שולחן ערוך, יורה דעה נ״ב: דין עוף שנפל לאור ושינוי מראה באיברים. ובו ז' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דין עוף שנפל לאור ושינוי מראה באיברים. ובו ז' סעיפים:
עוף שנפל לאור ונחמרו בני מעיו ונשתנו הלב וקורקבן וכבד שדרכם להיות אדומים והוריקו ככרתי או המעיים שדרכן להיות ירוקים האדימו טריפה אפי' במשהו מהם שנשתנו ואפי' לא הגיע לחלל כיון שנשתנו מחמת מכות אש סופן לינקב והכבד אין השינוי אוסר בו אלא א"כ נשתנה כנגד המעיים דהיינו בראש הדק שלו וכלפי פנים או אם הוריק כנגד המרה או כנגד כל מקום חיותה אבל הריאה אין חוששין לה מפני שצלעותיה מגינות עליה: הגה וטחול שהוריקה בסומכיה אפילו רק משהו טרפה שסופו לינקב (ב"י לדעת הרשב"א):

הא דשינוי פוסל באברים אלו דוקא כשעמדו בשינוים אחר ששלקן אבל אם שלקן וחזרו למראיהן כשר:

אם לא נשתנו אברים אלו ואירע ששלקן ונשתנו טריפה כיון שנפלה לאור:

אין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדבריי שכל המדבריים כבדן ירוק ככרתי:

נפלה לאור ואין ידוע אם נחמרו בני מעיה צריכה בדיקה ואי ליתא קמן למבדקה אסורה:

נמצא שינוי באחד מאברים אלו אע"פ שאין ידוע לנו שנפלה לאור טריפה: הגה ויש מכשירין כל זמן דלא ידעינן שנפלה לאור אלא תלינן השינוי בדבר אחר (ר"ן ומרדכי בשם ראבי"ה ורש"י ומהרא"י בשער ל"ב ורא"ש וע"פ) ויש לסמוך עלייהו:

אין טרפות שינוי אברים אלו פוסל אלא בעוף אבל בבהמה אין שינוי אברים אלו פוסל אפילו ידענו שנפלה לאור: הגה ויש אוסרין גם בבהמה בידוע שנפלה לאור ונשתנו מעיה והכי נהוג (מרדכי והג"א בשם כמה גדולים ורשב"א וראב"ד ואו"ה):

ככרתי. היינו צבע גרי"ן אבל ירוק כביצה שקורין גע"ל כשר בכבד שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן טור בשם הרשב"א. וכתב הש"ך ומשמע לכאורה דמש"ה אפילו בעוף כחוש כשר אבל מהרש"ל אוסר בעוף כחוש. ונראה עוד מדברי המחבר דה"ה בלב וקורקבן לא מיטרף אלא בירוק ככרתי אבל הרשב"א כתב דבלב וקורקבן אפי' כמראה ביצה טריפה וכ"פ הב"ח ורש"ל ואם המעיים שדרכן להיות אדומים הוסיפו באדמימות וכן אותן שדרכן להיות ירוקים הוסיפו בירקות כשר. הר"ן:

המעיים. אפי' בכל שהוא ודאי לקו גם הבני מעיים ואפי' הן לפנינו ואין רואין בהם שום ריעותא טריפה עכ"ל הטור:

פנים. כ' הרשב"א וראשה האחד למעלה שלא כנגד המעיים והוא הראש הגס שבה מקום שהיא תלויה בו וכן הצד החיצון שהוא כלפי כצלעות הוא שלא כנגד המעיים ואפי' נמצאת ירוקה באותו צד בראשה הדק כשרה עכ"ל:

חיותה. דהיינו שהוריק סמוך למקום חיותה בכדי שאם ינטל מקום הירקות לא ישאר במקום חיותה כזית וע"ל סי' מ"א:

מגינות. (שצלעות העוף שוכבים על חודן והריאה נחבאת בה) כתב הש"ך משמע אפילו נפלה לאור ונשתנית במראה דתלינן השינוי בדבר אחר. הרא"ש והרמב"ם ושאר פוסקים. מיהו יש פוסקים מחמירים היכא דנשתנית במראה בנפילת האור והב"ח מחמיר אף בהפסד מרובה ולא נהירא עכ"ל (ולענין דינא יש לחוש כסברת הר"ן ורש"י להטריף כשהוריקה ככרתי מחמת האור שנראה דבריהם דהא חזינן שלא הגינו הצלעות עליהם מיהו בהפ"מ יש לסמוך אסברת הרמב"ם ורא"ש דמכשירין. פר"ח):

בסומכיה. כתב הש"ך דלשון הרשב"א הבהמה טריפה ומשמע אבל בעוף כשר וכמ"ש המחבר לעיל ס"ס מ"ג דאין נקב פוסל בטחול של עוף ולזה השמיט המחבר דין זה משום דכתב בסעיף ז' דאין טריפות דנפלה לאור שייך בבהמה (ופר"ח כ' בין בבהמה ובין בעוף ע"ש):

ששלקן. כ' הש"ך דזה לשון הרמב"ם אחר ששלקן מעט וממרסין בהן. וכ' הב"ח דס"ל דמבושלים הרבה כסתם שליקה שבש"ס אין השינוי ראיה לאיסור ולא החזרה ראיה להיתר והכי נקטינן כהרמב"ם דליכא מאן דפליג עליה וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לקולא כיון דכל הפוסקים לא חילקו בכך ומכ"ש לדידן דלא בקיאינן בין שלוק למבושל כדלקמן סי' ע"ג (ומן הדין א"צ לשלקן) מעשה בכבד שהיה ירוק ככרתי ושלקוה וחזר למראיתו מבחוץ ובפנים עדיין הוא בשינוי והכשירוהו כיון דלא נפל לאור בפנינו וחזר עורו למראית הכבד איגלאי מילתא דמחמת חולי הורק ולפיכך שלפנים עומד בשינויו שאלו היה מחמת האור עיקר האש ושליטתו הוא מבחוץ (הר"י ביאנו) (פר"ח):

ואירע. כתב הש"ך ומ"מ מותר לאכלן צלויים ולא חיישי' אם היה שולקן שמא היו משתנים וכ"כ כל הפוסקים דא"צ לשלקן ובגליון או"ה כתוב בשם הרמב"ם דהיכא דידוע שנפלה לאור צריך לשלקן ולא נמצא כן בדברי הרמב"ם (אבל אם לא נפלה לאור לפנינו כיון דמקודם לא היו האברים משתנים וע"י השלק נשתנו תלינן להקל שמחמת השלק נשתנו ומ"ש המחבר לקמן סעיף ו' להטריף באינו ידוע שנפלה לאור הוא כשנמצא שינוי באברים שלא ע"י שלק ש"ך ופר"ח כ' הריק"ש מצאה אשה ירקות בכבד ולא ידעה אם היה נוטה לאודם גם לא ידעה אם הורק במקום הפוסל גם לא שלקתו ונאבד הכבד התרנגולת כשרה מדין ס"ס. וכתב פר"ח עליו ואין בדבריו כלום לסמוך על ס"ס כאלו להכשיר גם כבר ביארתי לעיל סי' כ"ט שכל שנמצא טרפות ולא נודע ענינה שאין תולין להקל וה"ה כאן ע"ש):

שנפלה. כ' הש"ך ואע"ג דבסעיף ו' מטריף אם נמצא שינוי אע"פ שלא נפלה לאור שאני הכא כיון שהשינוי לא נראה אלא ע"י שלק:

בייתי. כ' הפרישה דזה קאי דוקא אם לא נפלה לאור והב"ח מכשיר בכל ענין וכן נראה עכ"ל הש"ך. מיהו כ' תורת הבית דדוקא בכבד אמרו כן אבל לא בלב וקורקבן (ופר"ח כ' כהפרישה ואין להקל כשנפלה לאור ועיין ט"ז):

אסורה. דכל מידי דבעי בדיקה ולא הספיקו לבדוק טריפה מספק פר"ח. הקשה בט"ז הלא זה דעת הר"ן וראייתו מריאה דס"ל אם יש בה שינוי בנפלה לאור טריפה ודאמרינן אין ריאה לעוף ליחמר היינו בסתמא דא"צ בדיקה אבל אנן לא קי"ל הכי אלא אפי' יש בה שינוי כשר וא"כ אמאי פסק הש"ע הכא כדעת הר"ן ותירץ דהמחבר פסק כן מדעת עצמו מאחר שיש כאן ריעותא לפנינו ולא מסברת הר"ן. מעשה בא לפני תרנגולת שהיתה באור מחמת קור גדול ונכנסה התרנגולת לחמם ונשרפה בעור ובשר אצל הצלעות בין הגוף והעצם הקולית ונראה רושם אדום בעור עגול כמו ב' אצבעות וחתכו בסכין ונמצא שהדם נצרר בתוכו והטרפתי מאחר שזה צריך בדיקה בבני מעיים ואנו עכשיו אין בקיאין בבדיקה ומכ"ש אם נעשה ריעותא במקום צומת הגידין או בסימנין או סמוך למקום שמונחת הריאה שיש להטריף. בה"י ע"ש:

תלינן. והטעם איתא בש"ך בשם הר"ן שהירקות מצוי תמיד בכבד מחמת חולי ונפילת האור מילתא דלא שכיחא היא:

לסמוך. במקום הפסד מרובה. ש"ך:

נהוג. וכ' העט"ז דהיינו שלא במקום הפסד מרובה. וכתב הש"ך דגבי בהמה אם נפלה לאור וליתא קמן לא מחזקינן איסורא דהא מהרש"ל מכשיר אף בעוף בכה"ג מיהו כתב הב"ח דצריך בדיקה לכתחלה בבהמה היכא דאיתא קמן. באו"ה איתא דאין אנו בקיאין בבדיקת נפלה לאור והש"ך כ' שצ"ע שלא כתבו האחרונים מזה ואפשר שהוא בכלל נפולה. וכתב הט"ז דגם הרשב"א הוא מהאוסרים בזה ואלו ראה המחבר דבריו בודאי לא היה מיקל נגדו עכ"ל:

משנה חולין דף נ"ו:

מעובדא דתרנגולת דרבי יהושע בן לוי וברייתא שם:

שם:

מימרא דר' יוחנן וכו' שם:

הרא"ש שם והרשב"א:

בעיא שם ונפשט':

טור:

שם בשם הרשב"א:

שם בגמ' דף נ"ז וכחזקיה וכדמפרש שם בגמ':

מימר' דרב שמואל א"ר חייא שם דף נ"ו וכדעת הרא"ש כמ"ש הטור:

מימרא דרב נחמן בר יצחק שם:

טור בשם הרשב"א ורבינו ירוחם:

הר"ן שם בפירושו בשם הר"ב ב"ה שהטיל פשרה בדבר:

לפי גי' הגאונים והרי"ף במימרא דרבא שם דף נ"ו וכן הסכים הרמב"ם בפ"ז והרשב"א בת"ה וכל בו ורבינו ירוחם:

טור בשם אביו הרא"ש לדעת י"א והרמב"ם בפ"ז וכן הסכים הרמב"ן (ורבינו ירוחם ומהרש"ל):

ככרתי. דירוק כביצה מצוי בכבד מחמת שומן. ת"ה. והרא"ה מוסיף גם קורקבן שאין האש מוריק אלא ככרתי וסתם כאן כרא"ה:

ואפילו לא כו'. במכ"ש דכבד נגד בני מעים:

דהיינו כו'. ת"ה וטור:

או אם כו'. מדמני כבד בהדי לב וקורקבן שפסולן מחמת עצמן וצ"ל כה"ג:

כל מקום כו'. דאינו כדרוסה לשלוט ממקום למקום דאל"כ לא הוה פריך ולא יהא אלא ניטלה דניטלה כולה טריפה:

וטחול כו'. כמו כבד נגד המרה כו':

הא דשינוי כו'. גמ' שם וה"ה לאדומים שהוריקו כו' אלא אורחא דמילתא שדרך להוריק ע"י שליקה וכ"ש כה"ג דודאי קוטרא עייל בהו. הרא"ש (לפי גירסתו כגירסת הרי"ף שם):

אין ירקות כו'. כמ"ש (מ"ז א') בעינוניתא דוורדא דכל הני כו' ולכך אפשר שימצא בבייתי במינו ג"כ:

נפלה כו'. ממ"ש שם נ"ז א' אין ריאה כו' ליחמר ואם נחמרה הא קמן שלא הגינו צלעות אלא בסתמא [והרא"ש חולק ע"ז] ודוקא ריאה וכ"ש לדעת בע"ה שכ' בס"ז בהג"ה שגם בבהמה פוסל נפילה לאור אלא דנקט בעוף כיון שנפל לאור חוששי' משא"כ בבהמה:

נמצא כו'. כמ"ש שם כיון שהוריקה כבד כו' בידוע שנפלה כו':

ויש כו'. לפי גירסתם דל"ג אלא בידוע שנחמרו בני כו' ואף לגי' הרי"ף ורמב"ם מפ' בידוע קאי על נחמרו וה"ק בידוע כיון שנפלה כו' וראיה מדאמר רב אשי הלכך לא ליכול כו' וע"כ לאו בסתמא דמה ראה לחוש יותר מכל י"ח טריפות אלא ע"כ בנפלה לאור ואם מתני' בסתמא לא ה"ל לרב אשי למימר בסתמא. הר"ן. והרא"ש הוכיח לסברתו דאין הוששין לריאה אפי' גשתנה ותלינן בדבר אהר כ"ש כה"ג והוכיה סברתו מדלא מנה ריאה בהדי לב וכבד וקורקבן:

אין כו'. מדמנה לה בעוף ולא בבהמה וכל הני דמנה בעוף נותן טעם הרא"ש שם ולכן לא מנה טחול דאין נקב פוסל בשל עוף כמש"ל ס"ס מ"ג ולכן השמיט בש"ע דין הטחול:

ויש אוסרין כו'. מדתני לוי טרפות שמנו כו' יתר עליהן כו' ול"ק ג"כ נפלה לאור והא דנקט בעוף משום דשכיח כמו דרסה וטרפה כו' ובתוספתא תניא גם בבהמה רצצתה חברתה ובע"ה כ' משום דבעוף מסתמא פוסל משא"כ בבהמה דלא חיישינן מסתמא וכן סתם כאן בידוע כו':

א) [סעיף א'] עוף שנפל לאור ונחמרו בני מיעיו וכו' כווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן לשון חמרמרו מעי. רש"י חולין נ"ו ע"א. פרישה או' א' וי"מ לשון חמימות. מרדכי. ט"ז סק"א.

ב) שם. טוף שנפל לאור וכו' וה"ה אם נפל למים רותחים הו"ל כנפל לאור. רוקח ססי' ת"ו. תב"ש או' א' שפ"ד סוף או' ה' מחב"ר או' ב' ואו' ח' שה"מ או' א' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ל"ד או' א' תו"ז סי' ע"ד או' ב' זב"צ או' א'.

ג) נסתפק הר"ש קלוג"ר באשלי רברבי הנ"מ בהגהותיו על פר"מ בסוף הס' אם מים רותחים הנז' הוא דוקא בעודן על האש אבל נסתלק מעל האש לא וכו' והניח בצ"ע יעו"ש ולדינא מסתברא כל זמן שיהס"ב ואפי' העבירוהו מעל האש ג"כ מקרי מ"ר כמ"ש בש"ע לקמן סי' ק"ה סעי' ב' ובאו"ח סי' שי"ח סעי' ט' וגם מסתברא דאפי' כלי שני והיס"ב ג"כ מקרי מ"ר לענין זה כמ"ש הפר"ח סי' ס"ח או' י"ח יעו"ש. זב"צ או' ב'.

ד) שם. ונחמרו בני מיעיו וכו' וכתב הב"ח דדוקא בדנפלה לאור בענין שאפשר שנכווצו או שנתחממו בני מעיים התם הוא דכי נשתנו טריפה אבל היכא דא"א שנתחממו או שנכווצו בנפילה זו לאש כזה אפי' נשתנו כשרה. אבל רש"ל ביש"ש פא"ט סי' צ"ב כתב דאפי' לא נתכווצו בני מעיה אלא רק נשתנו טרפה. וכ"פ מחב"ר או' ט' שה"מ או' ב' זב"ש או' ב' תו"ז שם או' ג' זב"צ או' ג'.

ה) ואם שהתה שיעור כויצה אף דלא נתכווצו ולא נשתנו צריכה בדיקה. מחב"ר או' יו"ד. זב"ש שם. זב"צ או' ד' והבדיקה היינו לשולקן כמ"ש לקמן סעי' ב'.

ו) ואם לא שהתה שיעור כויצה ונשתנו טריפה. מחב"ר או' י"א. זב"ש שם. ענ"ה סי' ל"ד או' א' זב"צ או' ד'.

ז) ואפי' אם לא הוריק או האדים אלא רק צד החיצון לבד של הבני מעיים ולא הפנימיות טרפה. ט"ז לעיל סי' ל"ח סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' א' שה"מ או' ג' זב"צ או' ו'.

ח) שם. ונשתנו הלב וקרקבן וכבד שדרכם להיות אדומים והוריקו וכו' אבל האדימו אפי' הוסיפו באדמימות וכן המעיים שדרכן להיות ירוקים אם הוסיפו בירקות כשר. ב"י בשם הר"ן. לבוש. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' שפ"ד או' א' שה"מ או' ד' שו"ג סוף או' א' מחב"ר או' י"ג. חכ"א כלל כ"ב או' א' זב"ת או' ג' זב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם. זב"צ או' ז'.

ט) שם. והוריקו ככרתי. משמע מדברי הש"ע דבלב וקורקבן וכבד לא מטרפי אלא בירוק ככרתי אבל כביעתא שקורין אמרילי"ו כשר אבל הרשב"א בתה"ב כתב דכבד דוקא ירוק ככרתי אבל כביעתא כשר דמחמת שמנו הוא אבל ירקות של לב וקרקבן בין ירקות כביעתא בין ככרתי טרפה. וכ"כ הב"ח. וכן הסכים הפר"ח או' ב' והפר"ת או' ב' חכ"א שם או' ב' זב"ת או' ב' ענ"ה שם או' ב' ומיהו בכבד כחוש אף במראה ביעתא יש להחמיר. ט"ז סק"ב בשם רש"ל. פר"ח שם. פר"ת שם. חכ"א שם. זב"ת שם. ענ"ה שם.

י) נשתנה הכבד ירוק ככרתי או כתכלת או קרוב למראות אלו פסול. מחב"ר או' ט"ו. ענ"ה שם.

יא) כבד כמראה חלמון או זהב וכל גוון אמארילי"ו ובערבי אצפא"ר ובלשון אשכנז גע"ל אם הוא שמן כשר ואם הוא כחוש יש להחמיר אם ידוע שנפלה לאור אבל אם אין ידוע שנפלה לאור יש להתיר. מחב"ר או' ט"ז ואו' טו"ב. ענ"ה שם. זב"צ או' ט'.

יב) במקום שכבדי העופות השמנים ג"כ אדומים יש להחמיר אם נפלה לאור גם בשמן אם הוא כמראה חלמון וכיוצא. מחב"ר או' י"ח. ענ"ה שם. זב"צ או' יו"ד.

יג) לב וקרקבן שהם אדומים ונשתנו להיות ירוקין כל מין ירקות וירד"י אמארילי"ו אזו"ל למיניהם טרפה. וזהו בידוע שנפלה לאור אבל אם אין ידוע שנפלה לאור וירד"י אזו"ל טרפה אבל כל מין אמארילי"ו כשר. מחב"ר או' י"ט. ומיהו מ"ש באין ידוע שנפלה לאור וירד"י אזו"ל טרפה כתב הזב"צ או' י"ט היינו בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש להכשיר וכמ"ש לקמן או' נ"ג.

יד) דקין שדרכם ככרתי ונמצאו כביעתא דעת התב"ש או' ב' להחמיר אבל המחב"ר או' ו' ואו' ך' הסכים להכשיר. ענ"ה סי' ל"ד או' ג' זב"צ או' י"ב.

טו) שם. או המעיים שדרכן להיות ירוקים האדימו וכו' אבל אם נשתנו למראה אחר לבן וכיוצא כשרים דדוקא ירוקים שהאדימו ואדומים שהוריקו פסולין. תב"ש שם. שפ"ד או' א' שו"ג או' ב' מחב"ר או' י"ב. זב"ש או' ח' זב"צ או' י"ג.

טז) עופות המים שמטבעם הקרקבן שלהם או הלב והכבד ירוקין ונפלו לאור ונשתנו למראה אדום טרפה. ויש מי שכתב דה"ד אם ידוע שנפלו לאור. מחב"ר או' כ"א. זב"ש או' י"ד. ענ"ה שם או' ד' זב"צ או' י"ד.

טוב) תרנגולות ותורים ובני יונה ואווזות וקורא הם עופות של יבשה בייתות שלבן וכבדן וקרקבן אדום. מחב"ר או' כ"ב. ענ"ה שם. זב"ש או ט"ו. זב"צ או' ט"ו.

חי) יש מי שכתב דכבד האווזות לבן ואם נשתנו כחלמון וכחושות יש להטריף ודוקא אם ידוע שנפלה לאור. מחב"ר או' כ"ג. ענ"ה שם. זב"ש שם. זב"צ או' ט"ז.

יט) בר אווזא יש מי שכתב שהוא עוף המים. ועוף שמסופק אם הוא עוף המים יש להעריכו לאברי עוף אחר ממינו ואם ישתנו יטריף. מחב"ר או' כ"ד ואו' כ"ה. ענ"ה שם. זב"ש שם. זב"צ או' י"ז.

ך) שם. והכבד אין השינוי אוסר בו אלא א"כ נשתנה כנגד המעיים וכו' דע דארס האש שוה במקצת לדרוסה לא בכולו כי דרוסה אף במקום שפוסל ברובו זיהרא מקלא קלי במשהו ואילו ארס האש פועל בעובי ומתפשט מעל"ע ולא לצדדין. מש"ז או' ג' מחב"ר או' כ"ו. זב"ש או' יו"ד. ונ"מ דאם הוריק הלב למטה מחללו דשם אין הנקב פוסל מעל"ע כמ"ש לעיל סי' מ' או' ז' כשר דלצדדין אין מתפשט ואין טרפה אלא כשהוריק כל שהוא נגד חללו דסופו להוריק בעובי עד חללו. מש"ז סוף או' ד' בי"צ בתה"ב או' ב' זב"צ או' י"ח.

כא) שם. אלא א"כ נשתנה כנגד המעיים. אפי' בכל שהוא ודאי לקו גם הבני מעיים ואפי' הן לפנינו ואין רואין בהם שום רעותא טרפה. טור. לבוש. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ה' בל"י או' ה' כריתי או' ג' שפ"ד או' ג' זר"א או' רי"ז. שה"מ או' ז' מחב"ר או' כ"ז. חכ"א כלל כ"ב או' ג' זב"ת או' ה' ענ"ה שם או' ו' זב"ש או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ב' תו"ז סי' ע"ד או' ד' זב"צ או' י"ט.

כב) שם. דהיינו בראש הדק שלו וכלפי פנים וכו' פי' אותו חלק ברוחב הכבד שהוא נגד בני מעיים לאפוקי חצי רוחב הכבד שהוא לצד הצלעות הא נגד המעיים מבחוץ ונגד המרה בחוץ טרפה. מש"ז או' ד' מחב"ר או' כ"ח. ענ"ה שם. זב"צ או' ך'.

כג) שם. או אם הוריק כנגד המרה. שאנו חושבים כח האש ששלט והוריק כאילו ניקב המרה. הרשב"א בתה"ב. ב"י. ש"ך סק"ה.

כד) שם. או אם הוריק כנגד המרה. ואפי' בכל שהוא שהוריק כנגד המרה טרפה. לבוש. זב"ת או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' כ"א.

כה) שם. או כנגד כל מקום חיותה. דהיינו שהוריק סמוך למקום חיותה בכדי שאם ינטל מקום הירקות לא ישאר במקום חיותה כזית. ב"י וכתב וכ"כ הר"ן. לבוש. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' לה"פ או' ז' בל"י או' ז' שפ"ד או' ו' זר"א או' רי"ט. מחב"ר או' כ"ט. שה"מ או' ט' חכ"א כלל כ"ב או' ג' זב"ת או' ז' ענ"ה שם. בי"צ או' ב' זב"צ או' כ"ב. ועיין לעיל סי' מ"א או' ך'.

כו) נפלה לאור ונשתנה הושט שהוא אדום והוריק וכן הקנה שהוא לבן והאדים או הוריק לא מצאתי גילוי לזה. שפ"ד או' ה' ויראה לי להטריף בושט שנעשה לבן או הקנה שהאדים דאף אם לא נפלה לאור טרפה אבל בהוריקו יש להכשיר. מחב"ר או' ל' ער"ה או' ב' תו"ז סי' ע"ד או' ח' מיהו במ"ש המחב"ר להטריף בושט שנעשה לבן וקנה שהאדים בושט הסכים לדבריו הער"ה שם אבל בקנה שהאדים חלק עליו וכתב דיש להכשיר. ענ"ה שם. ועיין לעיל סי' ל"ג סעי' ה' ובדברינו לשם או' מ"ג.

כז) כוליא של בהמה שהוריק יש להכשיר אף למאן דסובר דדין נפלה לאור הוא גם בבהמה. שפ"ד או' ט' מחב"ר או' ל"א. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ה.

כח) שם. אבל הריאה אין חוששין לה וכו' משמע אפי' נפלה לאור ונשתנית במראה דתלינן השינוי בדבר אחר מיהו יש פו' מחמירים היכא דנשתנית במראה בנפילת האור ובהפ"מ יש להכשיר. ש"ך סק"ז. וכן הפר"ח או' ו' האריך בזה וסיים לענין דינא דיש לחוש לסברת האוסרים ולהטריף כשהוריקה ככרתי מחמת האור ובהפ"מ יש לסמוך אמכשירין. וכ"כ הזר"א או' ר"ך. מחב"ר או' ל"ב. זב"ת או' ט' חכ"א שם או' ד' זב"ש או' ה' ענ"ה שם או' ז' תו"ז שם או' ז' וה"ד בנודע שנפלה לאור משא"כ אם אין ידוע שנפלה לאור יש להכשיר אפי' בהפסד מועט. ער"ה סוף או' ד' שה"מ סוף או' יו"ד. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ו.

כט) ומיהו אם הוריקה כחלמון ביצה או כמוריקא טרפה לכ"ע דהא הוא א' ממראות הפוסלות בריאה אף אם לא נפלה לאור. פר"ח שם. פליתי סוף או' ג' זר"א שם. שה"מ שם. חכ"א שם. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ז. ועיין לעיל סי' ל"ח סעי' א'.

ל) שם. מפני שצלעותיה מגינות עליה. שצלעות העוף אינם שוכבים על רחבם אלא על חודן ובולט רחבן לפנים והריאה נחבאת בהן. רש"י חולין נ"ז ע"א. ש"ך סק"ח. שה"מ או' י"א. זב"ת או' ט'.

לא) שם הגה. וטחול שהוריקה בסומכים וכו' היינו בבהמה טרפה אבל בעוף כשר כמ"ש לעיל ססי' מ"ג דאין נקב פוסל בטחול של עוף. ש"ך סק"ט. מחב"ר או' ל"ד וכתב דמ"ש הפר"ח או' ז' להחמיר אף בטחול של עוף אזיל לשטתיה. ער"ה או' ה' ענ"ה שם או' ח' זב"צ או' כ"ח. ועיין לעיל סי' מ"ג או' מ"ז.

לב) שם בהגה. אפי' רק משהו טרפה וכו' ור"ל אף שלא הוריק מעל"ע אלא שנשאר כעובי דינר זהב שלא הוריק טרפה וכמ"ש בב"י על שם הרשב"א. מיהו הער"ה שם כתב לדקדק מדברי הרדב"ז סי' רל"א דבטחול של בהמה אין לאסור הלא בלא נשתייר כעובי ד"ז. אמנם התב"ש או' ו' הסכים לדברי ב"י. וכ"כ המש"ז או' ו' מחב"ר שם. זב"צ או' כ"ט. ועיין לקמן או' נ"ח.

לג) עוף שנפל לאור ואחר ימים כששחטו מצאו שניקב הלב אבל לא לבית חללו ולא מצאו בו מראה ירוקה רק ניקב סתם וכן אם הכבד נתמסמס כנגד בני מעיים אך לא נשתנה מראיתו מ"מ כיון דבדקו ולא נמצא בו ירקון יש להכשיר הגם דידוע דנפלה לאור דאמרינן זה הנקב בא מחמת חולי ולא מחמת האש וכיון דהנקב לא הגיע לבית חללו וכן בכבד שהמסמוס לא היה במקום מרה ולא במקום חיותא כשרה. יריעות שלמה או' א' זב"צ או' ל'.

לד) [סעיף ב'] הא דשינוי פוסל באברים אלו דוקא כשעמדו בשינוים אחר ששלקן וכו' והיינו אחר ששלקו אותם מעט וממרסין בהן. הרמב"ם פ"ז מה"ש ה' ך' וכתב הב"ח דהכי נקטינן כהרמב"ם דליכא דפליג עליה. והב"ד הש"ך סק"י וכתב וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לקולא כיון דכל הפו' לא חילקו בכך ומכ"ש לדידן דלא בקיאינן בין שלוק למבושל עכ"ל ומיהו עיין מחב"ר או' ל"ו מה שהאריך בזה וסיים דמאי דלא בקיאינן הוא בין מבושל היטב כל צרכו לשליקה שהוא טפי מבשול דבזה יוכל לטעות אבל כשנשלק מעט דבשיל ולא בשיל הוא דבר הניכר לכל ובזה יש להכשיר אם נפלה לאור ונשתנו וע"י שליקה מעט דבשיל ולא בשיל חזרו למראיתן ובזה כ"ע מודו יעו"ש. ענ"ה סי' ל"ד או' ט' זב"צ או' ל"א. ועיין לקמן או' מ"ד.

לה) ואם מתחלת השליקה מעט חזרו למראיהן ואחר שבשלן עוד חזרו ונשתנו למראה רע יש להטריף. שה"מ או' י"ד. זב"צ או' ל"ב.

לו) ואם שלקן ונסתלק הירקות מן האדומים או האדמימות מן הירוקים אע"ג דלא חזרו לגמרי לגוון הראשון כשרים. הרדב"ז ח"א סי' רל"א. מחב"ר או' י"ד. ער"ה או' ח' ענ"ה שם סוף או' א' תו"ז סי' ע"ד או' ה' זב"צ או' ל"ג.

לז) נמצא בהם שנוי ואבדו שא"א לשולקן טרפה. מהריק"ש בהגהו' מחב"ר או' מ"ב. זב"צ או' ל"ד וכתב והוא פשוט מכ"ש דלקמן סעי' ה'.

לח) כבד ירוק ככרתי ושלקוהו וחזר למראיתו מבחוץ אבל מבפנים עדיין הוא בשינויו יש להכשיר כיון דלא נפל לאור לפנינו וחזר עורו למראה הכבד אגלאי מלתא דמחמת חולי הוריק ולפיכך עמד בפנים בשנויו דאלו מחמת האור עיקר שליטת האור מבחוץ. הר"י בואינו בשם הר"י בנימין. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' יו"ד. שפ"ד בסוף הסי' וכתב דשרי אף בלא הפ"מ. זר"א או' רכ"ג. מחב"ר או' ל"ז. שה"מ או' י"ד. זב"ת או' י"ב. זב"ש או' י"א. ענ"ה שם או' יו"ד. בי"צ בתה"ב או' ג' זב"צ או' ל"ה.

טל) והיכא דודאי נפלה לאור אין לסמוך ע"ז ויש להטריף. שאלת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ע. מחב"ר או' ל"ח. זב"ש שם. ענ"ה שם. פ"ת או' א' זב"צ או' ל"ו.

מ) מצאה אשה ירקות בכבד ולא ידעה אם נוטה לאודם גם לא ידעה אם הוריק במקום הפוסל גם לא שלקתו ונאבד הכבד יש להכשיר מדין ס"ס. מהריק"ש בהגהו' והסכים לדבריו השו"ג במחו' או' א' שפ"ד בסוף הסי' מחב"ר או' ט"ל וכתב ודלא כהפר"ח או' יו"ד שהשיג עליו והטריף. זב"ש או' י"ט. ענ"ה סי' ל"ד או' י"א. בי"צ בתה"ב או' ד' זב"צ או' ל"ז.

מא) מצאו כבד כעלה אילן והשליכוהו ומלחו האפרוח עם לונב"ו הכל מותר בין האפרוח ובין הלונב"ו דלא כהרב בני דוד דף נ"ג ע"ד דאסר. מחב"ר או' מ' ענ"ה שם או' י"ב. זב"צ או' ל"ח.

מב) כבד עוף כולו ירוק ככרתי והיה ניכר שנשפך עליו המרה שלא היתה המרה מליאה כדרכה יש להטריף דלא אמרינן דהירקות בא מחמת המרה דאיך לתלות בזה דאם נשפכה המרה בהדחה בעלמא הולך הירקות ואינו נעשה ירוק בעצם ודלא כהרב מטה יוסף ח"ב סי' ו' שהכשיר. מחב"ר או' מ"ג. ענ"ה שם או' י"ג. זב"צ או' ט"ל.

מג) [סעיף ג'] אם לא נשתנו איברים אלו ואירע ששלקן ונשתני טרפה וכו' ומ"מ מותר לאוכלן צלויין ולא חיישינן אם היה שולקן שמא היו משתנין. טור וב"י משמה דגמ' ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' ט' פר"ת או' ז' בל"י או' י"א. שו"ג או' יו"ד. מש"ז או' ז' שה"מ או' ט"ו. זב"ת או' י"ג. חכ"א כלל כ"ב או' ח' זב"ש או' י"ב. ענ"ה שם או' ט' זב"צ או' מ"א.

מד) שם. ואירע ששלקן ונשתנו טרפה וכו' בכאן אזלינן לחומרא דאפי' אם נתבשלו הרבה ונשתנו אח"כ טרפה דאזלינן לחומרא משום דידעינן דנפלה לאור. פר"ת או' ו' מחב"ר או' ל"ו. שה"מ או' י"ד. זב"צ או' מ'.

מה) שם. כיון שנפלה לאור. אבל אם לא נפלה לאור לפנינו כיון דמקודם לא היו האיברים משונים וע"י השלק נשתנו תלינן להקל שמחמת השלק נשתנו וכשרה. פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' ח' לה"פ או' י"א. כריתי או' ח' זר"א או' רכ"ד. מחב"ר או' מ"ד. שה"מ או' ט"ז. זב"ת או' י"ד. חכ"א שם. זב"ש שם. בי"צ או' ה' זב"צ או' מ"ב.

מו) [סעיף ד'] אין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי וכו' ודוקא בכבד אמרו כן אבל לא בלב וקרקבן. ב"ח. ט"ז סק"ח. פר"ח סוף או' י"א. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ב. מחב"ר או' מ"ה. זב"ת או' ט"ו. ענ"ה שם או' י"ד. בי"צ בעמ"ז או' י"ז. זב"צ או' מ"ג.

מז) מיהו צריך לידע כי מין עוף זה !המדברי כבדו ירוק ודאי כדי להכשיר זה הבייתי. בני דוד דף נ"ד ע"א. מחב"ר או' מ"ו. זב"ש או' ט"ז. ענ"ה שם. זב"צ או' מ"ד.

מח) יש שרצו לומר דהא דתלינן במין מדברי היינו כשכל הכבד כולו ירוק אז תלינן במין זה המדברי אבל אם כבד של עוף זה הבייתי הוא קצתו ולא כולו והוא ירקות במקום הפוסל אין לתלות במין מדברי. והרב בני דוד שם דחה דבריהם דכיון דיש במין זה מדברי שכבדו ירוק אנו תולין ירקות זה שנמצא בבייתי אף שהוא מקצת במינו המדברי. מחב"ר או' מ"ז. זב"ש שם. ענ"ה שם. זב"צ או' מ"ה.

מט) והא דתלינן במדברי ה"ד אם לא ידוע שנפלה לאור אבל אם ידוע שנפלה לאור לא תלינן וטרפה. פרישה או' י"ד. ט"ז סק"ט. פר"ח או' י"א. פר"ת או' ט' לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ב. כריתי או' ט' תב"ש או' ח' שה"מ או' י"ז. חכ"א שם או' ז' זב"ש או' י"ג. בי"צ או' ז' אבל הב"ח כתב דאפי' בידוע שנפלה לאור כשרה. וכ"ה דעת הש"ך ס"ק י"ג. וכתב המחב"ר או' מ"ח דכן מוכח דעת מרן ז"ל להכשיר לתלות במין עוף מדברי אף בנפלה לאור וכדאי לסמוך עלייהו בהפ"מ. ענ"ה שם. זב"צ או' מ"ו.

נ) [סעיף ה'] נפלה לאור וכו' ואי ליתא קמן למבדקה אסורה. ואפי' לא נאבד אלא אבר א' ושאר אברים לפנינו ולא נשתנו טרפה. תב"ש שם. מחב"ר או' ן' זב"ש או' י"ח. תו"ז סי' ע"ד או' י"ב. זב"צ או' מ"ז.

נא) אבל אם היה ספק אם נפלה לאור כגון שהיו ב' ונפלה א' לאור ואין ידוע איזה מהן יש להתיר מכח ס"ס. פר"ת או' יו"ד. זב"ת או' ט"ז. תו"ז שם או' י"ג. מיהו השפ"ד בסוף הסי' הקשה על דברי הפר"ת הנז' משום דהו"ל ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת ומבואר בסי' ק"י דלא הוי ס"ס. וכן הקשה הרב זב"צ או' מ"ח.

בנ) שם. ואי ליתא קמן למבדקה אסורה. דכל מידי דבעי בדיקה מחמת איזה מקרה ולא הספיקו לבדוק טרפה מספק. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ג. זב"ת שם.

גנ) [סעיף ו'] נמצא שינוי באחד מאברים אלו וכו' הגה ויש מכשירין כל זמן דלא ידעינן שנפלה לאור וכו' ויש לסמוך עלייהו. במקום הפ"מ. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ג. הל"פ סעי' ו' לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ד. זר"א או' רכ"ח. שפ"ד או' ט"ו. שה"מ או' י"ט. מחב"ר או' נ"ב. ער"ה או' יו"ד. זב"ת או' י"ט. חכ"א שם או' ז' ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז שם או' י"ד. בי"צ או' ו' זב"צ או' מ"ט.

דנ) [סעיף ז'] אין טרפות שינוי אברים אלו פוסל אלא בעוף אבל בבהמה אין שינו וכו' לפי שעורה קשה וגם עובי הצלעות מגינין עליה וגם בני מעיים קשים ליחמר כי בטרם יחמרו מנפילת האש ישרף עורה ובשרה. טור. לבוש. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ט"ז. זב"ת או' ך' ואפי' רואין בהן שינוי מראה תולין בדבר אחר. לבוש. ש"ך שם. לה"פ שם. זב"ת שם.

הנ) שם הגה. ויש אוסרין גם בבהמה בידוע שנפלה לאור וכו' ויש להחמיר במקום שאין הפ"מ. לבוש. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. הל"פ סעי' ז' לה"פ או' ך' בל"י או' י"ז. זר"א או' רכ"ט. שה"מ או' ך' מחב"ר או' נ"ז. חכ"א שם או' ט' ענ"ה שם או' י"ז. זב"צ או' ך.

ונ) שם בהגה. בידוע שנפלה לאור וכו' אבל באינו ידוע כשרה בבהמה אפי' שלא במקום הפ"מ. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח שם. פר"ת או' י"ג. הל"פ שם. לה"פ או' י"ח. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' י"ז שה"מ שם. מחב"ר או' נ"ה. חכ"א שם. מק"מ או' י"ט. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ט"ו. זב"צ או' נ"א.

זנ) וכן בהמה שנפלה לאור וליתא קמן למבדקה לא מחזיקן איסורא וכשרה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' מ' פר"ח שם. הל"פ שם. לה"פ או' י"ט. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ח. זר"א שם. שה"מ שם. מחב"ר או' נ"ו. חכ"א שם. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' נ"ב.

חנ) ואפי' ראינוה שנפלה לאור ולא הוריק הלב עד החלל יש להכשיר בבהמה. הרדב"ז ח"א סי' רל"א. מחב"ר או' נ"ג. פ"ת או' ב' ענ"ה שם או' י"ח. זב"צ או' נ"ג. ומיהו לפי מ"ש לעיל או' ל"א נראה דיש להחמיר יעו"ש.

טנ) אין להחמיר בבהמה אלא בכבד שהוריק ככרתי אבל כביעתא שרי. הרדב"ז שם. מחב"ר או' נ"ד. ענ"ה שם. זב"צ או' נ"ד.

ס) כשרואין צלעות הבהמה נשרפו בפילוש לכ"ע שוה לעוף. דע"ק או' ד' מק"מ או' י"ט. זב"צ או' נ"ה.

סא) בהטלת ביצים או שהתה י"ב חודש א"צ בדיקה. חת"ס סי' נ"ב. מק"מ שם. זב"צ או' נ"ו.

סב) באו"ה כלל נ"ו או' י"ג משמע דאין אנו בקיאין בבדיקת נפלה לאור וצ"ע שלא כתבו האחרונים מזה ואולי שהוא בכלל נפולה. ש"ך ס"ק י"ט. אבל התב"ש או' י"א כתב דבנפלה לאור נוכל לסמוך על בדיקתינו. וכן הסכים המחב"ר או' נ"ח וכתב דמה שפקפק השפ"ד אין לחוש כאשר יראה הרואה. זב"ש או' כ"ב. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ט"ז. זב"צ או' נ"ז. וגם מ"ש ביה"ל בתרנגולת שהיתה באור ונשרפה בעור ובשר אצל הצלעות בין הגוף ועצם הקולית ונראה רושם אדום בעור עגול כמו ב' אצבעות וחתך בסכין בעור ובשר אצל מקום זה ונצרר הדם בתוכו והטריף מאחר שזה צריך בדיקה בבני מעיים ועכשיו אין בקיאין בבדיקה חלק עליו המחב"ר שם וכתב דיש להכשיר ע"י בדיקה דאנו בקיאין וכמ"ש התב"ש יעו"ש.

אדומים וכו' אפי' הוסיפו באדמימו' אינו מזיק עד שיהיו ירוק

והוריקו כתב הש"ך דדעת הטור ירוק זה היינו ירוק כעשבים שזה שקורין גרין. אבל ירוק כמוריקא שקורין געהל אינו פוסל. וכן דעת הר"ן ורא"ה אבל דעת רשב"א בתה"א כפי הנראה דעתו לפסול בלב וכו' אף מראה געהל זולת בכבד הואיל דרך כבד השמינה להיות כמוריקא אינו פוסל רק בירוק כעשבים. ויש לספק בדבריו בכבד כתושה אם כשר כמוריקא והפר"ח כ' להחמיר כי מצא לו עזר בדברי רמב"ם בפי' המשנה וע' פלתי שהסכמתי לדברי רא"ה ור"ן והטור כי אין מרשב"א ראיה וגם כתבתי דאין מרמב"ם בפי' המשנ' ראי' ע"ש. וגם בררתי דברי רשב"א בחידושיו לחולין שצריך ביאור לכאורה

כנגד המעים אפילו אין בבני מעים ריעותא והם לפנינו מ"מ טריפה כיון שהוריקה הכבד. ועיין בט"ז סק"ג מ"ש בשם מרדכי דיש לחוש שיהי' ניטל כל הכבד כולו ועיין פלתי מ"ש בישוב דברי מרדכי

הריאה אין חוששין דעת רשב"א דאין חוששין אבל בנמצא מ"מ טריפה דהא לא הגינו צלעותי' והט"ז הקשה ממ"נ אי ירוקה ככרתי הא כשרה מדר"ן ואי כמוריקא ל"ל נפלה לאור הא טריפה מחמת שינוי מראה עיין פלתי שכתבתי ע"ז ישוב נכון.

חוששין ואם ירק' ככרתי משמע דכשרה לכ"ע מדר"ן והנה"כ האריך דחזר בו רשב"א וס"ל כיון דנפלה לאור לא תלינן בדר"ן. ועיין פלתי שהבאתי ראי' לכך וכתבתי שאף רשב"א לא אסרו בדרך החלט רק בממ"נ ע"ש שהארכתי

וטחול הא דלא מנה בגמרא גבי לב קרקבן כבד טחול זה ראיה לרמב"ם דאין פוסל בעוף בטחול ושם בגמ' מיירי הכל בעוף

שהוריק' וכו' עיין פלתי בצבע של טחול:

כיון שנפלה לאור היינו ידוע ודאי שנפלה לאור פר"ח

של עוף בייתי הט"ז תמה דהוי כנאבדה ריאה דקיי"ל דפסול ועיין פלתי מ"ש בזה ובישוב נה"כ והעיקר דמיירי דלא ידע שנפלה לאור דאז יש להכשיר וכ"כ פר"ח.

בידוע שנפלה לאור ואיתא לריאה קמן אבל אי ליתא לא חוששין כלל:

והוריקו ככרתי כו' הש"ך כתב דמדברי טור משמע דבכל לב וקורקבן וכבד אין מראה (געהל) פוסל רק ירוק וכן כתב ר"ן בשם הרא"ה אבל הרשב"א בת"ה דעתו לפסול זולת בכבד ואף בזה יש ספק אם כונה בכל כבד או רק בכבד שהיא שמנה והפר"ח כתב דמדברי רמב"ם בפ' המשנה משמע להחמיר. ואני תמה כי לא מצאתי בדברי הרמב"ם מקום איסור כי כתב באלו אברים שדרכן להיות ירוק וכעין כרתי ושפטו הם מזה כי ירוק כונתו (לגעהל) כמרא' ביצה ובאמ' אינו כי בשינוי מרא' לריא' כתב הרמב"ם והכרתי כעין כשותא והוא עשב הצומח בין וכו' אלו חמשה גוונים טריפה והכרתן כעין של כרתי או הירוק כתכלת היא כשירה הרי דגרס בגמרא אלא ירוקה דכשר' ה"ד ככרתן וכמ"ש התוספת דיש גורסין כך והתוספת ס"ל דכרתי וכרתן הכל אחד אבל הרמב"ם מפרש על כשותא כרתי וטריפה וכרתן ס"ל כשר ש"מ דס"ל לחלק בין כרתי לכרתן ולכך הרמב"ם שכתב מראות הללו שדרכן להיות ירוק או כעין כרתי ולא כתב כעין כרתן ש"מ שנתכוין לשני מראות הללו כרתי וכרתן ושניהם ירוק שדרכן להיות ירוק נתכוין לכרתן וכעין כרתי נתכוין לכשותא ושניהם ירוקים ולא (געהל) ובאמת כשותא הוא מין בושם שקורין (נעגליך) כי תרגום ירושלמי שחלת כשותא ובתרג' טופרא דהוא (נעגליך) והם נוטים לשחרירות ולכך איקרי כשותא לשון כושי שחור וזה ברור בדברי הרמב"ם ולכך אין כאן ראי' להטריף אבל מ"מ יש להטריף בידוע שנפל' לאור אבל אם לא ידוע דנפל' אף הרשב"א לא אמרה ואין להטריף רק במראה ירוק דומה לעשבי שדה. והנם בחדושי רשב"א פ' א"ט בפסקא והא דאמר ר' מני וכו' סיים לבסוף #א) על הא דלא מנה ריאה בכלל אברים שנפלו #ב) עוד י"ל דא"א לערב ולשנות עמהם ריאה לפי שהירוק כולל שני צבעי' צבע אחד ירוק ככרתי ועשבים ושני כמוריקא והירק הפוסל בלב וקורקבן וכבד הוא ככרתי דאלו כמוריקא הכבד כשהיא שמן דרכה להיות כן ומסתמא מדעריב ותני לב וקורקבן ירקות הפוסל בלב וקורקבן כירקות הפוסל בכבד והוא ככרתי אבל בריאה הירק ככרתי אינו פוסל מדר"נ וכו' הירק הפוסל בריא' הוא כמוריקא והיא אפי' בלי נפילת אש טריפה אפי' נתברר שלא נפלה לאור עכ"ל והנה יש להבין דבריו דמתחלה הביא דירק האמור בלב וקורקבן וכבד הכל מיירי בירק ככרתי דומיא דכבד וא"כ ל"ק למה לא קתני ריאה דמיירי בירוק ככרתי ולגבי ריאה כשירה מדר"נ ומעתה נא צריך לומר כמוריקא בלא"ה פוסל משום שינוי מראה. וכן להיפך כיון דאסיק דלא שייך בריאה כלל נפלה לאור דירוק ככרתי כשירה מדר"נ וכמוריקא בלא"ה פסול מפני שינוי מראה ומה צריך היה לרשב"א בזה דירוקה של לב וכו' דוקא ככרתי דומי' דכבד #ג) וצ"ע: ונראה #ד) ליישב דאם נחליט דירוקה כשרה מדר"ן א"א לומר כמ"ש רשב"א דירוק' הפוסל היינו ככרתי דומי' דכבד דא"כ איך יובן מ"ש אין ריא' לעוף הא גם לבהמ' אין ריא' לחמור אפילו אין צלעות מגינות דהא לא שייך בי' לקותא דירוק מדר"ן וצ"ל ודאי אף דגמ' לא איירי רק מירוק ככרתי דומי' דכבד מ"מ לדינא אף במיריק' טרפ' וא"כ נראה לומר דודאי אי הך מימרא ירוקין שאמרו בלב וקורקבן וכבד דרך כלל נאמרו הן בבהמה והן בעוף קורקבן בעוף לב וכבד דאיתנהו בבהמה ועוף בתרווייהו שייך שפיר י"ל ירוק אפי' כמוריק' דכבד של בהמה אינו ירוק כמוריקא כאשר הנסיון וחוש יעיד אבל אי לא דיב' רק בעוף בזו ע"כ איירי רק מירוק ככרתי כי עוף לפעמים הכבד כמוריקא ואף דמראה כמוריק' ג"כ פוסל בשאר איבר' לא דיבר הגמ' רק מכרתי כמו כבד וא"כ בא הרשב"א בטענת ממ"נ אי איירי הגמ' בעוף לבד וא"כ צ"ל ירק מוריק' דהא אצל כבד דעוף אינו שינוי מרא' וצ"ל ירוק גרין וקשי' ירוק' כשרה מדר"נ אבל זה לא קשיא איך ס"ד כמוריקא הא בלי נפל' לאור ה"ל שינוי מראה. הא לא קשי' בשביל שינוי מראה א"צ בדיקה כמ"ש הט"ז משא"כ מחמת נפלה לאור צריך בדיקה. ולכך דחה בקיצור דכשרה מדר"ן. ואי איירי הגמ' בין בעוף בין בבהמה וא"כ שפיר י"ל ירוק כמוריקא ויתכן בכבד של בהמה עדין א"א למתני ריאה דה"ל שינוי מראה וצ"ל כהנ"ל דצריך בדיק' וכו' דלגבי בהמה הכל צריך בדיקה כל מום וחשש בריאה וא"כ מתרץ רשב"א בממ"נ ומזה נרא' באמת דאף בחדושיו דעתו לפסול ירוק כמוריק' רק הגמ' לא איירי בי' אך נראה כי הרא"ה והר"ן משמע דס"ל אין ירקות כמוריקא פוסל והרשב"א לבד חולק דהוא אזיל לשיטתו דס"ל ירוק' כשרה מדר"ן אף בנפלה לאור א"כ צ"ל דאין ירקות פוסל רק ככרתי א"כ מה אין ריאה לעוף שצלעות מגינות הא אפי' בהמ' כשרה מדר"ן ולכך צ"ל דירו' כמוריק' פוסל אבל באמת הא רוב מחברים חולקים כמבואר לקמן בסעי' ב' דלא שייך בנפלה מדר"ן א"כ אמרי' דומי' דכבד דוקא ככרתי וכמ"ש הר"ן והרא"ה ולכך סתם המחבר ונכון: ועיין לעיל סי' ל"ח דעת רבינו אפרים ביש מכה בדופן לא אמרינן מדר"ן ואף זהו כמכה יחשב כי נפל' לאור ורשב"א לא ס"ל דעת ר"א. ובעצם לא הבנתי הא זה מדר"ן אינו ענין מיוחד לריאה הא אמרינן גבי מילה בכל הגוף דאם הדם לא נבלע ירוק וא"כ מ"ש ריאה ומ"ש לב או כבד או קורקבן ולמה מטריפין בי' ירוק ולא אמרינן בי' ג"כ מדר"ן וצ"ע.

והכבד וכו' הט"ז בס"ק ג' הביא המרדכי דכתב אע"ג דניקב הכבד כשרה מ"מ הואיל והוריק הכבד חוששין אף ללב ומעי' אע"פ שאין ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו מכאן יש סמך לדברי גאונים דמטריפי' בנקב חצר הכבד דחיישינן סופו לנטול כל הכבד וכו' עכ"ל ותמה הב"י דא"כ למה אמרו הוריקה כבד כנגד בני מעים וגם הט"ז תמה בזה ובאמת נראה פשוט דקשי' ליה למרדכי למה שאל הוריקה כבד כנגד בני מעים ולא שאל כנגד מרה או כנגד כל זוית במקום חיותא דטריפה באמת א"ו דזה ידע גמ' בכל כבד טריפה כדאמרינן ירוקין שאמרו בלב וכבד ומשמע דאין חילוק רק איבעי בגמ' הוריקו כבד כנגד בני מעים היינו צד פנימי של כבד שהיא כנגד בני מעי' ובני מעים לא נחסרו כלל כמ"ש הרשב"א באריכות וא"כ יפול הספק אילו הי' מכות אש שולט איך יתכן צד נגד בני מעים צד גבוה וצד החיצון וצד חלל בהמה אשר שם שולט אש ביותר ובני מעים שהם רכים ובקל קולט אש לא יהי' רושם ניכר ובפנימי מן הכבד יש הרקה אין זה מחמת אש רק מחמת מקרה אחר או קיטרא עלה בה וזהו שאלת הגמרא הוריקה כבד כנגד בני מעים דוקא אבל ודאי ידע הברייתא כבד שהוריקה טריפה באלו אמרו וכו' ופשיט לי' דמ"מ הואיל דחזינן דיש כאן ריעותא אמרינן דעיקר אש לא שולט בכבד רק בבני מעים וקוטרא דעלה בכבד וטריפה ומכ"ש אם יש לקותא בכבד נוטה לצד גוף אשר שם שולט האש פשיטא דשכיח הוא וטריטה וא"ש:

הריאה וכו' הטור כתב וקאמרינן בגמ' דבריאה אין לחוש לנפילת אור מפני שהצלעות מגינות וכתב הרשב"א דלא קאמר אלא לענין שא"צ לבדוק וכו' אבל אם ראינו שהאדימ' (והב"י הגי' שהוריק') טריפה שהרי ראינו שלא הגינה הצלעות וא"א הרא"ש כתב אפי' אנו רואין אותו אדום (ולהגהת ב"י ירוק) מ"מ כשרה וכו' עכ"ל והאריך הרב הט"ז סק"ה והעתיק דברי רשב"א בתה"א דכתב לדחות המביאי' ראיי' דדין נפלה לאור לא שייך בריא' מדקתני אדומים שהוריקה באיזה ירוקין לב וקורקבן וכבד ואלו ריאה לא קחשיב ודחה רשב"א דירוק כולל כרתי ומוריקא וכרתי בריאה הוי בטבע מדר"ן ומוריקה דלנפילה הא הוי שינוי מראה ופסול וא"כ ס"ל לט"ז דעל זה לא יחלוק הרא"ש א"כ הא אף הרא"ש מודה דירק כמוריקא דפוסל מכח שינוי מראה וככרתי אף רשב"א מודה דכשר וא"כ במה פליגי וזהו עיקר דבריו. ובאמת אם לדין יש תשובה דהא מבואר בגמ' ופוסקים והש"ע ס"ג דאם לא נשתנו ואירע ששלקן ונשתנו דטריפה דע"י ששלקו אתגלי ריעותא וה"מ בנפלה לאור כמבואר בש"ע עיין ש"ך ס"ק י"ב אבל בשינוי מראה גרידא לא נמצא שינוי מראה בריא' ושלקן ואח"כ נמצא שינוי מראה מעולם לא עצה על לב מור' לחוש לי' כלל וא"כ י"ל כאן נ"מ טובא אם אירע בכה"ג דלא נמצא שינוי רק אחר ששלקן דלרשב"א דס"ל דנפלה לאור אף בריאה דבהמה שולט א"כ הרי אתגלי בהייתו וטריפה משא"כ להרא"ש דאין אור שולט כלל בבהמה מה תאמ' הא יש שינוי מראה זה אינו דהא נבדק' ריאה ואין שום שינוי ולאחר ששלקן לא משגיחין ביה כלל. ואני מוסיף כיון שאם נמצא לאחר ששלקן טריפה ה"ה בנמצא כשהריאה לא נפוח' וא"א לנפוח דנחתכה וכדומה טריפה דלא יהי' אלא שלוקה ואין נפוח' וטריפה משא"כ משום שינוי מראה לא משגיחין דדינן בכל מראות הריאה הכל בתר נפיח' ולא מחזקינן ריעותא כ"כ ולא חזינן הריעותא דשינוי מראה אחר נפיח' וא"כ נ"מ טובי ולק"מ מכל מה שטען. איברא הרב הש"ך בנה"כ דעתו דהרשב"א חזר מזה הסברא לומר דירוקה כשרה מדר"ן כיון דריעותא דנפלה לאור לפנינו לא תלינן בדר"ן ולכך בתה"ק לא הביא סברא זו ואחריו נגרר הטור כי לא ראה הטור תה"א. והאריך בזה בנה"כ והדין עמו וכ"כ הפר"ח. ואני חושב כי הרשב"א לא החליט הדבר לדינא לומר דאפי' ריעותא דנפל' לאור לפנינו לתלות בדר"ן וכאשר כתבתי למעלה רק אמרו לדחות הבאים מחמת טענה שאין דין נפילה שייך בריא' מדאמרו לב וקורקבן ומעיים וריאה לא אמרו וע"ז בא רשב"א להשיב והוא ודאי צבע הריא' אינו לא אדום ולא ירוק עד לולי ר"ן היה אדום וירוק שינוי מראה אצל ריאה וא"כ בנפלה לאור והאדימה או ירוקה טרפה דיש לקותא דאור וא"כ הא בגמ' אמרו על המשנה דקתני אם ירוקין פסולים אם אדומים כשרים לא אמרו ירוקין פסולים אלא בלב וקורקבן וכבד אבל אדומים כשרים וא"כ איך לחשוב ריאה בכללן הא ריא' אף אדומים פסולים ובמשנה קתני אדומים כשרים וע"כ דאין ריאה בכלל ואי קשה על המשנה באמת למה לא קחשיב ריאה די"ל ג"כ דמשנה חשיב מה שדרכן להיות אדומים ונשתנו לירוק אבל בריא' דמטרפי בכל שינוי מראה לא קחשיב הא ירוקים שהאדימו לא קחשיב במשנה ואיך נחשב מה דמטרפי בכל צבע ומראה וע"כ צ"ל דיש אומרים הללו סוברים דמ"מ בריא' אדומים כשר מדר"ן רק ירוקים פסולים היינו כמוריקא וע"ז שפיר טען הרשב"א בממ"נ לדבריכם א"א לחשוב דבכרתי מידים אתם דכשרה וכמוריקא הא הוי שינוי מרא' וא"ש. וזהו הכל לדבריהם אבל באמת ס"ל לרשב"א ג"כ כיון דאיכא לקותא לא שייך מדר"ן. אלא דזהו לא ס"ל לרבינו ב"י דשלח יד להגיה בדברי הטור הריקה במקום האדימה ולכאורה הוא ללא צורך דהא כבר בררתי דאף אדומה פסול בריאה בנפל לאור אלא דסבירא ליה להרב ב"י דמ"מ כשר מדר"ן וכמו שכתב רשב"א ולכך הגיה הוריקה והיינו כמוריקא וא"ש. כללו של דבר לדינא לא נ"מ בירק ככרתי לכ"ע כשר וכ"ה בהאדימה אבל ירק כמוריקא נראה להחמיר וכ"כ הפר"ח ונכון:

וטחול וכו' זהו ראי' לרמב"ם דאין בטחול של עוף פוסל נקב דאל"כ יקשה הא דמנה הגמ' לב קורקבן כבד למה לא מנה טחול ג"כ כמו שהקשה בריאה וע"כ צ"ל כרמב"ם דבעוף אין הנקב פוסל בטחול וכו' והמשנה איירי בעוף וראיי' גמורה היא:

שהוריקה וכו' אמת שכ"כ הרשב"א אבל לא ידעתי מי המגיד לרשב"א צבע טחול עד שנאמר שהוריקה טרפה הא האדימה כשרה דלמא צבע טחול באמת ירוק כמוריקא כאשר ניכר לעין כל וכשהאדימה טרפה ואמת שבחולין דף קי"א אמרינן וה"מ כבדא אבל טחול שומנא בעלמא משמע דס"ד דבלועה דם וא"כ אף צבע האבר נוטה לאדום ומ"מ צ"ע להקל דהא חזינא ריעותא:

בכבד של עוף ביית' והרב הט"ז בס"ק ט' תמה דבשלמא הרשב"א ס"ל בנאבדו בני מעיים וא"א לבדוק כשר' ולכך בזו הוי כנאבד דלא ידעינן אי הוא בייתי או מדבריי משא"כ לפי דקיי"ל בסעיף ה' דנאבדו בני מעיים טריפה א"כ כיון דלא ידעינן אי בייתי אי מדבריי הוי כנאבדה וטריפה ויפה כתב דגם לעיל דס"ל ירוקה חלינן בדר"נ ג"כ מוכח דס"ל דנאבדו כשר' אבל אי נאבדו טריפ' א"כ לא דמי לשינוי מראה דשם נאבדה ריא' מדינא כשרה דמה דקיי"ל טרפ' הוא רק משום תקנת חז"ל כמ"ש הש"ך לעיל סי' ל"ט ולכך בספק אי מחמת לקותא או מדר"ן תלינן בדר"ן אבל כאן הוי ספק אי תלינן בדר"ן או לא והוי כנאבדה וטריפה וע"כ צ"ל דס"ל נאבדו כשר והנה הרב בנה"כ תי' דכי אמרינן טריפה בנאבדו כל בני מעים אבל כאן מיירי דכל בני מעים לפנינו ואין בו לקותא רק כבד בייתי יש לו לקותא תלינן במדבריי ומילתא דמסתבר אלא דא"כ אף בנאבדו י"ל בכך א"כ הר"ן דהוא מרא דהך דינא יליף לי' מהא דריאה צלעות מגינות בממ"נ אי ליכא ריעותא פשיטא דכשר ואי איכא הא חזינן דלא הגינו צלעות וע"כ צ"ל דליתנהו וטעמא דצלעות מגינות הא זולתו טריפה וקשה שאר איברים לב וקורקבן וכבד מה טובן אי ליתנהו עדיין לפי דינו טריפה דהא ליתנהו למבדקי' ואי איתנהו ולית בהו ריעות' עדיין קשה ל"ל צלעות מגינות הא איתנהו לאידך וליכא בהו ריעותא וא"כ ברור דאין דעת הר"ן לחלק: איברא הט"ז גופי' כתב דמדברי הר"ן אין ראי' דכל קושי' שלא נשתנה הריאה הא חזינן דלא הגינו הצלעות וכבר כתב הרא"ש דתלינן השינוי בדבר מקרה וכן פסק הש"ע וא"כ ליתא לדינא של הר"ן רק י"ל מסברא פסקו המחבר כיון דנפל לאור איתרע וממילא צריך בדיקה ובפרט לפי מ"ש בסעי' ו' דשינוי פוסל בלי נפילה לאור וא"כ נפלה לאור ל"ל וצ"ל דנפלה לאור לחוד מחייב בדיקה וא"כ שפיר יש לחלק כמו שכתב הש"ך ודוק. גם י"ל דמחבר איירי בלא נפלה לאור ובזה לא שייך כלל נאבדה וא"ש וכן יש להורות וכ"כ הפר"ח:

ששלקן. עבה"ט בשם פרי חדש ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן ק"ע שכתב דלא הכשיר אלא היכא דלא ידענו דנפלה לאור וכדמשמע מלישנא דפרי חדש בהאי עובדא אבל היכא דודאי נפלה לאור אין להתיר ע"ש:

גם בבהמה. עיין בתשובת הרדב"ז החדשות סימן רל"א שכתב דאם הוריק הלב ולא הגיע לחלל יש להכשיר אף שכתוב בסעיף א' ואפילו לא הגיע לחלל כו' זה דווקא בעוף אבל לא בבהמה ע"ש:

[עיין בתשובת חתם סופר סימן נ"ד שכתב ע"ד השוורים שנתפטמו מפסולת בישול יי"ש שהם מים חמים ולפעמים הם רותחים וכבר רבים שתו ומתו אם יש לחוש בסתם אותם שוורים לנחמרו בני מעים מרתיחת המים הא ודאי דנחמרו בני מעים לא אמרינן אלא באש דוקא ומה שמתו כמה בהמות משתית רותחין אי הוי בדרו לה סמי הוה חיי וכי להוסיף על הטריפות יש. בודאי אי מצינו קודם הבישול שינוי באברים הפנימים דמטרפו בהו הרי כל שום שינוי אנו חוששים לבשר שהרופא גוררו ומטרפינן בלא"ה אך אם האברים יפים או שלא בדקנום כלל ואחר הבישול מצינו שינוי אין לתלות בנחמרו כלל ע"ש]:

והוריקו כו'. אבל האדימו אפילו הוסיפו באדמומית וכן המעיים שדרכן להיות ירוקים אם הוסיפו בירקות כשר. ר"ן:

ככרתי. אבל ירוק כביצה (שקורין גע"ל) כשר בכבד שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שומן טור בשם הרשב"א ומשמע לכאורה דמש"ה אפי' בעוף כחוש כשר וכן נראה מדברי המחבר אבל מהרש"ל פא"ט סי' צ"ו כתב דבעוף כחוש אסור ונראה עוד מדברי המחבר דה"ה בלב וקורקבן לא מיטריף אלא בירוק ככרתי וכמו שהביא בב"י הר"ן בשם הרא"ה אבל הרשב"א בתה"ה דף נ"א ע"ב כתב דבלב וקורקבן אפי' כמראה הביצה טרפה וכ"פ הב"ח וכ"פ מהרש"ל שם:

כנגד המעיים. אפילו בכל שהוא ודאי לקו גם הבני מעיים ואפי' הן לפנינו ואין רואין בהם שום ריעותא טרפה עכ"ל הטור:

וכלפי פנים. וראשה האחד למעלה שלא כנגד המעיים והוא הראש הגס שבה מקום שהיא תלויה בו וכן הצד החיצון שהוא כלפי הצלעות הוא שלא כנגד המעיים ואפילו נמצאת ירוקה באותו צד בראשה הדק כשרה עכ"ל רשב"א:

כנגד המרה. שאנו חושבים כח האש ששלט והוריק כאילו ניקב המרה. רשב"א:

או כנגד כל מקום חיותה. דהיינו שהוריק סמוך למקום חיותה בכדי שאם ינטל מקום הירקות לא ישאר במקום חיותה כזית. וכ"כ הר"ן וב"י וע"ל סימן מ"א ס"ק ג':

אין חוששין לה כו'. משמע אפילו נפלה לאור ונשתנית במראה דתלינן השינוי בדבר אחר. הרא"ש והרמב"ם ושאר פוסקים. מיהו יש פוסקים מחמירים היכא דנשתנית במראה בנפילת האור והב"ח מחמיר אף בהפסד מרובה ולא נהירא. ואולי ט"ס יש בדבריו וכן משמע קצת לשונו עיי"ש:

מפני שצלעותיה מגינות עליה. שצלעות העוף אינם שוכבים על רחבם אלא על חודן ובולט רחבן לפנים והריאה נחבאת בהן. רש"י:

וטחול שהוריקה בסומכיה. הבהמה טרפה כן הוא לשון הרשב"א ומביאו ב"י ומשמע אבל בעוף כשר וכמ"ש הרשב"א והמחבר לעיל ס"ס מ"ג דאין נקב פוסל בטחול של עוף ולזה השמיט המחבר דין זה משום דכ' בסעיף ז' דאין טריפות דנפלה לאור שייך בבהמה:

אחר ששלקן. מעט וממרסין בהן עכ"ל הרמב"ם ספ"ז מה"ש וכתב הב"ח דס"ל דבמבושלים הרבה כסתם שליקה שבש"ס אין השינוי ראי' לאסור ולא לחזרה ראיה להיתר והכי נקטינן כהרמב"ם דליכא מאן דפליג עליה עכ"ל. וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז לקולא כיון דכל הפוסקים לא חילקו בכך ומכ"ש לדידן דלא בקיאינן בין שלוק למבושל כדלקמן סי' ע"ג ס"ק ח':

ואירע ששלקן כו'. ומ"מ מותר לאכלן צלויים ולא חיישי' אם היה שולקן שמא היו משתנים טור וש"ס וכל הפוסקים וכ"כ באו"ה ריש כלל נ"ד דאפילו נודע שנפלה לאור אין צריך לשלקינהו אולי ישתנו דאחזוקי אסורא לא מחזקינן עכ"ל ופשוט הוא ובגליון או"ה כתוב בשם הרמב"ם דהיכא דידוע שנפלה לאור צריך לשלקן ולא נמצא כן בדברי הרמב"ם:

כיון שנפלה לאור. ואע"ג דבסעיף ו' מטריף אם נמצא שינוי אע"פ שלא נפלה לאור שאני הכא כיון שהשינוי לא נראה אלא ע"י שלק וכן מחלק בחידושי הרשב"א דף ס' ע"ג וכן משמע בב"י דאהך דינא כתב דתמה הרשב"א אהרמב"ם דמטריף כשלא נפלה לאור ואהך דינא דסעיף ו' כ' שהרשב"א הביא ראיה לדבריו והסכימו עמו ובז' נתיישב מה שהקש' בסל"ח דף קע"א ע"א על המחבר ע"ש:

אין ירקות כו'. כ' הפרישה סי"ד דקאי דוקא אלא נפלה לאור והב"ח מכשיר בכל ענין וכן נראה:

אלא תלינן השינוי בדבר אחר. שהירקות מצוי תמיד בכבד מחמת חולי וכיון שלא ראינו שנפלה לאור למה לא נתלה בחולי דהא תלינן בזאב עכ"ל הר"ן וכ"כ הרא"ה בב"ה דף נ"א ע"ב ול' הרא"ש ואין לתלות שינוי מעיים בנפילת האור דמלתא דלא שכיחא היא כי מיד שתפול נאור תפרח ותצא ואם נשרפו כנפיה שלא תוכל לפרוח תשרף במקומה ע"כ:

ויש לסמוך עלייהו. במקום הפסד מרובה:

אבל בבהמה כו'. לפי שעורה קשה וגם עובי הצלעות מגינין עליה וגם בני מעים קשים ליחמר כי בטרם יחמרו מנפילת האש ישרף עורה ובשרה עכ"ל טור בשם הרא"ש וס"ל דתלינן השינוי בדבר אחר:

בידוע שנפלה כו'. אבל באינו ידוע כשרה בבהמה אפי' שלא במקום הפסד מרובה:

ונשתנו מעיה כו'. נראה דמש"ה לא כתב הרב בקוצר וי"א גם בבהמה משום דאתא לאשמועינן דדוקא בנשתנו לפנינו יש לנהוג איסור בבהמה אבל בנפלה לאור וליתא קמן לא מחזקינן איסורא וכן עיקר דהא מהרש"ל פא"ט סי' צ"ה מכשיר בכה"ג אף בעוף ועוד דהא יש פוסקים סוברים דשינוי מראה פוסל גם בבהמה ואפ"ה סוברים דא"צ לבדוק בבהמה היכא דנפלה לאור וכדאיתא בר"ן וכמ"ש הטור בשם בעל העיטור מיהו כ' הב"ח דצריך בדיקה בבהמה והיינו לכתחלה היכא דאיתא קמן:

והכי נהוג. כתב העט"ז דהיינו שלא במקום הפסד מרובה: באו"ה כלל נ"ו דין י"ג משמע דאין אנו בקיאין בבדיקת נפלה לאור וצ"ע שלא כתבו האחרונים מזה ואולי הוא בכלל נפולה:

ונחמרו. פי' נתכווצו מלשון חמרמרו מעי וי"מ לשון חמימות כ"כ מרדכי:

והוריקו ככרתי. הרשב"א כ"כ שיש ב' מיני ירקות הא' ככרתי דהיינו צבע גרי"ן והב' כביצה דהיינו גע"ל ואמר הרשב"א דמסתברא דירקות הפוסל בכבד הוא ככרתי שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן עכ"ל וכ' רש"ל אם ידוע שהוא כחוש אין לתלות בשומן ע"כ:

והכבד אין השינוי אוסר בו אלא כנגד המעיים. כ"כ הרשב"א והטור ובגמ' איתא בעי מיניה רב יוסף בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו א"ל טרפה ולא יהא אלא ניטל אמר רבא כיון שהוריקה כנגד המעיים בידוע שנפל' לאור ונחמרו מעיה וס"ל לרשב"א דכח האש ששלט בכבד שם כבר גבר אף באבר שתחתיו ע"כ אמרינן בידוע שנחמרו גם המעיים שתחת הכבד אלא שאינו נראה עדיין שאין בטבעו להתגלו' כ"כ מהר כמו הכבד דלאו דוקא כנגד המעיים אלא ה"ה בשאר מקומות יש איסור בהורקה דהיינו במקום מרה דמרה שניקבה טרפה מ"ה כאן ששלט חום האש ועושה מקום הכבד כאילו ניקב שם עושה גם המרה כאילו ניקבה שם ואם ההורקה במקום חיותה ששם אין איסור מצד אבר אחר שאין אבר כנגדו שיפסול בנקב אלא האיסור מצד הכבד דהוה כאילו ניטל אותו מקום חיותא ומש"ה אין טרפות בזה אא"כ ההורקה על כל מקום חיותה דאילו בקצתו דהיינו שנשאר שלם כזית אין איסור דלא גרע משאר ניקב או ניטל ע"כ בכל הכבד זולת מקומות אלו אין איסור בכבד שהוריקה אבל המרדכי כ' וז"ל הוריקה כנגד מעיים טרפה ושיעור ירוקתו במשהו ואע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ הואיל שהוריק הכבד חיישינן אף ללב ומעיים אע"פ שעדיין אין ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו ומכאן יש סמך לד' הגאונים שמטריפין בניקב חצר הכבד דחיישינן שסופו לינטל כל הכבד מדמטרפינן בהוריקה הכבד כשיעור נקב משהו דאסרו תחלתו משום סופו עכ"ל ותמה ב"י א"כ למה אמרו דוקא כנגד המעיים ותירץ דאפשר דקיי"ל דאין סופו לינטל כולה אלא דוקא בהוריקה נגד המעיים ודבר זה דוחק גדול דמי הגיד לו להמרדכי דבר זה דהטעם משום שסופו להנטל כולו ומתוך כך צריך ליכנס לדוחק דקים להו דוקא כנגד המעיים וגם מביא סמך לגאונים ואין כאן רמז או רמיז' בתלמוד שהרי לא אסרו אלא משום בני מעיים לחוד והנלע"ד דהמרדכי ס"ל שיש כאן שני טעמים לטרפות האחד שכיון שאנו רואין ריעותא בהורקה ודאי נלקו גם אברים אחרים הסמוכים לה למכה ואע"פ שלא נראה עדיין מ"מ אפשר שטבע שלהם שאין מתגלה מהר כ"כ כמו זה הנלקה והטעם השני שאפילו באותו אבר שנלקה במקצת וממילא אנו רואין שלא נלקה החלק הנשאר כיון דבאבר זה עצמו שטבעו להשתנות ולהתגלות ואפ"ה לא נתגלה רק במקצת ש"מ שבמקום אחר באותו אבר לא נלקה עדיין אפ"ה חיישינן שמא אח"כ יהי' נלקה דהמכה זאת תגרום לזה ולמד זה מדברי רבא שאמר בידוע שנפלה לאור דקשה למה לו לומר דבר זה היה לו לומר בקיצור בידוע שנחמרו מעיה דהלא גם הבעיין היה שואל בכבד שנפלה לאור בידוע שאל"כ אין ההורקה פוסל כלל כמ"ש המרדכי עצמו שם אלא ע"כ דה"ק רבא ב' איסורים יש בדבר האחד בידוע שנפלה לאור ואסור מצד שזה יזיק לה אפילו במקום שלא שלטה המכה עדיין ועוד טעם ב' שנחמרו כבר מעיה כיון שהם סמוכים לה אלא שאין מטבעם להתגלות כ"כ מהר כמו הכבד נמצא דלטעם הראשון יש איסור גם מצד הכבד דאסרינן ליה על שם סופו ודברי המרדכי מבוארין ממ"ש בגמרא לפי זה ולפי זה יש איסור בהורקת הכבד בכל מקום מצד הטעם הראשון בדברי רבא ולענין הלכה אין לנו אלא פסק הש"ע דלא אמרינן כלל סופו להינטל אלא אמרינן הטעם האחרון של המרדכי לחוד והוא דעת הרשב"א והטור דלעיל דלשון הגמרא מוכח כדבריהם מדפריך ולא יהא אלא ניטל ש"מ שמצד הכבד אין איסור וכ"כ הר"ן וע"כ אין איסור אלא במקום מרה וכנגד מעיים אפילו במשהו וכנגד מקום חיותו דוקא בכולו וכמו שהגיה ב"י בדברי הטור כ"מ חיותו כו' ומזה ראיה למ"ש בסי' מ"א ס"ב דכבד שנימוקה שלא במקום חיותה ומקום מרה דכשר ולא אמרינן דשדי תיכלא בכולה וסופו ללקות הכל דהא אפילו בנפלה לאור כאן שהוא טרפות מבורר בתלמוד אסיקנא הלכה כאן דאין איסור משום סופו ללקות ק"ו התם דהוא טרפות בדוי מן הלב ואפי' לדעת המרדכי דאוסר כאן בהורקת הכבד בכ"מ משום סופו ללקות אין מדמין בטרפות להדדי דיש חילוק גדול בין מכה שבאה ע"י האש לשאר חולי שלא מצינו בגמ' שיש בו חשש כנלע"ד:

וכלפי פנים. פי' אבל צד החיצון שהוא כנגד הצלעות אפי' הוריקה שם אין חשש למעיים כיון שיש הפסק בין ההורקה דכבד להם ולדעת המרדכי דלעיל טרפה אף בצד החיצון מטעם דסופו ללקות כל הכבד אלא דלא קיי"ל כותיה:

אין חוששין לה. בטור כתב בשם הרשב"א אבל אם רואין שהאדימה טרפה כו' וכתב ב"י שצ"ל שהוריקה וכן במ"ש אח"כ אדומה צ"ל ירוקה ולא כתב טעם לזה ופשוט שטעמו מאחר שכתבו הרשב"א והר"ן שי"מ שהוריקה כשרה ולא מיחוור כו' כמו שהעתיק הב"י ומ"ה כתב עוד ב"י שהרא"ש ס"ל כאותן י"מ שזכרנו ויש כאן מקום לתמוה הרבה על הטור ועל הב"י דהא איתא בת"ה הארוך דף נ"א וז"ל מצאתי למקצת מפרשים דכיון דלא מנו ריאה בהדי לב קורקבן וכבד משמע דדוקא אלו אבל ריאה אע"פ שהוריקה כשרה קוטרא בעלמא הוא דעייל בה ודאמרינן אין ריאה לעוף ליחמר אפי' בשהוריקה קאמר ולומר שאין ירקות פוסל בה כלל ואינו מחוור בעיני דמ"ש אדרבה אם בלב הקשה אמרו כן כו' ומ"ש אין ריאה לעוף ליחמר הא טעמא קאמרי הואיל וצלעות מגינות עליה ואם ראינו שנתרסקה מה הגינו עליה אלא לא אמרו אלא מן הסתם דא"צ לבדקה כו' ולא אמרו באלו אלא שהם מצויים אבל העוף אין ריאה שלו מצויה ליחמר וא"צ בדיקה אבל לב וכבד וקורקבן צריכין בדיקה מן הסתם ואם נמצאת הריאה מרוסקת או נחמרה טרפה עוד יש לי לומר שא"א למנות ריאה בהדייהו לפי שירקות כולל ב' צבעים ירוק ככרתי שהוא גרי"ן וירוק כביעתא שהוא גע"ל ואם הוריקה כביעתא אפילו לא נפלה לאור טרפה ואם הוריקה ככרתי כשרה היא מדר' נתן ומצוי הוא בריאה וכל שיכולין לתלות בתולדה תולין ומקילין דרוב בהמות כשרות הן וזה כפי הסברא שכתבתי למעלה לסייע בהם דברי הגאונים וזה מסייע למה שכתבתי שם ובריאה של עוף שאמרו שאינה ליחמר ה"ק א"צ לבדוק אחריה אולי תמצא ירוקה כביעתא הא ריאה של בהמה צריכה בדיקה עכ"ל הרי לפנינו דלהרשב"א בירוק גרי"ן אין חשש אפילו בנפלה לאור ודאי דאין לומר דזה מיירי דוקא בלא ראינו שנפלה ודאי אבל בודאי חוששין אפילו בירוק גרי"ן דהא כתב לעיל באותו דף בהוריקו לב קורקבן וכבד ראייה לדברי הגאונים דס"ל אפילו בלא ידוע שנפלו לאור חיישינן כל שאנו רואין שהוריקו דאם לא כן אלא תרצה לתלות ההורקה בשינוי אחר גם בנפלה נימא הכי דהא רובא דאורייתא ורוב בהמות כשרות הם ונתלה הירקות במידי אחרינא אלא ע"כ דכל ירקות של לב קורקבן כבד ואדמומית של מעיים מלתא רחיקתא היא שלא ע"י האור ולהכי לא תלינן אלא במצוי וכיון שכן אף בשלא ראינו שנפלה לאור הוא כן ע"כ א"כ אין חילוק לדידיה בין נפלה או לא נפלה בשום ירקות דא"ת בירקות גרי"ן יש חילוק גם בירקות גע"ל נימא לחלק וא"כ אין לנו ראייה להגאונים שאין מחלקים ותו דהא הרשב"א כתב בסוף דבריו שהעתקתי ובריאה של עוף שאמרו שאינה ליחמר היינו שאין צריך בדיקה אולי תמצא ירוקה כביעתא משמע הא גרי"ן לא יזיק כלום וזה מיירי בודאי נפלה דהא ההיא דאין ריאה לעוף ליחמר מיירי בודאי נפלה דהא אמר אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר דהיינו שנפל מגבוה י' טפחים או שנפל לאור אין חוששין לריאה שלו כי הצלעות מגינות עליה ממכת הנפילה. ועוד ראיה דהא הרשב"א עיקר פלוגת' שלו על הי"מ מכח שאמר דלא אמרו אלא כיון שהצלעות מגינות עליה וכל שראינו שנחמרה מה הגינו עליה ואם מיירי בירקות גרי"ן היאך שייך לומר שראינו שנחמרה הא ירקות גרי"ן הוא עכ"פ כשר מדר' נתן בלא ראינו שנפלה א"כ מה הוכחה יש לך בנפלה לומר שראית שנחמרה אדרבה נתלה מדר' נתן אלא פשוט הוא שאין ירקות גרי"ן פוסל כלל בריאה להרשב"א אפילו בנפלה ודאי וירקות גע"ל פוסל אפי' בלא ראינו שנפלה וא"כ קשה במה חולק הרשב"א על הי"מ ע"כ לומר דהי"מ ס"ל דגם מראה גע"ל כשר אפי' בנפלה ודאי דאע"פ שאיתא בפא"ט ירוק (ככבדא) [ככשותא] טרפה היינו בבהמה שאמרי' לקותא היא בריאה אבל לא בעוף כיון שהצלעות מגינות עליה לא שליט עליה שום לקותא וכן מורה לשון הי"מ שכתבו אין ריאה לעוף כו' אין ירקות פוסל בה כלל משמע כל הירקות אינם פוסלים בו ובהא פליג עלייהו הרשב"א דירקות גע"ל פוסל גם בריאה של עוף ואפילו לא ראינו שנפלה וכיון שכן קשה מה שהגיה ב"י בטור שהוריקה דפליג הרשב"א עם הרא"ש בירוקה והרא"ש הוא הי"מ של הרשב"א דזה אינו דהא הי"מ מתירין אפילו בגע"ל כמו שהוכחנו ולהרא"ש פשיטא דאסור במראה גע"ל אפילו בלא ראינו שנפלה דהא לא חילקם הטור לעיל במראות הפוסלות בריאה בין בהמה לעוף וע"כ הא דמכשר הרא"ש כאן היינו במראה גרי"ן דלא תלינן בנחמרו א"כ אין כאן פלוגתא דגם הרשב"א מודה בגרי"ן דכשר כמו שהוכחנו ע"כ ודאי אין הג"ה זאת צודקת בטור אלא דגם על הטור קשה במ"ש פלוגתא בהאדימה הריאה דמראה אודם כשר כמו מראה גרי"ן אפילו בהאדימה בתכלית האודם וא"כ גם להרשב"א כשר דהא לא פסל אלא מראה גע"ל ואי לא מסתפינא הייתי אומר דהטור כתב דבריו כן כי לא ראה ספר ת"ה הארוך שכתוב שם עוד יש לי לומר כו' והיה סבור דהרשב"א אוסר גם במראה גרי"ן וקרי ליה נחמרה ודאי אבל לפי האמת אינו ויש לי ליישב דברי הטור באופן אחר דהיינו בדרך זה דמיירי באנו רואין סימן מבורר שנעשה עכשיו שינוי בריאה כגון שיש בו כווץ במקום אחר ושם נתאדמה הריאה מחמתו דבזה להרשב"א טרפה וע"כ אמר שפיר הרשב"א כל שראינו שנחמרה ואז לא תלינן האדמימות במידי אחרינא ולהרא"ש גם בזה כשר כיון שהצלעות מגינות וע"כ כתב הטור כאן לשון האדימה דמשמע ע"י דבר אחר שגרם לזה האודם כנ"ל ליישב דבריו ועדיין לא שקטה דעתי בדבריו אלו כראוי וזה אחד מן המקומות בטור שלא הרגישו בו מפרשי דברי הטור כלל. כ' הטור שהרי אפילו ניטל כולו כשר פי' ונשתייר כזית במקום מרה ובמקום חיותא:

שסופו לינקב. זה דעת הרשב"א ואע"ג דכבר כתבנו שלהרשב"א אין נידון על שם סופו דאל"כ היה לו להטריף בכל מקום בכבד אלא דאמרינן דכבר נלקה מ"מ שפיר קאמר כאן שסופו לינקב לפי שכבר נלקה כל (הסמוכים) [סומכיה] סביבות המכה וטרפה מטעם שכל הנלקה סופו לינקב אבל מה שלא נלקה לא אמרינן עתיד ללקות:

ואירע ששלקן. פי' דמן הדין א"צ לשולקן כדי להטריף אם ימצא שינוי דלא מחזקינן ריעותא כיון שאין לפנינו ריעותא עכשיו על כן יכול לאוכלן צלויין:

אין ירקות פוסל בכבד כו'. דוקא בכבד אמרו כן אבל לא בלב וקורקבן כ"כ בת"ה:

של עוף בייתי. זה דעת רשב"א בטור ולמד כן מדמצינו ברב אשי שהיה סבור להטריף ביתרת ואמרו לו כל חיות מדבריות כן ה"נ בזה ותמהני על פסק זה דהא עכ"פ אינו מוכרח שהוא ירוק אלא שאם נמצא ירוק נוכל לתלות שאינו מחמת שינוי אלא שהוא כעוף מדברי אף שהרוב בייתי' אינם כן דאל"כ למה לו לתלות היתר במדבריים אלא ודאי הבייתים רובם אינם כן אלא שאותו שנמצא תלה אותו במדבריים וא"כ קשה דהא בסעיף שאחר זה כתב דאם נפל לאור וליתיה קמן למיבדקיה אסור ש"מ שאין לך הכשר בנפלה לאור עד שיתברר לך ההיתר ולא בספק והאי עוף בייתי כיון שספק הוא אם הוא ירוק בטבעו כמדבריי או היה אדום והוריק מחמת האור והוה כנאבד דהא א"א לבדקו ואין אתה יכול להתירו עד שיהיה מותר בבירור בשלמא אם לא היה לנו בו איסור אלא מצד שמוצאים בו הורקה שפיר נוכל לומ' שבשביל זה לא יצא מהיתירו ונתלה ההורקה בטבעו כמדבריי משא"כ כאן שנפל לאור ונאסר עד שיתברר לך ההיתר וכאן א"א לברר ואם נאמר שהרשב"א לית ליה הך דסעיף ה' הוה שפיר וכן משמע מדבריו בארוך דף נ"א שהביא גירסא שסבירא ליה דאין פוסל שינוי אלא אם ידוע שנפלה לאור אבל בסתם תלינן השינוי בדבר אחר דהיינו יש מכשירין שמביא רמ"א סעיף ו' והקשה עליה אם כן גם בנפלה לאור נמי נימא הכי דהא רובא דאורייתא ורוב בהמות כשרות כו' אלא דתולין הירקות במצוי והיינו ע"י אור עכ"ל הרי דאזל בתר רובא בנפלה לאור אם היה דבר לתלות בו להקל דהיינו כל שאין ירקות לפנינו א"כ אם נאבדה פשיטא דכשר מצד הרוב אלא דא"כ קשה על בעל הש"ע שהביא שניהם להלכה ואפשר לי לומ' שהרשב"א אזיל לטעמיה דס"ל אפילו בלא ידענו שנפל לאור אסור אם הוריקה וכמ"ש הש"ע סעיף ו' אם כן נוכל לומ' דכאן מיירי באינו ידוע שנפל לאור אלא שאנו רוצים לאוסרו מחמת ההורקה בזה מועיל מה שיש במינו מדבריי אלא דא"כ היה לו לפרש דמיירי בלא נפלה ולא לסתום דמשמע דאנפלה לאור קאי ותו דהא כבר הוכחנו בסעיף א' דהרשב"א מכשיר המראה גרי"ן אפי' בנפלה ודאי לאור וא"כ ה"ה נמי בהך היתר דמדבריים דהא אין חילוק בין נפלה ללא נפלה לדידיה בזה. ועל מה שכ' הרשב"א דהאי ירוק דכבד הוא ככרתי דאילו כביצה אינו אוסר שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן מזה ל"ק מידי דע"ז אין לשון ספק כלל דכולהו איתניהו הכי משא"כ בהך מלתא דתליא ההיתר במדבריים הוא נגד הרוב של בייתים כמו שהוכחנו בסמוך ודאי קשה כמ"ש ומסתברא כמ"ש תחלה דהרשב"א לית ליה הך דסעיף ה' וא"כ לדידן נפל האי היתירא דמדבריים בבירא דאי בנפלה לאור לא מהני ליה דהא אסור בלא בדיקה וכאן אי אפשר בבדיקה ואי לא נפלה לאור אין כאן איסור בהורקה לגמרי כמ"ש רמ"א בסעיף ו' דיש לסמוך על יש מכשירין כנלע"ד נכון ואח"כ מצאתי לרש"ל שכ' על האי היתירא דמדבריים וז"ל ולא נהירא דא"כ מנלן להקל במה שלא חילק התלמוד ועוד מאחר ששינוי מראות אינו פוסל אלא בנפלה לאור א"כ מאחר דאיכא ריעותא לפנינו למה לנו לתלות בשינוי הטבע להקל ולומ' שמא אף בבייתים אשתני עכ"ל נראה דנתכוין למ"ש:

ואי ליתא קמן כו'. זה דברי הר"ן וכ' ב"י ראייתו מדאמרי' בגמ' אין ריאה לעוף ליחמר וההוא ודאי בסתמא קאמר דאילו היכא דנחמרה בודאי הא קמן שלא הגינו צלעות עליה [אלא] אם נפלה לאור דא"צ בדיקה ודוקא ריאה שצלעותיה מגינות עליה הא שאר בני מעים דעוף דליכא מה דמגין עלייהו צריכה בדיקה עכ"ל ולפ"ז למאי דקי"ל אפי' אם ראינו שהוריקה הריאה כשירה כמ"ש הטור בשם הרא"ש וכן מסקנת ב"י כמו שהעתקתי לעיל סעיף א' א"כ הא דאמרו אין ריאה לעוף הוא אפי' אם ראינו שהוריקה ואין ראייתו של הר"ן ראייה וא"נ לא קי"ל כותיה בהך דאסר בלא בדיקה ולא היה לו להש"ע להביא כאן דעת הר"ן כיון שבב"י ובש"ע ס"א פסק כהרא"ש שזכרתי אלא דאפשר דאף שאין ראייה של הר"ן ראייה מ"מ מסברא יש לפסוק כיון שיש כאן ריעותא דנפלה לאור אמרינן ודאי יש שינוי עד שיתברר שאין שינוי וכפי מה שאפרש בסמוך א"צ ראיה וע"כ דברי הר"ן הם הלכה ורש"ל חלק על דברי הר"ן אלו ומביא ראיה מדתנן במתני' נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ולא קתני נפלה לאור לחוד כמו שתני דרסה בכותל כו' אלא ודאי שאין איסור בנפלה לחוד אלא בנחמרו מעיה בודאי דוקא אבל בנפלה לאור לחוד אין כאן ריעותא עדיין ולי נראה דבריו תמוהים בזה דהא יש חד פי' להך ונחמרו דהיינו לשון חמימות כמ"ש סעיף א' בשם המרדכי וא"כ מנא ידעינן דנתחממו המעיים כל שאין שם שינוי מראה ע"כ לומ' דבשיעור תליא מלתא דהיינו שנשתהה באור כדי שיעור חימום א"כ אין ראייתו ראיה כלל דה"ק מתני' נפלה לאור ונחמרו מעיה דהיינו ששהתה שם כשיעור הזה אבל ודאי אין אנו רואים שום סי' חמירה אלא מסתמא שנפלה לאור ושהתה שם דזה ודאי אין סברא שתיכף שתפול לאור תאסר אפי' אם מיד סלקוהו אבל אם שהתה כשיעור שתתחמם ודאי הוה ריעותא לפנינו וצריך בדיקה ובדבר זה סגי לקיים דברי הר"ן בלי ראייה אחרת:

ויש אוסרין כו'. גם הרשב"א מן האוסרין כמו שהעתקתי בסעיף א' מת"ה הארוך דף נ"א שכ' הא ריאה של בהמה צריך בדיקה והב"י לא הביאו ובודאי אלו הביאו לא היה מיקל נגדו:

(סימן נ"ב סעיף ז' בהג"ה) ויש אוסרין גם בבהמה כו' והכי נהוג. ובס' בה"י כתב שא"י מה זה שכאב והכי נהוג בדבר שלא שכיח. וי"ל ע"פ מ"ש מהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סי' ה' דדוקא אם הוא מעשה אמרי' דל"ש מנהג בדבר דלא שכיח אבל אם נעשה ע"פ חכמים מנהיגי הארץ הוי קביעות. ובזה א"ש מ"ש הנ"י פ"ב דיבמות גבי אשת חמיו דבספרד המנהג להתיר ואע"פ שהוא דבר דלא שכיח. אך הכוונה שנעשה ע"פ חכמים. וכן א"ש מ"ש סכנה"ג בא"ח סי' ל"ב דמנהגנו דאף בדיבוק מאות לאות שנמצא בס"ת בשבת או ביו"ט להוציא אחרת והוא דבר דל"ש ואפ"ה שייך בו מנהג והיינו כמ"ש. וא"כ גם הג"ה כאן נתכוון לזה. וגם י"ל בזה מה שהקשה הבה"י על הג"ה לקמן סי' רס"ז ס"ד ע"ש:

כנגד כ"מ חיותה. עבה"ט ועי' במטה יוסף דף נ"ח ע"ב במעשה שהכבד נמצא ירוק תחלה ככרתי והיה ניכר שנשפך בתוכה המרה שלא היתה המרה מלאה כדרכה והכשירו מורי' באומר' שנשפך לתוכה המרה כו' ע"ש ומח"ב חולק ע"ז ואוסר:

והכי נהוג. עבה"ט וע' בהרדב"ז סי' רל"א במה שנמצא הלב ירוק ע"ש:

(סימן נ"ב בש"ע סעיף ד') אין ירקות פוסל בכבד של עוף כו'. ט"ז סק"ט ע"ש דכוונתו להק' דכ"ז הוא לדעת הרשב"א דס"ל אם נאבדו בני מעיים בלי בדיקה כשר משא"כ לשיטת הר"ן דהוא טריפה וכמ"ש המחבר בסי' שאחר זה א"כ הכא אף שיש במינו מדברי הוי לן למטרפה דלא גרע אם נאבדו ע"ש והש"ך בנה"כ ס"ל לתרץ דהא דקיי"ל דאי ליתא לקמן למיבדקיה טריפה היינו שנאבדו כל בני מעיים אבל אי איכא מקצת בני מעיים מבלי היכר שום ריעות' תלינן לקולא דגם באותו שנאבדו לא היה שום ריעותא והכא מיירי שיש מקצת בני מעיים כאן שלא נשתנו רק משום הירקות של הכבד יש לן למיסר וכיון שיש במינו מדברי תלינן להקל וי"ל ע"ז דהא דין זה דאי ליתא לקמן הוא מהר"ן וראייתו דאמרי' בפרק א"ט אין ריאה לעוף לא לנפול ולא ליחמר וקשה אי איתא לריאה קמן ואית בה ריעותא טריפה דהא חזינן דשלט בה אור ואי לית בה ריעות' גם שאר בני מעיים כשר אפילו ידעינן שנפל לאור אע"כ דליתא לקמן וכה"ג אם ידעינן ודאי שנפל לאור טריפ' ולפי דברי הש"ך בנה"כ דס"ל כל היכא דאית מקצת בני מעיים זולת שום ריעותא אף בנאבד מקצתו כשרה א"כ עדיין קשה מקמ"ל ממ"נ אי אית לשאר בני מעיים ולית בה ריעותא אף אי שייך טריפ' בנפלה לאור בריאה נמי כשר דהא ריאה ליתא לקמן ובשאר בני מעיים ליכא ריעותא ואי ליכא גם שאר ב"מ לפנינו ת"ל הוי טריפה משום שאר בני מעיים וא"ל דהא קמ"ל היכא דאיכא ריאה קמן ושאר בני מעיים ליתא קמן וליכא שום ריעותא ובריאה אפ"ה טריפה דמן הריאה אינו ראיה כלל על שאר בני מעיים דאין ריאה לעוף לנפול ולא ליחמר הואיל וצלעות מגינות עליהם משא"כ בשאר בני מעיים י"ל דשלט בהם אור ז"א דלשון הש"ס וכל המפרשים משמע דר"ל דהיכא דאיכא ריעותא בריאה דלא תלינן באור כלל וכשרה א"כ י"ל כמש"כ וצ"ל דס"ל לבעל הש"ך דודאי היכא דאיתא קמן איכא למיקם עלה אי שולט בו אור או לא אז אפי' היכא דאיתא מקצת בפנינו מבלי שום ריעותא נמי טריפה רק הכא שיש במינו מדברי דאי אפשר למיקם עלה דמלתא אם איתא למקצת בני מעיים זולת ריאה כשר ודוחק: