שולחן ערוך, יורה דעה ל״ח: דיני מראות הריאה. ובו ה' סעיפים: – עם 17 מפרשים

דיני מראות הריאה. ובו ה' סעיפים:
ריאה שנמצא בה (אפילו) כל שהוא שחור כדיו או שהיא (דומה) למראה הבשר או שהיא ירוקה אמרילו בלע"ז (ובלשון אשכנז קורין גע"ל) בין שהיא כמראה חלמון ביצה בין שהיא כמראה כרכום בין שהיא כמראה כשותא טריפה וכן אם היא כמראה הבקעת שהיא לבנה כבקעת אסורה. ויש מי שאומר דהיינו שהיא כעין חריות של דקל: הגה וי"א דאף אם היא כלובן ביצה טריפה (מהרי"ו) (ערוך ערך כחל ורוקח וע"פ) והכי נהוג:

כל אלו המראות אינם פוסלות עד שנופחים אותה וממרס בה בידו אם נשתנית למראה המותר מותרת ואם עמדה בעינה אסורה (כל הפוסקים לאפוקי ר"י בתוס'):

יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא כשהשנוי בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא שבתוכו: הגה וכן אם בא השנוי מראה מכח שער שחור או דם נצרר המונח בריאה כשר (מצא כתוב בשם ר"י מולין):

אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול (שקורין בלשון אשכנז בלא"ו ודומה לרקיע) (מהרי"ו) או ירוקה ככרתי או שהיא כמראה הכבד. (או כמראה הטחול) (ב"י ובד"י בשם מהרא"ק) או שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם כשרה: הגה וי"א אם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה טריפה וצריך לבדוק אחר זה (טור ור' ירוחם והרא"ש בשם הר"מ והוא דעת רבינו אפרים וב"י בשם בה"ע. ושאר פוסקים לא חלקו ומשמע מדבריהם איפכא וקצת חולקים בהדיא ע"ש) והכי נהוג: אפילו היא כולה כך וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות כשרה:

יש בה קליפו' כמו נתק והיא שלימה כשירה:

ירוקה. (הרז"ה והרשב"א סוברים דאי במשמוש דומה לבשר אע"פ שמראיתה טובה טרפה ולזה הסכים הכ"מ ודמש"א ובשעת הדחק יש לסמוך על פסק המחבר להקל פר"ח). וכתב ט"ז בשם מהרש"ל כללא דמילתא ירוק הנקרא גרי"ן או בלא"ה כשר והנקרא גע"ל טריפה אבל מה שמצאתי עוד מראית כמראה קרי"ד שטיי"ן או כמראה וויינקסיל דטריפה לא נהירא (דמראה וויינקסי"ל הלא אדומה כשירה) דאין להוסיף על הטרפות עכ"ל. ופר"ח היקל בהורקת פני' שקורין גע"ל זוכ"ט ע"ש:

נהוג. וכתב בש"ך דהיינו כלובן ביצה אחר שנתבשלה (אבל חלמון בין הכא והכא טריפה) אבל בעודה חיה אינה רק צלולה ולא לבן וכתב עוד אם הוא ירוק כזהב או שעוה או כמו הכנף של טוו"ס שנקרא בל"א פפוי"א או כהורקת פני אדם החולה הנקראת בל"א גע"ל זוכ"ט הכל הוא מין ירוק גע"ל וטריפה ואם הוא גע"ל כאתרוג נמי טריפה:

אסורה. וכ' בש"ך דמכאן משמע אע"ג דאין נתלבן כמראה הריאה ממש אלא נתהפך לגוון המותר ג"כ כשר ומהרש"ל אוסר עד שיהיה כמראה הבשר הריאה דוקא והביא הש"ך בשם פוסקים החולקים על מהרש"ל בדין זה וכ"כ בנ"ה דלא כט"ז שמסכים עם מהרש"ל:

הכחול. והוא מראה לאזו"ר:

נהוג. ומהרש"ל מתיר אע"ג שיש מכה בדופן ובט"ז כ' אף לדעת הרמ"א אם לאחר נפיחה חוזר למראה הריאה דכשר (והר"ץ כ' אפילו למראה הריאה אחר הנפיחה טריפה כיון דבא מחמת הכאה שהוכתה בדופן) וכן פסק גם כן הש"ך וכ' עוד מעשה בריאה שהיתה על גבה חוט אחד עב כב' חוטין וארוך כשיעור אצבע ובדקתי במשמוש היד והיה בראש החוט בועה אחת מלאה מוגלא והרגשתי שהיה בו דם כמו בגידי הצוואר וחתכתי החוט למטה עד שיצא הדם לראות אם ישתנה ללובן ונשאר המראה כבתחלה והטריף ברעגינשפורק. וכתב עוד שדבר פשוט הוא שגם בעוף פוסלים המראות כמו בבהמה וכן פסק מהרש"ל. (עוד כתב ט"ז מ"כ הגהה א' קבלה על מראה שחור שאינו לקות' עד שיכנוס תוך ב' הקרומים ונכנס בבשר. ואני אומר אף שאינו נכנס בקרומים כלל אלא המראה מלמעלה על הריאה מראה פסול הוא וטריפה ע"ש. וכ' עליו פר"ח דאינו מחוור אלא לפחות צריך שיכנוס לב' קרומים ע"ש):

כשירה. פי' בלא בדיקה ואם יש בין קליפה לקליפה סירכא לא הוי כלום דהני קליפות לאו מגוף הריאה הוו (פר"ח בשם הרשד"ם):

מימרא דרב חולין דף מ"ז:

מימרא דרב כהנא שם:

מימרא דרב חמא בריה דרבא שם:

מימרא דרפרם שם ללישנא דלאופתא וללישנא דחזוסא כפירוש רש"י שם.

הרמב"ם וציינתי לעיל סי' ל"ז סעיף י"ב וע"ש:

הרא"ש שם ובשם הגאונים וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מה"ש וש"פ ומרדכי ומהרי"ו:

הר"ן בשם הרא"ה:

מימרא דרבא שם:

שם ומדברי נתן:

מסקנת הגמ' שם:

מימרא דרב כהנא שם:

שם מדרבי נתן:

הרא"ש שם:

מסקנת הגמ' שם דף מ"ו:

מימרא דרבא חזותא חזותא שם וכפי' רש"י.

גם זו שם:

אפי' כ"ש. כמ"ש שם מקצתה מ"ט כו' כולהו נמי כו' ודלא כר"ת שכתב דוקא ברובה ממש"ש אוכמי אוכמי כשרה וכמ"ש תוס' כיון דלקותא היא כמש"ש האי שחור כו' מ"ל רובה כו' ועתוס' ד"ה אוכמי כו':
(ליקוט) אפי' כ"ש. דלא כראב"ד שכתב דוקא בכולה וחזותא חזותא דקאמר אפי' ממראות הפסולות והכריחו לזה ממ"ש ריאה שיבשה מקצתה מדקאמר הכא מקצתה וליתא דבכולה לא אצטריך דמקודם נפסלה דהיינו חרותה. רמב"ן ורשב"א בת"ה וע"ל סי' ל"ו סי"ד (ע"כ):

או שהיא ירוקה. גמ' אלא ירוקה כו' מכלל דירוק גע"ל לעולם טריפה:

ויש כו'. וכן משמע בפ"ג דסוכה ל"ב א' ואימא אופתא כו':

כל אלו כו'. דלא כפיר"ח בתוס' מ"ו ב' ד"ה אלא דאדומה כשרה היינו כשמתלבנת ע"י נפיחה (כ"ד תוס' בפי' ר"ח וערא"ש) ועבס"ד:

יש מי כו'. שהרא"ה פי' מ"ש שם חזותא חזותא במראות הפוסלות וז"ש אוכמי אוכמי ואפ"ה כשר כיון שהוא מחמת מוגלא שבתוכו וכמ"ש גלדי גלדי מחמת מכות:

אם אינה כו'. כמ"ש תוס' ד"ה אוכמי. ונראה לפרש כו':

אפילו בתכלית כו'. דלא כי"מ לפי' ר"ח אלא ל"ש וטרפה ומפרש בכה"ג והקשה הרא"ש דא"כ הל"ל אלא אדומה דכשרה כו':

וי"א כו'. זהו פי' ר' אפרים לפי' ר"ה ולכן מייתי עלה מהחובל בשרצים. אבל סברא הראשונה ס"ל כפירש"י וכה"פ:

א) [סעיף א'] ריאה שנמצא בה כל שהוא שחור כדיו. קורט דיו יבש והוא שחור. רש"י חולין מ"ז ע"ב. וכ"כ הר"ן. שמ"ח או' ה' מיהו הפת"ב או' ז' כתב דאף אם המראה שחוזר כמראה דיו לחה ג"כ יש להטריף ועיין באו' שאח"ז.

ב) שם. שחור כדיו. ובזה לא מטריף כ"א כדיו ממש אבל אם נוטה קצת לשחור יש להכשיר רק דאין אנו בקיאין היאך שחרורית דיו שלהם ולכן בהפ"מ כל שאינו שחור כזפת לא מקרי שחור כדיו וכשרה ובדליכא הפ"מ יחמיר יותר. שמ"ח שם. והיינו שיעמיד זפת בצדו ורואה להדיא שעדיין לא הגיע לשחרירותו של זפת וש להקל בהפ"מ ובדליכא הפ"מ יחמיר קצת יותר. תב"ש או' ז' לב"ש או' ט' בי"צ ח"א או' ד' ובעמ"ז שם או' יו"ד. וכ"כ בספרו אי"צ סי' כ"ה או' ד' ובלק"י שם או' ח' חכ"א כלל י"ב או' א' מז"ה סי' ל"ה או' א' זב"ר סי' י"ד או' ד' מנ"י ענף א' או' ו' זב"צ או' א'.

ג) ואם נמצא מראה שחור על הבועא כתבנו לעיל סי' ל"ז או' ך' קחנו משם.

ד) ועופות שמראה שחור על מקום הריאה שלהם ולדקות הקרום א"א להבחין אם הקרום נקי מהמראה הו"ל כרעותא מחיים דלא שייך נשחטה הותרה וטרפה. ואף אם נשתהה האווז כמה ימים אח"ש ונצרר הדם תחת העור ולפ"ז י"ל אין רעותא מחיים ונשחטה הותרה מ"מ כיון דאין בירור שיכול להיות כן רק אחר שחיטה א"א להתיר ספק דאו' כי מראה שחור מפורש בש"ס לאיסור. דע"ק או' ב' זב"צ או' ג'.

ה) שם. או למראה בשר וכו' יש מראות שאם נתהפכה לאותו מראה טרפה דק"ל לחז"ל דכל שנראה בעורה מראה זה כבר נתקלקל העור ועתידה לינקב ומטעם זה אפי' רק משהו נשתנה למראה זה הו"ל כניקב משהו וטרפה. ויש מראות (לקמן סעי' ד') שאפי' נשתנית כולה לאותה מראה או בכמה מקומות כשרה דק"ל. לחז"ל דהדרא ברי ואפי' יש בה הרבה מראות משונות זו מזו וכולם ממראות הכשרות ה"ז כשרה. שמ"ח או' א' פת"ב או' א' מנ"י ענף א' או' א'.

ו) וסי' למראות הפוסלות אל תאכלו ממנו מבש"ל. מוריקא. בשרא. שחור. לבן. שמ"ח או' ב' ועוד סי' אחר עשרון תעשה לכב"ש. לבן. כרכום. בשר. שחור. פת"ב או' ב' וסי' למראות הכשרות עיין לקמן או' נ"א.

ז) שם. או שהיא דומה למראה הבשר. יש בשר שנוטה לאודם ויש שנוטה לירוק גע"ל הכל לפי שומן הבהמה וכחישותה או לפי שנותיה וצריך להבחין שלא יהא המראה נוטה לשום מין בשר ואע"ג דאדום ממראות הכשרות הוא כמ"ש לקמן סעי' ד' צריך להבחין אם אין אדמומות זו דומה למין בשר. שמ"ח או' ד' זב"ת או' ג' חכ"א שם. פת"ב או' ה' בי"צ שם או' ג' אי"צ שם או' ג' מנ"י שם או' ה' זב"צ או' ד' ולכן אין להכשיר במראות אדומות כ"א ע"פ בודק בקי ואחר ראות עיני המורה בדקדוק היטב. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' אי"צ שם בלק"י או' ה' זב"צ שם. ומנהגינו כשיש מראה בשר שנביא מבשר אותה בהמה שנמצא בה המראה ונקיף ובזה יצאנו מידי כל חשש. זב"צ שם.

ח) ונראה דבבשר חי קאמרינן. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ בעמ"ז שם. אי"צ בלק"י שם. מז"ה סי' ל"ה או' א' קומץ כלל כ"ו או' ה' זב"ר סי' י"ד או' ג' מנ"י שם. וסי' וביום הראות בו בשר חי יטמא. ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר שם במוספים או' ג' זב"צ או' ה' וכתב וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א דמדמין בבשר חי.

ט) שם. או שהיה דומה למראה הבשר. הרז"ה והרשב"א בתה"ב הארוך סוברין דאי במשמוש דומה לבשר אעפ"י שמראיה טובה טרפה ולזה הסכים הב"ח ובשעת הדחק יש לסמוך על פסק המחבר להקל. פר"ח או' א' אמנם התב"ש או' ה' כתב על דברי הפר"ח הנז' ואני לא שמעתי מעולם מאן דחש להא אפי' בלא שעת הדחק דאין כן דעת הבה"ג וכל הפו' המפורסמים ולא מטרפי כ"א קשה משמושו כעץ כמ"ש סי' ל"ו יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' ח' ובהגהתו לשמ"ח או' ד' ועי"ש באו' ח' מה שתמה על דברי שה"מ או' ב' וכתב שדבריו מופרכים יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ג' בשם כמה פו' זב"ר שם בתמידים או' י"ט. זב"צ או' ו' וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א ועיין לקמן או' ק"ז.

י) שם. בין שהיא כמראה חלמון ביצה. בין חי בין מבושל. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ו' פר"ח או' ג' לה"פ או' ה' תב"ש או' ג' שפ"ד או' ג' זב"ת או' ה' פת"ב או' ג' קומץ או' ג' זב"ר שם בתמידים או' ח' מנ"י שם או' ג' זב"צ או' ז'.

יא) שם. בין שהיא כמראה כרכום. בין כרכום גופיה בין כהדברים שנצבעים ממנו. ש"ך סק"א. פר"ח או' ד' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' ב' שפ"ד או' א' זב"ת או' ו' חכ"א כלל י"ב או' א' פת"ב או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ב' זב"ר שם בשמידים או' ז' מנ"י שם או' ג' זב"צ או' ח'.

יב) כרכום הרבה פירושים נאמרו בו י"א דכרכום מוריקא הנקרא !חריח ונקרא עצפור ובלשון ערבי זעפרן וי"א דהוא הכרכום המפורסם שמשתמשים. בו במאכלים וי"א שצובעים בו הבגדים שמבואר כ"ז בתב"ש או' ב' וסיים דלכל הדעות כעין מוריקא דפסלינן היינו נוטה לירוק געל אעפ"י שנראה בו מעט אדמימות אבל אם אין בו מראה ירקות אין לאסור יעו"ש. ומ"ש זב"צ או' ט' דמנהגם להטריף בכל מין כרכום היינו נמי דיש בו מראה ירקות והוא פשוט.

יג) וכן כשותא יש בו כמה פירושים דבבדיקות מהרי"ו שנכתבו במהרי"ל כתב דהיינו גע"ל בלשון אשכנז והרמב"ם כתב בפי' המשנה שהוא עשב הצומח בין החטים ובערוך פי' שער של קשואים קטנים ובשם הגאון פי' שהוא כמין חוטין ירקרוקים שפרים ומסתבכים בקוצים כמ"ש כ"ז בכנה"ג הגב"י או' ד' ופר"ח או' ה' והתב"ש או' ד' כתב שכשותא דהכא היינו שקורין האפי"ן בל"א ונותנין אותו לתוך השכר יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' ד' וסיים שם הפר"ח דלענין דינא נקטינן ככולהו פירושי לחומרא. וכ"כ השו"ג שם. זב"ת או' ז' שה"מ או' ו' והתב"ש שם כתב דלא צריך למימר לדידן דמטריפין כל מראה ירוק גע"ל דודאי כל הפירושים מודים דירוק גע"ל בעינן.

יד) שם. בין שהיא כמראה כשותא. הוא ג"כ צבע גע"ל. וכתבו הפו' והאחרונים דירוק כזהב או כשעוה או ככנף של טווס או כהורקת פני האדם החולה שנקראת בל"א גע"ל זוכ"ט הכל הוא מין ירוק גע"ל וטרפה וה"ה דגע"ל כאתרוג דדינו כשעוה וטרפה. ש"ך סק"ב. וכ"כ הט"ז סק"א. כנה"ג בהגב"י או' ח' בל"י או' ג' וכתב להשיג על הלה"פ שכתב דאפשר לסקל בהורקת פני אדם. כריתי או' ג' שמ"ח או' ב' פת"ב או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ג' בי"צ שם או' ב' אי"צ שם או' ב' חכ"א שם. ענ"ה סי' י"ז או' ב' קומץ שם או' ג' זב"ר שם או' ב' מנ"י שם או' ג' זב"צ או' י"א. ועיין לקמן או' צ"ו.

טו) שם. ויש מי שאומר דהיינו שהיא כעין חריות וכו' כ"כ הרמב"ם פ"ז מה"ש נמצאת כעין חריות של דקל אוסרין אותה מספק שזה קרוב למראה האסור. והב"ד ב"י ולכן כתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר. והנ"מ דאם נתערב חתיכה א' מבהמה זו עם חתיכה מבהמה כשרה ואח"כ נפל מתערובת זו למקום אחר דיש להכשיר מטעם ס"ס דשמא מכשרה נפל ואת"ל מבהמת הספק שמא גם זו כשרה היא. קומץ שם בעשרון או' ט' ודוקא אם בקי ויודע בודאי שמראה ריאה זו ממש כחריות של דקל אבל למי שאינו בקי לא נחשב לספק דכל ספק מחמת מיעוט הכרה הו"ל כודאי. שמ"ח או' ג' לב"ש או' ד' בי"צ שם בתה"ב או' א' זב"צ או' י"ג. ומ"מ אנו לא מחשבין לס"ס דהוי ספק חסרון ידיעה שא"א בקיאין. מש"ז סוף או' א'.

טז) שם הגה. וי"א דאף אם היא כלובן ביצה טרפה. ודוקא אחר שנתבשלה אבל בעודה חיה אינה רק זהרורית וצלולה ולא לבן. ש"ך סק"ג. והב"ח כתב דעל לבנות קליפה החיצונה הקשה קאמר שאם היא לבנה כ"כ טרפה. והפר"ח או' ו' כתב כלבנונית קרום ביצה. והב"ד התב"ש או' ח' וכתב דאין נ"מ בכל אלה לדידן דכיון דאמרו בגמ' כבקעת עץ טרפה ואנן אין אתנו יודע באיזה עץ שיערו לכן יש להטריף כל אשר לבן בו וכל מראות הנז' בכלל. וכ"כ הפר"ת או' ג' דכיון דלא בקיאינן בגווייהו לזה מטריפינן כל מין לובן. וכ"כ שה"מ או' ח' חכ"א כלל י"ב או' א' פת"ב או' ט' בי"צ שם או' ה' אי"צ שם או' ה' מז"ה שם ביס"ה או' ה' קומץ שם או' ז' זב"ר שם או' ה' מנ"י שם או' ז' זב"צ או' י"ד.

טוב) ואפי' נוטה קצת ללובן טרפה. ומיהו נ"ל בלבן בריאה יעמיד בצדה בקעת עץ אם דומה ממש הוי ודאי טרפה ואם אין דומה לא הוי רק ספק טרפה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ו' ביא"ב בלב"ת או' ה' וכתב ונ"מ לס"ס. בי"צ שם בתה"ב או' ג' זב"ר שם במוספים או' ה' מנ"י שם. זב"צ או' ט"ו ואו' ט"ז.

חי) מראה לבן דאחר שקלפו עורות הריאה ונתייבשו סר מראה הלובן אחר היבוש לא מהני וטרפה דהבהמה בחיים בלי יבוש. דע"ק סוף או' ד' מק"מ או' ח' זב"צ או' י"ז.

יט) אם אין המראה שחור ממש ולא לבן אלא כמראית בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנונותיו אין להטריפו מטעם מראה שחור רק מטעם מראה לבן והוא ספק טרפה ואם יש עוד ספק אחר יש להקל מטעם ס"ס. פת"ב או' ז' מק"מ או' ד' ביא"ב בלב"ת סוף או' ב' מנ"י מם או' ו' זב"צ או' י"ח.

ך) כבשים שע"ג ריאה דידהו זהרירות מראה לובן וחתכו וכל מה שמעמיק בבשר המראה יותר לבנה טרפה אלא א"כ יקלוף העור ותהיה נקיה ואז תולין שהלובן שבבשר היה מזהיר דרך העור. תשו' חת"ס סי' ל"ד. פ"ת או' ב' מק"מ או' ח' ומשמע מדבריו אף שכבר חתך בעור ובשר במקום הלובן מהני לקלוף ולבדוק ולא חיישינן שמא במקום החתך היה הלובן גם בעור גופיה. מק"מ שם.

כא) [סעיף ב'] כל אלו המראות אינם פוסלות עד שנופחים אותה וממרס בה וכו' וטעמא משום דשמא שום ליחה היא על הריאה שמשנה מראיתה וכשימרס בידו עליה תעבור ותשאר הריאה בגוונא הטבעי. ב"י. ואם אחר שמירסו בה ונפחוה וחזרה למראה מותר ואירע שבצבצה דהיינו שבדקוה במים או ברוק ובצבצה כשרה דאנו תולין דמחמת המשמוש ניקבה וכן נוהגין בשאלוניק"י שבאיזה מקום שיעשה בצבוץ חוץ למקום הספק תולין לומר שנעשה הנקב במשמוש היד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ח. שו"ג או' ז' וכתב וכן המנהג עד היום מעשים בכל יום. זב"ת או' י"ב. זב"צ או' י"ט וכתב וכן המנהג בעיר בגדאד יע"א.

כב) שם. אם נשתנית למראה המותר מותרת. ורש"ל פא"ט סי' ט"ל כתב שצריך להחזיר דוקא למראה ריאה ממש אבל הש"ך סק"ד כתב בשם כמה פו' כדברי הש"ע דאפי' חוזרת למראה המותר בלבד כשרה. פר"ח או' ח' פר"ת או' ד' לה"פ או' ו' חכ"א שם או' ב' זב"ת או' י"ב. שו"ת נוב"י חי"ד סי' יו"ד. זב"צ או' ך' וכתב וכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א. מיהו הכרתי או' ה' כתב דבמקום שאין הפ"מ יש להחמיר. וכ"כ השמ"ח סוף או' י"ב ובתב"ש או' ט"ו. פת"ב או' נ"ג בי"צ ח"ב בתה"ב או' ב' קומץ שם או' ט' זב"ר סי' ט"ו בתמידים או' כ"ה. מנ"י ענף ב' או' ג'.

כג) מראה האסורה העולה בנפיחה למראה המותר אף שלא הוזכר בגמ' יש להכשיר. נוב"י שם. מחב"ר או' ה' זב"צ שם. והיינו לדעת המתירים בחזרה למראה המותר אף שאינו מראה ריאה כמ"ש באו' הקודם.

כד) שם. אם נשתנית למראה המותר מותרת. ואפי' אם אח"כ כשנחה מנפיחתה חוזרת למראה האסורה וכל זמן שהיא נפוחה אין בה מראה אסורה כשרה דכל מידי דמשערינן בה כשהיא נפוחה משערינן דבחייה נפוחה הריאה שלה. שמ"ח שם. זב"ת שם. פת"ב או' נ"ה. ביא"ב בלב"ת או' ו' בי"צ שם בעמ"ז או' יו"ד. קומץ שם. זב"ר סי' י"ד או' ו' מנ"י שם או' א' זב"צ או' כ"ג. והיינו לשמ"ח ודעמיה דוקא בהפ"מ כיון שלא חזרה למראה ריאה ולשאר פו' אפי' בלא הפ"מ כמ"ש לעיל או' כ"ב.

כה) ואם נמצא בה מראש פסולה ואירע שלא נפחוה טרפה ואין תולין לומר דילמא אם נפחוה היתה חוזרת למראה מותר. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם או' ח' קומץ שם או' יו"ד. זב"ר שם במוספים או' ו' מנ"י שם או' ב' זב"צ או' כ"ד.

כו) ואם אין בה מראה כלל או שיש בה מראה המותר ונפחוה וחזרה למראה האסור טרפה מה"ט דאחר נפיחה משערינן. שמ"ח שם. מש"ז או' א' פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. זב"ר שם או' ו' קומץ שם או' ט' ענ"ה סי' י"ז או' ה' זב"צ או' ר"ז. ומיירי שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי וחזרה למראה האסור כשרה דאמרינן דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ אבל אם נפחוה יותר מדאי ונקרע הקרום הוי טרפה ממ"נ כמ"ש הש"ך לעיל סי' ל"ו מש"ז שם. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ב. קומץ שם ובעשרון או' ך' זב"ר שם בתמידים או' ל"ו. זב"צ או' כ"ח. ועיין לקמן או' כ"ט.

כז) ואם רואין בה מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזינן רעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בהפ"מ. שמ"ח שם. מש"ז שם. פת"ב או' נ"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' מנ"י ענף ג' או' א'.

כח) אם נמצא בה מראה פסולה וע"י שנפחוה יותר מכדרכה הלכה המראה וחזרה למראה ריאה יש להכשיר אבל אם מחמת נפיחה זו ג"כ לא חזרה רק למראה מותר יש להטריף. פת"ב או' נ"ו. קומץ שם או' י"א. זב"ר סי' י"ד בתמידים או' ל"ד. מנ"י ענף ב' או' ד' זב"צ או' כ"א ואו' כ"ב. מיהו דעת המק"מ או' י"ב דגם בחזרה למראה מותר יש להכשיר והשיג על דברי הפת"ב הנז' והב"ד זב"צ או' כ"ב וכתב דיש לסמוך עליו בהפ"מ או שעת הדחק.

כט) ואם צריך לנפחה משום רעותא המטריף כגון להעלות חו"מ לבועא בשפולי וכדומה והרעותא ההיא לא הלכה כ"א ע"י נפיחה שיותר מדאי ואז נראה בה ג"כ המראה פסולה טרפה ממ"נ. קומץ שם או' י"ב. זב"צ או' כ"ח. ועיין לעיל סוף או' כ"ו.

ל) ריאה שנמצא בה מראה פסולה בהרבה מקומות חזרו למראה כשרה לא סגי בהכי להכשירה אלא צריך לבדוק כל מראה ומראה ולמרס בה עד שתחזור למראה כשרה דכיון שראינו רעותא אינו מועיל בדיקת ב' וג' מקומות שחזר למראה כשרה להיות ראיה על השאר ואם לא בדק הכל טרפה. יד שאול הנד"מ סביב הש"ך. ומ"ש בתשו' הר הכרמל להכשיר בבדקו ג' מקומות בלבד כתב עליו מק"מ או' י"ט דאינו מחוור. זב"צ או' כ"ט.

לא) שם. אם נשתנית למראה המותר מותרת. וכ"ש אם ע"י מירוס לבד בלי נפיחה חזרה למראה ריאה דכשרה רק צ"ל נפיחה לראות שמא תחזור בנפיחה למראה פסולה. וכן אם בנפיחה לא סר המראה ואחר מירס וסר המראה מהני. מק"מ או' י"ג. זב"צ או' כ"ו.

לב) ריאה שנחתכה ונמצא בחלק ממנה ממראות הפסולות מותרת מטעם ס"ס שמא כשהוציאוה מן הבהמה לא היה בה זה המראה שידוע שמשתנה מראה שלה ואת"ל שהיה בה זה המראה שמא אם נפחנו אותה היתה חוזרת למראה כשר. הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ל"ב. מחב"ר או' ז' ענ"ה סי' י"ז או' כ"ג. קומץ שם בעשרון או' כ"א. תו"ז סי' פ"ז או' י"א שבאו' מ' זב"צ או' ל' וכתב ודלא כהער"ה או' ה' שתמה על דברי הרשב"ץ הנז' יעו"ש. ולאו דוקא בחתוכה אלא ה"ה בשלימה כל שא"א לנפחה עתה היטב מחמת שנשתהה זמן רב ונתייבשו הקרומים ואינה עולה בנפיחה כדבעי לה יש להכשיר. עשרון שם.

לג) יש ליזהר שלא להניח הריאה אחר שהוציאוה מהבהמה זמן רב בלי בדיקה לפי שאפשר שע"י ששולט בה אויר איזה זמן לפעמים ישתנה מראה פסול למראה כשר או להיפך ומ"מ אם שהתה ואח"כ מצא בה מראה כשרה אין חוששין לה שמא פסולה היתה ונשתנית מחמת שליטת האויר וכיוצא. פת"ב או' מ"ב. מק"מ או' ט"ו. זב"צ או' ל"א.

לד) וכן אם נתעסקו ומשמשו בריאה זו בידים מלוכלכות או שבמקום שהיתה הריאה מונחת שם היה שם מין צבע כזה באופן שיש לתלות שעי"ז נקבע בריאה המראה ההיא יש להקל ולתלות בזה. פת"ב או' ס' מק"מ שם. זב"צ או' ל"ב וכתב והכל לפי ראות עיני המורה.

לה) ואפי' אם ידוע שנפלה לאור יש להכשיר כל שחוזרת למראיתה ע"י נפיחה ומירוס בידים. פת"ב או' נ"ב. מק"מ או' י"ט. זב"צ או' ל"ג.

לו) [סעיף ג'] יש מי שאומר וכו' כן דרך ב"י דסברא יחידית נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר אעפ"י שאין בה פלוגתא וסברא זו כתבה ב"י רק בשם הרא"ה.

לז) שם. אלא כשהשנוי בעור מחמתן וכו' והא דכתב לקמן וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו מראות הכשרות כשרה משמע הא מראות הפסולות פסולה מיירי נמי כשהשנוי בעור מחמתן. ש"ך סק"ה.

לח) שם. אלא כשהשנוי בעור מחמתן וכו' וכ"פ כל האחרונים בבדיקותיהם והב"ח דהיכא דאין השנוי בעור מחמת המראות עצמן כשרות. ש"ך שם. פר"ח או' ט' פר"ת הו' ה' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' זב"ת או' י"ג. חכ"א כלל י"ב או' ג' תו"ז סי' פ"ז או' ח' שבאו' מ'.

טל) וכן אם המראה ע"ג טינר או בועא שהמראה פסולה הוא מחמת הטינר או הבועא כשרה. הרא"ה בס' בדק הבית. ב"ח. פר"ח שם. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה סי' י"ז או' י"ד. זב"צ או' ל"ד.

מ) ואפי' הרבה מראות שנמצאז כן כשרה. קומץ כלל כ"ו או' ט"ז. זב"ר סי' ט"ז בתמידים או' ב' ור"ל דאפי' יש הרבה מראות פסולות והם מחמת מוגלא וכיוצא ואין השנוי בעור יש להכשיר. וכ"כ מנ"י ענף ב' או' ז'.

מא) והיינו דוקא היכא שהוריקו המוגלא ושב מראה העור כמראה ריאה אבל אם אחר שהוריקו המוגלא עדיין יש בה מראות הפסולות טרפה. כנה"ג בהגב"י או' כ"ד. בל"י או' י"א. פר"ת או' ו' שמ"ח או' ט"ו. שה"מ או' י"א. ענ"ה שם. פת"ב או' ס"ב. בי"צ ח"ג או' א' אי"צ סי' כ"ז או' א' מז"ה סי' ל"ה או' ח' קומץ כלל כ"ו או' ט"ז. זב"צ או' ל"ו. ועיין לעיל סי' ל"ז או' ך' ולקמן או' מ"ג.

מב) ומעשה שהיה על גב הריאה חוט עבה כשני חוטי סרבל וארוך כשיעור אצבע והיה בודק אותה במשמוש היד והיה בראש החוט בועא קטנה מלא מוגלא והרגישו שהיה בו דם כמו בגידי צואר וחתכו החוט למטה עד שיצא הדם לראות אם משתנה ללובן וכשיצא הדם הזה נשאר המראה ע"ג הריאה שחור והטריפו אותה. מהר"ץ או' ב' על מהרי"ו סי' י"ד. רש"ל פא"ט סוף סי' ט"ל. ט"ז סק"ד. כנה"ג שם. בל"י שם. תו"ז שם או' י"ג וכתב ועל כרחך דהשחרות שבקרום היה ארוך כתמונת חוט וכן באים מעשים בכל יום ובדקינן אם הוא בבשר הריאה והקרום נקי כשרה ואם הוא בקרום מטריפין עכ"ל. זב"צ או' ל"ז.

מג) ואפי' אין מראה המוגלא או השער כמראה שהיתה בקרומים כגון שזה שחור וזה לבן מ"מ הואיל ואנו רואים שאין עתה מראה בקרום אמרינן שכך היתה מראית המוגלא או השיער דרך הקרומים אבל אם אח"כ לא הלכה המראה יש להטריף וכן אם לא בדק כנז' יש לאסור. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם ובעמ"ז שם או ג' אי"צ שם ובלק"י שם או' ד' מז"ה שם וביס"ה שם או' ט"ז. מיהו הלב"ש או' מ"ז ואו' מ"ט כתב דאם המראה הפסולות על הבועא או על המוגלא ונאבד ולא בדק הבועא או המוגלא כנז"ל באו' מ"א המקל בהפ"מ לא הפסיד. והב"ד הבי"צ שם בתה"ב או' ג' וכ"כ מנ"י ענף ב' או' ז' ועיין לקמן או' מ"ט בענין השער.

מד) ואם היה ניכר מבחוץ שמראה זו מראה המוגלא הוא ולא מראה העור בין בבועא ובין בטינרי א"צ בדיקה. שמ"ח שם. בי"צ שם סוף או' א' קומץ שם או' י"ז. זב"צ או' מ"ד. מיהו פת"ב או' ס"א כתב דלכתחלה יש לבדוק אח"ז אם לא שהוא חכם מומחה ובקי. וכ"כ מז"ה שם או' ח' מנ"י שם או' ט'.

מה) ואם כשהוריקו המוגלא מן הריאה הלכה מראם פסולה ולא חזרה למראה ריאה אלא חזרה למראה כשרה (כגון מראה כבד וכיוצא) אפ"ה כשרה דלא בעינן דוקא מראה ריאה אלא כיון שחזרה למראה מותר סגי. בל"י או' י"א. מש"ז סוף או' ד' לב"ש או' מ"ח. פת"ב או' ס"ט. בי"צ שם בתה"ב או' ב' שבאו' ג' אבל אם אחר הוצאת המוגלא נשאר קבוע בקרום מראה אדומה או אם נמצא בתחלה מראה אדומה ומוגלא תחתיו ואין המראה הולכת מהקרומים כלל שאף שאחר שמוציא המוגלא עדיין הקרומים אדומים כבראשונה יש להטריף לפי שהבועא שתחת המראה הרי היא כמכה בדופן נגד מראה אדומה שבקרומי הריאה שטרפה. פת"ב שם. בי"צ בתה"ב שם. ומ"ש זב"צ או' מ"א צ"ע.

מו) וכן אם יש בועא תחת המראה הפסולה ויש לה כיס בפ"ע וקלף הקרומים של הריאה ומצא שהכיס של הבועא יש עליו המראה הפסולה כשר שאעפ"י שהיא נראית דרך הקרומים מ"מ בקרומים של הריאה עצמם אין שם מראה פסול. פת"ב או' ס"ג. בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' מ"ב.

מז) וה"ה אם המראה טרפה אצל הבועא ולא ע"ג בועא דינא הכי דאם הוציאו המוגלא מהבועא וחזר למראה ריאה כשר אפי' אם מתחלה לא היה כלל מוגלא תחת המראה אבל אם לא בדק ונאבד טרפה לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ט"ו. בי"צ בתה"ב או' א' קומץ שם או' ט"ז. זב"צ או' מ"ה. וכן אם חזרה מראה זו שאצל הבועא למראה כשר כשרה. לב"ש או' מ"ח. קומץ שם. זב"צ שם.

מח) אם יש מראה פסול ע"ג ריאה ולא הלך ע"י מירוס ומשמוש יפתח העור שהוא הקרום ואם אותו המראה הנראה על העור הוא בבשר דוקא והעור נקי מכל מראה כשרה. מטה יוסף. מחב"ר או' ב' ענ"ה שם או' כ"ב. זב"ש או' ג' תו"ז סי' פ"ז או' יו"ד שבאי' מ' וכתב וכן באו מעשים כזה לידי שהיה מראה שחור וקלפתי הקרום וראיתיו כמראה ריאה והשחרות נשאר על הבשר והכשרתי עכ"ל. והגם דהשמ"ח או' ט"ז כתב לאסור בזה כבר תמהו עליו האחרונים הלב"ש או' ס"ז וחכ"א כלל י"ב או' ג' רא"פ או' ץ' אלא שכתב שם ברא"פ דאין להקל רק בהפ"מ וכ"כ בפת"ב או' ס"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' מז"ה שם או' ט' מנ"י ענף ב' או' י"ג. מיהו דעת זב"צ או' מ"ו להכשיר אף בלא הפ"מ זכתב שכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.

מט) שם הגה. וכן אם בא השנוי מראה מכח שער שחור וכו' כגון שבלעה הבהמה שער ואותו שער נכנס בריאה דרך הסמפון ומזה בא אותו המראה. ד"מ או' ב' בשם מהר"י מולין. זב"צ או' מ"ז וכתב בשם ח"ר נסים הלוי ז"ל דכמה פעמים בא לידו שער שחור תחת הקרום וכשיהיה השער של עז הוא קשה ולפעמים ימצא שנוקב קרום הריאה וע"כ צריך הבודק שישגיח ע"ז עכ"ל. ועיין לעיל או' מ"ג.

נ) צ"ע מראות הפוסלות בריאה אם חזרו למראיתן אחר שליקה אי כשרה כמו בנפל לאור. תפארת למשה דף ח' ע"א. ולי נראה דאם ידוע ודאי שלא נפלה לאור ונמצא פיסול מראה אף דנשלקה וחזר למראה כשר טרפה. מחב"ר או' י"ד. ענ"ה שם או' ך' זב"צ או' מ"ח. אבל הפת"ב או' נ"ח כתב דאין להתיר בזה בין בבהמה בין בעוף בין שידוע שנפלה לאור בין שלא נודע אם נפלה לאור או לא. וכ"כ המנ"י שם או' ה'.

נא) [סעיף ד'] אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול וכו' סי' למראות הכשרות במראה טוב ארע"ך. אדום. רקיע. עשבים. כוחלא. שמ"ח או' ז' קומץ כלל כ"ז או' א' מנ"י ענף א' או' ח'.

בנ) שם. אלא כמראה הכחול. והוא מראה לאזו"ר. ט"ז סק"ג. שמ"ח או' יו"ד. מש"ז או' ג' פת"ב או' ל"ה. ביא"ב בשפ"ז או' ח' בי"צ ח"ב או' ה' קומץ שם או' ב'.

גנ) שם. אלא כמראה הכחול. ובין שהיא כצבע עצמה ובין כהנצבע. שמ"ח שם. מש"ז שם. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר סי' ט"ו או' ד' מנ"י שם או' י"ב. זב"צ או' מ"ט.

דנ) שם. או ירוקה ככרתי. כללא דמילתא ירוק הנקרא בל"א גרי"ן או בלא"ו כשר וירוק הנקרא בל"א גע"ל טרפה. ש"ך סק"ו. בל"י או' ג' ועיין לעיל או' י"ד.

הנ) שם. או ירוקה ככרתי. בין הוא כמראה רקיע או כמראה עשבים והוא כל מין ירוק גרי"ן וכל מין ירקות זה יש להכשיר. שמ"ח או' ח' ואו' ט' ובתב"ש או' י"א. פת"ב או' ל' ביא"ב בלב"ת או' ח' בי"צ או' ג' ואו' ד' מז"ה סי' ל"ה או' ב' זב"ר שם או' ג' מנ"י שם או' יו"ד ואו' י"א. זב"צ או' ן'.

ונ) שם. או שהיא כמראה הכבד. ובכבד חי עסקינן דצלי נוטה לפעמים לצבע אחר. שמ"ח או' ז' בי"צ שם בעמ"ז או' ג' מז"ה שם או' ב' קומץ שם או' א' זב"ר שם או' א' מנ"י שם או' ט' זב"צ או' נ"ב. ומנהג בגדאד יע"א כשיש מראה כבד מביאין כבד של אותה בהמה עצמה ומקיפין ובזה יוצאין מידי כל חשש. זב"צ או' נ"א.

זנ) שם הגה. או כמראה הטחול וכו' כל מראות הכשרות שנתבארו אפי' אינם משחנים כלל ע"י נפיחה כשרות ודלא כמי שמצריך שיתלבנו קצת ע"י נפיחה. ש"ך סק"ז. כנה"ג הגב"י או' כ"ז. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ח' תב"ש או' י"ב. שפ"ד או' ז' לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' יו"ד. זב"ת או' י"ז. ענ"ה סי' י"ז או' יו"ד. חכ"א כלל י"ב או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ח' בי"צ שם בעמ"ז או' ז' זב"ר שם או' ה' מנ"י ענף ג' או' א' זב"צ או' נ"ג.

חנ) שם. או שהיא אדומה וכו' וצריך לעיין מאד במראה אדום שלא יהא נוטה למראה בשר. שמ"ח או' ד' מק"מ או' ט' קומץ שם או' א' זב"צ או' נ"ד.

טנ) נפלה לחור ונמצא אודם בריאה יש לאסור אם אין הפ"מ ואם יש כווץ במקום האודם יש לאסור גם בהפ"מ. פת"ב או' כ"ו. מק"מ שם. זב"צ או' נ"ה.

ס) מראה אודם אפי' נכנס לבשר כשר. תב"ש שם דלא כדמש"א. מש"ז או' ג' לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם וכתב וכ"ה הסכמות האחרונים. בי"צ בעמ"ז שם. ענ"ה שם. זב"צ או' נ"ו.

סא) כל מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזינן רעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בהפ"מ. שמ"ח או' י"ב. מש"ז או' א' פת"ב או' נ"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' מז"ה שם או' ב' קומץ שם או' ג' מנ"י שם. אבל בשנפחה ולא דקדק לראות אם עמדה במראה הקודמת יש להכשיר אף בלא הפ"מ. קומץ שם. מנ"י שם. והטעם כתב המנ"י שם משום דרוב פעמים אין המראה משתנה ע"י הנפיחה.

סב) שם הגה. וי"א דאם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה טרפה וכו' וב"י כתב דאפי' נמצאת מכה בדופן והאדימה הריאה כנגדה כשרה כיון שלא הוזכר פיסול זה בתלמוד יעו"ש וע"כ לא כתב זה בש"ע וכ"ה דעת רש"ל פא"ט סי' כ"א להכשיר. אבל דעת האחרונים להטריף כדברי מור"ם ז"ל. שמ"ח או' י"ג. חכ"א כלל י"ב או' ו' פת"ב או' י"ז. בי"צ שם או' ט' אי"צ סי' כ"ו או' ה' מז"ה שם או' י"א. קומץ שם או' ה' זב"ר סי' ט"ו או' ו' מנ"י ענף ד' או' א' וכ"כ זב"צ או' נ"ח דמנהג בגדאד יע"א כס' ההגה ז"ל ודלא כס' מרן ז"ל. מיהו הפר"ח סוף או' י"א כתב ולדידן מכשרינן כל מין אדומה אפי' יש מכה בדופן. וכתב השו"ג במחו' או' ד' דמ"ש הפר"ח ולדידן כלומר למנהג ירושת"ו (ר"ל למנהג הספרדים שבירושת"ו) דקבלו עליהם הוראת מרן ז"ל ולדידיה כשרה עכ"ד. והרב שה"מ או' י"ג כתב דאין לסמוך על המתירים אלא דוקא בבהמת ישראל ובהפ"מ אבל בבהמת גוי יש להחמיר יעו"ש. וכ"כ כנה"ג במפתחות שבסוף ס' קב"ל או' מ"ד. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ח שכתבנו דגם הספרדים דגרירי אחר דברי הש"ע בכמה דינים מאיסור והיתר פשט המנהג להחמיר כמור"ם ז"ל הגם דמרן מקל יעו"ש.

סג) ואם לא בדק אם יש מכה בדופן יש להכשיר. שמ"ח שם. חכ"א שם. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ג. אי"צ שם בלק"י או' י"א. מז"ה שם. זב"ר שם במוספים או' ו' מנ"י שם. ואם הריאה היא אדומה בתכלית האודם יש להחמיר במקום שאין הפ"מ אם לא בדק בצלעות אחר מכה. פת"ב שם. מז"ה שם. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם.

סד) ואם יש מכה בדופן נגד אדמימות שבריאה דטרפה אפי' אדמימות כל שהוא. שמ"ח שם. חכ"א שם. פת"ב שם. בי"צ שם או' ט' אי"צ שם או' ה' מז"ה שם. זב"ר שם או' ו' מנ"י שם. זב"צ או' נ"ט.

סה) ואם יש מכה בדופן נגד אדמימות הריאה ונפחה לריאה וחזרה למראה ריאה כשרה. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"א כנה"ג בהגב"י או' ל"ו. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט' שה"מ או' י"ג. זב"ת או' י"ט ענ"ה סי' י"ז או' י"ב. חכ"א שם. פת"ב או' כ"א. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ כלל כ"ז או' ח' מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' ד' זב"צ או' ס"ב. ועיין לקמן או' קי"א.

סו) ואם לא חזרה למראה ריאה רק למראה אחד מהמראות המותרות יש להקל בהפ"מ. שמ"ח שם. חכ"א שם. פת"ב שם. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ שם. מז"ה שם. זב"ר בתמידים או' כ"ה. מנ"י שם. מיהו השפ"ד שה כתב דיש להכשיר אף באין הפ"מ. וכ"כ במש"ז או' ד' וכ"כ הלב"ש בהגהתו לשמ"ח שם דהמקל בזה גם בלא הפ"מ לא הפסיד והב"ד הבי"צ שם בתה"ב או' ב' שבאו' ד' וכן הסכים זב"צ או' ס"ד.

סז) ואי ליכא מכה בדופן רק שנודע שהוכתה אדופן ומסתברא שמזה בא האדמימות בריאה יש להטריף. שמ"ח שם. ור"ל דתלוי בראות העינים אם היתה ההכאה גדולה שראוי שתהיה הריאה נלקה על ידה וגם היה נראה שהגיע עד הריאה כח ההכאה אבל בלא"ה לא חיישינן. לב"ש או' ל"ח. בי"צ שם בעמ"ז או' ט"ו. מז"ה שם וביס"ה או' כ"ו. מיהו הפת"ב או' י"ט כתב שאף בהכאה בינונית הדין כן כל שנודע שהוכתה שם נגד מקום האדמימות. זב"ר שם בתמידים או' כ"ג. מנ"י שם או' ב' ואם חזרה אחר הנפיחה למראה ריאה יש להכשיר. קומץ שם בעשרון או' י"ד. אי"צ שם בלק"י או' י"ד. ועיין לעיל או' ס"ה.

סח) ואם ידוע שהוכתה ונמצא שנוי מראה אחר בריאה אעפ"י שאינו מראה הפוסל כל שהוא מכוון נגד מקום ההכאה יש להחמיר ולהטריף. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאו' ט' מנ"י שם.

סט) ואם הוכתה מכה רבה נגד הריאה כגון באבן וכיוצא בו או בעוף אף אם אין שנוי כלל בריאה וכן בבהמה אם לפי אומד הדעת ראוי הוא מכה זו שתשלוט באברים הפנימים כנגדה וחוששין לריאה להצריכה בדיקה שמא נתקלקלה הריאה מחמת המכה כמ"ש בסי' נ"ח ואין אנו בקיאין בבדיקה יש להטריף. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם.

ע) אם יש על הריאה כמו נקודות אדומות צריך לבדוק אחר נקבים במקום האדמימות ואם לא בדק טרפה. שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' כ"ח. ביא"ב בלב"ת שם. חכ"א כלל י"ב או' ו' בי"צ ח"ב או' ט' מנ"י ענף ג' או' ה' זב"צ או' פ"ב.

עא) ומיהו במקומות דשכיחי נקודות אדומות ובדק כמה פעמים ולא מצא נקבים אע"ג דמ"מ ראוי לבדוק תמיד מ"מ אי איתרמי בשוגג דלא בדק יש להכשיר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בתה"ב או' ו' מנ"י שם. זב"צ או' פ"ג. וסדר בדיקתנו כך היא שבתחלה נקנח הנקודות מן הריאה בידים או בקצת צמר נקי ואחר שנתקנחו נופחים הריאה ומניחים עליה רוק אה בצבצה טרפה ואם לא בצבצה חוזרים וקולפים הקרום של הריאה ואם בלילה רואים אותו כנגד הנר וביום רואים אותו כנגד האויר או כנגד השמש ואם נמצא בו נקביס מטריפים אותה. והא דקולפין ורואים את הקרום אם לא בצבצה משום דחיישינן שמא מחמת הנקודות הנז' נסתמו הנקבים ומשו"ה עושים זאת הבדיקה. זב"צ שם.

עב) אם המכה שבדופן מכוונת נגד מקום האדמימות ממש רק המכה הוא משם ולהלן אין תולין האדמימות במכה ויש להכשיר אבל אם מקצת מן האדמימות הוא כנגד המכה אעפ"י שרוב האדמימות מתפשט חוצה לה יש להטריף. פת"ב או' ך' ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' ט' מק"מ או' כ"ה. קומץ שם או' ו' ובספק אם היה מכוון יש להקל בהפ"מ. מק"מ שם. ולדידן יש להכשיר אפי' בהפסד מועט משום ס"ס. זב"צ או' ס' ור"ל ספק שמא אינו מכוון ואת"ל מכוון שמא הלכה כדעת המכשירים מכה כנגד האדמימות כמ"ש לעיל או' ס"ב.

עג) אם לא נמצא אדמימות כנגד המכה כ"א אחר הנפיחה בהפ"מ אין להטריף כ"א ישאל לחכם. קומץ שם או' ק' זב"צ או' ס"א. ולדידן דכולם אית בהו הפ"מ יש להכשיר משום דמרן ז"ל מכשיר בכל גוונא והגם דנהגנו כס' מור"ם ז"ל מ"מ בהא דספק אין להחמיר כ"כ. זב"צ שם. ומ"ש ולדידן כולם אית בהו הפ"מ הוא ע"פ מ"ש בזב"צ סי' ל"ה בדיני הפ"מ או' ג' דבמדינתו שהטרף נמכר בזול הרבה כל בהמה הוי הפ"מ יעו"ש. ועיין בדברינו לסי' ל"א בדיני הפ"מ או' ב'.

עד) אם יש מכה בדופן נגד האודם ונאבדה הריאה או נקרעה קודם הבדיקה וא"א לנופחה כשרה משום ס"ס ספק אם היתה חוזרת בנפיחה למראה ריאה או לא ואת"ל לא היתה חוזרת שמא הלכה כרוב הפו' דס"ל דאם האדימה מחמת מכה כשרה והוא מתהפך ספק הלכה כרוב הפו' ואת"ל הלכה כר' אפריה שמא היתה חוזרת בנפיחה למראה ריאה. שו"ג סוף או' י"ב. זב"צ או' ס"ג וכתב ודלא כמי שהטריף.

עה) ריאה שהיא סרוכה לדופן ויש מכה בדופן והיא אדומה תחת הסרכא ונפחוה וחזרה למראיתה וקרעוה ובשרה מעופש י"א שהיא כשרה ויש מטריפין כיון דבשרה מעופש ועתיד לינקב וכן עיקר למעשה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ז. ומ"ש זב"צ או' ס"ה צ"ע.

עו) אם יש מכה בדופן והאדימה הריאה כנגדו ממשמש בה ואם נופל הבשר או נחתך טרפה. ב"י. מהריק"ש בהגהו' מחב"ר או' יו"ד. זב"ת או' י"ט. ענ"ה סי' י"ז או' י"ב והיינו אפי' לדעת המכשירים שכתבנו לעיל או' ס"ב בכה"ג יש להטריף אבל לדעת מור"ם ז"ל ודעמיה שכתבנו שם בלא"ה כיון שיש מכה בדופן והאדימה הריאה כנגדו טרפה. ואם לא בדק אחר זה יש להכשיר בהפ"מ במקומות שנוהגים להכשיר מכה בדופן כנגד מראה אדומה. פת"ב או' כ"ט.

עז) אם יש מכה בדופן ונגדו אודם בריאה וקלף הקרומים והיו נקיים והאודם רק בבשר דשם אז אם רק מכה בדופן ולא שבר צלע כשר בפשיטות ואפי' אם שבר צלע נגדו ואין בו עוקץ ג"כ יש להקל אבל ביש עוקץ צ"ע לדינא אי מהני מה שקלפו הקרומים והם נקיים. מק"מ או' ך' ונראה דהעוקצים אינם שוים דיש עוקץ חד כמו מחט ויש חשש שנוקב ויש שהוא עב ורחב וליכא חשש שנוקב והכל לפי ראות עיני המורה.

עח) נמצא צלע שבור וספק אם מחיים או לאח"ש יש להקל מס"ס שמא לאח"ש נשבר ושמא הלכה כהחולקים על ר' אפרים ומתירים בהאדימה נגד מכה בדופן ואפי' ביש עוקץ ג"כ יש ספק שמא לא ניקב. דע"ק או' יו"ד. מיהו המק"מ או' כ"ב פקפק ע"ז משום דספק דלאח"ש אינו ספק מעליא דהאודם שבריאה שכנגדו מורה שהשבר מחיים יעו"ש. זב"צ או' ע'.

עט) דבקו אונות זל"ז ויש ביניהם סדק המשלים ויש ע"ג הסדק אודם אין זה כהאדים נגד מכה בדופן וגם לא הוי כתר"ל וכשרה. דע"ק או' י"א. מק"מ סוף או' כ"ג. זב"צ או' ע"א.

פ) אם אין מכה בדופן נגד האודם אלא בהרות שחורות לא מקרי מכה וכשרה. כנה"ג בהגה"ט או' ט' ובמפתחות שבסוף ספר קול בן לוי סי' מ"ד. זב"ת או' י"ט. מיהו הפת"ב סיף או' י"ח כתב דיש להטריף וכ"כ ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' ט' מז"ה סי' ל"ה ביס"ה או' כ"ג. קומץ שם או' ה' מנ"י ענף ד' או' א' והגם שכתב בתשו' הרא"ש כלל ך' סי' ז' ומביאו ב"י סי' ט"ל ובש"ע שם סעי' כ"ג לגבי סרכא דבהרות שחורות לא מקרי מכה התם שאני משום דהרא"ש בדרך אפשר אמרה למלתיה כמבואר בתשו' הנז' ולחומרא אמרה למלתיה אבל לא לקולא וכמ"ש התב"ש בסי' ט"ל או' מ"ד וברא"פ בסי' זה או' ל"ז יעו"ש. אכן כתב פת"ב או' כ"ג דאם ע"י הנפיחה האדמימות חוזר ומתלבן אף שאין חוזר למראה ריאה כ"א למראה המותר יש להקל אף בלא הפ"מ. וכ"כ ביא"ב בלב"ת שם או' ב' מנ"י שם או' ו' ומ"ש זב"צ או' ע"ב צ"ע.

פא) וה"ה נמי אם נשבר הצלע וחזר ונקשר כי היכי דלגבי !ריאה חשבינן ליה מכה וכשרה (כמ"ש בש"ע שם) אף לגבי האדימה חשבינן ליה מכה והו"ל האדימה מחמת מכה דטרפה. כנה"ג שם או' יו"ד. ובמפתחות קב"ל שה. בל"י או' יו"ד. פת"ב או' י"ח. ביא"ב בלב"ת שם או' א' שבאו' ט' מז"ה ביס"ה שם. קומץ שם. זב"ר סי' ט"ו או' ו' מנ"י שם או' א' זב"צ או' ע"ד.

פב) אם האדימה הריאה מחמת מכה בבשר שבין הצלעות ולא בצלעות אעפ"י כן יש להטריף דכיון דנצרר הדם מחמת מכה סופו לינקב. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד בשם מהר"י פיגון ובמפתחות קב"ל שם. ברכ"י בשיו"ב סי' ט"ל או' ז' ער"ה או' ו' פת"ב שם. ועי"ש ברא"פ או' ל"ה שכתב ודלא כמטה יוסף שהכשיר יעו"ש. ביא"ב בלב"ת שם. מז"ה ביס"ה שם. זב"ר שם בתמידים או' י"ז. מנ"י שה בלק"י או' ה' זב"צ או' ע"ה.

פג) וכן אם האדימה מחמת מכה שבטרפש טרפה. כנה"ג שם או' י"ב ובמפתחות שבסוף קב"ל שם. בל"י או' יו"ד. פת"ב או' י"ז. מז"ה שם או' י"א. קומץ שם או' ה' זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם או' א' זב"צ או' ע"ו.

פד) ואם הכבד היא עבה ונפוחה ויש אדמימות בריאה כנגדה דינו כיש מכה בדופן נגד האדמימות וטרפה. פת"ב או' כ"ד. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאו' ט' מק"מ או' כ"ד. מז"ה שם או' י"א. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. והגם דהטרפש מפסיק בין כבד לריאה י"ל דהחולי נמשך דרך הטרפש והזיק לריאה שכנגד הכבד. ומ"ש זב"צ או' ע"ז לפרש בדברי בה"ג וע"כ העלה להכשיר בזה עיין ברא"פ או' כ"ב שהביא כמה פו' שדחו פי' זה והביא עוד כמה פירושים בדברי בה"ג יעו"ש. ומ"מ נראה דבהפ"מ יש להקל אם רואים הטרפש שביניהם   הוא בריא וחזק כיון דבלא"ה בדין זה במכה כנגד האודם רבו המכשירים כמ"ש לעיל או' ס"ב יעו"ש.

פה) אם נמצא בתחלה מראה אדומה ומוגלא תחתיו ואין המראה הולכת מהקרומים כלל שאף אחר שמוציא המוגלא עדיין הקרומים אדומים כבראשונה יש להטריף לפי שהבועא שתחת המראה הרי היא כמכה בדופן נגד מראה אדומה שטרפה. פת"ב סוף או' ס"ט. מק"מ או' כ"ד. זב"צ או' ע"ח.

פו) יראה לי דמראה אודם העומדת על בועא או טינרי או מוגלא או אצלם ויש מכה בדופן נגד המראה אפ"ה אם בהורקת המוגלא חוזר למ"ר כשרה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ט"ז. מק"מ או' ל"ה. זב"צ או' ע"ט.

פז) לפעמים בא אסקלדאד"ו בריאה ונראה שהיא אדומה מחמת מכה וכשמוציאין האסקלדאד"ו הנז' נשארת הריאה שלימה תחתיו וכשרה. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד ובמפתחות שבסוף קב"ל שם. בל"י או' יו"ד. זב"צ או' ף' ועיין לעיל סי' ל"ז או' רכ"ו.

חפ) מעשה שהיה אודם בריאה וכנגדו בדופן בבשר שבין הצלעות היה אסקלדאד"ו פי' שהוא כמו ריר עב אדום על הבשר שבין הצלעות והוא כמו בשר בלוי ואח"כ הסירו בשר בלוי הנז' מעל הבשר שבין הצלעות וראו שהבשר תחתיו חתוך ונצרר בו הדם וחזרו וראו אחורי הדופן של הצלעות הנז' מצד חוץ שהם אדומים מחמת מכה שהמכה היתה משם והטריפו. זב"צ או' פ"א.

טפ) ריאה שנמצא קמט וחסרון עליה ועלתה בנפיחה באופן דכשרה רק שהיה מכה בדופן כנגדה דהיינו שנשבר הצלע וחזר ונקשר שאשי"י יש להתיר אפי' שלא במקום הפ"מ ולא דמי להאדימה דהאדימה גרע טפי מחסרון וקמט. גבעת שאל סי' פ"ו דלא כשו"ת ב"ח סי' ק"ל שהטריף יעו"ש. פ"ת או' ג' לב"ש סי' ט"ל או' ז' שבאו' ק"ד. תו"ז סי' ל"ג או' י"ב. זב"צ או' צ"א. מיהו אם מכה שבדופן יש בה עוקץ וכנגדה בריאה יש חסרון וקמט יש להטריף. תו"ז שם או' י"ג. זב"צ או' צ"ב.

צ) שם. וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות כשרה. ואפי' אדומה וירוקה בריאה אחת כשרה. דלא כהפלתי או' ב' דמטריף ובזה אצל זה יש להכשיר בהפ"מ. מש"ז או' א' והלב"ש או' ב' ובהגהתו לשמ"ח או' א' כתב דאפי' בזה אצל זה ובאין הפ"מ יש להכשיר יעו"ש. והב"ד הבי"צ ח"ב בעמ"ז או' א' מק"מ או' א' אבל הפת"ב או' ל"ג כתב כדברי המש"ז דאין להכשיר בזה אצל זה אלא בהפ"מ. וכ"כ מז"ה סי' ל"ה או' ב' מנ"י בדיני תר"ל או' יו"ד שבאו' מ' אבל אם הם ממין א' כגון אדומה ואדומה וסמוכין זה אצל זה אף בלא הפ"מ יש להכשיר. מנ"י שם. וכ"מ מדברי הפו' הנז' דלא פליגי אלא בשני מראות אבל במראה א' יש להכשיר בסמוכים זה אצל זה אפי' באין הפ"מ.

צא) אם המראה הפסול הוא דוקא בקרום העליו והתחתון הוא כמראה הראוי לה שלא הגיע המראה הפסול כ"א בקרום העליון ולא בתחתון אפ"ה טרפה. ט"ז סוף סק"ד. פליתי סוף או' ב' מש"ז סי' נ"ב או' ה' ער"ה או' א' מיהו הפר"ח או' י"ג כתב דאין להטריף כ"א נכנס המראה בב' הקרומים. והשמ"ח או' י"ד כתב דיש להכשיר לצורך גדול. וכ"כ הלב"ש או' מ"א. פת"ב או' מ"ד. בי"צ שם או' יו"ד. מז"ה שם או' ז' קומץ שם או' ח' זב"ר סי' י"ד או' ז' מנ"י ענף ב' או' ו' אמנם הזר"א או' כ"ה כתב על דברי הפר"ח הנז' דאין לסמוך ע"ז לפי שצריך בקיאות ואפשר לבא לידי טעות. וכ"כ זב"צ או' פ"ו דמנהגינו להטריף דאין אנחנו בקיאין כמ"ש הזר"א.

צב) וה"ה אם אירע שקלפו קרום העליון ונמצא בתחתון מראה פסולה ובעליון לא ניכר המראה דינו כמו אם יש בעליון לבד מראה פסולה. וכן אם בעליון מראה כשרה ובתחתון מראה פסולה דינו כמו אם בעליון מראה פסולה ובתחתון מראה כשרה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם.

צג) ואם המראה האסורה רק בקרום העליון ואין התחתון כמראיתה רק כמראה כשרה אין להתיר אפי' לצורך גדול. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם. מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י שם. וכן אם בעליון מראה כשרה ובתחתון מראה פסולה דינו כמו אם בעליון מראה פסולה ובתחתון מראה כשרה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ומשמע הא אם העליון מראה ריאה והתחתון מראה פסולה יש להכשיר לצורך גדול כמו בעליון מראה פסולה ובתחתון מראה ריאה אבל הפת"ב או' מ"ז כתב דאם הקרום העליון לא נשתנה מראיתו רק התחתון נשתנה כולו או רובו למראה פסולה יש להחמיר בזה אף בהפ"מ. וכ"ז שכתבנו הוא לאם יש מנהג שמכשירין לצורך גדול שהם בקיאים בבדיקה זו אבל כבר כתבנו באו' הקודם שיש מחמירין ואומרים שאין אנו בקיאין ואין להתיר אפי' לצורך גדול אפי' אם אין מראה פסול רק בקרום העליון.

צד) ואם יש אודם בריאה נגד מכה בדופן ואין האודם רק בקרום העליון לבד ג"כ כשר לצורך גדול כמו בשאר מראות פסולות ואפי' ברובה של ריאה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ שם בתה"ב או' ב' שבאו' ז' קומץ כלל כ"ז או' ח' מנ"י ענף ד' או' ט' והיינו אפי' לדעת המחמירים שכתבנו לעיל שאין אנו בקיאין בבדיקת קרום א' בכה"ג יש להקל משום דרבו המכשירים באודם נגד מכה בדופן כמ"ש לעיל או' ס"ב יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' פ"ח. והיינו נמי ביודעים לבדוק שאין שהאודם רק בקרום העליון לבד.

צה) אם נפחו לריאה לראות המראה פסולה ונמצא שאינה עומדת במקום א' רק זזה ממקום למקום בין הקרומים כשרה. מהר"ץ או' ד' על מהרי"ו סי' י"ד. דמ"א דק"ח ע"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. שמ"ח או' י"ז וכתב ונראה מזה דליכא לקותא בקרומים כ"א יש איזה מוגלא תחתיהם שמראיתה כך ואותה המוגלא זזה ממקום למקום. שפ"ד או' ט' וכתב ומ"מ יש לבדוק אח"ז מהו אם מוגלא וכו' ענ"ה סי' י"ז או' ט"ו. פת"ב או' ס"ז. בי"צ ח"ג או' ד' קומץ כלל כ"ו או' י"ח. ואם בדק ולא מצא כשר דאימור נאבדה המוגלא או לא בדק יפה. מק"מ או' מ"א. זב"צ או' פ"ט. וכן אם לא בדק כלל כשר. פת"ב שם.

צו) לפעמים אירע מראה אדומה ועליה סרכא תלויה וכשהבודק ממרס ביד המראה זזה ממקום למקום כשרה וצריך להבחין ע"ז שלא יטריף בחנם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' זב"צ או' ץ'.

צז) אם יש בריאה מראות אחרות משונות שלא הוזכרו בש"ס ואינם נכללים לא בכלל הפסולים ולא בכלל הכשרים יש להכשיר. רש"ל פא"ט סי' ט"ל. ט"ז סק"א. לה"פ או' ד' מש"ז או' א' וכתב ודלא כשמ"ח או' ד' ואו' י"א שהחמיר. נוב"י חי"ד או' יו"ד. מחב"ר או' ד' מיהו הלב"ש או' כ"ה כתב דאין להכשיר אלא בהפ"מ. וכ"כ פת"ב או' ל"ו. בי"צ ח"ב או' ז' קומץ כלל כ"ז או' יו"ד. זב"ר סי' ט"ו או' ז' מנ"י ענף א' או' י"ג. ומ"מ צריך עיון רב כי א"א בקיאין כ"כ להכיר בין המראות. מש"ז שם.

צח) הבודק צריך שיהיה לו הבחנה הרבה בענין המראות וראוי שלא יורה שום בודק בשום מראה רק יביא לפני חכם מורה הוראה ויעיינו בה במתון זולת מראה שכבר הורגל בהם הבודק ועלה בידו כמה פעמים להתיר עפ"י מורה אזי יוכל להורות בעצמו ובלבד שידקדק ויעיין היטב ובמתון אם אין בה שום צד נטיה למראה האסור שאז מוטל עליו לעשות שאלת חכם. פת"ב או' ל"ח. קומץ שם או' י"א. מנ"י שם.

צט) ואין לשום חכם להורות במראה הריאה בלילה לאור הנר לפי שלאור הנר אינו יכול להבחין בין מראה כשר למראה אסור. פת"ב או' ט"ל. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"ח. מז"ה סי' ל"ה ביס"ה סיף או' ז' קומץ שם. מנ"י שם או' י"ח. תו"ז סי' פ"ז או' י"ד שבאו' מ' אלא שכתב שם התו"ז על דברי הפת"ב הנז' שהרב מיירי על מקומו דשכיחי מראות פסולות אבל במקומו של התו"ז דלא שכיחי מראות פסולות נוהגים לשחוט ולבדוק בלילה בנרות יעו"ש. והרב זב"צ או' צ"ז כתב דבעיר בגדאד יע"א לפעמים מצויים הרבה מראות פסולות בריאה דלא כמ"ש התו"ז אלא שמנהגם כשרואים מראה פסולה בלילה מרבים בנרות ורואים את המראה אם חזר למראה ריאה בבירור מכשירין הבהמה ההיא ואם לא חזר או שהם מסופקים אזי מניחים את הריאה הנז' עד אור היום ואז רואים אותה וכשמניחים אותה לאור היום חוזרים ומכניסים אותה למקומה בבטן הבהמה להצניעה שם עד היום כי הריאה עשויה להשתנות מכח האויר ומשו"ה מצניעין אותה בבטן הבהמה.

ק) להרגיש בהנחת היד אם יש איזה מראות בריאה יש ד' סימנים. א' כשירגיש בריאה מקום קר אותו מקום קר הוא מקום המראה. ב' כשיש איזה מקום שאינו חלק כשאר הריאה אלא מסתבך באצבע. ג' מקום קשה משונה משאר בשר הריאה אותו מקום הקשה הוא מקום המראה. ד' על הרוב כשיש מראה בריאה תמצא אותו המקום נפוח משאר בשר הריאה. מטה יוסף יו"ד ח"ב סי' י"ח. מחב"ר או' א' אהל ישראל או' קצ"ה. פת"ב או' מ' בי"צ ח"א בתה"ב או' ב' זב"צ או' צ"ד.

קא) ובמקומות שאין נוהגין להוציא הריאה צריך ליזהר בעת הכנסת ידו שיכוין דעתו לזה וכשמרגיש אחד מסימנות אלו צריך להוציא הריאה ולבדוק אחר המראות במראית העין. ובמקומות שנוהגין להוציא מתוך הבהמה אחר בדיקת פנים ולבדוק במראית העין אין לו לסמוך על שלא הרגיש אחד מסימנים אלו בפנים וצריך לבדוק הריאה בחוץ ממראיתו ואין לסמוך על סימנים אלו. פת"ב שם. בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' צ"ה.

קב) ואם בשעת בדיקת פנים הרגיש בסימנים אלו ונתעצל ולא בדק אחר זה לראות אם יש שם איזה מראה יש להחמיר ולהטריף ואם נאבדה הריאה בשוגג קודם שהספיק לבדוק אחר מראה יש להקל כיון שרוב הפו' השמיטו סימנים אלו אלמא דאינם סימנים מובהקים כ"כ והוי כעין ס"ס ספק שמא אין כאן מראה אחרת כלל ואת"ל שהיה שם מראה אחרת שמא מראה כשרה היתה פת"ב או' מ"א וברא"פ או' ס"ג. בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' צ"ו.

קג) אם יש אודה בריאה ועליו סרכא תלויה מנהג בגדאד יע"א לקלוף הסרכא או הריר מעל האודם ולנפחה ואם לא בצבצה כשרה. והיינו כשקלפו העור ולא שלטה האדמימות בעור דאם שלטה האדמימות ויש עליה סרכא תלויה היא טרפה. זב"צ או' צ"ח. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ק"ע.

קד) אם יש סרכא ע"ג מראות הפוסלות אם הוא במקום הצר או בחתוכים ומכסה הסרכא כל המראה כשרה ואם היא ע"ג האומא טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג ובמפתחות שבסוף קב"ל או' מ"ד. זב"ת או' יו"ד. זב"צ או' צ"ט.

קה) מראה כשרה על יתרת בדרי דאוני כשרה ואפי' אודם על יתרת בדרי דאוני כשרה כל שאין מכה בדופן. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' יו"ד. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ח או' ב' זב"צ או' ק'.

קו) אכן מראה כשרה על יתרת מקמא אפי' במקומות שמכשירים יתמ"ק טרפה אפי' בהפ"מ. ואם נאבדהו לא בדקו אם מתלבנת ע"י נפיחה יש להכשיר בהפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ק"א.

קז) אבל יתרת מקמא שהוא פחות מפרק אמצעי של גודל אחר נפיחה ומראה כשרה עליו כשרה אף באין הפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ק"ב.

קח) משמוש קשה בריאה כמשמוש בשר שהכשרנו לעיל סעי' ד' (ובדברינו לעיל או' ט') הוי רעיתא. לב"ש שם. ור"ל דאם יש ס"ת עליו או רעותא אחרת הו"ל תר"ל וטרפה. וכ"כ זב"צ או' ק"ג.

קט) שני מיני מראות הסמוכים זה לזה הוי רעותא ואם יש עוד רעותא בין ביניהם ובין מצד אחד מהם הוי תר"ל וטרפה. לב"ש שם. קימץ בדיני תר"ל פ"ה. זב"צ או' ק"ד.

קי) וכ"ש באדום וירוק דסמיכי להדדי שאם יש רעותא בצד הירוק דהוי תר"ל. לב"ש שם. קומץ שם.

קיא) מראה פסולה החוזרת למראה כשרה ע"י נפיחה מצטרפת לתר"ל אבל מראה פסולה החוזרת ע"י נפיחה למ"ר אינו נקרא רעותא ולא הוי תר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' י"ב. בי"צ שם בדיני תר"ל או' ה' זב"צ או' ק"ו.

קיב) ומה שנת' (לעיל או' ס"ה) ביש מכה בדופן נגד האודם וחזרה הריאה ע"י נפיחה למ"ר כשרה לא הוי רעותא אבל אם חזרה למראה המותר הוי רעותא. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' י"ג. בי"צ שם או' ו' זב"צ או' ק"ז.

קיג) מראה פסולה ע"ג בועא או טינר או מוגלא ובהורקת המוגלא חזרה למ"ר לא הוי המראה רעותא להצטרף לתר"ל והוי כאלו אין שם רק בועא לבד ועל הטינרי לא הוי רק טינרי לבד ועל המוגלא לא הוי רק כמורסא לבד. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ט"ז. בי"צ שם. או' ז' זב"צ או' ק"ח.

קיד) וכן היכא דחזרה המראה פסולה ע"י הורקת המוגלא למראה כשר ומכ"ש אם מתחלה לא היה רק מראה כשר לא הוי המראה רעותא להצטרף לתר"ל ודינו כאלו אין שם רק בועא לבד וטינרי לבד ומורסא לבד. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ק"ט.

קטו) וכן מראה פסולה אצל בועא וטינרי ומוגלא ובהורקת המוגלא חזרה למ"ר לא הוי המראה רעותא להצטרף לתר"ל ודינו כאלו אין שם רק בועא לבד וטינרי לבד ומורסא לבד. לב"ש שם. בי"צ שם או' ט' זב"צ או' ק"י.

קטז) מראה אודם העומדת על הבועא או טינרי או מוגלא ויש מכה בדופן נגד המראה אפ"ה אם בהורקת המוגלא חוזר למ"ר כשר אבל אם נאבדה הריאה ולא בדק יש להטריף. לב"ש שם. זב"צ או' קי"א.

קיז) [סעיף ה'] יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה. והם כפני אדם מצורע והם עשוין כקליפות השום ובצלים. הרשד"ם בה' בדיקות סי' ל"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. שפ"ד סוף או' ט' לב"ש או' ס"ח. מק"מ או' מ"ב. בי"צ סי' ט"ל חלק י"א בעמ"ז או' ה' זב"ר סי' י"ז או' א' מנ"י ענף ה' או' א' זב"צ או' קי"ב.

קיח) שם. והיא שלימה כשרה. בלא בדיקה. פר"ח או' י"ד. אבל הפר"ת או' ז' כתב מדכתב הש"ע והיא שלימה משמע דבעיא בדיקה. וכ"כ השמ"ח או' י"ח. והיינו שצריך לנופחה ולקלוף הקליפות ממנה ואם מתחתיהן נמצאת הריאה שלימה כשרה. שמ"ח שם. שפ"ד שם. פת"ב או' ע"ב. בי"צ שם או' ג' זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ או' קי"ג.

קיט) ואם לא נפחה וא"א לבדוק עוד יש להכשיר בהפ"מ אבל אם לא קלף הקליפות לראות תחתיהן אם הריאה שלימה יש להטריף. פת"ב שם. זב"ר שם במוספים או' א' ואו' ב' מנ"י שם.

קך) ואם יש בין קליפה לקליפה סרכא לא הוי כלום דהני קליפות לאו מגוף הריאה הוו. פר"ח שם משם הרשד"ם. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ג. שמ"ח שם. פת"ב שם. מנ"י שם. תו"ז סי' ל"ב או' ו' זב"צ או' קי"ד. ואפי' ראשה א' בצד הריאה וראשה א' בצד הקליפה אין זה אלא ס"ת וכשרה ודלא כהתו"ז שם או' ח' שהטריף בזה יעו"ש. זב"צ שם.

קכא) וכן לפעמים נמצא על הריאה שומות שקורין וארצלי"ן צריך ג"כ קליפה ונפיחה כמו בנתק ואם הריאה תחתיו שלימה ה"ז כשרה. בל"י או' י"ב. שמ"ח שם. שפ"ד שם. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. פת"ב או' ע"ג. בי"צ שם. מנ"י שם. זב"צ או' קט"ו. והיינו שהם כמו עדשים ע"ג ריאה. זב"צ שם בשם ח"ר נסים הלוי ז"ל. ואם לא נפח או יש סרכא בין אחת לאחת דינו כמו נתק שכתבנו לעיל או' קי"ח וקי"ט. לב"ש או' ע' פת"ב שם.

קכב) ואם קלפו הקליפות או הוארצלי"ן מעל הריאה וראו שהריאה תחתיהם שלם ויפה אינם נקראים רעותא להצטרף לתר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' י"ח. זב"צ או' קי"ז.

קכג) מיהו נראה דאם קלפו הנתק או הוארצלי"ן ונמצא תחתיה איזה רעותא ניהי דאמרנו דאינו נקרא תר"ל וכשר מ"מ רעותא הוי עכ"פ וצריך לנפחו ואם לא נפחו יש לאסור גם דיעבד בכה"ג. לב"ש או' ע"א. זב"צ או' קי"ח.

קכד) ומעשה שנמצא וארצלי"ן בריאה וקלפו הוארצלי"ן ויצא דם מהריאה ואסרנוה אעפ"י שהיה מקום לתלות שנעשה נקב ע"י הטבח בשעה שעסק במלאכתו ניקב בצפרנו אין זה מועיל להכשיר. פת"ב שם. בי"צ סי' ט"ל חלק י"א בעמ"ז או' ז' זב"צ או' ק"ך.

קכה) וארצלי"ן דרכן להיות על בשר הריאה ונקלפין ואם הם מושרשים בתוך בשר הריאה יש לבדוק אם יש בהם מוגלא לחה דין בועא יש להם. יבשה דין טינרא יש להם אבל אם נראה לעינים שהוא כמו בשר צריך קליפה דוקא ונפיחה כמו בנתק. בי"צ שם בעמ"ז או' ו' זב"צ או' קי"ט.

קכו) קליפה זו שכתבנו צריכה שתהיה בנחת ואם לא היה יכול לקלוף בנחת ממש רק הוצרך למעך ולמשמש בוארצלי"ן בחוזק יד עד שקלפם יראה לי בזה אם לא בדק בנפיחה יש לאסור אף בהפ"מ ואם לא היה אפשר !לקלפם מן הריאה בדרך מיעוך והוצרך לפרוק הוארצלי"ן מעליה בחוזק יד יש להחמיר ולאסור אעפ"י שבדק בנפיחה שכיון שלא הלך מע"פ הריאה כ"א בקריעה בחוזק נראה מזה שהם מושרשים בבשר הריאה וחוששין שמא ניקבה ועלה קרום ונסתם או שמא לא בדקו יפה לפי שאין אנו בקיאין בבדיקה. פת"ב או' ע"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ז' זב"צ או' קכ"א ואו' קכ"ב.

קכז) נמצא שומן דבוק ע"ג הריאה אם הוא כבלוי צריך בדיקה אם תחתיו שלם ויפה ואם אינו בלוי וניכר שלא ניתק משומן הלב בסרכא כשר בלא בדיקה. מק"מ או' מ"ב. זב"צ או' קכ"ג.

קכח) ואם יש שומן תחת הקרום של הריאה אף שהריאה אינה מגדלת שומן אינה רעותת כלל. דע"ק סוף הסי' זב"צ או' קכ"ד

קכט) כל מראה הפוסל בריאה דבהמה פוסל בריאה של עוף אלא שא"צ לבדוק אחריהם. ב"ח. ט"ז סוף הסי' כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח סוף או' י"ג. בל"י סוף או' י"א. כריתי או' ח' שמ"ח או' י"ט. שפ"ד סוף הסי' מחב"ר או' י"ג. ער"ה או' ב' זב"ת סוף או' יו"ד. חכ"א כלל י"ב או' ט' ענ"ה סי' י"ז או' י"ז. זר"א או' מ"ה. בי"צ ח"ג או' ה' וכ"כ שאר האחרונים.

קל) מיהו שכיח בריאה של עוף צרורות דם ונראה אדום או שחור והוא בא מבית השחיטה ואין זה צריך בדיקה כי ניכר הוא למי שהוא בקי בתרנגולים וכשרה כשהוא מכיר היטב בזה שאינו רק מחמת צרורת הדם מבית השחיטה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' י"ט. בי"צ שם בעמ"ז או' ו' זב"צ או' קכ"ו.

בשר והרבה מחמירין שאף במשמש יד לא ישוה לבשרו במקום שאין הפסד יש להחמיר

כרכום וה"ה דברים הנצבעים ממנו

כשותא דעת הרבה שהוא געהל ואני כתבתי לקמן סי' נ"ב בנפולה לאור שהוא ככרתי ונוטה לשחור ע"ש והאריכו האחרוני' במראות כללא של דבר כל הנוטה לגעהל וזהב ואתרוג ושיחור טריפה ומראה נוטה לכרתי הוא מין ירק כעשב וכדומה כשר

דוקא לובן אבל לא חלמון דנוטה לגעהל ואף לובן דוקא לאחר בישול אחרוני'

למראה מותר ודעת מהרש"ל שצריך לחזור למראה ריאה ועיין פלתי שעשיתי סמוכי' מדברי התוס' למהרש"ל ולכן במקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר

או שהיא אדומה ואם היא אדומה וירוקה פשיטא טריפה ממ"נ כן העלתי בפלתי ועשיתי סמוכי' מגמ' ע"ש

אם יש מכה ורש"ל מקיל בזה ותמה על הרא"ש שהחמיר. ועיין פלתי שהעלתי מבלי לשמוע להקל אפי' במקום הפסד

וצריך לבדוק אח"ז. ובעוף פוסל שינוי מראה כמו בבהמה כנראה מדברי רשב"א לקמן סי' נ"ב. אבל א"צ בדיקה כמ"ש הרמב"ם מהל' שחיטה מעולם לא שמענו מי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש עכ"ל:

אם נשתנית למראה המותר ודעת היש"ש דוקא למראה ריאה וכן דעת הט"ז ונראה שזהו דעת התוס' בדף מ"ו ע"ב ד"ה ל"ש דכתבו הא דאמרינן אדומה כשירה מדר"ן היינו שאחר נפיחה מתלבנת ע"ש ותמהו הרא"ש בכל הריאה אנו דנין כשהוא נפוחה דבהמה היא נפוחה (וע' מש"ל בסי' ל"ג) ולפמש"ל ר"ל דאיירי דחוזרת אחר נפיחה למראה כשרה א"כ אלו הי' אדומה בכלל לקותא הי' צריכה לחזור למראה ריאה הואיל בי' קצת לקותא אבל כיון דאדומה כשרה מדר"ן אין כאן לקותא כלל וא"כ אם חזרת לאחר נפיח' רק למראה כשרה כשר וא"ש. #ב) גם בזה י"ל קושי' מהרש"א בד"ה אוכמא דנימא ג"כ מתלבנת ע"י נפיחה דאוכמי ודאי לקותא וא"כ ל"ל הכי וצריך ודאי לשוב למראה הריאה ודו"ק. ולכן במקום דליכא הפסד מרובה יש להחמיר כרש"ל וט"ז כיון דתוס' ומחברים הרבה כוונו להנ"ל:

וי"א אם יש מכה בדופן האחרונים הט"ז והש"ך והפר"ח הביאו בשם היש"ש דמכשיר דר"א והרא"ש חולקין על הרי"ף ורמב"ם וסייעתו ע"ש. ואני לא מצאתי שיחלוק הרי"ף על דינו של רבינו אפרים כי אמת חולק עמו בפירוש הגמ' דרבינו אפרים מפרש הא דקתני האדימה מקצתה היינו ביש מכה בדופן והרי"ף לא מפרש כן דדחק לי' מכה בדופן מאן דכיר שמחה אבל באמת לדינא אם יש מכה בדופן מודה הרי"ף דטריפה. דהא ע"כ צריך לומר לח' שרצים מדמינן לי' נצרר הדם אע"פ שלא יצא כו' דאי לשאר שרצים מדמינן ל"ל דקאמר אדומה כשירה מדר"נ דלדר"נ הא צרירות דם אינו ובמה יטרף הא אין כאן נקב וע"כ צ"ל דלח' שרצים מדמינן ליה ומ"מ כשר מטעם דר"ן וזהו באין ריעותא לפניך אבל במכה בדופן מהכ"ת לתלות בדר"נ דהוא דבר בלתי מצוי ולא נתלה במכה שלפניך וריעותא לפניך וכיון דיש מכה הרי נצרר הדם לחוד משו' לי' חבורה דלח' שרצים מדמינן ומודים כל פוסקים לדינא דרבינו אפרים ועוד ראיה מהא דאמרינן לקמן אין ריאה לעוף ננפול ולחמור שצלעות מגינים וקשה לשיטות החולקים על רשב"א לקמן איזהו ירוק לפסול בו אי גע"ל בלאו הכא פסול מפני שינוי מראה ואי ירוק ככרתי בלא"ה כשר מר"נ וע"כ צריך לומר הואיל ונפלה לאור לא תלינן בדר"נ ולכך לולי שצלעות מגינות היה טריפה ועיין לקמן סי' נ"ב בט"ז ונה"כ ומש"כ שם על כל פנים מוכח היכי דיש לתלות במקום אחר תלינן בדר"נ וא"כ ביש מכה בדופן מהכ"ת לתלות בדר"נ ולכך ברור דאסור לכ"ע אפילו במקוה הפסד מרובה. ואם נמצא שינוי מראה בריאה אדומה וירוק' יש להטריף ממ"נ דאם צריכה דם מדר"ן א"כ אדומה מה טובה. ובזה אפשר ליישב מה שהקשו על מה דמפרשי ל"ש וטריפה הא לקמן אמרינן אדומה כשירה מדר"ן דהכי פי' אלא ל"ש בין כולו או מקצתו לח' שרצים מדמינן ונ"מ אם יש כאן ירוק' ואדומה ואם כן אלו לשאר שרצים הוה מדמינן וכשרה בלי ר"ן א"כ אף דגם איכות ירוק' כשרה דאמרינן דל"ל דם רק זה אדום אינו לקותא דהדר' בריא כשאר שרצים ולכך אמר דל"ש דלח' שרצים מדמינן והוי לקותא ולכן אם יש ירוקה טריפה ממ"נ. והנה דעת הט"ז דאפי' לא עברה שינוי מראה כל ב' קרומים רק קרום ראשון טריפה והפר"ח דעתו דבעינן כל ב' קרומים דהא נקב קרום אחד כשר ומדברי רשב"א בחדישיו דכתב דלא קתני גבי נפלה לאור ריאה משום דירוק ככרתי כשר מדר"ן וירק כמוריקא בלא"ה בלי נפלה לאור אסור מחמת שינוי מראה וקשה הא מחמת שינוי מראה בעינן תרי קרומים משא"כ נחמר' באור אפילו במשהו כמש"ל כל מפורשים ועי' סי' נ"ב. ועל כרחך צריך לומר דגם בשינוי מראה אין צריך רק קרום עליון דשדי תכלה בכולי' כמו שכתב הט"ז והדברים מוכרחים ודו"ק: והנה בהלכות מילה השמיט הרמב"ם ועור וש"ע דאם מלה בנה פעמים ושלש שהוחזק למות ורואין בולד הנולד סימני אדום או ירקון דמותר למולו ש"מ דסבירא לי' דאין לסמוך עליו ור"נ לא ידע שכבר החזיק אבל אם ידע לא היה סומך בספק סכנה ואם כן צ"ל דפה בריאה ליכא ריעותא אבל בריעותא כמו מכה בדופן לא סמכינן וצ"ע:

או שהיא ירוקה. עיין ט"ז ופמ"ג ועיין בתשובת נו"ב חלק יו"ד סימן י' ועיין בספר ב"א סימן ז':

לבנה כבקעת. [עיין בתשובת ח"ס סימן ל"ד אודות ריאות של כבשים נמצא עליהם כעין זהרורית מראה לבן וחתכו בתוך בשר הריאה בעומק ושם נתלבן יותר ויותר עד שמגיע לבשר יפה. וכתב הנה חזרתי על כל ספרי האחרונים שאחר הש"ך וכולם אוסרין. בספר אורח מישור ובתב"ש ובפרי תבואה ולדעתי אין צורך לטעם שאין אנו בקיאים במראה אופתא ובקעת לבן אלא בלא"ה כיון שהעלה התב"ש שכל מראות שלא נתפרשו בהדיא להיתר אסורים והגם דבנו"ב פליג אך בקונטרס הראיות שבסוף ספר פרי תבואה סימן נ"ג כתב שהגאון חזר בו וראוי היה לחזור בו דאין אנו בקיאים בבשר שהרופא גורדו וכל שינוי מראה שלא נתפרש להתיר צריכים אנו לחוש שמא הוי נתמסמס (עמ"ש בסי' מ"ג סק"ה ובסי' נ' סק"ג) א"כ פשיטא שאפי' זהרורית לבן פסול אך לפי לשון השאלה שבעור אינו רק זהרורית כעין לובן ובבשר הריאה מתלבן יותר א"כ הוא יש לקלוף העור ולראות אם ישאר אח"כ בלבנוניתו כי יש לתלות שהמכה הוא בפנים הבשר וע"י הבשר נראה זהרוריתו בעור וכה"ג אמרינן במראה פסולה שמחמת מוגלא שתחתיה כשירה ע"ש]:

והכי נהוג. עבה"ט ועיין בתשובת גבעת שאול סי' פ"ו שמעשה בא לפניו בריאה שנמצא קמט וחסרון עליה ועלתה בנפיחה באופן דכשירה כמו שנתבאר לעיל סימן ל"ו ס"ס בהגהה רק שהיה מכה בדופן כנגדה דהיינו שנשבר הצלע וחזר ונקשר שאשי"י וכתב דיש להתיר אפי' שלא במקום הפסד מרובה ולא דמי להאדימה דהאדימה גרע טפי מחסרון וקמט. ואח"ז ראה בתשובת ב"ח סי' ק"ל שכתב בזה להטריף והוא ז"ל השיג עליו והעלה כמו שפסק בתחלה להתיר והסכימו עמו בעלי הוראה ע"ש:

(סימן ל"ח ש"ך סק"ד) וכן הוא בעט"ז. ומ"מ י"ל דאם יש כמה גווני מראות פסולות בעי' שיחזרו למראה ריאה ממש עי' ט"ז סק"ב ודו"ק:

כרכום. פי' ר"מ בסת"ה בין כרכום גופיה בין כהדברים שנצבעים ממנו ע"ש:

כשותא. הוא ג"כ צבע גע"ל וכתבו הפוסקים והאחרונים דירוק כזהב או שעוה או ככנף של טווס או כהורקת פני אדם החולה שנקראת בל"א גע"ל זוכ"ט הכל הוא מין ירוק גע"ל וטרפה וע"ל סי' מ"ד ס"ק ט' ולקמן סי' קפ"ח ס"ק ד' נתבאר דגע"ל כאתרוג דינו כשעוה וה"ה הכא טרפה כדמשמע בתו' ופוסקים דחד דינא אית להו:

כלובן ביצה. כתב בד"מ שמ"כ בשם מהרי"ל דהיינו כלובן ביצה אחר שנתבשלה וכן חלמון ביצה ונראה דבחלמון ר"ל דבין הכא והכא טרפה אבל בלובן ר"ל דוקא אחר שנתבשלה אבל בעודה חיה אינה רק זהרורית וצלולה ולא לבן וכן משמע בסמח"ב:

למראה המותר. ומהרש"ל פא"ט סי' ל"ט כתב שמ"כ שצריך להחזיר דוקא למראה הריאה ממש והסכים כן וכן הובא בבדיקות הר"ץ ור"מ בס' ב"ה השיג עליו וכן מבואר בדברי הרמב"ם ומרדכי וכל בו ורשב"א דאפילו חוזרת למראה המותר בלבד כשרה וכן הוא בעט"ז:

יש מי שאומר כו'. והא דכתב לקמן וכן אם יש בה הרבה גונים מאלו מראות הכשרות כשרה משמע הא מראות הפסולות פסולה מיירי כשהשנוי בעור מחמתן ובל"ח דף קנ"ז ע"ב לא כתב כן וכ"פ כל האחרונים בבדיקותיהם והב"ח דהיכא דאין השנוי בעור מחמת המראות עצמן כשרות:

או ירוקה ככרתי. וכתב מהר"ש שם שמ"כ בהג"ה בשם מהרי"ל כללא דמילתא ירוק הנקרא בל"א גרי"ן או בלא"ו כשר וירוק הנקרא בל"א גע"ל טרפה ע"כ וכן נראה עיקר עכ"ל וכ"כ האחרונים ופשוט הוא:

כשרה. וכתב בבדיקות הר"ץ דמראות הכשרות אינן כשרות עד שיתלבנו קצת בנפיחה ולא נהירא וכן השיג עליו ר"מ בב"ה וכ"פ מהרש"ל פא"ט סי' ל"ט:

וי"א אם יש מכה כו'. ומהרש"ל פא"ט סי' כ"א הכשיר אפילו יש מכה בדופן:

טריפה. וכתב הר"ץ ע"ש הר"ר טעביל ומהרא"ק דהכא אפילו משתנה למראה ריאה ע"י נפיחה טריפה כיון דבא מחמת הכאה שהוכתה בדופן וכ"פ הב"ח ור"מ בס' ב"ה השיג על זה וכן נראה עיקר וגם בדברי הרא"ש ורבינו ירוחם משמע לכאורה הכי וגם כיון דבלאו הכי הרבה פוסקים מכשירים אפילו אינו עולה בנפיחה וכן הוא דעת מהרש"ל וכמ"ש בסמוך אין להחמיר:

או שהיא ירוקה. רש"ל כתב וז"ל מ"כ בשם מהרי"ל עוד יש מראות אחרות ששם ירקות עליהם וטריפה והן ירקרק כמו הכנף של טווס שנקרא בל"א פאווי"א וכשעוה וכזהב וכעין הורקת פנים שקורין גע"לזוכט כללא דמלתא ירוק הנקרא גרי"ן או בלא"ו כשר והנקרא גע"ל טרפה אבל מה שמצאתי עוד כמראה צב שקורין קרי"ט שטייי"ן וכעין עין או כמראה וויינקש"ל טריפה ולא נהירא דאין להוסיף על הטריפות שלא מנו חכמי' ובפרט אינה אדומה ממש אלא מראה וויינקשי"ל ואף אם הוא אדומה הלא אדומה כשירה בכל ענין עכ"ל:

למראה המותר כו'. משמע אע"ג דאין מתלבן כמראה הריאה ממש אלא נתהפך לגוון המותר ורש"ל הבי' בשם הג"ה אחת מראות הפוסלות צריכין להיות ע"י הנפיחה ממש כבשר הריאה ואי לא טרפה וכ' רש"ל ע"ז דיפה כתב כיון שאפי' בליבון ממש עלה על הדעת לאסור כמ"ש הרא"ם בשם ר"י אלא שאנו תופסין דברי רבינו האי שכל המראות החוזרות ע"י נפיחה כשר ע"כ מסתמא לא מקלינן להכשיר אלא במתלבנות ממש כמראה הריאה בתחלתה ולא בענין אחר כלל עכ"ל ונלע"ד דהא גם במראה הכשר יש קצת לקותא כמ"ש הטור (אבל) [אצל] יש בה הרבה גוונים דה"א כיון שנתקלקלה דטריפה קמ"ל דלא מ"ה כל שיש בה מראה אסורה צריכה להיות בבירור בהכשר בלא שום לקותא:

כמראה הכחול. כצ"ל והוא מראה לאזו"ר ודומה לרקיע כ"כ בבדיקות:

ויש אומרים אם יש מכה בדופן כו'. הוא דעת רבינו אפרים שמביא הרא"ש והטור וכתב רש"ל עליו ומה אעשה שרוצה להכריע נגד כל הגדולים הראשונים והאחרונים דפירשו כשירה בכל גווני דאדומה וכ"כ ב"י דזה כשר לכל שאר הגדולים וע"כ במקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהם ונראה דאפי' לרבינו אפרים דמחמיר כשיש מכה בדופן מכל מקום מודה באם אחר הנפיחה חוזרת למראה ריאה דמאי שנא ממראות הפוסלות דקים להו דהויין מחמת לקותא והויין כנקובה אפ"ה כשהן חוזרות למראה ריאה דכשר וה"ה בזה דחוששין לנקב מחמת שהאדימה ושלטה בה מכה שבדופן ואלו לא האדימה אין איסור מחמת מכה שיש בדופן וכל שאזל האודם אחר הנפיחה ה"ל כאלו לא היתה אדומה כלל ותלינן האודם במידי אחרינא וכנ"ל מדברי הרא"ש והטור שמחלקים לרבינו אפרים בין אדומה ממילא דכשר ובין האדימה מחמת מכה שבדופן דטריפה וכי היכי דבממילא מיירי בכל ענין אפי' אחר הנפיחה ה"נ במחמת מכה הוא האודם בכל ענין ואז דוקא טרפה ובהגהות הר"ץ בבדיקות כתב בטריפות דהאדימה לרבינו אפרים לא מהני מה שמתלבן אחר הנפיחה וכתב שכ"כ מהר"ט ומהרא"ק וכ"כ בי"ד סי' ל"ט עכ"ל והנה משיבתן של הקרובים לפנינו דהיינו דברי הטור אתה למד שגם הרחוקים ממנו שאין מפורסם לנו דבריהם שהוא אינו אמת דהיכן כתב הטור לדבר זה ואדרבה לכאורה מוכח להיפך בסי' זה וכמ"ש בסמוך ובודאי גם מהרא"ק ומהר"ט שהביא בודאי טעה בדבריהם שלא כתבו כן ומהי תיתי לן להחמיר בחשש לקותא זאת טפי מכל לקותות שכתב הרא"ש בפא"ט בהדיא שאין שום שינוי פוסל אלא אחר הנפיחה ומכ"ש שכבר נתבאר שטריפות זו הוא היתר גמור לכל הפוסקים זולת רבינו אפרים והרא"ש בודאי אין לצדד בו להחמיר כלל. מ"כ הג"ה אחת קבלה על מראה שחור שאינה לקותא אלא עד שיכנס תוך ב' הקרומים נכנס בבשר ואומר אני ישראל מברונא שאין לסמוך על הדבר שאינו לא בגמ' ולא בפוסקים עכ"ל והביאו זה רש"ל בספרו ובד"מ ונ"ל פשוט שהרב מהר"ר ישראל מברונא חולק על כל מה שזכר תחלה. דהיינו גם מ"ש שיכנס לקרומים דאף) שאין נכנס לקרומים כלל) אלא המראה מלמעלה על הריאה היא מראה פסולה וטריפה דאי לא חלק רק על מה שכתב ונכנס בבשר לא היה לו להזכיר הקרומים כלל וכן נראה מדברי התלמוד והפוסקים שלא זכרו אלא מראה הריאה ולא זכרו שיקלוף עור העליון ויראה בתחתון אם נכנס בו המראה. ועוד ראייה ממה דאיתא פא"ט (דף מ"ה) דר' ירמיה לא רצה להכשיר ריאה בשוקא דקיימי צמחי צמחי וג"כ לא רצה להטריף כיון דלא שמיע ליה מרבו כמו שפירש"י שם משמע דס"ל לעצמו לאיסור אע"ג דלא ראה הצמחים רק מבחוץ ושמא לא נכנסו לקרומים כלל ממילא לדידן הוה כן במראות פסולות אליבא דהלכתא שלנו וכן מצינו בדרוסה סי' נ"ז סעיף י"ג משיאדימו הסימני' ומשמע אף אם האדים עור א' לחוד מטעם דזיהרא מיקלי קלי וסופו לינקב ה"נ כן הוא בלקותא דמראה שחור וכן בסי' נ"ב שנחמרו בני מעיה אפי' מבחוץ לחוד וכ"כ הר"ץ בהג"ה בדיקות אלא שיש מי שחלק עליו להכשיר באם לא האדימו שני העורות ולא דבר נכונה. כתב עוד באותה הג"ה מעשה בריאה שהיתה על גבה חוט אחד [שחור] עב כב' חוטין וארוך כשיעור אצבע ובדקתי במשמוש היד והיה בראש החוט בועה אחת מלאה מוגלא והרגשתי שהיה בו דם כמו בגידי הצואר וחתכתי החוט למטה עד שיצא הדם לראות אם ישתנה ללובן ונשאר המראה כבתחלה והטרפתיה ברעגענשפור"ק עכ"ל. עיין מ"ש בסימן (ל"ב) [ל"ט] בסופו. דבר פשוט שגם בעוף פוסלים המראות כמו בבהמה וכן ראיתי בשם רש"ל:

(סימן ל"ח סעיף א') ריאה שנמצא בה כל שהוא שחור כדיו טריפה. בט"ז הביא הג"ה א' שכתב קבלה על מראה שחור שאינה לקותא עד שיכנוס תוך ב' הקרומים והבשר. והט"ז פסק דאף שהמראה לא נכנסה בתוך הקרום רק עומדת מלמעלה נמי טריפה. והפר"ח מסיק דעכ"פ בעינן שיכנוס המראה לתוך ב' הקרומים. והנה לכאורה יש להקשות על הפר"ח מהא דאיתא בש"ס פא"ט (דף מ"ו) אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה ואסיקנא אלא לא שנא. ופסק הג"ה סעיף ד' כהרא"ש ור' אפרים דלא שנא וטריפה. וכ"פ התוס' בשם ר"ח וש"פ. ולדעת הפר"ח קשה האיך סברא להטריף במראה אדומה הלא אין ניכרת הלקותא רק בעור החיצון דעור הפנימי בלא"ה אדום. כדאיתא בש"ס ופוסקים וכמ"ש ס"ס ל"ו וכדאמרי' בושט סי' ל"ג ס"ה דאם שניהם אדומים אין כאן לקותא רק בעור א' וכמ"ש הרא"ש ריש פא"ט. ומש"ה יש פוסקים שם להקל. אך לאחר העיון היטב בש"ס ורש"י שם מוכח להדיא דלמ"ד דטריפה בהאדימה הוא משום דזה בא מחמת צרירת דם של הריאה ע"י מכה וחשיב לעור הריאה עור גמור שא"א להאדים העור מבחוץ בלא נקיבת עור הריאה מצד פנים וסופו לינקוב כולו ולצאת. אם כן מתחיל הלקותא מבפנים ושולט בב' הקרומים ואתי שפיר. וטעם הג"ה זו שמביא הט"ז נלענ"ד משום דיש להבין הא דאמרי' בש"ס דשחור אדום הוא אלא שלקה. וקשה הא שיטת רוב הפוסקים והש"ע והג"ה מכללם דאדומה בלא מכה בדופן כשירה דלאו מחמת מכה היא אדומה. וא"כ היאך אפשר שיעשה מאדום כזה שחור כיון שאדום הדרא בריא וכשנעשה שחור הוא נלקה. וצ"ל דהכי קים להו דשחור בא מחמת אדום שלקה מקודם דהיינו שנצרר הדם שבתוך בשר הריאה ונקב עורה מבפנים ואדום זה לא הדרא בריא ונלקה ונהפך לשחור. והכי איתא בנדה (דף י"ט) דדם מכה כשנעקר משחור. וא"כ אם כך היה הוה צריך להיות שחור בב' הקרומים והבשר ששם נצרר הדם ונהפך לשחור. וכיון שלא נמצא שחור רק למעלה בידוע שאינו בא מכח אדום שלקה ונצרר הדם וניקב העור מבפנים. אלא בא מחמת צרירת דם או כה"ג בריאה מבחוץ וכשירה. זהו הנ"ל להליץ בעד הג"ה זו:

(ש"ע סעיף ג') יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא כשהשנוי הוא בעור מחמתו ולא מחמת המוגלא או דם נצרר כשירה. הנה המחבר שכתב זה בשם יש מי שאומר אזיל לטעמיה שכתב בב"י בסוף הסי' וז"ל ואע"פ שהר"ן כתב דברים אלו בשם הרא"ה ולא חלק עליהם לא ראיתי לאחד מהפוסקים שחילק בכך עכ"ל. אבל יש לתמוה עליו שהוא עצמו כתב בר"ס זה בשם הרמב"ם. כל אלו המראות אינן פוסלות כו' וממרס בה בידו כו' והוא מ"ש הש"ע סעיף ב'. וכתב הב"י על זה דמש"ה דממרס דשמא שום ליחה היא על הריאה שמשנה מראיתה וכי מרס בידו עליה תעבור ותשאר הריאה בגווני הטבעי עכ"ל. הרי שגם הרמב"ם ס"ל הכי. ועוד דמאי שנא מאטום שאם נמצא בו ליחה מותרת דבחיי הבהמה אפשר שהיתה הליחה יוצאת ע"י כיחה וניעה כמ"ש סי' ל"ו ובש"ך שם ס"ק כ"ו. וכה"ג איתא בהלכות גדולות והרשב"א בתה"א (דף ל"ו) והטור והג"ה סי' מ' גבי מחט בלב. ע"ש ס"ג בהג"ה. והכי מוכח לפענ"ד בש"ס ורש"י ורא"ש ורשב"א בתה"א וש"פ גבי ריאה שהאדימה דכשירה כמ"ש סעיף ד'. ואף דהאדימה לא הוי לקותא דהאדום בא מחמת צרירת דם שלה. רק אי לא אינקיב העור מבפנים ש"מ דאם בא השנוי מראה מכח מוגלא או דם נצרר כשר וזה ברור. ועי' רש"ל פא"ט סי' כ"ג: ועיין בשו"ת נודע ביהודה סי' י' דמסיק דיש להתיר כל המראות שאינן מוזכרים בגמ' וכל מראות המותרות בהפס"מ לא חשבינן ריעותא לגבי תרתי לריעותא. רק בהאדימה יש להחמיר:

או שהיא ירוקה. עבה"ט ועיין בנ"ב סי' יו"ד בדין מראות הריאה שלא חשבו בש"ס והארכתי בזה בספרי ב"א סימן ל"ח ס"ק נ"ח ע"ש:

והכי נהוג. עבה"ט ועי' בנ"ב סימן י"ג בדין שינוי מראה בבשר שכתב דאם גם מקצת הבשר לקוי אף שלא שלט רק במקצת האבר והשינוי מראה בכל האבר טרפ' והבאתי בספרי ל"ח ס"ק נ"ח ובש"ה שם סי' ק"א ושם הבאתי שהגאון ז"ל תבריה לגזיזיה בכתיבת ידו בגליון היו"ד שלו וחזר והודה לדברי אא"ז הת"ש שמחמיר בשינוי מראה לבד כשיש לחוש שהוא בשר שהרופא גורדו שהרי הוא כבשר המת ואין לומר שאין כאן לקותא בבשר רק שינוי מראה לבד וע"ש ועיין בנ"ב שם דשינוי מראה באבעבוע ובפרט מראה שחור ודאי יש להטריף אך רק גבוה מעט אין נחשב לקותא בבשר אם לא היה משונה יותר משאר בשר להיות רך או נימוח קצת ע"ש. ואם האשה מכתשת שמורה שאמר שהיה שם בועא והיא מכחישתו אין נאמן לאסור אעפ"י שבאה להורות לפניו שאז הוא נאמן כמבואר בסימן קפ"ה היינו על מה שאומרת בשמו אבל כשיש הכחשה בגוף הדבר לא עדיף מע"א דעלמא. וע"ש שכתב שמחמת השינוי מראה לחוד ג"כ אין מקום להכשיר רק בהפ"מ דהא יש לחוש שהשינוי מחמת שנפלה לאור אף שלא ידענו כמ"ש הש"ך סי' נ"ב ומ"מ כיון שכבר הותר וגם נתערבו כלים יש להתיר ע"ש סי' י"ד:

(סימן ל"ח סעיף ב') כל אלו המראות אינם פוסלות. כתב ש"ך ס"ק ד' ומהרש"ל פא"ט סימן ל"ט כתב שמ"כ שצריך דווקא להחזיר למראה הריאה ממש ע"ש. ומהרא"ש פא"ט מוכח דע"כ א"צ מראה הריאה דווקא דכתב וז"ל ור"ח פי' ל"ש וטריפה והא דקיי"ל אדומה ככשירה חולק ר"י דמיירי שחוזרת ומתלבנות ע"י נפיחה ולא נהירא דכל מראות פסולים בריאה אי מתלבנות ע"י נפיחה כשרה עכ"ל וא"א דצריך דוקא מראה בשר הריא' א"כ לא מק' הרא"ש מידי דלמא לעולם כשיטת ר"ח וכמו שמחלק ר"י אלא שבזה יש חילוק בין אדומה לשאר גווני' דשאר מראות הטריפות צריך דווקא מראה בשר ריאה ממש ובאדומה דכשרה אפילו אינה חוזרת אלא למראות כשרות דהיינו ירוקה או ככוחלת נמי (טריפה) כשרה והא דקא' הכא ל"ש וטריפ' מיירי שעומד כך באדמימות אף לאחר נפיחה וע"כ צ"ל דגם שאר מראות פסולות אם חזרו למראות כשירות נמי כשרה ומקשה הרא"ש שפיר: