שולחן ערוך, אורח חיים תנ״ח: מצוה ללוש המצה בערב פסח ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

מצוה ללוש המצה בערב פסח ובו סעיף אחד:
נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח ובי"ד שחל להיות בשבת לשין בערב שבת אחר שש שעות:

נוהגים שלא ללוש מצת מצוה בע"פ עד אחר שש שעות. וטוב ליזהר לאפות קודם המועד כל המצות שצריך לכל המועד וכן מנהג המדקדקים כדי שאם יתערב בהם משהו חמץ שיתבטל קודם פסח בששים (טור):

שש שעות. ומחצה. כ"ד הב"ח וט"ז וח"י דלא כמ"א. כתב הב"ח דאין יוצאין במצה שנאפה קודם שלשים יום אפילו עשויה לשם פסח ורוב הפוסקים חולקים עליו ע' ח"י. והמדקדקים נהגו לאפות הכל ק"פ שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל וכן נהג מהרש"ל. וכתב המ"א ופשוט דכשנאפה ק"פ ונתערב בלישה מותר אח"כ לבשל המצות בפסח דאל"כ אף לאוכלו בעין אסורים דלא כע"ש בסימן תנ"ג. ומהרי"ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשים בכל יום וט"ז כתב דלא נכון לעשות כן ע"ש טעמו וכ"כ האחרונים וכתב המטה משה והאופה בליל יום טוב אסור לאפות מצות ספיקות וה"ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבעוד יום בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותו שאפה מבעוד יום יצניעם לליל שני עמ"ש סי' תקל"ז ס"ז ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה מותר לאפותה ביום טוב כדי שלא תחמיץ. עמ"א:

טור בשם אבי העזרי על פירוש הירושלמי

שם בשם אביו הרא"ש ובשם המדקדקים שאופין הכל קודם מועד שאם יש משהו חמץ יתבטל קודם זמן איסור

ס"א נוהגים כו'. אבל לא מדינא דאם מדינא היה צריך בי"ד שחל בשבת לאפות במ"ש וכמ"ש ר"ש משאנץ הובא במרדכי ספ"ק וכ' דאיתקש לפסח כמ"ש בפ' ע"פ אכל מצה אחר חצות לראב"ע כו' דיליף מפסח וה"ה כאן אבל חלקו עליו דלא אתקש אלא לאכילה וראיה ממ"ש בפ"ב חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן כו' וע"כ שאפאן בי"ג דאין מביאין בי"ד כמ"ש בפ"ק אין מביאין כו' וכ"ש לאחר זמן איסורו ובתוספתא י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני שבת ואופה לו מצה מע"ש ועוד תניא בתוספתא יוצאין במצה ישנה ובלבד שנעשית לשם מצה ובירושלמי פ"ב הלכה ד' מצה הישנה פלוגתא דב"ש וב"ה ר"ל כמו דפליגי בסוכה ושם פליגי בשעשאה שלשים קודם לחג ועיין תוס' דסוכה ט' א' ד"ה סוכה כו' ושם אר"י ד"ה מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה אבל אם כוון אף מתחלת השנה כשירה כמ"ש בסוכה וכ"ש לת"ק דאף ב"ש לא אסרי אלא קודם ל' יום וע' במרדכי שם וכן עיקר:

שהוא זמן. כמ"ש ה' א' דכ"ע כו' משש כו' לא תשחט כו' עמ"א:

ובי"ד כו'. ע' גה"ג וכ"ה בתוספתא פ"ג י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופין לו מצה מע"ש:

אחר. זכר לשאר שנים

[א] [לבוש] אחר חצות וכו'. היינו אחר שש ומחצה דומיא דפסח (ב"ח), וברוקח ובמהרי"ל אחר שבע ומחצה ונראה לי טעמייהו דתנן תמיד נשחט בשבע ומחצה ואחר כך קרבן פסח, ושאר פוסקים סבירא ליה כיון דבדיעבד כשר כששחט הפסח קודם תמיד וזה דמצות אינו אלא אסמכתא הקילו בה לכתחילה ונראה שזה טעמא דמגן אברהם שחולק הב"ח ומתיר אחר שש מיד כיון דעיקר זמנו אחר שש, וחק יעקב הקשה ממה שכתב מגן אברהם ריש סימן רל"ג דכיון דלא קים לן בשיעור שעות החמירו עד שש ומחצה עיין שם, ולעניות דעתי הכא שאני שאינו אלא סמך לא החמירו אלא מה שאין כן בתפילת מנחה. כתב הטור המדקדקים נוהגין ליאפות הכל קודם פסח שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל, עד כאן, ומותר אחר כך לבשל המצות בפסח דנתערב בלישה דאם לא כן אף לאכלן בעין אסור (מגן אברהם), ובמטה משה כתב על הטור בשם הר"ש חומרא יתירה הוא וכן נוהגין גם ליאפות בחול המועד משום כבוד יום טוב שיהא מצות חדשות כמו שכתב מהרי"ל אבל בליל יום טוב עצמו דעת כל אחרונים שלא לנהוג ליאפות מכמה חששות. כתב מטה משה אם נאבד אחד מהמצות יאפה אחרת ביום טוב אף על פי שיש לו אחרת שמא נעשו על ידי קטנים ונהי דלענין אפיקומן דסמכינן עלייהו כמו שכתב סימן תע"ז לענין מצה דאורייתא לא סמכינן, עד כאן, מיהו אם יש עוד מספיקות אין חשש. כתב מטה משה האופה בליל יום טוב אין לעשות ספיקות ומכל שכן שאין ליאפות מראשון לשני:

[ב] [לבוש] דוקא במצות וכו'. וטוב לאפות כל המצות אחר חצות אם אין בני ביתו רבים כל כך (מהרי"ו קצ"ג), מדרבנן אין יוצאין במצה שנאפית קודם שלושים אפילו עשוי לשם פסח (ב"ח), וחק יעקב מיקל בשעת הדחק, ולעניות דעתי גם הב"ח מודה לזה כיון דאורייתא לכולי עלמא יוצאין וכן משמע בסוף סימן תרל"ו בסוכה ושם יתבאר בארוכה:

א) [סעיף א'] נוהגין שלא ללוש וכו' ואיתא בתשו' מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו ואסרו רבותינו המצה דאיתקש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה אף מצה כן. אבל ר' אליעזר הגדול ור' שמואל הכהן התירו אך לכתחלה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה. ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח וכתב דירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפי' עשאה לשם פסח וכיון דירוש' אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות. טור. ומ"ש דאיתקש לפסח כדאיתא בפסחים ק"ך ע"ב וכתבו שם רש"י ורשב"ם ור"ת מדכתיב על מצות ומררים יאכלהו יעו"ש, וכ"כ הלבוש. ודעת המתירים ס"ל דלא איתקש לפסח אלא לאכילה אבל לא לעשייה. ב"ח.

ב) שם. נוהגין שלא. ללוש וכו' וכן המנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) ללוש מצות של מצוה אחר חצות י"ד אבל שאר מצות אופין קודם לזה ולא ראיתי שום חשש בדבר זה. ד"מ או' א' וכ"כ הר"ז או' א' נהגו כל ישראל שלא ללוש המצה של מצוה עד אחר חצות היום בע"פ. מיהו המאמ"ר או' א' כתב דהאידנא מקילין הרבה בדבר מפני הדוחק זולתי קצת שנזהרין בזה ללוש ולאפות אחר שש המצות שיוצאין בהן בב' הלינות וכן ראוי לעשות עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' ג'.

ג) שם. עד אחר שש שעות. אע"ג שזמן הקרבת הפסח הוא אחר שש שעות ומחצה מ"מ עיקר זמנו הוא מחצות כמ"ש התו' בפסחים דף ה' ע"א ובגמ' יומא דף כ"ח ע"ב ובתו' נדה דף ס"ג ע"ב. מ"א סק"א. וכ"כ הפר"ח. מיהו הב"ח כתב לאחר שש דקאמר לאו דוקא אלא לאחר שש ומחצה כמו בפסח. וכ"כ הט"ז סק"א. עו"ש או' א' ח"י או' א' ר"ז או' א' ובמט"מ סי' תקע"ו כתב בשבע ומחצה. וכ"כ ברוקח סי' רפ"א. וכ"כ בשה"ל סי' רי"ג. וכתב הא"ר או' א' דטעמייהו משום דתנן (פסחים נ"ח ע"א) תמיד נשחט בז' ומחצה ואח"כ קרבן פסח ושאר פו' ס"ל כיון דבדיעבד כשר כששחט הפסח קודם תמיד וזה דמצות איני אלא אסמכתא הקילו בה לכתחלה ונראה שזה טעמא דמ"א יעו"ש. וכ"כ חקת הפסח או' ב' להוכיח מגמ' ופו' דאחר חצות מיד שפיר דמי יעו"ש. וכ"פ בבית מאיר. אמנם הברכ"י או' ג' כתב דטוב הדבר להמתין עד ז' ומחצה. והביאו שע"ת או' א'.

ד) ראיתי מדקדקים להתפלל ע"פ מנחה קודם עשיית המצות והגם דבכל השנה חיישי לדעת הרמב"ם ומרן שלא להתפלל לכתחלה מנחה גדולה (כמ"ש לעיל סי' רל"ג) בע"פ היו מתפללין קודם עשיית המצות. ברכ"י או' ב' והביאו שע"ת שם וכתב וגבן לא נהיגי הכי אפי' המדקדקים לפי שבע"פ שהם פנויים לגמרי אחר עשיית המצות אין חשש שכחה כלל וגם אין לחוש שיטרדו באפייה יותר וימשך עד הלילה משום דזריזין הם האופים מצות בע"פ וגם לפי המבואר לעיל סי' רל"ב דעכשיו קורין לבהכ"נ ליכא למיחש שמא יפשע עי"ש עכ"ל. ולי נראה דכוונת המדקדקים להתפלל קודם עשיית המצית לא מפני השכחה אלא שעישין זכר לקרבן פסח שהיה נשחט אחר התמיד ותפילת מנחה היא במקום התמיד כידוע ואפיית מצות אחר חצות הוא כמו קרבן פסח כמ"ש באו' הקודם וע"כ מתפללין מנחה קודם עשיית המצות כמו קרבן התמיד שהיה נעשה קודם קרבן פסח. ומיהו גם לפי מ"ש השע"ת אין כל המקומות והזמנים שוים דבמקום שיש קבוצת אנשים שאופין אחר חצות ויש דוחק באפיית המצות ואפשר שעי"ז יתבטל מתפילת המנחה יש להתפלל קודם עשיית המצות.

ה) שם. עד אחר שש שעות. אבל לא הוי עיכובא כמו שהוכיח המרדכי פ"ק דפסחים וריא"ז על הרי"ף סוף פ"ג דפסחים והכלבו סוף סי' מ"ח ורי"ו וא"ח מדתנן חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהן וע"כ בי"ג איירי דהא אין מביאין תודה בי"ד מפני חמץ שבה יעו"ש. והב"ד הער"ה או' א' יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים רי"ג דבדיעבד אין לאסור יעו"ש והביאו ברכ"י או' ד' וכ"כ הב"ח. עו"ש או' א' פר"ח. מאמ"ר או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' ב'.

ו) וכתב הב"ח והנכון הוא דאין יוצאין במצה האפוייה קודם שלושים אפי' עשאה לשם פסח יעו"ש. אמנם העו"ש שם כתב על דברי הב"ח הנז' דאינו מוכרח וכן הפר"ח השיג על דברי הב"ח הנז' וכתב ח"י או' ד' דכ"ה דעת רוב הפו' להקל בדיעבד וכן שמעתי שבמקומות ששולחין המצות למרחקים שאופין כמה חדשים קו"פ כיון שהוא שעת הדחק עכ"ל והביאו הגר"ז או' ג' וכתב וכן המפרשים מיבשה לים כמה חדשים קו"פ אופין מצה קודם יציאתם מביתם אבל שלא בשעת הדחק אין לשנות המנהג עכ"ל. וכ"ז דוקא בשעשאם לשם פסח ולשם מצת מצוה משום דמצה של מצוה צריכה שימור כמ"ש לעיל סי' תנ"ג סעי' ד' ולקמן רסי' ת"ס יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד. אבל אם לא אפאן לשם פסח מן הסתם לא נזהר יפה מהחמץ בשעת עשייתן לפיכך הן אסורין לכל ימי הפסח. ר"ז או' ב' ועיין לעיל סי' תנ"ה או' א.

ז) שם. עד אחר שש שעות. ואם גם שאר מצות יש ליזהר לאפותם אחר חצות עיין ב"י שמצדד בזה וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג דטוב ליאפות כל המצות אחר חצות אם אין בני ביתו רבים. והביאו כנה"ג בהגב"י. א"ר או' ב' אבל הפר"ח כתב דה"מ במצת מצוה אבל בשאר מצות אפי' מצוה ליכא. וכ"כ לעיל או' ב' בשם ד"מ. וכ"כ בהגהות הלבוש. וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים דה"ד במצת מצוה שיוצאין בה י"ח בלילה אבל שאר מצות אופין כ"ז שירצו ובלבד שתהא משומרת מן החימוץ. וכן עמא דבר.

ח) שם. עד אחר שש שעות. ועיין לקמן סי' ת"ס סעי' ג' בדין הלש אחר זמן איסור חמץ יעו"ש.

ט) שם. שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. נהגו לשורר בעריכת המצות ע"פ ההלל זכר להלל שהיו אומרין בעשיית הק"פ. מו"ב סי' ז' או' ר"ה.

י) וזה הסדר שי"ל ע"פ אחר חצות. רבש"ע גלוי וידוע לפניך שבזמן הזה שהוא י"ד לחו' ניסן ובעת הזאת שהוא אחר חצות כשהיה בהמ"ק קיים היו מקריבין לפניך קרבן התמיד ואחריו מקריבין ק"פ, ועתה בעוונותינו חרב בהמ"ק ואין לנו מזבח כפרה ולא כהן שיכפר בעדינו. לכן יה"ר מלפניך ה' או"א שיהיה זה שיח שפתותינו כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו וקרבן פסח במועדו כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו, ויהי נועם וכו' ויאמר פ' התמיד ואח"כ יאמר בפ' בא ויאמר ה' אל משה וכו' החדש הזה לכם וכו' עד בכל מושבותיכם תאכלו מצות. ואח"כ יאמר ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח וכו' עד כן עשו. ואח"כ יאמר משנה פ"ה דפסחים תמיד נשחט וכו' ואם חל ע"פ בשבת יאמר פ"ו ג"כ. ואח"כ יאמר.

י) או"א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך בני ביתך כבתחלה כונן בית מקדשך על מכונו הראינו בבנינו שמחנו בתיקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם ושם נעשה ונקריב לפניך קרבן התמיד במועדו וקרבן פסח בזמנו כמו שכתוב בתורה יהיו לרצון וכו'.

יא) שם. ובי"ד שחל להיות בשבת לשין בע"ש וכו' כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים. לבוש. ועיין בטור שהביא דעת הסוברים דבי"ד שחל להיות בשבת אופין במו"ש אבל בשם רב האי כתב דאנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח ביו"ט ולאחר אכילת מצה אלא זרוזין מקדימין למצות וכתב שכך היה עושה ג"כ אביו הרא"ש ז"ל שאופה המצות מע"ש יעו"ש. וכתב ב"י וכ"ה מנהג העולם לאפות מע"ש. וכ"כ הלבוש דאין לאפות במ"ש כדי להקדים לאכול מצה בתחלת זמנה יעו"ש. וכ"כ הב"ח דאנו אין לנו אלא מנהג אבותינו. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' תע"ז דמנהגינו לאפות הכל מע"ש וכתב לזה כמה טעמים יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א שאין לנהוג כן לאפות בליל פסח מכמה טעמים יעו"ש. וכ"כ מט"מ סי' תקצ"ז. עו"ש או' א' ח"י או' ג א"ר או' א' פר"ח. חק יוסף או' ד' ר"ז או' ד' וכ"כ החמ"מ או' ב' דהסכימו האחרונים לנהוג לאפות לשני הלילות בע"פ אחר חצות או בע"ש אם חל ע"פ בשבת עכ"ל וכ"כ הברכ"י או' א' דהכי נהוג כפסק הש"ע.

יב) כתב בד"מ דטוב להשמר המצות חמין אם אפשר כדי להשמר מן הקפא עכ"ל והי"א הקשה ע"ז דהא החרוסת מבטל הקפא של החזרת כדאמרינן פ' ערבי פסחים יעו"ש ולא זכר מ"ש מור"ם ז"ל בהגה לקמן סי' תע"ה סעי' א' וי"א דאין לטבלו וכו וא"כ לדיעה זו שאין מטבלין בחרוסת צריך להיות המצות חמין לבטל הקפא.

יג) כתב הטור ואני ראיתי בברצלונה מהמדקדקים שהיו אופין כל מה שצריכין למועד קודם למועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם זמן איסורו עכ"ל וכן היה נוהג מורי הגאון מהר"ש ז"ל (ר"ל רש"ל) ומהר"ש מאושטרי"ך כתב ע"ז דחומרא יתירה הוא. מט"מ סי' תקצ"ח. שכנה"ג בהגה"ט. ומ"ש הטור קודם זמן איסורו כתב הט"ז בסוף הסי' פי' קודם זמן איסורו במשהו דהיינו מתחלת ליל פסח.

יד) וכתב המ"א ופשוט דכשנאפה קו"פ נתערב בלישה ומותר אח"כ לבשל המצות בפסח דאם לא כן אף לאוכלם בעין אסורים ודלא כעו"ש בסי' תנ"ג יעו"ש וסב"ד ח"י או' ג' א"ר או' א' חק יוסף או' א' חמ"מ סוף הסי' וכ"כ לעיל סי תמ"ז או' פ"ד ועי"ש או' רנ"ז. ומיהו הא"א או' א' כתב דמ"מ טעם חדש טעם בפסח ע"י בישול וחוזר וניעור ושאני לח בלח ממש כשכר ביין עכ"ל והמחה"ש כתב דמטעם אחר יש להחמיר לבעל נפש שלא לעשות תבשיל ממצות בפסח דלפעמים אין כל הקמח נילוש ונשאר מעט באמצע המצה מבפנים יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תס"א או' ל"א.

טו) ובדרשות מהרי"ל כתב ויש אופין בתוך הפסח שיהא להם מצות חדשות בכל יום והכל לפי המנהג עכ"ל והביאו מ"א שם. וכ"כ ח"י שם. א"ר שם, ומיהו הר"ז או' ד' כתב דאף בחו"ה ראוי לנהוג שלא לאפות מצה אלא יאפה הכל קו"פ אם אפשר לו מטעם שנת' בסי' תנ"ג עכ"ל וכבר כתבנו טעמו לעיל סי' תמ"ז או' פ"ד קחנו משם.

טז) והאופה בליל יו"ט אסור לאפות מצות ספיקות (עיין לקמן סי' תע"ה סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם בס"ד) וה"ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני. מט"מ סי' תקצ"ט. מ"א שם. חק יוסף או' ג' ר"ז או' ט"ז. מיהו אם אפה מבע"י בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותם שאפה מבע"י יצניעם לליל שני. מ"א שם. חק יוסף שם. ועיין לקמן סי' תק"ו סעי' ז'. ובדברינו לשם בס"ד.

טוב) ואם נאבד א' מהמצות יאפה אחרות ביו"ט (ר"ל ג' מצות. לבוש סס"י תע"ה ור"ז בסי' זה) משום אסמכתא דנהגו לעשות ג' מעשרין א' (והיינו לנוהגין לעשות ג' מעשרון א' כמ"ש לקמן סי' תע"ה סעי' ז' בהגה) ואעפ"י שיש לו אחרות שמא נעשו ע"י קטנים ונהי דלענין אפיקומן סמכינן עלייהו כמ"ש לקמן סי' תע"ז לענין מצה דאורייתא לא סמכינן עלייהו. מט"מ שם. מ"א שם. א"ר שם. חק יוסף שם. חמ"מ שם. ר"ז או' י"א. מיהו אם יש עוד מספיקות אין חשש. א"ר שם. וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ה סעי' ז' בהגה.

חי) ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה י"ל דשרי להערים ולומר אני אוכל פת חמה אעפ"י שלא יקח אותה עיסה למצות כיון דלא לש אותה לשם מצוה מ"מ יוכל לאכול תוך סעודתו או למחר ביום ראשון. מ"א שם. והמק"ח כתב דאפי' יש לו עוד פת חמה הרבה מותר לאפות כשאוכל ממנו כזית ועו"ש. ומשמע דדי אם יאכל כזית מכל הפת אבל הר"ז או' י"ז כתב דצריך לאכול כזית מכל מצה ומצה שיאפה מעיסה זו ביו"ט א' יעו"ש ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תק"ג סעי' א' וסי' תק"ז סעי' ו' יעו"ש. ולעניין חלה אם מפרישין ביו"ע מעיסה זו שנילושה בעיו"ט ונאפית ביו"ט ית' לקמן סי' תק"ו סעי' ג' בס"ד.

יט) ולא יתנו לכותי ממצה לאכול כי הוא במקום פסח של"ה דף קע"ג ע"ב. וכ"כ בשו"ת בשמים ראש סי' קס"ט דמצת מצוה אסור ליתן ממנה לגוי אבל שאר מצות מותר יעו"ש. והביאו חקת הפסח סי' ת"ס או' ג'.

אחר ו' שעות. אף על גב שזמן הקרבת הפסח הוא אחר ו' שעות ומחצה מ"מ עיקר זמנו הוא מחצות כמ"ש התוס' בפסחים דף ה' וביומא דף כ"ח ובנדה ס"ג ע"ב: כתב הטור המדקדקים נוהגים לאפות הכל קוד' פסח שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל ע"כ ופשוט דכשנאפ' קוד' פסח נתערב בליש' ומותר אח"כ לבשל המצו' בפסח דאל"כ אף לאוכל' בעין אסורי' ודברי הע"ש בסי' תנ"ג בזה תמוהים ומהרי"ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשות בכל יום וכתב המ"מ והאופה בליל י"ט אסור לאפות מצות ספיקות ה"ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבע"י בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותה שאפה מבע"י יצניעם לליל שני עמ"ש סי' תק"ז ס"ו ואם נאבד א' מהמצות יאפה אחרות בי"ט משום אסמכתא דנהגו לעשות ג' מעשרון א' אף על פי שיש לו אחרות שמא נעשו ע"י קטנים ונהי דלענין אפיקומן סמכינן עלייהו (כמ"ש סי' תע"ז) לענין מצה דאוריית' לא סמכינן עלייהו (מט"מ מהרי"ל) ועסי' תפ"ב: ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה צ"ע אם מותר לאפותה בי"ט כדי שלא תחמיץ דהא חלה אסור לאפותה כדי שלא תחמיץ וי"ל דשרי להערים ולומר אני אוכל פת חמה כמש"ל אף על פי שלא יקח אותה עיסה למצות כיון דלא לש אותה לשם מצוה מ"מ יוכל לאכלה תוך סעודתו או למחר ביום ראשון ועסי' תק"ו ס"ג ומ"ש שם:

(א) נוהגים וכו' – משמע דאינו אלא מנהג והמנהג נסמך משום דאיתקש אכילת מצה לקרבן פסח דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך וגו' שבעת ימים תאכל עליו מצות וגו' ואמרינן כמו ששחיטת הפסח היה אחר שש כן עשיית מצות של מצוה אחר שש שעות אבל מעצם הדין הוכיחו הפוסקים דאין לחוש לזה דעיקר היקש נאמר לענין אכילת מצה בלילה הראשונה שיהא זהיר לאכול קודם חצות כמו הפסח שהוא נאכל עד חצות וכמבואר לקמן בסימן תע"ז אבל לא לענין עשיית המצה וע"כ בדיעבד אם אפה המצה קודם שש ואפילו חודש או שני חדשים קודם פסח ועשאן לשם מצה כשר:

(ב) מצת מצוה – היינו הצריך לו לצאת ידי חובתו בשני לילות הראשונים אבל שאר המצות אין נוהגין ליזהר בזה:

(ג) עד אחר וכו' – ועיין לקמן בסימן ת"ס ס"ג מה שצריך ליזהר הלש בזמן איסור חמץ. והנה רוב ישראל אין נוהגין ליזהר אפילו במצת מצוה ללוש בע"פ כ"א איזה מהם וחפשתי באחרונים ומצאתי בבגדי ישע טעם להליץ בעד המנהג מפני שיש כמה דעות שאפילו בע"פ במשהו כאשר מבואר לעיל בסי' תנ"ב וזה קשה ליזהר שלא ימצאו אף משהו חמץ בהחטים שלא יהיו מצומחים וע"כ אופין מקודם כדי שיתבטל החמץ. ובמאמר מרדכי מצאתי שכתב וז"ל האידנא מקילין הרבה בדבר מפני הדוחק זולת קצת שנזהרין בזה ללוש ולאפות אחר שש המצות שיוצאין בהם בשני הלילות וכן ראוי לעשות:

(ד) שש שעות – הנה הח"י מצדד כהב"ח דאחר שש ומחצה דוקא אמנם במ"א ובא"ר מצדד כהשו"ע דאחר שש וכן פסק בבית מאיר וכ"מ בביאור הגר"א. ודע דמצד הדין מותר לאפות מצה בפסח אך המדקדקים נוהגים לאפות הכל קודם פסח שאם יתערב משהו חמץ בתוכם יתבטל משא"כ בפסח איסורו במשהו. ופשוט דכשנאפה קודם פסח אפילו היה בו משהו חמץ בהקמח כבר נתערב ונתבטל ומותר אח"כ לבשל המצות בפסח דאין חימוץ אחר אפיה ויש אנשי מעשה שמחמירין על עצמן ואין שורין ואין מבשלין מצות בפסח מחשש שמא נשאר מעט קמח בתוך המצות מבפנים שלא נילוש יפה וע"י השריה יתחמץ. ועיין בשע"ת סימן ת"ס דמצד הדין אין לחוש לזה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ובפרט בימינו שנוהגין לעשות רקיקין דקים. ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו וע"ש שהאריך בזה. כתבו הפוסקים האופה בליל יו"ט מצת מצוה לא יאפה אלא מה שצריך לאותו לילה ולא על ליל שני מיהו אם אפה מבע"י בליל א' יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותה שאפה מבע"י יצניעם לליל שני וכתבו האחרונים דלכתחלה אין כדאי לאפות ביו"ט שלא יבוא לידי קלקול בהפרשת חלה ביו"ט וכן במדידת קמח וברחיצת כלים ושלא יישנו התינוקות ושלא יבוא עי"ז לאכול אפיקומן אחר חצות:

(ה) לשין בע"ש – ר"ל דלא כהמחמירין לאפות בליל יו"ט וכנ"ל בסוף סק"ד:

(ו) אחר שש שעות – זכר לשאר שנים:

שש שעות. עבה"ט וכ' בר"י שהאחרונים כתבו בשם הרוקח שבע ומחצה וכן הוא בשבולי הלקט כו' וטוב הדבר להמתין עד ז' ומחצה וע' ברדב"ז סי' תע"ז ובא"ר וע"ש שכתב ראיתי מדקדקים להתפלל מנחה קודם עשיית המצוה אף דבכל השנה חיישי לדעת הרמב"ם שלא להתפלל לכתחלה מנחה גדולה בע"פ היו מתפללים קודם עשיית המצות ע"ש וגבן לא נהיגי הכי אף המדקדקים לפי שבע"פ שהם פנויים לגמרי אחר עשיית המצות אין חשש שכחה כלל וגם אין לחוש שיטרדו באפיי' יותר וימשיך עד הלילה משום דזריזין הם האופים מצות בע"פ וגם לפי המבואר לעיל סי' רל"ב דעכשיו קורין לבה"כ ליכא למיחש שמא יפשע ע"ש:

לשין בע"ש אחר שש. פירוש אחר שש ומחצה דכן זמן שחיטת פסח ולא כמ"ש קצת גאונים שהביא בטור שאין לאפות אלא בליל מ"ש וז"ל הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש מפני מראית עין שאם אתם אופים מע"ש אחרים מזלזלים ומקילים בה ואע"פ שמותר לאפות' מע"ש חזקו והדרו המצוה ואפו בזמנה עכ"ל וכ"ז במצה דמצוה והקשה ב"י ממ"ש מ"מ יעשה ג' מצות כו' נראה דה"ק שבשעת הדחק דהיינו שיש מורא לאפו' מצות כראוי דהיינו הרב' ביחד דבזה יש שבח למצ' של מצו' כדאיתא בה' י"ט וזה א"א מחמת עכו"ם שירגישו באם יש היסק גדול מ"מ יעשו היסק קטן בליל י"ט רק לג' מצות של פסח ובזה מתורץ קושיית ב"י: והך מראית עין פי' שאחרים יסברו שאוכלין בשבת ג"כ מצות ואח"כ כתבו ואע"פ שמותר לאפותה נראה פי' ג' מצות דליל פסח לחוד דבזה אין מקום לטעות מ"מ משום מצוה בזמנה יאפו במ"ש וב"י הביא בשם מרדכי בהך מראית עין היינו שיהיה נראה כמכין משבת לי"ט נראה פירוש' שבשבת אסור להכין ולסדר המצות על השולחן לצורך הלילה כדרך שעושין בחול אלא ימתין עד הלילה ואם יאפה המצות בע"ש יסברו שהקדים עצמו כדי שיוכל להכין למחר בשבת לצורך י"ט לסדר השלחן דאל"כ למה לא המתין גם באפיי' מצות וב"י פירש בדרך אחר והוא דחוק וסיים הטור בשם ר"י הכהן ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח בי"ט ולאחר אכילת מצה אלא זריזים מקדימין למצות ע"כ וכפסק הש"ע ולעד"נ עוד טעם שלא לאפות בליל י"ט דיש הרבה דינים באפיית חלה כדלעיל ס ' תנ"ז ולאו כ"ע דינא גמירי ויבואו לאפות ג"כ בי"ט ולא ידעו דין החלה ויבואו לידי איסור שריפת קדשים בי"ט ואני ראיתי מכשול זה בעיני ועוד טעם אחר שממהרין באכילה שלא ישנו התינוקות כמ"ש סי' תמ"ג ואם יאחר בלישה ואפייה ודאי ישנו התינוקות. וברוקח כתוב לאפות בליל ב' של פסח משום חבוב מצוה דהוי מעלייתא בזה ולא נכון לנהוג כן לע"ד מטעם שזכרתי ועמ"ש בסימן תנ"ה בפי' של דברי הרא"מ שס"ל ג"כ שאין להתעכב מלאכול תיכף בלילה: כתב הטור ואני ראיתי בברצלונה מהמדקדקים שהיו אופין כל מה שצריכים למועד קודם המועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם זמן איסורו עכ"ל פירוש קודם איסורו במשהו דהיינו מתחילת ליל פסח וכן נהג מהרש"ל:

אחר ו' שעות. דהיינו אחר ו' ומחצה כ"כ הב"ח ואחריו נמשכו האחרונים אכן המ"א כתב וז"ל אע"ג שזמן הקרבת הפסח הוא אחר ו' שעות ומחצה מ"מ עיקר זמנו הוא מחצות כמ"ש התוס' בפסחים דף ה' וביומא דף כ"ח ובנדה דף ס"ג ע"כ עכ"ל ולענ"ד נראה עיקר כדעת הב"ח ושאר אחרונים ואין ראיה כלל מתוס' דפסחים דף ה' דהתם לא כתבו תוס' רק להחמיר באיסור חמץ מו' ולמעלה ולא יאחר משא"כ להקל לא אמרינן ולא מקרי בין הערבים אלא משעה שינטו צללי הערב דהוא מו' ומחצה ואדרבא לפמ"ש תוס' בנדה שם דף ס"ג כיון דלא קים לן שפיר בשיעור שעות היום ע"כ לענין תמיד וזמן מנחה קי"ל דהוי מו' ומחצה ואם כן ה"ה לענין הקרבת הפסח (ובמ"א עצמו לעיל סימן תל"ג ס"ק א' כתב כן ע"ש) שוב מצאתי ברוקח סימן ר"פ ובמרדכי ס"פ כל שעה ובש"ל שכתבו להדיא מו' ומחצה ולמעלה וכן משמע במהרי"ל וכן עיקר:

לשין בע"ש. ע' בב"י וט"ז מה שפירש על מראית העין שכתב הטור והב"י בשם המרדכי וע' בגדולת מרדכי בפסחים מה שפי' בזה ולפי שלענין דינא אין נפקותא לא רציתי להאריך בזה:

בע"ש אחר ו' שעות. ע' בטור וב"י שכתבו שיש נוהגין ללוש בכל ליל י"ט וי"ט משום חבוב מצוה וכ' מהרי"ל בתשו' סימן כ"ד אם תעשה כן הזהר שלא תבא לידי קלקול בהל' הפרשת חלה ביום טוב ובמדידה ובכיבוי וברחיצת כלים ולאכול אפיקומן אחר חצות וע' במ"א שהאריך ג"כ בכמה חילוקי דינים להנוהגים כן גם מהרי"ל בדרשותיו האריך בזה וקצרתי לפי שרוב העולם אין נוהגין וכ"כ הט"ז שאין לנהוג כן מכמה טעמים וכ' עוד הטור דיש מדקדקין נוהגין לאפות הכל קודם פסח שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל (וכ' במ"א וז"ל ופשוט דכשנאפה קודם פסח ונתערב בלישה מותר אח"כ לבשל המצות בפסח דאל"כ אף לאכלו בעין אסורים דלא כע"ש בסימן תנ"ג) וראיתי בבית מו"ח זקני הגאון זצ"ל ואחריו מו"ח הגאון מהר"ו נר"ו שלא הנהיגו חומרו' אלו רק לשין קודם י"ט ובחה"מ דכיון שלא נזכרו דינים אלו בש"ע ומהרי"ו סיים וז"ל וראיתי גדולים נוהגים ומורים כדברי זה וכדברי זה ועל כולם אני קורא ועמך כולם צדיקים וגו' עכ"ל:

אחר ו' שעות. ואף שאר מצות אם אין בני ביתו רבים יש ללוש אחר חצות (מהרי"י) ומצה שנאפה קודם ל' אפילו נעשית לשם פסח אין יוצאין בה ב"ח עכ"ל וגיסי הרב בסא"ז ובע"ש משיג על הב"ח בזה ודעתו להקל בדעבד וכן דעת רוב הפוסקים ע' בב"י וכן שמעתי שבמקומות ששולחין המצות למרחקים שאופין כמה חדשים קודם פסח כיון שהיא שעת הדחק: