א
שיירא שעמד עליהם גייס והציל א' מהם. ובו ג"ס:
שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה אם אינם יכולים להציל מידם ועמד א' מהם והציל הציל לעצמו ואם יכולים הם להציל וקדם אחד מהם והציל אע"פ שאמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע ויטול כל א' מהם שלו היו יכולים להציל ע"י הדחק כל המציל מציל לאמצע אלא א"כ אמר לעצמי אני מציל שאם אמר כן הרי זה מציל לעצמו שכיון ששמעו שהוא אומר לעצמי אני מציל היה להם לדחוק עצמם ולהציל וכיון שישבו ולא הצילו הרי נתייאשו מן הכל:
ב
היו שני שותפים והציל אחד מהם הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הרי זה חלק מחבירו והציל לעצמו: הגה כל מה שהגיע לחלקו אבל אם הציל יותר הוא שלהם ודוקא שהם יכולים להציל אבל אם אינן יכולין להציל הכל שלו (טור) וע"ל סימן קע"ו סכ"ח ואם אמר שאמר שהציל לעצמו ואין לו עדים נשבע על כך ומחזיק לעצמו (מרדכי פרק הגוזל בתרא בשם ראבי"ה):
ג
וכן השוכר את הפועל להציל כל שיציל הרי הוא למשכיר ואם אמר לעצמי אני מציל ה"ז חוזר בו מהשכירות וכל שיציל אחר שאמר לי הרי הוא שלו:
באר היטב חשן משפט
קפ״א
א
במדבר. עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"ב ובתשו' מהר"א ששון סי' ק"מ ובתשובת מהר"מ מלובלין סי' ס"ב ובתשו' רש"ך ס"ב סי' רי"ב ובתשו' רשד"ם סי' קנ"ו וקנ"ז וסי' ש"ל שע"ה ושצ"ה:
ב
לעצמו. הטור מסיים בזה וז"ל אפי' לא אמר לעצמי אני מציל והוא מהש"ס והטעם דודאי נתייאשו מיניה. סמ"ע:
ג
שלו. ואם הציל זה של אחרים ולא הציל את שלו נוטלים האחרים את שלו מידו ושלו נפסד. שם:
ד
מהם. ובשא"י להציל כך פירש מהרש"ל פ"י דב"ק סי' מ"ד ור"ל שחולקים שוה בשוה מהרש"ל שם וב"י בס' ד"ה והב"ח כת' דאם ליתא לשותף בפניו א"צ אמירה כלל וסגי בלב ע"ש. ש"ך:
ה
להציל. ואמר לעצמי אני מציל. שם:
ו
נשבע. פירש הש"ך דנשבע שאמר כן לפניהם (והט"ז פי' על שנתכוון להציל לעצמו. כ"כ ב"י בשם המרדכי):
ז
חוזר. דפועל יכול לחזור בו כמ"ש הט"ו בסי' של"ג ונתבאר ג"כ בסי' קע"ו ע"ש. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
א) ל' הרמב"ם בפי"ב מה' גזילה דין ח' וכתב הרב המגיד אלו החלוקים ביכולים להציל ואין יכולים ועל ידי הדחק מפורשים בברייתא וכאוקימתא דרב אשי בהגוזל בתרא (דף קי"ו ע"ב)
ב
ב) שם דין י' וכתב הרב המגיד אוקימתא דרמי בר חמא שם ופי' בדין זה בין יכולים להציל בין אין יכולים להציל דכל כי האי גווני שותף חולק שלא מדעת חבירו ואם לא אמר לעצמי אני מציל בכל גוונ' הציל לאמצע וזה עיקר:
ג
ג) גם זה שם וכתב הרב המגיד אוקימת' דרב' שם המחבר ואם אמר וכו' הציל עליה כ' מור"ם היינו כפי חלקו:
ד
ד) כת' הרב המגיד לאו ביכולין להציל דביכולים להציל ודאי לאו כל כמיני' וכן פי' רש"י ז"ל בפועל שהיה שכיר לאותן שייר' ובשאין יכולין הדר ביה וזכי מהפקרא עכ"ל ודינים ביוצא בזה עיין בס"ס ע"ר:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
כל מה. רש"י שם:
ב
אבל אם אינן כו'. ר"ל אפי' יכול להציל ע"י הדחק דבחלק חבירו הדין כמו באחר באמר וכן בפועל דס"ג ועבה"ג ס"ק ב':
ג
(ליקוט) ואם אמר כו'. כמש"ל סי' צ"א ס"ג בהג"ה וה"ה כו' (ע"כ):
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א:א׳
א
נשבע על כך. כת' הש"ך וז"ל שאמר לפניהם ע"כ. ובט"ז כת' נשבע על כך פי' שנתכוין להציל לעצמו כ"כ ב"י בשם המרדכי ומשמע דסגי לי' בכוונ' בלא אמיר' ע"ש. והנה ז"ל הב"י כת' המרדכי אמר פליג לא אמר לא פליג פסק ר' אבי עזרי דאם אין בדבר שאמר כן נשבע שלא נתכוין להציל אלא לעצמו וזוכה ע"כ וזה הוא ראיית הט"ז מדברי הב"י בשם המרדכי. אמנם בבדק הבית וז"ל יש לתמוה דמלישנא דגמ' משמע דוקא אמר אבל נתכוין ולא אמר לאו כלום היא ודברים שבלב אינן דברים ועוד קשה דהיכי קאמר נשבע הא כיון דלא בעי אמר אפי' הי' השותף מצוי אינו יכול לטעון שלא נתכוין ואין נשבעין על טענת ספק לפיכך נ"ל דלישנא דנתכוין לאו דוקא אלא היינו לומר דאמר לעצמי אני מציל ואם הי' השותף וטענו טענ' ודאי ישבע ואם לאו יחרים סתם עכ"ל ומזה נראה כדברי הש"ך: ולענ"ד נראה לישנא דנתכוין משמע בלב ומאי דקשיא ליה בבד"ה דהא דברים שבלב אינו דברים נרא' דכיון דאין יכולין להציל כלל והרי הוא הפקר ולא זכו השותפין אלא מחמת הגבהתו של זה השותף דאמרי' מסתמא אדעתא דכולה הכוונה לזכות וכיון שבלבו לא הי' הכוונה להגבי' לחבירו ממילא לא זכה אינך ואם הוא דבר שיכולין להציל ע"י הדחק דכה"ג כא הוה הפקר אלא שרוצה לחלוק לעצמו במקום דאיכא פסידא וכמבואר בסי' קע"ו סעיף נ"ח בחוב מקולקל. ובזה נראה דצריך דוקא אמר ואם לא אמר אע"ג דבלבו הי' לחלוק לעצמו כיון דדברים שבלב לאו דברים ה"ל שותף כבתחלה. ולכן נראה דר' אבי עזרי שכת' דנשבע שלא נתכוין והיינו כוונה בלב מיירי בענין שאין יכולין להציל ע"י דהוי הפקר וא"כ כל שלא הי' הכוונה להגביה לחבירו לא זכה חבירו וכמ"ש וגם מאי דקשיא ליה להב"י דהא אין נשבעין על טענת ספק נראה כיון דאמרי' דסתמא דמלתא כל מה שמציל שותף אדעת' דכולהו שותפין הוא ואפי' במקום שאין יכולין להציל כלל ומשום דכן דרך השותפין וא"כ לא גרע מרגלים לדבר דנשבעין בטענ' שמא וכמ"ש במרדכי פ' שבוע' דבכל דבר העשוי להסתפק משביעין אותו אפי' בטענת שמא וה"נ דכוותה ולכן נראה להכריע דהיכא דאין יכולין להציל אפי' ע"י הדחק סגי בכוונה בלב וכמ"ש בט"ז והיכא דיכולין להציל ע"י הדחק בעינן אמר וכדע' הש"ך. ועיין סמ"ע סי' רס"ט שכת' במגבי' מציאה לחבירו בעי שיאמר בשעה שהגביה שהוא לצורך חבירו. ובש"ך שם דסגי במגביה לצורך חבירו בכוונה בלב וע"ש והכא בשותפין משמע דאפי' היכא דאין יכולין להציל ע"י הדחק סגי לה ואמרי' מסתמא אדעתא דכולהו שותפין הגבי' ואפי' לא היה בזה אמירה ואפשר ליישב דברי הסמ"ע דבעי אמר משום דהכא גבי שותפין כיון דמסתמא דמלתא הכין הוא ה"ל דברים שבלב כל אדם דכה"ג הוי כאמר וכמ"ש בסי' י"ב סק"א ועמ"ש בסי' רע"ט סק"א:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
הציל לעצמו. הטור מסיים בזה וכ' ז"ל אפי' לא אמר לעצמי אני מציל והוא מהגמרא והטעם דודאי מתייאשי מיניה וסתימת המחבר כפירושו דמי דמדלא כ' דאיירי באמר לעצמי אני מציל ממילא משמע דבלא אמר נמי מיירי:
ב
הציל לאמצע ויטול כל א' כו'. כ"כ הטור ג"כ וכ"כ משום דכיון דאיירי כאן כשאינן שותפין ולכל א' יש לו עניניו בפני עצמו ומכיר את שלו לא שייך לומר לאמצע ממש דמשמע שחולקין יחד ומה"ט נמי אם הציל זה מה שהוא של אחרים ולא הציל את שלו נוטלין אותו מידו האחרים ושלו נפסד משא"כ בסיפא בשותפין שישלהן הכל יחד שייך שפיר לומר לאמצע ויחלוקו אם הציל את כולו או שלא אמר לעצמי אני מציל ואם לא הציל את כולו ואמר לעצמי אני מציל קאמר שנוטל כפי מה שהיה לו בהשותפות בראשו או' הרי חלקתי נפשי מכם וזה הגיע לחלקי דבמקום פסידא שותף חולק לנפשו וכמ"ש מור"ם בסמוך בהג"ה:
ג
כל מה שהגיע לחלקו כו'. אמ"ש המחבר ואם אמר כו' "והציל לעצמו קאי מור"ם וכ' דהיינו דוקא כפי חלקו וכמ"ש לעיל בסמוך:
ד
וכן השוכר את הפועל להציל. ע"ל ס"ס ע"ר דכתב מור"ם דעת החולק ע"ז דאף בשכרו סתם ומראה לו המציאה הרי היא של השוכר וצ"ל דשם מקום עיקר דיני פועל מ"ה כתב כל החלוקים משא"כ כאן מ"ה סתם כאן וכתב הדין שהוא אליבא דכ"ע:
ה
ה"ז חוזר מהשכירות פי' שפועל יכול לחזור בו דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' של"ג ונתבאר לעיל ג"כ בסי' קע"ו ע"ש:
ו
הרי הוא שלו והיינו דוקא כשלא היו יכולין להציל דאמרי' ודאי נתייאשו ואפ"ה כשלא אמר כן הוא למשכיר (דהיינו לשוכר) דמסתמא אמרי' דלא חזר בו הפועל ובשכירתו הוא מציל להמשכיר כיון דאין לו חלק בו משל עצמו:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
הציל לעצמו. עסמ"ע ס"ק א' הטעם דמתייאשי' מיני' ולכאורה תימא דהא בגזלן ל"מ ייאוש רק עם שינוי רשות אפי' בגזלן עכו"ם ומבואר בסי' שמ"א סעיף ה' דאם נטלו מהגזלן שלא ברצונו דלא הוי שינוי רשות וא"כ במאי קנה אותו כאן ואין לחלק בין גייס ובין לסטים דהא בב"ק דף קי"ד במשנ' כלל גייס ולסטים ונראה דגייס שאני דהוי כמציל מן הנהר שהיא אבודה מכל אדם וכהפקר גמור הוא והא דבב"ק דף קי"ד כלל גייס ולסטים יבואר בסי' שס"א אי"ה ואם אחד אינו כאן ל"א דהוי ייאוש שלא מדעת כיון שאינו כאן דגייס הוי כאבדה ששטפה נהר דמהני בי' אפי' יאוש שלא מדעת אבל ביכולין להציל ע"י הדחק שאינה אבודה מכל אדם ודאי לא זכה בחלק של מי שאינו כאן:
ב
שאמר שהציל לעצמו נראה דכשהשותף כאן בעינן אמירה בפניו דוקא וכן משמע מהש"ך שכתב בס"ק ה' וז"ל שאמר לפניהם וראיי' לזה דהא הבדק הבית הוכיח דל"מ כוונה מהא דפסק דנשבע ע"כ ואי מהני כוונה אמאי נשבע הא טענת שמא הוא ע"ש וא"כ יש להוכיח מזה ג"כ דבעינן אמירה בפניו דאלת"ה אכתי טענת שמא הוא דיכול לומר שאמר שלא בפניו או בלחש כעין שכתבו התוס' גיטין ל"ד ד"ה אבל ניסן והטעם נראה דאף ששותף יכול לחלק עצמו שלא מדעת שותפו במקום פסידא היינו דוקא כשאין השותף כאן אבל כשהשותף כאן צריך לחלק עצמו בפניו דוקא למען ידע חבירו להציל שלו ג"כ: ובקצה"ח חולק על הד"מ וכ' דדוקא ביכול להציל לאו הפקר הוא רק מטעם שהשותף חולק בעינן דוקא אמר אבל בא"י להציל שהוא הפקר ובהפקר הדין כשמגביה לצורך חבירו צריך שיאמר שמגביה לצורך חבירו כמ"ש הסמ"ע סי' רפ"ט ולפ"ז כשנתכוין לעצמו א"צ אמירה. ולפעד"נ דליתא דכל שאינו אומר אין השני מייאש כלל מטעם שכתב השיטה דכשיש מצילין אינו מייאש נפשו וכן מסתבר דכל אדם מחויב להציל של חבירו ומכ"ש בשותף דמסתמא עושה מדעת שותפו אינו מייאש שותפו עד שיאמר לעצמי אני מציל אז מייאש נפשיה:
ג
נשבע על כך. עש"ך סי' קפ"ו ס"ק מ"ח דא"נ רק כשיש לו מיגו דהיינו שקיבל שלא בפני עדים ע"ש ועש"ך סק"ג שכ' דאי ליתא לשותף א"צ אמירה וכו' ולכאורה קשה דהא דברים שבלב לא הוי דברים וצ"ל דאומדנא דמוכח הוא שבודאי במקום פסידא יציל לעצמו קודם ובמקום אומדנא דמוכח מהני דברים שבלב ולענין המותר שהוא מטעם ייאוש מהני אפי' שלא מדעת דהוין כשטפ' נהר וכמש"ל:
ד
ה"ז חוזר מהשכירות. ע' סמ"ע ס"ק ה' עד דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וכו' משמע דבשכיר יום עסקינן אבל בקבלן דל"ש הטעם כמבואר בסי' של"ג הוא לאמצע אמנם נראה דכיון שכתב הש"ך שם בס"ק ד' דדוקא כשהיה קנין אי משיכה א"י לחזור בו לגמרי אבל בלא קנין יכול לחזור בו רק שידו על התחתונה ע"ש וכיון שיכול לחזור בו הרי הוא לעצמו כשחוזר בו ובפועל אפי' בקנין יכול לחזור בו מטעם שכתב הסמ"ע כי לי בני ישראל עבדים:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
הציל לעצמו אפי' לא אמר לעצמי אני מציל (סמ"ע) ☜ וע"ב דאפי' אם א' לא היה כאן לא הוי כיאוש של"מ כיון דהוי כשטפה נהר דמהני ביה יאוש של"מ אבל ביכול להציל ע"י הדחק ואמר לעצמי אני מציל לא זכה בחלק של מי שלא היה בכאן דהוי כיאוש של"מ:
ב
הציל לאמצע הוא לאו דוקא דכיון שאינו שותף אינו זוכה במה שאינו שלו לכן אם הציל של חבירו לבד צריך להחזיר של חבירו ושלו נפסד משא"כ בסיפא דכשהן שותפים כל מה שהציל הציל לאמצע ממש (סמ"ע):
ג
והציל אחד מהם ואפי' אינו יכול להציל (ש"ך) וע"ב:
ד
ואם אמר עיין ביאורים ☜ דכשהשותף כאן בעינן אמירה בפניו דוקא ואם אינו כאן סגי כוונה בלב (ש"ך):
ה
אינן יכולים להציל ואמר לעצמי אני מציל (ש"ך):
ו
נשבע על כך ☜ ע"ב דדוקא במקום דאית ליה מיגו דלהד"ם או החזרתי אבל אי איכא עדים וראה דלית ליה מיגו אינו נאמן בשבועה:
ז
הרי זה חוזר מהשכירות פי' כשהוא שכיר יום אפי' בקנין יכול לחזור בו מטעם דכתיב כי לי בני ישראל עבדים אבל קבלן דוקא כשהוא בלא קנין יכול לחזור בו אבל בקנין א"י לחזור בו ולא מהני אם אמר לעצמי אני מציל:
ח
הרי הוא שלו ודוקא כשלא היו יכולין להציל דנתייאשו ואפ"ה כשלא אמר הוא למשכיר (דהיינו לשוכר) דמסתמא לא חזר בו הפועל (סמ"ע):
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
גייס וטרפה. עיין בתשובת חתם סופר חח"מ סימן ק' שכ' דכן הוא הגירסא בכל הספרים בש"ס ב"ק קט"ז ע"ב בברייתא שניה איתא וטרפה ומבואר דבעינן דוקא שכבר טרפו ושוב אח"כ הציל מידם אחר הטריפה אז הוה זוכה מן הפקר אבל במה שלא נטרף ולא הגיע לידם עדיין אינו מיואש ולא הציל לעצמו אמנם בטור וכן בקיצור פסקי הרא"ש שחיבר הטור גרס בברייתא לטורפה משמע דס"ל אפי' לא הגיע עדיין לידם ועמד א' והחזירם לאחורי וכיוחנן בן יונתן אריה סוף יבמות נמי הציל לעצמו אבל אם הציל ע"י בריחה גם הטור מודה שלא הציל לעצמו דמזה החלק שהבריח לא נתייאש להנותרים ומכל מקים נ"ל נהי שלא הציל לעצמו מההפקר מ"מ אם הוא שותף חולק שלא מדעתם גם בברח והציל דלזה לא צריך יאוש אלא פחד סכנה וזמן בהול כנלע"ד ולא פירשו הפוסקים כל צרכם בענין זה עכ"ד וע' לקמן סק"ד:
ב
הציל לעצמו. עבה"ט ועיין בתשובת ח"ס חח"מ סי' קכ"ה מ"ש בזה ודבריו מכורים לדברי הנה"מ סק"א ע"ש. ושם בסימן ק' כתב דמהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק סימן מ"ב כתב דגייס שהם מרובים אינו דומה ללסטים כו' ובעל נה"מ ר"ס קפ"א נעלם ממנו דברים הללו אבל לפע"ד אין צריך לכך אלא החילוק בין גייס במדבר למקום ישוב דמדבר לית דין ולית דיין דממקום רחוקה באו ושם ישובו הוה יאוש משא"כ סתם גייס אפילו רבים לא הוה אלא גזלנים והכל לפי מה שהוא ענין עכ"ל. ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ ס"ס נ"ח מבואר שם דמה שכתוב כאן בש"ע דאם אינם יכולים להציל ועמד אחד והציל הציל לעצמו זהו מצד הדין אבל מצד התקנה הציל לאמצע ע"ש ועמ"ש לקמן סימן רנ"ט ס"ד סק"ג ובסימן רס"ד ס"ה סק"ו:
ג
אחד מהם: עבה"ט שכתב ובשא"י להציל כו' ור"ל אפילו בשא"י להציל ופשוט הוא. ומ"ש וב"י בס' בד"ה כו' כן הוא הלשון בש"ך סק"ג אבל ט"ס הוא כמ"ש בנה"מ דאחר תיבות שחולקים שוה בשוה מסיים הס"ק ג' ומכיין ואילך נדפס בטעות כאן ושייך לס"ק ה' (בבה"ט סק"ו) אחר תי' שאמר כן לפניהם צ"ל מהרש"ל שם וב"י בס' בד"ה כו' עד סוף ס"ק זה:
ד
נשבע. על כך. עבה"ט ועמ"ש בס"ק ג'. ועיין בתשובת ח"ס סי' ק' שכ' דמהרש"ל ביש"ש תמה איך יאומן בשבועה להוציא מחזקת השותפים דכל מה שבידו בחזקת השותפים היא ודרכו של שותף להטריח עצמו ולא לחלוק א"כ איך יאמן בשבועה ותירץ כיון שכבר נפל ליד גייס וקרוב ליאוש אע"פ שעוסק מ"מ כולי האי ואולי תו לא הוה כמוציא מידם ע"ש ובזה א"ש מה דבסי' קע"ו בש"ך ס"ק מ"ה מבואר בשם ת' רשב"א דאי לית ליה מגו לא מהימן בשבועה ונתקשה בזה בנה"מ ולק"מ התם במלוה ליכא יאוש כו' אבל הכא אחר שנפל ביד גייס וקרוב ליאוש אע"פ שזה עומד להציל תו לא הוה חזקת ממון של שותפים ומהימן בשבועה והדין דין אמת. מיהו לפ"ז דוקא אם כבר נפל ביד הגייס אבל אם עדיין לא נפל ביד הגיים אלא שברח וכבר כתבתי (הובא לעיל סק"א) שזה אינו מועיל לקנות מן ההפקר אלא לומר חלקתי לעצמי ולזה לא מהימן בשבועה עכ"ד ע"ש עוד. ומ"ש עבה"ט והב"ח כתב דאם ליתא לשורף בפניו כו' עמ"ש לעיל סימן קע"ו סכ"ח בד"ה הציל לעצמו בנ"צ שם דנלע"ד לחלק בדין זה ע"ש.
ה
ה"ז חוזר בו. עבה"ט שכ' דפועל יכול נחזור בו בו' ועיין בתשובת ושב הכהן סי' י"ג שכ' לכאורה קשה הא בדבר האבד גם פועל א"י לחזור בו כמ"ש בסי' של"ג ס"ה ובאמת בגמרא ב"ק קט"ז ע"ב בהא דמשני רבא הכא בפועלים עסקינן כ' רש"י בפועל שהיה שכיר לבעלי ספינה והיינו שיעשה מלאכת הספינה בכל מה שצריך וא"כ א"ש דהא דבדבר האבוד פועל איני יכול לחזור בו היינו אם שכר אותו לעשות מלאכה בדבר האבוד משא"כ אם שכר אותו לעשות כל מה שצריך בודאי דיכול לחזור גם מדבר האבוד אבל להרמב"ם והש"ע שכתבו השוכר את הפועל להציל קשה אך באמת לק"מ לפי המבואר בש"ע סי' שצ"ג שם בסוף הסעיף דהא דבדבר האבד שוכר עליהם דוקא אם היה מוצא פיעלים אחרים לשכור כששכר את אלו ועכשיו אינו מוצא כו' והוא מדברי ה"ה בשם הרשב"א וא"כ הכא ע"כ מיירי שלא היה מוצא פועלים אחרים דאם היה מוצא הוה כיכולים להציל דמה לי שיכולים להציל על ידי עצמם או על ידי פועלים אחרים ואינו יכול לומר לעצמי אני מציל א"ו דמיירי בשלא היה מוצא ומש"ה יכול לחזור אף בדבר האבד ומזה מוכח דס"ל להרמב"ם ג"כ כדברי הרשב"א הנ"ל ודלא כהרמב"ן והג"א שהובא בש"ך שם וגם מוכח מזה דהא דכ' הרשב"א הנ"ל שאם לא היה מוצא פועלים אחרים א"י לשכור עליהן ה"ה שיכול לחזור לכתחלה ע"ש. וכ' עוד דמה שהוצרכו הרמב"ם והש"ע לכתוב השוכר את הפועל להציל ודלא כפירש"י שהיה שכיר לבעלי ספינה לכל מה שיצטרך אף דלישנא דהש"ס משמע יותר כפירוש רש"י היינו משום דבש"ס תירץ כן רבא הכא בפועלים עסקינן ורבא לשיטתו בב"מ י"ב ע"ב דמציאת פועל בזמן שא"ל עשה עמי מלאכה היום סתם הוא לבעה"ב מש"ה פירש"י שהיה שכיר לבעלי ספינה דאע"פ שאמר ליה עשה מלאכת הספינה סתם מה שהציל מהספינה היא לבעה"ב כ"ז שלא אמר לעצמי אני מציל אבל לדידן דלא קי"ל כרבא אלא כרב פפא דבסתם הוא לעצמו דוקא בשכרו ללקט מציאות הוא לבעה"ב וכמ"ש בש"ע סי' ע"ר ס"ג א"א לאוקמי בשכרו סתם להצטרכות הספינה דא"כ אע"פ שלא אמר לעצמי הוא שלו מש"ה הוצרכו לומר ששכרו להציל עכ"ד ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
[שו"ע] וכיון שישבו. נ"ב ק' לי הא יאוש כדי לא קנה ושנוי רשות לא הוי כיון דגזלן לא נתן לו מדעת רק שזה הציל ולקח מהגזלן שלא מרצונו כדאיתא לקמן סי' שס"א ס"ה וצע"ג אחר זמן רב מצאתי כן בספר מחנה אפרים הל' גזילה סי' כ"ח ותרוצו אינו מובן:
ב
[שו"ע] לעצמי אני מציל. נ"ב ואם הציל לו ולאחד מהשותפים מגו דזכה לנפשיה ועיין לעיל סי' ק"ח. הריק"ש:
ג
[ש"ך אות ה] שאמר לפניהם. נ"ב תמוה לי דמשמע דעת הש"ך דבעי' שיאמר בפני עדים אבל בינו לב"ע לא מהני אמירתו. והרי לעיל סימן קע"ו ס"ק מ"ה מסיק הש"ך דאפילו בינו לב"ע נמי מהני. ולומר דהכא דמשמע דאפי' בלא מגו נאמן בשבועה משו"ה בעי' שיאמר בפ"ע. משא"כ לעיל דמיירי דיש לו מגו. לא מסתבר לחלק דכיון דאתה מאמינו בשבועה שאמר כן בפני עדים אף שאין עתה עדים בפנינו נאמינהו ג"כ שאמר כן בינו לב"ע וצ"ע. ועיין מ"ל מ"ש בזה. ובתולד' אדם להרשב"א סי' ק"צ:
ד
[שו"ע] הרי זה חוזר. נ"ב עיין לקמן סי' של"ג ס"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ח ועיין תשובת שב הכהן סימן י"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א:א׳
א
שיירא שהיתה הולכת במדבר עיין בתשו' ן' לב ספר ג' סימן מ"ב ובתשו' מהרא"ן ששון סי' ק"מ ובתשוב' מהר"מ מלובלין סימן ס"ב ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' רי"ב:
קפ״א:ב׳
א
אא"כ אמר לעצמי אני מציל כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' קנ"ו וקנ"ז וש"ל שע"א שצ"ה:
קפ״א:ג׳
א
והציל א' מהם כו'. אפי' שא"י להציל כך פי' מהרש"ל פ"י דב"ק סי' מ"ד ור"ל שחולקי' שוה בשוה:
קפ״א:ד׳
א
אינם יכולים להציל כו' ואמר לעצמי אני מציל:
קפ״א:ה׳
א
נשבע על כך כו'. שאמר לפניהם מהרש"ל שם וב"י בספר ב"ה וכ"ש לפי מ"ש בסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ס"ז והב"ח כתב דאם ליתא לשותף בפניו א"צ אמירה כלל וסגי בלב ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
(סעיף ב') בהגה נשבע על כך פי' שנתכוין להציל לעצמו כך כ' ב"י בשם המרדכי וע' מ"ש בסי' קע"ו סכ"ח:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
קפ״א
א
סעי' א' שיירא עיין תשובתי. ח"ס חו"מ סי' ק':
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5