שולחן ערוך, יורה דעה ע״ד: הטחול דינו כשאר בשר. ובו סעיף אחד: – עם 17 מפרשים

הטחול דינו כשאר בשר. ובו סעיף אחד:
הטחול אע"פ שיש בו מראה אדמומית ונראה כרבוי דם דינו כשאר בשר: [וצריך מליחה]: הגה י"א שנהגו שלא לבשל הכליות או ביצי זכר אפילו לאחר שניקר אותן משום דאית בהו רוב דם ובדיעבד אין לחוש (אגור וארוך כלל א' בשם רוקח) ומותר למלוח כל אלו עם שאר בשר אע"פ שיש בהם רוב דם ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם:

בשר. ומותר לבשלו עם שאר בשר (ת"ח וש"ך) וכתב בט"ז בשם הג"ה ש"ד מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ה"ר משולם וחבריו דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב הכשר שבו וסיים הט"ז דמ"מ אין לסמוך להקל מכח זו בסתם טחול אא"כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו:

מסקנת הגמרא חולין דף קי"א מפרש שם דשמנא בעלמא הוא:

דינו כשאר בשר. ר"ל דמותר אפילו לבשלו עם בשר דלא כהגמ"ר. ד"מ:

וצריך מליחה. דהא דם הטחול בלאו כמ"ש בכריתות. מ"מ:

ומותר למלוח כו'. ר"ל דל"ד לכבד דאסור לכתחלה ע"ג הבשר כנ"ל:

א) [סעיף א'] הטחול אעפ"י שיש בו מראה אדמומית וכו' דינו כשאר בשר. ומותר לבשלו אפי' עם בשר שאינו דם אלא בשר הדומה לדם. הרמב"ם פ"ו מהמ"א ה"ט. תו"ח כלל ל"א דין א' ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' בשם כמה פו' ודלא כהג"מ שנסתפק בזה. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ בסעי' א שו"ג או' א' שפ"ד או' א' חו"ד או' א' ביאור הגר"א או' א' מק"מ או' א' זב"צ או' א'.

ב) שם. דינו כשאר בשר. היינו למלוח ולצלות ולבשל כריתי או' א' וא"צ חתיכה בתוכו מפני שאין בו סמפונות ככבד ורק צריך ניקור החלב והקרומים כמ"ש בסי' ס"ד ועל דד הטחול יש בו חלב שחייבים עליו כרת. ערוך השלחן או' א' ועיין לעיל סי' ס"ד סעי' יו"ד ועסי' י"א ובדברינו לשם בס"ד.

ג) טחול שנצלה בלי ניקור אין להקל ולומר דסתם טחול וחלב כשר שבו יש בו ס' נגד חלב האסור שלא כל הטחולים שוים ואין להתיר אלא א"כ נראה לעין שיש ס' בהיתר נגדו. תו"ח שם דין ג' ב"ח. ט"ז סק"א. פר"ח או' ה' בל"י או' ג' הל"פ בביאור או' א' מש"ז או' א' מחב"ר או' א' ער"ה או' ב' חו"ד או' א' זב"צ או' ב' ואפי' איכא ס' צריך נמי קליפה סביב לחלב הטחול האסור. ב"ח. מנ"י על התו"ח שם או' ג' הל"פ שם. בל"י שם.

ד) מיהו אם נמלח עם בשר ויש הפ"מ בדבר המקיל לא הפסיד. שבו"י ח"ב סי' ס"ט. בל"י שם. הל"פ שם. מחב"ר או' ב' ער"ה שם. חו"ד שם. חכ"א כלל ל"ד או' כ"ה. זב"צ או' ג' ודוקא הבשר שנמלח עם הטחול מותר אבל הטחול עצמו יש לאסור. בל"י שם. הל"פ שם. חו"ד שם. חכ"א שם. זב"צ שם וכ"כ הב"ח דאם הוא ספק אי אית ביה ס' אם לאו אזי הטחול כולו אסור אבל הבשר שנמלח עמו סגי בקליפה במקום שמונח אצל הטחול דלא אמרינן בשאר איסורים חנ"נ (לפסק מור"ם ז"ל) אלא היכא דאיכא ודאי איסור ולא בספק איסור ועוד דמה שאנו נוהגין לומר חנ"נ במליחה הוא ג"כ חומרא ולא נוהגו חומרא זו אלא בודאי איסור עכ"ל. ומיהו המנ"י על התו"ח כלל ל"א או' ג' הביא דברי הב"ח הנ"ז' והניח בצ"ע ומ"מ כיון דחנ"נ במליחה אינה אלא חומרא בעלמא כמ"ש בהגה סי' ק"ה סעי' ע' י"ל בכה"ג סגי בקליפה.

ה) חתיכה א' של טחול מצד הדק שבו שנמלחה בלא ניקור עם חתיכות בשר הואיל וקרום צד הדק שבטחול והחוטים שבו הם אסורים מדרבנן ולדעת מרן אם נמלח הבשר קודם הסרת הקרומים והחוטים האסורים מסירם אח"כ ומבשל הבשר אף שהרמ"א בסי' ק"ה חילק בין שמן לכחוש נראה להתיר שאר החתיכות. וכן הסכים מהר"י בריאל. שמש צדקה חי"ד סי' ל"ד ועי"ש שצידד להתיר גם חתיכת הטחול. מחב"ר או' ג' שו"ג מחו' או' א' ועיין לעיל סי' ס"ד סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד.

ו) שם הגה. י"א שנהגו שלא לבשל הכליות וכו' בקדרה. כ"כ האגור בשם הרוקח. ואנו נהגנו היתר לבשלם ולא שמענו פוצה פה. ב"י. והב"ד הש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' וכתב וכן פשע המנהג בינינו. וכ"כ המחב"ר או' ד' דבגלילותינו המנהג לבשלם וכמ"ש מרן ב"י והפר"ח. וכ"כ זב"צ או' ד' דמנהג בגדאד יע"א לבשל הכליות וביצי זכר. ומיהו הש"ך שם כתב על דברי הב"י הנז' ובמדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) אין נוהגין כן. אבל הלבוש כתב על הנוהגין שלא לבשל הכליות בקדרה דאין לו דין ולא טעם למנהג זה כי היתר גמור הוא בין לבשלם בין לצלותם כמו שאר בשר עכ"ל וכ"כ ערוך השלחן או' ד' וכמדומה שגם בזמנינו מבשלים הכליות לאחר מליחה. וכ"כ החו"ד או' ב' ואנו נוהגין היתר לבשל. וכ"כ הבי"צ בעמ"ז או' ב' נמצא דגם במדינות אשכנז יש נוהגים היתר לבשלם.

ז) והנוהגים שלא לבשל הכליות טוב שיזהרו גם בטחול. מחב"ר שם. זכ"ל על סי' זה.

ח) שם בהגה. ומותר למלוח כל אלו עם בשר וכו' כלומר אע"ג דכבדא עלוי בשרא לכתחלה אסור וכמ"ש בסי' הקודם סעי' ה' באלו מותר אפי' לכתחלה ע"ג שאר בשר. ש"ך סק"ד. וה"ה לצלותם ע"ג בשר מותר לכתחלה. פר"ח או' ד'.

ט) שם בהגה. ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם. דין קרום הטחול נת' לעיל סי' ס"ד סעי' יו"ד ודין קרום הכוליא נת' שם סעי' י"ב ודין קרום הביצים נת' סי' ס"ס סעי' א' וסעי' ד' ועי"ש ובדברינו לשם בס"ד.

י) ואם לא הסירו קרומי הביצים אלא חתכם בסכין ומלחם מותר לקדרה כדלעיל רסי' ס"ה ואם לא חתכם ומלחם ובשלם כך נראה דמותר דכיון שחותכין הביצה מגוף הבהמה דרך אותו חתך זב הדם מידי דהוי אחוטין שביד שאין נועלין אותן מפני שהדם זב דרך החתך כמ"ש רסי' ס"ה יעו"ש וכ"כ הרב המפה לעיל סי' כ"ב לעניין הורידין דאם הסירו הראש לא מיקרי שלם יעו"ש וס"ה הכי נמי. שו"ג או' ג' ומיהו מ"ש מידי דהוי אחוטין וכו' זהו לפי מ"ש הוא שם רסי' ס"ה אבל הש"ע שם פסק דצריך להסיר החוטין יעו"ש ובדברינו לשם או' א' וע"כ אין לסמוך ע"ז ואפשר דבהפ"מ ושעת הדחק יש להקל.

דינו כשאר בשר הינו למלוח ולצלות ולבשל:

שלא לבשל הכליות לשון הב"י ואנו נוהגים היתר לבשלה ולא שמענו פוצים פה וכן פשט המנהג בינינו להתי' פר"א:

הקרומים וכו' קרום הטחול שלא הוסר ונצלה או שנתבשל דעת הת"ח דסתם יש בו ס' והאחרונים חולקים ועי' פלתי דנראה הנכון כדעת הת"ח דמסתמא יש בטחול ס' דהוי שם חלב טהור ג"כ ומב"מ רק דרבנן וספיקא להקל ע"ש:

הט"ז הביא בשם ת"ח כלל ל"א בה"ש בהגהת ש"ד בטחול שנצלה בלי ניקור והתירו רבינו משולם וסייעתו דשיעורו דטחול וחלב כשר שבו היא ס' והרב הת"ח כ' דמשמע דכללא הוא בכל טחולין דאל"כ מה קמ"ל אלא דקשה לי' למה כתבו הפוסקים אין לך עוף שאין בו נגד הלב ולא כתבו כן בטחול ש"מ דנמסר הדבר למראה עין וכן החמיר והאחרונים החמירו ביותר וח"ו להקל במקום שהם מחמירין אבל מ"מ נוטי' הדברים כמ"ש הת"ח דלכל טחולים נתכוונו דאל"כ מה קמ"ל והא דהקשה הת"ח לתנהו בהדי לב לק"מ דודאי בלב הוצרכו לקבלה דאין לך עוף דאף דהיה רוב עופות ואיכא חד עופות דלית בהו ס' בבירור אסור דדם בבשר מין בשא"מ ולדעת רמב"ם ורש"י דם שבישלו דאורייתא אבל בטחול דהוי מין במינו דהיה שם חלב טהור ובלא"ה דעת הרבה פוסקים דבשר וחלב מין במינו וא"כ ודאי דאזלינן בתר רובא והוי כמו נשפך ולכן נראה בנתבשל יש להקל דודאי רוטב מצטרף שיהיה בס' ולאיסור דבוק שהוא רק חומרא בעלמא כולי האי לא חיישינן וכל טורח של רבינו משולם בנצלה אבל בנתבשל ודאי יש להקל ודו"ק:

כשאר בשר. עבה"ט מ"ש לענין טחול שנצלה בלא ניקור. ועי' מ"ש בזה לעיל סי' מ"ג ס"ק ד' בשם תשובת הלק"ט ושבו"י:

(סי' ע"ד ט"ז ססק"א) עד שיהא ששים נגדו. אם נמלח הטחול והכרס יחדיו יש להתיר הכרס בקליפה כיון דהרבה פוסקים ס"ל דל"א חענ"נ וגם במליחה יש להקל ביותר ע' ש"ך סי' צ"ב סקט"ז א"כ יש לסמוך על הקולא דמסתמא יש בטחול ס' חידושי הגרשוני ולענ"ד אם ידוע שנמלחו יחד ולא נמלח הטחול לבדה יש להתיר גם הטחול בקליפה דגם דבוק הוי חומרא בעלמא ויש לסמוך על המקילים דל"א דבוק ויצטרף הכל לס' כיון דבלא"ה יש סברא דבטחול גופ' יש ס' ודו"ק:

דינו כשאר בשר ומותר לבשלו. אפילו עם שאר בשר. ת"ח ריש כלל ל"א:

שלא לבשל הכליות כו'. כלומר בקדרה ול' הב"י ואנו נהגנו היתר לבשלם ולא שמענו פוצה פה ע"כ ובמדינות אלו אין נוהגין כן:

או ביצי זכר. עי' בסי' ס"ה ס"ד ומ"ש שם:

ומותר למלוח כל אלו. כלומר אע"ג דכבדא עלוי בישרא לכתחלה אסור וכמו שנתבאר בסי' הקודם סעיף ה' באלו מותר אפילו לכתחלה ע"ג שאר בשר:

ובלבד שיסירו כו'. דין קרום הטחול נתבאר בסי' ס"ד ס"י ודין קרום הכוליא שם סעיף י"ב ע"ש וע' לקמן בסי' ק"ה ס"ח:

כ' הטור הטחול דינו כשאר בשר לכל דבר וא"צ אלא מליחה בין לצלי בין לקדירה. ראיתי בדרישה ופרישה שטרח לתרץ האי לצלי א"צ מליחה ובחנם טרח דהאי בין לצלי לא קאי אדסמיך ליה אלא אדלעיל מיניה וה"ק הטחול אע"פ שיש בו אדמומית כו' דינו כשאר בשר דא"צ אלא מליחה והוה דינו בכל הדברים כבשר בין לצלי בין לקדרה בכל דבר שבעולם כגון לענין הדחה ושאר דברים: כתוב בהגהת ש"ד מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ה"ר משולם וחבריו דבטל חלב הטחול בטחול עצמה ובחלב הכשר שבו דשיערוהו דהטחול והחלב הכשר שבו הוה ס' נגד חלב האיסור ראבי"ה עכ"ל וכתוב בת"ח כלל ל"א ומשמע הלשון דאסתם טחול קאמר דהוא כך דאל"כ מאי קמ"ל ומ"מ צ"ע דאמאי לא כתבוהו הפוסקים כמו שכתבוהו גבי לב ואפשר דדוקא התם שיערו כך וקמ"ל דשומן הטחול מפעפע ודינו בס' אפילו בצלייה ע"כ אין לסמוך להקל בסתם טחול מכח זה אא"כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו הואיל ואפשר לדחוק וליישב הלשון ולעד"נ דהאי לא קאי על סתם טחול דגבי לב מצינו שהיה קבלה בידם ע"ז כמ"ש הטור בשם הרא"ש ולמה הוצרך לקבלה ולא שיערו בעצמו אלא דמידי דתלוי בשיעור אין לתת בו כלל כי לפעמים לא יהיה כך והא ראיה שכתבו האחרונים דלפעמים יש אף בחתיכה של עוף ס' נגד הלב או הכבד אע"פ שכתבו שאם אין העוף שלם אין שם ס' אלא ע"כ דהקבלה היא באם העוף שלם בודאי יש בריוח ס' ואם אינו שלם תלוי בראיית עין וא"כ היאך נאמר בטחול כיון שהם שיערו באחת יהיה כן לעולם והלא לפעמים יש חלב הרבה ולפעמים מעט שהוא כחוש) ע"כ אין כאן חומרא רק איסור גמור מן הדין עד שיהא ששים נגדו: