א
דין עופות שנמלאו בשר שלא נמלח. ובו סעיף אחד:
עופות או גדיים שממלאים אותם בשר שלא נמלח אם לצלי מותר אפילו פיהם למעלה ואפילו אם נמלח החיצון דכמו שבולע דם המילואים כך פולטו: הגה וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון דשרי (ד"ע לדעת ארוך כלל ט') דנורא משאב שאיב הדם מן החיצון ואינו נבלע בפנימי (ד"ע): ולקדרה אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי לבדו אבל אם לאחר שמילאו מלח החיצון אינו מפליט דם שבפנימי: הגה וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות שום מולייתא רק אם נמלחו שניהם (אגור ומרדכי פכ"ה ורש"י) וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר או עשבים אבל אם יש שם ביצים הנקרשים דינו כאילו נתבשל בקדירה (הגהת ש"ד בשם מהרי"ט וארוך וב"ז) ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. בשר שלא נמלח ולא הודח שנצלה עם בשר שנמלח והודח מותר בדיעבד (שם) אבל לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם הבשר שלא נמלח ואפילו הודח:
באר היטב יורה דעה
ע״ז
א
נמלח. פי' ששהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפי' ציר אפ"ה מותר וכ' הט"ז ול"ד לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה:
ב
הפנימי. כ' הש"ך דעת הר"ב דאפי' נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב והש"ך חולק על זה דכשהפנימי שהה שיעור מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי דלגבי פנימי לא אמרי' כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו ולא אמרינן בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה שאז בולע הפנימי קודם צליה ולא יצא שוב אף על ידי צליה וכיון שהוא בפנים לא שייך לומר איידי דיפלוט וכו' אבל כשהפנימי שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו ששניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין וכשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי מפני שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון כבר פלט כל צירו או נמלח ושהה והודח נאסר החיצון דבולע גם כן מהפנימי קודם צליה ושוב אין לו תקנה לצלי כדלעיל ס"ס ע' (ופר"ח חולק על הש"ך וכתב בכולהו נקטינן להקל ע"ש):
ג
לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כ"א בפני עצמו (דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה. ש"ך):
ד
מפליט. ול"ד לחתיכה עבה דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף בדיעבד אסור אם לא מלח עופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחילה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו בדיעבד (כ' במ"י בשם הגאון מוהר"ש שהיה אוסר בזפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו כך ואחר שבשלו נמצא הזפק עם המאכל תוך העוף מטעם דבלע המאכל הדם מעוף בשעת מליחה וכן בקורקבן שנמלח עם הפירשא שבתוכו ונתבשל כך דאסור ולא אמרי' דזה הוי כמו פירשא בעלמא שבלע דם בעין דהיינו ממשו של איסור ולא טעם לחוד ע"ש כלל ט' ס"ק ט'):
ה
שבפנימי. פי' רש"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל. ואינו דומה למ"ש סי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפנים סתמו מכל צד. ט"ז. בתשו' הרשד"ם סי' מ"ו נשאל אם מותר לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל והשיב דאפי' דיעבד אסור ופר"ח כ' ויש להחמיר לכתחילה ובמקום שנהגו היתר אין למחות וכן בספר מקור ברוך סי' ל"ו מורה להתיר בפשיטות ע"ש ובהיות שהרשד"ם הורה לאיסור המחמיר תע"ב. (ועיין ערך לחם):
ו
בשר. כ' הש"ך משמע מדברי הרב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמלוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הרב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כ' סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני דאדרבה מאחר שכ' רמ"א דדינו כאילו נתבשלה בקדרה משמע כאילו נתבשלה בלא מליחה דקי"ל בסי' ס"ט סי"א דאף אם יש בו ס' אותה חתיכה אסורה ול"ד ללב בסי' ע"ג דהתם אין האיסור אלא מחמת דם הפליטה אבל כאן שהאיסור מחמת עצמו יש לאסור אותה החתיכה ודו"ק:
ז
שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
מימרא דרבא פסחים דף ע"ד וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' גיד הנשה:
ב
טור כפי' אביו הרא"ש שם:
ג
מסקנא דגמ' שם:
ד
מההוא טפילה דבר אווזא שמביא ראיה שם וכ"כ התוספות שם והרא"ש פג"ה ומרדכי פכ"ה וטור
(°) פי' שלא נמלחו שניהם בשר הפנימי והחיצון הרא"ש שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
שלא נמלח. תוס' שם ד"ה האי מולייתא כו' ורש"י אזיל לשיטתו דס"ל דצלי בעי מליחה קצת ואנן לא קי"ל כן כמ"ש בסי' ע"ו:
ב
אם לצלי כו' ולקרירה כו'. דלקדירה לא שייך כבכ"פ ולהכי קבעוהו בגמ' אצל צליית הפסח. רי"ף:
ג
ואפילו אם כו'. תוס' שם ד"ה כבולעו. ויש ללמוד כו':
ד
אבל אם כו' הרא"ש בפ' ג"ה דאל"כ אצ"ל דאסור לקדירה כיון שלא נמלח ע"ש:
ה
וכ"ז בדיעבד כו'. כשיטתו שכתב בסי' ע"ו ס"ב דנוהגין לכתחלה כרש"י דאף לצלי צריך מליחה:
ו
בשר שלא כו'. כנ"ל ואפי' אם נמלח כו':
ז
אבל כו' כנ"ל:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז:א׳
א
א) [סעיף א'] עופות או גדיים שממלאים אותם בשר שלא נמלח. פי' עוף או גדי ממולא בשר דק כתוש בלא מליחה. ב"י בשם הרא"ש. לבוש.
ע״ז:ב׳
א
ב) שם. ואפי' אם נמלח החיצון וכו' ר"ל שנמלח העוף או הגדי והבשר שבתוכו שמלאו אותו בו לא נמלח.
ע״ז:ג׳
א
ג) שם. ואפי' אם נמלח החיצון וכו' ר"ל אפי' שהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפי' ציר. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' כריתי או' א' חו"ד או' א' זכ"ל על סעי' זה. חכ"א כלל ל"ה או' ז' מק"מ או' א' זב"צ או' א'.
ע״ז:ד׳
א
ד) שם הגה. וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון דשרי וכו' מיהו הש"ך סק"ב חולק וכתב דהיכא דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שי"מ דנאסר הפנימי משום דלגבי פנימי לא אמרינן כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו לפלוט ובולע הפנימי ולא אמרינן בכה"ג מישאב שאיב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה שאז בולע הפנימי קודם הצלייה אבל כשהפנימי הוא שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפי' שניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין וכן כשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי כמ"ש הטור והש"ע יעו"ש. אמנם הפר"ח או' ב' כתב להשיג על דברי הש"ך והסכים לדברי מור"ם בהגה וכתב דבכל מה שכתב הש"ך בכולהו נקעינן להקל יעו"ש וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל ע' או' ח' בשם כמה פו' דלא כהש"ך וסיים דאין לנו אלא דברי הרב בהגה יעו"ש. וכ"נ דעת הלה"פ או' א' שמסכים לדברי הפר"ח וכ"נ דעת החכ"א שם או' י"א. מק"מ או' ב' זב"צ או' ב'.
ע״ז:ה׳
א
ה) שם. ולקדרה אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כל אחד בפ"ע דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה ואסור כדלעיל סי' ס"ט סעי' ט' יעו"ש. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' הל"פ. שפ"ד או' ג' חו"ד או' ג' בי"צ או' ג' זב"צ או' ד'.
ע״ז:ו׳
א
ו) ואם מלח הפנימי לבדו ומילאו בחיצון קודם הדחה אחרונה והחיצון נמלח והודח בין מבפנים בין מבחוץ רק הפנימי מילאו בחיצון בלא הדחה אחרונה ובשלו בקדרה מותר בדיעבד דעוף גופיה מסתמא הוא יותר מן המילוי וק"ל בסי' ס"ע סעי' ט' בהגה דאם יש בקדרה כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי וה"נ דכוותה דיש בעוף כמו המילוי ויותר ומותר בדיעבד. מש"ז או' ג' זב"צ או' ה'.
ע״ז:ז׳
א
ז) שם. אבל אם לאחר שמילאו מלח החיצון אינו מפליט דם שבפנימי. ול"ד לחתיכה עבה שנת' בסי' ס"ט דמותר דהכא אין הפנימי (ר"ל המילוי) נחשב כחתיכה א' עם החיצון. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ז' שפ"ד או' ד' חו"ד או' ד' ואפי' מלח העוף בפנים ג"כ אין מועיל למילוי. שפ"ד שם.
ע״ז:ח׳
א
ח) וצריך למלוח לכתחלה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפי' דיעבד. ש"ך שם. מק"מ או' ד' ועיין לעיל סי' ס"ט או' ע"ו שכתבנו דחתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' במקום הפ"מ או לכבוד שבת יש לסמוך אדברי המתירין בדיעבד יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' ז'.
ע״ז:ט׳
א
ט) שם בהגה. אבל לכתחלה אין לעשות שום מולייתא רק אם נמלחו שניהם. וכן נוהגין. שו"ג או' ב' זכ"ל על סעי' זה. זב"צ או' ג'.
ע״ז:י׳
א
י) שם בהגה. וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר או עשבים אבל אם יש שם ביצים הנקרשים דינו כאילו נתבשל בקדרה. משמע מדברי הרב בהגה דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם ודלא כרש"ל דס"ל דמילוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל במילוי בשר. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ג' כריתי או' ג' שפ"ד או' ה' חו"ד או' ה' בי"צ או' ב' וכ"כ לעיל סי' ע"ג או' ס"ז ואו' ע"א יעו"ש.
ע״ז:י״א
א
יא) ונראה עוד מדברי הרב בהגה דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כתב סתם דדינו כאלו נתבשל בקדרה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ או' ג' שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז או' ט'.
ע״ז:י״ב
א
יב) שם בהגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. פי' מליחה גמורה כל א' בפני עצמו עד שיהיה ראוי לקדרה בכל דיניו אם היה בשר עם ביצים. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' הל"פ. בי"צ או' ג' וזהו הכל לדעת החולקים אהרמב"ם אמנם לדעת הרמב"ם והרשב"א אין הפרש בין ביצים לבשר וסתמא אמרו מולייתא שרי ויש לסמוך עליהם בהפ"מ. כריתי שם.
ע״ז:י״ג
א
יג) שם בהגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור וכו' וכל דינים אלו הם לדידהו (ר"ל ההולכים על פסק רמ"א) אבל אנחנו (ר"ל ההולכים על פסק הש"ע) אין לנו אלא כדעת הרמב"ם והסמ"ג דאף במילוי ביצים אמרינן כבכ"פ. פר"ח או' ג' שו"ג או' ג' וכתב וכן עיקר. זב"צ או' ח' וכ"כ לעיל סי' ע"ג או' ע'.
ע״ז:י״ד
א
יד) ולענין אם מותר לתת בצלים בין חתיכה לחתיכת בשר כשצולין בשפוד עיין לעיל סי' ע"ג או' מ"ו.
ע״ז:ט״ו
א
טו) שם בהגה. בשר שלא נמלח וכו' אבל לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח וכו' זהו לשיטתו דדין דמולייתא אינו אלא בדיעבד ואינו אלא חומרא בעלמא דהא בגמ' איתא דמולייתא שריא דמשמע אפי' לכתחלה. פר"ח או' ה' שו"ג או' ד' זכ"ל על סי' זה.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
ואפילו אם וכו' ופלט כל צירו דטפיל' בר אזוזא ג"כ פלט כל צירו
ב
וכ"ש אם נמלח פנימי הש"ך השיג בזה וס"ל אם נמלח פנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה. כדי ש"מ דפנימי נאסור דלית ליה דם של עצמו ולא אמרי' בכה"ג נורא משאיב שאיב אבל אם פנימי תפל אינו אוסר אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה דאז בולע פנימי קודם החיצון והוא בפנים ואינו דומה לסי' ע' אבל כשפנימי שוה לחיצון דהיינו שניהם מלוחים או שניהם תפלים או שניהם נמלחו ולא שהו מותרים ואם פנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח נאסר החיצון דבולע ג"כ מפנימי קודם צליי' וע' פלתי שכתבתי שהפר"ח והמ"י טענו על הש"ך מדברי מרדכי פ' כ"ה ואני פרשתי דברי המרדכי שמסכים בכל אופן לדברי הש"ך ומה שהקשה פר"ח מ"ש משפוד דה"ל פנימי תפל וכו' תרצתי כלי שאני דלא מסריך בו כ"כ כמו באוכל והגעלה יוכיח דמועיל בכלי ולא באוכל דסבך וסריך וכיון דבלע שוב לא יפלוט משא"כ בכלי דפולט ומ"מ העלתי דאין לחדש דין כמ"ש הש"ך והבאתי ראי' מן אין מחזיקין דם בב"מ לכמה רבותא וכהנה סברות רבות ע"ש.
ג
ביצים אף שגם בשר יש מ"מ הביצי' מעכבים וצריך ס' נגד האיסור כדין בישול וזהו הכל לדעת החולקים ארמב"ם אמנם לדעת רמב"ם ורשב"א אין הפרש בין ביצים לבשר וסתמא אמרו מולייתא שרי ויש לסמוך בהפסד מרובה:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
וכ"ש אם נמלח הפנימי וכו' הרב הש"ך השיג על זה ודעתו היכי דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון לא נמלח דטריפה וממילא מובן דאם נמלח החיצון ולא שהה כדי מליחה פשיטא דטריפה והרב פר"ח ומ"י טענו עליו המ"י כתב דמדברי מרדכי בפ' כ"ה בהך שמעת' דמלייתא מוכח דלא כש"ך אין בדבריו ממש ודברי מרדכי בלא"ה צריך ביאור דז"ל מרדכי בשם ר"ת דהך מלייתא איירי דשניהם הפנימי והחיצון לקדרה ולא שהה כדי צליי' אבל אם נמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח שמא הפנימי אסור כיון דלא טריד א"כ הוא בולע דם חיצון ואינו פולט ובשניהם אינ' מלוחים ל"ל דמיירי דפשיטא כבולעו כך פולטו ועוד אי מיירי בלא נמלחו מה מייתי ראי' מנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דלמא התם מיירי שנמלחו יחד אבל למה דפירשית דנמלחו לקדרה ולא שהה לא מצי מדחי ההיא דנותן כרעיו וכו' מיירי דשהה כדי מליחה והודח כמו לקדירה דמסתמא מולחן כדרך שעושין לצלי עכ"ל ולכאורה דברי קשי' להולמן דמה קשי' לי' אי איירי בלא נמלחו והיינו אבל בנמלחו ולא שהה אסורים מה מייתי ראי' מנותן כרעיו דלמא התם מיירי שנמלחו וגם מה כוונתו במליחה זו אם כוונתו דנמלחו ולא שהה הא על זה אנו דנין דנימא כה"ג אסור ואיך אפשר לאוקמי בכה"ג בפסח מה דאסור ואי כוונתו מליחה לגמרי לקדירה ושהה הא כתב זה אח"כ דסתמא דמילתא דלא נעשה כן בפסח ועוד עדיין קשה אי איירי בנמלחו ולא שהה מה ראי' מייתי מפסח דלמא שם לא נמלחו כלל הן חיצון והן פנימי וזהו מותר לכ"ע כמ"ש דהוא מילתא דפשיטא וצריך ביאור לכאורה ומה שנ"ל או שנימא כי המ"י והפר"ח טענו על הש"ך דהא בפסח כתבו התוס' בקושי' דאיך נתנו הכבד לתוך הפסח דהוי כבדא עלוי בשרא ותי' דהי' מולחין אותה מליחה גמורה כמו לקדרה דנתמעט ריבוי הדם אף בכבד ע"ש וא"כ החיצון שלא נמלח הא נאסר הכבד וקושי' זו לא על הש"ך לבד רק במרדכי הנ"ל ג"כ דהא איהו מוקי להך פסח בנמלח חיצון ולא שהה א"כ יאסור הכבד דהא כתב בחיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דאסור כיון דלא טריד הוא בולע וא"כ כ"ש שכבר נמלח ושהה רק באמת נמלח מליחה גמור' ושהה איירי בכבד אבל עדיין לא הודח וא"כ כבדא עלוי בשרא לא שייך כיון שכבר נמלח ושהה אין כאן שפע דם כמ"ש התו' אבל מ"מ ליכא למיחוש דבלע מהחיצון דהא טריד לפלוט ציר ולא בלע כדקיימ"ל בכמה דוכתי ואין כאן טענה על הש"ך וגם מה שטען הפר"ח מקושי' הרשב"א דהקשה מה מייתי ראיי' מנותן כרעיו דלמא איירי דמלחו לבני מעיים ש"מ דס"ל דמ"מ הפנימי מותר ג"כ לא קשה דכוונתו דלא הודח ופולט ציר ולכך אינו אוסר דלית לי' דם ואינו נאסר דטריד לפלוט ציר ודוק: ובזה יובנו דברי המרדכי דודאי לחלק בין לא נמלחו כלל או נמלחו שניהם ולא שהה צ"ל דהואיל דנמלח דם שעל החתיכה הוי לגבי חברתא כדם בעין וכח אש מבליעו בחתיכה ולא שייך בי' כבולעו כך פלטו זהו דס"ד לחלוק ולפ"ז אף דנמלח ושהה כדי מליחה מ"מ כ"ז שלא הודח עדיין יש לחוש כזה לדם שעל החתיכה וא"כ א"ש דודאי בפסח דנמל' לצלי סתמא איירי הן מלח ושהה הן לא שהה אבל להדיחו טרם צליתו מן מלח זה לא איירי דהא לצלי קאי וא"כ בשלמא אי אמרי' דאיירי בנמלחו שניהם דבלא נמלחו ודאי מותר רק כל סייעתא לנמלחו שניהם דס"ד לאסור וצ"ל הטעם משום דם פליטה שפיר סייע מהך דנותן וכו' דל"ל דשהה כדי מליחה מה בכך הא מ"מ יש עליו דם ואי דהודח בזה לא איירי מסתמא כיון דלצלי הוא ולכך דייק המרדכי בלשונו והודח אבל אי אמרינן דכל סייעתא בלי נמלחו דאמרינן כבכ"פ אבל לא בנמלח שניהם וקשה שפיר מה מייתי ראיה מנותן כרעיו וכו' הא הכבד ע"כ נמלח ואי דלא הודח הא איסר דם בעין כנ"ל בנמלחו שניהן ואי דכבר הודח הא פנימי הודח והחיצון לא נמלח אסור כמ"ש הש"ך וע"כ צ"ל דגם החיצון נמלח והודח ולא אמרינן סתמא דמלתא וא"כ שפיר ק' מה סייעתא הא מוכח כן דאיירי בנמלח לקדרה והודח ודברי המרדכי ברורים ומורים כדברי הש"ך והמ"י לא ירד לעומק הבנתו: והפר"ח טען מ"ש משפוד בתוך הצלי דמותר והלא זה כפנימי הודח ונמלח וחיצון לא נמלח כלל וקשי' זו לכאורה גם למרדכי קשה בנמלח חיצון ולא שהה ופנימי תפל דאסור למה לא יהי' שפוד אסור רק זה י"ל דכל החשש דיבלע מן החתיכה קודם שיפלוט ויבלע ע"י מליחה ואין מליחה לכלים וכו' וע"ל אי אף להבליע אמרינן א"מ לכלים אבל לש"ך קשה דס"ל דיבלע מן החיצון הנצלה שפיר קשה מ"ש משפוד מיהו י"ל דס"ל למרדכי שאני כלים דלא מסרך סריך ולכך לא מהני הגעלה וגם כבכ"פ לא אמרינן: ומ"ש הפר"ח ראיה מדברי הרמב"ם דפסק בהלכות מ"א פ"ו בעופות שצלאן ומלחן אעפ"י שהבשר שבתוכן חי ואפי' פיהן למעלה כו' מיירי שמלח תחלה העופות כדמשמע מדבריו הלכוי"ב אבל לצלי מולח וצולה וכו' הרי דגם לצלי בעי מליחה וכו' אעפ"י שבשר שבתוכו חי משמע דכ"ש צלי ומבושל כמ"ש ברישא וזהו דלא כמרדכי דדעתו לאסור ודלא כדעת הש"ך אך הרמב"ם אפשר דס"ל כדעת הש"ע סי' ע' דאם הניח בשר שכבר הודח אצל בשר שנמלח להוציא דם מ"מ מותר דע"י מליחה יפלוט וה"ה ע"י חום אש דאין החיצון מעכב כח האש לילך לפנים ולהפליט הדם אבל לפי דהכריע הרמ"א לעיל לאסור אף כאן יש לאסור וגם כתבתי ודאי מה בכך דיוצא אח"כ ע"י מליחה או אש הא אפשר לסוחטו אסור ולומר דיוצא לגמרי ואין שיור אפי' כל דהו ולא שייך אפשר לסוחטו כמ"ש התו' בחולין דף קי"ב ד"ה תרי גללי ע"ש מי הנביא שהגיד שנפלט הכל מבלי שיור כל דהו ולכך אסרינן א"כ הרמב"ם דל "ל חנ"נ בשחר איסורין ואפשר דגם אפשר לסוחטו מותר ופשיטא דמותר: איברא יש ראי' להנך דס"ל אין מחזיקין דם בבני מעים אפי' ציר ל"ל א"כ קשה איך נותן מעים לתוך הפסח ואי דס"ל דלא נמלח החיצון והמרדכי ס"ל דבני מעים יש להם ציר ואיירי דנמלח ק' הנך רבוותא דסברא דאין להם ציר עכ"ל דלא נמלח הא דעת הש"ך דמ"מ אסור דפנימי ה"ל כנמלח והודח לגמרי וע"כ מוכח דהנך רבותא לא ס"ל כדעת הש"ך וכיון דהש"ך לא מצא ראיה ברורה דיש פוסקים החולקין ע"ז מהכ"ת נחדש מחלוקת בין מחברים ופוסקים ודוק: והנה אם החיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דעת המרדכי אסור מספק ויפה טען הפר"ח הא קי"ל אם הניח בשר שלא נמלח אצל בשר במלחו מ"מ מותר דאגב דיפלט דם דידיה ומ"ש זה מזה ודוחק לומר שחום אש מבליע אח"כ ביותר ואינו יוצאלא ע"י מליח ולא ע"י בישול דזה דוחק ואולי מרא דשמעתא המרדכי הוא מכלל כת האוסרין בסי' ע"ו אבל לפי דקי"לדשרי יש להקשות מ"ש ויפה טען ועכ"פ דמיון שעשה הש"ך לומר ה"ה איפכא פנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח והודח אסור דבולע ג"כ מפנימי קודם הצלי' אינו מוכרח דבחיצון כח אש ביותר ומפליט מה שבלע מפנימי מקדם כמ"ש בחתיכה שלא נמלחה דכח מלח יוצא וה"ה כח אש ולמ"ד דצלי צריך מליחה א"כ הא דטפלי לי' לבר אווזא ע"כ מלוח הי' וטפלה הוי כנמלח והודח ואיך יוכשרו ע"ש בתו' דהוכיחו ג"כ בזה וע"כ דמותר א"כ מנלן לעשות מחלוקת ודוק:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
(סימן ע"ז ש"ך סק"ב) או פלט כבר כל צירו. ע' לעיל סימן ע"ג בש"ך סקי"ד וצ"ע:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז:א׳
א
ואפי' אם נמלח החיצון כו'. לשון הרא"ש וטור ושהה כדי מליחה שעתה אינו טרוד לפלוט ומוכח דר"ל אפילו שהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפילו ציר וכדלעיל סי' ע' ס"ק כ"ו וכן מוכח מהראיה שהביאו התוס' והרא"ש והמרדכי מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק:
ע״ז:ב׳
א
וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון כו'. דעת הר"ב דאפילו נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב מן החיצון והוציא כן בד"מ ובת"ח כלל ט' דין ג' מהאו"ה ובספרי הארכתי בזה והוכחתי בראיות ברורות דכל הפוסקים מודים דהיכא דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה דנאסר הפנימי משום דלגבי פנימי לא אמרינן כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו לפלוט ובולע הפנימי ולא אמרי' בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה כדכתב המרדכי בשם ר"י ור"ת פכ"ה שאז בולע הפנימי קודם הצליי' ואע"ג דקי"ל בס"ס ע' דבשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח דמהני לי' מליח' אח"כ וכ"ש צלייה דאיידי שיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני הכא שאני כיון שהוא בפנים וכתבתי שם דבהכי מיירי הסמ"ק ס"ס ר"ה והגהת מיימוני בשם התו' והב"י והרב בת"ח שם הבינו דהגהת מיימוני איירי היכא דנמלח החיצון ושהה וזה אינו ועוד דהא בתו' כתבו דבכה"ג שרי וכן משמע בש"ס ממאי דפריך מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק. ועוד הוכחתי שם שדעת הסמ"ק והגהמ"י כן וכ"כ שם דבכה"ג מיירי האו"ה ריש כלל ט' (גם כתבתי שם דמהר"י טרושן מודה בכל הדינים האלו ע"ש) והרב בת"ח ובד"מ הבין דברי האו"ה בענין אחר דחוק מאד אבל כשהפנימי הוא שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו שניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין כדאיתא במרדכי להדיא אבל כשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי וכמ"ש הט"ו דגבי חיצון אמרי' כבכ"פ אע"פ שאינו פולט דם של עצמו ואע"ג דבשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח והודח קי"ל בס"ס ע' דלא מהני ליה מליחה וצלייה אח"כ שאני הכא שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח או פלט כבר כל צירו נאסר החיצון דבולע ג"כ מהפנימי קודם הצלייה כל זה העליתי שם להשוות דברי הפוסקים יחד והוא ברור וכן הוא דעת מהרש"ל בכל זה באו"ש סוף שער ד' ובספרו פ"ק דחולין סי' כ"ט ע"ש וכ"מ שתמצא שם בדברי מהרש"ל שכתב דהיכא דהפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה שהחיצון מותר ע"כ צריך לפרש דבריו דהיינו שהחיצון לא הודח ולא פלט כל צירו אע"פ שדוחק קצת בדבריו דודאי לא עדיף החיצון משאר בשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח ושהה והודח או פלט כל צירו דנתבאר לעיל סי' ע' דאסור אפילו לצלי ואפילו אם נפל רק בשר שכבר פלט כל צירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה קי"ל דאסור וכמ"ש הרב שם וגם מהרש"ל כ' כן בכמה דוכתי:
ע״ז:ג׳
א
עד שימלח החיצון לבדו והפנימי לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כל אחד בפני עצמו דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה שאסור וכדלעיל סי' ס"ט סעיף ט' וכן פי' האחרונים:
ע״ז:ד׳
א
אינו מפליט דם שבפנימי. דל"ד לחתיכה עבה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ק י"ט דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון וק"ל ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף דיעבד אסור אם לא מלח אווזים ועופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחלה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו דיעבד וכן כתבו האחרונים:
ע״ז:ה׳
א
וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר לבדו כו'. משמע מדברי הר"ב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם וכן משמע מדברי האו"ה ואחרונים דאין חילוק בזה וכן מסיק בס' ל"ח בפירוש ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמילוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הר"ב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כתב סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש:
ע״ז:ו׳
א
ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים וכמ"ש בס"ק שלפני זה:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
ואפי' אם נמלח החיצון. פי' ופלט כל דמו וכ' ב"י ושלא כהגהות מיימוני שאוסר בנמלח החיצון ולא פנימי משום דאין החיצון טרוד לפלוט ובת"ח כלל ט' פסק כהגהות מיימוני וכ"כ המרדכי אבל בנמלח הפנימי ולא החיצון כ"ע מודים דשרי משום דנורא שאיב לדם. ורש"ל כתב בפ"ק דחולין סי' כ"ט דבשניהם מלוחים ואפילו לא שהו או נמלח הפנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח הכל שרי ואין איסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח אז נאסר הפנימי לחוד:
ב
דכמו שבולע כו'. ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה:
ג
חיצון לבדו. פי' וידיחו:
ד
אינו מפליט דם שבפנימי. פי' רש"ל וז"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל ואף שהלשון אינו משמע כן מ"מ יש לחוש לדבריו להלכ' ואינו דומה למה שפסק בסי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפני' סתמו מכל צד:
ה
אם לא נמלחו שניהם. פי' מליחה גמורה כ"א בפני עצמו עד שיהיה ראוי לקדיר' בכל דיניו אם הי' בשר עם ביצי' במילוי: (זה שייך לטור) ע"ש בטור כתוב כתיב להבדיל בין הבהמה כו' כ' ב"י תימה דלא אשכחן קרא בהאי לישנא כו' ועוד הקשה אח"כ למה הניח רבינו מה שדרשו חז"ל על פסוק זה א"צ לומר בין פרה לחמור אלא בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו ואי יליף רבינו דרשה זו מקרא דוהבדלתם בין הבהמה כו' דסוף קדושים קשה דה"ל לרבינו ללמוד דין שלו מן קרא דבין החיה הנאכלת וגו'. ועוד הקשה הא לא נחית רבינו למנין המצות כו'. וכ"ז נ"ל לתרץ בתירוץ אחד ונדקדק עוד לשון הטור שכתב כאן כתיב להבדיל כו' והלא בהרבה מקומות מתחיל הטור בפסוקים ולא אמר לשון כתיב כגון בסי' ס"ב לא תאכל הנפש עם הבשר ובסי' ס"ו כל דם לא תאכלו וכאן אמר כתיב ואף שאין זה דקדוק גדול מ"מ אגב גררא נתרץ אותו בתוך דברינו. אלא נראה דרבינו ראה דרשת חז"ל שזכר הב"י אלא שדרשה זו מצינו אותה בב' מקומות דהיינו בסוף שמיני ובסוף קדושים וגם רש"י פירש אותה ב"פ בפסוקים אלו אלא ע"כ צ"ל דעיקר דרשה זו נדרשה מפסוק שבסוף קדושים דכתיב והבדלתם וגו' וקרא דשמיני בא ללמד ענין אחר דהיינו מה שזכר רש"י שם וז"ל להבדיל לא בלבד השונה אלא שיהא יודע ומכיר ובקי בהן ונראה שלמד רש"י זה ממה שנאמר לפני פסוק זה זאת תורת הבהמה וגו' ואח"כ אמר להבדיל בלמ"ד להורות דקאי אדסמיך ליה וה"ק זאת התורה של בהמה תהיה לכם להבדיל בבירור ובקיאות מה טמא ומה טהור ולזה לחוד אתי האי קרא ואע"ג דרש"י זכר גם שם אצ"ל בין פרה כו' מ"מ עיקר לימוד זה הוא מקדושים כמו שזכרנו אלא אגב התם פירש גם כאן כן כי בהאי קרא כתיב עוד בין החיה הנאכלת וזה אתא לדרשה כיוצא בזה כמו שפרש"י בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה בין שנולדו בה סימני טרפה פסולה ומ"ה מתורצים דברי רבינו דלא בא להביא לשון הפסוק אלא להשמיענו הדין שפרש"י שצריך שיהא יודע ובקי בהן וע"כ אמר כתיב בתורה שצריך להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה דע"ז קאי קרא דלהבדיל ופי' הפסוק הוא בין מותרת לאכילה כו' דאלו לדרשת אצ"ל בין פרה כו' הא ילפינן ליה מקרא דסוד קדושים אלא להכי הוא דאתא ומתורץ מה שהקשה ב"י למה לא הביא קרא דבין החיה הנאכלת שזה אתא לגופיה כמו שזכרנו ובד"מ כתב ג"כ שאין זה אלא לשון רבינו ולא לשון הפסוקים:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ע״ז
א
אינו מפליט. עבה"ט ובהג"ה הביא דברי המ"י בענין זפק או קורקבן ונשאר עם המאכל ע"ש ועיין בכנ"י סימן כ"ז שחולק על הוראת מוהר"ש בזה והעלה להתיר ועיין במשבצות סימן ס"ט ס"ק י"ד שצידד ג"כ להתיר וכ' דלדינא צ"ע ונראה שאין להתיר רק בהפ"מ ועיין לעיל סי' ע"ה ס"ק ח' ואם חתיכת עור בהמה נפל לתבשיל כתב בלבושי שרד שאוסר עד ס' משום דם כדין חתיכת בשר שנתבשל בלא מליחה וטעמו לפי שבסולת למנחה ובת"ש סימן כ"ג חולקים על הט"ז שם וכתבו דיש דם בעור כו' ע"ש ולפענ"ד אין לאסור דם העור כלל משום דם דמקרא מלא דיבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו כו' ובפרק דם שחיטה ממעטינן דם ביצים שאינם מין בשר ועי' בתוספות דחולין דף ס"ד דגזרו מדרבנן אטו דם העוף וכ"כ כל הפוס' אבל פשיטא שאין לנו לבדות מעצמנו לגזור איסור בדם העור אטו דם בשר והוא ברור לפע"ד והא דאסרינן עור אווזות או שאר עופות משום דם שבהם פשיטא דעור העוף דרכיך והוא נאכל כמו הבשר מין בשר חשוב ודם שבו שדם שבשאר בשר הוא משא"כ דם שבעור הבהמה שאין עליו שם בשר ולא חשיב מין בשר כלל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5