א
השוחט בסכין מלובנת. ובו סעיף אחד:
אם שחט בסכין מלובנת שחיטתו פסולה ויש מכשירין (אם ידע שהיא מלובנת ונזהר שלא נגע בצדדים):
ט׳
א
פסולה. וכתב בט"ז אע"ג דחידודו של סכין הוא קודם לליבונו ונמצא שנשחט בהיתר מ"מ יש לחוש לצדדי הסכין ששורפין בושט במקום שנשחט וזה הוא ודאי אסור כל זמן שלא נשחט הרוב. וכתב פר"ח דבעוף אם תפס הקנה לבדו באופן שלא נגע בוושט כלל כיון דפסיקת הגרגרת ברובו וחידודו קודם לליבונו א"כ ע"כ נשחט רובו בהכשר קודם שריפת רובו וכשירה לכ"ע:
ב
מכשירין. דס"ל בית השחיטה מרווח רווח ולא נגעו בצדדי הסכין. וא"ל א"כ למה הוצרכו לבדוק הסכין בצדדיו קודם השחיטה כמו שכתוב לקמן סימן י"ח. דשאני הכא דידע שהסכין מלובנת ונזהר שלא לנגוע בצדדים משא"כ התם דלא ידע שיש פגימה בצדדים ואינו נזהר (הרא"ש) והש"ך כ' דלא מפלגינן בין ידע או לא ידע ונתן טעם אחר. דהתם מורשא של סכין יוצא ומתפשט בצדדי שחיטה וקורעתן וא"א שלא יגע בצדדין ורש"ל והב"ח והט"ז פסקו כסברא הראשונה. וכ' בט"ז שאותן הרשומין שעושין האומנין בסכין שהם רחוקים הרבה מן החוד אין בהם חשש שיעשה טרפות בחלק הנשחט כ"כ רש"ל. פר"ח סק"א:
ט׳
א
טור בשם הרמב"ם כפי נוסחתו וכדעת הרי"ף רבו ודלא כרבי זירא חולין דף ח' דלא אמרינן בית השחיטה מירווח רווח שם בגמרא דף י"ז ונכוין הצדדים מחום הסכין
ב
שם בשם הראב"ד וה"ר יונה
ג
טור:
ט׳
א
(ליקוט) אם כו'. דלא כר"ז ממש"ש בסכין של ע"ג ותיפוק ליה כו' וכן בסכין ש"נ (ברשב"א מביא מסכין ש"נ וטריפה ע"ש) קולף או מדיח. ויש מכשירין. ממש"ש י"ז ב' מי לא אר"ז כו' אלמא הלכה פסוקה והן לא השיבו דל"צ דיש לדחות כמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד וכ"כ ת"ה (ומדחה ג"כ הראיה מסכין ש"נ וטריפה) ומ"מ כתב להחמיר (ע"כ):
ב
ויש מכשירין. כדעת הראב"ד דר"ז ל"ק אלא בדיעבד ומה דאסיקנא שם דצריכה בדיקה אתלת רוחתא הוא לכתחלה:
ג
אם ידע כו'. כתי' ה"ר יונה [וכן. הראב"ד] דשאני התם דלא ידע להזהר ואף בדיעבד אסור:
ט׳:א׳
א
א) [סעיף א'] אם שחט בסכין מלובנת וכו' ושיעור הליבון בכדי שיהא היד סולדת בצדדי הסכין. !שמ"ה או' א' ואע"ג דלענין הכשר כליס בעי' שיהא ניצוצים ניתזין כמבואר באו"ח סי' תנ"א היינו להוציא הבלוע שבתוך הכלי אבל לשרוף בשר הסימנים פשיטא דבקל דהו שורף. תב"ש או' ג' והכריתי או' ד' כתב דהיינו שקש נשרף מהחום אבל פחות מזה יש לסמוך על המקילין. וכ"כ המחב"ר או' ג' וכתב הזב"צ או' ג' דהיינו ג"כ השיעור שכתב השמ"ח יעו"ש.
ט׳:ב׳
א
ב) שם. שחיטתו פסולה. דסכין כשנכנס לתוך החתך קודם שתשחט רוב הסימנים היא שורפת הסימנים ונמצא שהיא נשרפה קודם שחיטה שהרי ושט נקובתו במשהו ליטרף ושריפה כנקב היא. רש"י חולין ח' ע"א. ב"י. ש"ך סק"א.
ט׳:ג׳
א
ג) שם. ויש מכשירין. דס"ל בית השחיטה מרווח רווח ולא נגע בהו בצדדי הסכין. ט"ז סק"א. והעיקר כסברא ראשונה דאפי' בדיעבד שחיטתו פסולה. רש"ל ביש"ש פ"ק דחולין סי' יו"ד. ב"ח. ט"ז שם. ש"ך סק"ב. לה"פ או' ב' בל"י או' א' כריתי או' ד' וכתב דלא כהפר"ח שהקל בהפ"מ. פר"ת או' א' שו"ג או' א' שמ"ח או' א' מש"ז או' א' וכתב וכן משמעות כל האחרונים דאסור אף בהפ"מ דלא כפר"ח. וכ"כ המחב"ר או' ב' דהסכמת האחרונים שחיטתו פסולה אף בהפ"מ והכי נקטינן יעו"ש. זב"צ או' א' וכתב ודלא כהפר"ח וער"ה.
ט׳:ד׳
א
ד) ומסתברא דבעוף אם תפס הקנה לבדו באופן שלא נגע בושט כלל כיון דפסיקת הגרגרת ברובו וחידודו קודם ללבונו א"כ ע"כ נשחט רובו בהכשר קודם שריפת רובו וכשרה לכ"ע. פר"ח או' א' והתב"ש או' א' חלק עליו וכתב שאין לחלק בין בהמה ובין עוף. וכ"כ הכריתי או' ב' שפ"ד או' א' מחב"ר או' א' זב"צ או' ב'.
ט׳:ה׳
א
ה) מכאן דקדקו התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן ורי"ו והאחרונים שאם בשעת שחיטה ניקב הושט כנגד מה שנשחט קודם גמר הכשר שחיטה נאסר בכך. כנה"ג בהגב"י או' א' זב"צ או' ד'.
ט׳:ו׳
א
ו) ומ"מ נ"ל שאותן הרישומין שעושין האומנים בסכין שהה רחוקים הרבה מן החוד אין בהם חשש שיעשו טריפות בחלק הנשחט וכן מצאתי לרש"ל. ט"ז סוף הסי' כנה"ג שם או' ט' פר"ח סוף או' ב' לה"פ או' ב'. וכתב ודלא כביה"ל שכתב שיש למחות בשוחטין שלא יהא בסכין שום רושם מן הצד. בל"י או' א' כריתי סי' יו"ד או' ו'. שמ"ח או' ב' מש"ז סוף או' א' זב"ת או' ד' מנחת יוסף או' א'. ומשמע דדוקא אם הוא רחוק אבל אם הוא קרוב אל החוד יש לחוש. וכ"כ הזב"צ או' ה'.
ט׳:ז׳
א
ז) ומ"מ לכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר שלא ישחוט בסכין שיש בו רושם וה"ה כל דבר כל שאינו חלק היטב. שמ"ח שם. מש"ז שם. מנ"י שם. וכ"כ בש"ך הארוך סי' י"ח.
ט׳:ח׳
א
ח) ורושם שהוא בולט יש לאסור אפי' בדיעבד אפי' רחוק מהחוד. שמ"ח שם. מש"ז שם. זב"צ או' ו' מנ"י או' ב'.
ט׳:ט׳
א
ט) וראוי להזהר ולראות בסכין שלא יהא בסכין פלעני"ש בל"א והיינו סמוך אצל חידוד יש בברזל של סכין כמין בקעים ורואין כעין חוט שחור וזהו שהברזל שוכב זה ע"ג זה ואינו דבוק ובקל יבא לידי עקירה שנפגם בוושט ופוסלת את השחיטה. בל"י או' ב' זב"צ או' ז' מנ"י שם.
ט׳
א
פסולה דלא קיימ"ל כר"ז דאמר חדודו קודם ללבונו רק חיישי' שמא ישרוף מן הצדדים וכל זמן שלא נשחט כראוי וקרה נקב בוושט ופסוק' בקנה טריפה ולא קי"ל בית השחיטה מרווח רווח:
ב
פסולה ודעת הפר"ח בעוף אם אחז בקנה ושחטו ונזהר ליגע בוושט לכ"ע כשר דיהיה חום הסכין שורף רוב הקנה לא אמרי'. ועיין פלתי שהארכתי מכמה טעמים דאין להקל ולחלק בין עוף לבהמה כלל ע"ש:
ג
ויש מכשירין דהיינו כמ"ש הני דידעי ונזהרים ונראה דהיינו שהסכין כ"כ חד וחריף עד שתיכף חותך סימנים אבל אם אינו כ"כ חד עד שיצטרך להוליך ונהביא לענ"ד לכ"ע טריפה דטרם דיחתוך הסימן כבר כח החו' גובר ושורף ואף דבחידושי רשב"א משמע מדלא קאמר ליבן סכין יפה ושחט דאיירי בכל סכינים מכל מקום יש להחמיר לכ"ע דסתמא כפירשו דאיירי בסכין יפה מדקאמר חדודו קודם ללבונו משמע שהוא כל כך חד שחותך הסימנים וא"צ להולכה והבאה וברור:
ד
אם ידע והאחרונים הסכימו להחמיר כדעה ראשונה והפר"ח כתב להקל וח"ו להקל בשל תורה מכל מקום צריך ליבן כל כך שקש נשרף בהחום אבל זולת זה ודאי יש לסמוך אמקילין דהא ודאי חדודו קודם:
ט׳
א
שחיטתו פסולה כתב פר"ח בעוף ונזהר לשחוט הקנה לבד מבלי נגיעה בושט לכ"ע כשר דפסוק' גרגרת ברובו ונשחט רובו קודם שנפסק ודבר חדש הוא מה שלא מצינו למחברים שדברו בזו כלל וכל הפוסקים נתנו טעם להשמטת הרי"ף הך מילתא דר"ז משום דס"ל דלא אמרי' בית השחיטה מרווח רווח ולפי הפר"ח עדיין ה"ל להביאו לענין עוף. וכן הרא"ש הביא בשם רבינו יונה הואיל דקאמר מי לא אמר ר"ז ש"מ דמילתא דר"ז הי' הלכה פסוקה בידם ע"ש וקשה מה ראי' ודאי הי' מסורת בידם לענין עוף אבל בבהמ' יש כאן ספק אם בה"ש מרווח רווח. אלא ברור כמ"ש כשמתחיל לשחוט והקנה נחתך מן חדוד הסכין צדי החתך נכווים מלבונו של סכין והרי השחיטה וכוויה באים כאחד וטריפ' כי בפ"א נשחט ונפסק רובו ופשוט. א) ואני מוסיף דרמב"ם מפסקא לי' אי איתא להא דר"ז או לא מדחזינן דהנך אמוראי לית להו בה"ש מרווח רווח וקשה והלא הם בתראי וכי יחלקו אשמואל דאמר ליבן סכין כשר דמרווח רווח אלא ודאי דאמוראי נינהו אליבא דשמואל וס"ל דלא אמר' שמואל מעולם ופליגי אר"ז א"כ ה"ל גוף הדבר אם חדודו קודם ללבונו במחלוקת. דרמב"ם בהל' טומאת צרעת פ"ד הלכה ב' כתב לבן שפוד והכה בו אם הי' ראשו חד ה"ז ספק אם הוא מכוה אם שחין ויש להבין מה זה ספק הא קיימ"ל חדודה קודם ללבונו ובגמ' נסתפק דלמא דוקא חדודו ולא חבטו אבל בחדודו לכ"ע קודם ללבונו והרי זה שחין ולא מכוה והכ"מ הרגיש שם בזה דהא בחדוד ליכא ספק כדאמרי' בגמ' חדוד שאני וביקש לחלוק בין ראשו של שפוד לאמצעו וזה דוחק ולא נזכר בגמ' ממנו כלום אלא הא גופי' מספקא ליה אי קיימ"ל כר"ז וחדודו קודם לשחין או לא קי"ל וא"כ לבונו ומכוה קודם ולכך הניחו בספק וזהו מבואר דרמב"ם נסתפק בהך דינא ולכ' הגי' נכונ' ברמב"ם וטרפה וא"כ אף בעוף טרפה כיון דמילת' דר"ז בספק:
ט׳
א
(סימן ט') ויש מכשירים. לענ"ד בזה צריכים לקלוף בית השחיטה דקודם גמר השחיטה בלע הסכין מאמ"ה ובגמר השחיטה בלעו הסי' מאמ"ה ואם ליכא ס' בבהמה נגד הסכין י"ל דכולו אסור כמו בשר רותח בסכין חולבת דמחמת דוחקא ורותח אוסר כולו אלא י"ל כיון דהבהמה למטה אמרינן תתאה גבר ומהני קליפה ובזה מיושב הא דאמרינן בחולין דף י"ז רב יימר אתלת רוחתא ל"צ מי לא א"ר זירא ליבן סכין וכו' ולכאורה קשה הא אמר ליבן סכין ושחט דמשמע דוקא דיעבד ועי' בראב"ד דמחשב כן לדינא דבעינן בדיקה אתלת רוחתא ואעפ"כ קיי"ל כההיא דר"ז דמחלקינן בין תחלה לדיעבד אבל מ"מ קשה על רב יימר הא מוכח בהיפוך דדוקא דיעבד מדנקט ר"ז לשון דיעבד ולפי הנ"ל ניחא דלכתחלה אסור כיון דבעי קליפה חיישינן שמא ישכח מלקלוף ונכון:
ט׳:א׳
א
שחיטתו פסולה. דסכין כשנכנס לתוך החתך קודם שתשחט רוב הסימנים היא שורפת הסימנים ונמצא שהיא נשרפה קודם שחיטה שהרי ושט נקובתו במשהו ליטרף ושריפה כנקב היא רש"י וע"ל סימן כ"ו ס"ק א':
ט׳:ב׳
א
אם ידע שהיא מלובנת. ואז חדודה קודם ללבונה ול"ד לפגימה שהיא מן הצד שאם שחט בה טרפה כדלקמן ריש סימן י"ח ולא מפלגינן בין ידע תחלה או לא דהתם מורשא של סכין יוצא ומתפשט בצדי בית השחיטה וקורעתן ואפילו ידע א"א שלא יגע בצדדין הרא"ש ומהרש"ל פ"ק דחולין סי' י' והב"ח והעט"ז פסקו כסברא הראשונה דאפי' ידע שחיטתו פסולה:
ט׳
א
שחיטתו פסולה. אף על גב דחידודו של סכין הוא קודם לליבונו ונמצא שנשחט בהיתר מ"מ יש לחוש לצדדי הסכין ששורפין בוושט במקום שנשחט וזה ודאי אסור כל זמן שלא נשחט הרוב של הסימן תחלה. ויש מכשירין ס"ל בית השחיטה מרווח רווח ולא נגע בהו בצדדי הסכין וא"ל אם כן למה הצריכו לבדוק הסכין בצדדיו קודם שישחוט כמ"ש סי' י"ח לזה תירץ כאן דידע שהיא מלובנת ויודע להזהר שלא יגע בצדדיו משא"כ לקמן אינו יודע מפגימ' שבצדדין וא"כ א"א להזהר ופסק רש"ל בזה להחמיר ומכל מקום נראה לי שאותן הרישומין שעושין האומנים בסכין שהם רחוקים הרבה מן החוד אין בהם חשש שיעשו טריפות בחלק הנשחט וכן מצאתי לרש"ל:
ט׳
א
(סי' ט' סעיף א') אם שחט בסכין מלובנת שחיטתו פסולה ויש מכשירין. הטעם איתא בש"ס ופוסקים דס"ל בית השחיטה מרווח רווח ואין הצדדים של הסכין נוגעים בחתך בית השחיטה. ונלע"ד ללמוד מד' התוס' פ' השוחט (דף ל') ד"ה השוחט כו' והרא"ש. דהשוחט בשני מקומות באורך הקנה בסכין מלובנת טריפה לכ"ע דכשנחתך למעלה או למטה תחלה לא מרווח רווח תו אח"כ כשחותך עוד במקום אחר ע"ש. וזה ברור:
וכתב הפר"ח דבעוף אם תפס הקנה לבדו באופן שלא נגע בוושט כלל כיון דפסיקת גרגרת ברובו וחידודו קודם לליבונו א"כ ע"כ נשחט רובו בהכשר קודם שריפת רובו וכשירה לכ"ע. ונראה דאפי' למאי דמסיק הט"ז ושאר אחרונים בר"ס כ"א דגבי שחיטה בעינן רוב הנראה לעינים דהיינו רוב גמור הניכר בלא מדידה וגבי טריפות ודאי סגי ברוב כחוט השערה. מ"מ כאן שרי שהרי בש"ס פרק השוחט (דף כט) מסיק דבעינן רוב הנראה לעינים בין בשחיטה ובין בטריפות אלא דאנן לא ידעינן פירושא דרוב הנראה לעינים מש"ה קיי"ל להחמיר אבל כאן ממ"נ שרי דאי הוה רוב הנראה לעינים כחוט השערה א"כ כבר נשחט ואי לא הוה רוב א"כ לא נטרפה ואי מחמרינן ה"ל כתרי חומרי דסתרי אהדדי כדאיתא פא"ט ופ"ק דעירובין. ועי' בש"ס דחולין (דף כ"ט) ותבין. אך ראיתי בס' כרו"פ שחולק על הפר"ח בזה. ועי' בפמ"ג:
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…