שולחן ערוך, אורח חיים רס״ז: דין התפלה בערב שבת ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין התפלה בערב שבת ובו ג סעיפים:
בתפלת המנחה דערב שבת אין נופלים על פניהם:

מקדימין להתפלל ערבית יותר בימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפל' ערבי' ולאכול מיד: (וע"ל סי' רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה):

בברכת השכיבנו אינו חותם שומר עמו ישראל אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים:

ולאכול מיד. כתב בשל"ה בשם ס"ח דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סימן תע"ב. אבל בתוס' ורא"ש משמע דיוכל לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ הת"ה. ומ"מ טוב להחמיר מ"א והט"ז ס"ס רצ"א כתב דכיון דתוספת מחול על הקודש דאורייתא הוא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם הלילה ע"ש ועכ"פ הנוהגין להתפלל ערבית בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורים להתחיל לאכול דלא נפקי בק"ש דיממא מ"א וע"ל סי' רל"ה ס"ק ג' מש"ש בשם המ"א:

ופרוס. משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו וכו' וכ"כ הטור הטעם שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר הפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת א"צ שמירה ע"כ. ואנחנו נוהגים לומר כי אל שומרנו וגו' ושמור צאתנו וגו' דאנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכים להתפלל על השמירה אלא דאין מסיימין. ט"ז ע"ש:

טור

שם מהא דר' יוסי שבת קי"ח

שם בשם תוס' והרא"ש מהא דרב צלי של שבת בע"ש ברכות כ'

טור ע"פ המדר' ושכן איתא בירוש'

ס"א בתפלת המנחה. מ"ק כ"ז א' מאימתי זוקפין את כו':

ס"ב ובפלג. אליבא דר' יהודה כמ"ש בגמ' בהדיא וקמ"ל דאף בשבת ואין זו הקדמה כמש"ל בסי' רס"ג ס"ד וסי' רס"א ס"א ס"ב בהג"ה:

ולאכול מיד. שם ואומר קדושה כו':

ס"ג בברכת. ירושלמי הדא דתימר בחול אבל בשבת אומר ופרוס כו':

אין נופלין וכו' – עיין במ"ב מש"כ בשם הפמ"ג ועיין בבאור הגר"א שכתב מקור לדין השו"ע ממו"ק כ"ז לענין זקיפת המטה בע"ש וע"ש בתוספות ד"ה מן המנחה ובר"ן שם הסכים דהוא ממנחה קטנה ומ"מ אין לזוז מדברי הפמ"ג שכן מבואר ביורה דעה סימן ת"א סעיף ו' בהג"ה:

ובפלג וכו' – עיין במ"ב במש"כ וי"א דבצבור וכו' הוא מדה"ח שכתב דבצבור יש להקל מטעם כיון דבשאר מקומות נוהגין להקל בזה גם בחול וכמש"כ המגן אברהם בסימן רל"ה מטעם שטרחא לאספם פעמים ולקבצם עכ"פ יש להם לסמוך על האי טעמא בערב שבת עכ"ל. ומה שכתבנו שאין לסמוך וכו' הוא משום דכל האחרונים לא הזכירו קולא זו וטעמם הוא כיון דאנן נהיגין בשאר ימות החול להתפלל בזמנה כדין משום שאין לקולא זו מקור מן הש"ס איך נסמוך על קולא זו בשבת. ומה שכ' דבבה"ש יש לסמוך להקל בשעת הדחק עיין בסימן תפ"ט סק"ו במגן אברהם לענין ספירה ועיין לעיל בסימן רס"א בבה"ל ד"ה ושעור זמן. אך לענין ק"ש שהוא דאורייתא בודאי צריך מן הדין לחזור ולקראה בשעה שהוא ודאי לילה וכנ"ל בסימן רל"ה ס"א:

סעיף ב' מקדימין להתפלל ערבית וכו'. נ"ב כתב המג"א בס"ק א' וז"ל דהא קטן אינו מוציא את הגדול וכו' ולק"מ דקיי"ל אין מחוסר זמן לבו ביום וכשלמא גדול היום יבוא לידי חיוב דאורייתא לכך נחשב בר חיובא אבל לקטן שלא יבוא לידי חיוב רק אחר זמן לכך אזלינן בתר השתא ואף דלילה נחשב כיום שלאחריו מכל מקום לענין כמה דברים הלילה הולך אחרי היום כגון לענין קדשים ולכך לא יחשב מחוסר זמן אם חיוב יבוא לידי חיוב דאורייתא משא"כ בקטן וזה פשוט וברור ודו"ק היטב:

היינו אי חשבי' מע"ה עד הנץ החמה וכן שקיעת החמה עד צ"ה כל א' חמש מיל וסוף דבריו שכ' דהוה ב' שעות וג"ר וחלק עשירי היינו לפי חשבון משקיעה עד צ"ה ד' מיל ודבריו סתרי אהדדי אבל חשבון האמיתי לפי האמת דמשקיעה עד צ"ה ד' מיל נמצא מפלג המנח' עד צ"ה ב' שעות וג' רביעי שעה בדקדוק גמור:

ועיין בטורי זהב סוף סי' רצ"א:

[א] נופלין וכו'. לשון הכלבו אין אומרים תחינה משום כבוד שבת:

[ב] לאכול מיד וכו'. מכל מקום צריך לאכול כזית בלילה ממש כדי לקיים שלוש סעודות בשבת ספר חסידים רס"ט ואחרונים, ולא ידעתי טעם דהא תוספת שבת דאורייתא הוא (עולת תמיד), וכן כתב הט"ז סוף סימן רצ"א עיין שם. ולעניות דעתי הטעם דשלוש סעודות נלמד מתלתא היום, משמע יום שבת ממש בעינן ולא מתוספת, ובשל"ה כתב שיש מדקדקים שלא לאכול אפילו בקיץ עד סמוך לשקיעת החמה ועיין לקמן בסוף סימן רע"א. ומגן אברהם כתב דמשמע בתוס' ורא"ש ור"י דיכול לגמור הסעודה מבעוד יום משום דאחר פלג המנחה חשבינן לילה וסיים ומכל מקום טוב להחמיר, מיהו למי שתאב לאכול ודאי יש לו לסמוך ולהתחיל לאכול אף שנוהג לקרות קריאת שמע בצאת הכוכבים מכל מקום כיון שקרא כבר עם הקהל מבעוד יום מותר ואין איסור אלא למי שלא קרא קריאת שמע מבעוד יום עם הקהל, ואף שכתבתי בסימן רל"ה דטוב ליזהר בחול מכל מקום בשבת אין להחמיר כלל בזה:

[ג] [לבוש] שעה ופחות מרביעית וכו'. היה יכול לומר שעה וחומש שעה והוא חשבון קצר ממה שאמר צא וחשוב ארבע פעמים שכ"ד עולה תתר"ף רט"ז, אבל אמר כך משום דסיים מאי בינייהו דר' יהודה ורבנן שהוא רק חומש רביעי (מלבושי יום טוב), ועיין מעדני מלך פרק קמא דברכות סימן י':

[ד] [לבוש] ואם כן לא יהיה וכו'. עיין לחם חמודות פרק תפילת השחר סימן כ"ה מזה:

[ה] [לבוש] שטעות וכו'. אין זה מוכרח ודברי התוכניים הנחה בעלמא לא מצד הכרח והמופת כלל ודברי חז"ל בפרק ב' דמגילה ופרק קמא דברכות שמעלות השחר עד צאת הכוכבים יום, והאמת כדברי תרומת הדשן וכן דעת התוס' והרא"ש בפרק תפילת השחר ובפרק יום הכיפורים ומן הדין אין להוסיף יותר משעה ורביעי קודם צאת הכוכבים גם די בחצי שעה והמנהג שהזכיר לעיל טעם אחר יש לו נזכר בהגהות מיימוני להקדים שתי שעות כתוספת שביעית שלושים יום לשנה (מלבושי יום טוב). ועיין מעדני מלך שם ובלחם חמודות דף ל"ז לא משמע הכי וצריך עיון, ועיין סימן רס"א ס"ק י"א ובבית יוסף שם:

[ו] [לבוש] ופרוס עלינו וכו'. וכן המנהג וכשנשאלתי לתמוה מנא ליה ללבוש להיות נגד הטור ושולחן ערוך שכתבו ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, ועוד הא בעינן סמוך לחתימה מעין החתימה גם בירושלים, והשבתי חפשתי ומצאתי באבודרהם כנוסחת הלבוש וכן בספר צדה לדרך, גם ממה שכתב הטור בסוף סימן זה בשם המנהיג ופרוס עלינו וכו' משמע הכי לטעמייהו נראה לי כדאיתא בברכות דף מ"ט רב נחמן אמר אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים והיינו משום דתשועת ישראל וירושלים הכל אחת:

[ז] [לבוש] ואין חותמין שומר וכו'. ואם חתם שומר עמו ישראל לעד אין מחזירין אותו כלבו סימן ל"ה:

[ח] [לבוש] אבל אנו נוהגין וכו'. וגם בזמן הטור היו נוהגין כך אלא שכתב וראוי לומר וכו' ובחינם התמרמר הב"ח על זה (מלבושי יום טוב). ומגן אברהם כתב דבזוהר ויקהל חילק בין רבים ליחיד שיחיד צריך שמירה אם כן דוקא שומר עמו ישראל אין אומרים דמשמע על כלל ישראל אבל ושמור צאתינו סבירא ליה דקאי אכל יחיד ויחיד, וט"ז כתב טעם דאומרים ושמור צאתינו שאנו יודעין שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ואם כן אין לנו שמירה בשבת אבל שומר עמו ישראל לעד אין לסיים לפי שזה שם התואר לו יתברך ששומר אותנו לעד בשוה ובאמת בשבת יש מעלה טפי, עד כאן, משמע שמסכימים לאומרו וכן מצאתי בספר צידה לדרך. כתב בשל"ה כשמנשק מזוזה לא יאמר ה' ישמור וכו' כמו שאין אומרים שומר עמו כמו בחול רק יאמר זכור את יום השבת, עד כאן. ולטעם מגן אברהם וט"ז ראוי לאומרו גם דמי למה שאומרים ושמור צאתינו וכו':

[ט] [לבוש] כיון שאין וכו'. בשבלי הלקט כתב עוד שלושה טעמים אחד דשכיחי מזיקין בליל שבת הילכך יש למהר ועוד מקמי דלעקור שרגא ועוד שיש בני אדם שלא אכלו בערב שבת כי אם מעט בבוקר על כן לא רצו לאחר בבית הכנסת:

א) [סעיף א'] בתפלת מנחה וכו' וכתבו גורי האר"י שאין להניח תפילין אף אם נוהג להניחם בכל יום במנחה. מחב"ר או' א' שע"ת או' א' וכ"כ לעיל סי' כ"ה או' ק' יעו"ש. ואפי' אירע בו ת"ץ ואפי' מתפללין מנחה גדולה בע"ש אין להניחם. כף החיים סי' י"ט או' ה' פתה"ד או' א':

ב) שם. אין נופלים על פניהם. ואפי' אם מתפללין מנחה גדולה אין נופלים על פניהם משום דתוספת קדושת שבת מתחיל להתגלות בע"ש תיכף אחר שעה חמישית מן היום כמ"ש בשער הכוו' דף ס"ב ע"א יעו"ש. וע"כ האוכל פת ביום ו' משעה חמישית ולמעלה אין לומר על נהרות בבל כ"א שיר המעלות בשוב וכו' ועיין לעיל סי' זק"ן או' י"ט:

ג) [סעיף ב'] מקדימין להתפלל ערבית וכו' ובסי' רצ"ג כתב הטור בשם רי"ץ גיאות שכיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מו"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום בין יין מצוי בין אינו מצוי דהא אפשר בפת עכ"ל והביאו ב"י בסי' זה אלא שכתב ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת אחת הכי נקטינן ודלא כרי"ץ גיאות עכ"ד. ולכן פסק בש"ע מקדימין להתפלל ערבית וכו' דהיינו כדעת הרמב"ם והרא"ש והטור ושאר מפ' שהביא בב"י יעו"ש. מיהו ממ"ש בשער הכוו' דקבלת שבת תהיה בעת שקיעת החמה ממש משמע דתפלת ערבית תהיה בלילה והב"ד לעיל סי' רס"ב או' ל"ב יעו"ש. וע"כ דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד:

ד) ונוהגין בספרד לומר והוא רחום כבשאר הימים ובאשכנז אין נוהגין לאומרה. טור. וכ"כ בזוה"ק פ' תרומה דף קל"ה ע"ב וז"ל ואסיר לעמא קדישא למפתח לגבה בפסוקא דדינא כגון והוא רחום וגו' בגין דהא אתפרשת מרזא דס"א וכו' ומאן דאתער האי לתתא גרים להתערא הכי לעילא וכו' יעו"ש וע"כ גם בספרד אין נוהגין עתה לאומרו כיון דבזוה"ק אוסר ונותן טעם בסוד. ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קודשנו ירושת"ו לומר קודם ערבית של שבת לשם יחוד וכו' ואח"כ פסוק שועתינו קבל וכו' ואח"כ קדיש וברכו את ה' וכו' ואח"כ מתחילין ברכות ק"ש של ערבית:

ה) הרב יעב"ץ בסידורו כתב שאין לומר פסוק והוא רחום בשבת ויו"ט בפסוקי דזמרא ובסדר קדושה אבל המחב"ר או' ג' השיג עליו וכתב שאין לבטל מנהג העולם רובו ככולו האומרים אותו בשבת ויו"ט בפסוקי דזמרא ובסדר קדושה וכן נהגו בעה"ק ירושת"ו ובחברון ת"ו וכן בכל מלכות מצרים וערי איטאליא וכל המקומות אשר דרכה רגלו בשליחות מצוה ראה שאומרים אותו אף בשבת ויו"ט בפד"ז וסדר קדושה יעו"ש. וכ"כ בספרו הבהיר חיים שאל ח"ב סי' יו"ד יעו"ש. וכ"כ כס"א או' א' וכ"כ לעיל סי' נ"א או' י"ד יעו"ש. וכן יה"ר שתמחול לנו וכו' שקודם פ' התמיד כל העולם אומרים אותו כמ"ש המחב"ר שם וכ"כ לעיל סי' קל"א או' ט"ו בשם כמה פו' יעו"ש וכן הוא המנהג ודלא כהשע"ת או' ב' ועיין הלק"ט ח"ב סי' קע"ב ודוק:

ו) שם. ולאכול מיד. אבל בס"ח סי' רס"ט כתב מי שאכל מבע"י בע"ש כגון שיצאו מבהכ"נ ולא נראו ג' כוכבים יאכל לאחר צ"ה שיעור שיברך ברהמ"ז כדי לקיים מצות ג' סעודות בשבת ע"כ. וכ"כ בשל"ה בשם הנז' וכ"כ הב"ח סי' תע"ב בשם ר"ל מפראג אבל בתו' והרא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ התה"ד סי' א' וכ"מ ברי"ו ח"א וטעמא דאחר פלג המנחה חשבינן לילה ומ"מ טוב להחמיר. מ"א סק"א. והט"ז סי' רצ"א סק"ז כתב כיון דתוספת מחול על הקודש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפי' גומר קודם הלילה עכ"ל. ומיהו עיין לעיל סי' רס"א או' ט"ז שכתבנו די"א תוספת שבת דרבנן וי"א דאפי' מדרבנן לא יש תוספת לשבת יעו"ש וע"כ שפיר כתב המ"א דטוב להחמיר:

ז) שם. ולאכול מיד. ואף דלא יצא עדיין בק"ש שקרא ביום מ"מ רשאי לאכול קודם הק"ש שיקרא בזמנו כיון דמיהו קרא כבר ק"ש אחר פלג המנחה כ"כ הב"י כאן ומ"א בסי' רל"ה ומ"ש המ"א כאן דאותן הנוהגין להתפלל ערבית ביום אסורין לאכול חצי שעה קודם זמן ק"ש צ"ל דקאי לאותן הנוהגין להתפלל ערבית בעוד היום גדול ואפי' קודם פלג המנחה כמ"ש רמ"א בסי' רל"ה אבל אותן המתפללין אחר פלג המנחה רשאין לאכול קודם זמן ק"ש יעו"ש. תו"ש או' ד' וכ"כ א"ר או' ב':

ח) [סעיף ג'] בברכת השכיבנו אינו חותם שומר וכו' כדאיתא במדרש שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר. טור. וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א וז"ל כיון דהאי רוחא שרי על עלמא כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין אסתלקו מעלמא ולא בעינן לצלאה על נטורא בגין דישראל אינון נטורין בההוא רוחא וסכת שלום פריסת גדפהא עלייהו ואינון נטירין מכלא יעו"ש:

ט) שם. אינו חותם שומר וכו' ואם חותם שומר עמו ישראל לעד אין מחזירין אותו. כלבו סי' ל"ה. א"ר או' ז' ומ"מ י"ל אח"כ ופרוש סוכת שלום וכו' בלתי שם ומלכות משום שיש לזה טעם בסוד כמבואר בשער הכוו' דף ס"ט ע"א יעו"ש:

י) שם. אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך וכו' והמנהג לסיים עד והגן בעדנו. ותיכף אומרים ופרוש עלינו סוכת וכו' ואין אומרים והסר מעלינו מכת אויב וכו' משום דכל מקטרגין בישין כבר נסתלקו מעלמא כמ"ש באו' הקודם. ואח"כ ראיתי שכ"כ הש"ץ דף קצ"ג ע"ד בשם הרד"א יעו"ש. וכ"כ בס' פע"ח שער י"ח פי"א:

יא) כשאומר ופרוש סוכת שלום כתב מהרח"ו ז"ל שצריך לקום לקבל תוספת נשמה יתירה מבחי' הלילה. כ"מ בסידור מהר"י סרוק ז"ל. ש"ץ דף קצ"ד ע"א. שע"ת או' ב' ומ"ש כ"מ בסידור מהרי"ס היינו לענין שצריך לאומרה מעומד אבל לענין לקבל תוספת נשמה כ"כ בהדיא בשער הכוו' דף ס"ט ע"א ובס' פע"ח שער ח"י פי"ב יעו"ש:

יב) וכתב שם בס' פע"ח פי"א כי יש לנו קבלה שבשעה שישראל למטה אומרים ברכו בליל שבת אז בת קול הולכת בפמליא של מעלה לומר אשריכם ע"ק שאתם מברכים למטה כדי שיתברכו למעלה כמה מתנות קדושים אשריכם בעוה"ז ואשריכם בעוה"ב ואין ישראל מתברכין עד שיתעטרו בנפש יתירה עכ"ל. וכבר כתבנו לעיל סס"י רס"א דתוספת הנפש מקבל באמירת באי כלה ותוספת הרוח באמירת ברוך ה' המבורך וכו' ותוספת הנשמה באמירת ופרוש עלינו סוכת שלום יעו"ש. ואם שכחת לקבל תוספת חלק הרוח דקדושת שבת בברכו הא' או אם לא שמעת אותו תכוין בברכו האחרון לקבל ביחד תוס' הרוח ותוס' הנשמה לפי שאם לא קבלת תוס' הרוח בברכו הא' א"א שתקבל תוס' הנשמה בופרוש סוכת שלום ולכן עתה תכוין לקבל ב' ביחד תוס' הרוח והנשמה. שער הכוו' דף ע' ע"ב:

יג) שם. אומר ופרוש סוכת שלום וכו' ואין לומר ופרוס סוכת רחמים ולא לחתום הפורש סוכת רחמים ושלום. הרדב"ז בס' מגן דוד דף ל' וכן מרן בדין זה כתב הנוסח סוכת שלום וכו' הפורס סוכת שלום. ברכ"י בשיו"ב או' ב' אבל בס' מ"ח והח"י העתיקו בפתיחה ופרוס סוכת רחמים יעו"ש. ש"ץ דף קצ"ד ע"ב. אמנם בשער הכוו' דף ס"ט ע"א הנוסח כמ"ש בש"ע יעו"ש:

יד) צריך לומר ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלם וחותם עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ובסידורים לא הדפיסו על ירושלים בפתיחה והוא טעות. ש"ץ דף קצ"ד ע"א. וכתב שם הרב המגיה נראה שהסידורים נגררו אחר הרד"א שלא העתיק על ירושלים כ"א בחתימה וכ"כ הלבוש ז"ל אבל הטור ומרן ז"ל בש"ע העתיקו על ירושלם בפתיחה ג"כ ואולם במאי דגריס הרב המחבר ז"ל עלינו ועל כל וכו' הטור והרד"א ומרן ז"ל לא כתבו תיבת כל אלא עלינו ועל עמו וכו' אבל הלבוש העתיק מלת כל וכן גריס בס' מ"ח ע"פ הסוד וכן כתב בס' ח"י שכן צ"ל והביא סמוכות מדברי הזוהר יעו"ש עכ"ל:

טו) שם. ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ואם יש לענות אמן עיין לעיל סי' רט"ו סעי' א' ובדברינו לשם או ח':

טז) ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וכו' לומר שאם ישמרו ישראל שבת א"צ שמירה והוא ג"כ מעין גאלה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין טור. וכ"כ בשער הכוו' דף ס"ט ע"ד פסוק ושמרו ב"י שנוהגין לומר קודם הקדיש הוא לפי שהלילה הוא בחי' שמור:

טוב) ובליל יו"ט אומרים פסוק אלה מועדי. ובליל ר"ה וביום שמחתכם ובליל יוה"כ כי ביום הזה יכפר. וכשם שכתב הטור על פ' ושמרו דלא הוי הפסק לפי שאם ישמרו שבת נגאלין והוי מעין גאלה כך י"ל בהני קראי דהווין מעין גאלה שאם ישמרו ויקיימו את המועדות וכן אם יעשו תשובה ויתכפר להם העונות הרי נגאלין מיד דגדולה תשובה שמקרבת את הגאלה. ש"ץ דף קצ"ד ע"ג. ועיין בלבוש סי' תקפ"ב שכתב דביו"ט אומרים וידבר משה את מועדי וכו' ובר"ה תקעו בחדש שופר וכו' וביוה"כ כי ביום הזה וכו' והביאו המש"ז בסי' זה יעו"ש. ונראה דבזה אזלינן בתר מנהגא וכל אחד יעשה כפי מנהגו:

חי) ועיין בש"ץ שם ע"ד ובדף קס"ח ע"ב שכתב שנראה מדברי האר"י ז"ל שבערבית של שבת אין לסגור עיניו יעו"ש. ועיין בשער הכוו' דף נ"ב שמשמע שם דה"ר בק"ש וברכותיה דבערבית דחול צריך להסגיר ובשבת ויו"ט א"צ להסגיר משום דיש להם בחי' אחרת אבל בתפלת י"ח גם בשבת ויו"ט צריך להסגיר או להתפלל מתוך הספר והוא מהטעם שכתבנו לעיל סי' צ"ה או' ט' יעו"ש:

מ"א סק"א וצ"ע דבגמרא בר"פ תפלת השחר בעי למפשט מכל אמוראי דמצלי של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י דסבירא ליה תפלת המנחה עד פלג המנחה ומשם ואילך זמן ת"ע. וקאמר אדרבא מדרב הונא ורבנן לא הוי מצלי עד אורתא ש"מ הלכה כרבנן דתה"מ עד הערב ומסיק כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד וכו':

שם וא"כ דבריו סותרין. ר"ל דברי הכ"מ והב"י:

שם תפלה של חול בה"ג הוסיף זאת פי' על דברי הש"ס דתפלה של חול התפלל מש"ה גמר רב תפלתו תחלה ולא פסקי' לר' ירמיה משום דאסור לעבור נגד המתפלל:

שם וכ"ז לנוהגין. ר"ל כל פלפול זה א"צ אלא לנוהגין כרבנן ופלפלו אם יכולין בע"ש להקדים משא"כ להנוהגין כר"י אף בחול אין מקום פלפול זה:

שם ולא עיין בגמרא דזה ודאי נסתר מהש"ס דהא בעי למפשט דהלכה כר"י מדרב צלי כו' ש"מ דלרבנן אין חילוק ואנן לא אמרינן אלא דלהמסקנא דאמרינן דעביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אף אם נוהג בחול כרבנן אבל לרבנן גופייהו אין חילוק:

שם עסי' רס"א ומש"כ סי' תנ"ט כצ"ל:

סק"ב ועכ"פ הנוהגים ר"ל אפי' להב"י לא שרי לאכול קודם אא"כ התפללו אחר פלג המנחה אבל הנוהגים להתפלל בעוד היום גדול קודם פלג אסורין להתחיל לאכול אא"כ קודם חצי שעה:

מקדימין. כ' הטור סי' רצ"ג בשם הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן שאין מתפלל ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום בין יין מצוי או אינו מצוי דהא אפשר בפת ע"כ וכיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת א' כוותייהו נקטי' דלא כרי"ץ גיאות עכ"ל ב"י וצ"ע דבגמרא אמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י משמע דלרבנן אסור וכ"כ הרא"ש שם דכלם כר"י ס"ל וכ"כ הש"ג וכ"כ הכ"מ פ"ג מתפלה דדעת הרמב"ם דשבת וחול שוין וא"כ דבריו סותרין אהדדי אך בתר"י משמע דבע"ש רשאי להקדים דדוקא גבי מ"ש בעינן לדבר מצוה ע"ש ודוק וצ"ע דהוא נגד הגמר': אח"כ מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אף על פי שבחול עושה כרבנן וכ"ד הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכ"מ: ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיוצא בזה בב"י סי' רל"ו בשם הכל בו ועוד דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו מיהו בסוף מ"ק כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג ובכתבים אי' שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בע"ש והע"ש כתב דרבנן מודים בע"ש ולא עיין בגמרא גם מ"ש דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא דת"ה והלבוש כמ"ש סי' רל"ג לא דק כלל דהא רבנן לא הזכירו כלל פלג המנחה ואין שום רמז לדבריו גם מ"ש דלהלבוש הוי פלג המנחה ב' שעות ומחצה קודם צ"ה לא דק דאם מחשבין היום מהנץ החמה עד השקיעה הוי מיל ב' חומשי שעה וא"כ הוי ב' שעות וג' רביעית שעה וחלק עשירי עסי' רס"א ומ"ש סי' תנ"ט גם מ"ש דיש נ"מ לענין יחיד שטעה וכו' נ"ל דהוא בכלל דהא בגמרא קאי אליבא דרב דס"ל כר"י ע"ש וכתב הב"ח דיכול לקבל שבת קודם תפלת ערבית, כ' המ"מ אף על פי שמבע"י קידש או הבדיל מותר לו לערב לאכול בקידוש זה ולאכול ולעשות מלאכה בהבדלה זו וזה דעת קצת מן הגאונים וכ"כ מן האחרונים וכדברי רבינו וכן עיקר עכ"ל וכ"כ ב"י סי' ער"א בשם רשב"א ובמרדכי פ"ב דמגילה כתב דמ"ד תוספו' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש זה כיון דבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא ע"ש שהאריך: וצ"ע דהא קטן אינו מוציא הגדול כמ"ש סי' קפ"ו ואף על גב שיבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא ע"ש ועמ"ש סי' רס"א ס"ב, כתוב בשל"ה בשם ס"ח דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סי' תע"ב בשם ר"ל מפראג אבל בתוס' ורא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ הת"ה סי' א' וכ"מ ברי"ו ח"א וטעמא דאחר פלג המנחה חשבינן לילה ומ"מ טוב להחמיר:

ולאכול מיד. הקשה הרב"י הא קי"ל דאסור לאכול קודם ק"ש וי"ל כיון שקרא מבע"י מפלג המנחה ואילך אף על גב דאיכא מ"ד דצריך לחזור ולקרות משתחשך מ"מ רשאי לאכול קודם עכ"ל ולא ראה מ"ש הרא"ש דרב קרא ק"ש אחר צ"ה ולא סמך גאולה לתפלה ומה שאכל קודם ק"ש היינו שהתחיל לאכול חצי שעה קודם זמנה וכ"כ ל"ח ועמ"ש סי' רל"ה: ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורין להתחיל לאכול דהם לא נפקי כלל בק"ש דיממא:

כיון שהגיע וכו'. משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' וב"ח קורא תגר על האומרים אותו ובלבוש ישב המנהג ע"ש, וברקנ"ט ס"פ וירא כ' בפי' הנק' קשת יהודה וז"ל אם יאמר שומר עמו ישראל כאלו מודה שעל שאר האומו' שולטין המזיקין והקב"ה שומר ישראל ע"כ אומרי' סתם הפורס סוכת כו' עכ"ל וא"כ י"ל כשאו' ושמור צאתינו וכו' ואינו מזכיר ישראל לית לן בה אח"כ ראיתי בזוה' ויקהל ע' שס"ז שחלק בין רבים ליחיד שיחיד צריך שמירה א"כ דוקא שומר עמו ישראל א"א דמשמע על כלל ישראל אבל ושמור צאתינו י"ל דקאי אכל יחיד ויחיד וכן נכון:

(א) אין נופלין – מפני שהוא סמוך להכנסת שבת כ"כ הלבוש וכתב הפמ"ג ונראה דה"ה כשמתפללים מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלים ע"פ וכן מי שאוכל פת אחר חצות ג"כ אין לומר על נהרות בבל כ"א שיר המעלות ועיין בה"ל:

(ב) מקדימין – משום דהוי נהיגי עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתח הש"ץ ברכו וכדלעיל בסימן רס"א ס"ד לכך מהנכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקדים הקבלת שבת וה"ה דיכול לקבל עליו שבת קודם תפלת ערבית:

(ג) ובפלג וכו' – משמע מדברי המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי [היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה ומשם ואילך הוא זמן תפלת ערבית ולדעת רבנן זמן מנחה הוא עד סוף היום וזמן מעריב הוא בערב] וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה ועיין בבה"ל:

(ד) המנחה יכול וכו' – אבל קודם פלג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת ואפילו אם בדיעבד התפלל תפלת שבת צריך לחזור ולהתפלל. ופלג המנחה י"א דהוא שעה ורביע קודם הלילה וי"א דהוא שעה ורביע קודם השקיעה ועיין לעיל בסימן רס"ג ס"ד ובמש"כ שם במ"ב:

(ה) ולאכול – הטעם דכיון דקבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש נחשב כשבת לענין זה דיכול לקדש ולאכול מיד ויוכל לגמור סעודתו מבע"י ויש חולקין וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה וטעמם דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' בעינן שיקיים אותם ביום שבת עצמו ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם:

(ו) מיד – ואם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל הואיל ולהרבה פוסקים לא יצא ידי חובת ק"ש קודם הלילה מיהו הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך. וכ"ז לענין היתר אכילה אבל לענין ק"ש גופא דהוא דאורייתא אין לסמוך ויזהר לקרותה בלילה לצאת ידי חובת ק"ש:

(ז) אינו חותם – דבשבת א"צ שמירה כי השבת בעצמו הוא השומר אותנו:

(ח) אומר ופרוס – ר"ל דגם כי אל שומרנו וכו' לא יאמר דלא כמנהגנו והאחרונים יישבו המנהג:

(ט) הפורס סוכת וכו' – ואם שכח ואמר שומר עמו ישראל תחת הפורס סוכת שלום אם נזכר תכ"ד יאמר מיד אחר תיבת לעד הפורס וכו' ואם שהה כדי דבור [הוא כדי שיאמר שלום עליך רבי ומורי] מעת שסיים תיבת לעד א"צ לאמרו ולא יחזור עוד הפעם. המנהג לומר אחר סיום הברכה ושמרו בני ישראל וגו' ובמועדים וידבר משה וגו' בר"ה תקעו וביוה"כ כי ביום הזה וגו' [פמ"ג]:

סי' רסז מ"א ס"ק א' כ' המ"מ אעפ"י שמבע"י קידש או הבדיל. מסתפקנ' אם אחר שלא קבל עליו שבת יכול להוציא לקדש למי שקבל עליו שבת. די"ל דלזה שלא קבל דהוא חול אצלו הוי כאינו מחוייב בדבר כההיא דירושלמי הובא בתוס' יבמות י"ד בן עיר א"י להוציא לבן כרך דהוי אינו מחוייב בדבר. או דהכא עדיף דבידו להביא עצמו לידי חיוב לקבל עליו שבת וצ"ע לדינא:

(בש"ע) בתפילת המנחה כו' כתב מח"ב בשם תלמידי האר"י ז"ל שאף הנוהגים להניח תפילין במנחה אין להניח בע"ש ועיין לעיל סי' כ"ה:
(א)
ולאכול מיד עבה"ט ומ"ש ועכ"פ הנוהגים כו' עיין ביד אפרים ותמצא פירוש אמיתי בדברי המג"א בזה:

ופרוס. עבה"ט ובסידור מהר"י עמדן כתב שלא לומר והוא רחום בשבת ויו"ט בפד"ז ובקדושת ובא לציון ע"ש שהאריך ומח"ב כתב שבעה"ק ירושלים יש קהלא קדישא המתנהגים עפ"י מנהג רבינו האר"י ז"ל בדקדוק וגם הם נהגו לאומרו וכן בחברון ובכל א"י ומלכות מצרי' ואטליא וכל המקומות אומרים אותו והטור ושאר פוסקים לא כתבו רק שלא לאומרו בערבית דליל שבת אבל בפד"ז וסדר קדושה י"ל שהוא דרך שבה והמג"א לא כתב רק דיש מקומות דאין אומרים אותו ע"ש ועיין בתשובת הרשב"א סי' ת"ע והמח"ב שם כתב עוד תמי' שהרי לפני פ' תמיד כל העולם אומרים יה"ר שתמחול לנו כו' והא ודאי תפלה ותחנה הוא ולא שת לבו לזאת לבטלו כו' ע"ש. לענ"ד שזהו היה"ר אין לאומר' בשבתות וי"ט וכמדומה שכן נוהגים ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קע"ב וכתב בש"צ בשם מהר"י סרוק בשם מהרח"ו כשאומר ופרוס כו' צריך לקום לקבל תוספת נשמה יתירה מבחינת הלילה. וע"ש בש"צ שי"ל ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים כו' בסידורים נגררו אחר האבודרהם והלבוש שלא הזכירה ירושלים בפתיחה אך הטור והש"ע כתבוהו ועיין בשיורי ברכה בשם הרדב"ז בס' מגן דוד שא"ל ופרוס סוכת רחמים ושלום ושלא לחתום הפורס סוכת רחמים ושלום רק סוכת שלום לבד וכן הוא בש"ע וכתב בש"צ ואבודרהם ולבוש ובמח"ב העתיק בפתיחה ופרוס סוכת רחמים ע"ש. וע"ש בשם האר"י דבשבת אין להתפלל בעינים סגורים וטוב להתפלל מתוך הספר:

אינו חותם שומר כו'. פי' וגם ושמור צאתנו לא יאמר וכתב הטעם בטור כדאיתא במ' שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לו' פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומ' שאם ישמרו שבת א"צ שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין עכ"ל. ומן התימה על מנהגנו שאומרים ושמור צאתנו וכו' הפך הדין. ובלבוש נתן טעם כי בשבת שכיחי מזיקין טפי מבחול ע"כ זוכרין השמירה תוך הברכה ואין זה מספיק. וע"ק דאף בחול א"א אותו רק להסמיך מעין החתימה שחותם שומר עמו כו' כמ"ש הטור ס"ס זה בשם המנהיג ובשבת חותמין פורס סכת כו' אין ענין לו' ושמור צאתנו ונ"ל דטעם שלנו ע"פ מ"ש הטור דהא דבשבת א"צ להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם והיינו אם ישמרו אותו כראוי כמ"ש אלמלי שמרו ישראל ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכין אנו להתפלל על השמירה אלא דמ"מ אין לסיים שומר עמו ישראל לעד לפי שזה שם התוא' לו ית' שהוא שומר אותנו תמיד משמע שהשמירה היא שוה בתמידות דהא או' לעד ובאמת אינו שוה כי בשבת יש מעלה טפי ואינו שומר אז כי נתן לנו שבת לשמור אלא שמצד האדם אין השבת שומרו ע"כ אנו מבקשין שישמור אותנו גם בשבת אבל עכ"פ אין לחתום כן אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפי' שהשכינ' סוככת עלינו והיינו בשבת כדאמרי' בואי כלה כנלע"ד נכון:

במג"א ס"ק א' דהא בקידוש אפשר בפת ובהבדלה אפש' למחר כצ"ל:

שם וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ר"ל דיש נוהגין להתפלל מנחה וערבית סמוכין זה לזה אף בחול אחר פלג המנחה והיינו שסוברין כרבנן רק משום דוחק שלא יטריחו הצבור להתאסף שנית כמבואר בב"י סי' ר"ג ובמג"א שם וסומכין אהא דתפלת ערבית רשות א"כ פשיטא דגם בע"ש יכול לעשות כן. ומ"ש על הע"ש דלא דק דאם מחשבין כו' ר"ל דהא מן השקיע' עד צ"ה ד' מילין דהיינו ח' חומשין דהוא שעה וג' חומשין דהיינו שעה ומחצה וחלק העשירית מן השעה ומפלג המנחה עד השקיעה הוי שעה ורביע א"כ בין הכל הוי ב' שעות וג' רביעית וחלק עשירית. אך לפענ"ד דלפי מה דחשיב דמיל היינו ב' חומשין ע"כ דאזיל למד"א בפסחים דמעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין ומשקיע' עד צאת הכוכבים ה' מילין ונשאר משיעור יו"ד פרסאות ששיעורו לאדם בינוני מן הנץ עד השקיעה ל' מילין וכיון דחושבין י"ב שעות מן הנץ עד השקיעה הוי לכל מיל ב' חומשי שעה וזה מבואר בתיו"ט דברכות וא"כ כיון שיש ה' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים. א"כ הרי יש כאן ב' שעות ומפלג המנחה עד השקיע' שעה ורביע הו"ל בין הכל ג' שעות ורביע וע"כ דהמג"א קא.' למ"ד ד' מילין מן השקיעה עד צאת הכוכבים כמבואר בסי' רס"ה ולפי"ז צריך לחשוב מהנץ עד השקיע' ל"ב מילין לי"ב שעות וד' מילין הם שעה ומחצה א"כ הו"ל מפלג המנחה ב' שעות וג' רביע שעה ואין כאן חלק עשירי כלל. ועיין לעיל סי' פ"ט שכתב המג"א דהרמב"ם שכתב מעלות השחר עד הנץ הוי שיעור שעה וחומש פוסק כמד"א ד' מילין ע"ש. והיינו משום דס"ל דחשבינן הי"ב שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ולפ"ז הוי שיעור מיל רביע השע' וחלק עשרים מן השעה דהיינו י"ח מניטין וכמ"ש בסי' נ"ט וע' במ"א שם שכ' ג"כ דאם חושבין מהנץ עד שקיעתה הוי ב' חומשי שעה וז"א רק למ"ד ה' מילין אבל למ"ד ד' מילין הוי שיעורא רביע שעה וחצי רביע דהיינו ך"ב מניטין וחצי:

שם גם מ"ש דלהלבוש הוי פלג המנח' ב' שעות ומחצה קודם צ"ה פחות חלק ך' מן השעה לא דק כו' כצ"ל:

שם גם מ"ש דיש נ"מ לענין יחיד שטעה כו' ר"ל שסבר שחשכה והתפלל ערבית ואח"כ נתפזרו העבים כו' כמבוא' בסי' רס"ג דלר"י א"צ להתפלל כיון שהוא אחר פלג המנחה ולרבנן צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש בש"ע וע"ז כתב המג"א דהוא בכלל ר"ל ע"ד צחות שהע"ש הוא היחיד שטעה שהרי הש"ס שם מקשה עליה דרב מעובדא דפ"א נתקשרו כו' ואמר רבי הואיל והתפללו התפללו ומשני שאני צבור כו'. אע"ג דר' כר"י ס"ל וא"כ מאי אריא צבור אפי' יחיד נמי אלא ע"כ אפי' אליבא דר"י דוקא שרוצה לקבל שבת מבע"י יכול להתפלל של שבת בע"ש. משא"כ כשהתפלל בטעות שהיה סובר שחשכה טעותא הדרא וצריך לחזור ולהתפלל כיון שהוא יחיד ולפענ"ד דבריו צ"ע דע"כ לא מפליגינן באם התפלל אחר פלג המנחה בין תפלה בכוונה לצאת ובין להתפלל אלא לדידן דעיק' כרבנן ומ"מ היכא שכבר התפלל דעביד כמר עביד ומ"מ בטעות ביחיד חוזר משא"כ הצבור דלא מטרחינן להו אז אפי' בטעות סמכינן אדר"י ואין צריך לחזור ולהתפלל. ולפי"ז א"ש דברי הע"ש שבא לפרש שם מאי דמשמע דגם לרבנן יכול להקדים בע"ש דנ"מ בין רבנן לר"י ולזה ר"ל מתחלה דבאמת אין נ"מ בע"ש רק בחול ואח"כ כתב דנ"מ גם בע"ש לענין יחיד שטעה והיינו דלר"י גופא ודאי אף בטעה א"צ להחזיר כיון דלדידיה אין כאן טעות כלל שכבר הגיע זמן ערבית ומה דקשיא ליה מהא דפריך על רב מעובדא דפעם אחד נתקשרו כו' י"ל דשפיר פריך דהא ע"כ רבי לא ס"ל כר"י מדקאמר הואיל והתפללו כו' מכלל דלכתחלה לא והיינו כרבנן ומ"מ טעותא לא הדרא ומשני שאני צבור כו' וסמכינן בזה אדר"י והיינו כפסק הש"ע לעיל סי' רס"ג אבל לר"י גופא אף ביחיד לא הדרא כלל.
ומ"ש המ"א וכתב הב"ח ר"ל שהב"ח כתב על מה שכתב הטור שמקדימין להתפלל ערבית כדי לקבל שבת בקדימה דבאמת הוא יכול להקדים לקבל שבת אף בלא תפלת ערבית. ומ"מ כיון דלא נהיגו לקבל שבת עד אמירת ברכו לכך מקדימין להתפלל ערבית כו':

ס"ק ב' ומה שאכל קודם ק"ש כו' אין זה מדברי הרא"ש רק המג"א כותב כן לתרץ קושית הב"י ור"ל דתירוץ הב"י שתירץ כיון שקרא ק"ש מבע"י כו' הוא נסתר מכח דברי הרא"ש דהא הרא"ש ס"ל דאף אליבא דרב דצלי של שבת בע"ש וס"ל כר' יהודה מ"מ קרא ק"ש אחר צ"ה ולא סמך גאולה לתפלה וא"כ מוכח דהרא"ש אינו מפרש שקרא ק"ש מבע"י רק אחר צ"ה לבד ולכך לא היה אפש' לו לסמוך לתפל' (ובאמת שזה צ"ע שא"צ לראיה ממ"ש שלא סמך גאולה לתפלה דבלא"ה לא שייך לו' כן במלתיה דרב דהב"י כ' כן אליבא דידן דמחמת ספיקא דפלוגתא אי פלג המנחה הוי לילה לגבי ק"ש אי לא אז כשרוצין להתפלל מבע"י קורין ג"כ מבע"י כדי לסמוך גאול' לתפלה דמספיקא י"ל שמא יוצאין בזה וחוזרין וקוראין משתחשך לצאת ידי ק"ש אליבא דכ"ע משא"כ במלתא דרב לא שייך זה דממ"נ לא קרא רק פעם אחת לבד ולא שייך לומר שלכך אכל לפי שסמך על הקריא' מבע"י שאם רב סובר דיכול לקרות מבע"י בפשיטות מותר לאכול אח"כ ואם היה סובר דאין יוצאין מבע"י ודאי שלא היו קוראין מבע"י וקושית הב"י במקומה דעל מה סמך רב שאכל קודם ק"ש) וע"כ בכדי לתרץ הקושי' אליבא דרב צ"ל דמה שאכל היינו חצי שעה קודם זמנה וא"כ י"ל דגם הא"ח מיירי בהכי מ"ש לאכול מיד היינו חצי שעה קודם זמנה כך הם דברי המג"א אך יש לתמוה דאיך נזכר הרב אכל מיד דשמא באמת לא אכל רק אחר שקרא ק"ש דהא לא נזכר בש"ס רק רב צלי כו' והב"י כתב כן על הא"ח שכתב ולאכול מיד ובאמת שכן מוכח לכאורה מהא דאמר שמואל התם מתפלל אדם של שבת בע"ש ואמר קדושה על הכוס והרי שמואל סובר אין קידוש אלא במקום סעודה ומצאתי בביאורי הגאון מהר"א מווילנא שרמז לזה אך מ"מ אין קושיא שהקשה הב"י קושיא ע"ז דהא סעודה דבמקום קידוש די בכזית פת או עוד כוס יין ואילו לענין איסור אכיל' קודם ק"ש היינו כביצה דוקא כמבואר בסי' רל"ב ורל"ה ע"ש ומכ"ש דעל רב לא קשיא כלל דרב ס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה וגם שלא נזכר בש"ס שקידש רק רב צלי כו' וא"כ י"ל דרב צלי לבד אבל קידש ואכל משתחשך. וקושית הב"י הוא על הפוסקים שכתבו לאכול מיד משמע אכילה כדרכו דהיינו סעודת שבת יכול לאכול מבע"י ע"ז הק' הא אסור קודם ק"ש וע"ז מתרץ כיון דיש פוסקים דנפקי בק"ש דיממא כו' ודברי המ"א צ"ע: ומ"ש המ"א ועכ"פ הנוהגים כו' ל' ועכ"פ צ"ע וע' בתוס' שבת שהגיה וע"כ ולא נהירא וגם מה שהאריך בלשונו וכ' הנוהגים להתפלל כו' דהא מינייהו קעסיק ובפ"מ כ' דמיירי קודם פלג המנחה והוא תמוה ביותר דליכא למימר הכי. ואמנם כוונת המג"א לאמיתו הוא עפ"י מ"ש בס"ק א' בשם הטור שכתב הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן דאין מתפללין כ"א משחשכה אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר עביד רשאי להקדים בע"ש משום מוסיפין מחול על הקודש אע"פ שבחול עושה כרבנן ע"ש באורך וכלל הענין דיש נוהגים כר"י וס"ל דמפלג המנחה הוי ערבית לענין תפלה ויש נוהגין כרבנן ואין מתפללים ערבית מפלג המנחה לשום צורך דלרבנן אכתי יממא הוא רק דמ"מ בע"ש אם רוצים מתפללים מבע"י משום מוסיפין מחול על הקודש ולענין ק"ש מבע"י נחלקו הפוסקים אם מחשיב לילה למיפק ידי ק"ש אך אין זה כ"א אליבא דהנוהגין כר"י וס"ל לקצת פוסקים דר"י חשיב פלג המנחה לילה אף לענין ק"ש. משא"כ להנוהגין כרבנן אין מקום לפלוגתא זו כלל דלכ"ע לא נפיק ידי ק"ש מבע"י כיון דלדידהו יום גמור הוא אף לתפלה ואף שמתפללים לפעמים ע"ש מבע"י אין זה מחמת דחשבי ליה לילה רק מטעמא אחרינא דמוסיפים כו'. וזה כוונת המג"א דמתחלה הביא התירץ הב'. דמתרץ שלכך מותר לאכול מיד דלענין חשש שמא ישכח יוכל לסמוך על מה שקרא מבע"י כיון דאיכ' דיעות שיוצא ולפי זה אף אחר ח"ש קודם זמנה ג"כ מותר. אך תירוץ הב"י א"ש להנוהגין להתפלל גם בחול ערבית מבע"י כר"י אלא דלענין ק"ש חייש לפלוגתת הפוסקים ולכן חוזר וקורא משתחשך ג"כ ולדידהו לענין חשש שמא ישכח יכול לסמוך על פוסקים שיצא מבע"י. אבל הנוהגין כרבנן שלא להתפלל מבע"י רק בע"ש משום מוסיפין כו' הם אסורים לאכול ח"ש קודם זמנה שאין להם על מה לסמוך אף אם קורא ק"ש מבע"י דהא ק"ש לדידי' לא יצא בה כלל כיון שמנהגו כרבנן וכמ"ש וזה כוונת המג"א מ"ש ועכ"פ הנוהגין להתפלל ערבית בע"ש מבע"י ר"ל ובחול אין נוהגין כן רק כרבנן ובע"ש שמתפללים מחמת מוסיפין ואפשר שיש חסרון תיבה אחת וצ"ל רק בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע כו' ר"ל דגם הב"י מודה בזה ומדויק מאד לשונו שכתב דהם לא נפקו כלל ור"ל דאע"ג דהנוהגין כר"י י"ל דשמא נפקו בדיממא אבל הם שנוהגין כרבנן אע"פ שבע"ש מקדימין מ"מ עכ"פ ידי ק"ש לא יצאו לכל הדיעות ולכן אסורים לאכול ח"ש כו' אף לפי תירוץ הב"י והדברים ברורים: