שולחן ערוך, אורח חיים שמ״ה: דין ארבע רשויות בשבת. ובו י"ט סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין ארבע רשויות בשבת. ובו י"ט סעיפים:
ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית (פי' רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא נמי לא רשות היחיד שאין לו מחיצות ולא רשות הרבים שאינו דומה לדגלי מדבר דלאו להליכה דרבים עבידא. רש"י) ומקום פטור:

איזה רה"י מקום המוקף מחיצות גבוהים עשרה טפחים ויש בו ד' טפחים על ד' טפחים או יותר וכן חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה וכן תל גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה: הגה י"א דבעינן באלו ארבעה על ארבעה הן ואלכסונן וכמו שיתבאר לקמן סי' שמ"ט (הגהות אשירי פ"ק דשבת ותוס' עירובין דף נ"א):

כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד אפילו אינם רחבים ד':

חורים שבכתלי רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד: הגה ואם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים נדונין לפי גבהן ורחבן כמו שיתבאר סי' זה סעיף י"ג (ב"י בשם הרשב"א והמגיד):

אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע:

אפי' כלי כגון תיבה או מגדל או כוורת אם יש בו לרבע ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה הוי רשות היחיד:

איזה רה"ר רחובות ושווקים הרחבים י"ו אמה ואינם מקורים ואין להם חומה ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה) (טור) הוי רשות הרבים ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים:

מבואות הרחבים י"ו אמה ומתקצרין בקצתן ואין בהם י"ו אמה י"א שאם ארכן לאורך ר"ה הרי הן רשות הרבים:

מבואות הרחבים י"ג אמות ושליש ושני ראשיהם מפולשים לרשות הרבים שהוא רחב י"ו יש אומרים שהוא רשות הרבים:

כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה (שלשה) טפחים אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם חשובים כקרקע והוי רה"ר ואם הוא גבוה שלש ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל אם הוא רחב ארבע על ארבע הוי כרמלית ואם אינו רחב ארבע על ארבע הוי מקום פטור ואם הוא גבוה ט' טפחים מצומצמים ורבים מכתפים עליו הוי רה"ר אפילו אינו רחב ארבעה ויש מי שאומר דהוא הדין לגבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו הוי רשות הרבים אפי' אינו רחב ארבע' ומעשרה ולמעלה אם הוא רחב ארבעה הוי רה"י ואם לאו הוי מקום פטור אפי' אם יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לארבעה:

גומא ברה"ר אם אינה עמוקה שלש הויא רה"ר משלש עד עשרה אם רחבה ארבעה הוי כרמלית ואם לאו הוי מקום פטור ואם היא עמוקה עשרה הוי רה"י והוא שתהא רחבה ארבעה:

רשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה אבל למעלה מעשרה הוי מקום פטור:

חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים אם הם גבוהים למעלה משלשה אינם כרשות הרבים אלא נידונים לפי מדותיהם:

איזו היא כרמלית מקום שאין הילוך לרבים כגון ים ובקעה ואצטוונית ואיצטבא (פירוש אצטוונית מקום שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים ואצטבא הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים בר"ה והיא רחבה ארבעה וגבוה משלשה ועד עשרה וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים (כגון מבואות שיש להן שלשה מחיצות) (ואין להם לחי או קורה ברביעית) (טור) ורשות הרבים שהיא מקורה ותל שיש בו ארבע על ארבע ואינו גבוה עשרה וכן חריץ שהיא ארבעה על ארבעה ואינו עמוק עשרה:

בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה יש בו ארבע על ארבע תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד ואם חוקק בו ארבע על ארבע אפי' באמצע רחוק מן הכתלים נעשה כולו רשות היחיד:

גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הוי כרמלית ואפי' הוא גבוה ורחב הרבה ואם חלון פתוח לו מן הבית הוי ברה"י וכן זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הוי כרמלית אלא אם כן חלון הבית פתוח להם:

חורי כרמלית אינם ככרמלית אלא הם נידונים לפי גבהם ורחבם:

גדר כרמלית שלא יהא פחות מארבעה על ארבעה ואינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור וימים ונחלים ממיא משחינן הילכך הנוטל מהם מעל פני המים עד עשרה באויר הוי כרמלית למעלה מעשרה באויר הוי מקום פטור: הגה בור העומד בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה הוי כרמלית אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה דאין מקום פטור בכרמלית כמו שיתבאר בסמוך:

מקום פטור הוא מקום שאין בו ד' על ד' וגבוה משלשה ולמעלה עד לרקיע או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמוק יותר משלשה וכן המחיצות הגבוהות משלשה ולמעלה ואין ביניהם ארבעה על ארבעה: הגה וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניער ודינו ככרמלית (ר"ן פרק כיצד משתתפין והגהות מרדכי פרק ט"ו דשבת וטור וב"י בשם רמב"ם) ויש חולקים ואומרים דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית (רש"י ומ"מ פי"ד בשם רשב"א) אבל אם עומד ברשות היחיד לכולי עלמא דינו כרשות היחיד (ב"י):

ארבעה. צ"ע אי עובי המחיצות נמדדים עם החלל לד"ט ט"ז ע"ש. ועיין סי"ט מש"ש בשם הב"ח והיד אהרן כתב בפשיטות דעובי המחיצות מצטרפות לשיעור ד' על ד' ע"ש (ובספר אבן העוזר העלה דחלל שבין שני המחיצות צריך להיות ד' טפחים והשיג על הב"ח וט"ז ע"ש):

חורים. אפי' הם למטה מיו"ד. מ"א ע"ש:

לרקיע. ואם נעץ קנה ברה"י ע"ג הוי רה"י. מ"א:

אפילו כלי. וכלי שאין גבוה י' העומד בר"ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר"ה דאין כרמלית בכלים רש"י בשבת דף ח' ועי' סי' שנ"ה ס"ב. אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית. תוספות דף י"א:

רחובות. דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי ר"ה. מ"א:

מפולשים. פירוש שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוין משער לשער כל דין ר"ה ויש לעיין אם יש חילוק בזה בין עיר של יחיד לשל רבים. מהריב"ל מ"א עיין סימן שצ"ב:

נעולות. נראה דאם דלת אחד נעול מבטל גם כן ר"ה כיון דלא הוה מפולש ט"ז. כתב בתשובת חכם צבי סי' ל"ז וז"ל מצאתי להרשב"א בספר עבודת הקודש חידוש גדול דפלטיא אפי' דלתות המדינה ננעלת בלילה תורת ר"ה עליה נראה דעתו דדוקא במבואות המפולשין שהם מיוחדות לאנשי המבוי ההוא ואין יד כל אדם שוה בו הוא דמהני ננעלת בלילה ולא בפלטיא שיד כל אדם שוה בו דאפי' נעילת דלת לא מהני ותמה אני שלא ראיתי לאחד מן הפוסקים שהביא דבר זה עכ"ל ע"ש ועיין יד אהרן:

ששים. מ"ב סימן צ"ב ורש"ל בביצה סי' ח' פסקו לחומרא אך דעת רוב פוסקים להקל וכ"פ בש"ע סימן ש"ג סי"ח וכ"כ רמ"א בסי' שמ"ו ס"ג שכל רשויות שלנו כרמלית הם משמע כדיעה אחרונה ובפי העולם מורגל עכשיו שאין לנו ר"ה והוא כדעת הי"א והם רבים וע"כ המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילין. ט"ז מ"א:

י"ג. כמו שמצינו בפסי ביראות עיין ט"ז:

ורבים. אבל כשאין מכתפים עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה. ב"י:

רה"י. ואפי' היא מליאה מים וה"ה דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראין המחיצות אבל מליאה פירות אינן רה"י דאין המחיצות ניכרות ואפי' דעתו לפנותן ורשב"א כתב דוקא במליאות טבל שאין יכול לטלטלן מ"מ ועי' סי' שע"ב סי"ו ועי' ססי' שנ"ו דדוקא בור הוי רה"י אבל ים הוי כרמלית כמ"ש סי"ד.

שלפני. אבל בין העמודים אפי' אין רחבים י"ג ושליש כיון שרבים בוקעים בהן הם טפלים לר"ה משא"כ במבוי שכתב בס"ט. מ"א ע"ש:

רחוק. עיין מ"א שהעלה דאם אין גבוה יו"ד עם הקירוי בעינן שיהא החקק סמוך לכותל פחות מג' טפחים ע"ש:

ארבע רוחב. אפי' הוא ארוך אלף אמה. ב"י:

ואין ביניהם. משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' ב"ח. ועיין ס"ק א' מש"ש:

ברייתא שבת ו'

שם בברייתא ובכמה דוכתי

שם צ"ט בעי' ונפשטא

שם ו'

שם ז'

שם ח' בשמעתא דכוורת

שם צ"ט

בריש עירובין רש"י

רש"י שם וכן נראה דעת הרא"ש בפ"ק דעירובין ובפ"ג דביצה וסמ"ג וסמ"ק בסה"ת והרוקח בסי' קע"ה והתוספות בפ"א דשבת דמשמע קצת כו' וכ"כ בפ"י דשבת אבל רמב"ם לא הזכיר תנאי זה בפי"ד וכן כתב הרב המגיד בשם רמב"ן ורשב"א והסכים עמהם וכ"כ בהגהות מרדכי ממסכת שבת שבסוף עירובין וכן כתב הר"ן בריש פרק במה אשה והריב"ש בתשובה שאף שאין ס' רבוי עוברים בו הוי רה"ר:

הרב המגיד בפי"ד בשם הרשב"א

הרא"ש בפ"ק דעירובין בשם ר"י

שבת ו'

שם ח'

רמב"ם בפרק י"ד

הרא"ש שם וכן כתב הטור

שם בגמ' ז'

שם וכרב' וכן כתב הרא"ש שם

משנה שם ובגמרא ז' כפירש"י שם

שם ז' וכרבא

הר"ן שם

ברייתא שם

שם בפירש"י

שם בגמרא ופירש"י קרן זויות שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקע לר"ה והפי' שכתב הטור והביאו הרב רמ"א הוא דעת רמב"ם פרק י"ד וכבר כ' ה"ה שיש חולקין עליו

שם

רמב"ם בפרק י"ד

שם בגמרא ז'

שם

עירובין צ"ב

הרא"ש שם

טור

עירובין פז

טור וה"ה

שבת ז'

שם ק' וכרב חסדא ורבה הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפי"ד

שם ז'

רמב"ם רפי"ד

שם

ס"א ארבע כו'. עמ"א ס"ק א' ומ"ש נעץ קנה כו'. דקי"ל כרבנן. ומ"ש אבל בטרסקל כו' עמוד גבוה כו' ט"ס בדבריו וצ"ל להיפך ברישא בטרסקל אין תחתיו רה"י כמ"ש עגלות תחתיהן כו' ועיין תוס' שם ובסוף דף מ"ט אבל בעמוד אף תחתיו רה"י כי ליכא ב"ג והיינו שעיקרו רחב ג' כמ"ש בתוס' ק"א א':

מקום. פשוט בכמה מקומות ועיקרה בברייתא שם גדר דלא כפרש"י שם וע' בה"ג:

וכן חריץ. שם:

וכן תל. מתניתין צ"ט א':

י"א דבעינן כו'. כוונתו לפי' ר"ת בעירובין נ"א א' וז"ש וכמו שיתבאר כו' ששם קיימא לן כפי' ר"ת אבל אין ראיה משם דהא הרמב"ם ס"ל שם כוותיה וכאן לא ס"ל כוותיה ועס"ו אם יש בו כו' וכן הרא"ש דחה שם דבריו וכן הטור לא הזכיר דבריו רק בסי' שמ"ט ולא הזכיר כאן ולא בתחומין ועסי' ת"ח ס"א בהג"ה כ"מ שהניח כו' אלא דקי"ל כרש"י שם ד"ה הן כו' ולפי מש"ש הוא כדעת ר"ת ומ"מ אבל אין הלכה כן:

ס"ד ואם הם. למד זה מדברי המ"מ בשם הרשב"א פי"ד הלכה י' וזה לשון הרשב"א בס' עה"ק י' ב' ומהו חורי רה"י חור שבכתלים כו' היו בהן חורין פתוחין כלפי חוץ ואין עוברין כלפי כו' והביאו ב"י. אבל הרשב"א לא מיירי אלא למעלה מי' ואין החור רחב ד' דאפ"ה הוי רה"י משום חורי רה"י ואפי' לרבנן דקי"ל כרב חסדא דברה"י א"צ הנחת מקום ד' אבל למטה מי' הוי חורי ר"ה כמ"ש תוס' ז' ב' ד"ה והלכה כו' ומה שכתב מ"א כאן קשה להולמו ועוד ראיה דאמרינן בעירובין צ"ח ב' ומשתמש בכל כו' ועתוס' שם ד"ה ומשתמש בכל כו' ועתוס' הנ"ל ד"ה והלכה. והא דלא מוקמי מתניתין כו' דסתם חורין כך הם ועמ"ש בססי' שנ"ג:

ס"ו אפילו תיבה כו'. י"ח א' קופתו כו':

או מגדל. עירובין ל"ד א':

או כוורת אם. שבת ח' א':

ס"ז איזהו ר"ה כו'. ו' א' וסימן לד' רשויות דשם א' ב' ג' ד':

הרחבים. צ"ט א':

ואינם. צ"ח א':

ואין להם. זהו סרטיא:

ואפי' יש. זהו פלטיא וכמ"ש בעירובין ו' ב' ירושלים אלמלא כו':

אם הם. שם נ"ט ב' וע"ש רש"י ד"ה ואין לה כו':

ואין. שם ו' ב' כנ"ל:

וי"א שכל כו'. עתוס' דשבת ו' ב' ד"ה כאן בזמן כו':

ס"ח מבואות כו'. ט"ס כאן וצ"ל בקצתן או שאין בהן י"ו אמה וארכן לאורך ר"ה י"א שהם ר"ה וכ"ה במ"מ ע"ש ודין הראשון מוכח שם ז' א' וע"ש בתוס' ד"ה אבל כו' ודין השני מוכח מעירובין ו' א' ב' וע"ש תוס' ד"ה וכי תימא. וע"ל כו' וסובר די"ג אמה ל"ד וכ"מ שם דמדמי לבין העמודים ומוכח נמי מעירובין צ"ט ב' במאי עסקינן כו' דעד ד"ט הוי ר"ה:

ס"ט מבואות הרחבים. שם נ"ט א' וע"ש תוס' ד"ה עיר. ומיהו בגמרא כו' וסובר הרא"ש דדוקא י"ג וזהו דלא כרש"י בשבת ו' א' שכ' רחבים י"ו אמה וכ"כ התוס' בעירובין ו' ב' ול"ד למבואות המפולשין כו' וצ"ל דכאן מיירי שבני ר"ה בוקעין דרך המבוי מזו לזו כו' וכ"כ תוס' נ"ט ושם שאין בוקעין וכמ"ש בתוס' שם:

ס"י כ"ד שהוא. ח' א':

אפי' הם כו'. ז' א':

ואם. שם:

ומשלש. ח' א':

ואם אינו. ז' א' ב':

מצומצמין. כפשטא דלישנא דגמ':

ורבים. דוקא וע' עירובין ל"ג א' וכ"כ מ"מ בשם ראב"ד דלא כהרמב"ם:

אפי' אינו כו'. דרחב ד' לא איתמר אלא לרה"י וגם לכרמלית מקולי רה"י אבל בר"ה לא מדקאמר ואקילו בה מקולי רה"י כו' והא דאמרינן דבעי' עקירה והנחה ע"ג מקום ד' בין ברה"י בין בר"ה כבר הקשו הראשונים ממ"ש ר"ח נעץ קנה כו' וגם ברה"ר קשה דלמטה מג' א"צ כמש"ש ה' א' אלא אמר ר"א כגון ששלשל ידו ובפ' הזורק אמר רבא למטה מג' צריך הנחה ע"ג משהו ולמעלה מג' א"א אא"כ כרמלית או מקום פטור ולמעלה מי' רה"י ותי' דמיירי בבעלי חיים ואדם דאינן חולקין רשות לעצמן אבל בש"ד ודאי א"צ מקום ד' וכ"כ הראב"ד ורשב"א ור"נ ורש"י ומ"מ ואף שדחאו הראב"ד וכ' ועי"ל בעמוד תשעה כשיטתו דדוקא מקום ד' ליתא לדחוקי נפשין כה"ג דהא ע"כ ברה"י צריך לומר בבע"ח:

ויש מי. כ"מ שם וע' תוס' ד"ה א"ל וכן מ' דכל פחות כו' ודעת הרמב"ם כרש"י שם ד"ה מאי כו':

ואם לאו. ז' ב':

אפילו יש. שם וק' א' וכרבנן:

ס"יא גומא שם וכן בגומא ול"פ רב יוסף ורבא אלא בדין דמכתפין כמ"ש רבא דתשמיש ע"י כו' אבל בשאר כל דין תל יש לו:

ס"יד ואצטבא ז' א':

והיא כו'. כנ"ל ס"י:

ועד. ובשאין רבים מכתפין כנ"ל דאל"ה הל"ל עד תשעה לדעת הרא"ש הנ"ל:

כגון מבואות. צ"ד א' ושם י"ב ב' מבוי שאין ראוי לשיתוף כו' מפרש שרוח הרביעי פרוץ שאז אין ראוי לשיתוף עד שיכשירו בלחי וקורה ושם י"א ב' למימרא גריס כגי' ר"ח משלש הוא דאסור כו' משתים הוא דאסור ול"ג דמחייב וע' מ"מ פי"ז הלכה ט' וע' תוס' דסוכה מ"ז ב' ד"ה סיכך כו' וי"ל כו' ולא קי"ל כמ"ש כל הפוסקים בסתמא דאפילו בלחי משהו מהני וע"ש ברא"ש אבל לפסק הרמב"ם כאן ניחא וא"צ לכל זה וע' מ"א ס"ק י"א ומ"ש וברש"י כו' פליגי הרמב"ם ורש"י בפי' דשם מפסע פסעי כ' שרש"י מפרש דמ"מ איכא שעובר בתוכה:

ואין. דביש לחי הוי רה"י ובקורה הוי מקום פטור כנ"ל שם י"ב ב' ועמ"מ שם בראש הפרק שביאר שם דכל כרמלית מדין התורה מקום פטור וחכמים גזרו על מקצתו ועשאוהו כרמלית ומקצתו הניחו על דין תורה מקום פטור וכן במבואות שאינם מפולשין בלא קורה כרמלית ובקורה מקום פטור:

ור"ה. צ"ח א':

ותל. ח' א' צ"ט א':

וכן חריץ. שם ושם ודוקא ארבעה על ארבעה ז' א' כנ"ל וח' ב' כגון דלית כו':

אפי' באמצע רחוק. תוס' ד"ה ואם:

גג. עירובין צ"ב א' וערש"י שם ד"ה אף גג כו':

וכן זיזין. נלמד מגג כנ"ל כיון דל"ל מחיצות:

אא"כ חלון. שם צ"ח ב' וזה מדוקדק במתני' שלפני החלון. ומש"ש פ"ז ב' גזוזטרא כו' הא ע"ג מותר לטלטל מיירי נמי בכה"ג. הרא"ש פ"ט וע' תוס' שם פ"ט א' ד"ה במחיצות דלא מסיק הכי ומביא ראיה מירושלמי ע"ש וכן רש"י עצמו כ' צ"ח ב' ד"ה עד עשרה כו' ובמופלג לא אמרינן חורין כמש"ש פ"ז וכן תוס' שם ד"ה ומשתמש כו' הסכים עמו לדינא וכן הרמב"ם ורשב"א ועמ"ש בסוף סי' שנ"ג גם מדין המזחילה ע"ש:

ס"יח הלכך הנוטל. ק"א א' וע"ש בתו' ד"ה ר"י כו':

בור. רמב"ם פי"ד:

ס"יט מקום שאין. ז' ב' מקולי רה"י כו' ח' ב' עירובין ע"ז א' ק"א ב':

גבוה משלשה. ח' א' עירובין ט' א':

עד לרקיע. דעד יו"ד אין כרמלית כו' ולמעלה מי' אין רה"י כנ"ל:

או חריץ. ח' א' וכן בגומא וכמ"ש רש"י ד"ה פחות מכן או בגובה או כו' ואע"ג דאמר שם וכן קאי ארישא משום תשעה אבל בלא"ה קאי אסיפא ושם צ"ט פחות מכאן כו' וא"א דהוי כרמלית דאין כרמלית פחותה מד':

וכן המחיצות. עירובין ט' א':

וכ"ז כו' אבל. שם התם דפתוח כו':

ויש חולקין. דס"ל דלא אמרו כן אלא בין לחיים:

אבל. שבת ז' ב' אר"ח נעץ קנה כו':

אם הם מפולשין משער לשער – עיין במ"ב סק"כ מש"כ בשם המגן אברהם דיש לאותו דרך המפולש כל דין ר"ה ונראה פשוט דגם כל הרחוב והשוק יש עליו דין ר"ה אף שהוא מתרחב הרבה מכנגד הפילוש דאפילו קרן זוית הסמוכה לר"ה היה ר"ה אי לאו משום דלא ניחא תשמישתא כדאיתא בשבת זיי"ן וכ"ש בזה דכל עיקר מקום קיבוץ הרבים הוא במקום שנתרחב וגם ראיה ברורה ממש"כ הב"ח והעו"ש בדעת הרמב"ם דאפילו יערות הסמוכין לדרכים ג"כ ר"ה הם משום דשכיחי רבים המסתלקין מן הדרך והולכין שם וכ"ש בזה ומש"כ המגן אברהם דיש לאותו דרך כל דין ר"ה נראה דכונתו דבעינן שיהא רוחב הדרך ט"ז אמה וגם שלא יהיה מקורה כדי שיהיה חל עליה שם ר"ה וממילא חל על שאר מקום השוק אף שאינו מכוון נגד הפילוש וכנ"ל דאל"ה אין חל שם ר"ה על כל השוק:

וי"א שכל וכו' – וטעם הדעה הראשונה שאין לנו ללמוד מדגלי מדבר אלא לענין ר"ה ממש שלא תהא מקורה ושיהיה בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת אבל לא למנין הדורסים בה:

שאין ששים רבוא וכו' – עיין במ"ב מש"כ דמדעת המחבר משמע דלא ס"ל כן והיינו מדכתב דעה זו רק בשם י"א והנה המגן אברהם כתב דמסימן ש"ג בסי"ח שם משמע בהמחבר דס"ל כן להלכה וכבר דחו דבר זה כמה וכמה אחרונים דהביא שם רק דעת המלמדים זכות ואדרבה יש ראיה מכמה מקומות בשו"ע דדעתו לפסוק דיש ר"ה מן התורה אפילו בפחות מששים רבוא והוא בסימן רנ"ב סתם המחבר דלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה בע"ש וכתב המגן אברהם דלדידן דל"ל ר"ה שרי וכן בסימן ש"ה כתב המחבר כל הנהו דאסורה הבהמה לצאת לר"ה וכתב שם המגן אברהם דלכרמלית שרי דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה מותר עי"ש וכן בסימן שצ"ב לגבי עיר של יחיד ונעשית של רבים פירש רש"י של יחיד שלא היו בה ששים רבוא ולבסוף נוספו בה דיורין והרמב"ם פירש עיר שהיה קנין יחיד ופשוט דהרמב"ם אזיל לשיטתו בעניננו דלא ס"ל כלל תנאי דששים רבוא וכ"כ שם הגר"א בביאורו והנה השו"ע העתיק שם רק פירוש הרמב"ם ופשוט דאזיל לשיטתו כאן דהעתיק פירש"י רק בשם י"א ולדינא לא ס"ל כן דאי ס"ל להלכה כמש"כ המגן אברהם היה לו להעתיק שם פירוש רש"י. וכ"כ העולת שבת בשם כנה"ג וכן בא"ר ובתוספת שבת דמדכתב המחבר דעה ראשונה בסתמא משמע דדעתו כן. ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו המגן אברהם והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקיצור נמרץ את עקרי השיטות דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה [וכונת הב"י היה כיון שאנו מוצאים כמה מגדולי הראשונים שמחמירין בזה ע"כ בודאי עכ"פ נכון להחמיר] אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו] ורש"י בעירובין [דף ו' ודף נ"ט] וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה ורבינו מאיר ורוקח ותוספות פרק במה אשה [ולר"י משמע שם דלא פסיקא ליה כולי האי דבר זה] והרא"ש פ"א דעירובין והא"ז והטור ורי"ו אכן לעומת זה יש הרבה שסוברין שר"ה הוא מן התורה כשרבים בוקעין במקום הזה אם הוא מפולש ולא בעינן ס' רבוא הלא המה הרמב"ם והר"ת והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרה"מ והר"ן בפרק במה אשה והגהת מרדכי במסכת שבת והרשב"ם [בהגה"ה פ"ק דשבת בשם הרשב"ם בדין האסקופה שהחמיר שם מאוד נגד דינא דגמרא וכתב שאין לנו וכו' ויבוא לידי איסור תורה עי"ש הרי דס"ל שגם בזמה"ז שאין בנמצא ס"ר ג"כ יש מן התורה ר"ה] וכן ר"א ממיץ בספר יראים שלו [שלא הזכיר כלל בתנאי ר"ה שישים רבוא] והריב"ש והמאירי פ"ו דשבת כולם ס"ל דלא בעינן ס' רבוא ועיין בריטב"א פרק כיצד מעברין כתב שם שרוב הגאונים סוברין כן וגם בודאי מסתברא כן דאלו אם היה ר"ה דוקא מס' רבוא לא היה משתמיט הגמרא להשמיענו ד"ז וגם בדף ז' ע"א דקמקשה הגמרא אטו כל הני לאו כרמלית נינהו אמאי לא תירץ דאתו לרבות היכא דלא היה ס' רבוא וגם דידוע שגזרו חז"ל לענין תקיעת שופר בשבת [וכן לענין קריאת המגילה] וביטלו עשה דאורייתא לכלל ישראל כדי שלא יבוא לידי חילול שבת שיביא אותו אצל חכם וילמדנו ואי אמרת דהוא דוקא כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל וכלל כ"א איזה עיר יחידה בעולם. וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו שכתב הרש"ל והמשאת בנימין ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי הרמ"א בסימן רמ"ו שכתב שם שכל רשויות שלנו כרמלית הם כתב הבית מאיר דאינו ראיה כלל דשם איירי לענין להחמיר וכן מה שמסתפק שם בדברי הרשב"א גופא כבר דחו דבריו כמה אחרונים דמה שכתב הב"י זו הקושיא היינו קושיא ראשונה שמתיירא להוציא וגם הראו בכמה מקומות בתשובותיו בסימן תקכ"ב ובסימן תש"ח בקיצור וכן העידו הריטב"א והריב"ש בשמו שסובר דלא בעינן ס' רבוא ועיין בספר גאון יעקב שכתב בשם הגר"א ז"ל ג"כ המחמירין מכל זה מוכח שיש להחמיר כדעה הראשונה [אך במקום שיש עוד צד להקל יש לסמוך על הסברא אחרונה כ"כ א"ר עי"ש] ומ"מ אין בנו כח למחות ביד המקילין שהם סומכין על הפוסקים העומדים בשיטת בה"ג ורש"י הנ"ל אבל כל י"ש בודאי יש להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ ר"ה מן התורה וממילא אין לסמוך על עירוב של צוה"פ דבעינן דוקא דלתות וכמו שנתבאר הכל לקמן בסימן שס"ד עי"ש במ"ב ובה"ל וכ"כ הח"א בכלל מ"ט סי"ג והבית מאיר בסימן שס"ד עי"ש ודע עוד דאף שיטת רש"י הנ"ל שסובר דבעינן ס' רבוא יש לעיין בזה טובא לדינא דיש מן הפוסקים שנקטו דבר זה בפשוטו ויש מן הראשונים שהסבירו לדבריו באופן אחר ואעתיק את לשונם ממש וז"ל הריטב"א בעירובין נ"ט רש"י ז"ל אינו מצריך שיתיישבו בעיר ס' רבוא אלא שיכנסו בה סמ"ך כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה ורגילין בה סוחרים וכיוצא בהם ותדע שאף ירושלים לא היו בה ששים רבוא תדיר ואעפ"כ יש בה משום ר"ה אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה ומעתה כל שבתחלתה נתיישבה ככרכים ושווקים גדולים להיות רוכלת העמים זו היא של רבים עכ"ל וכעין זה כתב ג"כ הריא"ז והביאו הש"ג בפ"ק דעירובין וז"ל מבואות של כרכים המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה ורחבין ט"ז אמה והן מעבר לס' רבוא כדרך הכרכים שכל באי עולם עוברין שם הרי המבואות הללו ר"ה גמורה הן עכ"ל. והנה הרמב"ן ז"ל בחידושיו על עירובין הקשה ג"כ על בה"ג ורש"י בעלי שיטה זו וז"ל מדקאמרינן מדבר בזמן שהיו ישראל שם הוי ר"ה ובזמן הזה כרמלית מכלל דעיר ואיסטרטיאות אע"פ שאין בהם ששים רבוא הוו ר"ה כיון שהדרכים כבושין ובני אדם עוברין בהם דטעמא דמדבר משום שאין שם דרך כבושה ולא מכוונת לילך בה לשום מקום ודמי לבקעה שהיא רה"י לשבת ורש"י עצמו כתב שם מדבר בזמן הזה אין מקום הלוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוו תמן ששים רבוא ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקים בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכ"ע היא אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר [וסיים שם דלדעתו גם זה אינו מחוור וכו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד י"ו אמה ומפולש משני ראשין וכו'] וז"ל חידושי הר"ן בשם הרא"ה על מה שאמר בגמרא כאן בזמן שהיו ישראל שרויין במדבר וכו' כתב שם בתירוץ השני דאפשר לומר דבאותו זמן אפילו שאר מדברות שהיה להם דרך לשם לאותו מדבר הוי ר"ה דאע"ג דפירש רש"י ובה"ג דלא הוי ר"ה אלא של ששים רבוא לאו דבעינן ששים רבוא אלא שיש כאן דרך לששים רבוא כלומר שיהא רגילין לילך שם אנשים רבים תדיר כששים רבוא וכאן הרי היו השיירות מצויות של ששים רבוא ואע"פ שלא היו כולם כאן בדרך כאחד עכ"ל [ודע דבדבריו מתורצין לשיטה זו אמאי אמרו בגמרא לענין מקושש דמעביר ד"א בר"ה הוה הרי בודאי לא עשה המלאכה בפירסום בפני כל רק רחוק מן המחנה מדכתיב וימצאו ובודאי לא היה שם הס"ר ישראל אכן לפי מה שכתב הרא"ה ניחא]:

ומתקצרין בקצתן וכו' – עיין מ"ב במש"כ דאפילו אם אין בכל משך המבוי וכו' דין זה נובע ממ"מ בשם הרשב"א בעבודת הקודש ולא הזכיר כאן שיהא מפולש משני צדדי' לר"ה משמע לכאורה דאפילו אם רק מצד אחד מפולש לר"ה ג"כ שם ר"ה עליה כיון שנמשך לאורך ר"ה הרי הוא כחלק ממנו אבל מדברי התוספות והרשב"א בחידושיו וש"ס שהביאו בשם ר"י משמע דלא הוי ר"ה אא"כ המבוי מפולש משני צדדים לר"ה וכן העתיק המחבר בס"ט:

י"ג אמות ושליש – דע דעיקר סעיף זה נכלל בהא דלעיל בס"ח וחלקו המחבר משום דס"ח הוא לשון המ"מ בשם הרשב"א בעה"ק וסעיף זה הוא לשון הרא"ש בשם ר"י ובאמת פליגי אהדדי דלדיעה ראשונה הוי ר"ה אפילו בפחות מי"ג [וגם בחידושי הרשב"א והריטבא והמאירי משמע להדיא כן] ולדעה זו דהרא"ש משמע דדוקא בי"ג וכ"כ הגר"א דחולקים אהדדי ולפלא קצת על המחבר שלא כתבם בסעיף אחד ובלשון פלוגתא ויש מאחרונים שרוצים להשוות הסעיפים ואומרים דאם יש י"ג אמות ושליש מהני אף כשהמבוי הולך לרוחב ר"ה [עיין בתו"ש ופמ"ג] וקצת סייעתא לדבריהם דברא"ש וטור בסימן שס"ד לא הזכירו דדוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה אבל באמת כיון שהביאו זה בראש וטור בשם ר"י ומבואר בחידושי הריטב"א בהדיא בשם ר"י דדוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה הא לא"ה לא מהני אף כשיש י"ג אמות ושליש וכן במאירי ובחידושי הרשב"א בשם התוספות ג"כ מבואר בהדיא כן וכן כתבו בתוספות שלנו [וכבר ידוע דתוספות שלנו הם של ר"י] א"כ סתמא כפירושו דאף להרא"ש דוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה:

ושני ראשיהם מפולשין לר"ה – ולפי מש"כ בס"ז במ"ב דדרכים העוברים מעיר להעיר הוי ר"ה א"כ ה"ה אם המבוי כלה לאורכו לשער העיר מזה ומזה הוי ג"כ ר"ה דאף שהמבוי בעצמו אין בו שיעור ר"ה כיון שכלה לארכו להדרכים שיש עליהם שם ר"ה ובוקעין רבים דרך המבוי מזה לזה הוי ר"ה וכ"כ בהגהת אשר"י פ"ק דעירובין ע"ש:

י"א שהוא ר"ה – כתבו בלשון וי"א משום דלדעת רש"י והרמב"ם אפשר דאף בכה"ג לא הוי ר"ה וכ"ש בההיא דס"ח [הרשב"א בחידושיו והמאירי בשבת דף ו'] וכן בחידושי הרמב"ן בליקוטיו על עירובין משמע ג"כ דמפרש הברייתא דיתר על כן אר"י בר"ה שרחב ט"ז אמה א"כ אין לנו מקור להאי דינא ומ"מ האי י"א לאו דעת יחידאה היא דהרא"ש ועוד כמה ראשונים העתיקוהו:

כגון ים – עיין מ"ב ועיין מגן אברהם סקי"ד שהביא בשם רא"ם דאם יש בתוך הים גומא עמוקה יו"ד טפחים הוי רה"י מן התורה [ומשמע דפסק כר"ש בשבת דף ק' והמעיין בחידושי הרשב"א יראה דאין דבר זה ברור כלל] וסיים המגן אברהם דמ"מ מדרבנן יש ע"ז דין כרמלית כקרפף שלא הוקף לדירה ועיין בפמ"ג דבענינו אפילו הוא פחות משתי סאה נמי הוי כרמלית ע"ש:

בית שאין תוכו וכו' – הוא מימרא מפורשת והעתיקו הרי"ף והרא"ש ותמיה על הרמב"ם שהשמיטו מהלכותיו:

יש בו ארבעה על ארבעה – מסוף הסעיף דמסיים ואם חקק בו ארבעה על ארבעה משמע דמיירי שהבית רחב הרבה וכן מוכח בגמרא דקאמר בדין זה דבתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות אלא דלהאי דינא דליהוי על גבו רה"י ותוכו כרמלית סגי בשיש בו ד' על ד':

תוכו כרמלית – לכאורה פירושו דאם הוציא מזה לר"ה אינו חייב אבל באמת מסתפקנא אולי מה"ת רה"י הוא אלא דרבנן גזרו דליהוי כרמלית לחומרא שלא יטלטלו בו אלא בד"א אפילו רחב הרבה וכמו שמסיים הגמרא [וקצת אסמכתא לזה מדלא קאמר הגמרא בקיצור תוכו כרמלית ועל גבו רה"י] ומה דכתב המחבר תוכו כרמלית היינו דאסור להוציא דרך ארובת הגג למעלה על הגג או לרה"י שהיה סמוך לו:

גג הבולט וכו' – הגה הנה המגן אברהם בסימן שע"ד סק"ה הביא דעת התוספות דדוקא בשבולט הגג לחוץ כשיעור ד' טפחים דאז יש על אותו השטח שם כרמלית וממילא אסור בטלטול כל הגג משום דנפרץ במלואו למקום האסור אבל בפחות מד' טפחים מותר על הבליטה וכ"ש בכל הגג [והביא שם שכן הוא ג"כ דעת הרא"ש ובאמת ברא"ש לא משמע כן וכבר השיגו בזה הבית מאיר וכן בנתיב חיים] אבל מסתימת הפוסקים משמע דאפילו בולט הגג משהו לחוץ לכתלים אסור כל הגג בטלטול משום דכיון שלמעלה על הגג אין המחיצות ניכרות אינו רה"י [פמ"ג] אכן במ"ב הבאתי דעת הגר"א וא"ר דמתירין בכל גווני א"כ עכ"פ באין הבליטה רוחב ד"ט בודאי יש לסמוך להקל בטלטול:

ואם חלון פתוח וכו' – ברא"ש איתא כשהחלון מחזיק ד' על ד' וכ"כ הש"ע בסי' שע"ד:

חורי כרמלית אינם ככרמלית – ואפילו למה שפסק בהג"ה בסי"ח דאין מקום פטור בכרמלית משום דמצא מין את מינו יש לחלק דשם המקום פטור הוא באמצע הכרמלית והכרמלית מקיפו בכל צד משא"כ הכא וכ"כ הגר"ז עי"ש:

ר"ן – בפ"ק דשבת והגהות מיי' כצ"ל:

ויש חולקים וכו' – עיין במ"ב שכתבנו דהאחרונים כתבו דהלכה כדעה הראשונה ונראה דהוא מטעם דהרמ"א בסי"ח בהג"ה סתם כן ועיין בסימן שנ"ה בהג"ה משמע דלא פסיקא ליה להרמ"א דבר זה ולבד זה מצאתי עוד ראשונים דקיימי בשיטת רש"י והרשב"א והוא במאירי פ"ק דשבת [בדף ז'] וברבינו ירוחם בהדיא דאף בכרמלית יש מקום פטור וע"כ במקום הדחק אפשר דיש להקל:

סעיף ב' ויש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. נ"ב עיין בט"ז מה שמפלפל אם הוי המחיצות בכלל הד"ט וכבר כתבתי ראיה לדבריו דלשון ביניהם גם הם עצמם בכלל ממה דאמרינן עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ וכו'. אמנם מה שהקשה הט"ז מן הש"ס נראה דאתי שפיר ולק"מ דהנה זה יהיה דומה למה דאמרינן בגיטין דגיטה וחצירה באין כאחד ולא אמרינן להיפוך הרי אם לא תתגרש גם החצר אינו שלה רק דאמרינן דאזלינן בתר לאבתא וחלים שניהם כן ה"נ בזה אמרינן דנעשה על ידיהן רה"י וממילא הוא עצמו מצטרף ולפ"ז יש לומר כיון דבגיטה וחצירה באין כאחד הוי פלוגתא ור"א ס"ל דלא אמרינן גיטה וחצירה באין כאחד וא"כ י"ל דעולא ס"ל כר"א דלא אמרינן גיטה וחצירה באין כאחד וכן ה"נ לא אמרינן דהרה"י למטה ולמעלה באין כאחד לכך אמר הטעם לאחרים הוא עושה לעצמו לא כ"ש אבל לדידן דקיי"ל דאמרינן גיטה וחצירה באין כאחד ה"ה נמי בזה דהרה"י למטה ולמעלה באין כאחד. או י"ל דגם עולא ס"ל כן רק לפי הס"ד דהוי אמרינן דאף דלמטה הוי רה"י למעלה הוי רשות אחר ולא הוי שייכו רה"י למעלה אז ודאי מכ"ש אם לא היה ביניהם ד' טפחים שלא היו מצטרפין הכתלים לעשותן רה"י אבל כיון דמסיק עולא כיון דלאחרים עושין רה"י לעצמו לא כ"ש א"כ יש שייכות רה"י למעלה אף דאינו שוה לקרקע דלמטה שוב ממילא אף דליכא ביניהן ד' טפחים מצטרפין אף הכתלים לד' ורה"י למטה ולמעלה באין כאחד ולמסקנת הש"ס פירש"י שפיר ודו"ק וזה נכון:

שם סעיף ז' איזהו רה"ר רחובות ושווקים רחבים י"ו אמה וכו'. נ"ב הנה אם בעינן י"ו אמה ממש או אף קרובים להיות י"ו אמה כגון שהוא יותר מט"ו אם נחשב נמי רה"ר לא נתבאר בפוסקים דין זה אך המעיין בפירשב"ם במס' ב"ב פרק ה' דף פ"ג ע"ב ד"ה בעי ר"א וכו' ואת"ל דלא מפסיק הרה"ר כגון מד' אמות עד י"ו ולא י"ו בכלל מהו שתפסוק וכ"כ התוס' שם ד"ה רה"ר מהו שתפסוק לאו ברוחב י"ו איירי אעפ"י שסתמו כך א"כ מוכח דס"ל דאף דלא הוי י"ו בשלימות נמי הוי רה"ר ולא בעינן שלימות וצ"ע בזה כעת:

שם באותו סעיף וי"א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה"ר. נ"ב נראה כדמות ראיה לזה ממ"ש במס' ברכות דף נ"ח ע"א דאמר עולא אין אוכלסא בבבל תני אין אוכלסא בפחות מששים רבוא. והנה יש לדייק דמה קמ"ל עולא ממ"נ אם יראה דיש שם ס' רבוא מה מהני כלל שלו כיון דחזינן ס' רבוא ואם לא נדע דיש ס' רבוא בלא"ח מספק לא נברך דהרי ספק ברכות להקל. וגם מה דסמך הש"ס לדברי עולא הך ברייתא דאין אוכלסא בפחות מששים רבוא. לכך נראה דזה נ"מ לרה"ר דאם הוי רה"ר הוי איסור דאורייתא וא"כ הוי ס"ד דהוי ספק דאורייתא ולחומרא לכך קמ"ל דאין אוכלסא בבבל ואין בו ספק תורה אבל בארץ ישראל הוי ספק תורה דלמא יש בו ששים רבוא והרמב"ם דס"ל דיש רה"ר בלי ששים רבוא לכן מפרש הש"ס בע"א ע"ש והיותר הדעת נוטה לדעת רש"י ויבואר הסוגיא ע"נ כנ"ל ודו"ק:

שם סעיף י"ט ואין ביניהם ארבעה על ארבעה. נ"ב עיין במג"א בשם הב"ח דמשמע דאין עובי המחיצות מצטרפות. ואין זה ראיה דהרי כיוצא בזה יש לקמן בה"פ סי' תע"ד ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה כדי אכילת פרס והתם הוי הכוונ' עם האכילה כמ"ש המג"א בעצמו וכן דרשו חז"ל דרשו ד' בהמצאו אלו עשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ ובאמת הכוונה עם ר"ה ויוה"כ בכלל כן ה"נ יש לו' דאף המחיצות בכלל ודו"ק:

[א] כרמלית וכו'. פירש רך ומל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא נמי כרמלית אינה לא רשות היחיד ולא כרשות הרבים (תוס' שבת דף ו'), ומגיד כתב כרמלית לא בתולה ולא אשת איש:

[ב] המוקף מחיצות וכו'. ואפילו אין ברביעית לחי או קורה מיהו מדאורייתא אף בשני מחיצות ולחי הוי רשות היחיד ועיין סימן שי"ג סעיף י"א, ואם עושה ארבע דיומדין בארבע זויות המחיצה כמו פסי ביראות הוי רשות היחיד דאורייתא:

[ג] ויש בו וכו'. עיין סעיף י"ט דכתב שצריך שיהא בין המחיצות ארבע דלא כעולת שבת (מגן אברהם), מיהו למה שפירש הט"ז דברי רמב"ם דמה שכתב ביניהם רוצה לומר בין הכל אם כן יש לומר גם דעת השולחן ערוך דהמחיצות מצטרפין לארבע וכן פסק הרשב"א בספר עבודת הקודש דף ט' אלא שמחלק דוקא בכותלין בריאין שאם רצה לכסותו מלהשתמש עליו מכסה ומשתמש אבל חלושין מלקבל כיסוי הראוי להשתמש עליו אין מצטרפין, ולפי זה נראה לי דמה שכתבו הרמב"ם והשולחן ערוך סעיף י"ט מיירי בתלושין ותדע שהרי הרשב"א בדף י' כתב נמי אם אין חללו רחב ארבע הרי זה מקום פטור אלא על כרחך מיירי בתלושין, ועל פי זה יש לתרץ קושיות הט"ז מפרק הזורק דף צ"ט, גם דברי רש"י מתורצים בזה ודו"ק:

[ד] רוחב ארבע וכו'. לא ידעתי למה השמיט הלבוש מה שכתב רמ"א דיש אומרים דבעינן ארבע על ארבע והן ואלכסון כמו שכתב סימן שמ"ט (מלבושי יום טוב). ולעניות דעתי יפה עשה הלבוש שהשמיט כי מבואר מפירוש רש"י בעירובין דף נ"א דדוקא בסימן שמ"ט במעביר ברשות הרבים דליכא למיתב פיאות הוא דבעיא הן ואלכסונן אבל הכא בארבע ד' על ד' סגיא וכן משמע בספר עבודת הקודש דף י"ד ע"ב ורבינו ירוחם דף ע"א ובמגיד פרק י"ד הלכה ו' וכן משמע ברמב"ם פרק י"ב וטור וסתימת הפוסקים:

[ה] [לבוש] אם מוקף לדירה וכו'. פירוש לענין טילטול אבל רשות הרבים דאורייתא הוא אפילו אינו מוקף לדירה עיין סימן שמ"ו:

[ו] [לבוש] נעולים וכו'. לשון כשיש בו כדרך שבעיר כל דיני רשות הרבים סעיף ז' וגם דוקא ששתי דלתות מכוונים זה כנגד זה דאם לא כן אפילו פתוחות בלילה כתב בית יוסף דהוי רשות היחיד:

[ז] וכן תל וכו'. תל שהוא משופע והוא מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ארבע אמות הוי רשות היחיד ואם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך חמישה אמות הוי רשות הרבים. נעץ קנה גובה עשרה ברשות הרבים ובראשו טרסקל רחב ארבע לא אמרינן גוד אחית מחיצתא דהוה ליה מחיצה שהגדיים בוקעים בה אבל אם הטרסקל עצמה גבוה עשרה ורחב ארבע גם מה שתחתיו הוי רשות היחיד. עמוד גבוה עשרה ורחב ארבע ואין בעיקרו ארבע אפילו ליכא בקיעת גדיים לא הוי תחתון רשות היחיד אלא על גביו (מגן אברהם), וזה לשון עבודת הקודש דף ט' אם יש בקצר שלו רחב ג' הרי זה נדון לרשות היחיד דכל שהקצר שלו עבה בזה אומרים גוד אחית המחיצות, עד כאן, וכן כתב המגיד פרק י"ד:

[ח] חורים וכו'. ואפילו הם למטה מעשרה ומה שכתבו התוס' דלמטה מעשרה שייך לרשות הרבים היינו לפי הסלקא דעתה כנזכר לעיל דלא כעולת שבת (מגן אברהם), וכן מצאתי בספר עבודת הקודש לרשב"א זה לשונו אף שהן למטה מעשרה ואין רחבו ארבע על ארבע עד כאן לשונו. שוב מצאתי ברבינו ירוחם דף ע"א שכתב בשם תוס' דאם החורים מעבר לעבר שבכותל דהיינו נגד רשות היחיד ונגד רשות הרבים אם הוא למטה מעשרה דינם כחורים שברשות הרבים למעלה מעשרה הם כרשות היחיד, עד כאן, ולמגן אברהם ועולת שבת אשתמיט כל זה ועיין סימן שנ"ג ס"ק ה':

[ט] [לבוש] ואינם כלפי פנים וכו'. משמע דאם הם גם כלפי פנים הם כרשות היחיד אף שהם גם כלפי חוץ ועיין מה שכתבתי בס"ק הקודם וצריך עיון:

[י] עד לרקיע וכו'. ואם נעץ קנה ואפילו מאה אמה הוי על גביו רשות היחיד:

[יא] ואפילו כלי וכו'. פירוש אפילו עמוד ברשות הרבים וכן עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע דהוי כרשות היחיד ועולה עד לרקיע אף שאין לו מחיצות ניכרת למעלה (עבודת הקודש), ואפילו נעץ בראשו יתד או יתדות בין גבוהין ג' בין אין גבוהין ג' לעולם הוי רשות היחיד, וכן פסק הב"ח וכן הסכימו הפוסקים במגיד שם ודלא כעולת שבת סוף סימן זה, וכלי שאין גבוה עשרה הוי כמו רשות הרבים דאין כרמלית בכלים אם לא שמחובר לקרקע (תוס' דף י"א):

[יב] אם יש לרבע בו וכו'. ולהצטרף הדפנות עיין ס"ק ג':

[יג] משער לשער וכו'. פירוש מכוונים זה כנגד זה. כתב הט"ז אם דלת אחד נעול בלילה מבטל גם כן רשות הרבים כיון דלא הוי מפולש:

[יד] ויש אומרים וכו'. שיירי כנסת הגדולה וים של שלמה ומשאת בנימין סימן צ"ב הסכימו לסברא ראשונה דאף שאין ששים רבוא עוברין הוי רשות הרבים ודעת מגן אברהם וט"ז להקל וכן פסק בתשובת ר' יום טוב צהלון סימן רנ"א, מיהו במקום שיש עוד צד להקל משמע דלכל הפוסקים הנזכרים לעיל יש לסמוך על סברא אחרונה, ומה שהניח הט"ז בתימא מסימן של"ד בבית יוסף עיין שם, ולא קשה מידי דמטעם ראשון שמתיירא להוציא כתב בית יוסף כן וקיצרתי מדברות ויערות מחלק הב"ח אם דרכים מפולשים להם הוי רשות הרבים ואם לאו הוי כרמלית:

[טו] שאם ארכן וכו'. זה לשון בית יוסף ממגיד ומתקצרין וכו' הוי רשות הרבים לפיכך מבואות המפולשים לרשות הרבים וארכן לאורך רשות הרבים אף שאין ברחבן ט"ז הוי רשות הרבים הא אם ארכן מפולש לרחב לרשות הרבים אין זה רשות הרבים, עד כאן, ומשמע לי דהכי קאמר דאם רחבה ט"ז רק שמתקצרין הוי רשות הרבים אף שאין ארכן לאורך רשות הרבים, אך במבואות המפולשין שאין בכל רחבן ט"ז יש חילוק וצריך עיון גם על השולחן ערוך:

[טז] ורבים מכתפין וכו'. אבל כשאין מכתפין עליו אף על גב דראוי לכתף עליו לא הוי רשות הרבים (בית יוסף ראב"ד ומגן אברהם), וליתא דהא סיים בית יוסף בשם המגיד דרשב"א כתב דראוי לחוש לרמב"ם וכן ראיתי בספר עבודת הקודש דף ט' ומסיים לפיכך אסור לטלטל ממנו לרשות הרבים ואפילו לכרמלית ומהם עליו, עד כאן, וכן דעת שלטי גיבורים דף צ"ט:

[יז] ויש מי שאומר וכו'. ונראה לי עיקר כרמב"ם בעל סברא ראשונה שכן ראיתי בעבודת הקודש שם ור"ן וכלבו ודלא כב"ח סוף סימן שנ"ב:

[יח] היא רשות היחיד וכו'. אפילו מלאה מים או שאר דברים מסתכל בתוכו ונראין המחיצות אבל מלאה פירות אפילו דעתו לפנותן אינו רשות היחיד דאין המחיצות ניכרות:

[יט] שתהא רחבה ארבע וכו'. ואם לאו הוא מקום פטור ואפילו עמוקה עשרים אמה (עבודת הקודש דף ט'):

[כ] כגון ים וכו'. רקק מים ברשות הרבים ורשות הרבים מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה בין שהיא רחב אפילו ז' אמות בין שלא היה רחב ד' טפחים ורוב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוכו הוי רשות הרבים והוא הדין דף המונח עליו ואם עמוקה עשרה ורחבה ארבע הוי כרמלית כמו ים (רמב"ם סוף פרק י"ד), וכן משמע בשבת דף ק' דקאמר דלא הוי ד' מיפסעי פסעי ליה ומה שפירש רש"י איכא טובא וכו' מכל מקום לא הוי רובא כן נראה לי ברור, ומגן אברהם משוה מחלוקת בין רש"י לרמב"ם לחינם:

[כא] שלפני עמודים וכו'. אבל בין העמודים ברשות הרבים אפילו אין רחבו י"ג אמה ושליש כיון שרבים בוקעים בו מה שאין כן במבוי שכתב סעיף ט' כן כתב מגן אברהם ודלא כעולת שבת ונראה דדמי לסעיף ח':

[כב] [לבוש] דגבוהות עשרה וכו'. משמע דאם אין גבוהין עשרה עם הקירוי בעינן שיהא החקוק סמוך לכותל פחות משלושה טפחים (מגן אברהם), וצריך עיון בר"ן פרק קמא דשבת לכאורה דמצטרפין עיין שם, ודוחק גדול לפרש דמה שכתב וקיימא לן הכי וכו' חזר וקאי למעלה אסוכה עיין שם ודו"ק, ובתוס' דף ז' לא כתב כן, גם צריך עיון לחשוב הקירוי למחיצה לטלטל בתוכו ויותר היה נראה לי לפרש דברי הרא"ש דאף שאין מצטרפין שפת החקק, מכל מקום חשבינן המחיצה בחוץ מלמטה נגד תוך החקק וצריך עיון:

[כג] [לבוש] והא דאמרינן וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הרא"ש וצריך עיון דבעבודת הקודש דף ט"ו ע"ב כתב דף שלפני החלון היוצא לרשות הרבים ורחב ארבע ולמעלה מעשרה אפילו רחוק מן החלון שלושה טפחים משתמש עליו שאין רשות הרבים וכרמלית תופסין למעלה מעשרה, עד כאן, ועיין סימן שנ"ג ס"ק ה':

[כד] [לבוש] כפי מידותיהן וכו'. ואם אין גבוהין שלושה מארץ הוא ככרמלית (עבודת הקודש):

[כה] גדר וכו'. פירוש דין כרמלית, ומה שכתב ואין תופסת וכו' מיירי באין רחב ארבע דמכל מקום פחות מעשרה הוי כרמלית דמצא מין את מינו כמו בור עמוק דאילו רחב ארבע למעלה מעשרה הוי רשות היחיד, וליש חולקים בסוף סימן זה צריך לומר דמיירי הכא ברחב ארבע ולמעלה מעשרה דלא הוי רשות היחיד היינו בדבר שאינו מכוין כגון פני כותל או קולט מן האויר:

[כו] משלושה ולמעלה וכו'. משמע אף שגבוה תשעה, וצריך לומר דמיירי באין ראוין לכתף עליו עיין סעיף י':

[כז] ויש חולקין וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע בבית יוסף ומשולחן ערוך וכן משמע סוף סימן שמ"ו:

א) [סעיף א'] ארבע רשיות לשבת וכו' הוצאה והכנסה מרשות לרשות (היינו מרה"ר לרה"י או מרה"י לרה"ר) מלאכה מאבות מלאכות היא. ואעפ"י שדבר זה עם כל גופי התורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עיד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה. וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברה"ר מתחלת ד' לסוף ד' הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב. הרמב"ם פי"ב דין ח' וחילוק רשיות איזו דאורייתא ואיזו דרבנן כתבם הש"ע לקמן רסי' שמ"ו יעו"ש והטעם בסוד כי המוציא מרה"י לרה"ר גורם להמשיך ניצוצי קדושה שכבר הובררו אל בחי' הקלי' שהם רה"ר והמכנים מרה"ר לרה"י כביכול גורם שהשכינה תרד בשבת אל מקום הקלי' שהם רה"ר ותברר מהם להעלותם למעלה לרה"י וזהו פגם גדול כמבואר בע"ח שי"א סוף פ"ז יעו"ש:

ב) שם. ארבע רשיות לשבת וכו' והא דלא קתני ה' רשיות דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הזורק מרה"ר לתוכו או איפכא חייב ואין מטלטלין בו אלא בד"א. י"ל דההיא הה"י גמור אלא לענין דאין מטלטלין בו אלא בד"א עשאוה ככרמלית והרי כבר שנה רה"י וכרמלית ולהכי נמי לא תני חצר שלא עירבו. תו' שבת ו' ע"א:

ג) שם. וכרמלית. בירושלמי בריש שבת תני ר' חייא כרמל רך ומל לא לח ולא יבש אלא בינוני ה"נ כרמלית אינו לא כרה"י ולא כרה"ר. תו' שם. ורש"י פי' (שבת ג' ע"ב) כרמלית לשון יערו וכרמלו (ישעיה יו"ד) שאינו לא הילוך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י. והרמב"ם פ"א דשבת בפי' המשנה כתב כרמלית כאשה אלמנה שאינה בתולה ולא בעולת בעל ויהיה אמתת השם כארמלית. וכ"כ הר"ן שם:

ד) [סעיף ב'] איזה רה"י מקום המוקף מחיצות וכו' היינו ד' מחיצות או' ג' מחיצות וברביעית לחי או קורה ואז הוי רה"י גמורה שמותר לטלטל בתוכה אפי' מדרבנן אבל אם יש בה רק ג' מחיצות וברביעית לא יש לא לחי ולא קורה לדעת הרמב"ם פי"ד דין ד' הוי כרמלית אבל לדעת שאר פו' הוי רה"י והזורק מרה"ר לתוכה חייב כמבואר בב"י יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז ולקמן רסי' שס"ג:

ה) שם. מקום המוקף מחיצות וכו' משמע מדברי הפו' דכשיש שני מחיצות ולחי הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה וכ"כ הרא"ש פ"ק דסוכה. ואם עושה ד' דיומדין בד' זויות כמו פסי ביראות (היינו כל דיומד גבהו עשרה טפחים ורחבו שני אמות אמה מצד זה ואמה מצד זה ובין דיומד לדיומד לא יהיה יותר מי"ג אמות ושליש. מחה"ש) הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף ך' תל שהוא משופע והוא מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ד"א הוי רה"י ואם מתלקט גובה יו"ד מתוך הלוך ה' אמות ניחא תשמישתיה והוי רה"ר אם עומד שם. נעץ קנה גבוה יו"ד ברה"ר ובראשו טרסקל (סל) רחב ד' לא אמרינן גוד אחית מחיצתיה דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה (ר"ל ואינה מחיצה) אבל הטרסקל עצמו אם גבוה יו"ד ורחב ד' הוי רה"י (כן הגיה תו"ש ומחה"ש) הגם מה שתחתיו הוי רה"ר. עמוד גבוה יו"ד ורחב ד' ואין בעיקרו ד' אפי' ליכא בקיעת גדיים (שאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו שאיני אלא מעט, רש"י) לא הוי תחתיו רה"י אלא על גביו תו' שבת צ"ט. מ"א סק"א ר"ז ואם עיקרו של העמוד רוחב ג' אף תחתיו רה"י א"ר או' ה' ביאורי הגר"א. והוא מתו' שבת ק"ב ע"ש והיינו אם אין ברוחב ראש העמוד כ"א ד' אבל אם יש ברוחב ראשו ג"ט יותר מעיקרו לא הוי תחתיו רה"י משים דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה ואינה מחיצה.

ו) שם גבוהות עשרה טפחים וכו' לאפוקי דאם הם פחותים מעשרה טפחים אפי' התוך רחב הרבה לאו רה"י הוא. עו"ש או' ב':

ז) שם. מחיצות גבוהות וכו' ופרוץ כעומד שרי כדלקמן סי' שס"ב סעי' ט' יעו"ש:

ח) שם ויש בו ארבעה טפחים וכו' דהכי אגמרינן הלכתה למשה מסיני דבפחות לא הוי רשות בפ"ע ובד' ויותר הוי רה"י. לבוש:

ט) שם. ויש בו ארבעה טפחים וכו' הט"ז סק"ב נסתפק אי עובי המחיצות מצטרף לד' טפחים והב"ח והמ"א סק"א פשיטא להו דאינו מצטרף והמו"ק דחה דבריהם וכתב דהוא מפורש בדברי הראשונים דאם המחיצות בריאות להשתמש עליהן ע"י הנחתי דף עליהן מצטרפין יעו"ש. והביאו מחב"ר או' א' וכ"כ א"ר או' ג' וכתב דכ"ה דעת הש"ע ומ"ש בסעי' י"ט דמשמע דאין מצטרפין מיירי בחלושין יעו"ש. אמנם החמ"מ או' א' כתב דדוקא ע"ג דאם מניח עליה מידו ומשתמש ביה הוי רה"י אבל לשוויי רה"י תוך החלל גופיה להתחייב המוציא מרה"ר לתוכו או מתוכו לרה"ר אז ודאי בעינן שיהיה במקום המוקף ד' על ד' לבד עובי המחיצות יעו"ש. וכ"כ באבן העוזר. תו"ש או' ג' מש"ז או' ב' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' י"א:

י) שם. או יותר. אפי' כמה מילין אם הוקף לדירה ואם לא הוקף לדירה מדאורייתא הוי רה"י ומדרבנן הוי כרמלית אם הוא יותר מבית סאתים כמבואר לקמן סי' שמ"ו סעי' ג' ורס"י שנ"ח יעו"ש:

יא) שם. וכן חריץ עמוק עשרה וכו' ואעפ"י שהוא עומד ברה"ר אם יש בו שיעור זה הוי רה"י כמ"ש לקמן סעי' י"א אבל אם אינו עמוק עשרה הוי כרמלית ואם עמוק יו"ד ואינו רחב ד' הוי מקום פטור וה"ה בתל אם אינו גבוה יו"ד הוי כרמלית ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור כמבואר לקמן סעי' י"ד וי"ט יעו"ש:

יב) שם. וכן תל גבוה עשרה וכו' משום דאמרינן מד' צדדין גוד (פי' חתוך מלשון גודו אילנא) אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' ב"י. וזהו דבר שהוא הלכה למשה מסיני. לבוש.

יג) שם הגה. י"א דבעינן באלו ד' על ד' הן ואלכסונן וכו' פי' דהם מפרשים בכל מקום דאמרינן שצריך ד"א פירוש אלכסון של ד"א והרי הוא ה' אמות ושלשה חומשין לפי השיעור דק"ל דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. עו"ש או' ב' אמנם הלבוש השמיט דברי הגה הנז' וכתב א"ר או' ד' דיפה עשה שהשמיטו כי מבואר מפרש"י בעירובין דף כ"א דדוקא בסי' שמ"ט במעביר ברה"ר דליכא למיתב פיאות הוא דבעינן הן ואלכסונן אבל הכא בד"א סגי וכתב שכ"מ מכמה פו' יעו"ש. וכ"כ הר"ז בקו"א או' א' וכ"פ בביאורי הגר"א.

יד) [סעיף ג'] על גביהם רה"י וכו' דכיון שהם עושים ע"י היקף שלהם את הקרקע המוקפת רה"י שהיה כרמלית קודם לזה קל וחומר שהם עצמם יהיו רה"י. ט"ז סק"ג. והוא מהגמ'.

טו) שם. על גביהם רה"י וכו' מכאן יש ללמוד היתר טלטול בתוך החומה שלעיר וכ"כ מדאמרינן בגמ' (פסחים פ"ה ע"ב) החלונות ועובי החומה כלפנים כס"א או' ב'.

טז) [סעיף ד'] חורין שבכתלי רה"י וכו' היינו אפי' אם הם מפולשים מעבר לעבר לרה"ר דינם כרה"י. עו"ש או' ד' תו"ש אר ז' ר"ז אר ח' ח"א כלל מ"ז או ז' וכתב המ"א סק"ב דאפי' הם למטה מעשרה טפחים דינם כרה"י ומ"ש התר (שבת ז' ע"ב) דלמטה מיו"ד שייך לר"ה היינו לפי הס"ד ודלא כעו"ש עכ"ל והביאו התו"ש והר"ז שם. וכ"כ א"ר או' ח' בשם ס' עה"ק לרשב"א. אמנם בשם, רי"ו כתב דאם החורים מעבר לעבר שבתוכל דהיינו נגד רה"י ונגד רה"ר אם הוא למטה מיו"ד דינה כחורים שברה"ר למעלה מיו"ד הם כרה"י וכתב דלמ"א ועו"ש אשתמיט כל זה יעו"ש. וכן הרב נתיב חיים השיג על המ"א בזה וכתב דלמטה מיו"ד לא הוי רה"י יעו"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א. וכ"כ השש"א וגם כתב דמ"ש הא"ר דהרשב"א חולק ליתא דהרשב"א מיירי באין פתוחין אלא לרה"י יעו"ש ועיין באו' שאח"ז.

טוב) שם הגה. ואם הם כלפי חוץ וכו' נידונין לפי גבהן ורחבן וכו' והיינו אם יש בהם ד' על ד' וגבוהין יו"ד רה"י ואם יש בהם ד' על ד' ואין בגבהן יו"ד הוי כרמלית ואם אין בהם ד' על ד' הוי מקום פטור ואפי' גבוהין י"ט ובלבד שיהו גבוהין מן הארץ שלשה שאם אין גבוהין ג' הוי כלבוד וכרה"ר חשיבי טור לבוש סעי' י"ג תו"ש או' ח' ואו' כ"ו ועיין לקמן סעי' י"ג.

חי) שם בהגה. ואם הם כלפי חוץ וכו' ואם היו אותם חורים בין ב' חצירות הרי הוא באויר ששתי רשיות שולטין בו ואסור לכל אחד מהם להשתמש בו אם לא עירבו. פת"ע או' ו'.

יט) אילן גבוה יו"ד ורחב ד' וכלכלה תלויה בו ושוה לגבי אילן הוי הכלכלה חורי רה"י ואף בשולי הכלכלה שעמוק יותר מג' הוי רה"י ואף דגדיים בוקעים תחת הכלכלה דבחורי רה"י אין לחוש אם גדיים בוקעים בו עירובין ל"ג ע"א ותו' שם. הגרע"א. פת"ע שם. ועיין לעיל סי' של"ו סעי י"ג ובדברינו לשם או' ח"פ:

ך) [סעיף ה'] אויר רה"י וכו' ואם נעץ קנה ברה"י ע"ג הוי רה"י. מ"א סק"ג. ור"ל דאם זרק מרה"ר ונח ע"ג אותו קנה חייב. ואע"ג דלא נח ע"ג מקום ד' אמרינן רה"י כמאן דמלא דמי וכאלו נח ע"ג מקום ד' כ"כ הת"ו (שבח ח' ע"א ד"ה אמר אביי) וכ"פ הרמב"ם פי"ד דין י"ז. וכ"כ שם המ"מ דברה"י אע"ג דבעינן עקירה מע"ג מקום ד' הנחה ע"ג כל שהוא הוי הנחה יעו"ש. והב"ד המחה"ש. וכ"כ הער"ה או' א' מיהו הא"א או' ג' הניח בצ"ע דאפשר דאינו חייב הזורק ע"ג מרה"ר כיון דאין ברחבו ד' יעו"ש אמנם מסתמיות דברי האחרונים משמע דחייב כדברי פו' הנ"ז ועיין לקמן סי' שמ"ו או' ח"י:

כא) שם. הוא רה"י וכו' וכל מה שברה"י נידון כרה"י בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר שכן דרך לבנות ברה"י עליות זו למעלה מזו קטנים וגדולים ב"י סוף הסי' לבוש. ר"ז או' ט':

כב) [סעיף ו'] אפי' כלי וכו' פי' אפי' עומד ברה"ר. וכן עמוד ברה"ר גבוה יו"ד ורחב ד' דהוי כרה"י עולה עד לרקיע אף שאין לו מחיצות ניכרות למעלה (עה"ק) ואפי' נעץ בראשו יתד או' יתדות בין גבוהין ג' בין אין גבוהין ג' לעולם הוי רה"י וכ"פ הב"ח. וכן הסכימו הפו' במגיד שם ודלא כעו"ש ססי' זה. א"ר או' י"א:

כג) שם. אפי' כלי וכו' וכלי שאין גבוה יו"ד העומד ברה"ר אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו רה"ר דאין כרמלית בכלים (רש"י שבת ח') אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית. ת"ו דף י"א. מ"א סק"ד. א"ר שם. תו"ש או' יו"ד ואם הכלי עומד בכרמלית הרי הוא כרמלית תו"ש שם:

כד) וכתב באבן העוזר דמדאורייתא כלי העומד ברה"ר הוי מקום פטור אך דרבנן לא גזור למהוי כרמלית בכלי אבל ודאי מה"ת לא גרע מקוצים וצואה כמ"ש סעי' יו"ד דכל הדברים מבטלין מתורת רה"ר כל שגבוה ג' ולא גרע כלים מהם ויצא מזה לדינא דשרי להוציא חפץ מרה"י ולהניחו ע"ג כלי העומד בכרמלית לפני פתח רה"י בין שהכלי רחב ד' בין שאין רחב ד' אבל צריך שלא יהא גבוה י' אבל כשגבוה י' אם הוא רחב ד' הוי רה"י עכ"ד ומיהו עיין א"א או' ד' וישי"ע או' א' ור"ז או' יו"ד שמצדדין בזה אם הכלי עומד ברה"ר ואינו גבוה יו"ד אי הוי רה"ר או מקום פטור יעו"ש וכ"כ ח"א כלל מ"ט או' ח' דהוי רה"ר יעו"ש וע"כ יש להחמיר:

כה) שם. אם יש בו לרבע ד' וכו' וכוורת עגול צ"ל ששה כדי לרבע ד' על ד' רש"י שבת ח' ע"א יעו"ש. וכותלי הכלי אם מצטרפין לרוחב ד' עיין לעיל או' ט' אבל שולי הכלי מצטרפין לגובה יו"ד. כ"כ הת"ו שם:

כו) שם הוי רה"י. בתוכו ועל גבו עד לרקיע. ר"ז או' יו"ד ונעץ קנה נוהג גם בכלי. א"א או' ד' ועיין לעיל או' ך':

כז) שם הוי רה"י. ואפי' עומד באויר כעגלה העומדת על גלגלים וכן בכלים העשויים בכפרים לייבש הגבינות ותלוי על עץ גבוה אעפ"י שתחתיו רה"ר מ"מ בתוך הכלי ועל גביו הוי רה"י. ח"א כלל מ"ז או' ו':

כח) [סעיף ז'] איזה רה"ר רחובות וכו' כדתניא פ"ק דשבת (ו' ע"א) ואיזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין ופרש"י סרטיא מסילה שהולכין בה מעיר לעיר פלטיא רחבה של עיר ששם מתקבצים לסחורה ומבואות של עיר רחבים ט"ז אמה המפולשים משני ראשיהם לפלטיא עכ"ל ומביאו ב"י. ועיין לקמן או' ל"ה

כט) שם רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה טור. לבוש. ר"ז או' י"א. ור"ל לאפוקי רחבן או ארכן פחות מט"ז דאינו רה"ר לכ"ע אבל אם הם ארוכים הרבה ורחבן כנז' פשיטא דהוי רה"ר כמבואר לקמן

ל) שם. הרחבים ט"ז אמה. דילפינן לה ממשכן דמקום הילוך העגלות היה ט"ז אמה כדאיתא בשבת צ"ט ע"א ועיין בפירש"י שם וע"כ אם היה פחות מזה הוי כרמלית. ואלו האמות אומדין באמה בת ששה טפחים מצומצמות כמ"ש בעירובין דף ג' בסופו ופסקו הרמב"ם סוף פי"ז יעו"ש.

לא) שם ואינם מקורים. אבל אם הם מקורים לאו רה"ר הם לפי שאינו דומה לדגלי מדבר. ב"י בשם הה"מ. ורה"ר המקורה הרי הוא כרמלית כמ"ש לקמן סעי' י"ד:

לב) שם אם הם מפולשים משער לשער פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין רה"ר. מ"א סק"ו. תו"ש או' י"ג ר"ז או' י"א ואם יש חילוק בזה בין עיר של יחיד לעיר של רבים עיין לקמן סי' שצ"ב:

לג) שם הגה ואין דלתותיו נעולות בלילה. כ"כ הטור. וכן סתם הש"ע לקמן סי' שס"ד סעי' ב' אלא שהביא שם דעת י"א שיהיו ראויות לנעול יעו"ש:

לד) שם בהגה ואין דלתותיו נעולות וכו' ואם דלת אחד נעול מבטל ג"כ רה"ר כיון דלא הוי מפולש. ט"ז סק"ח וכ"כ המ"מ (פי"ז דין יו"ד) בשם הרשב"א וכ"מ בתו' עירובין ו' ע"ב ד"ה והאמר רבה בשם ר"י יעו"ש אבל לפירש"י שם בעינן ב' דלתות נעולות דדלת אחד לא חשיב כמחיצה גמורה ולכן בעינן ברביעית נמי דלת וכ"מ בהרי"פ והרא"ש כמ"ש המ"א סי' שס"ד סק"ב יעו"ש. וכן התו"ש בסי' זה או' י"ד השיג על הט"ז וכתב דנעלם ממנו דברי השו"ע בסי' שס"ד דדלת אחד לא מקרי מחיצה יעו"ש וכ"כ הר"ז בסי' שס"ד או' ד' ח"א כלל מ"ט או' א' ועיין עוד לקמן סי' שס"ד או' י"ב:

לה) שם בהגה. ואין דלתותיו נעולות וכו' ופלטיא אפי' דלתות המדינה נעולות בלילה תורת רה"ר עלוה הרשב"א בס' עה"ק וכתב עליו ח"צ בתשו' סי' ל"ז שזה דעת ר' אפרים שהוזכר בס' המאור וסברא נכונה היא יעו"ש. אבל בס' הבתים כ"י הביא סברת הרשב"א הנז' וכתב עלה ויש מי שאומר דכל עיר שיש לה חומה ודלתותיה נעולות כל מה שבתוכה יצא מדין רה"ר וזה נראה עיקר עכ"ל. ברכ"י או' א' ובשיו"ב או' ב':

לו) שם. בהגה. ואין דלתותיה נעולות וכו' אבל אם ננעלות אמרינן בערובין ק"א דהוי כרמלית ולאו דוקא כרמלית אלא דהוי כחצר שלא עירבו דדינא כרמלית. שש"א וכ"מ מפירש"י שם. ועיין עוד לקמן סי שס"ד או' י"ד:

לז) שם. וי"א שכל שאין ס' רבוא וכו' ולפי הכלל המסור בידינו דסברא העיקרית כותבה בסתם נראה לי דס"ל כהרמב"ם ז"ל דאעפ"י שאין ס' רבוא בוקעין בו הוי רה"ר. וגם משאת בנימין בסי' צ"ב כתב דמי יקל ראשו כנגד המחמירין ואפי' המקילין לא סמכו לעשות מעשה ע"כ שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכ"כ התו"ש או' מ"ו דדעת הש"ע להלכה כסברא ראשונה שכתב בסתם ומ"ש הש"ע בסי' ש"ג סעי' ח"י דלדידן רה"ר שלנו דינו ככרמלית בשם י"א כ"כ וליה לא ס"ל ומ"ש המ"א בכאן סק"ז על דעת הי"א דכ"פ בש"ע סי' ש"ג וגם בסי' י"ג סק"ו כתב ג"כ הכי ליתא יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ב' ובספרו מחב"ר או' ה' יעו"ש, וכבר הארכנו קצת בזה לעיל סי' י"ג או' ז' קחנו משם. מיהו במקום שיש עוד צד להקל משמע דלכל אפו' הנ"ל יש לסמוך על סברא אחרונה. א"ר או' י"ד.

לח) וכתב הט"ז סק"ו דבפי העולם מורגל עכשיו שאין לנו רה"ר והוא כדעת הי"א והם רבים וכו' וע"כ המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות במה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילין עכ"ל, וכ"כ הר"ז או' י"א דע"פ דברי י"א הללו נתפשט המנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) להקל ולומר שאין לנו עכשיו רה"ר גמורה ואין למחות בידם שיש להם ע"מ שיסמוכו וכל יר"ש יחמיר לעצמו עכ"ל וכ"כ ח"א כלל מ"ט או' י"ג. מיהו אם ימצא איזה מקום שרחב ט"ז אמה ועוברים בו ס' ריבוא בכל יום פשיטא דהוי רה"ר לכ"ע גם בזה"ז. ועיין לקמן סי' שס"ב או' פ"ב:

לט) שם. וי"א שכל שאין ס' רבוא וכו' דלא דמי לדגלי מדבר. רש"י עירובין נ"ט ע"א ומביאו ב"י ואע"ג דהיו שם ג"כ נשים וטף וערב רב י"ל דלא גמרינן ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספר, תו' עירובין ו' ע"א. ועין בא"א מהגה"ק שכתב דלכאורה י"ל דבעינן ס' רבוא ישראל דוקא אבל משמעות הש"ס והפו' אינו כן יעו"ש. א"ח או' ח':

מ) שם. עוברים בו בכל יום וכו' וכ"כ הלבוש. ר"ז או' י"א:

מא) [סעיף ח'] ומתקצרין בקצתן ואין בהם ט"ז אמה. כ"ה הלשון בב"י ובהמ"מ פי"ד דין א' וכ"כ הלבוש ר"ז או' י"ב. ח"א כלל מ"ט או' ג' ועיין בביאורי הגר"א ודו"ק:

מב) שם. ומתקצרין בקצתן וכו' ומטעם זה כתב הרשב"א דמבואות המפולשים לרה"ר (משני ראשיהם. ר"ז) ואורכן לאורך רה"ר אעפ"י שאין ברחבן ט"ז אמה הרי הם רה"ר דהאי נמי כמבוי שנתקצר הוא. ומביאו המ"מ שם. תו"ש או' ט"ז. ר"ז שם. ח"א שם. ומשמע אפי' אין ברחבן י"ג אמות ושליש אבל לפי דיעה שבסעי' שאח"ז דבעי י"ג אמות ושליש נראה דה"ה לכאן אלא די"א דשם איירי אעפ"י שמפולשים לרוחב רה"ר כמ"ש לקמן או' מ"ט יעו"ש. ועיין או' מ"ה ודוק:

מג) שם. ואין בהם ט"ז אמה וכו' שאי אפשר לרה"ר להתלקט במלקט, המ"מ שם בשם הרשב"א ומביאו ב"י:

מד) שם. י"א שאם ארכן לאורך רה"ר וכו' הא דכתב זה הש"ע בלשון י"א לפי שכתב המ"מ שם על דברי הרשב"א הלזו דסברא זו כשארכן לאורך רה"ר הרי הן כמוהו אעפ"י שאין ברחבן ט"ז אמה היא סברת התו' ואינה מוכרחת בגמ' יעו"ש ומביאו ב"י:

מה) שם. שאם ארכן לאורך רה"ר וכו' אבל אם היה ארכן מפולש לרוחב רה"ר אין זה רה"ר, מ"מ שם בשם הרשב"א ומביאו ב"י. ר"ז שם. ח"א שם ור"ל כשבני רה"ר צריכין לעבור מצד זה דרך המבוי עד שיגיעו לצד רה"ר השני זה קרוי לאורך רה"ר אבל אם אפ' לעבור דרך המבוי אלא הולכים כנגד מצד המבוי זה קרוי לרוחב רה"ר כמבואר בת"א שם:

מו) [סעיף ט'] מבואות הרחבים י"ג אמות ושליש וכו' אע"ג דרוחב רה"ר הוא ט"ז אמות כמו שהיה בין העגלות במדבר מ"מ כאן ששני ראשיהם הם לרה"ר הוי זה ג"כ רה"ר. וטעם לשיעור זה הוא כמו שמצינו בפסי ביראות שהיה בין כל פס לפס שיעור זה דהיינו כשיעור שיוכלו לעבור שם שני רבקות של ד' בקר כשפוגעות זו בזו אחת נכנסת ואחת יוצאה דאז ניחא תשמישיה שם כמו ברה"ר וכל בקר הוא אמה ושני שלישים כדאיתא פ' עושין פסין, ט"ז סק"ז:

מז) שם. י"א שהוא רה"ר, כתבו בלשון י"א לפי שכתב ב"י בשם המ"מ כל שאין ברחבו ט"ז אמה הפתוח לרה"ר דהוי כמוהו היא סברת התו' ואינה מוכרחת מן הגמ' כמ"ש לעיל או' מ"ד יעו"ש. וכ"מ מפירש"י שבת ו' ע"א שכתב רחבים ט"ז אמה יעו"ש.

מח) שם. י"א שהוא רה"ר. ולא דמי למבוי המפולש דרסי' שס"ד דכאן מיירי שבני רה"ר בוקעין דרך המבוי מזו לזו, ביאורי הגר"א. וכ"כ ח"א שם. ועוד י"ל דהתם מיירי באין רחבן י"ג אמותו שליש.

מט) שם, י"א שהוא רה"ר. והכא מיירי אעפ"י ששני ראשיהם מפולשים לרוחב רה"ר כיון שיש ברוחבן י"ג אמות ושליש. תו"ש או' י"ז. וכ"כ הר"ז או' י"ב. וכ"כ המש"ז או' ז' דכל שיש הרוב ברוחב המבוי י"ג אמות ושליש אף שמפולש לרוחב רה"ר הוי רה"ר אלא שסיים בצ"ע יעו"ש וכ"מ ממ"ש לעיל באו' הקודם משם הגר"א וח"א דגם הכא איירי במפולש לאורך לרה"ר שבוקעים בו בני רה"ר אבל אם הוא מפולש לרוחב רה"ר לא הוי רה"ר אעפ"י שיש ברוחב המבוי י"ג אמות ושליש ועיין לעיל או' מ"ה ודוק.

נ) [סעיף יוד'] אם אינו גבוה ג' וכו' משום דק"ל כל פחות מג' כלבוד דמי וחשיבי כקרקע ודינה כרה"ר. ב"י ולבוש.

נא) שם. אם אינו גבוה ג' טפחים. ובשיעור טפח אזלינן לפעמים שוחקות ולפעמים עוצבות והכל לחומרא כמ"ש בעירובין ג' ע"ב בסופו ופסקו הרמב"ם סוף פי"ז יעו"ש וג"כ לענין דינין אלו צ"ל דאם אין גבוהין ג"ט היינו עוצבות ואם גבוהין ג"ט עוצבות לא הוי רה"ר מיהו לטלטל ממנו לכרמלית דשמא משערינן בשוחקות ואכתי הוי רה"ר ומזה תשכיל ותבין בכל אופני הדינין הנזכרים כאן והמשכיל יבין. תו"ש או' ח"י.

נב) שם. ואם הוא גבוה ג' וכו' משום דכל שהוא גבוה מג' ועד ט' לא מדרס דרסי ליה ולא כתופי מכתפי עליה. שבת ח' ע"א ומביאו ב"י. וע"כ נתנו עליו חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו לרה"ר או לרה"י ולא להכניס מהם לתוכו כמ"ש לקמן רס"י שמ"ו

נג) שם. אם הוא רחב ד' על ד' הוי כרמלית. משום דק"ל דאין כרמלית פחות מד' על ד'. ב"י. עו"ש או' ח'.

נד) שם. ואם אינו ד' על ד' וכו' ואפי' היה ארכו אלף מיל ורחבו פחות שעורה מארבעה וגובהו מג' ולמעלה ה"ז מקום פטור. הרמב"ם פי"ד דין ז' ועיין לקמן סעי' י"ט. ואם הוא עגול או משולש כתב שם המ"מ שצריך שיהא אפשר לרבע בו ד' על ד' ואם לאו אעפ"י שיש בו בתשבורת יותר מכאן אינו רה"י וסיים וכ"מ מדברי הרמב"ם שהזכיר עמוד רחב ד' אם הוא עגול ר"ל שיש באלכסונו חמשה ושלש חומשין כדי לרבע בו ד' על ד' ד' ואם הוא מרובע כבר יש באכלסונו כן יעו"ש ומביאו ב"י.

הנ) שם. ואם הוא גבוה ט' טפחים. דבשיעור זה דרך בני אדם לכתף עליו ברה"ר דאינו לא גבוה ולא נמוך רש"י שבת ח' ע"א. אבל בפחות מט' אפי' אם מכתפין עליו אינו כלום מפני שאינו ראוי לכיתוף. ר"ז או' י"ג.

ונ) שם. מצומצמות. לא פחות ולא יותר. הרמב"ם שם דין ח' ב"י

זנ) שם ורבים מכתפין עליו וכו' אבל כשאין מכתפין עלי אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי רה"ר. ב"י בשם הראב"ד. מ"א סק"ח. חו"ש או' י"ט. ר"ז שם. אמנם הא"ר או' ט"ז כתב על דברי מ"א הנז' דליתא דהא סיים ב"י בשם המגיד דרשב"א כתב דראוי לחוש להרמב"ם וכן ראיתי בס' עה"ק (להרשב"א) דף ט' ומסיים לפיכך אסור לטלטל ממנו לרה"ר ואפי' לכרמלית ומהם עליו ע"כ. וכן דעת השה"ג עכ"ל הא"ר. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ד' דלא מסתבר דמרן בב"י יביא מהרשב"א דראוי לחוש אף אם הוא ראוי לכתף ויפסוק להיפך והעיקר דמרן לשון הש"ס נקיט ומסתמא בראוי לכתף מכתפי ולא חש למיעוטא יעו"ש ומ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה בראוי לכתף יש להחמיר כדעת הרשב"א דאין לטלטל ממנו לרה"ר ואפי' לכרמלית וכ"ש לרה"י ולא מהם אל תוכו.

חנ) שם אפי' אינו רחב ארבעה. דכיון דצריך לרבים רה"ר הוא בין רחב בין קצר. רש"י שבת ח' ע"א. וכ"כ הרמב"ם פי"ד דין ח' מיהו המ"מ שם הביא בשם הראב"ד דבעי דוקא רחב ד' יעו"ש והב"ד ב"י. וכתב הברכ"י בשיו"ב או' ה' בשם הרשב"א שכתב דיש לחוש לדבריו יעו"ש. אמנם דעת האחרונים כפסק הש"ע:

נט) שם. ויש מי שאומר וכו' ונ"ל עיקר כהרמב"ם בעל סברא ראשונה שכן ראיתי בעה"ק והר"ן וכלבו ודלא כהב"ח סס"י שנ"ב. א"ר או' י"ז:

ס) שם. אם הוא רחב ד' הוי רה"י. והיינו ד' על ד' כמ"ש סעי ב':

סא) שם. כדי לחוק להשלימו לד'. דחוקקין להשלים לא אמרינן. ב"י לבוש.

סב) שם. כדי לחוק וכו' פי' כגון שזרק בכותל למעלה מעשרה ונחה בחור כל שהוא דלא אמרינן כיון דאיכא מקום גדול שיש כדי לחוק ד' טפחים הרי הוא כאלו אותו מקום רחב ד' קמ"ל דלא אמרינן חוקקין להשלים. עו"ש או' ח' ר"ז או' י"ג:

סג) שם. כדי לחוק וכו' וכן חור שבכותל כלפי רה"ר אינו רחב ד' וכלפי רהי הוא רחב ד' והוי כרה"י מ"מ הזורק לתוכו פטור דלא הוי שיעור מקום ד' עד ד' כיון דק"ל אין חוקקין להשלים. תו' שבת דף ז' מ"א סק"ט ע"פ הגהת יא"פ. ומ"ש התו"ש או' כ"ב להשיג על דברי מ"א הנז' לפי שהיה כתוב אצלו כגון חור שבכותל וכו' וכמ"ש במגינים דפוס ווארשא אבל לפי גירסא שלנו אין שום השגה ועיין מחה"ש ודוק:

סד) [סעיף יא'] אם רחבה ד' הויא כרמלית. ואע"ג דבעמוד מחלק בין אם רבים מכתפין עליו ובכאן בגומא כתב סתם דהוא כרמלית עד י"ט דשאני גומא דאפי' רבים מכתפין שם לאו רה"ר הוא דלא ניחא תשמישתיה ותשמיש ע"י הדחק לאו שמיה תשמיש. וכן מבואר חילוק זה בגמ' עו"ש או' ט' וכ"כ הט"ז סק"ח ומה שמצויין הט"ז על סעי' יו"ד ט"ס הוא כמ"ש היא"פ.

סה) שם. ואם היא עמוקה יו"ד הוי רה"י. ואפי' היא מלאה מים וה"ה דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראין המחיצות אבל מליאה פירות אינה רה"י דאין המחיצות ניכרות ואפי' דעתי לפנותן ורשב"א כתב דוקא במלאות טבל שאין יכול לטלטלן. הרמב"ם פי"ד דין כ"ג ומ"מ שם. ודוקא בור הוי רה"י אבל ים הוי כרמלית כמ"ש סעי' י"ד. מ"א סק"י. א"ר או' מ"י. תו"ש או' כ"ד. ר"ז או' ט"ו. ח"א כלל מ"ז או' ה' ועיין לקמן סי' שע"ב סעי' ט"ז:

סו) שם. הוי רה"י. וכן כשמתלקט עמיך י"ט במשך ד"א הוי רה"י ואפי' היא מלאה מים דמים אין מבטלין מחיצה אבל בשעת הקור שנקרש המים ולא נשאר משפת הקרח גבוה י"ט במשך ד"א בטלו המחיצות דקרח מבטל מחיצות. ח"א שם ועיין מ"א סי' שס"ג סוף ס"ק ל"א ולקמן או' ק"ו:

סז) שם. והוא שתהא רחבה ד' ואם לאו הוי מקום פטור ואפי' עמוקה ך' אמה. א"ר או' י"ט:

סח) [סעיף יב'] רה"ר אינה תופסת וכו' וע"כ הזורק ד"א ברה"ר דבילה שמנה ונדבק בכותל למטה מי"ט חייב למעלה מעשרה פטור. שבת ק' ע"א ומ"מ לכתחלה אסור לעשות כן שמא לא תדבק למעלה מעשרה או שמא תפול לארץ:

סט) שם. אבל למעלה מעשרה הוי מקום פטור. וכרמלית נמי לא הוי דכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה כמ"ש לקמן סעי' ח"י. ב"י לביש. וכולהו שיעורי דאורייתא הלכתא למשה מסיני אגמרינן. לבוש שם.

ע) [סעיף יג'] חורים שבכתלים כלפי רה"ר. והיינו שאין עוברים כלפי פנים לרה"י שאם עוברים מרה"ר לרה"י מעבר לעבר כבר נתבאר לעיל סעי' ד' ועיין בדברינו לשם או' ט"ז:

עא) שם. למעלה משלשה וכו' שאם הם תוך ג' הוי רה"ר ב"י. ועיין לעיל או' ן':

עב) שם. אלא נידונים לפי מדותיהם. כבר כתבנו אותם לעיל או' טו"ב קחנו משם:

עג) [סעיף יד'] איזה הוא כרמלית וכו' כתב הרמב"ם ריש פי"ד דמדברות ויערות הם רה"ר ותמה עליו המ"מ שם דהא מוקמינן לה בפ"ק דשבת (דף ו' ע"ב) דוקא בזמן שהיו ישראל שרוים במדבר אבל בזה"ז אינו מקום הילוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי ולא הוי רה"ר וכו' וכתב דהרשב"א כתב בכלל כרמלית מדברת והיערות יעו"ש והב"ח כתב לישב דברי הרמב"ם דמ"ש דמדברות ויערות הוו רה"ר ר"ל דהיכא דנמצאים באיזה זמן דרכים המפולשים למדברות או ליערות השתא ודאי שכיחי רבים במדבר זה ויער זה וכל המדבר וכל היער נעשה רה"ר דהדבר ידוע דבשיירא ההולכים מסתלקים רבים מן המסילה והולכים במדבר וביער יעו"ש והביאו הברכ"י בשיו"ב או' א' וכתב עליו דהוא דוחק חדא דהכי הו"ל לשנויי הש"ס ועוד דהו"ל להרמב"ם להשמיענו דהמדברות סתמן כרמלית וכתב דבס' הבתים הביא דברי הרמב"ם ואח"כ דברי החולקים וכתב שנראין דבריהם יעו"ש. וכ"כ המאירי דמדברות בזה"ז כרמלית וגדולי המתברים כתבוה בסתם בדין רה"ר ולא יראה כן שהרי הבקעה מצד שאין דריסת רבים לשם קרויה כרמלית עכ"ל והביאו מחב"ר או' ג' ומ"מ אי איכא רבים מצויין עכשיו במדבר תדיר ג"כ הוא בכלל רה"ר וכמ"ש המ"מ שם:

עד) שם. איזו היא כרמלית וכו' ועיין לעיל או' ג' מהו לשון כרמלית יעו"ש. ומן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו לרה"ר או' לרה"י ומהם אל תוכו אלא שחכמים אסרו כמ"ש לקמן רסי' שמ"ו יעו"ש:

עה) שם. כגון ים וה"ה נהר כמ"ש לקמן סעי ח"י ועי"ש:

עו) שם. כגון ים. רקק מים ברה"ר ורה"ר מהלכת בו אם אינה עמוקה יו"ד אעפ"י שאינה רחבה ד' טפחים שמדלגין עליה הוי רה"ר (וה"ה דף המונח עליו) ואם עמוקה יו"ד ורחבה ד' הוי כרמלית כמו ים, הרמב"ם סוף פי"ד. וברש"י שבת ק' ע"ב משמע דלא הוי רה"ר אלא א"כ עוברים בתוכה. מ"א ס"ק י"א. ור"ל דלדעת רש"י לא הוי רה"ר כשמדלגין עליה אלא א"כ הרוב עוברין בתוכה. והא"ר או' ך' כתב דגם דברי רש"י יש לפרשם כהרמב"ם דלא בעי רוב עוברים בתוכה יעו"ש. אבל אין הלשון משמע כן וכ"כ התו"ש או' כ"ז כדברי המ"א. וכ"כ הא"א או' י"א. יעו"ש. וע"כ יש לחוש לדעת רש"י ואין לטלטל מרה"ר לתוכה אם היה ברחבה ד' טפחים אבל אם אין ברחבה ד"ט שרי לטלטל מרה"ר לתוכה בתוך ד"א ממ"נ דלהרמב"ם הוי מטלטל מרה"ר לרה"ר ובתוך ד"א שרי ולרש"י הו"ל מקום פטור כמ"ש סעי' י"ט ושרי לטלטל מרה"ר למקום פטור כמ"ש רסי' שמ"ו ועיין רס"י שמ"ט:

עז) שם. ובקעה. פירש"י שדות הרבה, ומביאו ב"י. והיינו שדות זרועות או קצורות שאינן מוקפות גדר י"ט ר"ז או' ך':

עח) שם. שלפני העמודים וכו' אבל בין העמודים כרה"ר דמי אעפ"י שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי רה"ר כיון שבני רה"ר בוקעין בו וחוץ לבין העמודים רחב ט"ז אמה. כ"כ התו' וכ"פ הרמב"ם פי"ד דין ו' אבל הרשב"א פסק דבין העמודים נמי נידון ככרמלית וכ"פ הרא"ש כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"פ הטור. ודעת הש"ע משמע כדברי הרמב"ם מדהשמיט דבר זה של הטור בש"ע. וכ"כ העו"ש או' י"א. וכתב שם העו"ש דלדברי הש"ע שכתב לעיל בסעי' ט' דבעינן עכ"פ שיהא רחבו י"ג אמות ושליש ה"ה לכאן לבין העמודים ואם לאו לאו רה"ר הוא יעו"ש. אבל המ"א ס"ק י"ב כשב דאפי' אין רחבים י"ג ושליש כיון שרבים בוקעים בהם הם טפלים לרה"ר משא"כ במבוי שכתב סעי' ט' ודלא כעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"א. תו"ש או' כ"ע ר"ז או' כ"א:

עט) שם. והיא רחבה ארבעה וכו' וה"ה לענין אצטוונית כמ"ש בב"י:

פ) שם. והיא רחבה ארבעה וכו' שאם אינה רחבה ד' מקום פטור הוא ואם אינה גבוה ג' רה"ר היא ואם גבוהה יו"ד כיון דרחבה ד' רה"י היא. ב"י:

פא) שם. ועד עשרה ומיירי בשאין רבים מכתפין עליו דאי לאו הכי הו"ל למימר עד תשעה דמתשעה ועד עשרה הו"ל רה"ר לדעת הי"א בסעי' יו"ד. ביאורי הגר"א:

פב) שם. וקרן זוית הסמוכה לרה"ר. פירש"י כגון קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר. ולא ניחא תשמישתיה שאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו. א"נ בית שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת סמוכה לרה"ר והשניה משוכה מרה"ר ולפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדיא בתיך כניסה של זוית האחרת עכ"ל ומביאו ב"י ומ"ש בהג"ה כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות וכו' הוא דעת הרמב"ם פי"ד דין ד' וכ"פ הטור. אלא שהמ"מ כתב שם על דברי הרמב"ם הנז' שמקום שהוקף בג' מחיצות דעת הרבה מהמפרשים שדבר תורה הוא רה"י והזורק לתוכו חייב יעו"ש והביאו ב"י ועיין לעיל או' ד' ואו' ה':

פג) שם בהגה. ואין להם לחי וכו' דאלו היה שם לחי הוי רה"י גמור דלחי משום מחיצה ואלו היה שם קורה דלא הוה מחיצה להרמב"ם אלא משום היכרא מ"מ הוי רה"י לטלטל בתוכו ועכשיו שאין שם לא זה ולא זה שוויה ככרמלית. ב"י ט"ז סק"ט:

פד) שם. ורה"ר שהיא מקורה. לפי שאינו דומה לדגלי מדבר. שבת צ"ח ע"א והביאו ב"י:

פה) שם. ותל שיש בו ד' וכו' דאם אין בו ד' הוי מקום פטור כמ"ש לקמן סעי' י"ט:

פו) [סעיף טו'] בית שאין תוכו עשרה וכו' פי' שאין בגובה חללו יו"ד ועל התקרה הוא גבוה יו"ד גגו כיון דגבוה יו"ד ורחב ד' הוי רה"י תוכו כיון דמוקף מחיצות שאינו גבוה יו"ד הוי כרמלית. ב"י:

פז) שם. ויש בו ד' וכו' דאם אין ברוחב חללו ד' הוי מקום פטור כמ"ש סעי' י"ט ואם עובי המחיצות מצטרפות לרוחב ד' עיין לעיל או' ט':

חפ) שם. ועל גבו רה"י. דכיון דגבוה יו"ד מבחוץ אמרינן גוד אסיק מחיצתא עד לרקיע. תו"ש או' ל"ג ר"ז או' כ"ב:

טפ) שם. ואם חוקק בו ד' על ד' וכו' פי' שחקק בו (רחב ד') עד שהשלים גובה יו"ד במקום החקק וטעמא משום דאידך דלא נחקק הו"ל כחורי רה"י דהוו כרה"י. וכתב הרא"ש דאם חקק בו ד' על ד' (ברוחב) מותר לטלטל בכולו ואפי' אם יש בין שפת החקק ולכותל ג"ט ולא דמי לסוכה שאינה גבוהה יו"ד וחקק בה להשלימה ליו"ד (לקמן סס"י תרל"ג) דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך אבל גבי שבת רק שהרשות משתער ע"י המחיצות ואפי' אם רחוקים ממנו הרבה קרוי רה"י הלכך ע"י מחיצות החיצונות שגבוהותו יו"ד נקרא רה"י אבל לא ע"י הפנימיות שאין שפת החקק מצטרף עמהם כיון שרחוקים ממנו ג"ט עכ"ל והביאו ב"י ומ"א ס"ק י"ג. וכתב שם המ"א משמע דאם אין גבוהין יו"ד עם הקירוי בעינן שיהא החקק סמוך לכותל פחות מג"ט. והביאו התו"ש או ל"ד. וכ"כ הר"ז תו' כ"ב:

צ) [סעיף טז'] גג הבולט וכו' כ"כ הרא"ש (ר"פ כל גגות) דגגין שלנו שבולטים ראשיהם לרה"ר ולא מינכרא מחיצתא הוויין ככרמלית ואסור לטלטל על גבן ד"א ואין לומר כיון דלא שלטי ביה רבים שהרי גבוה הוא אין נעשה כרמלית אלא מקום פטור הוי דלא אשכחן בשום דוכתא דבמקום שהוא רחב ד' שיהא נקרא מקום פטור והא דאמרינן בפ"ק דשבת (לקמן סעי' ח"י) אין כרמלית למעלה מיו"ד ה"מ מכח קרקע אין האויר שלמעלה מיו"ד כרמלית עכ"ל והביאו ב"י. ועיין לקמן או' צ"ג:

צא) שם. גג הבולט על מחיצות הבית וכו' והטעם הוא דמה שהגג רה"י ואעפ"י שאין מחיצות מקיפות אותו אינו אלא משום דאמרי' גוד אסיק מחיצו' התחתונות וכשאין ניכרות לעומד על הגג לא אמרינן גוד אסיק. ב"ח. ע"ז סק"י:

צב) שם. גג הבולט וכו' ודוקא כשבולט הגג ד"ט דאז מקרי הבליטה כרמלית אבל פחות מד"ע לא דאין כרמלית פחות מד"ט. חו"ש או' ל"ה והוי מקום פטור. עו"ש או' י"ג. ועיין לקמן או' צ"ו:

צג) שם. הוי כרמלית. מיהו התו' בעירובין פ"ט א' ד"ה במחיצות כתבו בשם הירושלמי דהוי מקום פטור ואעפ"י שרחב ד' כיון שהוא גבוה יו"ד יעו"ש ומביאו הרא"ש שם וב"י. וכ"מ מפירש"י עירובין צ"ח ע"ב ד"ה עד עשרה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"ג בשם ס' עה"ק להרשב"א וכתב דצ"ע על הש"ע יעו"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א וכתב דכ"ה דעת הרמב"ם והרשב"א יעו"ש. וכן לענין זיזין הכתוב לקמן ג"כ דעתם דלא הוי כרמלית כיון שהם גבוהין למעלה מיו"ד יעו"ש ועיין עוד לקמן ססי' שע"ד:

צד) שם. ואם חלון פתוח וכו' והיינו כשהחלון ד' על ד' כמ"ש לקמן ססי' שע"ד. ואז הוי הגג הבולט כחורי רה"י (שהם כרה"י) ואע"ג דלית ליה מחיצות. ב"י בשם הרא"ש. לבוש. והוא כשיהיה הגג בתוך ג"ט סמוך לחלון דכל פחות מג' הוי כלבוד אבל אם רחוק יותר מג"ט לא הוי כחורי רה"י. ועיין לקמן סי' שע"ד או' ל"ו:

צה) שם. וכן הזיזין הבולטים וכו' ר"ל אף שהם גבוהין למעלה מיו"ד כנז' אבל אם הם למטה מיו"ד הוי כחורי רה"ר ונתבאר דינם לעיל או' טו"ב:

צו) שם. ויש בהם ד' על ד' דפחות מכן הוי מקום פטור תו"ש או' ל"ז:

צז) שם. הוי כרמלית. כיון שאין להם מחיצות כמ"ש לעיל או' ץ' ואז אסור להנית מרה"ר עליהם או לרה"י. או מהם לרה"ר או לרה"י ומיהו עיין לעיל או' צ"ג שכתבנו די"א דהוי מקום פטור:

צח) שם. אלא א"כ חלון הבית וכו' דאז הוי כחורי רה"י כמ"ש לעיל או' צ"ד.

צט) [סעיף יז'] חורי כרמלית. ר"ל חורין שבכותלין שהם בצד כרמלית כגון כותל הסמוך לים או לבקעה כמ"ש בסעי' ט"ו ומיירי שאין עוברין מעבר לעבר לרה"י דאי לאו הכי הו"ל רה"י כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש.

ק) שם. אינם ככרמלית. שאינם בטלים לגבה כיון שהיא עצמה אינה רשות גמור לא רה"ר ולא רה"י. לבוש:

קא) שם. אלא הם נידונים לפי גבהם ורחבם. דהיינו אם יש בהם ד' על ד' וגבוהין יו"ד רה"י ואם יש בהם ד' על ד' ואין בגובהן יו"ד הוי כרמלית ואם אין בהן ד' על ד' הוי מקום פטור אפי' הם גבוהין יו"ד ובלבד שיהיו גבוהין מן הארץ ג' שאם אין גבוהין ג' הוו כלבוד וככרמלית חשיבי וכמ"ש לעיל או' טו"ב בענין חורי רה"ר וה"ה לכאן. כ"כ האחרונים.

קב) [סעיף חי'] גדר כרמלית, כלומר הדין של כרמלית, עו"ש או' ט"ו, א"ר או' כ"ה:

קג) שם. שלא יהא פחות מד' וכו' דאקילו בה מקולי רה"ר ומקולי רה"י דכשם שאין רה"י בפחות מד' על ד' כך אין כרמלית פחותה מד' על ד' וכשם שאין רה"ר תופסת למעלה מי"ט דלמעלה מי"ט הוי מקום פטור אף בכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מיו"ד הוי מקום פטור. מיהו ה"ד שמכח קרקע שהיא כרמלית אין האויר שלמעלה נעשה כרמלית רק עד י"ט אבל מחמת עצמה מצינו כרמלית אפי' למעלה מי"ט מן הארץ כגון גג הבית כמ"ש סעי' ט"ז יעו"ש, תו"ש או' מ':

קד) שם. ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור. פי' אפי' דבר המסויים העומד בכרמלית כגון עמוד ואינו רחב ד' דאי רחב ד' ודאי דרה"י הוא דלא יהא אלא עמוד ברה"ר ורחב ד' וגבוה יו"ד או יותר דרה"י הוא מכ"ש בכרמלית אלא בשאינו רחב ד' מיירי, עו"ש או' ט"ו א"ר או' כ"ה. וליש חולקין בססי' זה נראה דמיירי הכא ברחב ד' ולמעלה מיו"ד דלא הוי רה"י היינו בדבר שאינו מסיים כגון פני כותל או קילט מן האויר. א"ר שם. ועיין לקמן או' קכ"א:

קה) שם. ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור. והיינו בדבר שאינו מסויים כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מיו"ד מותר להוציא לכתחלה משם לרה"י ולרה"ר דאין שם כרמלית עליו. ב"י בשם רש"י

קו) שם. וימים ונחלים ממיא משחינן. ר"ל שאין מודדין הי"ט מקרקעית הים או הנחל אלא משפת המים ולמעלה, והטעם כתוב שם בגמ' דכל העומק המלאה מים הרי הוא כקרקע עבה. ומביאו ב"י וב"ח. והגם דמיא לא מבטלי מחיצתא כמ"ש סעי' י"א י"ל דמיירי שהחריץ שיש בו המים אינו משופע כדי שיתלקט גובה יו"ד מתוך ד"א ולא הוי רה"י ורה"ר נמי לא הוי שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים וע"כ הוי כרמלית. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' מ"א:

קז) ואם יש גומא בים עמוקה יו"ד ורחבה ד' הזורק לתוכה חייב כדאיתא בשבת ק' ע"א. ונ"ל דאעפ"י שעמוקה יו"ד הוי כרמלית דרבנן כמו קרפף ותל בסי' שע"ב. מ"א שם. והביאו התו"ש שם וכתב שכן פירש"י להדיא בעירובין פ"ז ע"א ד"ה אוגנין יעו"ש. ור"ל דהני גומות שבים שכתב שיש להם דין רה"י מ"מ סתם אותן גומות הם גדולות והם יותר מבית סאתים וא"כ נהי דמדאורייתא. הוי רה"י והזורק לתוך הגומא מרה"ר חייב מ"מ מדרבנן אסור לטלטל לתוכן מרה"י וכן בהן גופן יותר מד"א כדין קרפף ותל שלא הוקף לדירה והם יותר מבית סאתים. מחה"ש:

קח) שם. וימים ונחלים וכו' ועיקר הטעם דמים לא הוי רה"ר משום דלא דמי לדגלי מדבר. תו"ש שם:

קט) שם. למעלה מיו"ד באויר הוי מקום פטור. ר"ל שאם רוצה לזרוק מים מעל פני המים למעלה מיו"ד מותר שהרי הוא זורק מכרמלית למקום פטור. ועיין לקמן סי' שמ"ו ססעי' א':

קי) שם. הגה. בור העומד בכרמלית וכו' כ"כ הטור והוא מדברי הרמב"ם פי"ד דין ו' אלא שכתב שם המגיד דהרשב"א הקשה עליו דלמה לא יהא דינו כמקום פטור כדין חריץ (ברה"ר הנ"ל סעי' י"א) שאין בו ד' על ד' ועמקו מג' ועד התהום שהוא מקום פטור וכי יהיה דינו חמור משאם היה ברה"ר יעו"ש ומביאו ב"י וכ"כ הב"ח דלדעת רש"י הוא מקום פטור יעו"ש והיא סברת יש חולקין שהביא בהגה בסעי' שאח"ז מיהי כתב הב"י אפשר דלדעת הרמב"ם בכרמלית ליכא מקום פטור משום דמצא מין את מינו וניעור וכמ"ש הר"ן פ"ק דשבת בשם קצת מפרשים יעו"ש. והביאו בהגה בסעי' שאח"ז. וכ"כ הב"ח, וכ"ה דעת הפו' כהרמב"ם והטור כמ"ש לקמן או' קכ"ב:

קיא) שם בהגה. אלא א"כ הוא רחב ד' וכו' כלומר שאם היה רחב ד' על ד' הו"ל רה"י, ב"י, ודע דכרמלית דרבנן כקרפף ותל רה"י הוא מה"ת ועולה עד לרקיע ולענין מצא מין את מינו וניעור יש לספק קצת בכרמלית דרבנן, מש"ז או' י"א ועיין לקמן סי' שמ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

קיב) [סעיף יט'] מקום פטור וכו' ודע שמקום פטור אינו אלא כשהוא ברה"ר או בכרמלית אבל אם הוא תוך רה"י כיון שרה"י מקיפו הרי הוא כמוהו שאויר רה"י עולה עד לרקיע. מ"מ פי"ד דין ז' ומביאו ב"י. ועיין לעיל או' כ"א:

קיג) שם. מקום שאין בו ד' על ד' וכו' ואפי' היה ארכו אלף מיל אם אין ברחבו ד' הוי מקום פטור כמ"ש לעיל או' ד"ן יעו"ש:

קיד) שם. וגבוה מג' וכו' דאילו פחות מג' כארעא סמיכתא היא. ב"י:

קטו) שם. וגבוה מג' ולמעלה וכו' ומיירי בשאין רבים מכתפין עליו וכדלעיל סעי' יו"ד. טו"ש או ט"ז א"ר או' כ"ו:

קטז) שם. ועמוק יותר מג' נראה דצ"ל ועמוק ג' ויותר וכ"ה בהרמב"ם פי"ד דין ז' שכתב ועומקו מג' ועד התהום וכ"מ מסעי' י"א ועו"ש:

קיז) שם. ואין ביניהם ד' וכו' משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד'. ב"ח מ"א ס"ק ט"ז. וכבר כתבנו ע"ז לעיל או' ט' קחנו משם.

קיח) שם הגה. וכל זה דוקא בעומד ברה"ר וכו' כ"כ המ"מ שם שלדעת הרמב"ם שכתב בדין הבור שבכרמלית שהוא ככרמלית (והביאו מור"ם ז"ל בסעי' הקודם בהגה) אין דין זה אלא בחריץ שברה"ר בדוקא אבל לדעת הרשב"א הוא בין בכרמלית בין ברה"ר אבל ברה"י דברי הכל אינו חולק רשות וזה פשוט עכ"ל והביאו ב"י. וזהו שכתב אח"כ בהגה ויש חולקין שהוא דעת הרשב"א הנז' ועיין לעיל או' ק"י:

קיט) שם. הגה. וכל זה דוקא וכו' פי' ברה"ר אמרינן באין בו ד' דלא הוי כרמלית אלא מקום פטור אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוי ד' הוי ככרמלית דמצא מין וכו' ויש חולקין ס"ל דאף בכרמלית הוי זה מקום פטור. ט"ז ס"ק י"א:

קך) שם. הגה. וכל זה דוקא בעומד ברה"ר וכו' כלומר הא דכתב הש"ע סתם מג' ולמעלה עד לרקיע דמשמע אפי' פחות מי"ט נמי מקום פטור הוא מיירי ברה"ר ולא בכרמלית אבל למעלה מיו"ד ודאי דאפי' בכרמלית מקום פטור הוא דכרמלית אינה תופסת כ"א עד עשרה עו"ש או' ט"ז. תו"ש או' מ"ה. מש"ז או' י"א. וה"ד באויר הוא דאמרינן הכי אבל בבור אפי' עמוק יותר מי"ט הוי כרמלית כמ"ש בהגה לסעי' הקודם. וכ"כ התו"ש שם.

קכא) שם. בהגה. יש חולקין ואומרים דאין חילוק וכו' כלומר דה"ה נמי אם הוא אפי' פחות מיו"ד ואינו רחב ד' מקום פטור הוא ויכול להוציא ולהכניס ממנו לכתחלה בין לרה"ר בין לרה"י. עו"ש שם. ועיין לעיל או' ק"ד:

קכב) שם. בהגה. ויש חולקין וכו' וסברא ראשונה עיקר וכ"מ בב"י ומש"ע ובסוף סי' שמ"ו. א"ר או' כ"ז. וכ"כ המש"ז או' י"א דסברא א' עיקר. וכן סתם הר"ז או' כ"ז כדיעה ראשונה. וכ"כ ח"א כלל ן' או' ז':

קכג) שם. בהגה אבל אם עומד ברה"י וכו' כ"כ המ"מ והבאנו דבריו לעיל או' קי"ב וכ"כ לעיל או' כ"א יעו"ש:

קכד) כתב בא"ז דמתירין פסי ביראות אפי' בחו"ל ודוקא אם הולך ללמוד תורה וכיוצא בו לדבר מצוה וכגון שצריכין למי גשמים דאיכא דחק של מים דלא שכיחי מיא והאריך שם בדיני פסי ביראות. ד"מ או' ד' ועיין הרמב"ם פי"ז מדין כ"ז ואילך דיני פסי ביראות יעו"ש:

מחיצות. עסי"ט דכתב שצריך שיהיה בין המחיצות ד' דלא כע"ש: משמע בדברי הפוסקים דכשיש שני מחיצות ולחי הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה וכ"כ הרא"ש פ"ק דסוכה ועסי' שס"ג סי"א ודעת הרמב"ם דג' מחיצות הוי כרמלית ע"ש ועסי"ד בהג"ה וססי' שמ"ו ואם עושה ד' דיומדין בד' זויות כמו פסי ביראות הוי רה"י דאורייתא כדאיתא בעירובין דף כ' עסי' תר"ל ס"ז וערסי' שס"ג, תל שהוא משופע והוא מתלקט גבוה י' מתוך הילוך ד"א הוי רה"י ואם מתלקט גבוה י' מתוך הילוך ה' אמות ניחא תשמישתי' והוי רה"ר אם עומד שם עסי' שצ"ט ס"ד מ"ש, נעץ קנה גבוה י' בר"ה ובראשו טרסקל רחב ד' לא אמרי' גוד אחית מחיצתא דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעים בה אבל הטרסקל עצמו גבוה י' ורחב ד' גם מה שתחתיו הוי רה"י (תוס'), עמוד גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' אפי' ליכא בקיעת גדיים לא הוי תחתיו רה"י אלא על גביו (תו' שבת דף צ"ט) עמ"ש סי' רס"ו:

חורים. ואפי' הם למטה מי' ומ"ש התוס' דלמטה מי' שייך לר"ה היינו לפי הס"ד כנ"ל דלא כע"ש:

עד לרקיע. ואם נעץ קנה ברה"י ע"ג הוי רה"י:

אפי' כלי. וכלי שאין גבוה י' עומד בר"ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר"ה דאין כרמלית בכלים (רש"י בשבת ד' ח' עסי' שנ"ה ס"א מ"ש) אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית (תו' דף יא):

רחובות. דרכים שעוברי' מעיר לעיר הוי ר"ה:

מפולשים משער. פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכווין משער לשער כל דין ר"ה ויש לעיין אם יש חילוק בזה בין עיר של יחיד לשל רבים (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד) ועסי' שס"ב:

ויש אומרים כו'. ומ"ב סי' צ"ב ורש"ל בביצה סימן פ' פסקו לחומרא אך דעת רוב הפוסקים להקל וכ"פ בש"ע סי' ש"ג סי"ח ובכמה דוכתי וכ"כ מהרא"י בפסקים סי' נ"ה:

ורבים מכתפים. אבל כשאין מכתפים עליו אף על פי דראוי לכתף עליו לא הוי רשות הרבים (ב"י ראב"ד):

לחוק להשלימו. כגון חור שבכותל כלפי ר"ה אינו רחב ד' וכלפי רה"י הוא רחב ד' והוי כרה"י מכל מקום הזורק לתוכו פטור דלא הוי שיעור מקום (תוס' שבת דף ז'):

הוי רה"י. ואפי' היא מלאה מים וה"ה דברים שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראין המחיצו' אבל מליאה פירות אינן רה"י דאין המחיצו' ניכרות אפי' דעתו לפנותן ורשב"א כתב דוקא במלאות טבל שאין יכול לטלטלן (מ"מ) עסי' שע"ב סי"ו וע' ססי' שנ"ו דדוקא בור הוי רה"י אבל ים הוי כרמלית כמ"ש סי"ד ועססי' שס"ג סכ"ט:

כגון ים. רקק מים בר"ה ורבים מהלכים בו אם אינה עמוקה י' אף על פי שאינה רחבה ד' טפחים שרוב מדלגין עלי' הוי ר"ה וה"ה דף המונח עליו ואם עמוק' י' ורחב' ד' הוי כרמלית כמו ים (פי"ד) וברש"י ד' ק' משמע דלא הוי ר"ה אא"כ עוברים בתוכה ועססי' שנ"ה:

שלפני העמודי'. אבל בין העמודי' נדון כר"ה אפי' אין רחבים י"ג ושליש כיון שרבים בוקעי' בהן הם טפלי' לר"ה משא"כ במבוי שכתב ס"ט כנ"ל דלא כע"ש:

רחוק מן הכתלים. ול"ד לסוכה דבעי' שיהא סמוך (פחות מג') טפחים כמ"ש סי' תרל"ג דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך אבל גבי שבת לא בעי' רק שהרשות משתמר ע"י המחיצות אפי' רחוקים ממנו הרבה קרוי רשות היחיד הלכך ע"י מחיצות החיצונות שגבוהות י' נקרא רשות היחיד אבל לא ע"י הפנימיות שאין שפת החקק מצטרף עמהם כיון שרחוקים ממנו ג"ט עכ"ל הרא"ש משמע דאם אין גבוהים י' עם הקירוי בעינן שיהי' החקק סמוך לכותל פחות מג"ט:

ממיא משחינן. וא"ת הא מיא לא מבטלי מחיצתא כמ"ש סי"א וא"ל מפני שהספינו' שטות ע"פ המים מבטלי מחיצתא דא"כ ליהוי ר"ה וי"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י' מתוך ד"א לא הוי רה"י כמ"ש סי"א ור"ה נמי לא הוי שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ואם יש גומא בים עמוקה י' ורחבה ד' הזורק לתוכו חייב כדאי' בגמ' דף ק' (ע"א בשם רא"ם) ונ"ל דאפילו שעמוקה י' הוי כרמלית דרבנן כמו קרקע ותל בסי' שע"ב ועסי' שע"ג ס"ג:

שאין בו ד"ט. רוחב אפי' הוא אורך אלף אמה (מ"מ נ"י):

ואין ביניהם. משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' (ב"ח):

(א) ארבע רשויות וכו' – אקדים לזה הקדמה קצרה. והוא הנה הוצאה מרשות לרשות הוי מכלל שאר מלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת והוא ככל גופי תורה שנמסרו למשה מסיני והביאו חכמינו ע"ז ראיה ג"כ מקרא דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא אלמא דהבאה לכל אחד מרשותו שהוא רה"י לרשותו של משה שהיה ר"ה מפני שהיו רבים מצויין שם הוא בכלל מלאכה [רמב"ם ריש פי"ב] וה"ה דאסור להכניס מר"ה לרה"י ויש עוד רשות שלישי ששמו כרמלית שהוא אינו בכלל ר"ה וגם איננו רה"י שאין לו מחיצות כדין רשות היחיד וכמבואר בסי"ד ומן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולר"ה אבל חכמים אסרוהו כדי שלא יבוא להתיר עי"ז מרה"י לר"ה שאין הכל בקיאים בדיני מחיצות ויש עוד רשות רביעי שנקרא מקום פטור וכדלקמן בסוף הסימן ומותר להכניס ולהוציא ממנו לכתחלה לרה"י ולר"ה וכמבואר הכל בסימן שמ"ו. רך מל – פי' כרמל הכתוב בתורה היינו שנמלל ביד ואינו לח ולא יבש לגמרי אלא כשמוללין אותו ביד הוא מתרכך לגמרי [ק"ע בשם הערוך בביאור הירושלמי]:

(ב) המוקף מחיצות – בסימן שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהא שם ועוד כמה פרטים בענין זה:

(ג) ויש בו ד"ט וכו' – הנה מסי"ט מוכח דבעינן שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת רוב הפוסקים. ויש מן הראשונים שכתבו דגם עובי המחיצות מצטרף לשיעור הזה ובא"ר הביא בשם הרשב"א [וכה"ג איתא ג"כ במלחמות] לחלק בענין זה דמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה דף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף ועיין באחרונים שהסכימו דכ"ז לענין שיהא נקרא שם רה"י על עובי המחיצה מלמעלה אבל לענין חלל שבתוך המחיצות לכו"ע לא נקרא רה"י כ"ז שאין בחללו ד' על ד':

(ד) וכן חריץ וכו' וכן תל וכו' – וה"ה עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ד' על ד' וכל זה אפילו הם עומדים בר"ה וכדלקמיה בסעיף י':

(ה) גבוה עשרה וכו' – אבל אם התל או המחיצות הם פחותים מעשרה טפחים אף שהם רחבים הרבה לאו רה"י הוא וא"צ שיהיה התל זקוף בגובה אלא אפילו הוא משופע אם מתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך שיפוע ד' אמות הוי כאלו זקוף כולו והרי הוא רה"י במקום גבהו [גמרא דף ק']:

(ו) הן ואלכסונן וכמו שיתבאר וכו' – ר"ל כמו שם לענין מעביר ד' אמות בר"ה אין חייב לכו"ע עד שיעביר שיעור ד' אמות עם אלכסון שעולה ביחד ה' אמות וג' חומשי אמה כן בעניננו לענין רה"י אין נקרא רה"י עד שיהיה שיעור רוחב ד' טפחים עם אלכסונן ועולה יחד ה' טפחים וג' חומשי טפח. והנה הלבוש השמיט היש אומרים זה מחיבורו ועיין בא"ר שכתב שיפה עשה שהשמיטו כי היא רק דעת יחידאה וכל הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דאם הוא רק ד' על ד' מרובע חשוב רה"י ולא דמי לדלקמן סימן שמ"ט לענין העברת ד' אמות בר"ה ע"ש וכן הגר"א דחה הי"א הזה מהלכה וכתב ג"כ דלא דמי לדלקמן סימן שמ"ט ע"ש:

(ז) כתלים המקיפים רה"י – ר"ל שע"י הכתלים נעשה החלל שבפנים רה"י:

(ח) אפי' אינם רחבים ד' – ר"ל שעובי הכתלים אין רוחב עובין ד' טפחים כשיעור רה"י אפ"ה יש שם רה"י גם על עובין מלמעלה והטעם דכיון שהם עושין על ידי היקף שלהם את החלל שבתוכן רה"י ק"ו שהם עצמן יהיו רה"י:

(ט) שכלפי רה"י – ר"ל אפילו אם פונים גם לר"ה כיון שהחור הוא מעבר לעבר ונכנס גם כלפי רה"י דינם כרה"י וע"כ אסור להוציא איזה דבר שמונח על החור לר"ה או לכרמלית הסמוך לו ואם מכניס מר"ה לתוכו חייב. והנה דעת התוספות דלית חיובא אא"כ היה החור ד' על ד' טפחים אבל דעת הרשב"א והמאירי דבחורי רה"י א"צ שיהי' רחב ד' דיש להם דין רה"י עצמה בכל גוונא:

(י) הם רה"י – מסתימת המחבר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים כיון שמפולשים כלפי פנים דינם כרה"י וכן משמע מלשון רמ"א שכ' דאם אינם עוברים כלפי פנים נידונין לפי גבהן ורחבן משמע דאם החורין עוברין כלפי פנים אין אנו מסתכלין על גבהן ורחבן ולעולם כרה"י חשיבי וכ"כ המ"א ותו"ש ובא"ר כתב דדבר זה פלוגתא היא בין הראשונים דיש מן הראשונים דס"ל דכיון שהוא למטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין בם מפני שכיון שהוא נמוך בני ר"ה משתמשין שם וע"כ דינם כחורי ר"ה המבואר לקמן בסי"ב וכן הוא ג"כ דעת הגר"א בביאורו בסימן זה ובסימן שנ"ג ע"ש:

(יא) לפי גבהן ורחבן – היינו אם הם גבוהים יו"ד טפחים ורחב ד' הוי רה"י ואם אינם גבוהים י"ט אז אם הם רחב ד' הוי כרמלית וא"ל הוי מקום פטור [ואף דמבואר דינא דרמ"א בהדיא בסי"ג נקטיה הכא כדי לבאר דאפילו חורי ר"ה כשמפולשין לרה"י דינם כחורי רה"י]:

(יב) עד לרקיע – ואפילו נעץ קנה ברה"י שגבוה ק' אמות אף שאין בו רחב ד' אם זרק מר"ה ונח על גביו חייב:

(יג) אפילו כלי וכו' – היינו אפילו היא עומדת בר"ה:

(יד) תיבה וכו' או כוורת – נקט שני מיני כלים מרובעים או עגולים:

(טו) אם יש בו לרבע – וע"כ בכוורת שהיא עגולה לא הוי רה"י עד שתהיה חללה מחזקת ה' טפחים וג' חומשי טפח דאז יש בחללה לרבע ד' על ד':

(טז) הוי רה"י – בין תוך חללה ובין גב הכלי מלמעלה וכנ"ל בס"ג וכלי שאין גבוה עשרה העומד בר"ה אין לו דין כרמלית דאין כרמלית בכלים אלא הוי כמו ר"ה דבטל לגבי רשות שהוא עומד בו [מ"א] ולפ"ז אם עומד הכלי בכרמלית דין כרמלית עליו מצד רשות שהוא עומד בו וכן מוכח לקמן בסימן שנ"ה (תו"ש וכ"כ בבית מאיר לדעת המ"א) וכלי המחובר לקרקע מקרי כרמלית אפיל ו הוא בר"ה:

(יז) רחובות – ודרכים שעוברין מעיר לעיר הוי ג"כ ר"ה משום דשכיחי בם רבים:

(יח) הרחבים ט"ז אמה – דילפינן מדגלי מדבר שמקום הילוך העגלות היה מחזיק ט"ז אמה וע"כ אם היה פחות מזה השיעור אינו ר"ה מן התורה אלא כרמלית:

(יט) ואינם מקורים – דדגלי מדבר לא היו מקורים:

(כ) מפולשים משער לשער – פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין ר"ה (מ"א) ועיין בבה"ל:

(כא) ואין דלתותיו וכו' – ואם דלת אחת ננעלת בלילה עיין לקמן בסימן שס"ד במ"ב סק"ה:

(כב) נעולות – מלשון זה משמע דאם לא היו נעולות ממש אע"פ שראויות לנעול לא נתבטל עי"ז שם ר"ה והוא כדעה ראשונה המובא לקמן בסי' שס"ד ס"ב ע"ש:

(כג) וי"א שכל שאין ששים רבוא וכו' – סבירא להו דגם לזה בעינן דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא ואף שהיה שם עוד ערב רב ונשים וטף לא חשבינן אלא מה שנמצא בכתוב בפירוש. ולענין הלכה מדעת המחבר דכתב דעה זו רק בשם י"א משמע דלהלכה לא ס"ל כן ומ"מ אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו דדעה זו ג"כ לא דעת יחידאה היא כמו שכתבתי בביאור הלכה וכן צדדו כמה אחרונים וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ועיין בסימן שס"ד במשנה ברורה סק"ז ובביאור הלכה כאן ושם:

(כד) בכל יום – חפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא נזכר בדבריהם תנאי זה רק שיהיו מצויין שם ששים רבוא. ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם הרמב"ן והריטב"א:

(כה) בקצתן וכו' – ט"ס וצ"ל בקצתן או שאין בהן ט"ז אמה וארכן לאורך ר"ה י"א שהם ר"ה וביאור הדברים הוא דמתחלה כתב לענין מבוי שמתקצר במקצתו ואח"כ הוסיף עוד דאפילו אם אין בכל משך המבוי ט"ז אמה מ"מ כיון שאורכו לאורך ר"ה ומפולש לו ורבים בוקעים בו הרי הוא כחלק ממנו ועיין בבה"ל ומדלא פירש המחבר שיעורא משמע דאפילו אם המבוי קצר הרבה ואין מחזיק אפילו י"ג אמה ג"כ הוי ר"ה לדעה זו:

(כו) י"ג אמות ושליש – ס"ל דבשיעור זה ג"כ ניחא תשמישתא לרבים קצת ומהני כששני ראשיה מפולשין לר"ה שיתחשב גם מקום זה לר"ה ועיין בה"ל:

(כז) י"א שהוא ר"ה – דכיון דר"ה גמורה יש בשני ראשיה ובוקעין בה רבים ומהלכין מר"ה לר"ה דרך המבוי נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי וחשוב כר"ה עצמה והא דמבואר לקמן בסימן שס"ד דמבוי המפולש בשני ראשיה לר"ה אין דינו כר"ה מיירי כשאין רחב י"ג אמה או דמיירי כשהמבוי מפולש משני צדדין לרוחב ר"ה דאין רבים בוקעין בו דמי שרוצה לכנוס מר"ה למבוי הוא צריך לעקם דרכו וכאן מיירי כשהמבוי הולך לאורך ר"ה והולכין דרך מבוי זו להדיא לר"ה האחר שכנגדו ולכן יש שם ר"ה גם על המבוי:

(כח) אפילו הם קוצים וכו' – דכל פחות משלשה קי"ל דאינה חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי ר"ה:

(כט) ואם הוא גבוה שלשה וכו' – דאז אין רבים יכולין לדרוס עליו מצד גובהו נפקא מכלל ר"ה ולכלל רה"י לא בא עד גובה עשרה טפחים ונתנו עליה חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:

(ל) ואם אינו רחב ארבע על ארבע – ואפילו אם ארכה יותר מד' טפחים לא מצרפינן זה לרחבה דלא נחשבת רשות לעצמו אא"כ יש בו ד' טפחים באורך וד' ברוחב:

(לא) ט' טפחים – דבשיעור זה דרך בני אדם בר"ה לכתף עלי' דאינו לא גבוה ולא נמוך אבל בפחות מט' שאינו ראוי לכתף עליו לא מהני לשוייה ר"ה אפילו אם רבים מכתפין עליו [רשב"א]:

(לב) מצומצמים – אבל יותר מט' לא הוי ר"ה אפילו רחב ד' על ד':

(לג) ורבים מכתפים עליו – אבל כשאין מכתפין עליו אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה ואפילו רחב ארבעה:

(לד) אפילו אינו רחב ארבעה – דאע"ג דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה כאן דדרך רבים לכתף עליו אף בפחות מד' משוי ליה ר"ה:

(לה) דה"ה לגבוה מט' וכו' – הוא דעת הטור דס"ל דהא דאמרינן בגמרא עמוד ט' הוא בא רק לאפוקי פחות מט' לא הוי ר"ה אבל יותר מט' אין ה"נ דהויא ר"ה כשרבים מכתפין עליו:

(לו) הוי ר"ה – ולדינא נקטינן כסברא ראשונה דהרבה פוסקים חולקין ע"ז:

(לז) אם הוא רחב ארבעה – היינו ארבעה על ארבעה:

(לח) כדי לחוק – היינו כגון שהיה העמוד סמוך לכותל ממש אפ"ה לא אמרינן חוקקין להשלים וממילא הוי מקום פטור ומותר להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:

(לט) אינה עמוקה שלש – אע"ג דרחבה כמה טפחים:

(מ) עד עשרה – ואפילו היו רבים משתמשין בו בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:

(מא) עמוקה עשרה – ואפילו מלאה מים או שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם מלאה פירות לא הוי רה"י כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו מר"ה [ומ"מ איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא נתבטל לגמרי הבור משמו] ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל מבטל המחיצות:

(מב) שתהא רחבה ד' – ואם לאו הוי מקום פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]:

(מג) אלא עד עשרה – וע"כ הזורק בר"ה דבילה שמינה ונדבק בכותל למטה מעשרה חייב למעלה מעשרה פטור:

(מד) הוי מקום פטור – ר"ל דאפילו שם כרמלית אין חל על האויר שלמעלה מעשרה אמנם אם נעץ קנה בר"ה ובראשו כלי שגבוה יו"ד טפחים ורחב ד' אע"ג שתחתיה ר"ה מ"מ הכלי הוא רה"י:

(מה) כלפי ר"ה – ר"ל דאינם עוברים כלפי פנים דאם עוברים כלפי פנים דינם כחורי רה"י וכמ"ש בס"ד:

(מו) למעלה משלשה – דלמטה משלשה אפילו הם רחבים ד' על ד' נחשבים כקרקע ר"ה וכנ"ל בריש ס"י:

(מז) לפי מדותיהם – ביארתי לעיל בסקי"א ע"ש:

(מח) כגון ים – וה"ה נהר ואע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא כמו שכתבנו בסי"א י"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י"ט מתוך ד"א לא הוי רה"י ומצוי הוא שאצל שפתו אינו עמוק כ"כ תיכף [כ"כ המ"א] ובמאירי נזכר הטעם משום דהמחיצות רחוקות זו מזו מאוד אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רה"י ולפ"ז אפילו אם אצל שפתו הוא עמוק ג"כ אינו רה"י מן התורה מטעם זה [ונהר אע"ג דשתי מחיצות אינם רחוקות זו מזו כיון דאידך השנים הם רחוקות זו מזו כמה פרסאות אינם מצטרפות לאלו השנים] ואפילו לפי דברי המ"א מדרבנן כרמלית הוי בכל ענין כמו שמוכח ממנו בסוף דבריו ואם היה רקק מים בר"ה ור"ה מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה טפחים אע"פ שאינה רחבה ד' טפחים ועי"ז רוב מדלגין עליה ואין מהלכין בתוכה אעפ"כ הוי ר"ה [וה"ה אם היה דף מונח על הרקק ובני אדם עוברים עליה הוי ר"ה] וברש"י דף ק' משמע קצת דלא הוי ר"ה אלא א"כ הרבה בני אדם עוברים בתוכה. ואם הרקק עמוקה י' ורחבה ד"ט הוי כרמלית כמו ים [רמב"ם פרק י"ד] ועיין בפמ"ג דמסתפק לומר דרק לחומרא הוי ככרמלית שלא להוציא מתוכה לרה"י אבל מן התורה רה"י הוא:

(מט) ובקעה – מקום שדות שאין מוקף מחיצות:

(נ) שלפני העמודים – עמודים הם העומדים בר"ה ותולין בהם התגרים פרקמטיא ואצלם היו האצטבאות. והנה מדברי המחבר שלא זכר דין דבין העמודים משמע דס"ל דבין העמודים עצמן נידון כרשות הרבים כדעת הרמב"ם אבל רוב הפוסקים פסקו דגם בין העמודים אע"ג דזימנין דדרסי רבים כיון שאין ההילוך נוח כ"כ שהיו העמודים הרבה בארך ורוחב זה שלא כנגד זה ככרמלית דמיא:

(נא) והיא רחבה וכו' – וה"ה לענין אצטוונית:

(נב) ארבעה וגבוה וכו' – דבאינה רחבה ארבעה היא מקום פטור ואם אינה גבוה שלשה היא ר"ה ואם גבוה עשרה היא רה"י וכנ"ל בס"י:

(נג) ועד עשרה – ומיירי בשאין רבים מכתפין עליה דאל"ה בתשעה וכן מתשעה עד עשרה לדעת הי"א הנ"ל בס"י הוי ר"ה:

(נד) כגון וכו' – ויש עוד פירוש ברש"י כגון שהכניס הבית לתוכו והניח מקרקעו לר"ה א"נ בית שפניו עומד באלכסון שזוית אחד סמוכה לר"ה והשנית משוכה מר"ה לפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מלכנס להדיא בתוך כניסה של זוית אחרת:

(נה) ואין להם לחי וכו' – דאי היה לחי היה רה"י גמור מן התורה לענין זריקה שהזורק מר"ה לתוכה חייב וגם שהיה מותר לטלטל בתוכה ככל רה"י דקי"ל לחי משום מחיצה ואפילו אי הוי שם רק קורה דהוי רק משום הכירא עכ"פ לכו"ע רה"י הוא לענין טלטול לטלטל בתוכה כמו בשאר רה"י וכ"ז הוא רק לדעת הרמב"ם אבל לשארי פוסקים ע"י ג' מחיצות נעשה רה"י גמור מן התורה והזורק מר"ה לתוכה חייב אלא לענין טלטול אסור מדרבנן ככרמלית:

(נו) שהיא מקורה – דאינו דומה לדגלי מדבר שלא היה מקורה מלמעלה:

(נז) שיש בו ארבע על ארבע – דאל"ה הוי מקום פטור כדלקמיה בסי"ט:

(נח) ואינו גבוה עשרה – ואם היה בצמצום ט' עיין לעיל בס"י:

(נט) יש בו ארבע על ארבע – היינו בחללו דאי אין בחללו ד' על ד' תו אין על תוכו שם כרמלית:

(ס) תוכו כרמלית – כיון דמבפנים אין המחיצות גבוהות יו"ד:

(סא) וע"ג רה"י – כיון דגבוה שם עשרה:

(סב) ואם חוקק בו – בקרקע הבית בעומק להשלים שיהא גובה עשרה:

(סג) אפילו באמצע רחוק וכו' – ר"ל אפילו רחוק יותר משלשה טפחים דליכא למימר דהוא כלבוד אפ"ה סגי והטעם דגבי שבת עיקר הקפידא שיהא הרשות שבתוכה משתמרת ע"י המחיצות המקיפים אותה וכיון שהכתלים מבחוץ גבוהים עשרה טפחים ובתוך הגומא נמי יש גובה יו"ד טפחים עד הקורה מקרי הגומא רה"י גמורה ושאר צדדי החקק שסביב הגומא מקרי חורי רה"י דכרה"י דמו כדלעיל בס"ד [רא"ש] ומדבריו משמע דאם לא היו הכתלים גבוהים יו"ד טפחים מבחוץ אז לא הוי רה"י אא"כ הגומא סמוכה תוך ג' טפחים לכותל דאמרינן לבוד והרי היא כגובה יו"ד טפחים [מ"א] ובא"ר מסתפק בזה:

(סד) גג וכו' – כעין גג שלנו:

(סה) הבולט וכו' – הטעם דמה שנעשה הגג רה"י היינו משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות התחתונות למעלה ונמצא הבית מוקף למעלה מארבעה צדדין וזה לא שייך אלא היכא שהמחיצות נכרות לעומד על הגג משא"כ כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד אסיק וממילא כיון דאין לו מחיצות אינו רה"י ואסור לטלטל עליו כ"א בתוך ד"א כשאר כרמלית:

(סו) ואפילו הוא גבוה וכו' – והא דאיתא לקמן בסי"ח דאין כרמלית תופס רק עד עשרה ולמעלה מזה הוי מקום פטור היינו דוקא היכא שהכרמלית מתחלת ממקום הנמוך מן הקרקע אז אמרינן שאינו תופס אוירה רק עד עשרה טפחים אבל כאן דשם כרמלית עלה מחמת שאין לה מחיצות כשאר רה"י חל עלה שם כרמלית אף שגבוה יותר מיו"ד מן הארץ [מיהו זה פשיטא דעל הגג גופא אינו תופס שם כרמלית על אוירו רק עד עשרה טפחים כדין בקעה] ועיין בא"ר שמפקפק על פסק השו"ע וכן הגר"א בביאורו הביא מכמה ראשונים דפליגי על דין זה וסברי דבכל גווני אין שייך שם כרמלית למעלה מעשרה וכן לענין זיזין המבואר לקמיה ג"כ דעתם דבכל גווני אין עליהם שם כרמלית כיון שהוא למעלה מיו"ד והסכים לדינא עמהם:

(סז) חלון פתוח לו – לגג דאפשר להשתמש על הגג דרך שם לכן נחשב כל הגג כחורי רה"י:

(סח) וכן זיזין וכו' – ר"ל אף שהם גבוהים למעלה מיו"ד כיון שאין עליהם מחיצות סביבם דין כרמלית עליהם ואסור להניח מר"ה וכן מרה"י עליהם:

(סט) פתוח להם – דאז נחשבים הזיזים כחורי רשות היחיד:

(ע) חורי כרמלית – היינו חורים שכלפי כרמלית כגון בית הסמוך לבקעה ויש בכותלה חורין הפתוחים לבקעה ומיירי שאינם עוברים מעבר לעבר דאל"ה הוי חורי רה"י וכדלעיל בסק"ט ע"ש במ"ב:

(עא) לפי גבהם ורחבם – היינו דאם רחבים ד' על ד' וגבהן משלשה טפחים ועד עשרה הוי כרמלית ואם לא הוי מקום פטור ואפילו הן גבוהין מן הארץ למעלה מעשרה וכ"ז כשגבהן שלשה אבל בפחות משלשה אף שאין בו ד' על ד' יש להם דין כרמלית דחשובין כקרקע הסמוך להן וכדלעיל בסי"ג לגבי חורי ר"ה:

(עב) גדר כרמלית וכו' – ר"ל כלל דין כרמלית:

(עג) שלא יהא וכו' ואינה תופסת וכו' – דאקילו בה מקולי ר"ה ומקולי רה"י מקולי ר"ה דאינה תופסת אלא עד עשרה טפחים וכדלעיל בסי"ב [ולא הוי כרה"י דעולם עד לרקיע כדלעיל בס"ה] ומקולי רה"י דלא יהא פחות מד' טפחים על ד' טפחים וכדלעיל בס"ב דאם העמוד מחזיק פחות מזה הוי מקום פטור וכדלקמיה בסי"ט:

(עד) ולמעלה מעשרה וכו' – ר"ל שאם העמוד היה רחב ד' על ד' ופחות מעשרה בגובה שיש עליו דין כרמלית וקלט מן האויר שעליו למעלה מעשרה מותר להוציא לר"ה או לרה"י דהרי קלט ממקום פטור וכן אם נעץ קנה בראש העמוד ועי"ז נעשה גבוה למעלה מעשרה הוי נמי מקום פטור ומותר ליקח מר"ה ומרה"י ולהניח עליו:

(עה) ממיא משחינן – ר"ל שאין מודדין העשרה טפחים מקרקעית הים אלא משפת המים ולמעלה:

(עו) הוי כרמלית – ואסור לטלטלן שם ד' אמות וכן להוציאן משם לרה"י ולר"ה:

(עז) למעלה מיו"ד וכו' – ר"ל שאם רוצה לטלטל המים שנטל מעל פני המים ולהוליכו ד"א באויר למעלה מיו"ד מותר דהרי הוא מוליך במקום פטור:

(עח) העומד בכרמלית – דאלו היה עומד בר"ה היה נחשב מקום פטור כשאין בו ד' על ד' וכלקמיה בסי"ט:

(עט) אפילו עמוק מאה אמה – ר"ל וגם רחב פחות מד' על ד' והטעם משום דהוא בטל לגבי הכרמלית שהוא עומד בו וכדלקמיה בהג"ה בדעה הראשונה והא דקי"ל דגדר כרמלית שלא יהא פחות מד' על ד' ע"כ איירי לדעת הג"ה זו היכא דהעמוד עומד בר"ה דאלו היה עומד בכרמלית אפילו הוא פחות מד' על ד' ג"כ שם כרמלית עליה דמצא מין את מינו ובטל לגביה:

(פ) אלא א"כ הוא רחב ד' על ד' – דאז הוי רה"י:

(פא) שאין בו ארבעה – טפחים רוחב אפילו הוא ארוך אלף אמה דמרובע ד' טפחים על ד' טפחים בעינן:

(פב) וגבוה משלשה ומעלה – דפחות משלשה בטל לגבי קרקע וכדלעיל בס"י:

(פג) ועמוק יותר משלשה – ט"ס צ"ל ועמוק שלשה ויותר:

(פד) ואין ביניהם ארבעה וכו' – מלשון זה משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' וע"ל בסק"ג מה שכתבנו שם:

(פה) וכל זה וכו' – פי' כל הציורים המבוארים בסעיף זה דבאין בו ד' על ד' הוי מקום פטור דוקא בעומד בר"ה אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוי ד' הוי ככרמלית דמצא מין את מינו היינו המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו שהוא ג"כ מקום פטור מן התורה וניער ונתחזק ע"י מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו:

(פו) ודינו ככרמלית – ובעמוד או במחיצות הנ"ל לא הוי ככרמלית אלא עד יו"ד טפחים אבל בחריץ אפילו עמוק ק' אמה וכנ"ל בהג"ה בסי"ח:

(פז) לכולי עלמא דינו כרשות היחיד – שכל דבר שהוא בתוך רה"י הוא רה"י בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר [ב"י] ועיין באחרונים שמצדדין להורות כדעה הראשונה ועיין בבה"ל:

(מ"א ס"ק ב') היינו לפי הס"ד. נ"ב זה אינו דלפי האמת ג"כ קשה אמאי קאמר ר' חייא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא גבוה אפילו למטה מעשרה נמי אלא ש"מ שלמטה מעשרה לא הוי חורי רה"י וכ"כ תו' דצ"ח ד"ה ומשתמש דבחורי כותל משתמש עד עשרה התחתונים ע"ש:

(ש"ע סעיף ט"ז) גג הבולט נ"ב עיין במ"א סי' שע"ד ס"ק ח':

(מ"א ס"ק י"ג) ג"ט עכ"ל תוס' ורא"ש משמע כצ"ל:

מג"א ס"ק א' גם מה שתחתיו הוי רה"י. הגם מה שתחתיו הוי רה"ר כצ"ל (מה"ש) ותמוה לי דלהדיא מבואר בתוס' דתחתיו אינו רה"ר ומצאתי שעמדו בזה האחרונים:

סעיף ד' שכלפי רה"י הם רה"י. אילן גבוה י' ורחב ד' וכלכלה תלויה בו ושוה לגבי אילן הוי הכלכלה חורי רה"י אף בשולי הכלכלה שעמוק יותר מג' הוי רה"י ואף דגדיים בוקעים תחת הכלכלה דבחורי רה"י אין לחוש אם גדיים בוקעים גמ' עירובין ל"ג ובתוס' שם:

סעיף ז' משער לשער. ע' בספר שביתות יו"ט חא"ח סי' ה' ו' ז':

ט"ז ס"ק ה' נראה דאם ע' לקמן סי' שס"ה במג"א סק"ב:

מג"א ס"ק ט' והוי כרה"י. אף במקום שאינו רוחב ד' דהוי חורי רה"י:

מג"א ס"ק י"ד ממיא משחינן נ"ל דנרשם בטעות וראוי להיות בסעיף י"ד כגון ים:

סעיף טז ואין ביניהם ד' על ד'. ע' מג"א סימן תע"ה סט"ז:

שם בהג"ה מצא מין את מHBU וניער והוי כרמלית ר"ן פ"ק דשבת והגהת מיי' פט"ו כצ"ל הנה הב"י השוה דעת הגהמיי' לדעת הר"ן וה"ה ידידי הגאון מוהר"ם ני' בעהמ"ח בית מאיר העלה לדייק מהג"מ מדמדמי לקנה ברה"י. דס"ל בעומד בכרמלית גבוה י' ואינו רחב ד' לא הוי מקום פטור. והשיג מזה על הב"י הנ"ל דהא מדברי הר"ן דפי' דהא דאין כרמלית למעלה מי' מיירי גם במסויים בעמוד בכרמלית הרי דלמעלה מי' הוי מקום פטור דלא כהגמיי' ואני השבתי דלענ"ד אין להוציא כן מהגהות מיי' דהרי מתחלה כשבא לומר דצואה בכרמלית לא הוי מקום פטור למד כן מדברי רב פ"ק דעירובין מצא מין את מינו וניער ואח"כ כ' ובתי כסאות שבין ב' בתים וכו' ואפי' את"ל דצואה ברה"ר הוי מק"פ הכא דרבנן לא אשכחן ולמד זה מקנה בר"ה ולכאור' האי כבר למדה מפ"ק דעירובין ולזה נראה ברור דמה דקאמר ברשויות דרבנן היינו רשויות חצירות ובתים שלא ערבו יחד דהוי רה"י גמור ובזה באמת אף בגבוה י' ולא הוי מק"פ ומש"ה הביא ראיה חדשה מקנה משום דבכה"ג אף בגבוה י' כן או דבא לומר ראיה ראשונה אף אם נימא דבכרמלית הוי ג"כ מקום פטור מ"מ בכה"ג בב' בתים דהוי רה"י לא הוי מק"פ וכמבואר בהגהת ש"ע סי' שנ"ה דבכרמלית הוי ב' דיעות ובב' בתים לכ"ע לא הוי מק"פ וא"כ עיקר ראיית ההגה"מ מקנה לדין האחרון בבתי כסאות בין ב' בתים בזה גם בגבוה י' לא הוי מק"פ אבל בכרמלית י"ל דס"ל ג"כ דלמעלה מי' ואינו רוחב ד' דהו' מק"פ ודברי הב"י ברורים:

רחובות עבה"ט וע' שו"ת בית אפרים סימן כ"ו וכ"ז בעיירות שדרכיה מפולשים עוברים מתוך העיר והוא דרך המלך ויש בזה שני ענינים האחד שעובר באמצע העיר ומשני צידי הדרך יש סיבוב מחיצות כזה או שהדרך במפולש בסוף הרחוב כזה ומסקנא דמלתא שאפילו כפי הדרך השני אין להחמיר לדון דין ר"ה לאסור תיקון צה"פ ולהצריך דלתות שהוא דבר שא"א לעשותו אם לא מטעם המלך וגדוליו והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים ועיין בשו"ת מהרי"ט צהלין סימן רנ"א על ענין כזה בעה"ק צפת תוב"ב וכתב שהגדולים לא פקפקו בהיתר הטלטול וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם ע"ש:

מקום המוקף מחיצות. בסי' שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהו שם:

ויש בו ד' טפחים כו'. משמע דעובי המחיצות הם נמדדים עם החלל לד"ט וכ"כ הרא"ש להדיא פרק קמא דשבת גבי כוורת שהדפנות מצטרפות עם החלל הכוורת לרוחב ד' כו' וכ"כ התו' בפ"ק דף ח' דלא כפי' ר"מ שפי' שיהו ד' בתוך הכוורת אלא גם העובי מצטרף כמו בחולית הבור דמצטרף לחלל הבור כיון דחזי למינח עליה מידי כו' וסיימי כדפרש"י ומ"ש רש"י הביאו ב"י וז"ל וכן גדר דאמרי' מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' עכ"ל אין לטעות בזה דדוקא בחלל צריך שיהיה ד"ט בלא המחיצות דלהכי כתב רש"י פני המחיצות להורות שחודו החיצון עולה ואסיק מחיצות נמצא שעובי המחיצות הם בכלל החלל בין חודו של זה החיצון לחוד שכנגדו וזה מוכח דאם תרצה לפרש דברי רש"י על חלל ממש יהיה פירושו מוסכם עם ר"ח והתו' סיימו שפירש"י מסכי' לפי' שלהם והרמב"ם כ' בפי"ד מוקף ד' מחיצות גבוהי' וביניהם ד"ט כוונתו ג"כ עם עובי הכתלים ומ"ש ביניהם פירושו בין הכל כנ"ל אלא דק"ל ממ"ש בפ' הזורק (שבת דף צ"ט) בעי ר"י כותל בר"ה גבוה י' ואינו רחב ד' ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח ע"ג מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד' מקום פטו' הוא א"ד כיון שעשאו רה"י כמאן דמלי' דמי פירש"י והוה אצלו ראשו כארעא סמיכתא כל החלל אמר עולא ק"ו לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש פירש"י ראש הכותל הרי לפנינו דכיון שעשאו רה"י אז אמרינן דהו' כמאן דמלא דרה"י עול' עד לרקיע משא"כ כאן דבלא העובי לא הוי רשות היחיד א"כ אינו עולה עד לרקיע ולא הוי כארעא סמיכתא וכן במה דסיי' לאחרי' עוש' רה"י כו' וזה אינו מבורר כאן וצ"ע:

ע"ג רה"י. פי' ואע"ג דאין רחבין ד' הוויין רה"י דכיון שהם עושין היקף שלהם את הקרקע המוקפת רה"י שהיה כרמלית קוד' לזה ק"ו שהן עצמן יהיו רה"י ועמ"ש לפני זה מה שקשה מזה:

אפי' כלי. עמ"ש סי' שנ"ו לענין רקק מים בר"ה או ברה"י:

ואין דלתותיו נעולות. נראה דאם דלת א' נעול מבטל ג"כ ר"ה כיון דלא הוה מפולש:

וי"א שכל שאין ס' רבוא כו'. כתב ב"י הדיעה האחרונה היא דעת רש"י והתו' והרא"ש והטור וסמ"ג וסמ"ק וסה"ת (והמרדכי פ' כל כתבי) והרוקח והאחרון מהרי"ו בתשו' ודיעה ראשונה הוא דעת הרמב"ם ורמב"ן ורשב"ם והמ"מ והר"ן והריב"ש ותמהתי דכאן כתב ב"י בשם המ"מ ורמב"ם ורשב"א דא"צ ס' רבוא בוקעים ולעיל סי' של"ד כתב הטור להקשות על סה"ת מהך סברא דאין כאן איסור דאוריי' לדידן שאין לנו ר"ה כו' וכתב ב"י שזו הקושי' הקשה המ"מ בשם הרשב"א א"כ משמע דס"ל שלא הוה ר"ה עד שיש ס' רבוא ג"כ דאל"כ גם לדידן יש ר"ה וכתב רש"ל בפ' א"צ סי"ח וכ"כ מהר"ר בנימן בתשו' סי' צ"ב דיש להחמיר כדיעה ראשונה ורמ"א כ' בסי' שמ"ו שכל רשויות שלנו כרמלית הם משמע כדיעה אחרונה ובפי העולם מורגל עכשיו שאין לנו ר"ה הוא כדעת הי"א והם רבים ובפרט שבדעת המ"מ ורשב"א מצינו ג"כ להיפך כמ"ש וע"כ המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילין כנ"ל:

י"ג אמות ושליש. אף ע"ג דרוחב ר"ה הוא י"ו אמות כמו שהי' בין העגלות במדבר מ"מ כאן ששני ראשיה הם לר"ה הוה זה ג"כ ר"ה וטעם לשיעור זה הוא כמו שמצינו בפסי ביראות שהי' בין כל פס לפס שיעור זה דהיינו כשיעור שיוכלו לעבו' שם שני רבקות של ארבע' בקר כשפוגעות זו בזו א' נכנסת וא' יוצאת דאז ניחא תשמישתיה שם כמו בר"ה וכל בקר הוא אמה וב' שלישי' כדאי' פ' עושין פסין:

הוה כרמלית. דל"ד לגבוה י' דכאן הוה תשמיש ע"י הדחק ולאו שמיה תשמיש:

ואין להם לחי כו'. דאלו הי' שם לחי הוי רה"י גמור דלחי משום מחיצה ואלו הי' שם קורה דלא הוה מחיצה להרמב"ם אלא משום היכרא מ"מ הוה רה"י לטלטל בתוכו ועכשיו שאין שם לא זה ולא זה שוי' ככרמלית:

גג הבולט כו'. טעם לפי שנעש' הגג רה"י מחמ' גוד אסיק לא אמרי' כן (אלא) היכא שהמחיצות ניכרות:

וכל זה דוקא כו'. פי' בר"ה אמרינן באין בו ד' דלא הוי כרמלית אלא מקום פטור אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוה ד' הוה ככרמלית דמצא מין כו' ויש חולקים ס"ל דאף בכרמלית הוה זה מקום פטור: