א
דין חיה טהורה. ובו ו' סעיפים.
חיה טהורה חלבה מותר ודמה אסור וטעון כיסוי וחכמים נתנו סימנים מפי השמועה בקרנותיה אם הם מפוצלות (פירוש שהרבה פיצולין יוצאין מהם) ודאי חיה טהורה היא ואם אינם מפוצלות צריך שיהיו בהם שלשה סימנים כרוכות והדורות וחרוקות (פירוש כרוכות עשויות גלדים כבצלים. הדורות עגולות ולא רחבות. חרוקות שיש בהם חריצים סביבם תכופים ומובלעים זה בזה) והוא דמיבלעו חירקיהו ואם חסר אחד מאלו השלשה סימנים חלבה אסור:
ב
במה דברים אמורים במין שאינו מכירו אבל ז' מיני חיה האמורים בתורה אם היה מכיר אחד מהם אפילו לא מצא לו קרנים חלבו מותר ודמו טעון כיסוי:
ג
שור הבר מין בהמה הוא:
ד
הקרש אף על פי שאין לו אלא קרן אחד הרי הוא חיה:
ה
כל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו:
ו
כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו:
באר היטב יורה דעה
פ׳
א
מותר. דלא אסרה תורה אלא חלב הראוי להקרבה משא"כ בחיה:
ב
בקרנותיה. כתב הש"ך כלומר כשהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה אבל פשיטא דאין סי' מפוצלות מורה שהיא טהורה:
ג
בהמה. מיהו צריך לכסות דמו בלא ברכה כמ"ש בסי' כ"ח ש"ך:
ד
ומכסין. פי' בלא ברכה ואם שחטו בי"ט אין מכסין דמו ועיין בא"ח סי' תצ"ח גבי כוי:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
מפורש בתורה כל חלב שור וכשב ועז:
ב
מסקנת הגמ' חולין דף נט:
ג
טור וכדברי הרמב"ם בפ"א מהמ"א:
ד
לשון הרמב"ם שם:
ה
משנה ח' פ"ח דכלאים וכרבנן:
ו
שם ברמב"ם וכנוסחו של ה"ה שם:
ז
מימרא דרב יהודה חולין דף ע"ט:
ח
שם מגמ' דחולין דף פ':
ט
שם וכיש אומרים בברייתא שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
חלבה מותר ודמה אסור. מתני' קי"ז א':
ב
וטעון כו'. מתני' בפ"ו:
ג
(ליקוט) בקרנותיה. ולא בטלפים דלא כפיר"ת שם בתוס' ד"ה אלו כו' אלא כפי' ריב"ם שם דלפי ר"ת למה לא מפרש בגמ' סימנים דטלפים. ת"ה וש"פ (ע"כ):
ד
(ליקוט) כרוכות כו'. ויש בהם פי' לרש"י ותוס' וש"פ וגי' אחרות ע"ש ושם (ע"כ):
(ליקוט) אם כו' ואם כו'. כרוכות כו'. רש"י פי' בלשון שני דכרוכות הוא עגולות וחדודות שהן חדין אבל בלשון ראשון פי' הדורות עגולות וכרוכות שהן עשויות גלדי גלדי וכן פי' הרשב"א והר"ן והטור וחרוקות פי' מלאות פגימות וחריצין וכ"כ הטור אבל הרשב"א והר"ן פי' הדוקות שהגילדין הן מהודקות ואינן מתקלפות והרמב"ם בפי' פי' בע"א ומפוצלות פירש"י שהרבה פיצולין יוצאין מהן וכן פי' הרמב"ם בפי' אבל ר"ת פי' בתוס' שם ד"ה והרי כמבוצלות בב' ור"ל כפופות וכן פי' הרשב"א (ע"כ):
ה
והוא דמיבלעו כו'. רמב"ם ומפרש מ"ש והיינו ספיקא כו' דלא כתוס' וש"פ דלא מיבלע דבאמת מיבלע רק שאינו מובלע כבשאר היות ומספקא להו אי סגי בהאי הבלעה:
(ליקוט) והוא כו'. אבל תוס' ות"ה וש"פ כתבו דלא בעינן מיבלע חרקייהו (ע"כ):
ו
בד"א כו'. מפו' בתורה:
(ליקוט) בד"א כו'. כמש"ש פ' א' הני עזי דבאלי מהו כו' מדמתרגמינן תורבלא כו' (ע"כ):
ז
ז' מיני היה. אע"ג דשם פ' א' אמרינן דתאו שור הבר הוא ומין בהמה הוא כמ"ש בס"ג כרבנן. סמך על הירושלמי (פ"ה דכלאים) שאמר דמאן דמתרגם תורבלא הוא כר' יוסי וכ"ה בתוספתא (פ"א דכלאים) ה' דברים נאמרו בשור הבר אסור משום או"ב וחלבו אסור כו' רי"א זהו תאו האמור בתורה ומותר משום או"ב וחלבו מותר כו' וכן סוגיא דגמ' הנ"ל דלא כרב הונא בר חייא שם דאמר שם ודלמא מינא דתאו כו' ועתוס' שם ד"ה ודלמא כו' ודוחק הוא דל"ל להכניס במחלוקת כיחידאה והל"ל חיה אחרת ובזה מתורץ מה שמקשין עליו למה פסק כרבנן דסוגיא דגמ' הוא כר"י:
ח
(ליקוט) שור כו'. כת"ק אלא דבסוגיא דחולין פ' א' ס"ל לר"א ורבינא ורב אשי כר"י דפריך ודלמא מינא דתאו אלא שהרמב"ם ל"ג לה רק מינא דזמר בלבד וכ"ה הני' בכמה ספרים. ת"ה ס"ב א' (אבל העיקר בדעת הרמב"ם כנ"ל בס"ק ז' וכ"כ פר"ח) ולענין עיזא רב אלא פ' שם כאמימר (ע"כ):
ט
הקרש כו'. שם וקרש כו' חלבו מותר ובספרים שלנו חסר תיבת חלבו ועתוס' ורי"ף ורא"ש ושם קרש טביא כו':
י
כלאים כו'. עבה"ג וכסוגיא דשם ע"ט ב':
יא
כוי חלבו כו'. פ"ב דביכורים וע"ל סי' כ"ח וסי' ס"ד:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳:א׳
א
א) [סעיף א'] חיה טהורה חלבה מותר. דלא אסרה תורה אלא חלב ג' מינין דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ב"י. לבוש. פרישה או' ט"ז סק"א. ובעוף ג"כ אין בו שומן וחלב שיהא נאסר ממנו. פרישה שם. מש"ז או' ג'.
פ׳:ב׳
א
ב) שם. חיה טהורה חלבה מותר. ואפי' חלב הניקור ג"כ מותר בחיה ודלא כמי שאסר. פר"ת או' א' מש"ז או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ט"ו. זב"צ או' א' וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א שאין מנקרין בשר של חיה אלא דוקא גידי הדם וגיד הנשה.
פ׳:ג׳
א
ג) שם. ודמה אסור. מדכתיב כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה. ב"י. לבוש.
פ׳:ד׳
א
ד) שם. אם הם מפוצלות ודאי חיה טהורה היא. כלומר כשהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה ודאי טהורה היא אבל פשיטא דאין סי' מפוצלות מורה שהיא טהורה. ש"ך סק"ב. וכן הקרנים אינם מורים שהיא טהורה. פר"ח או' ב' פר"ת או' ג' כריתי או' ב' זב"צ או' ג'.
פ׳:ה׳
א
ה) שם. ואם אינם מפוצלות צריך שיהיו בהם ג' סימנים כרוכות והדורות וחרוקות וכו' ולפי שאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת וכדלקמן סי' פ"ב גבי סימני העוף קצרתי. ש"ך סק"א. לה"פ או' א' בל"י או' א' וכ"כ הל"פ בסעי' ב' דכל זה הוא לדינא דגמ' אבל אנו אין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת וכדלקמן סי' פ"ב סעי' ג' בהגה גבי סי' העוף יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב' ובשפ"ד או א' חכ"א כלל ל"ו או' א' ערוך השלחן סוף או' יו"ד. זב"צ או' ב' וכתב דבעיר בגדאד יע"א יש להם מסורת וקבלה בג' מיני חיות איל וצבי ויחמור. והא דצריך קבלה ומסורת ה"ד לענין חלב אבל לענין בשר א"צ בקיאות דהא ניכר במעלה גרה ומפריס פרסה. וכ"כ הבי"צ בעמ"ז או' ג' וכ"מ מדברי הש"ע שכתב ואם חסר א' מאלו הג' סימנים חלבה אסור משמע אבל בשרה מותר.
פ׳:ו׳
א
ו) [סעיף ג'] שור הבר מן בהמה הוא. משמע דאפי' כסוי א"צ והרב כתב בסי' כ"ח סעי' ד' בהגה ויש מסתפקין בבופל"ו שהוא שור הבר שמא חיה הוא ע"כ טוב לכסותו בלא ברכה עכ"ל וצ"ל דמה שלא הגיה כאן כלום היינו משום שסמך עצמו אלעיל דעיקר דוכתא דדין כסוי התם הוא. ש"ך סק"ג. ועיין לעיל סי' כ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
פ׳:ז׳
א
ז) [סעיף ה'] כל שיסתפק לך וכו' חלבו אסור ואין לוקין עליו. שאין לוקין מספק. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' לה"פ או' ה'.
פ׳:ח׳
א
ח) שם. ומכסין את דמו. בלא ברכה דסב"ל. ש"ך שם. פר"ח או' ו' לה"פ שם. הל"פ בסעי' ה' זב"צ או' ה'.
פ׳:ט׳
א
ט) שם. ומכסין את דמו. היינו לחומרא. ואם שחטו ביו"ט אין מכסין דמו ודינו מבואר באו"ח סי' תצ"ח גבי כוי. ט"ז סק"ג. ור"ל דשם מבואר בסי' תצ"ח סעי' י"ח דיני כסוי דם כוי ביו"ט וה"ה בכל מה שהוא ספק חיה או בהמה יעו"ש ובדברינו לשם באורך כל דינים הנצרכים לשחיטת כוי ביו"ט וה"ה לכאן יעו"ש.
פ׳:י׳
א
י) [סעיף ו'] כלאים הבא מבהמה טהורה וכו' עיין לעיל סי' כ"ח סעי' ג' ובדברינו לשם באורך בס"ד.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
מפוצלות רש"י פי' שיש הרבה ענפים מתפצלין ממנה ור"ט פי' שראשי קרנות כפופין כאגמון והרשב"א תפס שני פירושים להקל ויש להחמיר בכל הפירושים:
ב
חלבה אסור אבל כשרה דאיירי דמפרים פרסה דקרנים אינם סימן טהרה כאשר הארכתי בפלתי סי' ע"ט וא"צ ראי' לזה:
ג
שור הבר ראם מין חיה טהורה תוס' זבחים ועי' פלתי מ"ש:
ד
כל שיסתפק וכו' יש לדקדק אם באה בהמה לפנינו ואין מכירין אם חיה או בהמה מה טיבו דמין חיה מרובה מבהמה וא"כ נימא כל דפריש מרובא קפריש או י"ל מינים הן בחיה יותר אבל מנין ב"ח הן בבהמה יתר ד"מ מין שור מחזיק אלף צבי מחזיק ת"ק וא"כ אין לילך בתר רובא מיהו בגמ' אמרינן ספיקא דעזי כרכוז דהיה שינוי בקרנים א"כ י"ל מסתמא דיינינן בחיה רק ספק כה"ג דיש שנוי לפנינו דאל"כ כל חיות דאין בהם מסורה יהי' ספק ואדתני במשנה כוי שוה לחי' וכו' ולא קתני סתם כל ספק יש בו דרכים וכו' אלא סתמא הוא בחזקת חי':
ה
כוי הש"ע קיצר אם האם חי' דחוששין לזרע אם ודאי אי חלב' מותר וסמ' על דין במקומו. ונראה דאף דיש לו לכוי קרני צבי בדמותן מ"מ חוששין לזרע בהמה דלא מצינו שנתנו חז"ל סימן בכוי לבדוק בסימני קרני'. ואין לתמוה אם בא לפנינו צבי בקרנותו איך סמכינן על סימכא אולי נולד מן בהמה וחי' וחלבו אסור ובסימני קרנות אין ראי' וצ"ל או דהוי ס"ס דחוששין לזרע אב ג"כ ספק או כיון דהוי לא שכיח לא חששו כ"ז שלא נודע לנו שהוא מן צבי וותיש ודו"ק:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
וחכמים נתנו סימנין וכו' עמש"ל בסי' הקודם ע"ש:
ב
שור הבר מין בהמה וראה מין חיה והנה התוס' זבחים דף קי"ג ע"ב ד"ה אורזילא וכו' כתבו ואותו בופלס שאנו קוראין ראם ליתא וחלבה אסור דראם ודאי מין חיה וחלבו מותר דבופלס שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מן ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשי' לי' היכי קם הא לא קשי' לי' ארי' דבי עילאי היכי הוי קם שהי' אריות קטנים שיכול להכניס וכו' ושמעתי מקשי' מה ראי' הא הגמ' משני על הך קושי' איך קאי רימא אר' ינאי גורתיו הכניס ופריך הגמ' והאמר רבב"ח לדידי חזי' לי' וכו' וא"כ מארי' דבי עילאי לא מצי להקשות די"ל גורתיו הכניס ותו לא מצי להקשות דגורתיו של ארי' אין רואה אבל מן רימא שפיר פריך דל"ל גורתיו דהא רבה ב"ח חזי' לי' לאורזילא בת יומא וכו' ולק"מ דאם אמרינן דאריה יש במינו גדולים וקטנים וכמו כן ברימא יש במינו קטנים וגדולים ומקטנים אינן נעשין גדולים דאל"כ עדיין לא יקשה האיך קם דנח קטנים הכניס ואח"כ נעשו גדולים ומכצ"ל דאינו נעשה מן קטן גדול ועם כל זה צריך לומר דנקרא מין אחד דאל"כ עדיין א"א למשרי חלב בופיל הואיל וראם חיה דהא שני מינין הם ועכצ"ל דמין אחד הם ומ"מ מקטנים אינו נעשה גדולים וא"כ נח ע"כ הכניס גורות זכר ונקבה מן גדולים וזכר ונקבה מן קטנים דהא יש בעולם גדולים וקטנים והן ממה שהכניס נח והולידו ועשה פרי ולפ"ז הכניס ארבע והא ארי' מין טמא והכל מין אחד והתורה אמרה ממין טמא יביא רק שנים שנים וא"כ א"א משא"כ בראם שפיר י"ל דיש קטנים וגדולים הכל ממין אחד ואין נעשה מקטן גדול ומ"מ גורתיו הכניס מזה זכר ונקבה ולא קשה הא ה"ל ארבעה דהא בופיל מין טהור ובטהור הביא שבעה ודברי התוס' נכוני' ואמת בתוס' לא הוי צריך להקשות איך קם ארי' דבי עילאי רק בקיצור הא הוצרך להביא במין אחד טמא ארבע כיון דעל כרחך מן קטנים אינו נעשה גדולים אלא דעדיפא פריך איך קם ולפי מ"ש יובנו דברי תוספת דהקשו דלמא לא פריך מן אריה דבי עילאי דמה קושיא מה שכתב דהקשה איך קאי ראם או דהקשו איך קאי אריה ואלו הקשו מן אריה הוי קשה לן למה לא פריך מראם ולפי מה שכתבתי ניחא דעל ראם יכול לשנוי גורתיו הכניס וצריך לומר קושית הגמ' לדידי חזי לי וכו' משא"כ אלו הקשה מאריה לא המ"ל גורתיו הכניס כמו שכתבתי וזה ברור וק"ל:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
ודאי חיה טהורה היא. עבה"ט סק"ב בשם ש"ך. ועי' בתשובת בית יעקב סי' מ"א כתב שם דאלו סימנים מפוצלות כרוכות כו' בעינן גם לסימן טהרה אע"ג דמעלה גרה ומפרסת פרסה. ודוקא בבהמה מהני מעלה גרה כו' משא"כ בחיה וכתב שיביא ע"ז לקמן ראיות ברורות ולא נמצא שם שום ראיה לזה רק כתב דכן משמע לשון הטור וש"ע שכתבו ודאי חיה טהורה הוא ע"ש. ולע"ד אין דינו אמת ואדרבה מדסיים המחבר ואם חסר אחד מאלו הג' סימנים חלבה אסור. מבואר דעכ"פ טהורה היא ובשרה מותר וכן לעיל סי' ע"ט ס"א סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה כו' משמע דמעלה גרה ומפרסת פרסה מהני גם בחיה לסי' טהרה והוא פשוט. וע"ש עוד בענין אי בעינן שיהיו אלו סימנים בשתי קרנים או סגי באחת מקרנותיה.
ב
חלבו אסור. [עפמ"ג שכתב דכזית חלב מכוי הנולד מאמו חיה ואביו בהמה שנפל לשאינו מינו ונשפך וידוע שהיה ל' זיתי היתר ספיקו להקל כו' ועי' בספר בית יהודה מ"ש בזה]:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳:א׳
א
אם הם מפוצלות כרוכות והדורות וחרוקות. עיין פי' של דברים אלו בב"י ולפי שאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת וכדלקמן ספ"ב גבי סימני העוף קצרתי:
פ׳:ב׳
א
ודאי חיה טהורה היא. כלומר כשהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה ודאי טהורה היא אבל פשיט' דאין סימן מפוצלות מורה שהיא טהורה וכן מבואר ברמב"ם פ"א מהל' מ"א דין י':
פ׳:ג׳
א
שור הבר מין בהמה הוא. משמע שאפי' כסוי א"צ והרב כתב בסי' כ"ח ס"ד וז"ל ויש מסתפקין בבופל"י שהוא שור הבר שמא חיה הוא ע"כ טוב לכסותו בלא ברכה עכ"ל וצ"ל דמה שלא הגיה כאן כלום היינו משום שסמך עצמו אלעיל דעיקר דוכתא דדיני כסוי התם הוא:
פ׳:ד׳
א
ואין לוקין עליו. שאין לוקין מספק ומכסין את דמו בלא ברכה וכן בס"ו וע"ל סכ"ח ס"ג ובמה שכתבתי שם:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
פ׳
א
היה טהורה חלבה מותר. דלא אסרה תורה אלא חלב הראוי להקרבה משא"כ בחיה:
ב
אם הם מפוצלות. רש"י מפרש שהרבה פצולין יוצאין מהם ור"ת פירש שהן זקופות וכפופות בראשיהון. וכתב ב"י בשם רשב"א לענין דינא שניהם מודים דכל אחד מהני. כרוכות פירושו עשויין כגילדי בצלים. הדורות שיהיו עגולות ולא רחבות כקרני העז. חרוקות שיש בהם חריצין כל סביבו ומבלעי זה בזה:
ג
ומכסין את דמו. היינו לחומרא ואם שחטו בי"ט אין מכסין דמו ודינו מבואר בא"ח סימן תצ"ח גבי כוי:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5