שולחן ערוך, חושן משפט רכ״ה: אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות ובו ו סעיפים: – עם 18 מפרשים

א

אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות ובו ו סעיפים:
כל המוכר קרקע או עבד או מטלטלין הרי זה חייב באחריותן כיצד אם בא אחד והוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו אחריות ה"ז חייב באחריות שאחריות שלא נזכר טעות סופר הוא:

ב

בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל כגון שהיה המקח מטלטלין והיו גנובים או גזולין או שהיתה הקרקע גזולה או שבא בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח והכל בב"ד של ישראל אבל אם עכו"ם הוא שהוציא המקח מהלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהעכו"ם טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו והביא עידי עכו"ם על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס:

ג

בד"א בשלא התנה עמו אבל אם התנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפי' בא עכו"ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהי' משקה אותה או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה או שבאה זועה והשחית אותה ה"ז פטור שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וה"ה לכל תנאי ממון שאומדים דעת המתנ' ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה:

ד

מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום פלוני והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שיארע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני ונפסק הנהר שהיו מוליכים בו ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים על גבי בהמה עד אותו מקום וכן כל כיוצא בזה:

ה

אם התנה המוכר בפירוש שלא יהיה עליו אחריות אפילו אם נודע בודאי שהיתה גזול' והוציאה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב ואצ"ל שאם בא ב"ח וטרפה שאינו מחזיר לו כלום שכל תנאי שבממון קיים:

ו

המוכר לחבירו מרתף של יין והתנו ביניהם שלא יהיה אחריות על המוכר רק אם תשבר חבית או תשפך בלבד ולא יהיה אחריות על הלוקח אלא לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ אם אח"כ לא אירע כי אם אונס ניסוך הוא על המוכר:

א

הדמים. גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר כמ"ש בר"ס קט"ו אלא דלא איירי הכא מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מהן ג"כ כאן אינן משביחין. סמ"ע:

ב

בשטר. משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דהאחריות עליו אע"פ שלא פירש וכן משמע יותר בסמ"ג וכ"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דב"מ וכ"כ הב"ח וכ"כ הט"ו להדיא בסי' קי"ו וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם ה"ר יונה דאפי' מ"ד אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פירש לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל וכ"כ בג"ת שגם מדברי הרמב"ן משמע כן ועיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג. ש"ך:

ג

המלך. אע"ג דדין המלך דין הוא ה"מ מה שעושה מדעתו מצד חקי המלכות כמ"ש הט"ו בסי' שס"ט משא"כ זה דפוסק הדין ע"פ עדי עובדי כוכבים ויש לחוש שהן משקרין לפניו ומ"ש בין בערכאות קמ"ל אע"ג דערכאות דייקי טפי. סמ"ע:

ד

טוען. בטור הוסיף עוד וכתב ז"ל ואפי' הוא חמור ולקחו העובד כוכבים ולא לקח האוכף די"ל דאמת אומר העובד כוכבים שהרי אינו נוטל אלא שלו כיון שלא נטל גם האוכף אפ"ה אינו חייב באחריותו ע"כ והוא מהש"ס ומש"ה נקט אוכף משום דדרך בני אדם להקפיד שלא להניח על סוס וחמור אוכף שאינו מיוחד להן כי יעלה ע"י זה מכה על גבו כל שאינו עשוי לפי מדתו וה"א מדשבקי' העובד כוכבים ודאי קושטא קאמר קמ"ל. שם:

ה

התנה. עיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג מדין ראובן שקיבל בית משכנתא מעובד כוכבים ומכרו באחריות לשמעון ועכשיו תובע העובד כוכבים את היהודי כו' ע"ש. שם:

ו

שאלו. עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ס' ובהרמב"ם פי"א מה' מכירה ולעיל סי' נ"ה. ש"ך:

ז

אונס. (אם תבעו ישראל ויצא זכאי והתובע לא ציית דינא והוא איש אלם הוי אונס ואינו חייב באחריותו ד"ר סי' ק"י. דוקא אונס דשכיח טובא אבל אונס דשכיח ולא שכיח לא קבל עליו אם לא שיקבלנו בפירוש ד"ר סי' פ"א וכן נראה מדברי הר"ש יונה סי' מ' אבל הרשד"ם סי' ל"ג כתב דאפילו אונס דשכיח ולא שכיח קבל עליו וע"ש בסי' ק"ד ועיין במקור ברוך סי' נ"א ובתשובת הריב"ש סי' ק"נ ובהראנ"ח ח"ב סי' ל"א ובהרש"ך ח"ב סי' (נ"ב) [ל"ב] ובתשו' מהרי"ל סי' ל"ז. ואם הוא ספק אם הוא אונס דשכיח או שכיח ולא שכיח המע"ה ד"ר סי' פ"א הרשד"ם סי' ל"ג וסי' ק' הרש"ך ח"א סי' כ"א. שביה אונס דלא שכיח הוא מרדכי פ' מי שאחזו מהרי"ק שרש ז' ועיין בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"א. ירידת המטבעות ועלייתן אונסא דלא שכיח הוא הרשד"ם סי' ע"ה וכתב בכנה"ג דברי הרב שרירין וקיימין בזמנו שלא נשמע ירידת מטבעות אלא באותו פעם אבל בזמנינו זה שהורגל הדבר פעמים רבות אונסא דשכיח טובא מקרי וכ"כ בלחם רב סי' ס"ט אע"פ שהוא היה בזמן הרשד"ם עכ"ל ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' קט"ו. הא דאמרינן אונסא דלא שכיח לא קבל עליה היינו כשקבל עליו סתם אבל אם אמר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם הוא כלל הכללים ואפי' אונס דלא שכיח א"י לטעון הר"מ אלשקר סי' ל"ב וכתב בכנה"ג דמ"ש הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה שאפי' כתב שקבל כל אונסין שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל אינו חולק ע"ז דל"ד מקבל כל אונסין שבעולם לאומר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם עכ"ל ועיין בהרלנ"ח סי' קכ"ז ובמשפטי שמואל סי' כ"ט ובהרש"ך ח"א סי' פ"ח. כל זה הביא בס' בני חיי ועמ"ש עוד שם בענין זה):

ח

ניסוך. (נ"ל דמ"מ אם קודם שאירע הניסוך ויודע הוא שיתנסך כההיא דהרא"ש בתשובה שהביא הטור שבא האנס לשלול הכפרים ששם היין והמוכר מתרה בהלוקח שיטול משם היין או יבטל המקח ויטלנו הוא ודאי שומעין למוכר דלאו כל כמיניה דלוקח לגרום לו הפסד בידים ובתשו' הרא"ש לא מיירי מזה ומ"מ אף לפי מ"ש אם יאמר הלוקח לך והצל יינך והעמידהו לפני במקום טוב הדין עמו רק שא"י לכוף המוכר שיהיה היין במקום סכנה ויהיה באחריות המוכר. ט"ז):

א

א) לשון הרמב"ם פי"ט מה' מכירה דין ג' כ' ה"ה כך הוא מסקנא דשמעתא פ"ק דמציעא (סוף ד' ט"ו) דאחריות טעות סופר הוא ואפי' בשטר מקח וממכר

ב

ב) וכ' הנ"י דג' מיני אחריות הם זו למעלה מזו וכולם הם בכלל אחריות אע"פ דלא פיר' ☜אבל אם פיר' דמחמתי' הרי מיעוט דעלמא שהוא למעלה ממנו סמ"ע בשם ד"מ

ג

ג) שם דין ד' מימרא דאמימר פ"ג דב"ב (דמ"ה ע"א) וכ' ה"ה וכן הדין לעולם אינו חייב אא"כ תצא ממנו בדינינו וכדאמרי' בפ"ק דב"ק (דף ט' ע"א) אחוי טרפך פי' רש"י שבדין טרפוה ממך וכן עיקר ואפי' הי' הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו וכ' הכ"מ דברים של טעם שהכל הולך אחר מה שהיה נותן דינינו ומ"מ נשאר לו ספק א' שא"כ למה כשהוציאו בדין המלך אינו חייב הא קי"ל דינא דמלכות' דינא אלא אם נאמר דסתם מקבל אחריות אינו מקבל אלא אם יתחייב בדין תורה לא בדינא דמלכותא אע"ג דהוי דינא ועם כל זה אינו מספיק

ד

ד) שם ד"ה

ה

ה) כ' ה"ה הטעם לפי שהוא אונס מצוי וכיון שקיבל עליו כל אונס זהו בכלל וכ' הכ"מ אבל אונס שנולד לו שלא מחמת המוכר לא

ו

ו) מעובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לקמי' דרבא פ"ז דגיטין דף ע"ג ע"א:

ז

ז) כ' ה"ה פשוט הוא שלמדין מדבר לחבירו בכל כיוצא בזה

ח

ח) שם ד"ו והוא עובדא הנזכר לעיל

ט

ט) שם ד"ח כ' ה"ה פ' חזקת (בבא בתרא ד' מ"ד ע"ב) פסק כרב זביד וכן בהל'

י

י) טור ס"ז בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ק"ב סי' ב'

יא

כ) וביאר שם הואיל ואיכא למידק שאחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר ולא אחריות שום הפסד אחר ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר ואוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוציא המעות מיד הלוקח ועוד דאונס ניסוך הוא דומיא דאונס שפיכה ושבירה דאתי ליה מעלמא אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקי אדעתייהו להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קיבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל הטעם ואין להכניס בכלל אונס זה שום אונס דאתי ליה מעלמא

א

קרקע או כו'. בפ"ג דב"ב מ"ד ב'. ונקט הנך ג' דג' חילוקים הן דמטלטלי א"א למצא אלא מחמת שאינו שלו כמ"ש שם ובקרקע גם מחמת בע"ח ובעבד ג"כ מחמת בע"ח אלא דוקא בשעשאו אפותיקי כמ"ש שם ובכולם חוזר עליו כמ"ש שם:

ב

בין בדין כו'. עתוס' שם ד"ה דינא כו':

ג

בד"א כו' אפי' כו'. כמ"ש בגטין עג זיל שפי ליה דהא כו' וזה ג"כ נק' אונס דשכיח כמ"ש בב"ב שם אשר פיהם כו':

ד

אבל אם נפסק כו'. שהוא ג"כ אונס דלא שכיח כמ"ש בב"מ ע"ז אי לא עבידא דפסיק כו':

ה

או שחזר כו'. גטין שם לסוף אפיקו כו':

ו

או שבאת כו'. עב"מ ק"ה ב':

ז

ואצ"ל כו'. ב"ב מג מד קסט קעא ושאר מקומות:

ח

המוכר כו'. עבה"ג:

א

ואין המוכר חייב באחריות אונס. ונראה דאם הכותי כבר ערער קודם שלקחה והלוקח לא ידע מזה דה"ל מקח טעות ולא אמרי' בזה אחוי טירפך כיון דכבר יצא ערעור ה"ל כמו מום במקח כאלו נפחת והוזל ובתוס' פ"ק דמציעא דף י"ג גבי מוכר שדה באחריות הקשו לימא ליה שקול ארעך בזוזי ותירצו משום דיצא עליו ערעור הוזל השדה ע"ש וא"כ אין לך מום גדול מזה וכן משמע בש"ע סעיף ה' ע"ש שאין לך מום כו' ואע"ג דהתם אם קיבל המוכר הדמים והלוקח נשתמש בו אינו יכול לחזור משום מום משום דהתם יצא הערעור אחר שקנה הלוקח באחד מדרכי הקניה אבל היכא שיצא הערעור קודם שקנה באחד מדרכי הקניה והלוקח לא ידע מזה ה"ל מום:

א

מחמת המוכר כו'. בדרישה כתבתי דג' מיני אחריות הן. הא' ב"ח שמוציא מחמת המוכר. השני שבא אחד והביא עדים ששדה זו גזולה היא מידו. הג' אחריות דנפשיה והוא מ"ש הטור והמחבר בסי' שאחר זה ס"ב ע"ש ועיין ☜ בנ"י פ"ק דמציעא (דף ס"ו) דג' מיני אחריות אלו זו למעלה מזו וכולן הן בכלל אחריות אע"ג דלא פי' אבל אם פירשו דמחמתי' הרי מיעוט דעלמא שהוא למעלה ממנו כו' ע"ש ד"מ סי' קי"א ס"ב ובסי' רכ"ו:

ב

כל הדמים שנתן. גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר לו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ריש סי' קט"ו אלא שלא איירי כאן מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מינייהו ג"כ כאן אינן משביחין ועפ"ר:

ג

אפי' מכר הקרקע בשטר. נקט קרקע משום דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וקמ"ל בזה דל"ת דוקא כשאין לפנינו שטר דנוכל לומר שהתנה אחריות בשעת המכירה משא"כ כשבא שטר מכיר' לפנינו כתובין בו כל הני תנאי מכירה ואחריות לא נזכר שם ה"א ודאי התנ' המוכר עמו שלא יתחייב באחריות קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד:

ד

ט"ס הוא הטעם דחזקה הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי להוציא ממונו בקניי' דבר על ספק שהיום ומחר יבא ב"ח ויטרפנו ממנו ובמטלטלין דלא שייך טריפ' (כמו שכתבתי בסעיף שאחר זה) מ"מ יש לחוש שיביא א' עדים שנגזל' ממנו ובודאי היה דעתו בקנייתו שבאם יוציא הדבר שלוקח ממנו באיזה צד שיהיה מחמת המוכר שיהיה מחויב להחזיר לו מעותיו וה"ל להסופר לכתבו מעצמו אע"פ שלא אמרו לו לכתוב והאי דלא כתבו הוא טעותו:

ה

כגון כו'. והיו גנובים או גזולים גם הטור כ"כ והוא ללא צורך דהא כבר כתבו ואזה קאי ואי משום דכאן כתבו יותר בפירוש טריפת מטלטלים בגזילה וגניבה דוקא וטריפת קרקע גם בב"ח א"כ הל"ל כן בפירוש בסעיף שלהני זה בריש הענין ונ"ל דקמשמע לן דאפי' יש להבא לקחתו עדי גזילה וגניבה או הלואה דמזה איירי מדבא להוציאו בבית דין אפ"ה בעינן דוקא שהוציאו מיד הלוקח בב"ד לאפוקי אם מסרה לו הלוקח מעצמו ע"פ עדותיו דלא יוכל לחזור על המוכר באחריות דיכול לומר אחוי טירפך ואשלם לך:

ו

בין בדין המלך כו'. אע"ג דדין מלך דין הוא ה"מ מה שעושה מדעתו מצד חוקי המלכו' וכמו שכתב הטור והמחבר בסימן שס"ט מה שאין כן זה דפוסק הדין ע"פ עדים עכו"ם ויש לחוש שהן משקרין לפניו ובגמרא נתנו טעם ומה שכתב בין בערכאות קא משמע לן בזה אע"ג דערכאות דייקא טפי:

ז

והביא עידי עכו"ם הא אם מביא עדים ישראלים חייב המוכר דהא אלו אתא לבית דין ישראל גם כן היה טורף ובכה"ג אמרי' דדין מלך וערכאותיהם דין אף ע"ג דאלו נתן מעצמו לטרוף לא היה יכול לחזור על המוכר וכמ"ש ובטור הוסיף וכ' עוד ז"ל ואפי' הוא חמור ולקחו העכו"ם ולא לקח האוכף דאיכא למימר דהעכו"ם אומר אמת שהרי אינו נוטל אלא שלו כיון שלא נטל גם האוכף אפ"ה אינו חייב באחריותו עכ"ל והוא מהגמ' ובפרישה כתבתי דמ"ה נקט אוכף משום דדרך בני אדם להקפיד שלא להניח על סוס וחמור אוכף שאינו מיוחד להן כי יעלה מזה ע"ג מכה כל שאינו נעשה ע"פ מדות גבו וה"א מדשבקי' העכו"ם ודאי קושטא קאמר קמ"ל:

ח

אבל אם התנה עמו כו' ועיין בתשובת הרא"ש כלל י"ח סי' י"ג מדין ראובן שקיבל בית משכנת' מעכו"ם ומכרו באחריות לשמעון ועכשיו תובע העכו"ם את היהודי כו' ע"ש.

ט

או שחזר הנהר לעבור בתוכה פי' שחזר מלהיות עליו שם שדה מחמת שהנהר עבר תוכה ושטפה או נעשה שם מקוה מים:

י

מעשה בא' כו' נקט המחבר מעשה שנזכר בגמרא ל' דוגמא מה שנקרא אונס דלא שכיחי וקאי אמ"ש לפני זה:

יא

אפילו אם נודע שהיתה גזולה כו' הטעם דיאמר המוכר דלהכי התניתי עמך שאינני חייב באחריות ואתסברת וקבלת עלך ופלוגתא היא בגמרא בזה וקי"ל כמ"ד הכי וע"ל סי' ל"ז שהביא הטור הפלוגתא דרב זביד ורב פפא:

יב

אונס ניסוך הוא על המוכר הטעם כ' הרא"ש והטור הביאו ז"ל דהרי המוכר קיבל עליו אחריות היין דאתא לי' מעלמא דהיינו שפיכה ושבירה ואמרינן דה"ה כל אונס דאתי מעלמא דמ"ש הני מהני והא דפרט שפיכה ושבירה מפני שהן אונסין דשכיחין לאפוקי אונס ניסוך דלאו אסקי אדעתייהו להתנות עליו משא"כ הלוקח דלא קיבל עליו כ"א אונס שבא מגוף היין ולא אונס דאתי מעלמא כלל ומהיכי תיתי לחייבו באחריות דניסוך:

א

מחמת המוכר עסמ"ע ס"ק א' אם פירשו דמחמתי' הרי מיעט דעלמא וכו' וע' בב"י דאחריות דמחמתי' היינו שטרפה בע"ח ואחריות דעלמא היינו אחריות דגזלה ולכאורה תמוה דכיון שהלוקח פי' אחריות דבע"ח אף דעביד איניש דזבין ארעא ליומי' מכ"ש שאינו מרוצה בקנין אם לא שקיבל אחריות דגזילה דהדרא פירא ולא שדי זוזי בכדי ואח"כ מצאתי בש"מ על ב"מ דף ט"ו שהקשה זה ותי' דהא אחריות ט"ס הוא משום כי היכא דליקום בהימנותא וכיון דגזל כ"ש דלא קפיד לקיים מקחו ע"ש ולפ"ז באם המוכר לא גזל' בעצמו רק שקנה שדה גזולה ולא ידע אם היא גזולה ומכרה בכלל אחריות דמחמתיה הוא ואפי' בגזלה בעצמו סיים בשיט' שאין זה נכון ע"ש:

ב

אפילו מכר הקרקע בשטר עש"ך ס"ק א' עד שהביא בשם הרא"ש שכתב בשם הר"י דאפילו למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא הני מילי כשנזקק לשטר ולא פי' בו אחריות אימר כך הי' התנאי אבל במוכר בעדים וכו' קשה לי דהא שמואל דס"ל אחריות לאו ט"ס אמר בב"מ דף י"ט אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי ולפי' ר"י למה היה לו לימלך כיון ששמעו העדים שלא הי' תנאי שיפטור מהאחריות מה"ת לא יכתוב אחריות בלא המלכה ומה שהביא הש"ך בשם הרמב"ן בקצור כוונתו מהא דכותבין שטר למוכר והיינו כשהודה המוכר בפניהם שמכר שדהו בכסף לפי' כותבין שוב שטר מכר ואמאי הא יש לחוש שמא לא התנה באחריות ולא נשתעבד בשעת מכירה וצריך שיגיע השטר לידו ושמא לא ימסר לו השטר עד תשרי כמו שחוששין בהלוא' אלא ודאי דסתם מכירה יש בו אחריות:

ג

ט"ס הוא עסמ"ע ס"ק ד' ובמטלטלין יש לחוש שיביא א' עדים שנגזלה ממנו וכו' ואף דע"כ יצטרך הנגזל ליתן לו הדמים משום תקנת השוק מ"מ שייך לא שדי אינש זוזי בכדי כיון דצריך לשלם פירא והמתין מעותיו בכדי:

ד

הלוקח בב"ד של ישראל עסמ"ע ס"ק ה' שכתב דאפי' יש להבא עידי גזילה או הלואה וכו' לאפוקי אם מסר לו הלוקח מעצמו ע"פ עדותיו דלא יכול לחזור על המוכר שיכול לומר אחוי טירפך ואשלם ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דבשלמא בבע"ח י"ל דהוי כפורע שלא מדעתו כשפרע שלא בב"ד שיכול לו' מפייס הוינא ליה וכ"ז דלא תבעי' לבע"ד בב"ד אין לו להשתלם מנכסיו דנכסוהי ערבין בי' ודין ערב יש לו וכ"ז שלא אמר לו שלם אם שלם מעצמו הפסיד אבל בעידי גזילה הלא עדיין יכול לתבוע את הנגזל שטרף ממנו שיברר עדי הגזילה שלו בפני ב"ד וכשמברר בעידי גזילה יכולין הב"ד לכתוב לו טירפא גם אח"כ ובפרישא כ' שכ"כ המ"מ פי"ט ממכירה ולא משמע שם רק אם לוקחו שלא בדין ע"ש ולכך נראה דגם כוונת הסמ"ע כן הוא דכ"ז שאין הב"ד מקבלין עידי הגזילה א"י לטרוף ממנו אבל אם הולך עם עידי הגזילה לב"ד כותבין לו טירפא אף אחר שנתן לו השדה:

ה

והביא עידי עכו"ם היינו עידי גזילה ואם הביא עידי ישראל שראו אותו ת"י העכו"ם קודם וגם יש עידי ראה שבישראל כה"ג היו מוציאין אותו מידו אף בדינינו דהנודרות אין להם חזקה נראה שחוזר על המוכר מטעם אחריות וע' במש"ל ס"ס שנ"ו:

ו

אונס ניסוך. עסמ"ע ס"ק י"ב עד דלא מסקי אדעתייהו וכו' לכאורה תמוה כיון דניסוך אונסא דלא שכיח הוא פשיטא שאינו חל על המוכר כמבואר בסעיף ג' ד' ומצאתי בפרישה שהקשה כן ותי' דהטעם משום דהלוקח התנה רק חימוץ ממילא חייב המוכר בכל האחריות ע"ש והוא תמוה לפענ"ד דהא אפילו פי' הלוקח כל אונסא דיתיליד מ"מ פטור המוכר מאונסא דלא שכיח ומחימוץ אין ראיה דחימוץ אונסא דשכיח הוא ולכ"נ דהטעם הוא כיון דבגזילת עכו"ם ודאי חייב דאונס המצוי הוא כמבואר בסעיף ג' וא"כ ה"ה אם ניסכו העכו"ם כיון דביאת עכו"ם מצוי הוא שבא לגזול וממליא מנסכו ומ"ש דלא אדעתי' כוונתו שלא התנו באונס שריפה וכיוצא והכל בכלל שבירה ושפיכה היא:

א

מחמת המוכר כגון שטרפו ב"ח או נגזל ואם פי' בשטר אחריות מחמת ב"ח הרי מיעט אחריות דגזילה (סמ"ע) וע"ב דזה דוקא אם גזלו בעצמו אבל אם לקחו מגזלן לא נתמעט ואפי' הגזילה בעצמו צ"ע:

ב

כל הדמים גם חצי שבח רק במטלטלין מסתמא ליכא שבחא (סמ"ע):

ג

מכר הקרקע בשטר. ומכ"ש כשמכר בע"פ (ש"ך):

ד

בב"ד של ישראל אבל אם מסרו לו בעצמו ע"פ עדותיו א"י לחזור על המוכר דיכול לומר אחוי טירפך (סמ"ע) וע"ב דדוקא כשטרפו בע"ח משום דהוי כערב ששילם שלא מדעת הלוה שלא בב"ד לא מהני אח"כ שיכתוב לו המלוה התקבלתי כמבואר בהל' ערב אבל כשטרפו נגזל יכול לילך גם אח"כ עמו להב"ד וליקח לו טורפא:

ה

והביא עידי עכו"ם. אבל אם הביא עידי ישראל חייב המוכר כיון דבב"ד ישראל היה ג"כ טורף ובכה"ג דינא דמלכותא דינא ועדיף מאילו נתנו לו בעצמו ע"פ עדים וע"ב דדוקא עידי גזילה אבל עדים וראה אף דבב"ד של ישראל כה"ג טורף מ"מ בעכו"ם ל"מ עדים וראה משום דל"ש גביה חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו דסתם עכו"ם גזלן הוא:

ו

אונס ניסוך. הטעם כיון דהמוכר קיבל עליו שבירה ושפיכה דהם אונסים דאתי מעלמא ממילא גם ניסוך קיבל עליו דהוא ג"כ מעלמא אבל הלוקח לא קיבל עליו רק אונסים דבגוף היין כגון חומץ (סמ"ע):

א

כך הדין בכל ממכר. עיין בתשובת צ"צ סי' ד' ובתשובת עה"ג סי' ק"ז שנשאל לפניהם בראובן ושמעון שהחליפו את בתיהם זה עם זה ולא נעשה שטר ביניהם רק מיד כתבו בפנקס הקהל הבתים כל א' על שם בעליו והעילוי שהיה צריך ליתן א' לחבירו נתן מיד והחזיק כל א' בשלו וכחצי שנה אחרי כן יצא שט"ח בקנין בפני עדים ושעבוד נכסים על ראובן בכפלים מה ששוים שני הבתים ובא הבע"ח בכח שטרו לגבות הבית שהוא עתה ביד ראובן הלוה שלו כיון שהוא בני חורין וגם הבית שביד שמעון שהשיג מן ראובן בחליפין מפני ששעבודו קודם ושמעון טוען שאין לו זכות רק בבית זה שהיה תחלה של ראובן הלוה כיון שהוא קודם אבל לא בבית זה שהוא עתה ביד ראובן כיון שהיה שלו תחלה הרי יוחזר לו מפני אחריותו אע"פ שלא כ' א' לחבירו אחריות הא קיי"ל אחריות ט"ס הוא. והשיבו שניהם בסגנון אחד שהדין עם הבע"ח שיכול לגבות שני הבתים ואין לשמעון זכות בהבית שהיה שלו מתחלה מפני אחריותו כיון שלא פירש אחריות והא דאחריות ט"ס דוקא באחד שלקח מחבירו משום דלא שדי אינש זוזי בכדי אבל בכה"ג שהחליפו זה עם זה דהוו שניהם בלקוחות זה קונה מזה וזה קונה מזה לא אמרינן אחריות ט"ס אלא כיון דלא פירש אין להם אחריות זה על זה משום דאמרינן בההיא הנאה דאין זה מקבל אחריות על הבית שנתן לחבירו גמר ומקני ולא בעי שיהא חבירו מקבל אחריות על הבית שנתן לו חבירו וכמ"ש כרשב"ם בפ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ז ע"א) בד"ה כלקוחות דמו כו' והאריכו בראיה זו. ובצ"צ שם הוסיף עוד דאע"פ דבנ"ד נתן א' לחבירו העילוי ששוה בית חבירו יותר משלו ודילמא על אותן מעות י"ל דלא שדי אינש זוזי בכדי מ"מ כיון דניחא ליה במה שאינו מקבל אחריות הוא על של חבירו גמר ומקני לגמרי אפילו במעות שנתן ועוד כיון דהבתים אין להם אחריות זע"ז הו"ל לפרש כו' ע"ש. ועיין בס' קצות החושן לעיל סי' קט"ז סק"ג שכ' דאשתמיט להו תשובת הר"י בן מיגש שהובא בהגמ"ר פ"ק דכתובות דמבואר שם דבחליפין נמי אחריות ט"ס כו' וראייתם מס"פ בית כור יש לדחות דהתם שאני כיון דאחריות דאביכם הוא ושניהם בשוה עומדין בספק משא"כ הכא זה שהחליף ביתו שהוא יודע בנפשו שהוא שלם בלא מום ושום טורף לא יבא עליו מהיכי תיתי ישליך אותו בכדי ויטול ביתו של חבירו שאינו יודע נגעי חבירו ואם כן אדרבה הוא רוצה לקבל אחריות על שדהו וחבירו נמי יקבל אחריות עליו ע"ש והסכים עמו בנה"מ שם וכ' דלא ניתן לכתוב מרוב הפשיטות ע"ש. ועיין בתשובת שבו"י ח"א סי' קנ"ג הזכיר נמי דברי הצ"צ ועה"ג הנ"ל בקצרה והשיג ג"כ עליהם וכ' וז"ל ולע"ד לבבי לא כן ידמה דודאי אף בכה"ג אמרינן אחריות ט"ס הוא וכל אחד קיבל אחריות של חבירו אנפשיה כמו דאמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי הכי נמי אמרינן לא שדי קרקעו בכדי כיון שהוא יודע בעצמו שקרקעו מנוקה ומשופה כו' אלא שגוף הנדון אינו תלוי בכל זה דאע"ג דחייב באחריות מ"מ הבע"ח מוקדם יכול לטרוף לפי סברתם ולומר למי שהחליף אם יש לך אחריות על מי שהחליף אתך לך חזור וטרוף ממנו מי ששעבודך עליו (ע' בצ"צ שם בהג"ה מבן המחב') אלא נ"ל עיקר הדין תלוי במה שכתבתי לעיל (הובא לעיל סי' ק"ד ס"ט ס"ק ט') דבע"ח אחד אינו יכול לטרוף קרקע שמכר הלוה ונתן לו תמורתו בעד היתרון שנ"ח לו הלוה שכבר פקע שעבודו מזו הקרקע וכ"ה בנד"ז בע"ח אחד אינו יכול לטרוף שניהם דממ"נ טורף א' שלא כדין כיון שטורף תחלה הבני חורין קרקע של ראובן אין רוצה לחזור ולטרוף משמעון כיון שכבר קיבל תמורתו אך בע"ח מאוחר יכול לחזור ולטרוף כו' עכ"ל ע"ש. ולכאורה מצד זה אין כאן השגה על הגאונים הצ"צ ועה"ג הנ"ל דהא באמת התומים בסי' ק"ד (הבאתיו שם בס"ק הנ"ל) חולק על השבו"י הנ"ל בדין קרקע שמכר הלוה ונתן לו תמורתו ודעתו דאף בע"ח אחד יכול לחזו' ולטרוף קרקע זו עבור היתרון שחייב לו הלוה ע"ש ואם כן לכאורה ה"ה בנדון שנים שהחליפו בתיהם הנ"ל היה הדין עם הצ"צ ועה"ג הנ"ל. אולם מצאתי בס' בית מאיר לאו"ה סי' קי"ג ס"ב בד"ה ומדי דברי בענין זה. הביא ג"כ בקצרה דברי הצ"צ הנ"ל והשיג עליו מצד אחר (ומתחלה תמה שם על הראיה שהביא הצ"צ הנ"ל דגבי חליפין לא אמרינן אחריות ט"ס מהא דפ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ז) גבי אחין שחלקו כו' דז"א דשאני הכא דלדידיה ברור היה שחבירו לא יפסיד על ידו ולגבי דחבריה היה מסופק כו' והוא כעין דברי הקצה"ח ונה"מ ותחלת דברי השבו"י הנ"ל ואף הוסיף להביא סעד מדברי התוס' ב"ק דף ט' ד"ה פשיטא כו' ואח"כ כ') וז"ל ותו בעניותי עיקרא דדיניה צל"ע כי לפ"ד אפשר לו' דבכי ההוא גוונא לא יטרף ב"ח דראובן מידי מהבית שביד שמעון עכשיו מפני שיאמר לו מה הפסדתיך הא העמדתי לך אחרות נכסים תחת שעבודך דבשלמא אם קונה בזוזי הרי קונה קרקע דסמיכות המלוה עליו ונותן מידי דמצי לאברוחי ולכן אף דשוב קנה המוכ' בהני זוזי קרקע אחרת מ"מ לא זז שעבודו מקרקעו אבל במחליף קרקע בקרקע שמעולם לא פסק רגע אחת בלא שעבוד למלוה שפיר יכול לו' מה הפסדתיך ודמות ראיה ממה דקיי"ל דאינו טורף משעבדי במקום שיכול לומר הנחתי לך בני חורין ומסופק הש"ס דאפילו אשתדיף בני חורין ונהי דמסקינן דטורף היינו משום שלקח שעבודו ומראשית נכנס הכל לשעבודו לענין זה שאם ישתדף א' יגבה מהשני אבל בנד"ז שמעולם לא היה לו אלא בית א' לשעבודו היה' מסתב' לע"ד דיכול לומר נתתי לך מקום אחר לגבות חובך כו' וצ"ע עכ"ל ע"ש:

ב

כגון שהיה המקח. עסמ"ע סק"ה שכ' ונ"ל דקמ"ל כו' לאפוקי אם מסרה לו הלוקח מעצמו ע"פ עדותו כו' ועיין בתשו' מים חיים חח"מ סי' ד' שכ' על נדון דידיה וז"ל ומ"מ יש לחלק ולומר דהסמ"ע בסימן רכ"ה מיירי דהלוקח מסר למערער ע"פ עדותו כולו וא"כ לא עשה הלוקח למוכר שום טובה ע"כ שפיר יבול המוכר לטעון ללוקח אחוי טירפך ואשלם לך אבל בנ"ד דהלוקח השוה עם היורשים ועשה טובה למוכר שאם היה הדבר בא לפני ערכאות אפשר היה שיוציאו ממנו כל הבית והיה חל אחריות על המוכר אפשר דבזה גם הסמ"ע מודה דהמוכר חייב לשלם ללוקח כפי מה שהשוה עם היורשים ודמיא למ"ש רמ"א בסי' רס"ד ס"ד ואם סא יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יוכל לומר כו' אע"פ שהאמת אתו מ"מ חייב לשלם כפי מה שנהנה כו' ע"כ יראה לי שיש להדיינים לפשר הדבר בין המוכר והלוקח כפי ראות עיניהם עכ"ד ע"ש:

ג

בין בדין המלך. עבה"ט וע' בכ"מ פי"ט מה' מכירה דין ג' ובב"ח. ועיין בתשו' בית אפרים חח"מ סי' ו' שהאריך בזה על עובדא שבא לפניו (שהזכרתי לעיל סי' ס"ט ס"ב ס"ק ד') ואח"כ כ' וז"ל ואכתי צ"ע במ"ש הרמב"ם שבא א"י והוציא הקרקע כו' שכתבתי לעיל שיש לפרש כגון שדין המלך מי שקנה קרקע מהא"י תחזור לו בלא דמים וכיוצא בזה ומדסתם לה סתומי משמע דבכל גווני אינו חוזר עליו אף שאינו בא עליו בתורת חוב רק על הקרקע עצמו ולמה לא נימא כיון שדין המלך ברור שאין הקרקע שלו רק של הא"י ה"ז כמוכר ונמצאת שאינה שלו ודוחק לחלק בין אם המלך בעצמו יש לו דין על הקרקע ובין איש אחר שיש לו כח להוציא בדין המלך דבכה"ג לא די שאינו מקח טעות אלא אף בתורת אחריות אינו חוזר עליו דלא מסתבר לומר הכי דמה לי המלך בעצמו או איש אחר שבא בכח המלך כיון שידו תקיפה בדין המלך ודינו דין על הקרקע גופיה הרי מוכר דבר שאינו שנו ולכן ננע"ד דודאי אם בשעת המכירה כבר היה דין המלך על קרקע זו ופקודתו שיקח אחר קרקע זו או המלך בעצמו א"כ הוי מקח טעות דה"נ למוכר לגלויי ללוקח ואין זה בכלל אונסא דמתייליד כלל ובכה"ג מיירי הא דמוכתב נמלכות אומר לו הש"ל שבשעת המכירה היה כבר מוכתב למלכות אבל אם בשעת המכירה עדיין לא היה דין המלך כלל ושלו הוא מוכר ועתה נתחדש דין המלך שיקחו הקרקע המלך או אחר אע"פ שהוא בא מחמת המוכר כגוונא דכתיבנא או כגון שלא פרע מס שנים שעברו ועתה נתחדש הפקודה לקחת הקרקע עבור העבר וכיוצא בזה כיון שעכ"פ עתה נתחדש ובשעת המכירה לא אסיק אדעתיה כלל אונס הוא שהרי נולד אחר המכר ובכה"ג מיירי הרמב"ם דאם הוציא ממנו בדין המלך אינו חוזר דאונס הוא ויצא לנו מזה דדוקא היכא שאין ידוע בשעת מכר אבל אם ידוע בשעת מכר דין המלך על קרקע זו פשיטא שלא נחשב אונס וכשיש לו דין על הקרקע עצמו ה"ל מקח טעות וכשאין לו דין על הקרקע עצמו רק בתורת חוב ואפשר לסלוקי בזוזי אע"פ שהמקח חל בכה"ג מ"מ עכ"פ בכלל קבלת אחריות הוא לפי שאין זה אונס שנולד מחדש כו' ומכ"ש בשטרו קנין שלנו שכותבין הכל לטובת הלוקח אם יבא א' מסוף העולם קרוב או רחוק יהודי או א"י כו' דפשיטא שחל עליו האחריות שמוציא הא"י ואין סברא לומר דדוקא אם יוציא בד"י דודאי הך לישנא יתירא לטפויי אתי דאף אם יוציא בדיניהם הוא מחוייב לפצות כו' ומכ"ש בשטרות שלנו שכותבין שכל לשון שבו יהא נדרש לזכות ויפוי כח בעל השטר כו' ומכ"ש אם לפי ראות עיני הדיינין לא בא הא"י בעלילה רק באמת מגיע לו החוב כו' עכ"ל ע"ש עוד:

ד

בפירוש שלא יהיה עליו אחריות. עיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' כ"א בראובן שקנה קרקע מהקהל בלי אחריות מהשררה וחזר ומכר קרקע זו לשמעון על תנאי זה ונגמר המקח מחמת סכסוכים שהיו ביניהם נתבטל המקח ומחלו זה כזה ואח"כ חזרו ונתפשרו והוסיף לו שמעון על קציצה ראשונה עשרה ר"ט ועדים הראשונים כתבו שטר מכר בקיצור וכתבו לבסוף ולעת הצורך יוכתב שטר קנין כנהוג באריכות וברוב ימים נתעורר דינים על הקרקע הנ"ל מחמת השררה והוצרך שמעון להוציא הוצאות ולהתפשר עמו ועתה תובע לראוב' שיחזיר לו הוצאותיו באמרו שאחר שחזרו ונתפשרו לא הזכיר המוכר תנאי זה ונכתב בקיצור ולעת הצורך יוכתב שטר קנין כנהוג באריכות וכל שטרות מנהג לכתוב אחריות הן מיהודי או מא"י א"כ קיבל עליו המוכר אחריות והמוכר טוען שלא הוצרך להזכיר באשר כבר הזכיר התנאי בעת קנין ראשון וגם העדים אמרו שלא היה כוונתם רק על שאר לישני דשטר וכל יפוי כח ואחריות דנפשיה אבל לא על אחריות מהשררה. ופסק שהדין עם המוכר כמ"ש הרמ"א סי' ר"ז ס"א דאם התנה תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו ואף דכאן יש לפקפק מאחר שכתבו ולעת הצורך יכתבו שטר באריכות כנהוג ומנהג לכתוב כל אחריות הן מחמת נימולים או שא"נ מ"מ כיון דעדים מפרשים עדותם שלא היה כוונתם רק על שאר יפוי כח השטר אבל לא לבטל מה שכבר הותנה הולכים אחר העדים המפרשים כוונתם ומבואר בס"ס ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונ' והכא נמי כוונתו ניכרת כיון שהוא קנה מהקהל בלי אחריות מהשררה ובתחלת המכירה התנה בפירוש בלתי אחריות מהשררה רק שנתבטל מחמת איזה קטטה מסתמא גם לבסוף מכר על תנאי זה כו' וגם דמי להא שכ' רמ"א סי' רכ"א היה בתחילה קציצה ביניהם וחזר אחד ומשכו סתם ודאי על קציצה ראשונה קני ועוד בר מכל דין אף אם נפרש משמעות הכתוב בשטר לכתוב קנין באריכות כנהוג דכותבין אחריות מיהודי ומא"י היינו אחריות מא"י שיברר הא"י שהיהודי חייב לו או שגזל ממנו הקרקע אבל אחריות השררה שרוצה ליקח בחזקה זה לא יעלה בדעתו לקבל עליו כמבואר בסי' רכ"ה ס"ב כו' לפי שזה אונס הוא ואין המוכר חייב באחריות אונס ואם אמנם שיש להשיב על זה מ"מ נראה עיקר לדינא ע"פ אומדנות המוכיחות והעדים גופייהו המעידים שהיה כוונתם על תנאי ראשון בכן נראה ברור שאין לשמעון על ראובן שום דו"ד מחמת אחריות הנ"ל עכ"ל ע"ש:

ה

אונס ניסוך הוא על המוכר כ' הסמ"ע וז"ל הטעם כ' הרא"ש והטור הביאו דהרי קיבל עליו אחריות היין דאתא ליה מעלמא דהיינו שבירה ושפיכה ואמרינן דה"ה כל אונס דאתי מעלמא דמ"ש הני מהני והא דפרט שבירה ושפיכה מפני שהן אונסין דשכיחין כו' משא"כ הלוקח כו' עכ"ל ובאמת בטור בשם הרא"ש כ' תחלה טעם אחר הואיל ואיכא למידק שאחריות שבירה ושפיכה קיבל עליו המוכר ולא אחריות שום הפסד אחר ואיכא נמי למידק איפכא כו' אוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוציא המעות מהלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכח כן כי המוכר קיבל עליו אחריות היין אונס דאתי ליה מעלמא כו' יע"ש והועתק קצת בבאר הגולה כאן אות כ'. והסמ"ע שכ' רק טעם השני משמע ליה דזה הטעם הוא עיקר ולפ"ז אפילו אם כבר נתן הלוקח המעות היה צריך המוכר להחזיר. אולם בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קס"ב פסק שטעם הא' שכ' הרא"ש דמחמת ספק על מי מוטל אחריות דניסוך אין מוציאין מהלוקח המוחזק הוא עיקר ולכך אם נתן כבר המעות אין מוציאין מיד המוכר כי על טעם השני שכ' הרא"ש דאונס ניסוך דלא שכיח לא אסיק אדעתיה להזכיר בכתיבה קשה דאדרבה כיון דלא שכיח ולא אסיק אדעתיה א"כ אינו בכלל האחריות דאונסא דלא שכיח לא קיבל עליו כמבואר לעיל ס"ג וס"ד וזה דוחק לחלק ולומר בשביל דלא שכיח לא הזכירו ולענין חיוב אחריות יהיה שכיח שקיבל עליו ובפרט שלא הזכיר סתם אחריות אלא אחריות שבירה ושפיכה וע"כ דהרא"ש לא דן אלא מטעם הא' דאוקי ממונא בחזקת מריה וטעם הב' לא כ' אלא סניף לטעם הא' אבל היכא דהמוכר מוחזק לא מוציאין ממון מיד המוחזק. וע"ש עוד במעשה בא' שקנה ד' חביות יין וקנה כדרך התגרים ונתחייב המוכר להביא היין למקום פ' בשלימות בלי שום חסרון ואם יתקלקלו החשוקים או החביות הכל על אחריותו ואח"כ נתנסך היין בדרך ע"י העגלונים והלוקח אינו רוצה לקבל היין ותובע כל המעות מהמוכר. ופסק שם דהדין עם המוכר חדא דטעם הא' שכ' הרא"ש הוא העיקר וא"כ בנ"ד שכבר קיבל המוכר המעות אין מוציאין מידו ועוד אף לפי טעם הב' שכ' הרא"ש משמע דוקא התם דחזינן שלא קיבל עליו הלוקח אלא אחריות מגוף היין משמע אבל לא אונס דאתי מעלמא אבל בנ"ד שלא קיבל הלוקח אחריות והמוכר לבד קיבל להביא בשלימות היין על אחריותו אין בכלל זה אלא אחריות שבירה ושפיכה ולא ניסוך וראיה ממשנה דס"פ טבול יום התורם את הבור ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלום שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה ר"ש אומר אף מן הטומאה ופסק הרמב"ם כת"ק וה"נ בנ"ד דלא התנה המוכר אלא על שבירה ושפיכה אבל לא על ניסוך ולפ"ז לא מבעיא היכא שכבר קיבל המוכר המעות שא"צ להחזיר אלא אף אם עדיין לא נתן הלוקח המעות מחוייב לשלם מכח מתני' דלעיל עכ"ד ע"ש. והנה בעיקר הקושיא שהקשה אא"ז ז"ל על טעם הב' דהרא"ש כבר עמד ע"ז הדרישה וז"ל וא"ת אדרבה נאמר כיון דלא שכיח לא קבלו המוכר עליו כמ"ש רבינו בסי' זה ס"ד ודוחק לומר דלא שכיח כ"כ כמו שבירה ושפיכה אבל מ"מ שכיח הוא קצת וי"ל דע"כ לא קאמר לעיל דאין המוכר מקבל עליו אחריות כזה אלא כשאין הלוקח מתנה בהדיא איני רוצה לקבל עלי אחריות אבל כאן שפי' בהדיא שאחריות הטעם לבד מקבל עליו ולא שום אונס אחר כו' עכ"ל ע"ש ומ"מ לדינא נראין דברי אא"ז ז"ל דאם כבר נתן המעות אין מוציאין מיד המוכר כיון דהרא"ש ז"ל לא כ' טעם הב' לחוד רק בצירוף טעם א' וכבר כ' בתשובת ח"צ סי' ע"ג הבאתיו בפ"ת לאה"ע סי' קנ"ז סק"ד כשהפוסק מביא הרבה צדדים אין לסמוך על כל א' מהצדדים כו' ובפרט להוציא ממון (ובפרט דבס' נה"מ תמה על הדרישה בזה) וגם בדין השני שכ' אא"ז ז"ל דבסתם מכירה והמוכר קיבל עליו שיעמוד בשלימות אף הרא"ש מודה דאין אחריות ניסוך בכלל ואף אם לא נתן הלוקח המעות מחוייב לשלם ג"כ נראין דבריו ויש סעד מדברי הדרישה הנ"ל ולפ"ז אף אם המוכר לא הזכיר לשון להעמיד בשלימות רק אמר שמקבל כל אחריות דבזה אין ראיה ממשנ' דטבול יום הנ"ל כיון שלא הזכיר לשון שלום מ"מ אין אחריות ניסוך עליו כמבואר בדרישה הנ"ל וצ"ע. ועיין בתשו' בית דוד חח"מ סי' א' שכ' על נדון השאלה שם וז"ל והנה הדבר זר בעיני לחייב את בעל הספינ' באחריות גניבה ואבידה כי כפי הנהוג בקאנטראקטין באוספלאוו דפה שלא לכתוב קבלת אחריות בפירוש אף דודאי הוי כש"ש להתחייב בגו"א דלא גרע מהאומנין דבההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה הוי ש"ש (ע"ל סי' ש"ו ס"א) עכ"ז מעולם לא החלטנו הדין לחייבו בגניבה ואבידה והיינו מהא דאמרינן בב"ק נ"ו ע"ב מאי מסרו לרועה מסרו רועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסר לברזיליה וכן פסק בש"ע סי' רצ"א סכ"ב וכ' הש"ך שם דאפילו לדעת החולקין בסכ"ד גבי אשתו ובניו אם אין להם במה לשלם מודים בזה דפטור כו' וכיון שהדבר ידוע ומפורסם שאין מדרך בעל הספינ' ללכת בעצמו על ספינתו רק להושיב אחר במקומו הנקרא שאפער א"כ אין דינו של בעל הסחורה באחריות גניבה ואבידה עם בעל הספינה כלל רק עם השאפער ואף דנהיגי לכתוב בשטרי הקאנטראקט אחריות אש ומים לא קבלתי עלי ליכא לדיוקי מהא לישנא דשאר אחריות קבל עליו דאפשר דלא כ' כן אלא לשופרי דשטרא ומנא אמינא לה מהא דאיתא בב"ב דף ע' ע"א בעי מיניה רב אחא בר הונא מר"ש חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדין פלו' אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובים קנה או דלמא שאר חרובים נמי לא קנה א"ל לא קנה כו' ופי' רשב"ם שם כו' עכ"ל ע"ש ועמש"ל סי' רי"ו ס"ה סק"ג וצ"ע:

א

[סמ"ע אות ו] משא"כ זה. נ"ב עיין תשו' מודר"ם לבית לוי חח"מ סי' ו':

ב

[שו"ע] אבל אם נפסק. נ"ב אפי' אם כתב לו כל אונסי' שבעולם שיוולדו. מ"מ אין אונס דלא שכיח בכלל ב"י בשם תשו' הרשב"א ועיין תשובת ב"י בדיני קדושי' סי' ג' דאם קיבל עליו שלא יטעון שום טענת אונס בעולם כל אונס בכלל:

ג

[ש"ך אות ב] ועיין ברמב"ם. נ"ב ובתשובת מהרי"ט ח"ב חאה"ע סי' י"ב ואורים גדולים לימוד ק"א:

ד

[סמ"ע אות יב] דלא אסקי אדעתייהו. נ"ב ואפי' אונס דלא שכיח אינו בכלל האחריות כדאית' בס"ג וד'. הכא שאני כיון דהלוקח פירש בהדי' שאין מקבל אלא אחריות טעם. ממילא חייב המוכר בשאר אחריות אלא שתאמר הלא גם המוכר התנה דוקא אחריות שבירה ושפיכה לזה אמרינן כיון דהמוכר קיבל עליו אחריות דעלמא מסתמא אי הוי מסיק אדעתי' אונס ניסוך הי' ג"כ מקבל כי לא הי' לוקח רוצה לקנותו עד שקיבל עליו כל אחריות דעלמא. דרישה ועיין תשו' מקור ברוך סי' נ"א:

א

אפי' מכר הקרקע בשטר כו' משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דאחריות עליו אע"פ שלא פי' וכן משמע יותר בסמ"ג לאוין ק"ע דף ס"א ריש ע"ב וב"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דמציעא וכ"פ הב"ח וכ' שכן משמע מהטור כאן ובאמת לא משמע מהטור כאן כל כך ע"ש ויותר היה לו להביא דברי הטור דלעיל סי' קי"ו שכ' כן להדיא וכ"כ המחבר שם וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם הר"ר יונה דאפי' מאן דאמר אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פי' לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל ובס' גדולי תרומה שער מ"ז כ' דמדכ' הרמב"ם פ"א מה' מלוה סתם דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסי' משועבדי' משמע דס"ל נמי הכי ואין זה הכרע כ"כ דלשון רמב"ם כלשון הש"ס וטפי ה"ל להוכיח מהרמב"ם פי"ט מה' מכירה שהעתיק המחבר כאן. עוד כת' הג"ת שם שגם מדברי הרמב"ן שהביא הבעה"ת מדכתב דכותבין שטר למוכר בלא לוקח דאי משום אחריות הא המוכר שדהו בעדי' גוב' ממשועבדים (וכ"כ הרמב"ן בקצרה בחדושיו פ' ג"פ ומביאו הטור סי' רל"ח) עכ"ד ויפה כוון בזה דאל"כ הא יש לחוש שמא לא התנה באחריות מיהו מ"ש הגדולי תרומה שם שיגע ולא מצא חבר לבעל התרומות שיאמר המוחזק קים לי כותייהו כבר כתבתי לעיל סי' קי"ו שלפע"ד גם דעת רשב"ם כהבעל התרומות דבמוכר בעדים בלא שטר אינו חייב באחריות עד שיתנה ע"ש עיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג:

א

שאלו וכיוצא בהן כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ס' ועיין ברמב"ם פי"א מה' מכירה ולעיל סימן נ"ה ודו"ק:

א

אם התנה המוכר כו' עיין בנ"י פ"ק דמציעא בשם רב האי גאון דג' מיני אחריות הן:

א

(סעיף ו' כ"א אונס ניסוך) נ"ל דמ"מ אם קודם שאירע הניסוך כגון שהוא יודע שיתנסך כההיא דהרא"ש בתשו' שהביא רבינו שבא האנס לשלול הכפרים ששם היין והמוכר מתרה בו שיטול הלוקח היין או יבטל המקח והוא ילך שם ויטלנו ודאי שומעין למוכר דלאו כל כמיניה דלוקח לגרום לו הפסד בידים ובתשו' הרא"ש לא מיירי מזה אלא שגם המוכר רצה להניחו שם רק שמייפה כח הלוקח בזה שיהי' ברשותו ומזלו של מוכר והיה המקח בטל ומ"מ אף לפי הנידון שכתבתי אם יאמר הלוקח לך והצל יינך והעמידהו לפני במקום טוב הדין עמו רק שלא יכול לכוף למוכר שיהיה היין במקום סכנה ויהיו באחריות המוכר:

א

ס"א נ"ב. ע"ד המעשה בשוכר כפר שהשכיר ממנו חלק לשנים וכתב להם אחריות אפי' דאונסין ואח"כ שכח לפרוע לשר הראטע בזמנו כי סבר דעדיין אינו הזמן. ובאמת כבר עבר הזמן ולכך לקח ממנו השר הכפר הנה יפה דן דמחייב לעלם להשנים כל חלקם אף כי אם מצד פשיעה ושותפין שומרין זל"ז הוא פטור כי אין דין פשיעה בקרקע. אך מצד קבלת אחריות ודאי חייב. ל"מ אם אפשר דגם בד"י היה השר זוכה לפי מכתבו. ובפרט דיש דעות דאין אסמכתא לנכרי ויכול הנכרי לומר קים לי דפשיטא דחייב באחריות רק גם אף אם בד"י לא הי' זוכה והוי רק באונס מ"מ כיון דכתב אחריות דאונסין ג"כ ואף להסוברים דשכחה הוי אונס מ"מ אונס דלא שכיח ודאי לא הוי והרי דעת כמה פוסקים דשכחה הוי פשיעה והאיך נעשה פלוגתא רחוקה ביניהם לכך להסוברים דהוי אונס מ"מ הוי אונס דשכיח. ובספר החיים סי' ק"ח כתבתי להכריע דשכחה אינו אונס רק בשוגג עייש"ה. ומכש"כ דלא הוי אונס דל"ש לכך חייב לשלם להם חלקם וז"ב ופשוט לפענ"ד: