ בת"ח שם וע"ל סי' קט"ו ס"ק י"ז:

אבל אסור לערב כו'. וכ' בד"מ ע"ז וז"ל ונ"ל דמ"מ יכול להיות שמותר לאכול בקערה אחת וליכא למיסר משום הטעם שנתערב ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש אך הגהת ש"ד אוסרת לכתחלה עכ"ל ועיינתי בהגהת ש"ד ולא מצאתי הכרח די"ל דמיירי כשאוכל הפת עצמו ובלאו הכי הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל כמ"ש בסימן ק"ה ס"ק ד':

משום איבה. ע"ל ס"ק כ"א:

ואין ללמוד מכאן לשאר איסורים. אפילו חמאה של עובד כוכבים וכיוצא בהן במקום שנוהגין איסור דקיל נמי איסורייהו וכדלקמן ס"ס קט"ו דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים שכמה אנשים הן שאין נפשם תאיבה לאכול חמאה וכה"ג שם:

ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון שאין לו בנים דלא פלוג רבנן:

אלא פת של חמשת כו'. שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת:

אם אינו עולה על שלחן מלכים. לשון הטור שכתב וגם אינו חשוב כו' משמע דמסתמא א"צ שאלה על זה אם עולה על שלחן מלכים אלא בודאי אינו עולה וכ"כ בלבוש ומו"ח ז"ל לענין פת של קטנית כו':

יש מקומות שמקילין כו'. לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים:

אפילו הוא נילוש בבצים כו'. הטעם כיון שהפת מותר הביצים טפלים לו ואינפנד"ה יתבאר בסימן קי"ג ס"ג:

ולא אמרינן שיש בהם כו'. כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא ע"כ דינם כפת ממש:

פת של ישראל כו'. בזה יש לו דין שלקות הנזכר בסימן קי"ג כ"פ הטור:

מי שאינו נזהר כו'. במרדכי פרק אין מעמידין כתב בשם ראבי"ה וז"ל ישראל האוכל פת של עובד כוכבים ופת נקייה בידו והב"ה נזהר מפת של עובד כוכבים כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע יבצע על היפה וראייה מירושלמי פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהן שירצה יבצע וכיון שהותר לו לבצוע מותר בכל הסעודה כולה עכ"ל וכתב על זה בת"ה סי' ל"ב לאו דוקא נקט ראבי"ה אם היה מיסב על השלחן ישראל האוכל פת של עובד כוכבים דבלא דידיה נמי שרי אלא נקט הכי דל"ת מי המביא פת של עובד כוכבים על השלחן הואיל והבעל הבית נזהר ממנו עכ"ל ולכאורה נראה עיקר פירוש זה מדמביא ראייה מהירושלמי שפוסק לענין פת נקייה כו' שהברירה בידו ממילא גם בדין דראבי"ה הוה הטעם משום דכיון דמצוי לפני הבעל הבית פת של עובד כוכבים משום חיבוב מצוה מותר לו לבצוע עליו ואע"פ שמצינו במרדכי פ' כיצד מברכין בשם השר מקוצי שמי שנזהר משל עובד כוכבים יש לו לסלק מן השלחן הפת נקייה של עובד כוכבים ולבצוע על של ישראל מ"מ מצינו באגודה פרק כיצד מברכין דיש פלוגתא בזה וי"א אפילו נזהר מברך על איזה שירצה וא"כ יכול להיות דראבי"ה ס"ל כהך דעה ובאו"ה שער מ"ד הביא דברי ראבי"ה אלו בלשון זה הנזהר מפת של עובד כוכבים ויושב על שלחן אצל מי שאינו נזהר ויש לו פת של עובד כוכבים נקייה יותר כיון שמותר לו לבצוע עליו מותר לו לכל הסעודה שאין כבוד שמים שיבצע עליו ואח"כ יפרוש עכ"ל ונראה שמה שכתב אצל מי שצריך להיות אצלו מי כו' וכתב שם בגליון על זה דפירושו דהבוצע אין נזהר מפת של עובד כוכבים ומ"ש שמותר לו לבצוע ר"ל לצאת בביצוע אבל אם הבוצע נזהר והמסובים אין נזהרים ודאי טוב לו יותר להסיר הפת הנקייה מן השלחן עד אחר הביצוע עכ"ל וכעין זה פירש מו"ח ז"ל דהמרדכי מיירי שהבעל הבית יש לו אצלו איש אחד בביתו בשכירות ואוכל הבעל הבית עם אותו השוכר והמצוה על בעל הסעודה לבצוע והבעל הבית נגרר אחריו ומ"ה מותר בפת של עובד כוכבים עמו ועיקר החידוש הבעל הבית שהוא עיקר נעשה טפל לבעל הסעודה וכתב אם הבעל הבית עושה הסעודה ודאי חייב לבצוע על של ישראל כיון שאינו רוצה לאכול מפת של עובד כוכבים ואפילו לסלקו משלחן אין צריך וחלק על הש"ע בזה ואלו ראו הלשון של ראבי"ה ההועתק באגודה לא היו כותבין כן דאיתא שם פ' אין מעמידין בלשון זה בשם ראבי"ה אחד הנזהר מפת של עובד כוכבים ויש אצלו על השלחן ישראל שאינו נזהר ויש לו פת יפה על השלחן ואמרינן בירושלמי פת נקייה כו' וכיון דמותר לבצוע עליו מותר לאכלו בכל הסעודה כו' עכ"ל הרי לפניך שאותו הנזהר הוא הבעל סעודה והוא העיקר רק שיש אצלו אורח שאינו נזהר שכן מורה לשון יושב אצלו שאותו היושב הוא טפל על שלחנו וא"כ על ב"ה לבצוע ע"כ הוא מברך על היפה אלא עיקר הפירוש כפירוש מהרא"י שלענין היתר הביצוע עצמה מביא הירושלמי וס"ל דמיירי אף בנזהר אלא דמ"מ יש קושיא על הש"ע דמשמע לפי פסק זה שאף מי שנזהר יכול לבצוע על פת של עובד כוכבים ולא כהשר מקוצי שצוה לסלק ולעיל בא"ח סי' קס"ח פסק כהשר מקוצי שיש לסלק את שאינו של ישראל ע"כ נראה שהוא מפ' דברי ראבי"ה מטעם דהאורח שהוא אינו נזהר ודאי יאכל מפת של עובד כוכבים כיון שהוא נקי והדין נותן שהפת שיאכל עליו יבצע כמו שכתב מהרא"י בת"ה סי' ל"ב דאין להקדים לבצוע אלא מה שיאכל וא"כ הב"ה שחייב לבצוע ומבצע ומוציא את האורח יבצע ממה שיאכל האורח וכיון שהותר לו לבצוע בשבילו הותר לו לכל הסעודה בשבילו אע"פ שאפשר שאח"כ יאכל כל אחד פת שלו מ"מ כיון דבשעת ביצוע צריכים לפת אחד הותר גם אח"כ וכדי של"ת הא האורח גופיה חייב לבצוע על פת ישראל לזה מביא מן ירושלמי שמי שאינו נזהר יבצע על מה שירצה והוא הדין באורח זה שמבצע ב"ה בשבילו וכן עיקר להלכה כמשמעות פסק הש"ע כאן ובא"ח סי' קס"ח אבל לא בנזהר שאוכל לבדו כמו שעלה על דעת מהרא"י כי לפירושו יש דוחק שנאמר לאו דוקא נקט ראבי"ה שאוכל אצלו ישראל שאינו נזהר כן נראה לע"ד ברור:

ואין חוששין לפת כו'. ואין לאסור משום חלב של עובד כוכבים כי חלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובי דחלבא איכא בו מ"מ בטל במיעוטו שהרי מעורב בה ואין דומה לחמאה דסי' קט"ו שאינו מעורב בה עכ"ל רש"ל ובדרישה ומו"ח ז"ל הביאו ולי הקטן נראה תמוה היאך אמר דהנסיובי דחלבא בטל במיעוטה והא אמרינן ריש פ' אלו עוברין כותח הבבלי מטמטם את הלב משום נסיובי דחלבא שבו ואי הוי בטל לא הוה מטמטם ותו דבהדיא איתא בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ה) דבחולב לכמכא והוא כותח דהחלב אסור וכן במרדכי כתוב בהדיא בפרק אין מעמידין בשם ר"ת דחלב שחלבו עובד כוכבים לאכילה ולכותח אני אוסר עכ"ל וכ"כ באו"ה כלל מ"ד דין ה' ונראה לע"ד דודאי כותח של עובד כוכבים אסור אלא דכאן מיירי שנעשה בהכשר שישראל רואהו אלא שהעובד כוכבים נותן שם פת שלו דאין בזה משום איסור פת של עובד כוכבים כן נראה לע"ד פשוט:

לעיל. בתחילת סי' זה הוכיח ב"י דמותר ליקח שאור של עובד כוכבים ולחמץ בו העיסה אפילו במי שנזהר מפת של עובד כוכבים אף על גב שטעם כו' כי לא גזרו חכמים על פת של עובד כוכבים על טעם כעיקר כ"כ רש"י אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורין כל זמן שלא נתבטלו ברוב:

ולא מיקרי פת כו'. עיין בעי חיי חלק יו"ד סי' קנ"ב:

אפי' הוא נילוש בביצים. עבה"ט ועיין בשו"ת דברי יוסף סי' כ"ח במקומות שנהגו היתר בפת של עובד כוכבים אין כח בידינו לאסור ליקח גלוסקא מנחתום העובד כוכבים שמוכר ג"כ עוגות שנילושות במים ודבר אסר דהנסתום יש לו כלים מיוחדים לכל מלאכה כדרך האומנים וכ"ש שהוא בעצמו הראה להם שיש לו כלים ודפוס ומחבת מיוחדים בין מן הלישה בין מן העריכה והאפייה ובודאי לא משקר להפסיד אומנותו גם יש ס"ס ספק נשתמשו היום בכלי ששלקו או שאפו הגלוסקאות ספק לא נשתמש ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם כו' ובסתמא חנוני מקנח כליו כו' ואין לחוש שמא יקח בידים מזוהמות או שמא יארע שלא במתכוון איזה תערובות בהא לא קאמר הראב"ד דאין הולכין אחר נ"ט כו' ע"ש אך טוב הדבר להתרחק מן הכיעור ועשו"ת מים רבים חלק יו"ד הרבה תשובות מאוסרים ומתירים וכותב שנמנו ורבו האוסרים על המתירים ע"ש באריכות וכ"כ בעי חיי סי' קנ"ג:

או מיני מתיקה. עבה"ט ובתשב"ץ ח"ג סי' י"א שיש לאסור הסופגנין משום בישולי עובד כוכבים ע"ש:

(סימן קי"ב בש"ע סעיף א') אסרו חכמים לאכול פת של עממים. עי' ש"ך סק"א הביאו בשם הר"ן דכל שלשו וערכו העובד כוכבים ואפילו אפה ישראל נמי מקרי פת של עובד כוכבים ויש להקשות לשיטתם מהא דאמרינן במס' פסחים בציקות של עובד כוכבים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אלמא דמותר פת של עובד כוכבים כשאפה ישראל אבל לק"מ דכבר מבואר בר"ן עצמו שם ובב"י בריש סי' זה דדוקא היכא דהקמח של עובד כוכבים הוא דאית בי' אקרובי דעתיה משא"כ כשהקמח של ישראל רק העובד כוכבים לש וערך לא נאסר העיסה משום פת עובד כוכבים ובציקות של עובדי כוכבים מיירי דהבצק הוא של ישראל:

(שם) פת עובד כוכבים. משמע אבל באינו עובד עבודת כוכבים לא נאסר הפת והיינו משום שהוא מפרש כפי' המפרשים דהא דקאמר על פיתו כו' ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום ד"א דלמסקנא דקאמר דעל בנותיהן הוא יחוד בנותיהן קאי גם אהא דקאמר על יינן משום בנותיהן דמשום בנותיהן דרישא נמי ר"ל יחוד בנותיהן קאי ויחוד בנותיהן לא גזרו כ"א משום ד"א וא"כ היכא דליכא חשש ד"א ל"ג כלל על פיתן ועל יינן אבל אית דמפרשי דהא דקאמר למסקנא משום בנותי' היינו יחוד לא קאי רק אהא דקאמר על בנותיהן משום ד"א אבל בריש' דיינן משום בנותיהן היינו הלאו דלא תתחתן בם ודקאמר על בנותיהן משום ד"א הוא מלתא באנפי' נפשי' לפ"ז גזירת פיתן לא תליא בעבודת כוכבים אפילו שאינו עובד נמי אסור פיתן משום לא תתחתן כו':

(שם בהג"ה) וגם אינו אסור משום בישולי עובדי כוכבים. עי' ש"ך סק"ה בשם הב"ח דלא איירי כלל בפת קטניות אלא בתבשיל של קטניות יש לדקדק דא"כ מאי אתי לאשמעינן הא מלתא דפשיטא היא דבישל עובד כוכבים ל"ש אלא אם היא ודאי עולה על שלחן מלכים וצ"ל דהא קמ"ל דשאר תבשיל מסתמא אי לא ידעינן ביה בודאי שאין עולה על שלחן מלכים אסור אף שידע בודאי שהוא מינו עולה משא"כ פת קטנית אע"פ שאין יודע ודאי שאינו עולה מותר דמסתמא אין עולה ועי' בט"ז ס"ק ג' ועוד י"ל דלא כהב"ח והא דלא מחלקינן בפת עובדי כוכבים בין אם הוא עולה לאינו עולה היינו משום דסתם פת מקרי עולה משום דעיקר סעודה הוא בפת ועל לחם יחיה אדם משא"כ פת קטניות דהוא לא חשוב כ"כ מקרי אין עולה אך ודאי במקום דאף פת קטניות עולה כו' נמי אסור דאף בפת איכא לאפלוגי בין עולה לאין עולה ומעתה י"ל דהרמ"א ג"כ בפת קטניות איירי ואין מקום להשגת הב"ח ודו"ק:

(שם סעיף ב' בהגה"ה) וי"א דאפי' במקום שפת ישראל מצוי וכו'. עי' ש"ך ס"ק י"ח ולהרב רמ"א צ"ל ודאי למאן דשרי בפלטר למקום שהפת ישראל הוא מצוי ה"ה פת של בעה"ב נמי שרי ומשום דלא פשט איסור והא דלא הביא סברת הי"א אף בפת של בעה"ב היינו שאין רוצה לסמוך עצמו אסברת המרדכי לחוד אם לא בצירוף פת של פלטר כיון דרוב פוסקים ס"ל דפת פלטר לא נאסר כלל רק פת של בעה"ב אף דלא קי"ל הכי מ"מ בצירוף המרדכי יש לסמוך על עצמו וק"ל:

(שם ס"ג) יש מי שאומר שאם פלטר כו'. עי' ש"ך סקי"ב מה שהקשה מלקמן סעיף ז' דבתר תחלה אזלינן לק"מ דהנה הפוסקים מקשים בפת של פלטר אמאי מותר ניחוש דלמא אפה לעצמו וא"כ הוי פת של בעה"ב ותי' כיון דחזינן דמכר להאי פת מסתמא מתחלה אפה לשם כך. א"כ א"ש דכ"ז אי חזינן דמוכרו משא"כ אי הזמין ישראל בביתו ודאי חיישי' שמא אפאו לצרכו ובכה"ג אף הרשב"א מודה דאסור וכ"מ קצת בנקודת הכסף להרב הש"ך ע"ש:

(שם סעיף ו' בהגה"ה) ויש אוסרים בפת שביצים טוחים כו'. דין זה כתב רמ"א בשם תוס' ובתוס' ביצה דף ט"ז ע"א ד"ה קמ"ל דקמחא עיקר משמע אפילו אם טחו הביצים על פני' נמי ליתא משום בישול עובדי כוכבים וכ"כ הר"ן שם להדיא בשם התוס' שגם אם טח על פניה מותר אמנם הרמ"א ז"ל בד"מ מדייק כן מדברי התוס' דחולין דף ס"ד והמרדכי שם דמשמע שם דאם הביצים הם בעין על הפת אסור ע"ש: