א
דין ממון האדם שהיזק וחילוק שבין תם למועד ובאיזה מקום חייב קרן ושן ורגל ובו כ סעיפים:
כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקו חייבים הבעלים לשלם שנאמר כי יגוף שור איש את שור רעהו א' השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף לא דבר הכתוב בשור אלא בהווה:
ב
וכמה משלם אם הזיקו בדברים שדרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר או שהזיקה ברגלה או בדרך הילוכה חייב לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו שנאמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ואם שנה ועשה מעשים שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה בהם כגון שור שנגח או נשך חייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו שנאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגו':
ג
כיצד שור שוה מנה שנגה לשור שוה עשרים והמיתו והרי הנבילה שוה ארבעה בעל השור המזיק חייב לשלם שמנה ואינו חייב לשלם אלא מגוף השור שהזיק שנאמר ומכרו את השור החי:
ד
לפיכך אם המית שור שוה עשרים לשור שוה מאתים והנבלה שוה מנה אין בעל הנבלה יכול לומר לבעל החי תן לי חמשים אלא אומר לו הרי שור שהזיק לפניך קחהו ולך אפי' אינו שוה אלא דינר וכן כל כיוצא בזה:
ה
העושה מעשה שדרכו לעשות תמיד כמנהג ברייתו הוא הנקרא מועד והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשותו כן תמיד כגון שנגח או נשך הוא נקרא תם וזה המשנה אם הרגיל בשינויו פעמים רבות נעש' מועד לאותו דבר שהרגיל בו שנא' או נודע כי שור נגח הוא:
ו
חמשה מעשים תמים יש בבהמה ואם הועד לא' מהם נעשית מועדות לאותו מעשה ואלו הם הבהמה אינה מועדת מתחלתה לא ליגח ולא ליגוף ולא לנשוך ולא לרבוץ על הכלים גדולים ולא לבעוט ואם הועדה לאחד מהם הרי זו מועדת לו אבל השן מועדת מתחלתה לאכול את הראוי לה והרגל מועדת מתחלתה לשבר בדרך הילוכה:
ז
הבהמה יש מי שאומר שהיא מועדת מתחלתה לרבוץ על פכים קטנים ולמעך אותם ויש חולקין עליו:
ח
חמשה מיני חיה מועדים מתחלת ברייתן להזיק אפי' אם הם בני תרבות לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהם חייב נזק שלם ואלו הם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס וכן הנחש שנשך ה"ז מועד ואפי' היה בן תרבות (וי"א דוקא נחש מועד לכל מיני היזק אבל האחרים אינן מועדין אלא מה שדרכן בכך כגון ארי לדרוס וזאב לטרוף אבל לא איפכא) (טור ס"ג בשם ר"י והרא"ש):
ט
כל מועד משלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו וכל תם משלם חצי נזק מגופו:
י
בד"א כשנכנסת הבהמה לרשות הניזק והזיקתהו אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקתהו בהמתו של בע"ה ה"ז פטור על הכל שהרי הוא אומר לו אילו לא נכנסת לרשותי לא הגיע לך היזק והרי מפורש בתורה ושלח את בעירה ובער בשדה אחר: הגה כל זה ל' הרמב"ם וצ"ע דמקרא זה בשן ורגל היא דכתיב לפטרן ברשות שניהם אבל ברשות המזיק דפטור אפי' בקרן אין ענין מקרא זה טעם אליו אלא דפטור מכח דא"ל אילו לא נכנסת כו' והא דפטור ברשות המזיק דוקא שנכנס שלא ברשות אבל נכנס ברשות כגון פועלים הנכנסין לתבוע שכרן ונגחן שורו של בעל הבית חייב (טור ס"ה בשם הרא"ש):
יא
הזיקה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק או בחצר שהוא של שניהם והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה כגון הבקעה וכיוצא בה או שהיא של שניהם להכניס בה בהמה ואין שום אחד מהם רשאי להכניס בה פירות אם בשן ורגל הזיקה כדרכה ה"ז פטור מפני שיש לה רשות להלך בכאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הלוכה ואם נגחה או נגפה או רבצה או בעטה או נשכה אם תמה היא משלם חצי נזק ואם מועדת נזק שלם:
יב
היה החצר של שניהם מיוחדת לפירות ולא להכניס בה בהמה והכניס שם אחד מהשותפים בהמה והזיקה חייב אפילו על השן ועל הרגל:
יג
וכן אם היתה מיוחדת לבהמה לשניהם והיה רשות לאחד מהם בלבד להכניס לה פירות והזיקה פירותיו חייב על השן ועל הרגל:
יד
אם הוא של אחד מהם לפירות ולא לשוורים ולשני לשוורים ולא לפירות והזיקה בהמתו של אותו שמיוחדת לו לשוורים ולא לפירות לאותו שמיוחדת לו לפירות בשן ורגל חייב דלגבייהו הו"ל הצר הניזק בקרן פטור דלגבי דידיה הוה ליה חצר המזיק ואם הזיקה בהמתו של אותו שמיוחדת לו לפירות לאותו שמיוחדת לו לשוורים בקרן חייב דלגבי דידיה הוה ליה חצר הניזק בשן ורגל פטור דלגבייהו הוי חצר המזיק:
טו
שן ורגל אין חייבין אא"כ הזיקו ברשות הניזק אבל בר"ה פטורים וא"צ לומר ברשות המזיק ומיהו אם התיז אבנים בר"ה והלכו והזיקו ברשות הניזק או עץ ארוך מקצתו ברשות הרבים ומקצתו ברשות הניזק ודרסה עליו בר"ה ושיברה כלים ברשות הניזק חייב:
טז
ראובן שהכניס פירותיו לחצר שמעון שלא ברשותו ונכנס שורו של לוי שם ואכלתם פטור: הגה אבל אם הכניס ראובן פירותיו ברשות ונכנס שורו של לוי שלא ברשות חייב דהוי כחצר של שותפים ונכנס שם שור של אחרים להזיק דחייב (הגהות מיי' שם):
יז
חצר שהוא של שניהם לשוורים ולאחד מהם לשאר דברים והכניס בה טליתו וחבירו שמיוחדת לו לשורים הכניס בה שורו והזיק השור לטלית וגם הטלית לשור אין אומרים יצאו זה בזה אלא שמין הנזקין בב"ד וכל מי שהזיק יותר ישלם:
יח
ג' אבות נזיקין בשור הקרן והשן והרגל ונקראו אבות מפני שהם כתובים בפסוק ולהם תולדות שכל דבר הדומה לו מכל אלו נקראו תולדות ודינו כמוהו חוץ מנזק צרורות כמו שיתבאר:
יט
כיצד שור האמור בתורה הוא שנגח בקרן ואין דרכו בכך אלא דרך מקרה ואין לו הנאה בהזיקו וכל הדומה לו דינו כמותו כגון שנגפה בגופה או נשכה או בעטה או רבצה על כלים ושברתם וכן אם אכלה כסות או כלים דינה כקרן ואינו משלם אלא חצי נזק בין ברשות הניזק בין בר"ה ועוד יש דברים שהזיקה ברגלה או בפיה ודינם כקרן ויתבארו בסי' ש"צ:
כ
פרה שרבצה בר"ה והלכה פרה אחרת דרך עליה ובעטה בה אע"פ שזאת שינתה ורבצה אין למהלכת לבעוט בה אבל אם הזיקה דרך הילוכה פטורה:
באר היטב חשן משפט
שפ״ט
א
ורגל. ר"ל דכל שהזיקה הבהמה להפירות קרי לה שן ורגל על שם המקרא ושלח את בעירה וגו'. וכל שהזיקה בהמה לבהמה קרי לה קרן ע"ש הכתוב כי יגח שור איש את שור רעהו והשתא א"ש דסתם המחבר וכתב והזיקה בשן ורגל ר"ל לפירות ובקרן פטור ר"ל שהזיקה בהמה דבעל השוורים לבהמת בעל הפירות שהכניסם שלא ברשות ומ"ש בסוף בשן ורגל פטור ר"ל ששניהן שינו דבעל הפירות הכניס בהמה ובעל השוורים הכניס פירות והזיקה הבהמה להפירות כו'. סמ"ע:
ב
ארוך. ומש"ה אין חיובן שוה דבדרכה על עץ ארוך כו' חייב עליו נ"ש ובהתיז אבנים בר"ה אינו חייב אלא ח"נ דהיינו נזק צרורות וכמ"ש הטור והמחבר בסי' שאח"ז. שם:
ג
חייב. ול"ד לדרסה ע"ג כלים ונתגלגל למקום אחר ושבר דקי"ל דבתר מעיקרא אזלינן שאני הכא דהנזק נעשה ברשות הניזק והניזק מעולם שם היה. שם:
ד
שותפין. פירוש דבעל החצר וזה שנתן לו רשות להכניס הן שותפין בהחצר ונקרא חצר הניזק לגבי זה שנכנס שם שלא ברשות. שם:
ה
יצאו. פירוש דל"ת כיון דשניהם שוין בהכנסתן ה"ל לכל אחד לשמור את שלו שלא יהא ניזוק ולא יזדקקו ב"ד להן. שם:
ו
חצי. ואע"ג דבשן הוי מועד מתחלתו ה"מ בדבר שדרכו לאכול ולא כסות וכה"ג. שם:
ז
שינתה. פירוש וקיי"ל כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכמ"ש בסי' שצ"ה מ"מ אין רשות להאחרת לבעוט בה. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
שפ״ט
א
א) ל' הרמב"ם ריש פ"א מה' נזקי ממון וכתב ה"ה זה מבואר במשנה פ"ק דב"ק (דף ט"ו ע"ב) שמונה זאב וארי ובפ"ב דף כ"א ע"ב) משנה גמרא
ב
ב) שם דין ב' משנה שם בפ"ק (דף טז ע"ב) מה בין תם למועד
ג
ג) ומבואר בגמ' (רפ"ב דף י"ט ע"א) באורחי' ולאו אורחיה
ד
ד) שם ב"ק דף ג' ע"א ומשנה שם דפ"ב דף יז ע"א
ה
ה) שם דף ה ע"א מימרא דרב אבהו וכולן כאבו' לשלם ממיטב וכ' ה"ה פי' בעידית כמ"ש הנזקין מן העידית ור"ל מן הקרקע כמ"ש בפ"ח ולקמן סימן תי"ט
ו
ו) שם דף ב' ע"ב ומשנה שם דף ט"ו ע"ב
ז
ז) שם דף ג' ממשנה וגמ' שם בפ"ג דף ל"ד ע"ב
ח
ח) שם ושם בגמרא ע"ב
ט
ט) שם ד"ד משנה שם דף ט"ו ע"ב
י
י) שם דף ה' ושם במשנה ונתבאר בגמ' שם דף ט' ע"ב
יא
ר"ל אבל לא לאחר שאם הועד' ליגח לא הועדה לישך וכן הוא בגמ' אם הועדו חמשתן (שם דף טז ע"ב)
יב
כ) שם במשנה
יג
ל) שם בפ"א מנזקי ממון ד"ה חילוק דין כלים גדולים מבואר במ"ש בסעיף ז' ע"ש
יד
מ) משנה שם דף יט ע"ב
טו
נ) משנה שם דף י"ז ע"א
טז
ס) רמב"ם שם וכתב ה"ה מימרא דר"א בפ"ק דף ט"ז ע"א ויש שם לשונות חלוקים פסק הר"ב ז"ל כלשון אחרון ועיקר ותמה שאינה בהלכות וכתב הכ"מ רבינו וה"ה היו גורסין לשון ראשון דספרים דידן ללשון אחרון ומ"ש ה"ה ותימה שאינה בהלכות אפשר שהיו גורסים בספרים דידן דבלשון אחרון לא מפליג בין קטנים לגדולים ע"כ בספרים שלפנינו הוא לישנא דסתמא דגמרא כלישנא בתרא שם:
יז
ע) טור ס"ז בשם הרי"ף ואביו הרא"ש ומבואר במ"ש
יח
פ) ל הרמב"ם ד"ו וכתב ה"ה משנה שם (דף טו ע"ב) כת"ק והנחש גם כן מפורש במשנה וכל אלו אם עשו מעשה שן ורגל דינן כדין שן ורגל ואם עשו מעשה קרן והן ה' מעשים הנזכרים למעלה דינן כדין קרן לענין חילוק הרשיות כמבואר בסמוך (ולקמן סימן ש"ץ ושצ"א) אלא שהן מועדין מתחלתן
יט
פי' אילטיס בל"א
כ
צ) שם ד"ז ומבואר במ"ש לעיל ס"ב
כא
ק) שם משנה וגמרא דף י"ג ע"ב
כב
פי' כגון בחצר של שניהם או בר"ה וה"ה בחצר שאינה של שניהם כמ"ש בסעיף הסמוך ולפענ"ד לא עלה על דעת הרמב"ם להביא ראיה לפטור כשנכנס לרשות המזיק אלא הוא ענין בפ"ע והקדמה לדין הסמוך לו היזיקא בר"ה וכו' שהוא פטור משום שמפורש בתורה וביער בשדה אחר וגומר
כג
ר) מסוגיא דגמ' שם פ"ג דף ל"ג ע"א כיון דבזמן זה פשוט שנכנסין הפועלים לבית בע"ה וגם אין מצוי לאדם מעות בכיסו בשוק ועל כן השמיט הרי"ף הברייתא:
כד
ש) שם ד"ח משנה שם בפ"ב דף י"ט ע"ב
כה
ת) כתב ה"ה מבואר כדאמרינן בסוגיא (שם) דף י"ד ע"א מאי לא לזה ולא לזה אלא לאחד הא בעי' ובער בשדה אחר וליכא וזה פשוט:
כו
א) מחלוקת אמוראים שם (דף יג ע"ב) ופסק כפסק ההלכות
כז
ב) טור ס"ח וכ' הב"י פשוט שאם אחד מהן הכניס בה פירות ה"נ חצר המזיק ופטור
כח
ג) לשון הרמב"ם שם
כט
ד) כ' ה"ה נתכוון הרב שאם באה בהמת אחרים שאינה מאחד מהשותפין והזיקה שם בשן ורגל הרי הן כאלו הזיקה בחצר הניזק לגמרי דלגבי אחרים ברשות הניזק הוא וזה מבואר ר"פ הפרה (סוף דף מו ע"א) וכתבו רמ"א בסעיף ט"ז
ל
ה) כברייתא דר"ש בן אלעזר שם דף יד ע"א
לא
ו) שם דף ט' היינו כאוקימתא דרב יוסף דאמר בחצר השותפין חייב שם
לב
ז) שם היינו מאי דאמר רבינא משמיה דרבא שם
לג
ח) טור ס"ו
לד
ט) נלמד מההיא דרבינא שכתב עליה הרא"ש אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינן ביה חצר הניזק כיון דמיוחדת רק לאחד לפירות
לה
י) פשוט הוא כיון דמיוחדת לשוורים לו ולא לחבירו
לו
כ) מבואר במ"ש
לז
ל) שם משנה שם בפ' ב' דף י"ט ע"ב:
לח
מ) שהרי קרן שחייב ברה"ר פטור ברשות המזיק (ומבואר בסעיף א') שן ורגל שפטורין ברשות הרבים כל שכן שפטורין ברשות המזיק
לט
נ) מסקנת הגמרא שם בפרק ב' דף י"ט ע"ב
מ
ס) כן כתב הרא"ש שם בפסקיו בשם התוספת:
מא
ע) טור שם בסעיף הנזכר היינו דתני ר' יהודה בר סימון בנזקין דבי קרנא וכו' כדמפ' שם טעמא ריש דף מ"ח דה"ל שן בר"ה
מב
פ) שם בהא דתני רב יהודה וכו' משום דהוי כחצר הניזק:
מג
צ) מבואר במ"ש לעיל סי"א בשם הרב המגיד
מד
ק) גם זה טור שם כפירוש הרא"ש שם בפסקיו אברייתא פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה וכו' שם דף יד ע"ב
מה
ר) ל' הרמב"ם שם דין י' ברייתא שם דף ב' ע"ב:
מו
ש) לשון הטור סעיף ז' ושם בברייתא
מז
ת) מבואר שם בד' ג' ע"א וע"ב:
מח
א) בסימן ש"ץ
מט
ב) שם ומבואר שם דף ב' ע"ב
נ
ג) ומבואר שם במשנה דף טו ע"ב וגמרא דף טז ע"א וכדעת אביו הרא"ש שאינו מחלק בין כלים קטנים לגדולים דמשמע ליה משנה וברייתא כצורתן וכפשטן וכלישנא בתרא דר"א ושלכן השמיטו הרי"ף ועיין בסעיף ז' ובמה שכתבתי שם
נא
ד) שם משנה שם בפ' ב' דף יט ע"ב
נב
ה) שם ס"ח מסקנת הגמרא בפרק ג' דף ל"ד ע"א.
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
שפ״ט
א
כל כו'. רפ"ב במתני' וגמ' ועתוס' שם יז ב' ד"ה קמ"ל כו' ועבה"ג וכן שם יט ב' וש"מ:
ב
(ליקוט) שהיא ברשותו כו'. מתני' ריש ב"ק ושמירתו עליך ושם ט' ב' כל שחבתי כו' (ע"כ):
ג
(ליקוט) א' השור כו'. תוספתא פ"ו א' שור וחמור וא' שאר בהמה חיה ועוף לנזקין מועד משלם נ"ש ותם משלם ח"נ א' שור כו' להרבעה כו' (ע"כ):
ד
אם הזיקה כו'. שם:
ה
או שהזיקה כו'. מתני' בפ"א וברפ"ב:
ו
ברגלה דרך כו'. כצ"ל כמ"ש ברפ"ב וכאן לא נחית לפרושי התולדות:
ז
כיצד כו'. ל"ד ב' א"ל רב אחא בר תחליפא כו':
ח
לפיכך כו'. מתני' ל"ה ב' א' גדול כו':
ט
(ליקוט) הרי השור כו'. כולו כמש"ש ל"ג א' שור שוה כו' (ע"כ):
י
(ליקוט) העושה כו'. ספ"א ורפ"ב יז יח יט כ כא (ע"כ):
יא
אם הרגיל כו'. גמ' שם טז א' ואם הועדו כו' וכמ"ש בס"ו ושם ב' דאייעד כו':
יב
(ליקוט) לאותו מעשה. עבה"ג ופשוט הוא דהא אמרינן מ"ה ב' א"ר מועד לקרן כו' וערש"י שם ד"ה אליבא דמאן כלומר כו' וכ"ש כה"ג (ע"כ):
יג
הבהמה יש כו'. כלישנא בתרא שם ועוד דלי' קמא נמי ס"ל כן ומסייעא מברייתא ולא דחיא ליה אלא בדלמא. רשב"א ומ"מ ודברי כ"מ תמוהים וכבר השיגו בלח"מ וכ"פ הג"א בשם א"ז:
יד
ויש כו'. כיון דלישנא לא חידש אלא בלשון הוי חד עם לי' קמא ולישנא מציעא הוי לישנא בתרא ועוד דמתני' וברייתא סתמא קתני ולא חילקו. הרא"ש וכ"ז דחוק מאד:
(ליקוט) וי"ח עליו. ממש"ש כ"ד ב' כל המשנה כו' איתמר משמיה דר"ל כוותך אלמא נקרא רבוצה בר"ה על הארץ משנה וכ"ש על כלים אפי' קטנים. נ"י בשם הרמ"ה שם (ע"כ):
טו
אפי' אם כו'. דלא כר"א:
טז
(ליקוט) בנגיחה או כו'. ז"ש הזאב כו' הרי כו' וערש"י שם ד"ה הרי כו' (ע"כ):
יז
ואפי' כו'. בזה אפי' ר"א מודה כמש"ש:
יח
וי"א דוקא כו'. ט"ז ב':
(ליקוט) וי"א כו'. עתוס' ט"ז א' ד"ה והנחש כו' (ע"כ):
יט
לדרוס. ולאכול ולטרוף להניח. שם וברא"ש:
כ
וזאב כו'. כמ"ש בב"מ צג ב' בא זאב וטרף ארי ודרס ועתוס' ד"ה והנחש כו' וכ"פ הרשב"א וכ' הרא"ש דכל חיה דינה כזאב דדוקא ארי שהוא מלך כו'. והרמב"ם פ' דלא כשמואל משום דאקשינן עליה טובא וכולהו שינויי דחיקי נינהו וכן הרי"ף השמיט וז"ש חמשה כו' בנגיחה כו' וכיוצא כו':
כא
(ליקוט) כל כו' וכל כו'. כמש"ש י"ח א' דלא אשכחן כו' דלא אשכחן כו' (ע"כ):
כב
פטור על הכל. ברייתא יד א':
כג
וצ"ע כו'. וכה"ג פריך בגמ' כ"א ב' ועבה"ג:
כד
והא כו'. עבה"ג והוי כשכיח בבית:
כה
וה"ה מיוחדת כו'. כאוקימתא דגמ' להני ברייתות:
כו
או שהיא כו'. מדאיצטריך לדחוקי לא לזה כו' אלא דחד לפירות להוציאו ממשמעות ול"ק לא לזה ולא לזה כלל לפירות:
כז
מפני כו'. קאי אדסמיך לה ברמב"ם שהיא של שניהם ולא כמו שדחק המ"מ:
כח
היה כו'. ברייתא דרב יוסף וכאביי ורב חסדא:
כט
(ליקוט) וכן אם כו'. הרא"ש ורמב"ם וטור וכגי' שלנו דלא כתוס' שם ד"ה לא כו' והרשב"א ועסי"ז ועתוס' ד"ה כולה כו' תימא כו' וכן דחק הרשב"א בזה ותוס' שם לא רצו לפרש כפי שיטתו אבל מה שהקשו שם ולספרים כו' ק"ו פריכא הוא (ע"כ):
ל
אם היא כו'. שם אלא פשיטא לא לזה ולזה אלא דחד. והיינו כה"ג דכפשטיה א"א לומר כמו שהקשה הרשב"א דא"כ מאי לא לזה ולא לזה:
(ליקוט) אם היא כו'. דז"ש אלא דחד דא"א לומר כפשטה מאי לא לזה כו' ועוד היינו רישא רשות לניזק ומאי ד' כללות (ע"כ):
לא
(ליקוט) בקרן פטור דה"ל כו'. מדפריך שם אתאן לרבנן ואם איתא לוקמה בכה"ג וכ"ש בשן ורגל וז"ש בשן ורגל כו' (ע"כ):
לב
בקרן כו' חצר הניזק. ל"ד אלא דלא הוי חצר המזיק ולישנא דגמ' שם נקט אלא פשיטא כו' וקתני סיפא כו':
לג
ואצ"ל כו'. שם י"ד א' כא ב':
לד
או עץ כו'. כ"כ הרא"ש בשם התוס' תי' שני על קושייתם ו' א' בד"ה תאמר כו' וא"ת כו' וערא"ש ס"א:
לה
דהוי כחצר כו'. רש"י שם:
לו
חצר כו'. כמ"ש בסי"ג וכן י"ל בכה"ג דסי"ד:
(ליקוט) חצר כו'. הרא"ש וכנ"ל סי"ג ותוס' שם נדחקו לשיטתן דלא ס"ל כמ"ש בסי"ג (ע"כ):
לז
(ליקוט) ונקראו אבות כו'. רש"י בריש מכילתין (ע"כ):
לח
ואין דרכו כו' ואין כו'. ב' ב' (ע"כ):
לט
(ליקוט) בין כו'. י"ד א' וכר"י (ע"כ)
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
שפ״ט
א
כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם. ודוקא כגון בהמ' שאינ' בר דעת אבל עבד שיש לו דעת אין רבו חייב על נזקיו שאם הי' חייב על נזקו אם יקניטנו רבו ילך ויזיק את רבו בכל יום ב"כ הטור בסי' שמ"ט וגם בסי' זה כתבו בקיצור.
ב
אחד השור וא' בהמה. דילפי' שור שור משבת ועד"ר שכתבתי בשם ב"י לימוד אחר אבל זה נ"ל עיקר:
ג
מהיפה שבנכסיו. כבר נתבאר דאם משלם לו במטלטלין משלם לו המזיק במה שירצה שהרי כתיב ביה כסף ישיב ללמד שנפרע אפי' בסובין וכמ"ש לקמן בסי' ת"ג ובסי' תי"ט בדברי הטור והמחבר אלא שבאם משלם לו קרקעות צריך לשלם בו מהיפה מנכסיו וגם בא לו' שבדברים כאלו שהוא בהן מועד אינו משתלם מגופו של שור המזיק לחוד ושבאם נגנב או נאבד לא יצטרך לשלם לו המזיק מביתו או לא ימלא לו דמי נזקו על דמי השור המזיק וכדין תם אלא צריך לשלם מכיסו וכמו שמבאר והולך ומ"ה כ' הטור שמשלם מהעלייה וזהו ג"כ דעת הרי"ף שכ' שמשלם לו מהעידית ועפ"ר:
ד
וחצו את כספו: וכתיב בתריה וגם את המת יחצון והתור' איירי בשווין שור שוה עשרים שהזיק שור שוה עשרים והמיתו והנבילה שוה עשרה שכשיחצו ויטלו כל א' חצי החי וחצי המת נמצא שנשתלם זה חצי נזקו דמעיקרא דאף שלא נחסר לו מעיקרא אלא עשרה והוא נוטל מהחי שוה עשרה מ"מ הרי המזיק נוטל מהנבלה חמשה ואותן חמש' שהוא כדי חצי נזקו דמעיקרא הוא אשר יחסר לו והתשלומין דחצי נזקו יהא בענין זה דחמש' גובה מגוף המזיק וה' השניים המזיק ישלם לו אותו במה שירצה או משורו החי או מהנבילה שזיכה לו התורה מהניזק וזהו בשוים דאיירי בו התורה ומהשווי' נלמד לשאינו שוים וכמ"ש ואזיל בסעיף שאחר זה (והוא ג"כ מדברי הרמב"ם) שכשנגח שור שוה מנה לשור שוה עשרים והנבילה שוה ארבע' כשיחצה הניזק הנבילה עם המזיק וקיבל ממנו שתים והמזיק צריך לחצות עמו שור השוה כ"כ כמו שהי' שוה שור הניזק דהיינו עשרים ויתן ממנו עשרה לניזק ועל אותן עשר' משלם לו המזיק בדמי חצי נבילתו דהיינו שתי' שהרי על הניזק לטפל בנבילתו כדלקמן ונמצא דלא נשאר על המזיק ליתן לו אלא שמנה וק"ל:
ה
לפיכך אם המית כו'. פי' לפיכך כיון דאינו משלם המזיק מביתו אלא מדמי שור המזיק לפיכך לפעמים אומר לו קחהו ולך:
ו
ואם הועד' לאחד מהן פי' שהותרו בבעליו לשומרו אחר שעשתה כן ג' פעמים:
ז
כגון ארי לדרוס כו'. לשון הטור בשם ר"י כגון ארי לדרוס ולאכול או לטרוף ולהניח לפיכך באחד מאלו הוא מועד וחייב עליו ברשות הניזק נ"ש ופטור בר"ה כדין רגל אבל אם טרף ואכלו לאו אורחיה הוא וה"ל כקרן תמה וחייב ח"נ אפילו ברשות הניזק וזאב ושאר חיות דרכם בטריפה ולזה הן מועדין וכו'. אבל בדריסה לאו אורחייהו וה"ל כקרן תמה ונחש נמי מועד מתחילתו ודרכו בכל מיני היזקות כו' עכ"ל וכוונתו מפני שהארי הוא מלך בחיות ולא ישוב מפני כל אין ממתין להבהמה שדורס עד שתמות אלא דורס עליה ברגלו ואוכלה או טרפה ברוגזו לשני חתיכות ומניחה ואינה אוכלה אבל זאב ושאר חיות מפני מורך לבבם אינם אוכלים בעוד טורפם חי ומנענע וזהו זאב טורף ואוכל כ"כ הרא"ש ונחש שהמית אע"פ שאינה נהנית כיון שדרכה בכך ולא בזה רוגזה ה"ל מועד לכל דבר ועד"ר:
ח
והרי מפורש בתורה ושילח את בעירה וביער ובגמ' דרשו "דושלח היינו היזק רגל ע"י הליכתו וביער היינו היזק דשן דביערו על ידי אכילתו:
ט
לפטרן ברשות שניהן דבשדה אחר משמע שדה של אחר והיינו כשהיא מיוחדת להניזק ולא כשהיא של שניהן וכ"ש כשהזיק בר"ה שהוא מקום שכל הבהמות הולכין שם ברשות דפטור בעל המזיק מתשלומי שן ורגל דכיון דאורחתא דהבהמה היא לאכול בשן הראוי לאכול ולדרוס ברגל את כל המונח בדרך והניזק היה לו לשמור את הדבר שהיזק מלהניחו בדרך שהכל דשין בו משא"כ כשהזיק בקרן והדומה לו דלאו אורחיה היא דלא ה"ל לניזק לשמור מדבר דלאו אורח הבהמות להזיק בו מ"מ חייב ח"נ אפי' בר"ה כמ"ש המחבר בסעיף שאח"ז. ונראה לישב תמיהת מור"ם ז"ל והוא דגם דעת הרמב"ם והמחבר שכתבו והרי מפורש בתורה כו' לא אדסמיך ליה קאי אלא באו ליתן טעם אמ"ש ברישא בד"א כשנכנס' לרשות הניזק דממעט גם כשנכנס לרשות שניהן דהיינו מהאי קרא וכדי שלא תאמר מנ"ל דהאי קרא אתא למעט גם כשנכנס לרשות שניהן דלמא לא אתא למעט אלא כשנכנס לרשות המזיק מ"ה הקדים וכ' דלזה ודאי לא אתא דלרשות המזיק לא צריך קרא דסברא הוא דפטו' שהרי מצי א"ל אילו לא נכנסת כו' וק"ל:
י
והא דפטו' ברשות המזיק כו' ענין בפני עצמו הוא וגם הטו' כתבו אמ"ש לפני זה דאם הניזק נכנס לרשות המזיק והוזק דפטו' המזיק אם הפועלים נכנסים לרשותו ופעמים חייב ופעמים פטור ע"ש ומסיק וכתב עליה בשם הרא"ש דבזמן הזה דאין בעל הבית רגיל להמחות פועליו לחנוני אלא לפורעם במזומנים ואין רגיל לשלם להם בשוק כי אם בביתו ששם יש לו מעות מ"ה לעולם נקראו נכנסים ברשות וחייב בניזקן ע"ש:
יא
הזיקה בר"ה כו'. סעיף זה וסעיף שלאחריו נתבא' ממ"ש בסעיף שלפני זה ע"ש:
יב
והזיקה פירותיו חייב כו'. דאף דיש להמזיק רשות להכניס שם שורו מכל מקום כיון שניתן להניזק רשות לבד להכניס שם פירותיו חצר הניזק קרינן ליה לענין היזק פירות ועפ"ר מ"ש עוד מזה ומדכתב חייב אף על השן והרגל ר"ל וכל שכן אם הזיקה בקרן דהא אקרן חייב בכל מקום ועיין מ"ש בסמוך:
יג
לאותו שמיוחדת לו לפירות בשן ורגל כו' בפריש' ודריש' הוכחתי דכל שהזיק הבהמה להפירות קרי לה שן ורגל על שם המקרא שנא' ושלח את בעירה וביער כו' דמיירי הבהמה הזיק' בשן ורגל וכל שהזיק' בהמה לבהמה קרי לה קרן ע"ש המקרא שנא' כי יגח שור איש את שור רעהו והשתא אתי שפיר דסתם המחבר וכתב והזיקה בשן ורגל ר"ל לפירות. בקרן פטור ר"ל שהזיק בהמה דבעל השוורים לבהמה דבעל הפירות שהכניס' שלא ברשות ומ"ש אח"כ שאם הזיק' בהמתו דבעל הפירות לבעל השוורים בקרן ר"ל לבהמתו דבעל השוורים גם מ"ש בסוף בשן ורגל פטור ר"ל ששניהן שינו דבעל הפירות הכניס הבהמה ובעל השוורים הכניס פירות והזיקה הבהמה להפירות פטור ואבהמתו הנזכר לפני זה קאי וקאמ' דאם אותה הבהמה הנזכרת הזיקה לבעל השוורים בשן ורגל פטור. אבל אין לפרש דמ"ש ברישא בקרן פטור דר"ל אם הזיק שורו של זה שניתן לו רשות לשוורים לפירותיו של השני בבעיט' או ברביצה דמקרי ג"כ קרן דפטו' דאם כן קשה מ"ש מהי' מיוחד לשניהן לשוורים ולא' מהן לשאר דברים והכניס בו טליתו והזיק השור להטלית בדריסתו עליו שכ' הטור והמחב' בסמוך בסי' ז' דחייב בעל השור על היזק הטלית וכתבתי שם דמוכח דל"ד במיוחד לשניהם לשוורים איירי אלא ה"ה במיוחד לזה לשוורים ולזה לטלית ע"ש. וגם בסי"ג כתב בסופו ז"ל חייב אף על השן והרגל ור"ל וכ"ש על הקרן ש"מ דאם הזיקה הבהמה לפירות בקרן דחייב מיהו לפי מ"ש פי' דשן ורגל וקרן גם שם בס"ס י"ג יש לפרש דמ"ש דחייב אף על השן והרגל דר"ל וכ"ש אם הזיק' בהמה דקה בקרן דחייב ומשלם דאקרן חייב בכל מקום אפי' ברה"ר ודוק ועפ"ר מ"ש עוד בהוכחות פירוש זה שכתבתי ודו"ק:
יד
דלגבייהו ה"ל חצר הניזק. ר"ל לגבי שן ורגל וטעמו כיון שיש לו רשות להכניס פירותיו ומ"ש בסיפא דלגבייהו ה"ל חצר המזיק כ"כ ג"כ הטו' ול"ד קאמ' אלא ר"ל דל"ה חצר הניזק כיון שלא הי' מיוחד לו לפירות אלא להמזיק גם מ"ש הטו' והמחב' לפני זה בחיובו דקרן משום דהוי לגבי דידי' חצר הניזק ל"ד קאמ' דהא קרן חייב גם בר"ה ובחצר של שניהן או שאינן של שום א' מהן אם לא בחצ' המזיק וכנ"ל אלא משום דהאי חצר אינו מיוחד אלא לאחד מהן או למזיק או לניזק מ"ה כתב האמת וק"ל ועפ"ר מ"ש לכל זה עוד הוכחות וראיות:
טו
או עץ ארוך כו'. כל' זה כתב ג"כ הטו' ובפרישה כתבתי דאין חיובן שוה דבדרכו על עץ ארוך כו' חייב עליו נזק שלם ובהתיז אבנים בר"ה אינו חייב אלא ח"נ דהיינו נזק צרורות וכמ"ש הטו' והמחב' בסי' שאחר זה:
טז
ושיברה כלים ברשות הניזק חייב. ול"ד לדרס' ע"ג כלים ונתגלגל למקום אחר ושבר דקי"ל דבתר מעיקרא אזלינן דשאני הכא דהנזק נעשה ברשות הניזק והניזק מעולם הי' שם:
יז
דהוי כחצר של שותפין פי' דבעל החצר וזה שנתן לו רשות להכניס הן שותפין בהחצ' ונקרא חצר הניזק לגבי זה שנכנס שם שלא ברשות:
יח
אין אומרים יצאו זה בזה פי' שלא תימא כיון דשניהם שוים בהכנסתם ה"ל לכל אחד לשמור את שלו שלא יהא ניזק ולא יזקקו ב"ד להן:
יט
כמו שיתבאר. בסימן שאחר זה:
כ
וכן אם אכלה כסות כו' דאע"ג דבשן הוה מועד מעיקרא ה"מ בדבר שדרכו לאכול ולא כסות וכה"ג:
כא
אע"פ דזאת שינתה פי' וקי"ל כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכמ"ש בסי' שצ"ה מ"מ אין להאחרת רשות לבעוט בה:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
שפ״ט
א
(ס"י בהגה) וצ"ע דמקרא זה בשן ורגל כו' נראה ליישב דבאמת הוא דזה קאי אנזקי שן ורגל כדאיתא ריש ב"ק אלא דהוצרך לזה אף בקרן ואתה מוכרח לכך דאיתא בפ' כיצד הרגל דף כו ולא תהא קרן ברשות הרבים חייב מק"ו ומה שן ורגל דברשות הניזק נזק שלם בר"ה פטורה קרן שברשות הניזק ח"נ אינו דין שברשות הרבים פטורה א"ר יוחנן א"ק יחצון אין חצי נזק חלוק לא בר"ה ולא ברה"י ואם כן תקשי לך גם ברשות המזיק יהיה חייב מקרא דיחצון הא אין חילוק בחצי נזק וע"כ צ"ל צ"ל דודאי ברשות המזיק הוה הק"ו במקומו דמה שן ורגל כו' ומוקמינן קרא דיחצון כו' על מסתבר דהיינו ר"ה אבל לא על רשות המזיק דיש סברא לפטור מטעם אילו לא נכנסת כו' ועיקר פטור דשן ורגל ברשות המזיק הוא מטעם דכתב ושלח וביער בשדה אחר דוקא שדה אחר הולכת להזיק וע"כ נקיט הרמב"ם האי מלתא גבי פטור דקרן בר"ה כיון דלא אתי אלא מק"ו דשן ורגל ושן ורגל הוא מדכתיב ושילח את בעירה וגו' כנ"ל:
ב
(כגון פועלים הנכנסים כו') בפ' המניח פליגי ת"ק ואחרים בזה ת"ק ס"ל פועלים שנכנסו לתבוע שכרן מב"ה ונשכן כלבו דפטור בע"ה ואחרים ס"ל דרשאין פועלים [לתבוע שכרן] מבע"ה וע"כ בעל הבית חייב ומוקמינן פלוגתייהו בזה דאי שכיח בע"ה בשוק כ"ע ס"ל דלית להו רשות לכנוס לבית בעה"ב שלא ברשותו ואי לא שכיח כ"ע ס"ל דחייב דהא צריכים לילך לתבוע שכרן כי פליגי בשכיח לפעמים ובאו פועלים וקרו אבבא על הב"ה ואומר בע"ה אין ת"ק א"ל אין קום אדונתך משמע ואחרים ס"ל אין קום עול משמע וכתב הרא"ש מדלא הביא הרי"ף ברייתא זו ש"מ דס"ל דעכשיו אין הדין כן אלא כיון שאין דרך הב"ה להיות לו מעות בשוק ודרך הפועלים ליכנס לביתו של בע"ה כ"ע ס"ל דחייב בע"ה בניזקין ע"כ ומיום עמדי על דעתי הקלושה תמהתי על בנין זה של הרא"ש לסתור ברייתא מפורשת בתלמוד ולשנות הדין וזה משענת קנה רצוץ שאין בו כח לסתור דברים מפורשים בתלמוד מדלא הביאה הרי"ף. וצ"ל אדרבה מזה ראיה דפטור הבע"ה לכ"ע אפי' אמר אין כל כמה דלא אמר בפי' שיבא לשם דהא לא פליגי אלא בפועלים דהיינו דת"ק אינו מוציא פועלים מכלל שאר אדם דמסתבר שהוא חייב אלא דאחרים סבירא ליה דפועלים יצאו מכלל שאר אדם ואם כן כיון שלא הביא הרי"ף דין דפועלים משמע דהם בכלל שאר אדם דפטור בע"ה בכל גווני כל שאינו נותן לו רשות בפירוש ליכנס שם. שוב ראיתי לרש"ל בפרק המניח שסרבה לתמוה גם כן על הרא"ש שפסק נגד דין התלמוד בפרט להוציא ממון ועל שהשמיט הרי"ף הברייתא האריך לתרץ בענין אחר ונראה לי דיש לפסוק הלכה למעשה כדברי דש"ל דפטור בעל הבית אפי' בפועלים אבל לא מטעמיה במה שתירץ על השמטה של הרי"ף כי התירוץ שכתבתי הוא ברור ופשוט לפי עניות דעתי ואין צריך לפנים:
ג
(סעיף י"א) והרי היא מיוחדת כו'. פי' ששניהן יכולים כו' והכלל כיון שלענין הכנסת הבהמה עביד והנחת הפירות של הניזק היא שלא ברשות פטור המזיק כל שהזיקה הבהמה כי אורחה אבל בנגיחה בקרן או נגיפה בגופה שזה הוא דרך שינוי הוי הדין כמו בקרן דחייב ח"נ אפילו ברשות הרבים:
ד
(סי"ד) אם היא של א' פי' שבעל הפירות יוכל להכניס שם פירות שלו ואז אין רשות לבעל השורים להכניס שם שורו דיאכל הפירות וכשאין שם פירות יוכל בעל השורים להכניס שם שורו ואז אין רשות לבעל הפירות להכניס שם שורו ומ"ה אמר אם הזיק בעל השור את הפירות דהיינו בשן ורגל חייב דה"ל לגבי פירות חצר הניזק אבל אם הזיק בקרן ר"ל שבעל הפירות הכניס שם ג"כ את שורו פטור דהא שלא ברשות הכניס שם בעל הפירות את שורו כן הוא הפי' בנ"י ונ"ל דאם הזיקו לשור של בעל הפירות בשן דהיינו דרך הנאתו כגון שנתחכך בו להנאתו והפילו דכל מידי דדרך הנאה קרוי תולדה דשן או דרך הלוכו דהיינו תולדה דרגל ה"נ דפטור בעל השוורים דהא לגבי שור ה"ל חצר המזיק ולא נקט קרן אלא דדרך קלקול השורים זה בזה היא דרך נגיחה שהיא תולדה דקרן ואם הזיקה בהמה של בעל הפירות לבהמתו של בעל השורים חייב דהא חצר הניזק היא לענין שורים אבל אם הזיקה בהמ' של בעל הפירות לפירות שהניח שם בעל השורים אף ע"פ שהמזיק הכניס בהמתו שלא ברשות מ"מ כיון שהדבר הניזק דהיינו הפירות הם ג"כ שלא ברשות קרוי לזה חצר המזיק דהניזק שבא להוציא צריך שיהיה הדבר הניזק שם ברשות:
ה
(סעיף ט"ו) או עץ ארוך כתב בסמ"ע בעץ ארוך חייב נזק שלם כו' והאמת כן הוא לדעת ר"י בר שמואל שמביא הרא"ש בריש בבא קמא דחייב בזה ע"כ סבירא ליה דחייב כאלו עומדת ברשות הניזק עצמו ודרסה על דף ושיברה בו כלי דשם פשיטא דמשלמת נזק שלם:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5