שולחן ערוך, אורח חיים שמ״ו: דיני עירובין מן התורה ובו ג' סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני עירובין מן התורה ובו ג' סעיפים:
מן התורה אינו חייב אלא במוציא ומכניס וזורק ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים או מהם לכרמלית אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו אבל העומד ברשות היחיד ומוציא או מכניס או מושיט וזורק לרה"ר דרך מקום פטור או איפכא חייב וכן לא יעמוד אדם על מקום פטור ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות הרבים ויתננו למי שעומד ברשות היחיד או איפכא ולהחליף דרך מקו' פטור ברשויות דרבנן יש אוסרים ויש מתירים [ועיין לקמן סי' שע"ב סעיף ו']:

מן התורה אין חייב אלא במעביר ד' אמות ברשות הרבים וחכמים אסרו להעביר ארבע אמות בכרמלית וים ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו ומותר לטלטל מזו לזו תוך ארבע אמות:

קרפף [פי' מקום שמוקף מחיצות בלא קרוי כמו חצר] יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אסרו חכמים לטלטל בו אלא תוך ארבע אמות ומותר להוצי' ממנו לכרמלית אחר כגון בקעה העוברת לפניו: הגה ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול ולהחזיר המפתח אליו [טור] ובלבד שלא יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד כגון שהוא גבוה עשרה ורחבה ארבעה או שיש לה שני מחיצות מן הצדדין שהן רחבין ארבע ומשקוף עליה רחבה ארבעה דאז הוי רשות היחיד אע"פ שאינו גבוה עשרה מיהו אסור להכניס מהאסקופה לרה"י או איפכא דחיישי' שמא לא יהי' התקר' ארבע ואז אם אין האסקופה גבוה ג' יש לה הדין שלפניה ואפי' אם גבוה שלש מאחר שכל רשויות שלנו הם כרמלית אמרי' מצא מין את מינו וניעור כמו שנתבאר סי' שמ"ה וכן אם התקרה רחב' הרבה ואין לה מחיצות מן הצדדי' דינה כרשות שלפניה וכן בגגין שלנו הבולטין לפני הבתים דינם כרשות שלפניהם [הגהות מרדכי פ"ק דשבת] :

קרפף. מדאורייתא הוא רה"י גמור. אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה. ט"ז ע"ש:

ולכן מותר. פי' דאע"פ שהגינה הוא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה:

ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם. עמ"א:

רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ היה ראוי להתיר להכניס מאסקופה זו לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהיה רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין וכו':

שלפניה. כתב הט"ז ראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בית הכנסת לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו. ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא. דשמא אין בחלק החיצון ד' והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש. ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו על ידי עכו"ם כיון דאין לנו ר"ה אלא כרמלית שהיא מדרבנן עכ"ל:

וכן בגגין. בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פירליב"ן מה דינם אם יכול לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם וצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאילו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדין שתחת הגג כרשות שלפניהם ט"ז ועיין בט"ז ס"ס שס"ה ס"ק ו' שכתב שם בשם מהרי"ל דאם יש לה בבליטה שלפני הבית ג' מחיצות ורביעית פי תקרה שרחבה ד' דטוב להחמיר אפי' בזה ע"ש וצ"ה לא מהני בפירליב"ן דלא מהני אא"כ עומד מרובה על הפרוץ כמ"ש סי' שס"ב:

כרשות. מנהג הנשים שעומדים תחת משקוף החלל של פתח להצניע המפתח תחת הפתח אף שהדלת נעול המשקוף הוא כלחוץ אף שאין מורין כן מ"מ אין צריך למחות עש"ת מ"ע קי"ב:

שבת ז' וצ"ו

ברייתא שם וח'

ברייתא שם וכת"ק הרא"ש ור"ן בפ' י"ד ורבי' יונה

ברייתא שם ז' וח'

הרא"ש בשם הרז"ה והראב"ד הסכים עמהם מהא דעירובין פ"ז וכן כ' הרשב"א

הרי"ף שם ורמב"ם פי"ד כמ"ש ה"ה שם ושכן הורו גדולי המורים

שבת ז'

שבת ו' ועירובין ס"ז דרה"י גמור הוא

עירובין שם וכ"ג

שם פ"ז

ע"ל סי' שמ"ה סעי' ו' ובמה שציינתי שם)

ס"א מן התורה. ו' א':

וזורק ומושיט. צ"ו א' ו' א' תנ"ה כו':

וחכמים. שם:

אבל העומד כו'. ודלא כבן עזאי וכן סתם מתני' צ"א ב' דלא כוותיה ובפ' בתרא דחיק בגמרא באסקופה ארוכה ואב"א כו' עיוני כו' ולא אוקים תיכף כב"ע והא דא"ר יוחנן ומודה ב"ע בזורק לא דס"ל כוותיה דרבה גם הוא ס"ל דלא כוותיה כמ"ש בכתובות ל"א וכמ"ש תוס' שם וע"ש:

יש אוסרין. כתי' דרבינא עירובין פ"ז ב' וכר' יוחנן ע"ו א' ושם ק"א ב':

ויש מתירין. כתירוץ ראשון אלא באגפי' וכר' יוחנן ואביי ור' חנינא ור' אשי כולהו ס"ל כתי' ראשון ושבת ק"א א' וע"ש רש"י ד"ה אבל כו' ותוס' ד"ה ר"י כו' וקשה כו':

ס"ב מן התורה. צ"ו ב':

וחכמים. ו' א':

ומותר. ח' ב' הוא ועירובו בכרמלית עירובין ס"ז ב' ק"א ב' צ' א' שתי כו':

ס"ג ולכן. תוס' שם ד"ה ומאי כו':

ובלבד. ק"א ב' ואי אית ביה ארבעה כו':

או שיש. ר"ל הפתח מחיצה אחת ועוד מחיצה א' מן הצד לאפוקי זו נגד זו לא כמ"ש בסי' שס"א ס"ב בהג"ה ואמרינן כו':

שהן. דבפחות מד' אפי' ד' מחיצות לא הוי רה"י כמ"ש בשבת מקולי רה"י כו' וכנ"ל סי' שמ"ה סי"ט וכן המחיצות כו':

ומשקוף כו'. כמ"ש בסי' שס"א שם בהג"ה וי"א כו':

ואפי' אם. ר"ל דהוי מקום פטור כנ"ל סי"ט:

מאחר. מ' דקאי דוקא אגבוה ג' אבל בלא ג' בלא"ה הוי כרשות שלפניה דאינו מקום פטור כנ"ל שם אבל אינו כן כיון דיש לו ג' מחיצות אינו ר"ה וגם כרמלית אינו כנ"ל כיון דלא הוי ד' כנ"ל שם סי"ט וכן המחיצות ואף לדעת הרמב"ם דבג' מחיצות אינו רה"י מ"מ כאן כרמלית לא הוי כיון דפחות מד' ועתוס' דשבת ט' א' ד"ה אע"ג. ומיירי דקיימי כו' ושם ד"ה תוך כו' וא"ת כו' וי"ל כו':

וכן אם. כנ"ל סי' שמ"ה סי"ד ור"ה שהיא מקורה:

וכן בגגין. ר"ל אפי' יש מחיצות דא"א פי תקרה כיון שמשופע וכמ"ש בסי' שס"א ס"ב והוא כו' ואפי' המחיצות רחבות ד' כמ"ש בסי' שמ"ה סי"ד וקרן זויות כו' וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אע"ג. א"נ י"ל כלחוץ כו':

ברשויות דרבנן – עיין במ"ב שכ' ר"ל שעומד על מקום פטור וכו' דע דלפי המבואר בסוף הסימן דמקום פטור העומד אצל כרמלית אמרינן דמצא מין את מינו ודינו ככרמלית [והוא כדעה ראשונה הנזכר בהג"ה סוף סימן שמ"ה ע"ש] יהיה צריך לפרש המקום פטור דכאן שהוא גבוה עשרה [ואין רחב ארבעה] דאז לכו"ע לא נוכל לחשבו לכרמלית אף דהוא בסמוך לו דאין כרמלית תופס למעלה מעשרה דאי בפחות מיו"ד אף דאינו רחב ארבעה יש לו דין כרמלית לדעה ראשונה הנ"ל:

קרפף יותר מבית סאתים – עיין מגן אברהם דמדאורייתא היא רה"י גמורה וכדבריו מבואר בש"ס עירובין ס"ז ע"ב עיי"ש והנה בסוגיא שם מבואר דאפילו הוא רוחב כור או כוריים נמי הוי רה"י גמור מן התורה לכל מילי. ודע דדעת התוספות בדף כ"ב ע"ב בד"ה דלמא דל"ד כור או כוריים אלא אפילו באלף כוריים נמי רה"י והא דמתמה שם הש"ס בכגון זה בבל נמי מקיף ליה פרת וכו"ע נמי מקיף ליה אוקינוס דמשמע מזה דבמחיצות רחוקות הרבה לא מקרי מוקף תי' בתוספות משום דהמחיצות נעשות שלא בידי אדם לא חשיבא מחיצא כולי האי ואפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ודעת הריטב"א בשם הרמב"ן אינו כן ולדידיה הא דקמתמה בש"ס בבל נמי הא מקיף ליה פרת משום דס"ל להש"ס דבמחיצות רחוקות כהני אין סברא דליהוי כמוקף מחיצות וכתב בשם הרמב"ן דכל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין נכרת להם לא מקרי מחיצה מן התורה ומסיים דלפ"ז הא דאמרינן בדף ס"ז ואפילו כור או כוריים דוקא בכגון שיעור זה דעכ"פ מקרי המחיצה נראית לעומדים באמצע ולא בנפישא טובא שאין המחיצה נכרת עיי"ש בריטב"א ועיין ברשב"א שצידד ג"כ כדברי הריטב"א שמסוגיא זו מוכח ששיעור יש עד כמה מקרי רה"י אלא דאסקא בצ"ע דא"כ כמה שיעורא וכפי הנראה לא ניחא ליה להחליט כשיעורא דרמב"ן אכן כאשר נעיין בדברי הרמב"ן עצמו בסוגיא דעיר של יחיד [שמשם הוציא הריטב"א שיטתו] נראה לכאורה דרך אחרת בשיטתו דהרמב"ן לא כתב שם דבריו אלא במחיצות העומדים מאליהם כהרים ובקעות וע"ז כתב דכל היכי שהם רחוקים טובא עד כדי שאינו מוצא א"ע בתוך מחיצות לא מקרי מחיצות וכדמוכח מההיא דבבל נמי מקיף ליה פרת עי"ש ברמב"ן וסוגיא דדף ס"ז דכור או כוריים לא הביא כלל בדבריו ושפיר י"ל דס"ל דשם אפילו אלף כורים ומטעם דשם המחיצות נעשין בידי אדם אע"ג דמיחסרי דיורין וכשיטת התוספות אלא דבזה פליג אהתוספות דלדידהו דוקא בהיתה דרך הרבים באמצע ומשום דאתו רבים ומבטלי למחיצתא הנעשה מאליה ולדידיה אפילו לא היה עוברת דרך הרבים באמצע וכההיא דדף ס"ז לענין קרפף אם היו המחיצות נעשים מאליהם לא מהני אם המחיצות היו רחוקות ולא הוי אלא מקום פטור מן התורה ובפרט לפי מה שכתב שם הרמב"ן עוד תירוץ שני וז"ל וא"נ היכי שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה וה"ע משמע ההיא דעושין פסין גבי סולמא דצור ואוקינוס עכ"ל בודאי י"ל דלענין קרפף מודה הרמב"ן לתוספות דאפילו רחב הרבה מאוד שאין המחיצה נראית לעומדים באמצע הוי רה"י מן התורה כיון שעכ"פ מעכב את הרבים מלעבור שם מחמת המחיצות המוקפות:

ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר – דע דמשמע מתוספות שבת ד"ט ד"ה אע"ג דה"ה דמותר להוציא ממקום שיש ג' מחיצות אע"ג דמה"ת הוי רה"י גמורה לכרמלית כיון שעכ"פ מדרבנן עשאוהו כרמלית וכמו לענין קרפף אח"כ מצאתי שכ"כ בספר בית מאיר מסברא ולפלא שלא הביא לזה ראיה מתוספות הנ"ל:

שתי מחיצות מן הצדדים וכו' – עיין מ"ב והקשה המגן אברהם דהא בסוף סימן שס"א פסק דבעינן דוקא שיהיו שתי המחיצות דבוקות זו בזו כנגד זו לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וא"ל דהפתח נחשב למחיצה א"כ במחיצה אחת מן הצד סגי ועי"ש מה שתירץ ובא"ר תירץ דהכא כיון שאין מפולש לר"ה דמצד אחד הדלת שבגינה די אף בשתי מחיצות זו כנגד זו והגר"א בביאורו כתב דע"פ אמת די במחיצה אחת מן הצד והדלת ג"כ נחשב למחיצה נמצא דהוי כשתי מחיצות דבוקות וכ"כ התו"ש דרמ"א נקט רק אורחא דמלתא אבל לדינא נעשה רה"י ע"י מחיצה אחת ולדבריהם יהיה רה"י גמורה של ד' מחיצות דלשתי מחיצות האחרות נאמר פי תקרה יורד וסותם ע"י המשקוף שלמעלה:

ומשקוף רחבה ד' – ובפתח מבוי אפילו אין מקורה כולה רק החצי החיצונה מקורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עלי' ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו [וזהו אם הוה דלת המבוי נעול] ואם הפתח פתוח אפילו אין מקום ד' הוי כלפנים [מ"א] וצ"ע דהלא דברי המגן אברהם נובע מסוגית הגמרא שבת ט' ושם הלא איתא בהדיא בתוספות דאם פתוח לר"ה אפילו אם הפתח נעול הוי כלפנים בשאין רחב ד' [וכיון דללחי מיקל התוספות פתוח לר"ה בפתח נעול כ"ש לענין קורה] וע"כ מיירי המג"א בפתוח לכרמלית ואפ"ה אם פתח פתוח הוי כלפנים וזהו סותר לפסק השו"ע לקמן בסימן שס"ה ס"ד דפסק בהדיא דפתוח לכרמלית אסור תחת הקורה ובאמת מזו הסוגיא לשיטת התוספות והרא"ש וגם לפירש"י מוכח בהדיא דס"ל כשיטת הראב"ד דס"ל דתחת הקורה מותר אף בפתוח לכרמלית וא"כ לפלא על המגן אברהם שסתם בזה ולא הזכיר דדעת השו"ע סותר לזה וצ"ע:

מיהו אסור וכו' – לאו בדין גינה קמישתעי דהא גינה דין כרמלית יש לה אלא ה"ק מיהו כלומר אע"ג דאמרינן כשהאסקופה הנזכרת היא אצל גינה אסור להכניס ולהוציא ממנה לגינה לפי שהיא רה"י וקמטלטל ממנה לכרמלית ויחוייב מזה שאם איסקופה זו עומדת אצל רה"י גמור שרי להכניס ולהוציא ממנה לתוכו דחיישינן וכו' [מאמר מרדכי]:

הדין שלפניה – עיין במ"ב דאם הוא ר"ה זה המקום בטל לגביה ונעשה ג"כ ר"ה ובביאור הגר"א הוכיח דבזה אינו נעשה ר"ה כיון דיש לו מחיצות עי"ש ורק היכא דפתוח לכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וכמו שכתב רמ"א אח"ז לענין גבוה שלשה:

וכן בגגין שלנו וכו' – כתב הגר"א דבגגין שלנו שהם משופעים אפילו יש מחיצות מן הצדדים ג"כ לא מהני שיהא מותר להכניס משם לפנים ואפילו אם המחיצות רחבות ד' דא"א פי תקרה יורד וסותם כיון שמשופע וכמבואר בסימן שס"א ס"ב וא"כ אין כאן אלא שלש מחיצות דהוי כרמלית ועיין בסימן שס"ב הנ"ל מה שכתבנו שם:

הבולטין לפני הבתים – עיין במ"ב מה שכתבנו בשם האחרונים תיקון לענין זה שיעשה צורת הפתח מכל הג' צדדים ואף דהט"ז בסימן שס"ה כתב דאפילו צורת הפתח לא מהני בזה משום דחשש לדעת הרמב"ם המובא בסימן שס"ב ס"י כל האחרונים [הא"ר בשם המ"ע ותו"ש והגר"ז והח"א] העתיקו לדינא להקל כהמגן אברהם והבית מאיר כתב דאך לדעת הרמב"ם יש להקל בזה ע"ש טעמו ובפרט לפי מה שכתבנו בסימן שס"ב ס"י במ"ב דעד עשר אמות אין להחמיר בפרוץ מרובה על העומד א"כ אותן צורות הפתח שמן הצדדים בודאי כמחיצות גמורות הם שאין רחבים כ"כ וא"כ יש ג' מחיצות שלימות ולא נשאר כ"א אותו הצד שלצד הרחוב ובצד אחד לכו"ע מהני צורת הפתח בכל גווני כמו שכתבנו שם. ודע דמה שלא העתקנו דברי מהרי"ל שהובא במגן אברהם משום שכל האחרונים השיבו על דבריו כמו שהובא במחה"ש. וא"כ אם אין התקרה שבולט משופע אין צריך לשלשה צדדין צוה"פ וסגי לשני צדדין ובשלישית יהיה ניתר ע"י פי תקרה:

בט"ז ססק"ז ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק נ"ב עיין מ"ש הפרי מגדים ובתשובות ח"ס חלק ששי סי' י"ג [ע"ד רב אחד שהורה שמותר לו' לקטני' במקום שאין עירוב להכניס ולהוציא כל דבר הצריך לשבת וסמך על מ"ש המרדכי המובא בט"ז ובתשובתו כתב לפרש דברי הט"ז דע"כ לא אמרם אלא לדבר מצוה וכ"כ ג"כ בפרמ"ג אלא דגם לצורך מצוה קיי"ל דאסור לספות איסורא לקטן לצורכינו והאריך בדבר זה וכתב דדברי הט"ז בנויים על דברי התוס' בפסחים דף פ"ח ע"א ד"ה שה לבית וכו' ע"ש אלא דלפי דברי הר"ן בנדרים דף ל"ו ע"א ד"ה אר"ז שה לבית וכו' אין הכרח לדינו של התוס' וסיים תשובתו בזה"ל בהא סלקינן דחלילה וחלילה להתיר לקטן לטלטל במקום שאין עירוב וכו'] ועיין בשו"ת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' ט"ו ושו"ת כתב סופר סי' ע"ז:

סעיף א' מן התורה אין חייב וכו'. נ"ב הנה הגיע לידי ספר חדש נקרא שו"ת מוהר"ם מינץ מאת הגאון המובהק מוה' משה מינץ זצ"ל אבד"ק אובין ישן וראיתי שם בתשובה ב' שהקשה לו חכם אחד על המשנה בכריתות יש אוכל אכילה אחת דאמ' ר' מאיר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם והקשה החכם הנ"ל ממ"ש בשבת בפרק המצניע דקא' שם הש"ס כל הכשר להצניע לאפוקי עצי אשירה ופירש"י משום שאסור בהנאה וקשה דא"כ גם נותר אסור בהנאה ולמה חייב על הוצאתו ובע"כ מוכח דהתם שאני דאכלו ואחשביה א"כ בא לו מכח האכילה ולמה אינו מן השם עכת"ד. ואם כי קושיא זו יש לדחות בפשיטות כמ"ש בספר הנ"ל בהג"ה שם. אך לפענ"ד נראה דגם לדברי המגיה שם אין צורך כי אין לו דמיון כלל נותר לע"ז דבע"ז כיון דהוי מן הנקברין א"כ יכול לבערו בכל דבר א"כ גם בשבת יכול לעשות כן דאף שכתב רש"י בביצה דף כ"ד ע"א דרחמנא אחשביה להבערתו כבר כתבנו בתשובה אחת דהיינו דוקא בנותר דהוי בשריפה ואז אם מבערו בדבר אחר הוי זה במקום שריפה ולכך שייך רחמנא אחשביה אבל הנקברין כיון דלא פירשה התורה באיזה דבר יבערו לא שייך רחמנא אחשביה וא"כ יכול לבערו גם בשבת ואף אם אינו יכול הוא לבערו יכול לו' לנכרי לבערו ואף דאין שליחות לנכרי כאן לא בעינן שליחות כיון דהוי בידו בכל דבר א"כ האמירה לנכרי הוי בידו והוי כמו אכילה לכלבים ולנכרי ודאי מותר להשליכו לים דהוי שבות דשבות ומותר במקום מצוה וא"כ כאן דיכול לבערו גם בשבת ולקיים המצוה למה יצניע אותו לכך הוי אינו כשר להצניע אבל בנותר דהוי דוקא שריפה א"כ בשבת אינו יכול לשורפו וע"י נכרי נמי לא מצי לא מבעיא מדרבנן דהוי שבות אחד רק גם מן התורה לא מהני כיון דאין שליחות לנכרי א"כ אינו מקיים מצות שריפה ואמירה לעכו"ם אינו כשריפה א"כ מוכרח הוא להצניע כדי לקיים מצות שריפה בחול לכך הוי בשבת כשר להצניע לקיים בו המצוה ולכך חייב אף בלתי אכילה וראיה ממ"ש שם במס' שבת לאפוקי ע"ז או דם נדה ולמה לא קאמר קדשים ונותר בע"כ דזה הוי כשר להצניע כנ"ל וא"ש ודו"ק: &ומ"ש בש"ע מן התורה אינו חייב אלא במוציא ומכניס עיין בחיבורי על התורה משנת תר"ג מ"ש ראיה בעזה"י מן הכתוב ומהמדרש דהלכה כרבנן דתחומין הוי רק דרבנן ע"ש ודו"ק:

שם סעיף ב' וים ובקעה תרי גווני כרמלית נינהו ומותר לטלטל מזו לזו וכו'. נ"ב לכאורה אין לזה הבנה דאם הוי כרמלית אחת מכ"ש שהיה מותר לטלטל מזו לזו תוך ד"א דהרי כן הדין בכרמלית. ולומר דהכוונה דדרך רבותא קאמר אף דהוי ב' כרמלית מותר לטלטל אטו זה זה משמעות לשונו. לכך נראה לפרש דהכוונה דאין שתיהם מצטרפין לד"א ומותר לטלטל בכל אחת בתוך ד' אמות שלו ואף אם בצירוף שניהם הוי יותר מד' אמות מ"מ אין מצטרפין כיון דכ"א הוי רשות בפני עצמה ומותר לטלטל בשניהם עד ח' אמות אבל אם הי' כרמלית אחת היה אסור יותר מד"א כנלפענ"ד ו"ק ואין לי פנאי לעיין בהאחרונים אם הרגישו בזה:

[א] [לבוש] דמהלך וכו'. ומטעם זה התיר הב"ח ושיירי כנסת הגדולה לכתחילה להוציא מרשות היחיד ולעבור ברגלו דרך רשות הרבים ולהניחו במקום פטור, אבל הט"ז אוסר לכתחילה משום זילזול שבת וכן מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים:

[ב] ויש מתירין. וכן נראה דאם לא כן הוי גזירה לגזירה (עולת שבת). וצריך עיון דהרבה פעמים מצינו גזירה לגזירה עיין סוף סימן שמ"ט וסימן ש"ח סעיף מ' וכהאי גוונא כתב מגן אברהם סימן שמ"ח ועיין סימן שנ"ה סעיף ג' בהג"ה וכן מרבינו ירוחם דף צ"ו משמע דעתו לאסור שכתב בתחילה בשם הרי"ף להתיר וסיים אבל הראב"ד והרז"ה בתוס' והרא"ש אסרו, עד כאן, ועוד שכתב בית יוסף דמגיד ורשב"א וטור אסרו וכן פסקו שלטי גיבורים וריא"ז פרק י"ח. עוד ראיתי בעולת שבת סימן שע"ב זה לשונו, תימא על השולחן ערוך שכתב פלוגתא במקום שלושה עמודים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מתירין עד כאן לשונו, ותימא לתמיהותו הא הרא"ש אוסר כמו שכתב בשם ר"י וכן כתב הבית יוסף והוא גופיה בסימן זה:

[ג] [לבוש] התירו להוציא וכו'. כך העלה בית יוסף משום שהרב המגיד כתב בשם הרשב"א דזה דעתו נוטה, עד כאן, והנה כנסת הגדולה כתב לא דקדק רבינו שהמגיד לא כתב דרשב"א נוטה אלא לדעת הרמב"ם שאוסר, והתימא עוד על בית יוסף דהמגיד לא הזכיר סברת [רבינו תם] כלל ועיקר עד כאן לשונו. ותימא נפלאה עליו דבהדיא כתב המגיד פרק י"ו דין ב' זה לשונו הרמב"ם אוסר ביבשה אבל תוס' מתירין והתירו מכאן לגינה וכו' וכתב הרשב"א שלזה דעתו נוטה עד כאן לשונו, הרי שהזכיר סברת תוס' דמתירין, גם מבואר כוונתו דרשב"א נוטה למתירין, שוב עיינתי במימוני עם הגהות דשם לא כתב אבל תוס' מתירין ואם כן צריך לומר שלא עיין בגירסת מיימוני עם כסף משנה שנוסחא זו היה לפני בית יוסף. ועוד אני אומר דברור ופשוט שיש טעות סופר במיימוני עם הגהות ונחסר שם הנך תיבות אבל תוס' וכו', דאם לא כן תיקשי איך סיים על הרמב"ם והתירו מכאן לגינה וכו' הא לרמב"ם אסור ביבשה ואין היתר זה אלא לתוס', אלא ודאי נחסרו הנך תיבות בדפוס וצריך לומר כמו שנדפס בכסף משנה, ועוד ראיה ברורה מצאתי דהרשב"א בספר עבודת הקודש דף י"ז ע"ב כתב להדיא שדעתו נוטה להמתירין ומזה גדולה התמיה יותר על כנסת הגדולה, גם ראיתי בתשובת מבי"ט חלק ג' סימן מ"ח שנכשל בזה שכתב דרשב"א נוטה לרמב"ם ואוסר וליתא אלא הניח לי מקום:

[ד] ב' מחיצות וכו'. צריך עיון דהא בסוף סימן שס"א פסק דבעינן דבוקות זו בזו ואין לומר שהמפתח נחשב למחיצה שלישית אם כן במחיצה אחת מן הצד סגי ואפשר דדעת רמ"א להחמיר לכתחילה (מגן אברהם). ולעניות דעתי לא קשה מידי דהתם טעמא משום מפולש לרשות הרבים משני צדדים מה שאין כן הכא דמפולש לרשות היחיד מהני אפילו זה כנגד זה, עוד יש לומר דאף דדלת לאו מחיצה גמורה היא שיהיה סגי במחיצה אחת אצלה מכל מקום לענין זה הוי מחיצה להתיר בזה כנגד זה עיין סימן שס"ד סעיף ב':

[ה] [לבוש] ואסור להכניס וכו'. לשון הרמ"א מיהו אסור וכו', פירוש אף דהאסקופה הוא רשות היחיד דלכך אסור להכניס עליה מכרמלית שלפניה מכל מקום אסור להכניס מהאסקופה לרשות היחיד גזירה שמא לא יהיה ד' לכך בית הכנסת שפתחו לצד הרחוב שאסור בטילטול יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מיד הכותים עד שיהא עמו תחת משקוף ואחר כך יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח שהרי מפתח ולפנים הוי רשות היחיד גמור לכן ראוי לאותו קהל שיעשה לפני הפתח איזה חדר שהוא רשות היחיד ויביא כותים או תינוק המפתח לשם ושוב אין חשש:

[ו] וכן בגגין שלנו וכו'. כתב הט"ז מזה מבואר בבית שיש לפניו גג בולט לרחוב ובנוי תחתון בנסרים שקורין בלשון אשכנז פיר ליבון שאסור לטלטל שם מן הבית דדינו כרשות שלפניה כיון שאין מחיצות מצדדין, עד כאן, ובסוף סימן שס"ה הוסיף זה לשונו, וצורת הפתח לא מהני בפיר ליבן דלא מהני אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ, עד כאן, אבל במגן אברהם כתב זה לשונו אם יש לבליטה עמודים יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה אחת מזה וקנה אחת מזה ויהיה צורת הפתח מכל שלושה צדדים, ואם בתים רבים עומדים זה אחר זה די בתיקון זה בשני בתים שעומדים בקצה ויערכו יחד, עד כאן, וכן בתשובת מנחם עזריה סימן קי"ב משמע דמהני צורת הפתח בשלוש רוחות, ועוד הא בסימן שס"ב סימן ר"ן בשם הרמב"ם כתב בשולחן ערוך דלא מהני צורת הפתח בפרוץ מרובה, אבל לדינא סבירא ליה שם דמהני, ועיין עוד במנחם עזריה שם שאין צריך למחות מנהג בזה:

א) [סעיף א'] מן התורה אינו חייב אלא במוציא וכו' היינו כשמוציא חפץ ברגליו מרה"י לרה"ר או מכניסו מרה"ר לרה"י או שעומד ברה"י וזורקו או מושיטו לרה"ר או להפך. ר"ז או' א' ועיין לקמן או' ח"י:

ב) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו' גזירה משום מרה"י לרה"ר. טור. ט"ז סק"א:

ג) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו' כרמלית ד"ת מקום פטור הוא וחז"ל החמירו בו חומרא רה"ר וחומרא רה"י. וכרמלית דרבנן קרפף ותל יותר מבית סאתיים מה"ת רה"י גמור ומדרבנן הוי כרמלית. מש"ז או' א' ועיין לקמן סעי' ג':

ד) שם. וחכמים אסרו מכרמלית לרה"י וכו' ההוצאה והכנסה והזריקה והושטה. ר"ז או' א':

ה) שם. אבל מקום פטור מותר להוציא וכו' אפי' לכתחלה. לבוש.

ו) שם. אבל מקום פטור מותר להוציא וכו' וכן לזרוק ולהושיט. ר"ז שם.

ז) שם. אבל העומד ברה"י ומוציא וכו' משום דק"ל מהלך לאו כעומד דמי ונמצא כמוציא מרה"י לרה"ר להדיא. ב"י ולבוש. ועיין לקמן או' י"א.

ח) וכתב ב"י דה"ה דאסור להוציא מרה"י למקום פטור דרך רה"ר ואע"ג דק"ל מהלך לאו כעומד דמי וא"כ כיון דלא עמד לפוש ברה"ר הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד ברה"ר חייב גזרינן שמא יעמוד יעוש. וכ"כ הט"ז סק"ב והשיג על הב"ח שכתב להתיר בזה יעו"ש. והביאו א"ר או' א' וכתב דה"ה דאסור להוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר. וכ"כ החו"ש או' ג' ומאמ"ר או' א' דלא כהב"ח מיהו מ"ש הב"י דאם עמד ברה"ר חייב כתב עליו שם התו"ש דליכא חיובא בזה כיון דלא היתה עקירתו לשם כך יעו"ש:

ט) המושיט מרה"י לר"הי ורה"ר באמצע חייב ואפי' הושיט למעלה מאויר רה"ר והוא כשהיו שתי רה"י באורך רה"ר כמו שהעגלות מהלכות ברה"ר זו אחר זו אבל אם היו שתי הרשיות בשני צדי רה"ר פטור. הרמב"ם פי"ג דין ח"י וי"ט. וכתבו הת"ו שבת ג' ע"א ד"ה בעשותה בשם הירושלמי דאינו חייב אלא במושיט לידי חבירו אבל אם הושיט ומניחו על רה"י אחר פטור מפני שכך היתה עבודת הלוים במשכן מושיטין הקרשים מזה לזה יעו"ש. והב"ד המש"ז או' א':

י) והזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע אם הוא למעלה מג' פטור ואם הוא למטה מג' ונח ע"ג משהו ואח"כ חזר ונתגלגל ויצא לרה"י השניה חייב. וה"ה לזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע כמבואר בהרמב"ם שם. ועיין עוד לקמן סי' שמ"ז או' י"ב:

יא) שם. חייב דכיון שעשה עקירה ברה"י והנחה ברה"ר או אפכא לא איפכת לן במה שהעביר החפץ בנתיים דרך מקום פטור כמ"ש לעיל או' ז' ודוקא שלא עמד במקום פטור אבל אם עמד שם מעט במקום פטור לפוש פטור משום דהו"ל הנחה במקום פטור ורק איסורא דרבנן איכא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי להדיא מרה"י לרה"י בלא הנחה במקום פטור:

יב) שם. וכן לא יעמוד וכו' האי וכן לאו דוקא הוא דהא ברישא חייב חטאת והכא אינו רק איסור מדרבנן משום גזירה דלמא אתי לאפוקי בהדיא ונקט וכן כלומר דג"כ אסור כמו ברישא. עו"ש או' א' וה"ד אם נחה ידו שם קצת במקום פטור הוא דפטור אבל אסור אבל אבל אם לא נחה ידו שם כלל במקום פטור כשהוליכה דרך שם חייב. ר"ז או' ב':

יג) שם. ויקח חפץ מיד מי שעומד ברה"ר וכו' וה"ה אם נוטל חפץ מרה"ר ונותנו ברה"י אם נח קצת בידו במקום פטור פטור אבל אסור ואם לא נח חייב. ר"ז שם:

יד) שם. ויתננו למי שעומד ברה"י וכו' ואפי' ע"י שנים כגון שאחד עומד ברה"י ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור והעומד ברה"ר נוטלו אסור מפני שמזלזל באיסור שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרה"י לרה"ר או להפך וגזירה שמא יבואו להוציא מרה"י לרה"ר או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתיים. ר"ז שם:

טו) שם. ולהחליף דרך מקום פטור ברשיות דרבנן. כגון ב' חצירות שלא עירבו וביניהם מקום פטור ולעמוד עליו ולהחליף מזה לזה להכניס לבית. טור. ודקדק לכתוב להכניס לבית כלומר דאילו מחצר לחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר אפי' בלא מקום פטור שכל החצרות רשות אחת כמ"ש סי' שע"ב. ב"י וב"ח. וכן במקום פטור שבין רה"י לכרמלית. ר"ז או' ג' ור"ל שעומד במקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או אפכא וה"ה אם נוטל מרה"י ונותן בכרמלית או אפכא כנ"ל:

טז) שם. ולהחליף דרך מקום פטור וכו' והיינו בנח מיהו י"א אפי' לא נח כלל במקום פטור כדאיתא בש"ס ריש דף ק"א. תו"ש או' ד' וכ"כ התו"ש ברס"י שנ"ג דהכא איירי בנח יעו"ש. וכ"כ א"א סי' שנ"ה או' י"א. ר"ז בזה הסי' או' ד' וכ"מ מדברי ח"א כלל נ"ג או' א' מיהו המאמ"ר סי' שנ"ג או' ב' כתב דמדברי מרן ז"ל רסי' שנ"ה גבי זיז כל שהוא ומדברי המ"מ של שם והמרדכי נראה דאיירי אפי' בלא נח יעו"ש, נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ונ"ע דלמ"ד דאיירי בלא נח א"כ בנח לכ"ע שדי. ועיין עוד לקמן סי' שנ"ה סעי ג' בהגה די"א קמ"א ובדברינו לשם בס"ד:

יז) שם. יש אוסרים וכו' יש אוסרים הוא דעת הרשב"א והרא"ש והטור והרז"ה והראב"ד והיש מתירין הוא דעת הרמב"ם דס"ל שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור אלא ברשיות דאורייתא כמבואר בב"י יעו"ש. וכתב הברכ"י או' א' דדעת מרן ז"ל כיש מתירין שהיא הסברא שכתב באחרונה וכן מסורת בידינו די"א וי"א דעתו לפסוק כי"א בתרא יעו"ש מיהו הרמ"א ז"ל בסי' שע"ב סעי' ו' בהגה התם כדעת האוסרין יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר או' ב' והתו"ש או' ה' וח"א כלל נ"ג סיף או' א' וכ"כ הר"ז או' ג' דיש להחמיר כדעת האוסרים. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דהגם דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא מ"מ לכתחלה חושש גם לי"א קמא יעו"ש. וע"כ יש להחמיר ומיהו בנח אפשר דיש להקל כיון דיש פלוגתא בזה כמ"ש באו' הקודם:

יח) [סעיף ב'] מן התורה אינו חייב וכו' אין המוציא מרשות לרשות או המעביר ברה"ר חוץ לד"א חייב עד שיעקור חפץ מע"ג מקום שיש בו ד"ט על ד"ט או יותר ויניח ע"ג מקום שיש בו ד' על ד"ט. הרמב"ם ריש פי"ג. ומדברי רש"י וקצת הגאונים ז"ל נראה דברה"י אע"ג דבעינן עקירה מע"ג מקום ד' הנחה ע"ג כל שהוא הויא הנחה. וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ותמה על הרמב"ם שלא ביאר זה ריש פי"ג. המ"מ פי"ד דין י"ז. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ך' ולקמן רס"י שמ"ז:

יט) שם. אלא במעביר ד"א ברה"ר. עיין לעיל רס"י שמ"ה:

ך) שם. אלא במעביר ד"א ברה"ר. עיין בהגהות הרש"ש בשבת דף ג' שכתב דאם העביר ב' אמות וזרק ב' אמות חייב דמצטרפי ב' אמות דהעברה עם הב' אמות דזריקה יעו"ש. א"ח או' ג' פ"ח.

כא) שם. וחכמים אסרו וכו' גזירה אטו רה"ר. טור. ועיין לקמן סי' שמ"ט סעי' ה':

כב) שם. וחכמים אסרו וכו' אבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו אפי' הוא ארוך אלף אמה. ר"ז או' ה':

כג) שם. ומותר לטלטל מזו לזו וכו' וכ"כ לקמן רס"י שע"ב יעו"ש. מיהו בשכנה"ג כתב ע"ש הירושלמי דמים ובקעה אין מטלטלין מזו לזו אבל מים לים ומבקעה לבקעה שרי יעו"ש אמנם דעת הפו' אינו כן אלא כפסק הש"ע:

כד) [סעיף ג'] הקרפף יותר מבית סאתים וכו' מן התורה הוא רה"י גמור לכל דבר אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל ברה"ר כי דומה זה לרה"ר ואעפ"י שעכשיו ג"כ הוא עושה איסור דרבנן במה שמטלטל מרה"י לכרמלית מ"מ לא אסרו זה דלא שכיח הוא ולא גזרו בו רבנן, טור וט"ז סק"ג והוא מגמ' עירובין ס"ז ע"ב:

כה) שם הגה. פי' מקום שמוקף מחיצות בלא קרוי וכו' אבל אם הוא מקורה שרי לטלטל בכולו דלא אתי לאחלופי ברה"ר. מש"ז או ג' וכ"כ סי' שנ"ח או' א':

כו) שם יותר מבית סאתים וכו' וסאתים בצמצום נקרא קרפף ואסור לטלטל ממנו לכרמלית מש"ז סי' שנ"ח או' א' ור"ל כיון דאם הוא סאתים בצמצום מותר לטלטל בכולו כמ"ש רס"י שנ"ח הו"ל רה"י אפי' מדרבנן ולכן אסור לטלטל ממנו לכרמלית אחר אבל ממנו ולחצר שרי כמ"ש רס"י שע"ב. יעו"ש. ושיעור ב' סאתים מבואר לקמן רס"י שנ"ח שהוא שבעים אמה וד"ט יעו"ש. ומהו נקרא מוקף לדירה עי"ש בסעי' ב':

כז) שם. ומותר להוציא ממנו לכרמלית וכו' ומשמע דוקא לכרמלית אחר שרי. הא לרה"ר חייב ולרה"י אסור מדרבנן. מש"ז שם. ועיין לקמן סי' שע"ב סעי' ב':

כח) שם. הגה. ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה וכו' היינו בגינה יתרה מסאתים ולא הוקפה לדירה והבקעה לפניה מותר לעמוד לפניה וליקח המפתח מן הבקעה ולסגור אותה ולהחזיר המפתח אליו. טור. ואעפ"י שהגינה היא רה"י מה"ת לא אסרו הטלטול ממנה לכרמלית וזהו ממש הדין הנז' לפני זה, ט"ז סק"ד. ומ"מ מרה"י לגינה אסור כמ"ש באו' הקודם. מש"ז או' ה':

כט) שם. שם הגה. ולכן מותר ליקח מפתח וכו' והיינו אף שפותח פתח הגינה לפנים והמפתח שם נמי שפיר דמי דמכרמלית לקרפף שרי. מש"ז או' ד':

ל) שם בהגה. ובלבד שלא יהיה ביניהם אסקופה וכו' ר"ל שלא יהא בפתח הגינה אסקופה גבוהה יו"ד ורחבה ד' שיש עליה שם רה"י דאז אסור להכניס המפתח מהאסקופה לגינה או להוציא מגינה לאסקופה דהו"ל מטלטל מרה"י לכרמלית ומכרמלית לרה"י:

לא) שם. בהגה. כגון שהיא גבוה עשרה וכו' דאם אינה גבוה עשרה הו"ל כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כנז' וכן אם אינה רחבה ד' הו"ל מקום פטור ומותר לטלטל ממנו לכרמלית כמ"ש רה"י זה ובלבד שיהא גבוה ג' מן הארץ כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד:

לב) שם בהגה. או שיש לה שני מחיצות וכו' דהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן ר"ז או' ח':

לג) שם בהגה. או שיש לו שני מחיצות וכו' ובשלישי אמרינן פי תקרא (דהיינו המשקוף שעליה) יורד וסותם. מ"א סק"ב. והא דבהסי' שס"א כתב מור"ם ז"ל דבעינן שיהיו ב' המחיצות דבוקות זו בזו אבל זו כנגד זו לא. עיין מ"א סק"ג שכתב דהתם מיירי לכתחלה. והא"ר או' ד' כתב דהתם טעמא משום מפולש לרה"ר משני צדדין משא"כ הכא דמפולש לרה"י מהני אפי' זה כנגד זה. ועוד י"ל דאף דדלת לאו מחיצה גמורה הוא שיהא סגי במחיצה א' אצלו מ"מ לענין זה הוי מחיצה להתיר בזה כנגד זה עכ"ל ומיהו בביאורי הגר"א כתב דהכא נמי מיירי בדבוקות זו לזו דהפתח מחיצה אחת ומחיצה א' מצדו יעו"ש:

לד) שם בהגה. שהם רחבים ארבע. דבפחות מד' אפי' אם היו ד' מחיצות גמורות לא הוי רה"י כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ט יעו"ש:

לה) שם בהגה. ומשקוף עליה רוחב ד' וכו' דאם אינו רחב ארבע לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כמ"ש סי' שס"א יעו"ש, תו"ש או' י"ב:

לו) שם בהגה. ומשקוף רחב ד' וכו' ובפתח המבוי אפי' אין המבוי מקורה כולה רק החצי החיצונה מקורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דכיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עליו ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו אף שאין בו ד' ואם הפתח פתוח אפי' אין מקום ד' עד הדלת הוי כלפנים אבל בבית אין חילוק בין פתוח לנעול דאין קורה מתרת בבית אלא א"כ רחב ד' (כמ"ש סי' שס"א) ואם ב' קורות סמוכות זו לזו פחות מג"ט אמרינן לבוד ומצטרפין לד"ט, ואם הדלת ביניהם בזמן שפתוח כלפנים ואם נעול כלחוץ. מ"א סק"ד. תו"ש או' י"ב. והוא מגמ' שבת ט' ע"א. ועין לקמן סי' שס"ה סעי' ד' ודוק:

לז) שם בהגה. דאז הוי רה"י וכו' פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה. וא"כ היה ראוי להתיר להכניס מאסקופה זו לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהיה רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית ומצא מין את מינו. ט"ז סק"ה. ועיין לעיל בהגה לסיף סי' שמ"ה:

לח) שם בהגה. אעפ"י שאינה גבוה עשרה. האסקופה וה"ה בשאינה גבוה ג' או שאין איסקופה כלל דנעשה רה"י ע"י המחיצות:

טל) שם בהגה. מיהו אסור להכניס מאסקופה לרה"י וכו' פי' אם אירע כזה אצל רה"י אסור להכניס ממנה לרה"י דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ד' וכו':

מ) שם בהגה. דחיישינן שמא לא יהיה וכו' וה"ה דאסור להוציא מאסקופה לרה"ר אפי' אם אינו רחב ד"ט דשמא יזדמן שיהיה המשקוף ד"ט ואז הרי הוא רה"י גמורה. מאמ"ר:

מא) שם בהגה. יש לה דין שלפניה. היינו אם סמוכה לכרמלית תהיה כרמלית מטעם מצא מין את מינו כמ"ש אח"ז אבל אם סמוכה לרה"ר לא תהיה רה"ר משום שיש לה מחיצות וגם לא כרמלית משום שאין רחב ד' כ"כ בביאורי הגר"א:

מב) שם בהגה. ואפי' אם גבוה שלש וכו' ר"ל והוי מקום פטור דכיון שאין התקרה רחבה ד' מסתמא גם המחיצות אין ברחבן ד' ומקום שגבוה ג' ואין ברחבו ד' הוי מקום פטור כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ט מ"מ מאחר שכל רשיות שלנו הם כרמלית אמרינן מצא מין וכו' והוי כרמלית ואסור להכניס ממנו לרה"י. אמנם מ"ש מור"ם ז"ל דכל רשיות שלנו הם כרמלית היינו לדעת י"א בסי' שמ"ה סעי' ז' דאינו נקרא רה"ר עד שיהיו ס' רבוא בוקעים בו בכל יום ועתה אינו נמצא. ומיהו כבר כתבנו שם באו' ל"ז דדעת הש"ע כסברא שהביא בסתם דלא בענין ס' רבוא בוקעים בו וא"כ לדעת הש"ע גם עתה יש לנו רה"ר יעו"ש:

מג) שם בהגה. וכן אם התקרה רחבה וכו' היינו כמין תקרה שעושין לפתח החנויות לצל שעושין רק נסרים מלמעלה ובלא מחיצות מן הצדדין:

מד) שם בהגה. דינה כרשות שלפניה. היינו אם סמוכה לכרמלית אבל אסור להכניס או להוציא ממנה לרה"י או לרה"ר דכיון שהיא מקורה יש לה דין כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ד:

מה) שם בהגה. וכן בגגין שלנו וכו' ר"ל אפי' יש להם מחיצות כיון דמשופע אין אומרים פי תקרה יורד וסותם וכמ"ש סי' שס"א סעי' ב' ואפי' במחיצות רחבות ד' ביאורי הנר"א. ור"ל כיון שיש לו רק ג' מחיצות והוא משופע שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם אפי' המחיצות רחובות ד' הו"ל כרמלית כמ"ש סי' שמ"ה סעי' י"ד. בהגה ואסור להכניס או להוציא ממנו לרה"י או לרה"ר:

מו) כתב בכלבו סוף הלכות שבת שאין אדם יכול לעמוד ברה"ר או כרמלית ולנעול ביתו ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה או מן הצדדין לפי שאפי' משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות. עכ"ל. והביאו ב"י סוף הסי' וט"ז סק"ו:

מז) וכתב המרדכי בריש שבת דמשמע מהגמ' דכשתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח הפתח כיון דאין המשקוף בולט ד"א (ראוי להיות ד' טפחים מש"ז או' ו') ברה"ר הוי כרה"ר אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא עכ"ל והביאו ב"י. ט"ז שם. ועיין לקמן או' מ"ט:

מח) וכתב שם הט"ז ראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא ליקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם עכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בהכ"נ לרה"י וע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' ונמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מכרמלית לרה"י וע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידיו ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון ד' והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית. וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש עכ"ד. וכ"כ א"ר או' ה' ר"ז או' י"א.

מט) וכתב עו"ש הט"ז דמשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם ואע"ג דבפ' חרש משמע דאסור להביא ע"י תינוק התם מיירי מרה"ר שהוא דאוריי' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן עכ"ל. ואע"ג דבסי' שמ"ג מבואר דלהאכילו בידים אף באיסורי דרבנן אסור אפשר דלמצות בהכ"נ יש להתיר כמו שבות דשבות ע"י עכו"ם דשרי במקום מצוה. מש"ז או' ו' וכ"כ בשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ג דמה שמתיר הט"ז דוקא לדבר מצוה אבל בלאו הכי אסור כ"א ע"י עכו"ם יעו"ש. וכ"כ בס' א"ח באזהרות סי' י"א ובשו"ת מהרי"א אסאד א"ח סי' פ"ד יעו"ש ואם מותר לומר לקטן להוליך הציצית או הסידור לבהכ"נ עיין לעיל סי' שמ"ג או' כ"ז:

נ) שם. בהגה. וכן בגגין שלנו וכו' בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוי כאלו בנוי עד למטה לארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם וכ"מ בנ"י בשם שה"ל בתשו' ט"ז סק"ז. והטעם משום דלבליעה זו אין לה מחיצות כהלכתן שאף שעמודים תחובין כנגד הבית והגג נתון עליהם והרי זה צורת הפתח שהיא כמחיצה כמ"ש סי' שס"ב מ"מ מן הצדדין אין שם מחיצה כלל ולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה וקנה א' מקצה מזה מכוונים כנגד העמודים שבקצוות ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון משום צורת הפתח וכן בצד השני דיהיה צוה"פ מכל הג' צדדין וכותל הבית הוא מחיצה רביעית ואף שמן הדין א"צ אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים כי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסי' שס"א מ"מ טוב להחמיר ולחוש לדברי האומר שגם ברביעית צריך איזה תיקון. ואם בתים רבים עומדים זה אצל זה די להעמיד קנה א' בקצה הבית העומד מקצה מזה וקנה א' בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים. ויש מי שאומר (ט"ז סי' שס"ה סק"ו) שאין צוה"פ מועלת להתיר הטלטול בבליטה זו שלפני הבתים הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד אבל העיקר כסברא הראשונה כמ"ש סי' שס"ב סעי' יו"ד. ר"ז או' י"ב ועיין מ"א סק"ג:

נא) מנהג הנשים שעומדים תחת משקוף החלל של פתח להצניע המפתח תחת הפתח אף שהדלת נעול והמשקיף הוא כלחוץ ואף שאין מורים כן מ"מ א"צ למחות. שו"ת הרמ"ע סי' קי"ב. ורמזו א"ר בסוף הסי':

נב) ואותן המשחקין באגוזים במקום שאין מוקף חומה והוי כרמלית וזורקין עם אגוז א' לשאר הוה מעביר ד"א בכרמלית ואני מסופק הואיל וזורקין פחות מג"ט לארץ ומחלוקת היא אי הלכתא כרבא דתוך ג"ט כלבוד דמי או לאו וי"ל לקילא ג"כ. מש"ז או' ז' ועיין לעיל סי' של"ח סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

נג) שם. בהגה דינם כרשות שלפניהם. היינו אם סמוכים לכרמלית אבל אסור להכניס או להוציא מהם לרה"ר או לרה"י דכיון שהם מקורים יש להם דין כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ד. והוא שיהיה רחב הבליטה ד"ט דבפחות מזה לא יש עליה דין כרמלית כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ח"י:

קרפף. מדאוריי' הוא רה"י גמור:

ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם:

ב' מחיצות. צ"ע דהא בססי' שס"א פסק דבעי' דבוקות זו בזו וא"ל שהפתח נחשב למחיצה שלישית א"כ במחיצה א' מן הצד סגי וצ"ע ואפשר דדעת רמ"א להחמיר לכתחל' עמ"ש סי' שס"ד ס"ב, ומהרי"ל סי' קט"ו כ' דטוב להחמי' כמ"ש ר"ח דאע"ג שיש לה ג' מחיצות לעשות לחיים ע"י סיד ברוח רביעית ויהיה צ"ה עכ"ל וא"כ אם יש לבליט' עמודים יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה א' מזה וקנה א' מזה ויהי' צ"ה מכל הג' צדדין ועסי' שס"ב ס"י ואם בתים רבים עומדים זה אח"ז די בתיקון זה בשני בתי' שעומדים בקצה ויערבו יחד:

ומשקוף רחבה ד'. ובפתח מבוי אפי' אין מקורה כולה רק החצי החיצונ' מקור' אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עליו ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו ואם הפתח פתוח אפי' אין מקום ד' הוי כלפנים אבל בבית אין חילוק בין פתח פתוח לנעול דאין קורה מתרת הבית אא"כ רחב ד' ואם ב' קורות סמוכים זה לזה פחות מג"ט מצטרפין לד' עיין בגמרא וברא"ש ואם הדלת ביניהם בזמן שפתוח כלפנים נעול כלחוץ:

(א) ומושיט – היינו שגופו עומד ברשות אחד ומושיט בידו החפץ לרשות אחר ועיין לקמן בסימן שמ"ז במ"ב סק"ח לענין מושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה:

(ב) וחכמים אסרו וכו' – דהוא דמיא קצת לר"ה שאין מחיצות ומ"מ אינו ר"ה דלאו להילוכא דרבים עבידא. ולכן גזרו עליו חכמים שלא להוציא ולהכניס ממנו בין לר"ה ובין לרה"י כדי שלא יבאו להתיר אף מרה"י לר"ה:

(ג) מותר להוציא ולהכניס – וה"ה להושיט ולזרוק:

(ד) אבל העומד – ר"ל שהיה עומד והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק:

(ה) חייב – דכיון שעשה עקירה ברה"י והנחה בר"ה או איפכא לא איכפת לן מה שהעביר בינתים דרך מקום פטור. ודוקא שלא עמד במקום פטור אבל עמד מעט שם ואח"כ חזר והוציא לרשות האחר פטור כיון שעשה הנחה במקום פטור ומ"מ איסורא דרבנן איכא אף בזה דגזרינן דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לר"ה וה"ה דאסור להוציא מטעם זה מרה"י למקום פטור דרך ר"ה אף אם יזהר שלא לעמוד בר"ה:

(ו) וכן לא יעמוד וכו' – האי וכן לאו דוקא דחיובא ליכא בזה [דכיון שהוא בעצמו עומד ונייח במקום פטור מיד שהגיע החפץ נגדו נעשה כמו שהניח שם מעט] ונקט וכן משום איסורא משום דעכ"פ נעשה על ידו הוצאה מרה"י לר"ה ואתי לאקולי להוציא מרה"י לר"ה להדיא:

(ז) ויקח חפץ מיד וכו' – וה"ה ליקח מקרקע רה"י וליתן לקרקע ר"ה:

(ח) ולהחליף וכו' – ר"ל שעומד על מקום פטור ונוטל מיד מי שעומד ברה"י ונותן ליד העומד בכרמלית או איפכא וה"ה אם נוטל חפץ מרה"י ומניחו במקום פטור וחוזר ונוטל ממ"פ ומניחו בכרמלית:

(ט) י"א – ס"ל דאין לחלק בין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן לענין זה:

(י) ויש מתירים – ס"ל דדוקא ברשויות דאורייתא גזרינן משא"כ ברשויות דרבנן דהוי גזירה לגזירה:

(יא) במעביר ד' אמות – היינו ע"י עקירה והנחה ואיסור דרבנן איכא ע"י עקירה או הנחה לבד וכדלקמן בסימן שמ"ז:

(יב) בכרמלית – דהוא דומיא דר"ה וכנ"ל ועיין לקמן בסימן שמ"ט ס"ה ובמ"ב שם:

(יג) תרי גווני וכו' ומותר וכו' – ר"ל דאעפ"כ מותר לטלטל מזו לזו ולא גזרו משום רשויות:

(יד) יותר מבית סאתים – ושיעור בית סאתים מבואר לקמן בסימן שנ"ח שהוא שבעים אמה וד' טפחים על שבעים אמה וד' טפחים בריבוע:

(טו) שלא הוקף לדירה – כגון שהיה דעתו לנטוע או לזרוע וכה"ג וכמבואר לקמן בסי' שנ"ח:

(טז) אסרו חכמים וכו' – שכיון שהוא גדול כ"כ אתי למיחלף בר"ה ועשאוהו חכמים ככרמלית:

(יז) ומותר וכו' לכרמלית אחר – אף דמן התורה הוא רה"י לכל דבר כיון שיש לו מחיצות והזורק מתוכו לר"ה חייב ומרה"י לכרמלית הלא אסור להוציא וכנ"ל מ"מ כאן התירו שאם נאסור זה יסברו שהוא רה"י גמור ואין שם כרמלית עליו כלל ויבואו לטלטל בכולו כשאר רה"י ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל גם בר"ה כי דומה זה קצת לר"ה כיון שהוא גדול ולא הוקף לדירה וע"כ נתנו עליו חכמים דין שאר כרמלית לענין זה שמותר להוציא ממנו לכרמלית אחר כגון בקעה וכיוצא בזה:

(יח) ולכן מותר ליקח וכו' – דאע"פ שהגינה הוא רה"י מן התורה שמוקפת מחיצות כיון דרבנן עשאוהו ככרמלית לא אסרו הטלטול ממנו לבקעה שלפניה והטעם כנ"ל:

(יט) לפתוח וכו' – היינו אף להכניס הדלת של הגינה עם המפתח לפנים:

(כ) שלא יהא ביניהם וכו' – ר"ל בפתח הגינה לא תהא אסקופה (שקורין שוועל) גבוה שיש עליה שם רה"י דאז אסור להכניס המפתח או להוציא דהא מטלטל מכרמלית לרה"י ומרה"י לכרמלית:

(כא) שהיא גבוה עשרה – דאל"ה איסקופה גופא כרמלית היא וכמו בקעה דמיא וכן אם לא היה רחבה ד' מקום פטור הוא ובודאי מותר לעמוד עליה לפתוח ולסגור:

(כב) שני מחיצות וכו' – והשלישית נעשה ע"י המשקוף דאמרינן פי תקרה יורד וסותם:

(כג) שהן רחבין ארבע – דבפחות מזה אפילו ד' מחיצות גמורות לא הוי רה"י וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ט:

(כד) שאינה גבוה עשרה – ר"ל האיסקופה וה"ה כשאינה גבוה ג' או שאין בה איסקופה כלל דהרה"י נעשה ע"י המחיצות:

(כה) מהאסקופה לרשות היחיד – אינו קאי אדלעיל שהאיסקופה עומדת לפני הגינה אלא באיסקופת הבית שעומדת תחת המשקוף ואשמועינן דאפילו אם המשקוף שעליה רחבה ד"ט ששם רה"י עליה וכנ"ל אפ"ה יש להחמיר שלא להכניס מאותו מקום לבית או איפכא שמא לפעמים לא יהיה המשקוף רחבה ד"ט ויבוא ג"כ לעשות כן:

(כו) דחיישינן שמא לא וכו' – וה"ה דאסור להוציא מאסקופה לר"ה אפילו אם אינו רחב ד"ט דשמא יזדמן שיהיה המשקוף ד"ט ואז הלא הוא רה"י גמורה (שם במרדכי):

(כז) הדין שלפניה – אם הוא ר"ה זה המקום בטל לגביה ונעשה ג"כ ר"ה ואם כרמלית כרמלית:

(כח) ואפילו אם גבוה שלשה – ר"ל וא"כ הוי אותו המקום מקום פטור דמסתמא כיון שאין המשקוף שעל האיסקופה רחב ד"ט הוי ג"כ המזוזות שמן הצדדין וגם האיסקופה גופא ג"כ אין רחב ארבעה טפחים וממילא הוי מקום פטור וממקום פטור הלא קי"ל דמותר לטלטל לרה"י ולר"ה מ"מ כיון שכל רשויות שלנו הם כרמלית לדעת כמה פוסקים ואיסקופה זו סמוכה לו אמרינן מצא וכו' ואין חילוק בכל זה בין פתח הבית פתוח או נעול לעולם אסור להכניס מהאיסקופה לפנים [מ"א]. והנה לפי המבואר בהגה זו יש לזהר באותן המקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח ביהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שם חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם העכו"ם יחד תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' טפחים והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני ביהכ"נ לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח מיד העכו"ם תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הדלת עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לדלת ד"ט נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מכרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בתחתית האיסקופה או למעלה לפני שקיפת הדלת [וראוי לקהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם דאל"ה קשה לצמצם שיעמדו שניהם במקום קצר כזה] וכן צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ כשהוא פתוח לכרמלית רק עד שיעור שהדלת שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון של האיסקופה שמחוץ לדלת ד"ט והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית (ט"ז):

(כט) וכן אם התקרה – כעין שמצוי בגגין שלפני החנויות שמוציאין הקורות לחוץ ומחפין עליהם בנסרים:

(ל) דינה כרשות שלפניה – וע"כ אסור להכניס ממנה לפנים כיון שאין לה מחיצות ולענין להוציא לחוץ אם היה בצדה כרמלית מותר ואם היה ר"ה בצדה אסור להוציא דכיון שמקורה יש עליה דין כרמלית וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ד:

(לא) וכן בגגין וכו' – כתב הט"ז בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה אנשים בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל לשם מן הבית והרבה טועים לומר תקרה הבולט לרחוב יורד וסותם והוי כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם ע"ש וכ"כ כל האחרונים. ומה תיקונם שאם יש לבליטת הגג עמודים לצד הרחוב יעמיד מכוון כנגדם גם קנים לצד הבתים ויהיה להגג שעליהם דין צורת הפתח ונמצא שיש צורת הפתח מכל הג' צדדים ואם הם של בתים רבים שעומדים זה אצל זה א"צ לעשות לכל בית ובית אלא יעשה תיקון זה בשני בתים שעומדים בסוף מקצה מזה ומקצה מזה אך צריכין לערוב עירובי חצירות ואז מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לתחת הגגין וכן להיפך [אחרונים] ובכל גוונא אסור להוציא ולהכניס מן רה"ר תחת הגגין וכן להיפך [ח"א] והיינו כשהיה רחב הבליטה ארבעה טפחים דאז יש על שטח שתחתיה שם כרמלית ועיין בח"א כלל נ"ג סעיף י"ד מה שכתב עוד לענין הגאנקע"ס שסמוכים לבתי האושפיזא והגג נשען על העמודים:

מג"א ס"ק ד' אין מקום ד' הוי כלפנים ואם הקורה אינו רוחב כרוחב הפתח ומונח לצד פנים דעת רש"י דאסור לטלטול משפת הקורה ולחוץ וברז"ה כ' להתיר:

וחכמים אסרו כו'. גזירה משום מרה"י לר"ה:

אבל העומד ברה"י או מוציא כו'. האי או ט"ס היא וצ"ל ומוציא וכ"ה בטור וצריך ביאור מ"ש אחר זה או מושיט דהא רישא נמי מיירי ממושיט דאל"כ היאך יכול להוציא כיון שעומד ברה"י ע"כ צ"ל מ"ש העומד ברה"י אין פירושו שנשאר עומד אלא שהיה עומד והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק וב"י כתב שהיה כתוב בספרו קודם חלוקה זו ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור דרך ר"ה וכתב ע"ז דאף על גב דפסק בסמוך מהלך לאו כעומד דמי ואם כן כיון שלא עמד לפוש בר"ה הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרי' שמא יעמוד ובס' ישן כתוב ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר"ה או איפכא עכ"ל וקשה ע"ז דא"כ מה כתב הטור אח"ז וכן העומד ברה"י כו' דפירושו ע"כ שהולך מרה"י דרך מקום פטור לר"ה כמ"ש וא"כ היינו רישא ולגי' של הב"י ניחא זה ומו"ח ז"ל כתב על נוסחא זו שהיא מוטעה דלא מצינו גזירה זו שמא יעמוד לפוש ולפי הדין מותר לכתחלה להוציא מרה"י ולעבור ברגליו דרך ר"ה ולהניחה במקום פטור ותמוהין מאד דבריו דודאי גזירה זו נכללת במ"ש בגמרא ובלבד שלא יטול מבע"ה ונותן לעני דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לר"ה גזירה דלמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לר"ה עכ"ל וכאן נמי שייך גזירה זו ותו נ"ל ראיה ברורה לאיסור בזה דאם נתיר מרה"י לפטור דרך ר"ה מטעם דמהלך לאו כעומד ה"נ נתיר מרה"י לרה"י דרך ר"ה כיון דאין כאן עמידה בר"ה ועקירה והנחה הוה מרה"י לרה"י ובסי' שמ"ח בטור מבואר שאסור אלא פשוט דאף דמהלך לאו כעומד דמי היינו לענין חיוב אבל לענין היתר ודאי אסור בכל גווני משום זלזול שבת וחס לנו לומר שום היתר בזה ומ"מ קשה על גי' ב"י דלא מצינו זה בהדיא בגמ' והבבות שכ' הטור אח"ז הם כתובים בהדיא וטפי היה לו להקדים מ"ש בהדיא בגמ' ע"כ נראה דאף שמן הדין יש לאסור אף בנדון של הב"י מ"מ הגי' הישינה של ב"י הוא עיקר ומ"ש אח"כ או מושיט צריך לפרש דה"ק שהוא מוציא ומכניס בין דרך הושטה בין דרך זריקה כנלע"ד:

שלא הוקף לדירה. מן התורה הוא רה"י גמור לכל דבר אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאס' זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה ואע"פ שעכשיו ג"כ הוא עוש' איסור דרבנן במה שמטלטל מרה"י לכרמלי' מ"מ לא אסרו זה דלא שכיח הוא ולא גזרו בו רבנן:

ולכן מותר ליקח כו'. דאע"ג שהגינה היא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה:

דאז הוי רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ הי' ראוי להתיר להכניס מאסקופ' זה לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהי' רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין כו' ומ"ש כמו לרה"י האי כמו הוא ט"ס:

מיהו אסור להכניס כו'. בהגהות מרדכי פ"ק דשבת כתו' וז"ל דאסקופה שלנו מה שיש מן הפתח ולפנים כשהוא נעול ר"ה גמור הוא ומה שיש חוץ לפתח אסור להכניס מעליו לפנים דליכא לדקדק השתא בקירוי שאין לנו קירוי רחב ד' והמדקדק שמא יבוא לעבור על ד"ת ואף אסור להוצי' מעליו לחוץ דשמא התקרה ד' ואסור להוציא מדאוריי' לחוץ עכ"ל. וב"י בשם כלבו כ' שאין אדם יכול לעמוד בר"ה או כרמלית ולנעול בית ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה מן הצדדין לפי שאפי' משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות עכ"ל וכ' המרדכי פ"ק דשבת דכשהתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח כיון דאין המשקוף בולט ד"א בר"ה הוי כר"ה אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא עכ"ל. העתקתי כל זה לפי שראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהי' עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בה"כ לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון ד' והוה כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם ואע"ג דפ' חרש אי' דנאבדו המפתחות וא"ר פדת לידבר תינוק לשם וימצאנו משמע דאסור לעשות ע"י שיביא התינוק לשם כדאמרינן התם דליספו בידים אסור התם מיירי מר"ה שהוא דאוריי' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן כנלע"ד:

וכן בגנין שלנו הבולטין כו'. בכאן מבואר הספק שמספקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם וכ"מ בב"י בשם ש"ל בתשו' העתיקה ב"י וז"ל ואם יהיו קורות או עמודים עומדים לצד הבתים פתוחים לר"ה תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אלו לא מעלין ולא מורידין וכי אמרי' שיירות שחנתה כו' אבל מרה"י לר"ה אפי' ע"י סטיו אסור וכ"ש אם יהיו בין הקורות והעמודים שכנגד פתחי הבתים יותר מג"ט כו' והא דנקט מרה"י לר"ה ה"ה לכרמלית דלא מחלק אלא לענין שעי"ז עושה כרמלית ע"ש וכתב עוד שם הגע עצמך אם הי' ר"ה מקורה יש בו הנאה של כלום אין לתקרה הנאה לענין איסור שבת זה מי שמוציא מפתח הבית ולחוץ כו' הרי מבואר דלא מהני כאן פי תקרה יורד וסותם והוא דבר פשוט דהא אפי' בתחת התקרה של האסקופה כדלעיל לא אמרי' כן ק"ו לפני הפתח והטעם דלא אמרי' כאן פי תקרה יורד וסותם כיון שאין מחיצות מהצדדים דינם כרשות שלפניה כמ"ש רמ"א כאן וע' בסי' שס"ה מ"ש שם בסופו: