שולחן ערוך, יורה דעה מ״ט: דיני טרפות בקורקבן. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני טרפות בקורקבן. ובו ה' סעיפים:
הקורקבן יש לו ב' עורות ניקב זה בלא זה כשרה עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה כשרה:

ניקב ושומן שעליו סותמו כשר: הגה וכ"ש אם לא ניקבו כל שני העורו' אע"פ שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב שכשר (ת"ה סוף סי' קס"ה):

אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין מחט שנמצא בהמסס ובית הכוסות: הגה אם המחט נמצא בעובי הבשר ולא ניכר מבפנים ולא מבחוץ עיין לעיל סימן מ"ח:

זה שהכשרנו בניקב עור חיצון לבדו דוקא בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ או מחט טריפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים שנקובתן במשהו ואם לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי תולין להקל (ד"ע ואהל מועד):

אם תולעים יוצאים מהקורקבן כשרה דלאחר שחיטה פריש:

עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו הוא עור שני:

כשרה. דקורקבן מינח נייח וכדקאי קאי. כ' הש"ך דה"ה אם ניקבו ב' עורות של בית הכוסות זה שלא כנגד זה דכשר. (א' מצא בקערה שהיה בו תרנגולת חתוכה לאברים ובקורקבן היה תחוב בו מחט ולא היה ניכר אם ניקב המחט כל ב' עורות או רק הפנימי או החיצון לבד. ואם היה החיצון לבד היה ג"כ טריפה מחמת שהיה לחלל הגוף אך הספק היה שמא לא היה ניקבה רק הפנימי לחוד ואז הוא כשר ולא היה ניכר מחמת שנתבשל קורקבן. אוסר בה"י את המאכל שהיה בקערה דהוי רק ספק א' אבל אי מונח המחט על הקורקבן ואינו תחוב ולא נמצא חלודה על המחט כשר דהוי ס"ס ופר"ח בק"א חולק עליו דאף שיש חלודה שם תלינן דחלודה מעלמא אתי ע"ש ועיין ט"ז סי' מ"א ס"ק י"ח ועיין תשובת בי"ע סי' ס"א ובתשו' חב"י שאלה מ"ח):

בהמסס. כתב הד"מ ומביאו הש"ך דנראה דוקא לענין ניקב מבפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס ובית הכוסות אבל אם ניקב כולו אפי' אם לא נמצא ק"ד סביב המחט טריפה ומה שהשמיט את זה בהג"ה משום דכתב לעיל סי' מ"ח סעיף ח' דאף בבית הכוסות יש לנהוג איסור כשניקב מב' צדדים אפי' אין ק"ד דאין אנו בקיאים דבשלמא המסס וב"ה שעורו רך אפשר לומר דאחר שחיטה ניקב דבר מועט כזה. אבל בשר הקורקבן הוא עב אין אומרין שמא ניקב בשעה מועטת כזו אלא כולו ניקב מחיים אבל אם ניקב מבפנים לחוץ פשוט שיש לעיין אם יש ק"ד בחוץ נגדו אסור וכן הוא אפי' רק מונחת המחט בתוכו ויש ק"ד מבחוץ אסור אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש ק"ד. והב"ח ופר"ח והש"ך ואחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס וב"ה אפי' לענין ק"ד אם נמצא ק"ד טריפה ואם לאו כשרה אפי' בניקב מב' צדדים. כתב רדב"ז בת' סי' נ"ח מחט שנמצא תחוב בקורקבן האווזא ועובר מעל"ע כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה ושטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא הרגישו במחט. מעיקר הדין שרי דתלינן שאח"כ נפל המחט לתוך הקורקבן ונתחב שם. ולמעשה יש להחמיר ע"כ. וכ' פר"ח לדידי הוי חומרא יתירה כיון שהמחט היה ארוך כ"כ שהיה עובר מעל"ע כחצי אצבע דבר רחוק הוא שאם היה שם קודם בישול שלא ירגישו בו לפיכך אף למעשה מורינן להקל. וכתב עוד הט"ז ואם ניקב מבפנים לחוד יש לעיין אם יש קורט דם מבחוץ כנגדו שאסור והוא הדין אפי' רק מונחת כדרכה בתוכו אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש שם ק"ד כיון שאין ריעותא לפנינו מה שאין כן בנתחב בפנים:

להקל. דהוי ס"ס שמא ניקב ע"י חולי ושמא לא ניקב א' מאברים הפנימיים והט"ז חולק ע"ז ופסק לאיסור דאין זה ספק ספיקא משום דהוי ס"ס שאינו יכול להתהפך. ופר"ח כ' דאף שאינו מתהפך מיקרי ס"ס ע"ש שדוחה הראיות של הט"ז ופסק כש"ע להקל. וע"ש ובס' נקודות הכסף. כ' הטור שאין לעוף כרס וכתב הט"ז דנ"ל דגם דין בשר החופה את רוב הכרס לא שייך בו וראיה לזה מצא בד"מ מעשה באווז שהיה לה מכה בבטנה כמו שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקים שלמים והכשירוה אע"ג שנקרע העור ומ"מ נ"ל שיש כאן חשש כמו שחוששין בושט בסי' ל"ג ס"ח דהיינו ביש חשש שניקב בקוץ:

תולעים. ע"ל סי' ל"ו סעיף ה':

מימרא דרב נחמן חולין דף מ"ג:

שם וכרב אשי וכמר זוטרא משמים דרב פפא:

תוספות שם דף מ"ט והרא"ש וסמ"ג:

טור מהתו' שם דף מ"ח וש"פ.

הר"ן שם:

הג"א שם:

וכ"ש כו'. עסי' מ"ח ס"ח בהג"ה:

אם נמצא כו'. דחד טעמא להו.

זה כו'. כנ"ל סי' מ"ח ס"י:

ואם לא כו'. דס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימיים וע' פ"א דכתובות (ט' א'):

אם כו'. כמ"ש בריאה שם מ"ט א' ע"ש:

א) [סעיף א'] הקורקבן יש לו ב' עורות וכו' פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו עור שני. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' וכתב דהיינו א' הוא הכיס בפנים שקולפין אותו מן הקרקבן ונשלך וא' הוא עם כל עובי בשר הקורקבן. מש"ז או' א' שה"מ או' א' מחב"ר או' א' וכתב ודלא כהרב שתי הלחם סי' ט"ל שלא הבין כן. מק"מ או' א' חכ"א כלל ך' או' כ"ב. זב"ת או' א' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ל' או' א' תו"ז סי' פ"ו או' א' בי"צ או' א' זב"צ או' א'.

ב) באווז לא יש קליפה פנימית בפ"ע אלא גוררין ומקלפין בסכין ולאחר שגוררין נשאר עור לבן וחלק וקשה קצת ואח"כ בשר אדום. מש"ז שם. ואני חקרתי ע"ז ואמרו לי כי במקומות אלו אווזא ובר אווזא ועופות דהיינו תרנגולות למיניהם כולם שוו בשיעוריהן כי בקורקבן יש כיס שבו נאסף האוכל ומשליכין הכיס ואין חילוק ביניהן. מחב"ר או' ב' ענ"ה שם. זב"צ או' ב'.

ג) ואם נתחלפו עורות הקרקבן שהאדום היה לבן והלבן היה אדום לית לן בה וכשרה. כנה"ג בהגה"ט או' ד' מש"ז או' א' מחב"ר או' ג' מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ג'.

ד) נתמסמסו שתי עורות הקורקבן עד שאם היו מושכין קצת היו נחתכין יש להטריף. מהריק"ש בהגהו' בסי' זה. מחב"ר או' ט"ו. שו"ג מחו' או' א' ענ"ה שם או' י"ג. תו"ז שם או' ח' זב"צ או' ז' אבל אם היה א' מהם שנתמסמס כשר דלא יהא אלא כניקב הא ק"ל ניקב זה בלא זה כשרה. שו"ג שם. ועיין לקמן או' ט'.

ה) שם. עד שינקבו שניהם זה כנגד זה. והא דניקב זה כנגד זה טרפה היינו אפי' אם מנוקב בשפוע דיני כזה נגד זה וטרפה. חכ"א כלל ך' או' כ"ב. מק"מ או' ג' זב צ או' ח' ועיין לקמן או' כ"ד.

ו) שם. אבל אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשרה. ואמרינן בש"ס (חולין מ"ג ע"א) דלא דמי לושט דלעיל סי' ל"ג משום דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדה ליה ופשטה ליה ומתרמי דמכווני אהדדי אבל קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי. ולפ"ז ה"ה בית הכוסות שניקבו שני עורות זה שלא כנגד זה דכשר. ש"ך סק"א. וכ"כ לעיל סי' מ"ח או' מ"ב.

ז) שם. אבל אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשרה. ומיהו צריך שלא יהיו הנקבים סמוכים כ"כ שלא יהא מפולש. שפ"ד או' א' מחב"ר או' ו' ענ"ה שם או' ב' תו"ז שם או' ג' זב"צ או' ד' וכ"כ לעיל סי' מ"ח או' מ"ג.

ח) ואם ניקבו זה שלא כנגד זה אפי' מרוח א' אלא דזה למעלה וזה למטה דכה"ג בושט טרפה משום דאפשר דעתרמו אהדדי אפ"ה בקורקבן כשרה משום דמינח נייח. כנה"ג בהגב"י או' ג' שה"מ או' ג' זב"צ או' ה'.

ט) כמו שהוא הדין בניקב דבעינן שינקבו שניהם זה כנגד זה כן ה"ה אם ניטל עור א' מהקורקבן או נרקב לגמרי כשרה כל שהשני קיים כולו. שו"ת נוב"י מה"ק חי"ד סי' י"ח. מחב"ר או' י"ח. פ"ת או' ב' ענ"ה שם או' ט"ו. תו"ז שם או' ט' בי"צ בתה"ב או' א' זב"צ או' ו' ועיין לעיל או' ד'.

י) ואם ניקב שלא כנגד החלל רק בעובי הבשד ע"י חולי אעפ"י שהוא מעל"ע כשר כדאמרינן לעיל סי' מ' או' ז' גבי לב. חכ"א כלל ך' או' כ"ב. זב"צ או' ט'.

יא) [סעיף ב'] ניקב ושומן שעליו סותמו כשר. ואפי' מחט תחוב בנקב וחלב טהור סותם כשר. ש"ך סי' ע"ו סק"ב. לה"פ שם או' ג' בל"י שם או' ג' מק"מ שם או' ב' שפ"ד בסי' זה אי' ב' מחב"ר או" ז' זב"ת או' ג' זב"ש או' ב' ענ"ה סי' ל' או' ג' זב"צ או' יו"ד. ואף כשהסתימה דקה יש להקל. פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' זב"ת או' ג' אך שצריך להיות השומן חזק ומהודק ע"ג הנקב.

יב) וצריך המורה ליזהר דזימנין דמשכחת האי סתומאה על הנקב ואינו שומן רק קרום שעלה מחמת מכה. שפ"ד שם. מחב"ר או' ח' ענ"ה שם או' ד' זב"ש או' ב' תו"ז סי' פ"ו או' ו'.

יג) ואם נמצא השומן על חודה של מחט או הקוץ ממש מלבד מה שסביבו בידוע שלא יצא והשומן סותמו וכשר אבל אם תראה השומן סביב המחט לבד ולא על חודה בידוע שיצא חוץ לב' העורות וטרפה. שו"ת באר עסק סי' ס"א. וכונתו דאפי' נשאר מהעור החיצון שלם קצת שלא ניקב רק שאין שומן כנגד המחט ויש סביבו מזה נראה שנקב וחזר וקרום הוא שעלה מחמת מכה. תב"ש או' ב' מש"ז בסוף הסי' מחב"ר או' י"ב. שה"מ או' ו' חכ"א שם או' כ"ג. ענ"ה שם או' ח' זב"ש או' ב' תו"ז שם או' י"ב. בי"צ בתה"ב או' ג' זב"צ או' י"ב.

יד) והא דשומן סותם ה"ד שאין המחט נכנס בתוך השומן אבל אם המחט יוצא קצת לחוץ לתוך השומן אף שיש שומן הרבה על חודה של מחט יש לאסור. שו"ת תולדות יצחק סי' ו' פ"ת או' ג' וכ"כ הפר"ת או' ב' מיהו המק"מ סי' מ"ו או' ב' כתב לדחות סברא זו וכתב שעכ"פ בהפ"מ יש להתיר. זב"צ או' י"ג.

טו) בעופות מפוטמים יש לפעמים הרבה שומן מגין על הנקב ואינה הגנה שאותו שומן לאו בתולדה הוא שאם תכחש יוסר משם השומן. באר עסק שם. תב"ש שם וכתב וצריך המורה להזהר בזה דדברי טעם הם. מחב"ר או' י"א. ענ"ה שם או' ז' זב"צ או' י"ד. וכ"כ לעיל סי' מ"ו או' י"ח והגם דדעת שה"ע או' ו' להכשיר מ"מ כיון דדעת האחרונים לאסור יש להחמיר באיסור תורה רק אם מסתפקא לן יש להכשיר בהפ"מ.

טז) והא דמהני סתימת השומן היינו כשניקב גם עור הפנימי דרגלים לדבר דהמחט דרך ושט אתא אבל אם ניקב ע"י מחט עור החיצון לבד לא מהני סתימת השומן דאמרינן דמבחוץ באה המחט ונתחב בקורקבן וחיישינן לנקיבת הדקין כדין מחט שנמצא בחלל הבהמה. שו"ג או' ב' ענ"ה שם או' כ"ב זב"צ או' ט"ו. ונראה שזה פשוט.

טוב) ואם ניקב הפנימי לבד אפי' מחמת קוץ כשרה. ענ"ה שם או' כ"ג.

חי) שומן הקורקבן הוי כרצועות ובמקום פירודם אינה סתימה. דע"ק או' ג' מק"מ או' ד'.

יט) כבד בדיבוקה לקורקבן יכול להיות סתימה לנקב שבקורקבן אך כשמפסיק מוגלא וכיס קרום מחמת מכה אין זה סתימה ורק כשאין שום הפסק ומהודק יפה סותם. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' ט"ז.

ך) שם בהגה. אעפ"י שלא נשאר רק מעט מעור החיצון וכו' וצריך שאותו מעט לא יהיה בו שינוי מראה. שפ"ד או' ב' מק"מ או' ה' ועיין לעיל סי' מ"ח או' ס"ה. ועוד עיין מזה לעיל סי' ע"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

כא) [סעיף ג'] אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין מחט שנמצא בהמסס וכו' לעיל סי' מ"ח סעי' ח' ואף לענין ניקב כולו אם נמצא עליה קו"ד טרפה ואם לא נמצא עליה קו"ד בידוע שהוא לאחר שחיטה וכשרה כדלעיל סעי' ח' גבי ביה"כ כן הוא גבי קורקבן וכמו שהוכיח הש"ך סק"ד מכמה פו' ודלא כד"מ וט"ז סק"ב שנמשך אחריו דמטרפי בקורקבן אף בלא קו"ד. פר"ח או' ג' פר"ת או' ג' זב"ת או' ה' וזהו לפי הפסק של הש"ע שם אמנם כבר כתבנו שם או' ע"ב דדעת האחרונים להחמיר כדברי י"א שהביא שם בהגה דבזה"ז אין אנו בקיאין בבדיקות ויש להטריף אם נקבה המחט משנו צדדין אפי' לא נמצא קו"ד ולא חלודה וכו' יעו"ש. וא"כ ה"ה לקורקבן רק אם יש שם שומן שסותם כמ"ש בסעי' הקודם.

כב) שם. אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים וכו' ואם יש שביל לבן עד לחוץ נגד פי המחט והבשר קשה ונשתנה מראיתו וכה"ג דאיכא רעותא דמחט ואין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו יש להטריף. שפ"ד או' ב' מחב"ר או' ט' שו"ג סוף או' ג' זב"ש או' יו"ד. ענ"ה סי' ל' או' ה' זב"צ או' י"ז.

כג) קורקבן שהיה מחט מובלע בבשר ובפנים היה שביל עד שליש עוביו ואח"כ לא ניכר שביל עד המחט וממקום המחט היה שביל עד לחוץ ובחוץ היה מזהיר ובהסיר המחט לא ראו עוד זהרורית והבשר בחוץ היה בריא יש להכשיר אפי' בלא הפ"מ. שפ"ד שם. מחב"ר או' יו"ד. זב"ש או' ט' ענ"ה שם או' ו' בי"צ בתה"ב או' ד' זב"צ או' י"ח.

כד) אם נמצא המחט תחוב באלכסון מפולש מסתבר דכשרה שהרי הא' מגין על חבירו אלא שאינו סומך על זה. הרדב"ז ח"א דפוס ליוורנו סי' נ"ח. ער"ה או' א' זב"ש או' י"א. ענ"ה שם או' י"ד. זב"צ או' י"ט. ועיין לעיל או' ה'.

כה) מעשה שבשלו תרנגולים הרבה ונתנו קרקבן א' לנער לאכול ובעת אכילה צעק הנער וראו והנה מחט תחובה בבשר הקרקבן יש להטריף. שו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי' כ"ה. והב"ד הט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ח והסכים לדבריו יעו"ש. וכ"כ בשו"ת חב"י סי' מ"ח. לה"פ או' ג' בל"י או' ד' חכ"א כלל ך' סוף או' כ"ה. בי"צ בתה"ב או' ג' שבאו' ד' וכ"כ ביה"ל בסי' זה על קרקבן שנמצא תחוב בו מחט אחר שנתבשל שהמאכל אסור. והסכים לדבריו הפר"ח בקו"א אלא מ"ש שם הפר"ח להכשיר בהפ"מ אין כן דעת הפו' כנז' וכ"כ התו"ז סי' פ"ו או' כ"ז בקרקבן שמצאו בשעת אכילה מחט תחובה והביאו לפניו המחט והשליכו הקרקבן והטריף משום דא"א לבדוק אם עבר המחט מעל"ע יעו"ש. והב"ד זב"צ או' ך'.

כו) אבל אם היה ספק אם בא המחט לאחר שחיטה דהיינו שמונח המחט על הקרקבן ואינו תחוב בתוכו ולא נמצא שום חלודה על המחט ואינו ניכר שהיה בתוך הקרקבן אזי הוא כשר משום דהוי ס"ס אחד שמא נפל מחט לתוכו עכשיו מעלמא ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקב רק עור הפנימי והוי ס"ס. ביה"ל שם. והב"ד הפר"ח שם אלא שכתב דגם אם יש חלודה במחט יש להכשיר. זב"ת סוף או' ז' זב"צ או' כ"א.

כז) מחט שנמצא תחוב בקרקבן ועובר מעל"ע כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבשול ובשעת מליחה ושטיפה והדחה לא ניכר ולא הרגישו בו כשרה דתלינן שאח"כ נפל המחט לתוך הקרקבן כיון שהיה ארוך כ"כ שהיה עובר מעל"ע כחצי אצבע אלו היה שם קודם בישול א"א שלא ירגישו בו. הרדב"ז ח"א דפוס ליוורנו סי' נ"ח אלא שכתב דלמעשה ראוי שלא להתיר זה בפני ע"ה. כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. פר"ח או' ג' וכתב אף למעשה מורינן לקולא בכה"ג. שה"מ סוף או' ז' וכ"כ המחב"ר סוף או' טו"ב דבמקום שהמנהג הוא שכל שינוי שימצאו יביאוהו אצל המורה ואינם סומכים על דעתם כלל יש להתיר בנדון כזה בלי פקפוק כהוראת הרדב"ז והפר"ח. וכ"פ חכ"א שם או' כ"ו להתיר כדברי הפר"ח. זב"ש או' ה' תו"ז שם או' כ"א. זב"צ או' כ"ב. ולא דמי למ"ש לעיל או' כ"ה משם הט"ז וביה"ל להטריף אם נמצא אחר בישול דשאני הכא דרחוק לומר דמחיים בא המחט שהרי ראו הקרקבן בשעת מליחה והדחה וניקוי כמנהג יכיון שהיה ארוך ויוצא לחוץ כ"כ היו מרגישין בו כנז'.

כח) נמצאת המחט אם היא של ברזל שלא העלתה חלודה ואם היא של נחושת לא מורטה (ר"ל לא נתעכלה מחמת החום) להלכה תולין שלאחר שחיטה נכנס ולמעשה ראוי להחמיר. הרדב"ז שם. כנה"ג שם או' י"א. ענ"ה סי' ל' או' כ"א. ומיהו מהני זה הטעם לעשותו סניף עם טעם אחר. זב"צ או' כ"ג.

כט) והכלים שנתבשל בו זה הקרקבן בחזקת כשרים הם. הרדב"ז שם. כנה"ג שם או' י"ב. ענ"ה שם.

ל) אם נמצאת מחט תחובה בקרקבן של תרנגולת מבחוץ והמחט היה יוצא לחוץ הרבה דליכא לספוקי שיצא אח"ש והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירין את העוף הנטרף ובדקו התרנגולות ומצאו בא' מהם רושם שחור ובשאר העופות לא היה רושם כלל יש להתיר את שאר התרנגולות דמסתמא הרושם השחור אינו אלא מחמת המחט. הרדב"ז ח"א דפוס ליוורנו סי' קמ"ב. שה"מ או' ז' וכתב ודלא כהפר"ח שהתיר גם את העוף שיש בו רושם שחור מפני שלא נמצא קו"ד על המחט יעו"ש וכ"כ התב"ש סוף או' ג' להחמיר דלא כפר"ח וכן הסכים הענ"ה סי' ל' או' יו"ד. תו"ז סי' פ"ו או' ך' ועיין עוד לקמן סי' ק"א או' ס'.

לא) מעשה בקרקבן שנמצא בתוכו ט"ו פרוטות של כסף שבלען התרנגול והכשרתיו. תו"ז שם או' כ"ז. זב"צ או, כ"ו.

לב) תינוק חריף אומר שהוא תחב המחט בקרקבן אולי מועיל ואם גדול ראה שעסק במחט אצל הקרקבן אולי קיל יותר ואי תרווייהו איתנהו קיל יותר. ואשה נאמנת כי אינו גדר אתחזק איסורא כי היה רק ספק והוכיח למפרע היטב. דע"ק סוף או' ד' זב"צ או' כ"ז.

לג) שם הגה. אם המחט נמצא בעובי הבשר וכו' עיין לעיל סי' מ"ח סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד.

לד) [סעיף ד'] זה שהכשרנו וכו' ואם לא היה מכיר וכו' תולין להקל. דהוי ס"ס ספק שמא ניקב ע"י חולי ואת"ל ע"י מחט או קוץ שמא לא ניקב אחד מהאברים הפנימיים. ב"י בשם אהל מועד. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ד' פר"ת או' ד' תב"ש אי' ד' והיינו אם הספק הוא מחמת שא"א להתברר אם ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להכשירו אבל אם הספק אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא ע"י קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והוי ספק א' וטרפה. ד"מ או' ב' ט"ז סק"ג. ומה שהקשה הט"ז שם על דין זה כבר תירצו הש"ך בנה"כ והפר"ח והפר"ת והתב"ש שם. ולענין דינא כתב שה"מ או' ח' כיון דמרן ומור"ם בתו"ח כלל צ"ד או' ג' והלבוש ופרישה ול"ח או' ר"ח ורע"ז ודמש"א דף קמ"ז וש"ך וכנה"ג ופר"ח ופר"ת כולהו הסכימו להתיר הכי נקטינן עכ"ל. ועיין לקמן סי' נ"א סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

לה) שם. תולין להקל. והא דתלינן להקל היינו כשאין ניקב מבחוץ אבל אם היה העור נקוב לפנינו מצד חוץ אין כאן ספק דמסתמא נעשה ע"י קוץ וטרפה. פר"ח סוף או' ד' וסי' מ"ב או' ג' תב"ש סי' נ"א או' ג' שפ"ד בסי' זה או' ה' שה"מ או' ח' ענ"ה סי' ל' או' י"ז. ועיין לעיל סי' מ"ב או' ז' ואו' ח'.

לו) העוף אין לו לא כרס ולא מסס ולא בית הכוסות ויש כנגדן זפק וקרקבן. טור. לבוש סעי' א' וגם דין בשר החופה את רוב הכרס אין שייך בו ולכן אם נקרע והדקין שלמים כשר ומ"מ אם יש חשש שניקב ע"י קוץ טרפה. ט"ז סק"ג. פר"ח סי' ן' או' ב' מש"ז סי' זה או' ג' שה"מ סי' מ"ח סוף או' ח' חכ"א כלל ך' או' ז' ענ"ה סי' כ"ח או' י"ט. תו"ז סי' ס"ד או' י"א. בי"צ סי' מ"ח ח"א או' ו' ועיין באו' שקודם לזה.

לז) [סעיף ה'] אם תולעים יוצאים מהקרקבן כשרה וכו' וכל דינים וחלוקים שכתבנו לעיל סי' ל"ו סעי' ה' גבי ריאה שנמצאו בה תולעים שייכי כאן גבי קרקבן דריאה וקרקבן שוים הם לענין תולעים. כ"כ האחרונים.

שני עורות אחד הוא הכיס בפנים שקולפין אותו מן הקרקבן ונשלך ואחד הוא עם כל עובי בשר קורקבן:

זה בלי זה כי מינח נייח ולא מזדמן להדדי וכן דין בבה"כ:

ושומן שעליו עמ"ש בזה סי' מ"ו

רק מעט אפי' בתכלי' הדקו'. ולא כב"ח דכתב דאם שיור מעט כמו שיור המסס לרש"י טריפה דזה אינו ולא מבעי לדעת אומרים דאף רש"י לא אסרה רק במחט אלא אפילו להך דיעה דגם בחולי אין לדמות עורות זה לזה זה קשה וזה רך:

שלא ניקב היינו לדידן דמטריפין בלי ק"ד אבל לדעת מחבר ליתא להך דינא דאפי' נקב מעבר לעבר צריך ק"ד ובק"ד תו ליכא ספיקא. אם לא אם יהיה קורט דם מכוון:

דינו ומדינא צריך ק"ד ג"כ אף שהוא עב וכ"כ הפוסקי' ש"ך ודלא כט"ז

תולין להקל והט"ז מחמיר ונה"כ השיגו ועיין פלתי שישבתי דברי אהל מועד ויש להקל כפסק הש"ע:

עורות. עבה"ט ועיין בתשובת שתי הלחם סימן ל"ט שכתב בקורקבן שניקב מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקרום שמסירות הנשים בהסירן הלכלוך אך אותו הקרום לא ניקב דעתו הוא להטריף שאין העור ההוא ממנין כלל וכלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר אל עבר ולא כמורה אחד שטעה בזה עיין שם [ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ' שחולק עליו דהמורה לא טעה כלל דהאמת כן הוא שגם אותו הקרום הירק שבפנים מגין וכן נראה מסקנת הפרי מגדים וכן מורה לשון הכרתי ופלתי והמחמיר יחמיר על עצמו והמיקל לאחרים לא הפסיד עיין שם]:

ניקב זה בלא זה. עיין בתשובת נודע ביהודה חלק יו"ד סימן י"ח דה"ה אם ניטל אחד מהם כשירה וכן אם נרקב אחד מהם לגמרי נמי כשר דלא כחכם אחד שרצה לאסור בזה ואמר הטעם שאינו דומה נרקב לניקב כי מחמת הרקבון סוף שגם הב' יתקלקל והוא חולק עליו עיין שם באורך:

סותמו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם ש"ך דאפילו המחט תחוב בנקב כו' ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ו' שכתב שאין להקל אלא כשהמחט אינו יוצא כלל לחוץ לתוך השומן אבל אם המחט יוצא קצת לחוץ לתוך השומן אף שיש שומן הרבה על חודה של המחט יש לאסור וראוי לדרוש דין זה ברבים כי כמה בעלי הוראות טעו בזה עיין שם שהאריך בזה. ומ"ש עוד בשם באר עשק שבעופות מפוטמים יש הרבה שומן ואינו הגנה כו' עיין בתבואת שור שהסכים ג"כ לזה ועיין בשאלות ותשובות תולדות יצחק סי' ז' שמפקפק בזה והעלה להקל בהפ"מ. ועיין בדגמ"ר מה שכתב בזה. ומתוך דבריו נראה דאם ידוע שהנקב קדם להשומן שפיר הוי סתימה מעליא וכשר. ועיין בס' חומות ירושלים סוף סי' ע' שכתב דלדעת קצת פוסקים דאפילו שומן שאינו בתולדה סותם. יש להסתפק איך הדין בביצה שילדה מקודם דאף דהתרנגולת חוזרת להכשירה י"ל דביצה באיסורה קיימא עיין שם ולפי הטעם שכתב בדגמ"ר דכיון שעלה סתימה של שומן איתגלי שמעולם לא נטרף כו' ע"ש פשיטא דגם הביצה כשירה [ועיין מענין זה בספר לבושי שרד סימן וא"ו ובביאורו שם ס"ק י"ז והובא קצת לקמן סי' פ"א ס"ב]:

שנמצא בהמסס. עבה"ט מ"ש דהב"ח וש"ך והאחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס כו' ואם לאו כשירה אפילו בניקב מב' צדדים עד כאן לשונו. ורצונו לומר לדעת המחבר בסימן מ"ח סעיף ה'. מה שאין כן לדידן אפילו בהמסס ובית הכוסות טריפה אפילו בלא קורט דם כמ"ש הרמ"א שם. ומ"מ נ"מ אפילו לדידן לפי מה שכתב הש"ך שם דבהפסד מרובה יש להכשיר בליכא קורט דם אם כן גם בקורקבן הדין כן ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ה' שהעלה דבקורקבן יש להחמיר אפילו בהפסד מרובה וכדעת הט"ז (וכן דעת הפרי מגדים בסימן מ"ח) ומיהו זה דווקא בידוע שניקב הקורקבן מב' צדדים רק שאין בו שום קורט דם לא מבפנים ולא מבחוץ ולא חלודה ולא שום היכר אבל אם יש ספק אי ניקב הקורקבן גם מצד חוץ וא"א לבודקו כגון שנאבד אחר שנמצא בו מחט או שנחתך באופן שא"א לבדקו יש להכשיר בהפסד מרובה ע"ש שהאריך בטעמו של דבר ועיין מ"ש לעיל סימן מ"ח ס"ק ח' בשמו וע"ש עוד בס"ק י"ג [ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ"א אודות שמצאו בקורקבן של אווז שנתחב בעור החיצון חצי מחט וחצי השני של מחט היה תחוב בפנימית הקורקבן נגד מקום תחיבת החיצון אך העור הפנימי וגם חצי עובי החיצון עד קרוב למקום חצי המחט החיצונה היה שלם ויפה ולא נמצא שום רושם קורט דם או חלודה סביב מקום המחט. וכתב הנה יש בזה ג' דינים. א' אם נמצא מחט בחצי עור החיצון וקורט דם נגדו בפנים והבשר שלם בין קורט דם למקום המחט באופן שודאי מפנים יצאה לחוץ ונתרפאת. בזה כתב הפרי מגדים סוף סימן מ"ח דאינו אלא ספק טריפה כיון דע"כ נתרפאת הפנימי אפשר נתרפאת טרם שנקבה המחט לחוץ ואז מועיל סתימת קרום והוא ברור. ב' כל זה אי לא היה קורט דם מבחוץ אכן אם לא היה קורט דם ולא חלודה מבחוץ נ"ל פשוט דהמקיל בהפסד מרובה לא הפסיד כיון דבלאו הכי רוב הפוסקים סבירא להו להקל אפילו בקורקבן כשאין קורט דם מבחוץ דתלינן דאחר שחיטה יצאה לחוץ ונהי דאנן קיי"ל כרמ"א דאפילו בהמסס אסור דאין אנו בקיאין ומכ"ש בקורקבן מ"מ הכא דאיכא ג"כ הך ספיקא הנ"ל דאפילו אי יצאה לחוץ מחיים שמא יצאה לחוץ אחר שנתרפא עור הפנימי א"כ המקיל לא הפסיד. ג' כשאין קורט דם בפנים אפילו ליכא נמי מבחוץ מ"מ אסור דתלינן שמבחוץ בא והשתא אפילו נכנס לתוך הקורקבן אחר שחיטה מפני שאין בו קורט דם במקום נקב מ"מ הרי היה קודם שחיטה בתוך חלל הגוף וחיישינן לאברים הפנימים שנקבו ע"י קוץ ומחט. וכ"ז פשוט. ומעתה בנדון השאלה אי נידון החצי המחט שהיתה תחובה בפנים נגד תחיבת המחט שמבחוץ כמו ק"ד בפנים א"כ הרי מותר בלי פקפוק כדלעיל באות ב' ואם לא נידון כמו קורט דם הרי טריפה כדלעיל בחלוקה ג' והאריך קצת בזה ומסיק אילו הוי אתי האי דינא לקמאי לא הייתי מורה בו להתיר ע"ש]:

תולין להקל. עבה"ט ועיין בתשובת אמונת שמואל סימן ל"ד שגם הוא ז"ל השיג על הט"ז בזה [ועיין מ"ש סימן ל"ג ס"ד בד"ה אבל] ועיין בתשובת חוט השני סימן מ"ח ובתשובת מקום שמואל סי' ע"ט:

(סימן מ"ט ט"ז סק"ג) אדרבה ק"ו הוא. לענ"ד לפמ"ש הכא מדעולא ס"ל רק היכא דמחט עדיין תחוב כי בזה אלו ניקב לחוץ היה המחט תחוב לחוץ. אבל אם אין המחט תחוב בו גם עולא ס"ל דחיישינן להבריא. א"כ דהכא לפי הצד דהנקב מחמת מחט כיון דאין המחט לפנינו תחוב מצוי ורגיל יותר דניקב גם החיצון ממה דיש לחוש במחט בחלל הגוף דניקב לאברים הפנימים:

זה שלא כנגד זה כשרה. ואמרינן בש"ס (דף מ"ג ע"א) דלא דמי לושט דלעיל סי' ל"ג משום דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדה ליה ופשטה ליה ומתרמי דמכווני אהדדי אבל קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי ולפ"ז ה"ה בית הכוסות שניקבו שני עורות זה שלא כנגד זה דכשר:

ושומן שעליו כו'. ע"ל סימן מ"ו סעיף א':

רק מעט מעור כו'. ע"ל סי' מ"ח ס"ק כ"ב:

תחוב בו מבפנים ולא ניקב כולו דינו כדין כו'. וכן הוא לשון הטור וכתב עליו בד"מ וז"ל נראה מלשון הטור דדוקא לענין ניקב בפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס ובית הכוסות אבל אם ניקב כולו אין דינו כהמסס ובית הכוסות דאפי' לא נמצא קורט דם סביב טריפה כולי וכן משמע בת"ה דלא כתב שהיה קורט דם סביב המחט ואפ"ה משמע דאילו לא היה הבשר זה המיעוט נחשב סתימה הוי טריפה עכ"ל (ומה שהשמיט הרב את זה בהג"ה נראה משום דכתב לעיל סימן מ"ח סעיף ח' דאף בבית הכוסות יש לנהוג איסור כשניקבו מב' צדדים אפילו אין קורט דם דאין אנו בקיאין) ומביאו הדרישה ואישתמיטתיה הרבה פוסקים והגה"מ סוף פ"ו מה"ש כתב וז"ל ואם המחט ניכרת משני צדדים בקורקבן נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שננעץ מעבר שני לאחר שחיטה כדלעיל גבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות עכ"ל וכ"כ הגהת מרדכי וסמ"ק דף צ"א ע"א וז"ל וכי נתחבה המחט בקורקבן בפנים ונמצא עליו קורט דם מבחוץ כנגד המחט טרפה ואם המחט ניכרת משני צדדים ואין קורט דם על המחט ולא על הבשר לאחר שחיטה יצא לחוץ וכשרה ולא חיישינן שמא עבר מחיים לצד חוץ עכ"ל וכן משמע להדיא באו"ה כלל נ"א דין כ"א וכן משמע בסה"ת סי' י"ד (וכן משמע מדברי הב"ח שכתב וז"ל ממ"ש הטור דינו כדין מחט שנמצאת בבית הכוסות משמע דלכל דיניהם הם שוים גם לדין קורט דם וחלודה שנתבאר בסי' הקודם ופשוט הוא ע"כ) והא דכתב הטור ולא ניקב כולו היינו משום דניקב כולו פשיטא דדמי לבית הכוסות אלא דבלא ניקב כולו הוי סד"א דדמי לכבד דמחלקינן לעיל סי' מ"א בין קופא לגו או לבר קמ"ל דבקורקבן נמי אמרינן אוכלים ומשקים דחקוהו כמו בבית הכוסות ולהכי אפילו קופא לבר כשרה וכן משמע להדיא בתוס' ובאשר"י פא"ט וזה ברור ומת"ה נמי לאו ראיה דהא ג"כ בבית הכוסות קאי התם ולא הזכיר קורט דם אלא ודאי לרוב פשיטתו לא הוצרך להזכירו או אפשר משום דס"ל כא"ז להטריף האידנא אפילו בבית הכוסות בלא קורט דם משום דאין אנו בקיאין וע"ל סי' מ"ח ס"ק י"ב:

תולין להקל. דהוי ס"ס ספק שמא ניקב ע"י חולי ואת"ל ע"י מחט וקוץ שמא לא ניקב אחד מהאברים הפנימים. ב"י בשם אהל מועד וע"ל סימן נ"ג ס"ק י"ד:

אם תולעים כו'. ע"ל סי' ל"ו סעיף ה' ובמ"ש שם מזה:

יש לו שני עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו עור שני:

דינו כדין מחט כו'. עיין ס"ס מ"ה מ"ש בשם ד"מ דכאן א"צ קורט דם בניקב מב' צדדים ואם ניקב מבפנים לחוד נראה פשוט שיש לעיין אם יש קורט דם מבחוץ נגדו שאסור וה"ה אפילו רק מונחת בתוכו כמ"ש סי' מ"ח סעיף ח' בהמסס. אלא שאז אין צריך לבדוק מבחוץ אם יש שם קורט דם כיון שאין ריעותא לפנינו מה שאין כן בנתחב בפנים:

תולין להקל. בב"י כ"כ בשם אוהל מועד שהביא בזה ג"כ להחמיר והכריע ב"י להקל מטעם ספק ספיקא ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ ואת"ל ע"י קוץ שמא לא עשה נקב בא' מאברים פנימיים וכ"כ רמ"א בסימן נ"א וכתב בד"מ ואני' אומר ודאי אם הספק הוא מחמת שאינו אפשר להתברר אם הוא ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להקל אבל אם אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא על ידי קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והוה ספק א' וטריפה עכ"ל ולי יש תימה רבתא על זה דהא כתבו התוס' והביאם רמ"א בסימן ל"ג סעיף ד' בושט דבעינן שיהיה ידוע שנעשה מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפילו לא ניקב רק פנימי טריפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון כו' ואמאי לא נימא גם התם ס"ס ספק ע"י חולי או קוץ ואת"ל על ידי קוץ שמא לא ניקב החיצון וא"ל שיש חילוק בין חשש דשמא הבריא החיצון לשמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים אדרבה ק"ו הוא דבחשש שמא הבריא יש מחלוקת בגמ' אם חוששין לו וכן בפוסקים ובחשש שמא ניקב א' מהאברים הכל מודים בו שחוששין וא"כ כ"ש שיש להקל בסי' ל"ג אם אתה מיקל כאן וע"כ נ"ל כיש מחמירין שמביא אהל מועד וטעמא רבא איכא כאן דלא אמרינן ס"ס דכתוב בספר הליכות עולם דלא אמרינן ס"ס אלא במקום שיכול להתהפך כההיא דריש כתובות ספק זינתה תחתיו ספק אינה תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון די"ל להפך ספק ברצון ספק באונס את"ל ברצון ספק תחתיו וכה"ג דוקא אמרינן ס"ס וכאן אין אתה יכול להפך הס"ס דכשאתה אומר ספק ניקב אחד מהאברים ספק לא ניקב ואת"ל ניקב שוב אין לך ספק להקל ע"כ נ"ל ברור דיש להחמיר כאן אע"פ שאיני כדאי לחלוק על המאורות הגדולים ב"י ורמ"א מ"מ הדברים מחוורים כמ"ש. בסי' זה כתב הטור שאין לעוף כרס כו' נ"ל דגם דין בשר החופה את רוב הכרס אין שייך בו וראייה לזה מצאתי בד"מ שכ' מעשה היה באווזא שהיה לה מכה בבטנה כמין שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקים שלימים והכשירוה אע"ג שנקרע העור עכ"ל ומ"מ נ"ל דיש כאן חשש שנחוש כמו שאנו חוששין בושט סי' ל"ג סעיף ח' דהיינו ביש חשש שניקב בקוץ ועיין בסמוך אחר זה:

הקורקבן יש לו ב' עורות. ע' בה"ט וכתב בנוב"י סי' י"ח בקורקבן שעור הכיס מבפנים שנרקב לגמרי אין לחוש שמחמת לקותא שבפנים שנרקב גם הבשר שהוא עליו עתיד להתקלקל אלא דינו כאילו נקב זה בלא זה דכשר ע"ש:

דינו כדין מחט שנמצא בהמסס. עי' בה"ט ועי' ש"י ת"ב סי' ס"ד במחט שנמצא בקורקבן בשעת אכילה שאסר הט"ז במקום הפ"מ אבל לכבוד שבת יש להקל דתלינן טפי שבא דרך הוושט כיון שלא ראה בשעת מליחה ריעותא מבחוץ ולא בשעת הדחה מסתמא לא ניקב בחוץ ע"ש וכ' בתשו' מוהר"י לוי אחיו של הט"ז סימן ך"ה במעשה שבשלו תרנגולים ואווזים ונתנו קורקבן לנער לאכול ובנשכו בו צעק וראו והנה מחט תחובה:

תולין להקל. עבה"ט וע' במקום שמואל סי' ע"ט קורקבן שנמצא בו נקב בעור החיצון דהיינו הבשר כולו ולא ידעינן אם ע"י קוץ או ע"י חולי שם מורה להכשיר כפסק הש"ע סימן מ"ט כו'. ומיישב קושית הט"ז דשאני וושט דקוץ בוושט שכיח ועי' בחוט השני סי' ס"ט ובתשובת מוהר"ם לובלין בדיני וושט עיין שם:

(סימן מ"ט בש"ע סעיף ד') תולין להקל. עי' ט"ז סק"ג ומ"ש דהוי ס"ס שאינו יכול להתהפך ולפמ"ש הש"ך לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס אות ט"ו לא יתכן תירוץ זה ע"ש. אמנם באמת לק"מ דהנה לכאורה קשה לפמ"ש הפוסקים היכא דב' ספיקות הוי משם אחד לא מקרי ס"ס כמ"ש תוס' בכתובות ט' ד"ה ואיבעית אימא ע"ש. וכ"כ הש"ך שם כלל י"א ע"ש א"כ הכא הוי ב' ספיקות משם אחד דהא אף א"א ספק ע"י חולי אנו מוכרחים לומר שמא ע"י חולי ולא ניקב לחוץ כלל. וא"כ הוי משם אחד וצ"ל דמקרי שפיר ס"ס דכל הפוסקים כתבו היכא דאיכא קצת הפרש בין שני ספיקות לדינא אע"פ דהוי משם אחד מקרי שפיר ס"ס וה"נ יש נפקותא לדינא אם ע"י קוץ עכ"פ צריך בדיקה מבחוץ אחר ק"ד משא"כ אי ע"י חולי נקב אין צריך בדיקה כלל וכ"ז בקורקבן אבל בוושט אפילו ע"י קוץ א"צ בדיקה דאם ניקב ע"י קוץ מיד טריפה אפילו ליכא ק"ד ומנ"מ בין ב' הספיקות והוי שפיר משם אחד ולכן לא אמרי' שם להקל מכח ס"ס: