א
באיזו מין צריך לשחוט הורידין. ובו ב' סעיפים:
בעוף צריך לשחוט הורידין (פי' חוטים שמהן יוצא הדם וינ"י בלע"ז) או לנקבם בשעה שהוא מפרכס שעדיין הדם חם כדי שיצא ולא יתקרר בתוכו ואם לא עשה כן לא יצלנו שלם ואם צלאו שלם ישליך הורידין ויחתוך סביבם כדי נטילה שהוא כעובי אצבע: הגה ואם נמלח כך מסירין אח"כ החוטין ושרי (ועי' ס"ק ו') ויש מחמירים לקלוף סביב החוטין (אגור בשם מהר"י מווין) : ואם בשלו שלם מחטט ומנקר החוטים והשאר אם יש בכל מה שבקדרה כדי לבטל הדם שבכל החוטין בס' מותר: הגה ואם הסירו הראש ממנו לא מקרי שלם (מרדכי והגהות אשיר"י ואגור ותשובת מהרי"ל סימן נ"ח ע"ש) ולכן נהגו להסירו מן העופות השלמות ועיין לקמן סימן ע"ו אם לא נשחטו הורידין:
ב
הבהמה אין צריך לנקוב הורידין בשעת שחיטה מפני שאין דרך לצלותה שלימה אבל אם רוצה לצלותה שלימה צריך לנקוב ורידיה בשעת שחיטה ואם לא נקבם אסור לצלותה או לבשלה שלימה: הגה ואם צלאה או בשלה שלימה דינה כמו בעוף (בית יוסף לדעת כמה פוסקים) וסתם עוף נשחטו הורידין וסתם בהמה לא נשחטו וכל זה כשיצא דם בשעת שחיטה אבל אם לא יצא דם אין חוששין לשחיטת הורידין דהא לא נתעורר הדם לצאת (ר"ן פ' השוחט בשם רשב"א והוא במשמרת הבית דף כ'):
באר היטב יורה דעה
כ״ב
א
לנקבם. וכתב בש"ך אפילו היה דעתו בשעת השחיטה לנתח אבר אבר מ"מ הואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דלמא ממליך עליה ויצלנו שלם ולפחות צריך לשחוט שני ורידין. כ' פר"ח לכן כששוחט יטה הסכין מעט לצדדין כדי לשחוט הורידין:
ב
שלם. וכ' בש"ך מיהו אם לא נקבן בשעת שחיטה מותר לצלותו על ידי שיחתוך הורידין עם הבשר שסביבותיהם מן הצואר וכן נראה מהאי דמסירי' הראש בעוף עכ"ל:
ג
אצבע. פי' רוחב אצבע וכ' בש"ך ואף לדידן דקיי"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' מ"מ כאן סגי בנטילה וע"ל סימן ס"ה ס"א וסימן ע"ו ס"ג מדין חטיטת שאר חוטין ודוקא בורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה משא"כ בחוטין שבצואר סגי בקליפה והחילוק יתבאר שם בסימן ס"ה בהג"ה:
ד
החוטין. וכתב בש"ך ואף קליפה זו אינו אלא חומרא בעלמא ודלא כהב"ח שאוסר במליחה כדי נטילה בלי טעם ועוד תימה על הב"ח שהרי בסי' ע"ב גבי לב הסכים להרב דסגי בקליפה ובזה ודאי לא גרע ורידין מלב:
ה
מותר. וכתב בש"ך מאחר דלא ידעינן כמה נפיק צריך לשער נגד כל החוטין וע"ל סימן ס"ה ס"א בהג"ה והנה בט"ז כ' לדידן דקיי"ל חתיכה עצמה נעשה נבילה אפילו בשאר איסורים הכא צריך שיהא ס' באותו עוף לבדו וכן הדין לקמן בסימן ע"ב גבי לב אבל בש"ך כ' דלא דמי כאן ללב ע"ש וכתב הש"ך לפי היש מחמירין דלעיל היה צריך כאן ס' נגד הקליפה ג"כ. דהא כבר נאסרה במליחה אלא כיון דאינו אלא חומרא בעלמא סגי בס' נגד הדם:
ו
הורידין. וכ' בש"ך מיהו בבהמה צריך לחתוך הצואר לשני חתיכות וכתב בט"ז שמעתי מאנשי מעשה שהיו על סעודה והיה שם עוף שנצלה עם הראש ולא היו רוצים לאכול מזה העוף:
ז
שלימה. וכ' בש"ך ואין חילוק בין בהמה גסה לדקה:
ח
לצאת. וכ' בש"ך ויש אומרים אפ"ה צריך לחתוך אבר אבר וכתב מהרש"ל ואין אנו נזהרים לנקבם או לשחטם בשעת שחיטה וצריכין אנו לדברי ר"ת דדי בהסרת ראש:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
משנה חולין דף כ"ז וכרב יהודה וכדמפרש רב יהודה שם בגמרא דף כ"ח
ב
שם בגמרא
ג
הרשב"א בת"ה
ד
טור בשם אביו הרא"ש
(°) ועי' לקמן סי' ע"ב סעי"ב בהג"ה
ה
טור וכ"כ הרשב"א
ו
הר"ן וכן הכריע הב"י (ועיין סק"ט)
ז
מבואר במה שציינתי בריש הסימן:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
בעוף כו'. דסוגיא דגמ' כר"י ובפ"ק דברכות (ח' ב') הזהרו בוורידין כר' יהודה:
ב
שעדיין כו'. גמ' שם:
ג
לא יצלנו כו'. בתוספתא ר"י פוסל עד כו' וכן מתני' כולו דיעבד הוא וקתני רי"א עד כו' וכן בברייתא ת"כ דר"ח שחט שני כו' רי"א בעוף כו' והא דל"ק בגמ' פוסל בהדיא משום דבתקנתא סגי שאינו צולה שלם מיהו עיכובא הוא שאם צלו כלו נאסר. ר"ן:
ד
(ליקוט) ויחתוך כו'. אע"ג דכבכ"פ מ"מ כיון שאין החוטין יוצאין מידי דמן לאחר שנטלו מן האור בולע ואז אין כח בחמימות הבשר לפלוט מה שבלע ודינו כמו הם בהם דאוסר כדי נטילה. ת"ה (ע"כ):
ה
כדי כו'. עתוס' לקמן צ"ו ב' ד"ה עד כו' ואפי' כדי כו' וע"ל סי' ס"ה ס"א בהג"ה:
ו
ואם נמלח כך כו'. דאמרינן כבכ"פ כמ"ש בפ"ז דפסחים (ע"ד) גבי לב וע"ל סי' ע"ב ס"ב בהג"ה ולדבריו גם בצלי כן ועש"ך ופר"ח:
ז
ויש מחמירין כו'. דס"ל דכאן לא שייך כבכ"פ ודי בקליפה כמו כל איסור במליחה וע"ל סי' ק"ה ס"ט ובהג"ה:
ח
(ליקוט) ואם בשלו שלם כו'. דלא כהראב"ד שאוסר אפי' שחט הורידין אם בשלו עד שיחתוך כל החוטין שבגוף ומ"ש בפג"ה (צ"ג א') תרי משום דמא ל"ד אבל בת"ה סתר דבריו ע"ש וכן הר"ן והרא"ש ע"ש ושם (ע"כ):
ט
כדי לבטל הדם. כ"כ הר"ן. ובת"ה וטור כדי לבטל כל החוטין כמש"ש צ"ז ב' פשיטא דבדידיה כו' וכ"כ בהג"ה לקמן סימן ס"ה ס"א:
י
הבהמה כו'. הרא"ש שפי' דז"ש הואיל וצולהו כו' ול"ק לפי שצולהו אלא בעוף אפי' רוצח לחתכו צריך הואיל ודרך לצלותו שלם משא"כ בבהמה וזה שמחלק בין עוף לבהמה ולא חילק בעוף גופא:
יא
וסתם כו'. שבודאי עשו כדין כמ"ש בכמה מקומות חזקה כו':
יב
וכ"ז כו'. דאיסורו הוא משום דם האברים וכל שלא פירש מותר ועברא"ש שם פ"א סי"ט:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב:א׳
א
א) [סעיף א'] בעוף צריך לשחוט הורידין וכו' דתנן במס' חולין (דף כ"ז ע"א) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין ואמרינן בגמ' (דף כ"ח ע"ב) לא אמר ר' יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה כיון דמנתחא אבר אבר לא צריך. וכתבו התו' והרשב"א והרא"ש והר"ן דכר"י ק"ל כדאמרינן בפ"ק דברכות (דף ח' ע"ב) הזהרו בורידין כר' יהודה. והטעם כתב הרא"ש משום דאם לא שחט הורידין היה דם נשאר ואינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלי כל זמן שהעוף שלם. ב"י יעו"ש. וע"כ פסק כן בש"ע.
כ״ב:ב׳
א
ב) שם. בעוף צריך לשחוט הורידין וכו' ואפי' דעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר הואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דילמא מימלך עלויה ויצלנו שלם. כ"כ הפו' ש"ך סק"א. פר"ח או' א' כריתי או' א' חכ"א כלל ו' או' י"ב.
כ״ב:ג׳
א
ג) ומשמע דבמקום שאין נוהגין לצלות העוף שלם א"צ ליזהר בכל זה דהדם יוצא ע"י מליחה או צלייה ואפי' אם לא הסירו ממנו רק הראש לא מקרי עוד שלם כמ"ש בהגה סוף סעי' זה. וכ"כ השמ"ח או' א' דלא נהגו האידנא לשחוט או לנקוב הורידין בשעת שחיטה דתמיד מסירין הראש מהגוף בעוף ומנתחין אבר אבר בבהמה קודם מליחה או צלייה אפי' בגדיים וטלאים הדקים עכ"ל וכ"כ הכריתי שם לדידן דלא שכיח שצילהו עם הראש אין לחוש לכתחלה לשחוט ורידין. וכ"כ השפ"ד או' ב' חכ"א שם. זב"צ או' א'.
כ״ב:ד׳
א
ד) גם לגבי בשול מנהגינו להסיר הראש ולנקר כל החוטים של הדם שבצואר ואח"כ מבשלים אותו שלם ובזה אין פקפוק כלל. זב"צ או' ב' והיינו לחומרא בעלמא כי כיון שהסירו הראש קודם מליחה או צלייה א"צ עוד לזה כמ"ש באו' הקודם. ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' ג' בהגה.
כ״ב:ה׳
א
ה) מיהו מה שנהגו במדינתנו בכל נשואין שיהיה שמביאין תרנגול ותרנגולת שלמים לצירך חתן וכלה שיש להם סי' טוב בזה (עיין גיטין נ"ז ע"א) ומנקרין הורידין וחוטי הדם של הצור מהם ומולחים אותם ומבשלים אותם עם הראש שלמים זה המנהג לא יכון לפי' השמ"ח או' א' ותב"ש או' ה' יעו"ש והיינו משום דחושש לסברא יחידאה שהביא בש"ע סי' ע"ו סעי' ג' וז"ל ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין וכו' יעו"ש ומשו"ה כתב השמ"ח שלא למלוח ולבשל העוף עם הראש שלם אפי' בניקור החוטים אבל אנן בדידן ק"ל כסתם הש"ע שם שכתב קודם לזה וז"ל לא ניקב הורידין וכו' ואם ניקר הבשר מחוטי הדם אוכל אפי' בלא מליחה חי או צלי ואפי' כולו כאחד וכו' וע"ז נתייסד המנהג ואין לפקפק. זב"צ או' ג' ומיהו צריך לנקוב עצם הראש כנגד הקרום וינקוב גם הקרום עד המוח וימלח ויניח הנקב למטה כדי שיזוב הדם ואם לא עשה כן אז הקרום והמוח אסורים והשאר מותר כמ"ש לקמן סי' ע"א יעו"ש.
כ״ב:ו׳
א
ו) שם. בעוף צריך לשחוט הורידין. וצריך לשחוט לפחות ב' ורידין. ש"כ סק"ב בשם כמה פו' פר"ח או' ב' לה"פ או' א' והרמב"ם בפי' המשנה כתב ורידין הם ב' גידין דופקים בצואר על שני צידי קנה הצואר וכו' ולכן אנן דלא בקיאין בהו כ"כ צריך לשחוט כולם. כו"פ או' א' תב"ש או' ב' ובשמ"ח או' ב' שפ"ד או' ב' רק מה שבתוך העצם אינו בכלל זה. מנ"י או' א'.
כ״ב:ז׳
א
ז) ולכן כששוחט יטה הסכין מעט לצדדין כדי לשחוט הורידין. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' א' או לשחוט מעט יותר כדי שישחטו הורידין.
כ״ב:ח׳
א
ח) שם. או לנקבם בשעה שהוא מפרכס וכו' בב"י (סוף הסי') הביא דעת קצת פו' שאם לא שחט כל הסימנים אלא רובן ורוצם לצלות שלם שצריך לחתוך אותם ג"כ כמו הורידין ודחה אותם שא"צ לעשות כן ובד"מ או' ה' כתב שיש איסור בדבר דנראה כשהייה בשחיטה כמו לקמן סי' כ"ג סעי' ה' ואפי' בדרך שאין שייך לומר כן כגון לנקבן בקוץ לא ראיתי לשום אדם לחוש לזה ואפשר משום שגם בורידין לא נהגו כן יעו"ש. ט"ז סק"א. ומיהו מ"ש שגם בורידין לא נהגו כן היינו משום דנוהגין לחתוך הראש קודם מליחה או קודם צלייה כמ"ש לעיל או ג' יעו"ש וכ"כ המש"ז או' א' וכתב שם המש"ז דכל שלא חתך השנים בעוף אף שחתך הורידין צריך להסיר הרא"ש יעו"ש והיינו קודם מליחה או קודם צלייה כנז'.
כ״ב:ט׳
א
ט) שם. ויחתוך סביבם כדי נטילה. וא"צ ס' שאינו מפעפע בכולו בצלי. כ"כ הרא"ש והטור ורי"ו נתיב ט"ו ריש או' כ"ה והרשב"א בתה"ב. ואף לדידן דק"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' סגי בנטילה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' זב"ת או' ז' ועיין לקמן סי' ס"ה בהגה סוף סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
כ״ב:י׳
א
י) שם. כדי נטילה. דוקא באלו הורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה אבצ בחוטין שבצואר הרי כתב הרב בהגה לקמן סי' ס"ה סוף סעי' א' דסגי בקליפה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ה' וטעם החילוק שיש ביניהם ית' שם בס"ד.
כ״ב:י״א
א
יא) שם. שהוא כעובי אצבע. פי' רוחב אצבע כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ד' ט"ז סק"ג. לה"פ או' ג' בל"י או' ג' זב"ת או' ז' ור"ל רוחב אגודל דכ"מ שנזכר בפו' אצבע הוא אגודל. מש"ז שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.
כ״ב:י״ב
א
יב) שם הגה. ואם נמלח כך מסירין אח"כ החוטין ושרי. דאמרינן כבולעו כך פולטו ויש מחמירין ס"ל דהוי כמו דם בעין ולא מיקרי דם פליטה. ט"ז סק"ד. ור"ל דעה קמייתא סוברת דמליחה קל מצלי ואמרינן כבכ"פ ויש מחמירין סוברים דהוי דם בעין ובבעין לא אמרינן כבכ"פ כמבואר בסי' ס"ט ומ"מ אף לדידן די בקליפה אף דאנחנו אוסרים מליחה בס' כיון דהוי רק חומרא בעלמא. מש"ז או' ד' ומיהו מ"ש דאנחנו אוסרים מליחה בס' היינו דעת מור"ם ז"ל לקמן בהגה סי' ע' סעי' ב' וסי' ק"ה סעי' ט' יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד.
כ״ב:י״ג
א
יג) שם בהגה. ויש מחמירין לקלוף ואף קליפה זו אינה אלא חומרא בעלמא דלא כהב"ח שאסר במליחה כדי נטילה. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' והפליתי או' ג' כתב דהחוטין או הורידין בעצמן הם הקליפה. וכ"כ בכריתי או' ו' חידושי רע"ק.
כ״ב:י״ד
א
יד) שם. ואם בשלו שלם מחטט ומנקר החוטים והשאר אם יש בכל מה שבקדרה כדי לבטל הדם וכו' ולפי מה דק"ל בסי' צ"ב חתיכה עצמה נעשית נבילה אפי' בשאר איסורים הכא צריך שיהיה ס' באותו עוף לבד ואם לאו צריך ס' נגד כל העוף. ט"ז סק"ה. אבל הש"ך סק"ח כתב דאע"ג דגבי !ל הדבוק בעוף בסי' ע"ב בעינן ס' מן העוף עצמו היינו משום דיש דם בבשר הלב עצמו ג"כ משא"כ בורידין דאין בהם דם בעצמן רק בתוכם יעו"ש בל"י או' ה' וכתב דלא כמנחת יעקב שחולק על הש"ך יעו"ש. וכ"ה דעת הפליתי או' ד' ובכריתי או' ז' דלא בעינן הכא ס' בעוף לבד יעו"ש.
כ״ב:ט״ו
א
טו) שם. כדי לבטל הדם וכו' וא"צ ביטול כנגד החוטין אלא כנגד הדם שבתוכם סגי. פר"ח או' ז' תב"ש או' יו"ד. וזהו לדעת הש"ע אבל הטור כתב כדי לבטל כל החוטין. וכ"כ בד"מ או' ב' וכ"כ הלבוש. ש"ך סק"ט. וכ"כ הקומץ או' ב' דאם בשלו כך מחטט ומנקר להחוטין שבצואר ונגד שאר החוטין שבגוף צריך שיהיה ס' בכל הקדרה לבטלן.
כ״ב:ט״ז
א
טז) שם. כדי לבטל הדם שבכל החוטין וכו' והאגור כתב בשם מהרי"ל שצריך ס' נגד הורידין והקליפה שנאסרה במליחה והב"ד בד"מ או' ב' וכ"כ הב"ח דלדידן דק"ל לקמן סי' צ"ב חתיכה נעשית נבילה בכל האיסורין צריך ס' ג"כ כנגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה יעו"ש אמנם הש"ך סק"י חולק והביא דעת כמה ראשונים דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא במקום שהחתיכה עצמה נאסרה בנ"ט אבל לא בקליפה שאסרו חכמים שהיא חומרא יעו"ש. וכ"כ הלה"פ או' ז' פליתי או' ה' וכ"מ מדברי הפו' שכתבנו באו' הקודם ובעיקר דין חתיכה נעשית נבילה עיין לקמן סי צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
כ״ב:י״ז
א
טוב) שם הגה. ואם הסירו הראש ממנו לא מקרי שלם. והוי כאלו חתכו אבר אבר ודיו ומותר לבשלו ואפי' לא נשחטו הורידין שכיון דצוארו דק וקטן ואין שם רוב דם בורידין די בהסרת הראש ואפי' בעוף שלא נשחט בו אלא סי' א' ולא חתך בסי' השני כלל ונתקרר הדם בתוך סימן השלם אפ"ה די בהסרת הראש ובמליחה אפי' לקדירה. לבוש.
כ״ב:י״ח
א
חי) ומ"מ לא סמכתי על עצמי לאכול אותם החוטין שנמצאים בעוף מלאים דם אחר הבישול אלא אני משליך אותם ואוכל השאר. ורוב מה שנמצאים הוא בירך של עוף ולכך למדתי לאנשי ביתי לחתוך בירכי העוף קרוב לגוף וכן בגף חתיכות כדי שיצא הדם ע"ו מליחה ואף גם זאת אם ימצא חוט מלא דם אני משליכו לחוש לדברי המחמירין ואיני אוסר על אחרים אלא מניחם לנהוג מנהגם. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. שו"ג במחו' או' א' פ"ת לקמן סי' ס"ה או' א'.
כ״ב:י״ט
א
יט) שם הגה. ואם הסירו הראש וכו' ובבהמה צריך לחתוך הצואר לשני חתיכות. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' ט' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' כריתי או' יו"ד. והיינו מפני שצוארה ע"ב. שפ"ד או' י"א. זב"ת או' י"א. וה"ה גדיים וטלאים דאין חילוק בזה וצריך לחתוך הצואר לשנים. שפ"ד שם.
כ״ב:כ׳
א
ך) [סעיף ב'] הבהמה א"צ לנקוב וכו' משמע דכל בהמה א"צ חתיכת ורידין אפי' גדיים וטלאים שצולין לפעמים שלמים כיון שאין דרכן בכך וכמ"ש ב"י וד"מ וכן משמעות הפו' וכן הסכימו האחרונים. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. והיינו אם בודאי שינתחנו אבל אם אינו בודאי צריך גם בבהמה כיון דזמנין צולה ג"כ כאחד. וכ"כ הב"ח. ט"ז סק"ח. בל"י או' ח'.
כ״ב:כ״א
א
כא) שם בהגה. וסתם עוף נשחטו הורידין. שבודאי עשו כדין וחתכו הורידין בשעת שחיטה. ט"ז סק"ט. ביאור הגר"א או' י"א.
כ״ב:כ״ב
א
כב) שם. בהגה. וסתם בהמה לא נשחטו. הואיל ולא הצריכו לשחטן. זב"ת או י"ג בשם הר"ן.
כ״ב:כ״ג
א
כג) שם בהגה. וכ"ז כשיצא דם בשעת שחיטה. שהרי פירש ולא מצא מקום לצאת והו"ל פירש ממקום למקום ואסור. הרשב"א במשמרת הבית דף ך' ע"א. זב"ת או' י"ד.
כ״ב:כ״ד
א
כד) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם אין חוששין וכו' דאיסורו הוא משום דם האיברים וכל שלא פירש מותר. ביאור הגר"א או י"ב.
כ״ב:כ״ה
א
כה) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם אין חוששין וכו' והרא"ה בס' בדק הבית דף ך' כתב דאף כשלא יצא דם צריך לחתוך אבר יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' ולבישול לכ"ע צריך לחתוך אבר אבר. שפ"ד או' י"ג.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
צריך לשחוט וכו' אפי' דעתו מבלי לצלותו כא' רק לנתח' אברים ומ"מ הואיל ודרך לצלותו כאחד צריך לחתוך ורידין דלמא יצלהו כאחד ש"ך בשם פוסקים וצ"ל אף דהוי רק ספק דרבנן דדם שבשלו דרבנן מ"מ הואיל ושכיח לצלותו כאחד אף בדרבנן חיישינן וא"כ לדידן דלא שכיח שיצלהו עם הראש והוי מנתח אברים אין לחוש לכתחילה לשחוט ורידין.
ב
הוורידין עיין ש"ך דכ' בחתיכת שני וורידן סגי ועיין פלתי דכתבתי לדידן בענין כל ורידין
ג
שהוא מפרכס ואם לא חתך רק רוב סימנים א"צ לחתכם כולם דאין הדם נבלע בה' כמו בורידין ואדרב' יש למנוע דנרא' כשהיי' ב"י וט"ז.
ד
ואם לא עשה כן כו' ודעת הרא"ש דאם חתך ורידין מן הצואר ונטל בשר שסביבו עמו תו ליכא למיחש כ"כ הש"ך ופר"ח ובתה"א דף ס"ט לא משמע כן דהדם כבר נתפשט בכל אברים וא"כ מה יועיל נטילתן וכ"כ מחברים הרב' ומ"מ כדאי הרא"ש לסמוך והוא איסור דרבנן כמ"ש:
ה
כדי נטיל' הואיל והוא צלי והיות שאין מזרקי ורידי צוואר כ"כ עבים בעינן נטילה משא"כ בשאר חוטי דם שהן עבים דעת הת"ת דסגי בקליפה עיין פלתי.
ו
ושרי אף דבעי בצלי נטיל' במליח' לגמרי שרי אפי' בלי קליפה וש"ך נתן טעם כבכ"פ ועיין פלתי שכתבתי הגידין בעצמן הם במקום קליפה:
ז
בכל מה שבקדר' תמהו אחרונים למה לא בעינן ס' בעוף לבד כיון דחוטין דבוקים בו ועיין פלתי שהארכתי בזה בישובו כי העיקר הך גופי' אם לא נחתכו הורידין בעת שחי' גופא ספק אם עי"כ הדמי' נתקררים ולא יזובו עוד וא"כ ה"ל ספיקא טובי:
ח
הדם שבחוטין ואי אמרינן הואיל ולא ידענו כמה דם יש בתוטין עכ"צ לשער נגד כל חוטין עיין פלתי די"ל מתוך דברי תו' דהוי רק ספיקא דרבנן לקולא דדם שבשלו דרבנן
ט
בס' וכו' והא דלא בעינן ג"כ ס' נגד קליפת החוטין דהא מתחיל' נמלחו ואסרו כ"ק עיין פלתי דבררתי הטעם באר היטב
י
ואם הסירו הראש ובבהמה שהצוואר רחב צריך לחתוך אותו לשנים. מרדכי ט"ז וש"ך:
יא
הבהמה אפי' גדים וטלאים קטנים מ"מ אין סדר לצלות שלם ש"ך
יב
לצלות' שלימ' נראה אם כל אברים בבהמ' תלוי' אף שהם מחותכים לחתכים רבים מ"מ לא יזוב דם דאל"כ איך אתה מוציא בהמה צלוי' שלימ' הא צריך לנקר אחורי' ולהוציא גיד הנשה וגידי' התלוי' בו וגידי תלב וכל קרומות עד שממש צריך להיות מנותח לנתחים רבים. ועיין רמב"ם בהל' קרבן פסח פ' יו"ד הלכה י"א ובהשגת הראב"ד וכ"מ דס"ל כדי להניח פסח שלם בלי חסרון אבר התירו שומנו של גיד וכיוצא מן הקרומי' וצ"ע
יג
וסתם עוף זהו היה אפשר בזמן רמ"א אבל עכשיו לא הי' ולא נעשה וכ"כ הט"ז
יד
דהא לא נתעור' וכו' ורשב"א במשמר' הבית מביא ראיה דקתנ' ונאכלין בידי' מסואבות ש"מ דלא בעי הדח' דאין מוחזק בדם. וראי' זו דחוי' די"ל במי פירות כמ"ש הר"ן וע' לקמן סי' ס"ט מ"ש שם התו' מסתבר סברתו דמה יועיל חתיכת ורידין שחט וחתך בסימנים ולא יצא דם איך יצא בוורידין:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
הוורידין כתב הש"ך שצי וורידין ואמת שכן הוא במחברי' והוא מתוספתא אבל נראה דלאו כל וורידין רק מיוחדי' וכן כתב התוספת' שוורידין משמע ידועים וניכרים ולא כל ורידין וביאר לנו רמב"ם בפירוש משנ' ורידין הם שני גידין דופקים בצוואר על שני צידי קנה וכו' עכ"ל הרי דוק' אלו כי הם המקור שמשם הדם מתפשט ליכנוס ולבוא. ולכן אנן דלא בקיאין בהו כ"כ צריך לשחוט כול' ולכן סתם הש"ע ולא כתב כמו רי"ו שני ורידין ואף הוא כתב לפחות שני ורידין ונתכוון לורידין הנ"ל ופשוט:
ב
כדי נטיל' ולקמן בסי' ס"ה בחוטין שנצלו אינו אוסר רק כ"ק תי' הד"מ דשם הם עבים ביותר ולפי פשיט' הואיל דדעת מחברי' אם חתך ורידין בצואר אין צריך בשום חוט יותר ניקור וכדומ' כי הכל תלוי בחוט ורידי צואר ובאופן זה איירי לקמן סי' ס"ה והואיל בלא"ה רבו מתירין הקיל בקליפה:
ג
ושרי הרב הש"ך תמה כיון דצלי בעי נטיל' במליח' יהי' עכ"פ קליפה. ע"ש דמחלק בצלי לא אמרינן כבכ"פ דברגע שמסלק מחום בולע ולא פולט משא"כ גבי מליח' וזהו דוחק. כמ"ש הפר"ח ולי נראה דודאי דם בחוטין הוי דם בעין כנוס בכלי ומליח אינו אוסר רק כ"ק א"כ החוטין או ורידין בעצמן הם הקליפ' כמש"ל גבי קשקשי' בסי' ע' וכן בזה. אבל בצלי דבעי נטיל' כעובי אצבע באמת עובי חוטין מצטרף בתוך עובי ההוא. וחנ"נ לא שייך דאין הנאסר יכול לאסור ותמהני מאחרונה שהעלימו מזה עין:
ד
בכל מה וכו' האחרונים תמהו דבעוף לבד צריך להיות ס' דחוטין דבוקים וה"ל איסור דבוק והאריכו והכל דחוק. ומה שנ"ל דהא דאמר ר' יהודא שצריך נקיבה לחוטין בשעת שחיט' וכי זה ודאי דאם לא נעש' בשע' שחיט' דאז הדם מחומ' דודאי לא יצא עוד זהו א"א להחלי' רק סבר' אולי לא יצא וכנוס בתוך חוטין אבל אין כאן ודאי והא דעת ר"י להכשי' בדעבד דר' יהוד' לא אמרה רק לכתחל' וא"כ הוי ספק איסור דרבנן דדם שבשלו אינו אלא דרבנן וכולי האי להחמיר באיסו' דרבנן לא אמרינן. ובזו ג"כ יתיישב מה שתמה הד"מ בב"י דאין משערין רק נגד דם ולא נגד החוטין וכתב רמ"א אטו אנן ידעינן כמה דמים בלעו. והסכים עמו הש"ך ולפי מ"ש התוס' חולין דף צ"ז ע"ב בכחל דאמרינן פשיט' דבדידי' משערין דאי במה דנפק מנא ידעינן וכתבו תוספת דהואיל חלב שחיטה דרבנן הוה ליה ספק דרבנן ומותר וא"כ אף בחוטין דלא ידעינן כמה בלעי ונפק מיניה היותו איסור דרבנן יש להתיר ובזה יש להתנצל רבינו ב"י ודוק:
ה
שבכל החוטין ודעת הב"ח הואיל ונמלח תחלה ונאסר כ"ק בעינין ס' נגד קליפ' ג"כ. ועיין מ"ש ש"ך דכתב דאין להחמיר כ"כ ע"ש ולא הבנתי כלל דברי הב"ח דאף דקליפת החוטין בעוף נ"נ הרי הוא בשר והדם שבתוך החוטין הוא דם ויש כאן שני מיני' וא"כ אם ס' בקדר' לבטל הדם שלא יהי' נ"ט מכ"ש דיש כאן ס' לבטל טעם בשר הנאסר בקליפ'. זיל הכא ליכא טעמ' וזיל הכא ליכא טעמא ולכך איסורין מבטלין זה את זה וזה מבואר לקמן בהל' תערובו' באריכות: ובאמת בלא"ה לא ידעתי מה נתחבטו הרב הב"ח והרב הש"ך הא מבואר לקמן דעת התו' דדבר שנאסר בקליפ' אפי' אם נתבטל אח"כ אין אוסר תערובת ואין צריך ס' כלל וא"כ מה תמי' זו ועיין לקמן מ"ט בזה. וע' ש"ך בזה סי' ס"ט לחלק בין קליפ' עומד בעינ' והכל צ"ע כמ"ש לעיל. ובחנם האריך הש"ך:
ו
הבהמה וכו' ע' מ"ש בכרתי דאך דחותך באברים חתיכות רבות ומפצל אותו אם תלוי בבהמ' ולא נרתק הימנו לגמרי מ"מ שלם מיקרי ואפשר דלא ס"ל לבה"ג כן ולכך פסק אף בבהמ' צריך לחתוך ורידין ותמהו כולם בה"ג בעצמו העתיק דברי ר"ח דלא אמרו ר"י רק בעוף עיין ט"ז ס"ק ח' מ"ש בזה. ונראה דודאי ס"ל לבה"ג הא איכא גדי' וטלאים דצלאן כאחת כמו עופות. רק ס"ל לר' יהודא הא צריך לחתוך הירך וליטל גיד הנשה וקנוק' דגיד דר"י ס"ל בכמ' דוכתי יש בגידין בנ"ט וא"כ לא סגי דלא שקיל לי' קודם צלי ובישול והרי זה כמנותח וא"ש אבל לפי דקי"ל אין בגידין בנ"ט וגם שומנו לדעת ר"ת דלא החמירו יותר מגופן של גיד א"כ יכול להניח כך בתוך ירך עד אחר צלי ובישול ואח"כ להוציאו דפליטתו אין אוסר א"כ שפיר דיצלהו שלם ולכך אוסר: או אפשר איך שכיח דיצלה גדי וטלה כאחד הא צריך לחתוך זרוע לחיים ליתן לכהנים מתנות ואופנים דפטירי לא שכיחי. ורוב בהמות דחייבים וא"כ לא שכיחי דצלהו כאחד ולכך ר' יהודא דדיבר בארץ ישראל דחייבים במתנות כהונה שפיר לא שכיח אבל אנן בחוץ לארץ דלית לן מתנותכהונה שפיר שכיח דצלהו כאחד וזהו הוא דעתו של בה"ג:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
וינ"י בלע"ז. עיין בתשובת בשמים ראש סימן ל"ד בהגהת כסא דהרסנא שם מה שכתב ע"ז:
ב
לבטל הדם. עיין בתפל"מ דאפילו הורידין עצמן ממנין ס':
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
(סי' כ"ב ש"ך סק"ו) צריך במליחה קליפה. בתפל"מ ובכרתי פסקו דעור הורידין עצמן במקום קליפה:
ב
(בא"ד) כבכ"פ כדלקמן סי' ע"ו. לא ידעתי הא שם מבואר בהיפוך דהרי לדיעה א' דשם אסור להשהות בצלי על השפוד לאחר שהוסר מאש והיינו כסברת הרשב"א דלאחר שנסתלק מן האור ל"א כבכ"פ ודעת המתירים שם דס"ל דהשפוד לא בלע דנורא מישב שייב:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב:א׳
א
בעוף צריך לשחוט כו'. אפילו דעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר דהואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דילמא מימלך עלויה ויצלנו שלם כ"כ הפוסקים:
כ״ב:ב׳
א
הורידין. כתב רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"ג דצריך לשחוט לפחות ב' ורידין ע"כ וכן הוא בתוספתא ומביאה המרדכי פ' השוחט וכ"כ הב"ח וכן הוא בחדושי הרשב"א פ' השוחט (חולין דף ל') ע"ג ופ' ג"ה דף צ"ה ע"ג ובתה"א דף ס"ח סוף ע"א:
כ״ב:ג׳
א
שעדיין הדם כו' ואם לא עשה כן כו'. ומבואר בהרא"ש פרק השוחט דאם לא נקבם בשעת שחיטה מותר לצלותו ע"י שיחתוך הוורידין עם הבשר שסביבותם מן הצואר ע"ש וכן כתב רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה וכן נראה מהך דמסירים הראש בעוף בהג"ה:
כ״ב:ד׳
א
ויחתוך סביבם כדי נטילה. וא"צ ס' שאינו מפעפע בכולו בצלי כ"כ הרא"ש והטור ור' ירוחם נתיב ט"ו ריש אות כ"ה והרשב"א בת"ה וע"ל ס"ק ו' כתבתי דאף לדידן דקי"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' סגי בנטילה וע"ל סי' ס"ה ס"א וסי' ע"ו ס"ג מדין חטיטת שאר חוטין:
כ״ב:ה׳
א
כדי נטילה. דוקא באלו הורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה אבל בחוטין שבצואר הרי כתב הרב בהג"ה סי' ס"ה דסגי בקליפה והחילוק יתבאר שם בס"ד (וכן מוכרח לחלק להרא"ש וטור ע"ש) וכן בד"מ סי' ס"ה חילק בהדיא בין ורידין לחוטין שבצואר ומביאו הפרישה סי' ס"ה ס"ג ותמהני על הב"ח שהבין מדברי הר"ב בת"ח סוף כלל ל"ד שאין חילוק בין ורידין שבצואר לחוטין שבצואר לענין אם נצלו בלא נטילתן ולכן השיג עליו והא ודאי ליתא שבת"ח שם קאי דוקא אשאר חוטין שהם שוים לחוטין שבצואר לענין אם נצלו בלא נטילתן וכמבואר בסי' ס"ה ע"ש שכן מבואר בדבריו להדיא:
כ״ב:ו׳
א
ואם נמלח כו'. צ"ע אנה מצא לחלק בין צלי למליחה דהא קי"ל בכל דוכתא מליח הרי הוא כרותח דצלי ופשיטא למאן דאוסר בצלי כדי נטילה אוסר במליחה כדי קליפה כדלקמן סי' ק"ה וכמה דוכתי (וע"ל סי' ע"ב ס"ק ט') וגם האגור בשם מהרי"ל כתב בפשיטות דבצלי בעי נטילה ובמליחה קליפה וראיתי שכתוב בת"ח כלל ל"ד ריש דין ג' ואם לא נטל אלו הגידין נוטל אח"כ החוטין ושרי כך משמע באו"ה כלל י"ט וכן הוא פשוט לדעת הפוסקים דהא אמרי' גבי מליחה כבולעו כך פולטו אבל האגור כתב בשם מהרי"ל שאף גבי מליחה צריך לקלוף סביב החוטין עכ"ל וצ"ע דנראה דהאו"ה והאגור לא פליגי כלל דהאו"ה מיירי להדיא בחוטין שבצואר דהתם גם הרא"ש מודה דאפילו בצלי שרי בדיעבד בלא קליפה כדכתב בפ' ג"ה והטור סי' ס"ה וכ"כ האו"ה שם על שמו בהדיא דבין במליחה בין בצלי שרי בלא קליפה והאגור מיירי בהדיא בורידין ע"ש ומביאו בד"מ דכיון דצריכים נטילה בצלי צריך במליחה קליפה ונראה דס"ל להר"ב כיון דמדינא אפילו בצלי א"צ נטילה דהא קי"ל כבולעו כך פולטו גבי ורידין וכמ"ש הר"ב סי' ע"ב ס"ב וכמ"ש הרשב"א ורבינו ירוחם ולא קי"ל כמ"ש הרשב"א בתה"א דף כ"ח ע"ב דכיון שהחוטין בעצמן אינן יוצאין מידי דמן לגמרי אחר שיסלק מן האור עדיין חוטין פולטים קצת דם בבשר ואין כח בחמימות הבשר לפלוט מה שבלע אחר שנסתלק מן האור וה"ל חם לתוך חם ודם אינו מפעפע הלכך צריך ליטול החוטין ויטול את מקומן עכ"ל דא"כ היה צריך ס' לדידן דקי"ל לקמן סי' ק"ה וכמה דוכתי דדם מפעפע וכל האחרונים ומהרי"ל גופיה כתבו דסגי בנטילה אלא קי"ל דאחר שנסתלק מן האור נמי אמרינן כבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ע"ו ס"ד והלכך מדינא שרי לגמרי כדעת התוס' והרא"ש בשם ר"י וכן דעת הסמ"ג וסה"ת וכן נראה דעת האגודה וכ"פ מהרש"ל פ' השוחט סימן ד' וטעמו דר"י כתב מהרי"ל בתשו' סי' נ"ח דהיינו משום כבולעו כך פולטו אלא דלחומרא מצרכינן נטילה לחוש לדברי הרשב"א וסייעתו והלכך דוקא בצלי שייך למימר הכי דאף הרשב"א לא קאמר אלא בצלי משום דלאחר שסילק מן האור ליכא למימר תו כבולעו כך פולטו משא"כ במליחה דלא שייך למימר הכי והלכך האגור בשם מהרי"ל דמצריך קליפה במליחה ע"כ חומרא בעלמא קאמר אפילו להרשב"א וסייעתו אבל מדינא א"צ קליפה לכ"ע דכבולעו כך פולטו גבי מליחה וראיה שהרי לב וורידין דין אחד להם וכמ"ש הרשב"א בת"ה שם וכן משמעות שאר פוסקים ואדרבא הרבה פוסקיס ס"ל דלב גרע מורידין כדלקמן סי' ע"ב וגבי לב כתב מהרי"ל גופיה באו"ה שלו דאם נמלח עם הבשר שרי ע"י הדחה אלמא מאי דמצריך הכא בורידין קליפה היינו חומרא בעלמא כדכתב הרב בסימני ת"ח שם וכאן בהג"ה והלכך ודאי דאף בחוטי הצואר מצריך קליפה מכח חומרא והלכך האו"ה דלא כתב חומרא זו ס"ל דאף בורידין א"צ קליפה והשתא א"ש הא דכתב הר"ב כך משמע באו"ה כו' דהלא כך מבואר באו"ה להדיא אלא רצה לומר כך משמע מדבריו דא"צ להחמיר כלל מדלא כתב חומרא זו נ"ל ודו"ק:
כ״ב:ז׳
א
לקלוף. ואף קליפה זו אינו אלא חומרא בעלמא כמ"ש בס"ק הקודם דלא כהב"ח שאסר במליחה כדי נטילה בלא טעם וראיה ומ"ש שכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן נ"ח עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ועוד דהרי האגור כתב ע"ש תשובת מהרי"ל להפך ועוד תימה עליו דהרי בסימן ע"ב גבי לב הסכים להר"ב דאם נמלח כך בקליפה סגי ומבואר הוא שורידין לא גרע מלב גם מ"ש שהטור מודה דבמליחה אוסר כדי נטילה והאגור ס"ל כרשב"א דלקמן סי' ק"ה דבצלי אוסר כדי נטילה ובמליחה כדי קליפה עכ"ד הוא תמוה שהרי הטור סי' ק"ה פסק כהרשב"א וכ"כ בכמה דוכתי וכן הוא דעת הרא"ש והפוסקים בדוכתי טובי עיין בסימן ע' וסי' צ"א וסי' ק"ה ובמ"ש שם:
כ״ב:ח׳
א
בכל מה שבקדרה כו'. צ"ע דכאן סתם הר"ב כדברי המחבר וכ"פ בת"ח שם ובאיסור דבוק פסק הר"ב לקמן סי' ע"ב גבי לב דצריך שיהא בעוף גופיה ס' נגד הלב והכי קי"ל בסי' ע"ג וצ"ב ודוכתי טובי וא"כ הכא נמי אמאי כל הקדירה מצטרף לבטל נימא שיהא דוקא בעוף גופיה ס' וכך הקשה בתשובת משאת בנימן סימן פ"ט ופסק כן וכן נראה דעת הפרישה סעיף ח' שכתב דמ"ש הטור דבכל הקדרה משערין היינו משום דאזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן אם האיסור דבוק שיהא צריך להיות באותו דבר שנדבק בו ס' עכ"ל (אי נמי אזיל לטעמיה דס"ל בסי' צ"ב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים נ"ל) א"כ לדידן אין הקדרה מצטרף ונראה דדעת הר"ב דכיון דהורידין עצמן אין בהן דם הלכך כיון שהן מפסיקין בין הדם והעוף אינו ממהר לבלוע בעוף מבשאר דברים שבקדרה דהא טעמא דאיסור דבוק הוא משום שנבלע בתחלה בחתיכה הדבוקה וכדלקמן סי' ע"ב ס"ק י"ח משא"כ הכא וראיה לזה ממ"ש מהרא"י בפסקיו סי' צ"ח על כוליא שנתבשלה בחלבה דצריך ס' נגד כל הכוליא דהכוליא נעשית נבלה מתחלה כיון שהאיסור דבוק בה ולא סמכינן אהך שנוייא דקרמא מפסיק משום דאף אם נמלח הכוליא נאסרה דהקרום אינו מפסיק גם צריך בדיקה אם נפסק הקרום עכ"ד וא"כ גבי ורידין דודאי מפסיקים דקשין הן ועוד דהא מה"ט חשיב הדם שבתוכן דם פליטה דאמרינן ביה כבולעו כך פולטו כמ"ש בס"ק ו' (דלגבי דם בעין לא אמרינן כבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ס"ט וע' וע"ב וע"ו ודוכתי טובי) א"כ ה"ה אם נתבשל דמפסיקין לענין דאינו ממהר לבלוע טפי משאר חתיכות שבקדרה ודמי למאי דאמרי' בסי' ע"ב ס"ק ז' דאפילו יש ס' נגד הלב הלב עצמו אסור משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ ולא נאסר מטעם חתיכה נעשה נבילה משום דלענין זה מהני שיעתו (פי' חלקותו) דאינו ממהר לבלוע טפי משאר בשר וה"ה הכא דאע"ג דגבי לב הדבוק בעוף בעינן התם ס' מן העוף עצמו היינו משום דיש דם בבשר הלב עצמו ג"כ מה שאין כן בורידין ודו"ק:
כ״ב:ט׳
א
הדם כו'. לשון הרשב"א וטור אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בס' כו' וכתב בית יוסף אבל הר"ן כתב אם יש כדי לבטל הדם שבכל החוטין שרי ונראין דבריו ע"כ והר"ב בד"מ השיג עליו דהא טעמא דהרשב"א הוא משום דלא ידעינן כמה דמא נפק מנייהו (וכמבואר בת"ה להדיא ומביאו ב"י) וא"כ גם הר"ן מודה בזה ודם החוטין דנקט לאו דוקא אלא דעיקר האיסור הוא משום דם ואם אפשר לשער הדם שבתוך החוטין גם הרשב"א מודה דא"צ לשער רק נגד הדם והא דנקט נגד החוטין משום דלא ידעינן לשער בלא החוטין כן נראה לי עכ"ל ודבריו נכונים והיינו שכ' בת"ח סוף כלל ל"ד שדעת הר"ן כהטור) ולכך כתב לקמן סי' ס"ה ס"א בהג"ה דאם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ס' נגד כל החוטין ע"כ ותמהני על הל"ח פרק השוחט שתמה על הר"ב שלא הגיה כאן דלא סגי בס' לבטל הדם שבחוטין ואישתמיטתיה דברי הד"מ הנ"ל:
כ״ב:י׳
א
שבכל החוטין כו'. כתב הב"ח דלדידן דקי"ל לקמן סי' צ"ב) ומ"ש בת"ח שם שכן הוא דעת הטור צ"ל כדעת הטור ע"ש ודו"ק: חתיכה נעשה נבילה בכל האיסורין צריך ס' ג"כ כנגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה וכן כתב האגור בשם מהרי"ל ומביאו בד"מ ואין נראה כן דעת הר"ב בת"ח שם וממה שסתם כאן כהט"ו וכן נראה דעת העט"ז ושאר אחרונים ונראה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא במקום שהחתיכה עצמה נאסרה בנ"ט אבל לא בקליפה שאסרו חכמים שהיא חומרא וכ"כ באו"ה כלל כ"ט דין ב' בשם ר"ת ומהר"מ ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם נט"ו אות י"ג בשם י"מ ומביאו ב"י בס"ס ק"ה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא כשהיא עומדת בפני עצמה אבל לא בקליפה כו' וגם התוס' פ' ג"ה דף צ"ו בשם רא"מ והרא"ש שם הזכירו סברא זו) עי"ל דלא אמרינן שנעשה נבילה במליחה כמ"ש בת"ח כלל ל"ח דף ב' ואע"ג דמשמע שם דלא מתיר אלא במקום הפסד מרובה דוקא מ"מ הכא כיון דיש עוד צד להיתר וגם יש פוסקים מתירין בדיעבד אפילו בנצלה העוף שלם וכ"ש במליחה וכמו שכתב בס"ק ו' ואפילו להאוסרים בנצלה שרי במליחה כמ"ש שם א"כ יש להתיר אפילו שלא במקום הפסד מרובה וכ"כ הר"ן סוף פרק כ"ה בהדיא ומביאו ב"י בסי' צ"ב דהא דבכל האיסורים חתיכה נעשה נבילה היינו משום שגזרו אטו בשר בחלב ולא גזרו אלא דומיא דבשר וחלב דדרך בישול אסרה תורה ולא במליחה וכה"ג (כדלקמן ר"ס פ"ז) וע"ל סי' צ"ב ס"ק י"ד וסי' קל"ד ס"ק ט"ז:
כ״ב:י״א
א
ואם הסירו הראש כו'. ובבהמה צריך לחתוך הצואר לשני חתיכות כן כתבו הפוסקים שם:
כ״ב:י״ב
א
הבהמה כו'. משמע דכל בהמה א"צ חתיכת ורידין אפילו גדיים וטלאים שצולין לפעמים שלמים כיון שאין דרכן בכך וכמ"ש ב"י וד"מ וכן משמעות הפוסקים וכן הסכימו האחרונים:
כ״ב:י״ג
א
אבל אם לא יצא כו'. והרא"ה בספר בדק הבית דף כ' כתב דאף כשלא יצא דם צריך לחתוך אבר אבר ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
כ״ב
א
בשעה שהוא מפרכס. בב"י הביא דעת מקצת פוסקים שאם לא שחט כל הסימנים אלא רובן ורוצה לצלות שלם שצריך לחתוך אותם ג"כ כמו הוורידין ודחה אותם שא"צ לעשות כן ובד"מ כתב שיש איסור בדבר דנראה כשהייה בשחיטה כמו לקמן סי' כ"ג סעיף ה' ואפילו בדרך שאין שייך לומר כן כגון לנקבן לא ראיתי לשום אדם לחוש לזה ואפשר משום שגם בוורידין לא נהגו כן עכ"ל:
ב
כדי נטילה. דוקא בורידין אמרינן כן ולא בשאר חוטין שצריכין לחתכן כמבואר סי' ס"ה עיין מה שאכתוב שם בזה:
ג
כעובי אצבע. פירוש רוחב אצבע כמו שכתוב סי' ק"ה:
ד
מסירין אח"כ החוטין ושרי. דאמרינן כבולעו כך פולטו ויש מחמירין ס"ל דהוה כמו דם בעין ולא מיקרי דם פליטה ועיין סימן ע"ב מדין זה:
ה
בכל מה שבקדירה כו'. נראה לפי מה דקי"ל בסימן צ"ב חתיכה עצמה נעשית נבילה אפילו בשאר איסורים הכא צריך שיהיה ס' באותו עוף לבד ואם לאו צריך ס' נגד כל העוף וכן איתא בסימן ס"ד סעיף י"ב בקרום שעל יותרת הכבד ע"ש:
ו
כדי לבטל הדם. לפי היש מחמירים דבסמוך היה צריך בבישול ס' גם נגד הקליפה דהא כבר נאסרה במליחה אלא כיון דאינו אלא חומרא כמ"ש סימן ע"ב ע"כ סגי בס' נגד הדם בבישול:
ז
ולכן נהגו כו'. בד"מ העתיק בשם המרדכי וז"ל ומיהו תימא שאנו מבשלים בכל יום וצולין עופות בלא ניתוח אע"פ שלא שחט ולא ניקב הוורידין לכן נראה כר"ת דדוקא עם הראש מיקרי שלם אבל אנו שחותכין הראש אין צריכים לחתיכות הוורידין וההיא דקאמר שמנתחה אבר אבר לאו דוקא א"נ משום דצואר בהמה גדולה צריך לחתוך הצואר לב' חתיכות אבל עוף שצוארו דק די בהסרת הראש עכ"ל וכתב בדרישה ע"ז ומכאן תשובה לאותן שמבשלים עוף שלם עם הראש אלא שרמ"א כתב סוף הסימן שסתם עוף נחתכו וורידין שלו בשחיטה כו' עכ"ל ולא תיקן כלום בזה דהטעם דאמרינן שסתם עוף כו' מכח חזקה דודאי עשה כהוגן כמו שנעתיק לשם והרי עכשיו אנו קיימין שאין חותכין הורידין אם כן מה היתר יש כשלא נחתך הראש ע"כ יש ליזהר שכל מי שרוצה לבשל העוף שלם עם הראש שיחתוך הורידין שלו בשעת שחיטה דהיינו כל זמן שמפרכס ובאמת שמעתי מאנשי מעשה שהיו על סעודה כזאת ולא רצו לאכול מאותו עוף וכתב רש"ל ואנו נוהגים לחטוט אחר הורידין ולחותכן אלא שאין נזהרין לנוקבן או לשוחטן בשעת שחיטה וצריכין אנו לדברי ר"ת דדי בהסרת הראש עכ"ל:
ח
הבהמה א"צ לנקוב. בטור הביא דעת ה"ג שצריך לחתוך הורידין גם בבהמה והוא נגד רב חסדא בגמ' כמ"ש בב"י ותירץ ע"ז ב' תירוצים ונ"ל דבה"ג מפרש דכיון דבעוף אפילו הוא ודאי שרוצה לנתחו אבר אבר צריך לשחוט הוורידין משום שדרך העולם לצלותו כאחד ממילא מה שאמר בבהמה שא"צ לחתוך הוורידין מיירי ג"כ בדרך זה שהוא ודאי שינתחנו אז א"צ לחתוך הורידין דכן הוה דבר והיפוכו ממילא אם אינו ודאי צריך גם בבהמה כיון דזמנין צולה ג"כ כאחד כנ"ל נכון וכן מצאתי למו"ח ז"ל:
ט
וסתם עוף כו'. שבודאי עשו כדין וחתכו הורידין בשעת שחיטה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5