שולחן ערוך, אורח חיים של״ג: שלא לפנות אוצר בשבת. ובו ג' סעיפים: – עם 21 מפרשים

שלא לפנות אוצר בשבת. ובו ג' סעיפים:
אוצר של תבואה או של כדי יין אע"פ שמותר להסתפק ממנו אסור להתחיל בו לפנותו אלא לדבר מצוה כגון שפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש וכיצד מפנהו אם היה האוצר גדול מפנה ממנה חמשה קופות (שבכל קופה שלש סאים) (הגהות מרדכי ור"ן פרק מפנין) לא היה בו אלא חמשה קופות מפנה מהם ארבעה אבל כולו לא יפנה שמא יבא להשוות גומות: הגה וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר ג"כ לצורך אורחים ולא מקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים (תרומת הדשן סי' ע"ב) אבל כשזימן חבירו לסעוד אצלו לא מקרי אורחים ואינה סעודת מצוה רק סעודת רשות:

כשמפנה אלו ארבעה או חמשה קופות לא יחלקם בקופות קטנות להוליכם בהרבה פעמים כדי להקל המשאוי מפני שמרבה בהילוך ואוושא מילתא טפי:

אלו ד' או ה' קופות שמפנה היינו לאורח א' ואם באו לו הרבה מפנה כשיעור הזה לכל אורח ואורח ובלבד שלא יפנה א' לכולם דאיכא טירחא יתירא אלא כל א' יפנה לעצמו או אחר יפנה בעדו: הגה חביות של יין שהובאו על עגלה אסור להורידן בשבת אם לא לכבוד אורחים או לצורך מצוה דהוי כמפנה האוצר (א"ז):

להתחיל. ואם התחיל לפנות מע"ש משמע דשרי לפנותו אפי' לדבר הרשות מ"א. ועיין ט"ז שנראה שאוסר ע"ש ולדבר מצוה מפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב"י:

כשזימן. וכתב ט"ז פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה ע"ש. והמ"א כתב דכשסועד עם אורחים הוי סעודת הרשות רק שבע"ה המזמינם עושה מצוה ע"ש:

שהובאו. אפי' מבע"י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א"א בענין אחר שרי לפרקו מ"א ועיין סי' של"ה ס"ג:

לכבוד אורחים. ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור כמ"ש ס"א ד"מ. ט"ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה ושלשה אצבעות לפי חשבון המקוה:

לשון רמב"ם דפרק כ"ז מברייתא שבת קכ"ז

שם קכ"ו משנה וגמרא קכ"ז

שם קכ"ו בעיא ולא איפשטא ופסקו הפוסקים לחומרא

שם בעיא דאפשטא

שם בעיא ולא איפשטא

בית יוסף

ס"א אוצר של תבואה. מתני' שם ואמר אוצר משום סיפא אסור כו' וכמ"ש למטה:

או של. גמ' שם:

אע"פ שמותר. שם ת"ר תבואה כו' כר"ש:

אסור להתחיל. שם ת"ר אין מתחילין כו'. ומפרש אפי' לר"ש:

אלא לדבר. שם ומאי אבל כו' שלא יתחיל כו' ומני ר"י כו' אבל לר"ש שרי וכ' הרי"ף דוקא לדבר מצוה מדקאמר במתני' מפני האורחים כו' ושם בגמ' אר"י גדולה הכנסת כו' מ' דמתני' משום מצוה היא וכ"כ שם הרי"ף ע"ש: כגון מתני':

וכיצד כו'. כתירוץ דר"ת שם דסוגיא דשמעתין שם כוותיה איבעיא להו כו' איבעי להו כו' וכן בפ"ה די"ט אמרו ד' וה' אין טפי לא:

שבכל. ירושלמי והביאו תוס' ד"ה מפנין:

אבל כולו לא. כזה פ' כתירוץ דשמואל וכן אמרו בפ"ה די"ט שם התם תנן אבל לא כו' והני תירוצין לא שייכי אהדדי די"ל רישא כזה וסיפא כזה וכמ"ש בי"ט ורב חסדא דאוקים כר' יהודה לטעמיה דס"ל שם קכ"ח א' כר"י אבל אנן דקי"ל כר"ש צ"ל בסיפא כתירוץ דשמואל וערא"ש:

וכל שבות. נלמד מהנ"ל וכמ"ש בגמרא שם גדולה כו':

אבל כשזימן. ע' גמ' דמ"ק כ"ב ב' וכתוס' שם ד"ה ולשמחת. בירושלמי וכמ"ס כו':

ס"ג או אחר. ע"ש רש"י ד"ה רבי בנפשיה כו' וע' תוספות שם ד"ה וליטעמיך. ומחולקין רש"י ותו' שם בזה הסברא ופ' כרש"י וכ"כ הב"ח:

שמא יבוא וכו' – עיין בש"ג דמצדד דבמרוצף לא חיישינן לזה ולענ"ד דזה תלוי בפלוגתא לקמן בסימן של"ז ס"ב ובהג"ה שם:

וכל שבות שהתירו וכו' – כתב הפמ"ג במ"ז הוי יודע דלא כל שבות התירו לצורך מצוה דהא שבות דשבות דוקא י"א התירו למצוה הא שבות לחוד ודאי לא אלא דוקא כי האי גוונא עובדין דחול וכדומה ועמ"א ש"ז אות ז':

במג"א סק"ה עיין סימן תקס"ח ס"ב. נ"ב ע"ש מג"א ס"ס ק"ה וא"כ צ"ע הא עכ"פ רב ת"ח הוה ועוד אמאי לא אמר שירות ותשבחות כמ"ש המג"א לקמן סימן תר"ע ס"ק ד' אלא ע"כ משום הכי פירש"י נישואי בת ת"ח לע"ה הוה דגרע טפי אבל סתם סעודה הוה שפיר סעודת מצוה ע"י אורח ת"ח עכ"פ:

[א] אסור להתחיל וכו'. דעת בית יוסף ומגן אברהם דאם התחיל לפנות מערב שבת שרי לפנות אפילו בדבר הרשות והט"ז האריך להקשות ומסיק דאסור בדבר הרשות וכן מסתברא אף שאפשר לתרץ קושיתו:

[ב] כולו לא וכו'. אפילו אין שם אלא ג' או ד' קופות:

[ג] שהובא וכו'. אפילו מבעוד יום ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם אי אפשר שרי לפרקו כן נראה לי:

[ד] לכבוד אורחים וכו'. ואפילו הוא יותר מחמש עשרה סאין כמו שכתב מגן אברהם והוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות:

[ה] [לבוש] אפילו לחבירו וכו'. נראה לי שכיוון למה שכתב הט"ז דהמזמן חביריו לבוא אצלו לכבוד אורח שיש לו הוא בכלל אורח לענין זה, והנה מגן אברהם כתב דבחולין פרק ז' רב לא מתהני מסעודת הרשות בת תלמיד חכם לעם הארץ, עד כאן, משמע דרב היה אורח שם מיקרי סעודת הרשות, עד כאן. ולעניות דעתי שאני התם דסעודה נעשה משום בת תלמיד חכם לעם הארץ לכך לא נהנה, מיהו בתשובת מהר"מ סימן תר"ה צריך עיון וסיים דעל כן נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה ובזה יש היתר כשמזמין חבירו או כשמקיזין:

א) [סעיף א'] אעפ"י שמותר להסתפק ממנו וכו' פי' אע"ג דק"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצימוקים דדחייא בידים כמ"ש סי' ש"י היינו כשרוצים להסתפק ממנו אבל אם אינו רוצה להסתפק ממנו אלא להתחיל לפנותו לבד אסור אם לא לדבר מצוה, עו"ש או' א' והטעם משום טרחא. ב"י תו"ש שם.

ב) שם. אסור להתחיל בו וכו' ואם התחיל בו מבע"י שרי לפנותו בשבת אף לדבר הרשות. ב"י עו"ש שם מ"א סק"ב מיהו הט"ז סק"א הרבה להקשות ומסיק דאסור לפנותו בשבת לדבר הרשות אעפ"י שהתחיל בו מבע"י יעו"ש והסכים על ידו הא"ר או' א' אבל החמ"ט או א' והנה"ש או' א' השיגו על קושיית הט"ז והסכימו לדברי ב"י יעו"ש, וכ"פ התו"ש או' ב' ח"א כלל מ' או' ד':

ג) שם. אסור להתחיל בו לפנות. אבל מותר לעשות בו שביל ברגליו לכאן ולכאן דרך הליכתו בכניסתו וביצי אתו גמ' מ"א סק"ג תו"ש או' ג' ועיין לעיל סי' ש"ח או' כ"ח:

ד) שם. אלא לדבר מצוה. ומפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב"י. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד' ר"ז או' א'.

ה) שם. כגון שפינהו להכנסת אורחים וכו' שאין לו מקום לבה"מ. לבוש:

ו) שם. כגון שפינהו להכנסת אורחים וכו' וזהוא שבאו סמוך לשבת ולא היה פנאי אבל אם היה שהות מבע"י לא הותר להתחיל לפנות דאפי' במועד מלאכות המותרות בו אסור לכוין להניחן במועד גם השוכח פושע הוא. מו"ק:

ז) שם. להכנסת אורחים. או שאר סעודת מצוה. ר"ז שם. ועיין לקמן או' י"ב:

ח) שם. מפנה ממנו ה' קופות. ולא יותר דהוי טירחא יתירה. ב"י לבוש והיינו לאורח אחד כמ"ש סעי' ג':

ט) שם. אבל כולו לא יפנה וכו' אפי' אם אין שם אלא ג' או ד' קופות. ב"ח א"ר או' ב' ואם המקום מרוצף באבנים דליכא למיחש לאשוויי גומות מותר לכבדו. שה"ג. ואפשר דדעת הפו' שלא כתבו זה ס"ל דלא פלוג ועיין לקמן סי' של"ז סעי' ב':

י) שם. הגה וכל שבות שהתירו וכו' עיין סי' ש"ז סעי' ה':

יא) שם. בהגה מותר ג"כ לצורך אורחים. הסועד עם האורחים (היינו באינו מזומן לכבודם) הוי סעודת הרשות רק שבעה"ב המזמינם עושה מצוה. מ"א סק"ה. ואינם נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת. ר"ז או' ו' וכ"כ בפי' בשם תה"ד סי' ע"ב:

יב) שם. בהגה. אבל כשזימן חבירו וכו' פשוט דאין בכלל זה המזמן חבירו לבוא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה (דשרי לפנות בשבילו) וכ"ש שאר סעודת מצוה (דשרי לפנות בשביל כולם) ט"ז סק"ב. תו"ש או' ו' ומיירי כשא"א לקיים מצות הסעודה במקום אחר כ"א במקום שהיה האוצר של תבואה ופשוט פתה"ד או' א' ועיין לעיל או' ה':

יג) שם. בהגה. אבל כשזימן חבירו וכו' וכן אם האורחים משלמים בעד הסעודה אינם בכלל צורך אורחים. א"ח או' א':

יד) שם. בהגה לא מקרי אורחים. וכ"מ שנזכר כבוד אורחים היינו שהם ראויים לכבוד כגון בעלי תורה או בעלי שם טוב ומעשים טובים או עני בן טובים או עשירים שראוי לכבדם שאינם עושים רעה ולא הגרועים שמהרה יפולו או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון והם בכלל צדקה ואינם בכלל כבוד אורחים. סולת למנחה כלל ע"ו דין ג':

טו) שם. בהגה ואינה סעודת מצוה וכו' ועיין בתשו' חו"י סי' ע' שמפרט שם איזה נקרא סעודת מצוה ובמ"א לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד ומה שמפלפלים בד"ת בתוך הסעודה כתב שם בחו"י דלא מקרי ס"מ כ"א דרשה המיוחדת לאותה סעודה יעו"ש:

טז) שם. בהגה ואינה סעודת מצוה וכו' וע"כ נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה ובזה יש היתר כשמזמין חבירו או כשמקיזין, א"ר או' ה' בשם מהר"ם סי' תר"ה:

טוב) [סעיף ג'] לכל אורח ואורח. ובלבד שלא יגמור את האוצר ר"ז או' ד':

חי) שם. או אחר יפנה בעדו, ובלבד שלא יפנה כל אחד יותר מד' וה' קופות. ב"י.

יט) שם. בהגה חביות של יין שהובאו וכו' אפי' מבע"י. ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א"א בענין אחר שרי לפרקן. מ"א סק"ו. א"ר או' ג' תו"ש או' ט' ר"ז או' ה' ח"א כלל מ' או' ד' ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ח' בענין אם באו מחוץ לתחום יעו"ש:

כ) שם. בהגה. אסור להורידם בשבת אפי' ע"י עכו"ם אלא במקום הפסד גדול ר"ז שם ואם העכו"ם מעצמו פורקן בשבת א"צ למחות בידו. א"א או' ז':

כא) שם. בהגה אם לא לכבוד אורחים וכו' להושיבם שם ר"ז או' ה' ואם הוא יותר מט"ו האין אסור כמ"ש סעי' א' ד"ט. וט"ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות לפי חשבון המקוה מ"א סק"ז א"ר או' ד' (ויש שם ט"ס) תו"ש או' יו"ד ר"ז שם. ועיין בס' מנחת פתים שכתב דבב"י מבואר דלר"ש בפחות מט"ו סאין אין שם אוצר עליו ומותר לפנות אף לדבר הרשות כל שאין בכל האוצר ט"ו סאין וכן מבואר באו"ז הגדול ה"ש סי' פ"ז יעו"ש א"ח או' ב' ועיין מש"ז או' א':

שמותר להסתפק. שאינו מוקצ':

להתחיל בו. ואם התחיל לפנות מע"ש משמע דשרי לפנותו בשבת אפי' לדבר הרשות:

לפנותו. אבל עושה לו שביל ברגליו (מ"מ פכ"ו) ועמ"ש סי' ש"ח ס"ג:

לדבר מצוה. ומפנה אפי' מגג לגג ובחלונות וסולמות (יש"ש ביצה ב"י ועסי' תקכ"א):

לצורך אורחים. אמרי' בחולין פ"ז סעודת הרשות הוי ורב לא מתהני מסעודת הרשות ופירש"י סעודת הרשו' בת ת"ח לע"ה ע"כ משמע דרב דהי' אורח שם מקרי סעוד' הרשו' עסי' תקס"ח ס"ב וכ"כ בתשובת מהר"מ סי' תר"ה וכשסועד עם אורחי' הוי סעוד' הרשו' רק שבע"ה המזמנם עושה מצוה וכצ"ל כאן:

שהובאו. אפי' מבע"י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א"א בע"א שרי לפורקן כנ"ל עסי' רע"ו ס"ב בהג"ה וסי' של"ה ס"ג:

לכבוד אורחים. ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור כמ"ש ס"א (ד"מ), ט"ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות לפי חשבון המקוה:

(א) שמותר להסתפק ממנו – למאכלו ולמאכל בהמתו שאינו מוקצה דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים שהניח ליבשן משום דדחינהו בידים ולא חזיין עד שיתייבשו וכמ"ש בסי' ש"י ס"ב מ"מ אם אינו רוצה להסתפק ממנו אלא להתחיל בו לפנותו אסור לעשות כן לדבר הרשות והטעם משום טרחא או משום עובדין דחול:

(ב) אסור להתחיל וכו' – היינו אפילו פחות מד' וה' קופות ומשמע דאם התחיל מע"ש שרי לפנותו בשבת פחות מד' וה' קופות אף לדבר הרשות:

(ג) לפנותו – אבל מותר לעשות שביל ברגליו לכאן ולכאן דרך הליכתו ויציאתו דזה לא הוי בכלל פינוי:

(ד) לדבר מצוה – ואפילו בענין שיש בו טורח יותר כגון להגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל או להורידם בסולמות או לטלטלם מגג לגג:

(ה) חמש קופות – ולא יותר משום טרחא וכנ"ל בסק"א:

(ו) שמא יבוא וכו' – היינו שמא יראה גומות בקרקעות האוצר ויבוא להשוותם ואפילו אין שם אלא ג' או ד' קופות אסור [א"ר]:

(ז) וכל שבות וכו' – עיין סימן ש"ז ס"ה:

(ח) לצורך אורחים – שבעה"ב המזמנם עושה מצוה וכמו שאחז"ל דגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה:

(ט) אבל כשזימן וכו' – ומ"מ אם מזמין חבירו שיבוא לכבוד האורח אז גם הוא נחשב כאורח לענין דשרי לפנות בשבילו ואם הסעודה בעצמה היא סעודת מצוה ודאי פשיטא דשרי לפנות לפי חשבון כולם:

(י) שהובאו – אפילו בע"ש [דאל"כ בלא"ה אסורין משום שמא בא מחוץ לתחום וכדלעיל בסימן שכ"ה] ודעתו מבע"י בפירוש לשתות מהם אפ"ה אסור להורידן משום עובדא דחול או טרחא יתירא אלא ימשוך שם ממנו כשהוא עומד על העגלה ואם אי אפשר בענין אחר והוא צריך לשתות ממנו שרי לפורקן דמפני כבוד השבת הוא בכלל דבר מצוה [אחרונים]:

(יא) לכבוד אורחים – ואפ"ה אם הוא יותר מט"ו סאין אסור כמ"ש בס"א לענין אוצר. ט"ו סאין הוא אם החבית אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות [מ"א] ואם הוא מקום פסידא אם מותר בזה אמירה לא"י עיין בסי' ש"ז ס"ה ובסימן של"ד ואם הא"י מעצמו פורקן בשבת א"צ למחות בידו [פמ"ג]:

אסור להתחיל בו. אין הטעם משום מוקצה שהרי מותר להסתפק ממנו אלא ודאי דלא אסור משום מוקצ' דקי"ל כר"ש כמ"ש הפוסקי' שמבי' ב"י ולא אסרו אלא בדבר הרשות וצ"ל משום טירח' אסרוהו ומלשון זה שכתב הרמב"ם אסור להתחיל משמע לכאורה דאם כבר התחיל קודם שבת מותר לפנות אח"כ אפי' לדבר הרשות וכ"כ ב"י ע"פ מה שבא ליישב מ"ש הרא"ש וז"ל ב"י ובהכי ניחא לי מ"ש עוד הרי"ף ת"ר תבוא' כ"ז שמתחילין בה בע"ש מות' לטלטלה בשבת ואם לאו אסור לטלטל' בשבת. ותמה עליו הרא"ש למה כתב' ונ"ל דלפנותה לדבר הרשות קאמר כו' ולפ"ז צ"ל שכל שהתחיל באוצר מבע"י מותר לפנותו אפי' לדבר הרשו' עכ"ל משמע דלדבר מצוה הותר לד"ה כיון שאין איסור משום מוקצה ותמהתי מאוד על דבריו אלה דהא בגמ' איתא תחלה דר"ש ס"ל לאיסורא ור' אחא מתיר ופרכינן ע"ז כלפי לייא פירש"י היכן פונה הדבר הזה האמור להיפך ר"ש מתיר מוקצה בכ"מ וכאן הוא מחמיר ומשנינן אלא אימ' דר' אחא אוסר ור"ש מתיר הרי לפנינו דעיקר פלוגתא שלהם לענין מוקצה וע"כ הוצרכו להפוך הפלוגתא וא"כ אפי' לדבר מצוה אסור לרב אחא ואי ס"ד דפליגי לענין טירח' בדבר הרשות ואפי' ר"ש דמתיר משום מוקצה יכול להיות שאוסר בדבר הרשות משום טירחא ורב אחא מתיר וזה נראה פשוט. ואגב חורפיה דהרב"י לא עיין בזה כראוי ותו דהא דמתיר בדבר הרשות כל שהתחיל מבע"י הוא דבר תמוה מאד דכיון דאסור בדבר הרשות משום טירחא יתירה מה מועיל ההתחלה מבע"י לזה דזה אין שייך אלא לענין מוקצה ותו דהא לרב חסדא מפרשים מאי אבל לא את האוצר שלא יתחיל משמע דאע"פ שמתחיל מבע"י מפנין לדבר מצוה דוקא ולא לדבר הרשות דמזה ילפי' האיסור פינוי לדבר הרשות ע"כ נראה דודאי לאיסור לדבר הרשות שהוא משום טירח' אסור אפי' בהתחיל מבע"י דחד טעמא הוא ובבריית' דבעי לרב אחא שיתחיל מבע"י היינו מטעם מוקצה דס"ל לרב אחא כר"י ובברייתא קמיית' דאין מתחילין באוצר תחלה אע"פ דנוקמוה בדבר הרשות כמ"ש ב"י בשם רבותיו של הרמב"ן מ"מ לא תידק מינה דאם התחיל מבע"י מותר בדבר הרשות אלא קמ"ל דאפי' התחלה בעלמא אסורה אע"ג דלא מפנה שיעור ד' או ה' קופות וזהו בעצמו כוונת הרמב"ן כאן שכתב אסור להתחיל כו' כ"ז נראה ברור ופשוט לע"ד:

אבל כשזימן חברו כו'. פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבוא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה וכ"ש שאר סעודת מצוה: