שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ד: דיני הבדלה בתפלה. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני הבדלה בתפלה. ובו ה סעיפים:
אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה:

טעה ולא הבדיל בתפלה ואין לו כוס בלילה וסבור שאף למחר לא יהיה לו צריך לחזור ולהתפלל:

תשעה באב שחל להיות באחד בשבת טעה ולא הבדיל בתפלה א"צ לחזור ולהתפלל כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב:

במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשסיי' הברכ' אין לו לחזור אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה:

במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו לחזור אם סיים תפלתו רשאי אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור:

אומרים הבדלה כו'. היינו שיש לומר תכף אתה חוננתנו דהיינו שמתחיל אתה חוננתנו ולא תחלת הברכ' אתה חונן (מהרש"ל) ונראה שלא להתחיל אתה חוננתנו עד אחר וחננו מאתך דיעה בינה והשכל ואח"כ מתחיל אתה חוננתנו ולא כמו שנדפס בכל הסדורים אחר לאנוש בינה קודם וחנינו מאתך כו' שהרי אמרו חז"ל דיחיד מוסי' בסוף הברכה ולא באמצעי כדלעיל בסי' קי"ט על כן לא יוסיף היחיד אלא בסוף הברכה וכאשר כתבתי (לחם רב):

ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש סוף סי' רל"ט. ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו רדב"ז כנה"ג. ומ"א הניח בצ"ע ע"ש:

ואם טעם. כצ"ל:

בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה אע"ג דקי"ל טעם מבדיל עיין ט"ז ובהרא"ש:

ולהתפלל. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת עיין ב"י. מ"א:

רשאי. בתורת נדבה ועי' סוף סי' ק"ז:

ברכות קל"ג ופסחים י"ב

טור בשם הר"י

שם

טור בשם אביו הרא"ש

טור וכדעת ר"ת

שם כדעת אביו הרא"ש:

ס"א בחונן הדעת. עט"ז וב"ח שהאריכו ליתן טעם על מנהגינו והלבוש נתקשה מאד בזה וכ' לומר ב"פ וחננו ע"ש וכ"ז ליתא וא"צ לכל הדחוקים שנדחקו בזה אלא נראה לי שיסוד מנהגינו הוא ע"פ פלוגתא דר"י ורבנן בברכות ל"ג א' ר"י אמר לפי שהיא חכמה כו' ורבנן אמרי מתוך שהוא חול כו' וסברת פלוגתתם נראה שהוא כמ"ש בירו' פ"ה דברכות וז"ל ר' יודן אומר מטבע ברכות ואח"כ מבדיל ואתיא כרבי דרבי אמר תמיהני היאך בטלו חונן הדעת בשבת אם אין דעה תפלה מנין וכא' אם אין דעה הבדלה מנין א"ר יצחק בר"א מבדיל ואח"כ אומר מטבע ברכ' ר"א בן אנטיגנוס בי ר' ינאי בשם ר"א זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ודכוותה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל וכצ"ל שם ור"ל דלכך צריך לומר תחלה הבדלה קודם ברכה דחול ובהני תנאי תליא פלוגתא הנ"ל דגמ' דילן דר"י ס"ל כר' יודן דתמן אם אין דעה הבדלה כו' וז"ש לפי שהיא חכמה כו' ורבנן ס"ל כר"י ב"א דתמן דס"ל אסור לתבוע צרכיו כו' וז"ש מתוך שהיא חול ר"ל שעל ידה מותרין במלאכה קבעוה כו' ולפ"ז מנהגינו אליבא דכ"ע שאנו אומרים תחילה אתה חונן כו' כסברא ראשונה הנ"ל אם אין דעה כו' ואח"כ הבדלה קודם הבקשה לצאת ג"כ סברא שניה הנ"ל דס"ל אסור לתבוע צרכיו כו':

ואם טעה כו'. שם כ"ו ב' כ"ט א':

ואם טעם. ל"ג א':

ס"ב טעה ולא כו'. שם מפני שיכול כו':

ס"ג ת"ב. כמש"ל סי' רצ"ט ס"ו ועמש"ש:

ס"ד במקום. שם כט ב' בעבודה חוזר לעבודה אלמא מיד כשסיים מקרי חוזר א"כ במקום שאמרו אינו חוזר אפי' בכה"ג:

ס"ה במקום. עמ"א:

אומרים הבדלה בחונן הדעת – עיין במ"ב מה שכתבנו לענין אם שכח ולא התפלל ערבית והטעם בזה דהנה המעיין בהרדב"ז יראה דהוא סובר דבכל גווני אינו צריך להזכיר אתה חוננתנו בשחרית והמ"א סובר דבכל גווני צריך להזכיר והיינו בתפלה שניה שהיא להשלמה וכמו שפירשו התו"ש והפמ"ג [דלפירוש הגרע"א שהוא בתפלה ראשונה יקשה אמאי אמרו בגמרא דטעה ולא הבדיל בתפלה אינו חוזר מפני שאומרה אח"כ על הכוס ומשמע דיוצא בזה ואמאי יאמרנה ג"כ עוד בתפלת שחרית דהא עיקר תקנתא הוא בתפלה וכקושית המגן אברהם ועוד דאמאי כתב השו"ע בס"ב דאם סובר שאף למחר לא יהיה לו כוס צריך לחזור ולהתפלל ואמאי הא יוכל לקיים מצות הבדלה בתפלת שחרית דהא עיקר תקנתא בתפלה היה ועדיף מכוס אלא ע"כ דעיקר הבדלה נתקן בתפלת ערבית ולא בתפלת שחרית ונהי דקודם שהתקינו להבדיל על הכוס [וכדאיתא בגמרא] ע"כ היה הדין דאם לא הבדיל במוצ"ש בתפלה או שלא התפלל ערבית כלל היה צריך להבדיל בתפלת שחרית אבל לאחר שנתקן על הכוס אין שייך שם הבדלה בתפלת שחרית כלל אלא דסברת המגן אברהם דכיון שהוא מתפלל בשחרית תפלה שניה בשביל ערבית יש לה דין תפלת ערבית וצריך להזכיר בה הבדלה] ועיין בא"ר דנשאר בצ"ע אם כהרדב"ז או כהמ"א דקושית המגן אברהם שהקשה על הרדב"ז אינה קושיא להמעין בהרדב"ז גופא וכמו שהעיר כבר הברכי יוסף [והאמת שלא היה לפניו ספר הרדב"ז כ"א מה שהעתיקו העו"ש בקצרה] וע"כ נראה לענ"ד להכריע כמו שכתבתי דאם לא הבדיל מאתמול כלל שיש עליו עדיין עצם החיוב וכמו שכתב הרא"ש בפרק מי שמתו לענין אונן ע"ש היטב יזכיר עתה בתפלה והיינו בתפלה שניה וכמו שהכרחתי מדברי השו"ע דבתפלה ראשונה אין להזכיר כלל אבל אם כבר הבדיל בלילה על הכוס שכבר יצא בעצם המצוה אין כדאי להזכיר עתה בתפלה דאולי לא נתקן השלמה לדבר שיכול לצאת בו מצד אחר וכמו שכתב הרדב"ז:

ואם טעה ולא הבדיל וכו' – ה"ה ביו"ט שחל במו"ש אם לא אמר ותודיענו אינו חוזר מפני שמזכיר אח"כ הבדלה על הכוס של קידוש ואם טעם אז אחר התפלה קודם שאמר הקידוש של יקנה"ז ג"כ צריך להחזיר לראש התפלה כמו במו"ש דכי משום שאכל גם קודם קידוש איתגורי איתגור [פמ"ג]:

ואם טעם קודם שהבדיל – עיין בא"ר ובחדושי רע"א שהביאו בשם הרשב"א דה"ה אם עשה מלאכה אז קודם הבדלה [והיינו בשלא אמר המבדיל מתחלה] ובספר קובץ על הרמב"ם מפקפק בדין זה של הרשב"א למעשה והביאו בפתחי תשובה ע"ש והיינו מפני שהרמב"ם לא הביא דין זה של הטוש"ע כלל ומשמע דלא מפרש כן את מה שאמר הגמרא דטעה בזו ובזו כמו שמפרשי הרשב"א והרא"ש ותר"י [וכן מפירוש רש"י משמע דלא מפרש כן וכן בספר אור זרוע פירש בו פירוש אחר ע"ש דהיינו שטעה בהבדלה גופא] וע"כ לענין מלאכה עכ"פ אין להחמיר בדיעבד לחזור ולהתפלל מאחר שלא הוזכר בהדיא בתר"י והרא"ש ויש לסמוך בזה על הרמב"ם:

צריך לחזור ולהבדיל בתפלה – אפשר דדוקא אם לא הבדיל עדיין על הכוס ובא לפנינו לשאל אז הדין דיחזור ויבדיל בתפלה ואח"כ על הכוס אבל אם עבר והבדיל על הכוס אחר שטעם שוב אין צריך לחזור ולהבדיל בתפלה כיון שמ"מ כבר יצא מצות הבדלה [פמ"ג] ובדה"ח סתם דאין חילוק בזה:

וסובר שאף למחר לא יהיה לו – ואפילו לדעת הפוסקים לקמן ברצ"ט ס"ו דזמנו בדיעבד עד סוף יום ג' הכא לא סמכינן ע"ז דכולי האי איכא למיחש דלמא לא יהיה לו [מל"ח] ועיין בפרישה ובחדושי רע"א מה שכתבו עוד בזה. ועיין בדה"ח שכתב אפילו אם מצפה שיהיה לו כוס למחר בלילה ג"כ אינו מועיל ולכאורה הלא בס"ג סמכינן ע"ז ואולי משום דשם א"א לו להקדים קודם חשוב הכל כזמן מוצ"ש גופא וכן משמע בבאור הגר"א לקמן בסימן רצ"ט ס"ו ע"ש:

סעיף ה' אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור. נ"ב נראה דהיינו דוקא אם אינו רוצה לחזור לראש ממש כגון אם שכח יעלה ויבוא וסיים הברכה אם רוצה לומר שם במקומו אם טעה וחזר אבל אם חזר ביעלה ויבוא לג' אחרונות וכן בהבדלה לאתה חונן מה בכך דהוה הפסק הרי אם הפסיק אם חזר בג' אחרונות לרצה ובאמצעות לתחלת הענין שטעה אין בזה עיכוב ויכול לעשות כן לכתחלה ולמה יגרע זה. ולכך נראה דבכה"ג באמת לא הוי הפסק ואין צריך להתפלל שנית כנלפענ"ד נכון וברור לדינא ודו"ק היטב:

[א] [לבוש] לפיכך קבעו וכו'. ועוד שאין לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ולכך קבעוה בחונן הדעת שהיא ראש לכל הצרכים (אבודרהם) ורשב"א סימן תשל"ט:

[ב] [לבוש] ואחר כך מתחיל וכו'. מלבושי יום טוב פסקי תוס' וב"ח וכל אחרונים הסכימו להתחיל אתה חוננתנו קודם וחננו וכו' וכן המנהג, גם נראה לי ראיה מאבודרהם הנזכר לעיל דאי מתחיל אחר וחננו וכו' הוי שואל צרכיו קודם שהבדיל:

[ג] [לבוש] אינם ענין וכו'. עיין בב"ח ולחם חמודות פירוש בזה, מי שלא התפלל במוצאי שבת יתפלל שחרית שתים ולא יאמר אתה חוננתנו אף שלא הבדיל. (עולת תמיד בשם רדב"ז). וצריך עיון דמתחילה שהיו מבדילין בתפילה ודאי היה צריך להבדיל ביום אחד ועכשיו גם כן צריך וכן משמע בגמרא דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה ואין בידי גוף התשובה לעיין בה (מגן אברהם). ויש לומר דשכח להתפלל הוי כמו שהתפלל ושכח להזכיר דאין צריך לחזור ולהתפלל דסמכינן על הכוס וצריך עיון:

[ד] [לבוש] אין צריך. ומהר"ש כתב שיש לאומרו בשומע תפילה (מלבושי יום טוב), וכן כתב הגהות מיימוני בשם הר"ש, ומהרי"ל משמע אפילו יש לו כוס ומגן אברהם כתב דוקא באין כוס יש לסמוך עליהם אבל בפסקי תוס' כתב אף באין כוס לא יאמרנו בשומע תפילה אלא צריך לחזור לאתה חונן דדוקא בקשה אומר בשומע תפילה ולא שאלה והזכרה כמו שכתב בית יוסף, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כמגן אברהם כי ראיתי שכלבו בשם ה"ר נתן כתב כמהר"ש, ועוד הא כתב בית יוסף דכשם שהבדלתנו נמי תפילה הוא ואף שכתב הפרישה דלפי שאין נוהגין לומר כשם שהבדלתנו לכך הסכים בית יוסף שלא לאומרה, על כן נראה לי כיון שנוהגין לומר אבינו מלכנו החל וכו' נמי תפילה הוא, ובספר תניא כתב זה לשונו אין צריך לאומרה בשומע תפילה מפני שאומרה על הכוס עד כאן לשונו משמע דמודה כשאין לו כוס:

[ה] [לבוש] יש טעם וכו'. או עשה מלאכה קודם שהבדיל (חידושי רשב"א פרק אין עומדין), מיהו אם אמר המבדיל וכו' כמו שכתב סוף סימן קצ"ט אין צריך לחזור וכו':

[ו] [לבוש] וצריך לחזור וכו' להתפלל וכו'. וגם צריך להבדיל על הכוס כמו שכתבו רש"י ור"י וב"ח ולחם חמודות:

[ז] [לבוש] שאף למחר וכו'. לאו דוקא אלא הוא הדין משם והלאה עד רביעי בשבת אלא משום דאסור לאכול עד שיבדיל ואין דרכו של אדם להיות מתענה כל כך זמן (פרישה). ולי נראה דבאמת אין צריך כלל להתענות רק יום מחר ועיין סימן ס"ג לכן צריך להתפלל, ומלבושי יום טוב כתב זה לשונו אולי דכולי האי איכא למיחש דילמא לא היה לו אף דעכשיו יודע שיהיה לו (בל"ח), ומה שכתב פסקי תוס' בזה לא נהירא:

[ח] מיד כשסיים וכו'. ומכל מקום אומר שם אתה חוננתנו וכו' עד ומדובקים ביראתך וכו' (פסקי תוס'), ולפיכך מה שכתב בסימן קי"ד סק"ח ליתא ופשוט דמיד שהזכיר השם והוי כסיים הברכה ועיין סימן תרפ"ב:

[ט] [לבוש] ומחדש בה וכו'. בשיירי כנסת הגדולה חולק בזה דכיון שהוה מעין חובת היום לאו חידוש הוא אלא בעיא חידוש אחר כדלעיל סימן כ"ז, ומעדני מלך דף ל"ה כתב דאין צריך חידוש כיון שמשום שטעה בה חוזר ומתפלל, עד כאן, ומיהו בסימן ק"ה סעיף י"א משמע דוקא היכא דיש אומרים דצריך לחזור אבל בטעות אחר לא, ואפשר דלר"ת כיון שרשות לחזור דמי להא ודו"ק וצריך עיון:

[י] [לבוש] הוי הפסק וכו'. עיין מה שכתבתי מזה בסוף סימן ק"ח:

א) [סעיף א'] אומרים הבדלה בחונן הדעת. מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מ"א סק"א. ועוד שאם אין בינה אין יודע להבדיל. תו"ש או' א':

ב) שם. בחונן הדעת. המנהג להתחיל אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ואח"כ אומרים אתה חוננתנו. ואח"כ מסיים וחננו מאתך וכו' ב"ח. ועי"ש מה שהשיג על הלבוש. וה"ה הט"ז סק"א. שכנה"ג בהגב"י או' א' מ"א סק"א. א"ר או' ב'. ברכ"י בשיו"ב או' א':

ג) שם. ואם טעה ולא הבדיל וכו' נאנס ולא התפלל במו"ש מתפלל ביום שתי תפלות א' לחובה וא' לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אעפ"י שלא הבדיל. הרדב"ז ח"א סי' קע"ו (ובחדשות סי' שס"א) כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' א' ברכ"י או' א' והגם דהמ"א והא"ר פקפקו בדברי הרדב"ז הנ"ז ודעתם שצ"ל אתה חוננתנו בתפלת התשלומין וכן הסכים המט"י או' ב', מ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה שב ואל תעשה עדיף כדי שלא להפסיק בתפלה דלמ"ד א"צ לאומרו אם יאמר אותו הוי הפסק. וה"ד כשיש תקנה על הכוס כגון שהבדיל במו"ש על הכוס או שיש לו כוס להבדיל ביום א' אבל אם אין לו כוס כסעי' ב' צ"ל ההבדלה בתפלת התשלומין אף להרדב"ז. מט"י שם. ועיין לעיל סי' ק"ח או' ו':

ד) ש"ץ שלא התפלל במו"ש יתפלל שחרית בלחש לחובה שחרית ושניה בקו"ר לתשלומין ולהוציא שאינו בקי. הרדב"ז בתשו' הנ"ז והמ"א פקפק מטעם אתה חוננתנו וכבר ביאר הרדב"ז דבריו בתשו' הנ"ז יעו"ש. ברכ"י או' ב':

ה) אונן במו"ש שאינו חייב בתפלה ביום ראשון אחר הקבורה כשמתפלל שחרית לא יאמר אתה חוננתנו בתפלתו. הרב מהר"ם אמארלייו בשו"ת דב"מ ח"ג יו"ד סי' ט"ו. ברכ"י או' ג' שע"ת או' א':

ו) שם. ואינו חוזר וכו' ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש סס"י רצ"ט. מי"א סק"ב. תו"ש או' ב':

ז) שם. מפני שצריך להבדיל על הכוס. דק"ל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והמבדיל על הכוס שצריך שיבדיל בתפלה. טור. וב"י:

ח) שם. ואם טעם קודם שהבדיל וכו' או שעשה מלאכה קודם שהבדיל חידושי רשב"א פ' אין עומדין) מיהו אם אמר המבדיל וכו' כמ"ש סס"י רצ"ט א"צ לחזור ולהבדיל בתפלה. א"ר או' ה' מש"ז או ב' ר"ז או' ג' אמנם בקוב"ץ על הרמב"ם הלכות תפלה פ"י כתב מדלא הזכירוהו הפו' משמע דלא ס"ל ובזה יש לסמוך על הרמב"ם שהשמיט הך דינא יעו"ש. ולע"ד יש לתת טעם לזה דמלאכה לא שייך קצת לברכה דיכול לומר המבדיל בלא ברכה ולעשות מלאכה כלקמן סי' רצ"ט משא"כ באכילה. פ"ת:

ט) שם. צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. פי' לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה. ואע"ג דק"ל טעם מבדיל (כמ"ש לקמן סי' רצ"ט סעי' ה') פי' שיכול להבדיל על כוס אחר שאכל מ"מ כיון שאכל באיסור קרינן ביה טעה וצריך לחזור ולהתפלל. טור ב"י. לבוש. ט"ז סק"ב. מט"י או' ב' תו"ש או' ג':

י) שם. צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. ואם לא התפלל בלילה ומתפלל תשלומין למחר צ"ל אתה חוננתנו בתפלת התשלומין. מט"י או' ב' וכ"כ לעיל סי' ק"ח או' ו' יעו"ש:

יא) שם. ולהבדיל בתפלה. וגם צריך להבדיל על כוס כמ"ש רש"י ור"י וב"ח ול"ח. א"ר או' ו' ר"ז או' ג' ואם טעה והבדיל על הכוס קודם שחזר להבדיל בתפלה כתב המש"ז שם אפשר שא"צ לחזור ולהתפלל יעו"ש:

יב) מנהגינו לומר באתה חוננתנו ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. וכתב הב"ח וכך הוא משמעות כל הפסוקים ואין לשנות. שכנה"ג בהגב"י או' ב':

יג) בנוסח אתה חוננתנו אמרינן כך אתה חוננתנו ה' אלהינו מדע והשכל. וכ"כ בסידורים. ונכון ליזהר פה לומר והשכל בסין סיבולת שלא יהא נשמע ל' שיכול בנים ח"ו. פתה"ד או' ב':

יד) [סעיף ב'] וסביר שאף למחר וכו' לאו דוקא אלא ה"ה משם ולהלאה עד רביעי בשבת אלא משום דאסור לאכול עד שיבדיל ואין דרכו של אדם להיות מתענה כ"כ זמן. פרישה או' ו' והא"ר או' ז' כתב דבאמת א"צ כלל להתענות רק יום מחר ולכן צריך להתפלל. ומי"ט כתב אילי דכולי האי איכא למיחש דלמא לא יהיה לו אף דעכשיו יודע שיהיה לו. והביאו א"ר שם. ועיין לקמן סי' רצ"ט סעי' ו' ודוק:

טו) שם. וסבור שאף למחר וכו' נראה דלאו דוקא מחר ביום דאם יהיה לו בלילה ג"כ כיון דבט"ב שחל בח' בשבת אינו חוזר מפני שסומך על ההבדלה דליל ב' ה"נ בסבור שלמחר בליל ב' יהיה לו אינו חוזר. מט"י או' ג:

טז) שם. צריך לחזור וכו' ואם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת דבזה יש לסמוך על הטור והגמ"נ בשם מהרי"ל אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י. מ"א סק"ג. וכן הסכים א"ר או' ד' וכ"כ התו"ש או' ד' ר"ז או' ה' וכתב הטעם שלא ליכנס לספק ברכות שאינם צריכים יעו"ש. בן א"ח פ' ויצא או' ג' ואם שכח לומר גם בש"ת אם עקר רגליו או שסיים התחנונים שרגיל לומר אחר תפלתו דהוי כעקר כמ"ש ססי' קי"ז צריך לחזור לראש ואם לא עקר חוזר לאתה חונן. ר"ז שם:

טוב) [סעיף ד'] מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור וכו' ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפי' נזכר בין אתה להשם חוזר כמ"ש לקמן סי' תרפ"ב סעי' א' יעו"ש. ואם נזכר קודם שהתחיל ברכה שאחריה אעפ"י שסיים הברכה אומרה שם בין ברכה לברכה ולא הוי הפסק שהרי מעין הברכה היא. כ"כ הרדב"ז ח"א סי' תקס"א והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ היפ"ל בשם הא"ז סק"ד. אמנם הברכ"י סי' תכ"ב או' א' כתב מדפסק מרן בסעי' זה דמיד שסיים הברכה אין לו לחזור משמע דאינו מזכיר כלל וכתב דכן עיקר וכן הסכים א"ר סי' קי"ד או ז' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קי"ד או' ו' יעו"ש. ומ"מ יש לאומרה באלהי נצור קודם יהיו לרצון וכו':

חי) שם. אין לו לחזור וכו' והא דאינו חוזר אין ר"ל בתורת חיוב בלבד אלא אפי' אם ירצה לחזור אינו רשאי כל שהוא באמצע תפלתו וכמבואר בסמוך סעי' ה' ואם יחזור הוי ברכה לבטלה. מט"י או' ד':

יט) שם. אין לו לחזור וכו' דהוי הפסק בתפלה. וה"ה בכל מקום שאין חייב לחזור לראש מיד כשסיים הברכה לא יחזור דהוי הפסק. תו"ש או' ה':

ך) [סעיף ה'] ואם סיים תפלתו רשאי. בתורת נדבה. מ"א סק"ד. תו"ש או' ו' ר"ז או' ז' ולפי מ"ש לעיל סס"י ק"ז דבזה"ז אין להתפלל נדבה א"כ אף שסיים תפלתו אין לחזור ולהתפלל:

כא) שם. אינו רשאי לחזור. דהוי הפסק. טור:

מ"א סק"א שאסור לתבוע צרכיו ולפי שאתה חונן הוא ראש לכל הצרכים קבעו שם ההבדלה:

ט"ז סק"א נוהגין לומר אתה חוננתנו. פי' ואין אומרים אתה חונן כלל:

סק"ב קרינן ביה טעה כי בגמרא אמרינן טעה ולא הבדיל בתפלה אינו חוזר מפני שאומרה על הכוס ואם טעה בזו ובזו חוזר לתפלה ולכוס ופי' הרא"ש טעה בזו היינו שאכל קודם הבדלה דכיון שאכל באיסור נקרא טעה:

מ"א סס"א וצ"ע דמתחלה כוונתו דאפי' הבדיל במ"ש על הכוס מ"מ כיון דקודם שתקנו על הכוס ולא היו מבדילין רק בתפלה ודאי דאם שכח להתפלל ערבית צריך להבדיל ביום א' בתפלה דתשלומין ולכן גם אחר התקנה כך הוא:

שם שהיו מבדילין בתפלה בודאי היה צריך וכו' כצ"ל:

סק"ג דבזה יש לסמוך על הטור. דמוטב לאומרה בש"ת משיתפלל עוד הפעם משא"כ ביש לו כוס:

בחונן הדעת. מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה [ירושלמי רשב"א סי' תשל"ט] מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה ואח"כ אתה חוננתנו ועיין בלבוש וב"ח שהאריכו בזה: ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו [רדב"ז ח"ב שס"א] וצ"ע דמתחלה שהיו מבדילין בתפלה דודאי הי' צריך להבדיל ביום א' ועכשיו ג"כ צריך וכ"מ בגמ' דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה דעיקר תקנת' הוא להבדיל בתפילה עבי"ד סימן שמ"א עססי' רצ"ט ואין בידי גוף התשוב' לעיין בה:

ואינו חוזר. ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש ססי' רצ"ט:

צריך לחזור. ונ"ל דאם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת דבזה יש לסמוך על הטור והגמ"נ בשם מהרי"ל אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י:

רשאי. בתורת נדבה ועססי' ק"ח:

(א) אומרים הבדלה וכו' – ואפילו אם נזדמן שהבדיל על הכוס מקודם מ"מ צריך להבדיל בתפלה ג"כ. ואי עיקר מצות הבדלה היא דאורייתא או דרבנן עיין במה שנכתוב לקמן ריש סימן רצ"ו:

(ב) בחונן הדעת – וקבעוה בברכה זו מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה ואח"כ אתה חוננתנו וכו' וחננו מאתך וכו' [אחרונים] ואם התחיל מאתה חוננתנו ואילך יצא. אם שכח להתפלל מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה חוננתנו לא בראשונה ולא בשניה בד"א כשכבר הבדיל מאתמול על הכוס אבל אם לא הבדיל כלל דיש עליו עדיין חיוב מצות הבדלה יזכיר אתה חוננתנו בשחרית בתפלה שניה שהיא להשלמה ואח"כ צריך להבדיל ג"כ על הכוס כדלקמן סימן רצ"ט ס"ו:

(ג) ואינו חוזר מפני וכו' – היינו דלכתחלה מצוה להבדיל בין בתפלה ובין בכוס והכא בדיעבד סומך עצמו על מה שיבדיל אח"כ על הכוס ומ"מ אסור לע"ע במלאכה עד שיבדיל בכוס או שיאמר עכ"פ המבדיל בין קודש לחול וכמ"ש סוף סימן רצ"ט:

(ד) ואם טעם וכו' – ואע"ג דקי"ל בסימן רצ"ט ס"ה דאם טעה ואכל קודם הבדלה יכול להבדיל אח"כ מ"מ כאן דטעה גם בתפלה קנסינן ליה וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה:

(ה) וסובר שאף למחר וכו' – דאם מצפה שיהיה לו למחר יוכל לסמוך ע"ז שיבדיל למחר על הכוס וכדלקמן ברצ"ט ס"ו וא"צ להחזיר התפלה:

(ו) צריך לחזור ולהתפלל – היינו כשעקר רגליו [או כשסיים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו דדינו ג"כ כעקר רגליו וכדלעיל בסימן קי"ז ס"ה ע"ש] חוזר לראש ואם לא סיים עדיין תפלתו חוזר לברכת אתה חונן מיהו אם נזכר קודם שומע תפלה לא יחזור אלא יאמר אתה חוננתנו בשומע תפלה דכשמבדילין בתפלה אומרים אבינו מלכנו החל עלינו וכו' דהוא בקשה והוי מעין שומע תפלה דהוא כולל כל הבקשות מיהו אם יש לו כוס יסמוך על הכוס ולא יאמרנה בש"ת כיון דעיקרה הוא שבח ולא שייך כ"כ לשומע תפלה [מ"א וש"א]:

(ז) כשסיים הברכה – היינו שהזכיר השם של סיום הברכה דבזה מקרי כאלו כבר סיים [אחרונים]:

(ח) רשאי – בתורת נדבה ועיין לעיל בסוף סימן ק"ז דאין להתפלל נדבה אלא מי שמכיר עצמו זריז וזהיר ושיכוין:

(ט) אינו רשאי – כיון דאינו צריך לחזור הוי הפסק [טור]:

סעיף א ואם טעם קודם שהבדיל או עשה מלאכה כן הוא בחי' רשב"א:

מג"א ס"ק א ועכשיו ג"כ צריך מה"ט נראה דבתפלה ראשונה דשחרית מזכיר אתה חוננתנו וכן בליכא השלמה כלל בהזיד ולא התפלל ערבית דמזכירו בתפלת שחרית וראיתי בס' תוס' שבת דהעתיק דברי המג"א דבשחרית בתפלה הב' שהיא לתשלומין ערבית מזכירו ולא נזכר מזה כלום כאן במג"א ולענ"ד העיקר דמזכירו בתפלה הראשונה:

סעיף ב'. למחר לא יהיה לי. עיין סי' רצט ס"ו ואפשר דעל ידי שלא יהיה לו כוס למחר ממילא לא יהיה צריך להתענות עיין סי' רצו ס"ג וממילא יהי' הדין דטעם קודם שהבדיל חוזר ומתפלל ועמ"ש בגליון רצ"ט:

סעיף ד'. מיד כשסיים הברכה היינו דהזכיר השם של סיום הברכה עיין סי' תרפ"ב ס"ב:

ואינו חוזר וכת' בר"י בשם דבר משה אונן במ"ש שאינו חייב בתפלה יום ראשון אחר הקבורה כשמתפלל שחרית לא יאמר אתה חוננתנו בתפלתו ע"ש:

אומרים הבדלה וכו'. כתב ב"י בשם א"ח אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שמשנה מטבע שטבעו חכמים אלא מתחיל באתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קודש לחול וכ"כ הרמב"ם וסדר רע"מ עכ"ל והעולם נוהגין לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שינוי מטבע שהכל ענין א' הוא עכ"ל ב"י. וכ"כ רש"ל בשם רבינו מנחם ומהר"ר יעקב פאלק דטועים האומרים אתה חוננתנו ואתה חונן אלא אתה חוננתנו כו' עכ"ל ובלבוש כת' שי"ל תרווייהו והאריך מאוד לפרש צורך הכפל גם מו"ח ז"ל הסכים לומ' תרווייהו אך תי' תירוץ אחר על הכפל ולעד"נ ברור בראיי' לומר תרווייהו דהיינו כיון שכת' הטור סי' קי"ז לענין הזכרת טל ומטר וז"ל ובאשכנז אין משנין בה כלל אלא ששואלין בה מטר א"כ ה"נ כאן דאמרי' בגמ' שמזכירין הבדלה בחונן הדעת הוה ג"כ המשמעות כן שאין משנין הברכ' אלא מזכירין בה אתה חוננתנו שהוא הבדלה והכפל נ"ל דל"ק כלל דתחילה אומר על חכמה ובינה שנתן הש"י דרך כלל בכל עניני התורה ועכשיו במ"ש מוסיף בה מעין המאורע דהיינו חכמת ההבדלה כמ"ש הטור בהדיא סי' קט"ו וז"ל ומבדילין בה במ"ש וי"ט משום שהיא חכמה שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה הוא לו לכך קבעוהו בברכת חכמה עכ"ל הרי מבואר כדברי שמזכירין חכמת ההבדלה בתוך שאר החכמות שבברכה ותו לא מידי כנלע"ד ובמ"ש בלבוש שצ"ל ב"פ וחננו מאתך כו' אין להשגיח בזה כל עיקר אלא יאמר וחננו מאתך אחר גמר אתה חוננתנו כו':

צריך לחזור ולהבדיל בתפלה. פי' יחזור ויתפלל ויבדיל אע"ג דקי"ל טעם מבדיל פי' שיכול להבדיל על כוס אחר שאכל מ"מ כיון שאכל באיסור קרינן ביה טעה:

אין לו לחזור אע"פ כו'. ז"ל הטור בשם הרא"ש ואפשר שר"ת הי' מפרש אין מחזירין אותו [פי' אם עוקר רגליו] אינו חייב להחזיר אבל אם ירצה לחזור חוזר ומיהו גם זה יתכן שאם סיים תפלתו שיכול לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע תפלה כיון שאינו חוזר לראש נ"ל דהוי הפסק אם חוזר עכ"ל וכ"פ בסעיף שאח"ז ומזה ראיי' למ"ש בסי' ק"ח דאם זכר בתפלה איזה דבר שלא מעין המאורע דהוה הפסק דהא כאן הוה הפסק אפי' מה שמזכיר בתפלה זו כיון שהוא שלא לצורך ע"ש: