שולחן ערוך, אורח חיים רי״א: דיני קדימה בברכת הפירות. ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני קדימה בברכת הפירות. ובו ו סעיפים:
היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע"פ שאינו חביב כמו המין האחר ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב ואם אין ברכותיהן שוות אפי' יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ' יקדים ואפי' אינו חביב וי"א שגם בזה צריך להקדי' החביב ונקרא חביב המין שרגיל להיו' חביב עליו אפי' אם עתה חפץ במין השני:

ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יות' בין שברכותם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהן ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה ואם אינו רוצ' בזה יותר מבזה אם יש ביניה' משבעת המינים עליו מברך תחלה:

הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד וכן בפה"א ושהכל בפה"א קודמת ואם הביאו לפניו בפה"ע ובורא פרי האדמה איזה מהם שירצה יקדים וי"א שבורא פרי העץ קודם:

כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור' קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא הלכך תמרי' קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא: הגה ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה"ג חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה אבל מעשה קדיר' מחמשת מיני דגן היא חשובה יות' מברכת היין כל הנאמר סמוך לארץ קמא קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ [טור]:

הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב"פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה"ע: הגה ברכת המוציא קודם לברכת במ"מ וכ"ש לשאר ברכות (אגור) ואע"ג שהדבר השני חשוב או חביב עליו (וכן יש לדקדק מדברי הגה"מ פ"ט ומסמ"ק שהבי' הטור וכל בו וב"י בשם רמב"ם) וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול אע"פ שגם השני מונח לפניו (תרומת הדשן סי' ל"ג) וכל זה דצריך להקדים היינו דוקא לכתחלה אבל אם עבר ובירך על השני אם הברכות שוות יוצא וא"צ לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים ובלבד שיהא דעתו גם כן עליו בברכתו (ב"י סי' ר"ו ובזה הסי' בשם רשב"א):

היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת אע"ג דהנך ממין ז' ואיהו לאו ממין שבעה מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מנייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון קודמת אע"ג דלא עבדינהו פת:

אם הביאו לפניו יין שרף ומרקחת צריך שיאכל מן המרקחת תחלה ויברך עליו ואח"כ יברך על היין שרף (עמק ברכה) ופשוט הוא ואע"פ שאינו חביב עליו המין של בפה"ע כמו המין האחר וכן כל כיוצא בזה והה"נ כל מה שהקדימו רז"ל מכח שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה דינא נמי אף על פי שהמאוחר בפסוק הוא חביב עליו ביותר (ב"י בשם הרשב"א והמרדכי):

אבל אם עשה כו'. אף אם לזית שהוא ראשון לארץ בתרא וגפן הוא ג' לארץ קמא וכן לענין ברכה אחרונה אם חייב לברך על היין ברכה מעין ג' הזית נמי מעין ג' צריך לכלול ולהקדים יין לזית דהיינו לומר על הגפן ועל פרי הגפן על העץ ועל פרי העץ (טור בשם הר"ר פרץ) הביאו לפניו יין לשתות ושמן טוב להריח בו אוחז את היין בימינו ומברך עליו ואח"כ יברך על השמן (ברכות פ"ו והלכה כב"ה הטור סי' רי"ב):

שבעה. אפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם. ואם שניהם מין שבעה או שניהם אינן מין שבעה ואחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ"א:

יקדים. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סוף סעיף ד' משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל ותירץ המ"א אם שניהם מין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק מאחר שהקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו אבל למה שלא נכתב כלל בקרא לא שייך קדימה ע"ש:

ולהרמב"ם. כתב הט"ז לענין הלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד (כרבנן) [כר"י] וכפסק הרא"ש ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד (כר"י) [כרבנן] וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהם מין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים אחד לחבירו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה ובענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה (כהראב"ד) [כהרמב"ם] כנ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן עכ"ל:

קודמת. אפילו השני חביב עליו. מ"א:

קודם. אפילו השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח. ויש לפסוק אם חביב לו פה"א יברך תחלה בפה"א. ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה. ט"ז ומ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דהכוסס חטה ותפוח חטה קודם אף שהוא פרי האדמה כיון שהוא מז' מינין וכן משמע בסמ"ק ורקאנטי ובזה מיושב דברי תוס' ברכות מ"א ד"ה מיתיבי ומהרש"א שהגיה בתוס' לא ירד לזה ע"ש):

בפסוק. להרמב"ם איירי בשניהם חביבים בשוה:

בתרא. וזית קודם לשעורה אף במעשה קדרה דשעורה עיין מ"א ט"ז:

במ"מ. אפי' הלחם משעורים ומיני מזונות מחטים ע"ת:

משניהם. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו ב"י מ"א. וכשמביאים לפניו מרקחת שהוא פה"א או פה"ע ויין שרף מברך תחלה על המרקחת אפי' אם היי"ש חביב עליו ואם גם לעקו"ך שם יברך עליו תחלה במ"מ ופשוט הוא ע"ש עט"ז. סדר המעלות. המוציא. במ"מ על חטים. בפה"ג. זית. במ"מ על שעורים. גפן תאנה ורמון. בפה"א ובפה"ע קודמין לשהכל. בפה"א ובפה"ע אזלינן בתר חביב אפילו השני מין ז'. היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם. שניהם אינם מין ז' יש להקדים פה"ע. ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש שהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א. ואם שניהם חביבים אזלינן אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש הרמב"ם מ"א ועיין ט"ז ס"ק א'. וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח. היה לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים כמ"ש בס"ק ז' ע"ש מ"א. (ובספר אליהו רבה פסק דיברך אתבשיל של שעורים תחלה ואח"כ איין וזית והביא ראייה לדבריו ע"ש):

בברכתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעי שיתכוין בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אבל בירך על החשוב פטור את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו. ב"י עיין מ"א:

ממין ז'. אע"ג דהם בכלל חטה ושעורה מ"מ אין נזכרין בהדיא בקרא ע"ל סי' קס"ח ס"ד:

ברכות מ' ע"א וכר' יהודה בה"ג ורבי יונה והרשב"א בשם התו' וראב"ד וש"פ

תוספות והרא"ש שם

שם בגמרא

הרי"ף והרמב"ם שם והרא"ש שם

תו' ור"י והרשב"א בשם ר' האי וסמ"ג

שם בס"ח מה"ב וכחכמים

ברכות ל"ח בעובדא דבר קפרא פירוש רש"י ותוס' שם

רש"י והרי"ף

הרא"ש בשם בה"ג

ברכות מ"א

טור בשם בה"ג ושאר פוסקים:

שם

ס"א היו כו'. כר"י דהא רב יוסף ס"ל כותיה כמש"ש דאר"י ואי תימא כו' ועתוס' שם ד"ה אמר כו' ולא נהירא כו' ר"ל כמ"ש תר"י והרא"ש דמאי פריך דלמא תמרי חביב לר' המנונא ולשיטת הרא"ש צ"ל בברכותיהן שוות וגי' אמר רב יוסף כמ"ש למטה:

ואם כו'. דר"י ל"פ בזה ארבנן הרא"ש שם:

ואם אין ברכותיהן כו'. שם פליגי בה כו' וכיון דעולא ס"ל דוקא בשוות ה"ל אידך חד לגבי תרי וכ"פ הפוסקים ונראה שגי' הוא א"ר יוסף וס"ל דר"י נמי איירי בברכותיהן שוות וכעובדא דר"ח ור"ה וכדומה וכמ"ש הרא"ש שם דאל"כ ס"ל לר' יוסף כאידך וכמו שהקשו תוס' בד"ה הנ"ל ותי' כשאין חביבין כו' וזהו לשיטתם משא"כ לשיטת הרא"ש כנ"ל:

ואפי' כו'. הרא"ש שם ודלא כתוס' שם ד"ה אבל וראייתו ממש"ש ד"ה מברך כו' מ' דאין שום צד מעליותא בשום דבר מדל"ק דר"י מודה לרבנן אבל דעת תר"י ורשב"א וש"פ כתוס' דחביב עדיף וז"ש וי"א כו' וכ"מ שם ל"ט א' אם חבירך כו' אע"ג שב"ק סובר דשלקית בפה"א כמש"ש מאי לאו כו' והא דקאמר שם דכ"ע כו' ול"ק דכ"ע ס"ל בפה"א לרבותא דאפ"ה ס"ל כרוב עדיף כו' ועתוס' שם ד"ה חביב:

ונקרא כו'. תר"י ורא"ש וכגי' שלנו מין חביב עדיף:

ס"ב ולהרמב"ם כו'. שפסק כרבנן וגי' א"ר יוסף כנ"ל מפ' כתוס' וי"א הנ"ל וכ"ש לאידך מ"ד דאף בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת כן מפרש הב"י בדברי הרמב"ם דסובר שפליגי בתרווייהו בין בברכותיהן שוות ובין שלא בברכותיהן שוות והלכה כרבנן אבל נראה ששיטת הרמב"ם דגרס אלא למ"ד בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת ול"ק אף בשאין כו' והיינו דוקא בשאין ברכותיהן שוות פליגי אבל בשברכותיהן שוות לא שייך קדימה כלל אלא מברך על א' ופוטר את חבירו ובשאין ברכותיהן שוות פסק כרבנן דחביב עדיף וז"ש מברך על איזה שירצה כמו שאמרו חכמים במתני' על איזה שירצה מברך וגריס דא"ר ירמיה ולכן פ' כמ"ד בשאין ברכותיהן כו' ורב יוסף איירי ג"כ בשאין ברכותיהן שוות ואז כל המוקדם כו' אבל בשברכותיהן שוות אין שייך קדימה והא דכתב ותמרי וענבים מברך על התמרי היינו יין של ענבים ודלא כרבינו פרץ כמ"ש בב"י דלא קי"ל כר"פ אך קשה הא אמרינן שם בגמ' אייתי לקמייהו תמרי ורמוני בריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר מר להא דר"י כל המוקדם כו' משמע דר"י אמר גם אברכותיהן שוות (וי"ל דגי' הרמב"ם שם בעובדא דגמרא כלשונו בחיבורו שם ענבים במקום רמוני ושלישי במקום חמישי ופי' ג"כ כנ"ל דאין ברכותיהן שוות וא"ש דלא משנה הרמב"ם מלישנא דגמ' שם לפי גירסתו וכנ"ל) ושיטת התוס' דפליגי בתרווייהי בין בברכותיהן שוות ובין בשאין ברכותיהן שוות ופ' כר"י וכר"י דכל המוקדם כו' אך בשאין מין ז' סברי שר"י מודה לרבנן דחביב קודם:

החביב כו'. כן מפ' מ"ש חביב וכ"ה במתני' שם מברך על כו':

ואם כו'. דבהא ל"פ חכמים מדקא' עדיף וכן מדרב יוסף ור"ח ור"ה וכמ"ש תוס' שם ד"ה אמר. אבל ר"ש כו':

ס"ג וכן בפה"א כו'. שם:

איזה מהם כו'. עתוס' שם מ"א א' ד"ה אבל כו' וי"ל כו' וכ"מ בגמ' שם דקא' מברך ע"ז כו' מ' איזה שירצה קודם ולפי' תוס' החביב קודם כנ"ל:

וי"א כו'. בה"ג והביאו תוס' ותר"י ורא"ש וש"פ וכ' שבה"ג מפרש דל"ק אלא שאין א' פוטר חבירו ע"ש ותוס' כ' שהוא כמ"ד אפי' בשאין ברכותיהן שוות ע"ש תוס' ד"ה אבל כו' וד"ה מיתבי כו' לכן צריך כו' וע' רש"א שנתקשה בזה מאד והעיקר נראה דט"ס בתוס' ד"ה מיתבי כו' ומ"ש לכן כו' שייך לסד"ה אבל כו' ור"ל דלא מתוקם פסק דה"ג אלא למ"ד באין ברכותיהן כו' ופליגי להקדים ופ' כר"י וא"כ בפה"ע קדים וכפסק דבה"ג משא"כ להאי לישנא דבאין ברכותיהן כו' ד"ה מברך על כו' ולפי פי' תוס' ורא"ש בשם רה"ג והרי"ף דר"י מודה לחכמים לא מתוקם פסק דה"ג בצנון וזית דבפה"ע תקדום כנ"ל וע"ז כתבו לכן צריך כו' בתפוחים וקליות ור"ל דבתפוחים וקליות שפיר מיתוקם פסק דה"ג אף לפי המסקנא דבאין ברכותיהן ד"ה מברך על כו' דבפה"ע תקדום אע"פ שאינו מז' המינין וכנ"ל:

ס"ד ודוקא כו'. הגהת סמ"ק וכמש"ו וכמ"ש בגמ' מ"ד א' דחמרא ע"פ הגפן כו' אלמא היא מבוררת וכן לענין ברכה ראשונה כמ"ש במתני' והוי כמו בפה"ע גבי שהכל:

אבל מעשה כו'. שהיא ג"כ מבוררת וה"ה קודם ליין בפסוק. שם וטור:

כל כו'. תוס' שם ד"ה זה כו' ועמ"א:

ס"ה הא כו'. טור בשם בה"ג וכ' דאזיל לשיטתו דבפה"ע קודם אבל להרא"ש דפליג י"ל אף בכוסס ודבריו צ"ע דהא קי"ל דבאין ברכותיהן שוות אין דין קדימה כמ"ש בס"א וכ"כ תר"י להדיא ומוקמי בדייסא וערש"י שם ד"ה דא"ר יצחק כו' והרשב"א כ' מטעם אחר דקרא לא מיירי בכוסס כמש"ש מ"ד א' ונ"מ לדבריו בכוסס אף חיטין אינן קודמין לשעורין אלא דלפי מ"ש בסי' ר"ח ס"ד בהגה והא כו' אין נ"מ בזה:

ס"ו היה כו' מ"מ כו'. וגם הן בכלל חיטין ושעורין דהא מברכין עלייהו במ"מ והמוציא ובהמ"ז וערש"י מ"ד א' ד"ה חמשת כו' וכמ"ש בפ"ב דפסחים ועמ"א:

צנון וזית – וזהו דלא כדעת הי"א שבס"ג דהוא דעת הבה"ג דפה"ע קודם לפה"א ואף שהשני חביב הוא קודם והא"ר הביא דהרבה ראשונים ס"ל כהבה"ג דפה"ע קודם וכן דעתו להלכה אבל המגן אברהם וט"ז הסכימו דאזלינן בתר חביב ועיין מש"כ לקמיה:

וי"א שגם בזה צריך להקדים החביב – מה שכתב המחבר דעה זו בשם י"א אינו מדוקדק דאדרבה דעה ראשונה היא דעת איזה יחידאי [הוא הרא"ש וחידושי ראבי"ה על ברכות ואפשר שגם דעת רש"י כן ועיין בזה בתוספות ד"ה אבל ובדברי ראבי"ה שחלוקים בדעת רש"י בזה] ודעה שניה היא דעת הרבה ראשונים הלא הוא דעת ר"ה גאון הובא בחידושי הרשב"א וגם דעת הר"ח והרי"ף כפי מה שמוכח שם בדברי ראבי"ה דלפירושם דעת עולא הוא דבאין ברכותיהן שוות לכו"ע חביב עדיף וכן הוא ג"כ דעת התוס' ורבינו יונה והרשב"א וגם נוכל לצרף לזה דעת הרמב"ם והעומדים בשיטתו דס"ל ג"כ דחביב עדיף אלא דהם ס"ל אפילו בשברכותיהן שוות ג"כ חביב עדיף ממין שבעה ועכ"פ באין ברכותיהן שוות מסתברא ודאי דנוכל לצרף דעתם ועיין בב"ח שגם הוא כתב דהעיקר למעשה כדעה זו שהיא דעת רוב הפוסקים וכן משמע מהגר"א ע"ש. ודע דבא"ר הביא שיטה אחרת דגם באין ברכותן שוות מין שבעה קודם ומצדד כן למעשה משום דהרבה פוסקים קיימי בשיטה זו [וגם משום דפה"ע חשיב מפה"א כדעת בה"ג] ולענ"ד למעשה טוב יותר לנהוג כדעת האחרונים בזה דחביב עדיף דאף שהא"ר הביא הרבה ראשונים דס"ל כר' יהודה דמין ז' עדיף אף באין ברכותיהן שוות לעומת זה יש עוד הרבה ראשונים דס"ל דאף בברכותיהן שוות ג"כ הלכה כרבנן דאזלינן בתר חביב הלא המה רב האי גאון והראבי"ה [כמו שמובא ברשב"א ובהגמי"י] והרמב"ם והאשכול והאור זרוע [וע"ש שהביא שגם הרי"ף ס"ל הכי] והרע"ב והרא"ה בספר החינוך ובחידושיו על הרי"ף ועכ"פ נוכל לצרף דעתם באין ברכותיהן שוות ליתר הרבה פוסקים דס"ל דאזלינן בתר חביב אכן אם הזית ג"כ היה חביב עליו תמיד בודאי יותר טוב לברך עליו אף שעתה חביב עליו יותר הצנון כפסק השו"ע דזהו נקרא חביב ואפילו אם תמיד היה חביב עליו הצנון אך עתה חביב עליו הזית נראה דיותר טוב לברך על הזית אחד מצד הרבה פוסקים שהובא בא"ר דס"ל דתמיד מין ז' עדיף ממעלת החביב ועוד הא דעת הרמב"ם דחביב נקרא מה שהוא עתה חביב עליו וכן משמע דעת האו"ז דכתב דחביב הוא מה שהוא מתאוה לאכלו ע"ש [ואף דבשו"ע פסק כדעת תר"י ורא"ש מ"מ נוכל לצרף דעתן לזה] וגם נוכל לצרף דעת הרא"ש וראבי"ה [שהבאתי למעלה] דס"ל דבאין ברכותיהן שוות יוכל לברך על איזה שירצה ולא אזלינן כלל בתר חביב והיא דעה הא' שבשו"ע מכל הלין טעמי נראה דיותר טוב שיברך על הזית אם עתה חביב עליו ואפשר עוד לומר דאפילו בסתם פ"ע ופ"א ג"כ אם הפ"ע חביב עליו עתה יברך עליו אף שתמיד חביב עליו הפ"א מטעם דנצטרף דעת בה"ג שהובא בס"ג וגם הרמב"ם דס"ל שזהו ג"כ חביב וגם הרא"ש הנ"ל וכ"כ הח"א אכן אם הפ"א תמיד חביב עליו יותר וגם עתה נראה שטוב יותר לנהוג למעשה כדעת האחרונים שיברך עליו תחלה כדעה הראשונה שבס"ג ולא כבה"ג שהוא דעת הי"א שם ודלא כא"ר הנ"ל שסותר פסק השו"ע:

ואם אינו רוצה וכו' משבעת המינין וכו' – דין זה בברכותיהן שוות הוא אליבא דכו"ע ובאין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית תלוי בשתי הדעות שהובאו בס"א. ולפי מה שכתבנו שם במ"ב דהלכה כהי"א שם דגם באין ברכותיהן שוות שייך ג"כ דין קדימה ממילא אם אין מעלת החביב בודאי אזלינן בתר מין שבעה:

וכן בפה"א ושהכל – כתב הא"ר בשם השל"ה דאין יפה מה שעושין ההמונים כשנותנין לפניהם יי"ש ומיני מרקחת מפירות שברכתן בפה"א או בפה"ע והם מברכין על היי"ש תחלה שהכל והוא כתב להצדיק מנהגם דטעמם משום דמתחלה אינם מתאוים לאכול כלל המיני מרקחת והוי כמי שאינו רוצה לאכול עכשיו דס"ה דרק אחר שתיית היי"ש חפצים לאכלן וכעין זה נמצא בב"י ומ"מ נכון לנהוג לברך מקודם על המרקחת לעולם דאח"כ לפעמים אין לחשוב רק לטפל כשבא להפיג רק חריפות השתיה ואינו רוצה בעצם באכילתו וכמבואר בסימן רי"ב וע"ש במה שכתבתי במ"ב סק"ה לענין מרקחת עם יי"ש:

קודם לברכה – האחרונים נתקשו דהא לעיל בס"א כתב המחבר דעה ראשונה שכתב אותה בסתמא דכשאין ברכותיהן שוות על איזה שירצה יברך ואין כאן מצות קדימה אפילו היה האחד משבעת המינין וכאן סתם דכל הקודם בפסוק קודם לברכה הרי דחטים קודמין לשארי המינים של פה"ע אף דאין ברכותן שוות [ודברי הרא"ש והטור בעצמן קשים מאד שהם הם הדעה ראשונה שבס"א ואפ"ה הביאו גם דבר זה דכל הקודם וכו'] ועיין ב"ח ומ"א מש"כ בזה והגר"א בסקט"ו הביא דברי תר"י דמוקים הא דחטים קודמין דוקא בעשה מהן תבשיל דחשוב ביותר ולכן שייך להקדימן נגד כל המינים וכ"מ מא"ר וכ"כ בספר בית מאיר ואף דדברי הרא"ש והטור דחוקים לפי כל התירוצים אכן דברי השו"ע אפשר לפרש כן וכמו שביאר בעצמו בס"ה:

ובלבד שיהא דעתו וכו' – עיין במ"ב במש"כ דאפילו היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב וכו' והיינו בין שאינו מין ז' את המין ז' או שאינו חביב את החביב כ"מ בב"י סוף הסימן במה שהביא בשם הרשב"א וכ"כ הפמ"ג לדינא. ואם אוכל אצל בעה"ב כיון דאתכא דבעה"ב סמיך הוי כאלו דעתו בפירוש לפטור כל מה שירצה בעה"ב ויביאו לו [חי' רע"א בשם תשובת גו"ר]:

עליו בברכתו – והנה כ"ז לענין שני מיני פירות אבל לענין מין אחד אם הביאו לו אחר ברכה פירות היותר יפים מהראשונים עיין לעיל בסימן ר"ו במ"ב סקכ"ו בשם הא"ר:

ואיהו לאו ממין ז' וכו' – הנה לפי מה דכתב המחבר לעיל בס"א בדעה הראשונה דהיא סתמית דהיכא דאין ברכותיהן שוות לא אזלינן בתר מין שבעה אין מקום לדברים אלו אכן האמת דדבר זה הלא הוא מהגהת מיימוני בשם הר"מ וידוע דשיטת הר"מ הוא דאף באין ברכותיהן שוות מין שבעה עדיף:

@11במג"א סס"י היו לפניו יין. נ"ב עיין מס' זבחים דף צ' ע"ב ובתוס' ד"ה חטאת וכו' וכבר הרגיש בזה בתשובות פ"מ ח"ג סי' ל"ח ועמ"ש:

סעיף ד' כל הקודם בפסוק ארץ זבת חלב ודבש וכו' הלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה שני לארץ קמא וכו'. נ"ב לכאורה יש לעיין בזה ממשנה מנחות פרק כל הקרבנות ציבור משנה ה' דקאמר שם השני שבראשון והראשון שבשני שוין וכן השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין הם ולמה לא נימא התם דהראשון שבשני עדיף כיון דהוא ראשון להזית עצמו או הכא נימא להיפוך דהשלישי הסמוך לארץ קמא יהיה נמי שני הסמוך לארץ בתרא. ואפשר דהתם בטעמא תליא מלתא ולא בחשיבות אבל כאן רק בחשיבות תליא מלתא לכך כיון דסמוך לארץ בתרא עדיף ועדיין צ"ע בזה ודו"ק:

שם סעיף ו' היו לפניו תבשיל דקמח כוסמין וכו'. נ"ב עיין במג"א סקי"ג מ"ש היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים. הנה כיוצא בזה מצינו בש"ס דזבחים דף צ' ע"ב איבעיא להו חטאת עוף ועולת בהמה ומעשר איזה קודם הכא תרגימו מין זבח עדיף במערבא אמרו עיילא בה עולת בהמה בחטאת העוף וכו' ועיין פירש"י שם דעיילא בה חשיבות דעולת בהמה שבאה עמה והוא חשוב ממעשר שהוא קודש קדשים וכו' ע"ש בפירש"י היטב באריכות וא"כ ה"נ ניהו דשעורים יש בו מעלה דהוי קודם לגפן מכל מקום הרי גזרה התורה דזית קודם לו והרי בשעורים נמי יש מעלה שיש ליין דהוי נמי ברכה חשובה כמו בפה"ג דהרי מה דבפה"ג עדיף מזית הוי מכח דזה בורא פרי הגפן וזה בורא פרי העץ והרי בשעורים נמי יש מעלה זו ואעפי"כ הוי זית קודם לו מגזירת הכתו' א"כ השתא נמי זית קודם לשעורים ואח"כ שעורים ואח"כ יין ודומה ממש להתם. וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות תמידין ומוספין. וכפי לשון הרמב"ם אתי שפיר יותר דין הנ"ל שהוא כת' שם הואיל וחטאת העוף קודם לעולה ועולה למעשר וכו' וכן הכא נמי כיון דזית קודם לשעורים ושעורים קודמין ליין לכך יקדים הזית ואח"כ השעורים ואח"כ היין ולהיפוך אין לומר שיהיה יין קודם שהוא קודם לזית וזית לשעורים דהתם נמי נימא כן דקודם עולה למעשר בהמה ומעשר בהמה לחטאת העוף ובע"כ הטעם כיון דמעלת העולה הוי דהוי מן זבח נתבטל מגזירת הכתוב דחטאת העוף קדמה א"כ ה"נ בזה דמדיין קודם לזית הוי מכח דהוי ברכה חשובה לעצמה מעלה זו הוי בשעורים דהוי נמי ברכה במ"מ אעפי"כ גזירת הכתו' היא דזית קודם א"כ הוי גם עתה כן הוי זית קודם ואח"כ שעורים ואח"כ יין. כן נראה לפענ"ד ברור ונכון והיא ראיה ברורה לפענ"ד ודו"ק היטב בעזה"י:

[א] מין שבעה מקדים וכו'. אפילו הוא חצי הפרי והשני שלם, ואם שניהם מין שבעה, או שניהם אינם מין שבעה אז מקדים השלם, מכל מקום אם האחד חביב והאחד שלם השלם עדיף מגן אברהם ועיין לעיל סימן קס"ח:

[ב] ואם אין ברכותיהן שוות וכו'. סברא זו היא דעת הרא"ש ורבינו יונה, וסברת יש אומרים דחביב קודם, כתב הטור ובית יוסף בשם הסמ"ק. ותמהתי באליה זוטא דבסמ"ק סימן קנ"א משמע דמין שבעה קודם אף באין ברכותיהן שוות, ועתה מצאתי בפסקי הרקנט"י סימן ע"ח שכתב להדיא הכי בשם הסמ"ק. והנראה לעניות דעתי אחר העיון שרבינו הטור זכרונו לברכה לא דקדק שפיר בסמ"ק דמה שכתב בין ברכותיהן שוות בין אינן שווין קאי אדוקא דאם יש בהן ממין שבעה מקדימו אף על גב דאינו חביב דאפילו באין ברכותיהן שוות דינא הכי, וכמו שכתב בהגהות סמ"ק שם. ורבינו הטור שגה בפירושו והבין דקאי על החביב קודם, ויותר תמיהני על הב"ח ומגן אברהם וכל האחרונים שכתבו דבעל הלכות גדולות שהוא יש אומרים דסעיף ג' דבורא פרי העץ קודם לברכת פרי האדמה חולק אסמ"ק ועל כן פסקו דפרי העץ אינו קודם וכתבו דבעל הלכות גדולות יחידאי הוא. ותימא גדולה דבסמ"ק שם פסק להדיא כבעל הלכות גדולות דפרי העץ קודם, וכן כתב הרקנט"י בשמו. ועוד תימא הא בסמ"ג סימן כ"ז ומרדכי ואגודה פרק כיצד מברכין ורוקח סימן שכ"ט ושבלי הלקט ותניא וספר יראים ותשב"ץ סימן שכ"ב ופסקי רקנט"י וכפתור ופרח פסקו כבעל הלכות גדולות, הרי להיפך דהרא"ש ורבינו יונה הויין יחידאין לגבי כל הנך גדולים ראשונים ואחרונים. גם הטעם שדחה הרא"ש דברי בעל הלכות גדולות הוא משום שפירש דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה לא בא להשמיענו דין קדימה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו והקשה עליו דאין הלשון משמע כן, עיין שם. ותמיהני דבתוס' [ברכות] דף מ"א מפרש דגם בעל הלכות גדולות פירשו לענין קדימה אלא שפסק כמאן דאמר דפליגי נמי כשאין ברכותיהן שוות, וכן מפורש באגודה, וכן נראה לי פירוש דברי הרמב"ם ודלא כבית יוסף וכסף משנה. והנה הבית יוסף כתב בשם מרדכי ורבינו פרץ דגם באין ברכתן שוות מברך אמין שבעה, ונדחק בפירוש הש"ס לדבריהם, ולעניות דעתי ברור דפירוש הש"ס כדפירשתי בבעל הלכות גדולות. גם מה שכתב שהוא נגד כל המפרשים תמיהני דבכל הפוסקים שהבאתי מוכח ומבואר כן וכן משמע באגודה, וכן נראה לי להלכה דהא לסברא ראשונה איזה שירצה יקדים. ואם כן ודאי לא עביד איסורא כשמברך אשבעת המינין וכן אם אין בו משבעת המינים פרי העץ קודם לפרי האדמה ולא אזלינן בתר החביב, ועיין לקמן ס"ק [ז']:

[ג] [לבוש] יכול להקדים וכו'. הקשה הב"ח הא כתב הטור חיטה קודם לזית דמוקדם בקרא קודם, כל שכן הכא דצנון אינו מין שבעה כלל, והאריך מאוד לישבו בדוחק. והט"ז ומגן אברהם ושל"ה דף פ"ט חילקו דמעלת מוקדם בקרא עדיף ממעלת שבעת המינים בדבר שאין ברכותיהן שוות, עיין שם. ותימא עליהם דבחידושי הרשב"א דף ל"ג ע"ב, וכלבו דף כ' ורבינו יונה פרק כיצד מברכין מוכח ומבואר דמעלת שבעה עדיף לעולם, עיין שם כי קיצרתי. ולעניות דעתי דזה בא להם שלא ירדו לעומק דברי הטור, כמו שכתבתי. אבל לסברת אדוני אבי שהן שוות אפשר דמיירי אף בכוסס החיטה, רוצה לומר דלהרא"ש גופיה דסבירא ליה איזה שירצה יקדים, אי אפשר דמיירי בכוסס חיטה דקודם לזית אלא לסברתו דפרי העץ ופרי האדמה שווין, אפשר דמיירי בכוסס חיטה ומפרשים דסבירא ליה באין ברכתן שוות מין שבעה קודם, וראיה ברורה לזה דבקיצור פסקי הרא"ש פסק חיטה וזית זית קודם. ואין להקשות למה פסק דזית קודם הא פסק דאיזה שירצה יקדים, נראה לי משום דבזה חש לבעל הלכות גדולות משום דחיטה דקרא לא מיירי מכוסס חיטה כלל, דהא לא מברכינן עלה ברכת המזון ועל המחיה עיין שם, דלא חשיב כלל וגרע משאר דברים שאינו משבעת מינים:

[ד] אם ברכותיהן שוות וכו'. קשה הא כבר כתב ואם אין ביניהם וכו' מקדים החביב. ויש לומר דקא משמע לן דאף ליש אומרים אלו דבאין ברכתן שוות מקדימין החביב אף שיש בו משבעת מינים מכל מקום בברכתן שוות מודה דלא מקדימין החביב אלא כשאין ביניהם ממין השבעה, ועוד יש לחלק ודוחק:

[ה] [לבוש] החביב לו עכשיו וכו'. וכן כתב בספר החינוך פרשת עקב:

[ו] [לבוש] אף על פי שהמין וכו'. ולכך מי שיש לו יין שרף ומרקחת מפרי עץ או האדמה אסור לו לברך תחילה על היין שרף אף שהיין שרף חביב עליו, אלא מברך על המרקחת תחילה, אבל אם המרקחת מברכת שהכל מברך על היין שרף ופוטר למרקחת, כן כתב של"ה שם, וסיים דלא כהמונים שמברכין לעולם תחילה על היין שרף. ולעניות דעתי אפשר ללמוד עליהם זכות שאין טוב ומועיל המרקחת אם אינו שותה תחילה יין שרף ודמי קצת למי שאין רוצה לאכול משניהם בסעיף ה', ודוגמא לזה תירץ הבית יוסף על דין דהרי"ף דהיין אינו בא אלא להפג טעם מתיקת הפירות וכו', גם הוא הדין הכא המרקחת בא להפיג טעם דיין שרף, עיין סימן רע"ב סעיף ט' שמקדשין על שכר אף שמוציא קודם וצריך לומר דהכרח הוא משום קידושי:

[ז] ויש אומרים שגם בזו וכו'. זה לשון מגן אברהם אפילו השני מין שבעה כגון הכוסס חיטה ותפוח, בעל הלכות גדולות, עד כאן, אבל בנחלת צבי כתב דלבעל הלכות גדולות חיטה קודם לתפוח. ובאמת עיינתי בבעל הלכות גדולות פרק כיצד מברכין וראיתי שכתב אבל קליות ועינבי מברך ברישא על עינבי דאחשבינהו קרא, עד כאן לשונו, וכן כתב הסמ"ק בשמו עשין כ"ז. משמע דדוקא ענבים שהוא משבעת מינים דאחשיבה קרא הוא דקודם פרי העץ אף דחיטה מוקדם בקרא, אבל דבר שאינו משבעת מינים חיטה קודם שהוא משבעת מינים, וכן משמע בסמ"ק ורקאנטי שהבאתיו לעיל שכתבו שני הדינים אחד דשבעת מינים קודם בדבר שאין ברכתן שווין שני דפרי העץ קודם לפרי האדמה. משמע דהא דפרי העץ קודם היינו כשאין בו משבעת המינים. ובזה יתפרשו דברי תוס' ברכות דף מ"א ד"ה מיתבי וכו' ומהרש"א שהגיה בתוס' לא ירד לזה, עיין שם ודו"ק:

[ח] [לבוש] וברכת הכוסס שעורה וכו'. גדולה מזו הוי ליה להקשות דברכות שעורים שהכל כדלעיל סימן ר"ח סעיף ד', ולפי זה לא מתרץ בתשובה כלום דאף שהזית לא גדל הנץ ברכתו בורא פרי האדמה והוא קודם לברכת שהכל, ולפי מה שכתבתי לעיל דדוקא קלוין אבל נתבשל אפילו הם שלימים מברך בורא פרי האדמה לא קשה מידי, דיש לומר דמיירי בהכי, והא דקאמר בסעיף ה' בשעשה מהם תבשיל היינו שאינו שלימין:

[ט] [לבוש] ואם כן ממילא הקדים בורא פרי העץ וכו'. לא ידעתי מאי נתחבטו בזה, דהא יש לומר דניחא ליה לומר טעם דמוקדם שהוא לכולי עלמא דהא בסעיף ג' יש שני דעות אי בורא פרי העץ קודם, והאחרונים כתבו דסברא ראשונה עיקר דאינו קודם, מיהו כתבתי לעיל ס"ק [ג'] דכוסס חיטה ושעורה גרע דאינו חשוב, אבל מלבוש סעיף ה' מבואר דלא גרע, ועוד דאף לפירושו לאו כולי עלמא הוא להמעיין בפוסקים:

[י] [לבוש] זיתים שאינן מבושלין וכו'. הקשה מגן אברהם דלא מקדימין שבעת המינים אלא כשנגמר פריו דלא משתבח קרא במידי דלא חזי וכן מצאתי ברא"ש שהקשה על בעל הלכות גדולות מדמברך על חיטה ושעורה מקמי גפן, ואין קושיא הא איכא למימר דמיירי בבוסר, עד כאן דבריו. ונראה לעניות דעתי דקושיות הרא"ש הוא נמי מדקאמר מוקדם בקרא משמע דמברך נמי אחיטה מקמי תמרים ובתמרים אי אפשר למצוא בורא פרי האדמה כמו שכתב השואל אחר כך:

[יא] [לבוש] השעורה קודם לתמרים וכו' בפת וכו'. תמיה לי דאם כן מאי איריא ששעורה קודם לתמרים הא תבשיל דשעורים קודם אפילו לזית לדבריו, גם הטעם שכתב דזה שני וזה שני לא אתי שפיר:

[יב] [לבוש] נפלאתי ממעלת כבוד תורתו וכו'. אבל הט"ז ומגן אברהם הסכימו לשואל דזית קודם למעשה קדירה דשעורים, עיין שם באריכות. ובאמת שכן משמע בהגהות סמ"ק וברמזים, אבל באגודה פרק כיצד מברכין ראיתי זה לשונו, היו לפניו תבשיל דשעורים ויין וזית וצריך עיון מה יעשה דהא היין קודם לזית, ושעורים קודמת ליין וזית קודם לשעורים, עד כאן. ולפי מה שכתבתי בשם סמ"ק ודאי ראוי לסמוך עליו בזה לברך תחילה אתבשיל דשעורים ואחר כך יין וזית:

[יג] [לבוש] ודינא כשאר בורא פרי האדמה וכו'. בשולחן ערוך לא נזכר זה ומשמע דחיטה ושעורה ויין גרע בזה כדפירשתי לעיל וכן משמע בקיצור פסקי הרא"ש, ודלא כמגן אברהם:

[יד] [לבוש] חמשת המינים וכו'. במלבושי יום טוב כתב נראה לי דצריך לומר ג' מינים, עד כאן לשונו. ונראה לי כוונתו על כוסמין ושבולת שועל ושיפון דאלו לאו משבעת המינים כדלעיל סימן ר"ח סעיף א' בהגהה אבל בלשון חמשת המינים נכלל גם חיטה ושעורה וזה הוא משבעת המינים, והכי קאמר ואיהו לאו ממין שבעה. מיהו נראה לי לקיים נוסחת הספרים דכיון דעיקר תבשיל מקמח אורז ומיני קטניות, אלא דמיעוטו מקמח חמשת המינים יש בו דלא מיקרי משבעת המינים לענין זה:

[טו] [לבוש] גפן ותאינה וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני, ומדלא הזכיר נמי זיתים ותמרים נראה לי דסבירא ליה דזית קודם להן אף שכוסמין מין חיטים, ותמרים קודם לשבולת ושיפון שהוא מין שעורים אף שחיטים ושעורים נאמר סמוך לארץ קמא, מכל מקום כיון דלא הוזכרו בהדיא בקרא לא קדמי, מה שאין כן בגפן ותאינה ורימון שכתובין אחר חיטה ושעורה, ומכל מקום ללבוש שכתב לעיל דאפילו תבשיל שעורים קודם לזית קשה:

[טז] [לבוש] פת נראה לי וכו'. כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי אמאי תליא בסברא דנפשיה, וכל זה הוא בהגהות מיימוני וכתבו הבית יוסף ושולחן ערוך עד כאן לשונו. ובמה שכתבתי לעיל מזה לא קשה מידי דשם לא נזכר מקמח אורז וקטניות אלא קמח ג' מינים בלבד עיין שם, קא משמע לן הלבוש דגם בתערובות דינא הכי:

[יז] המוציא קודמת וכו'. מיירי באדם שרוצה לאכול פת פחות מכזית דאז אין צריך נטילה כדלעיל סימן קנ"ח דאם לא כן הא אין רשאי להפסיק בין נטילה להמוציא, אי נמי מיירי אם רוצה לאכול דבר החביב עליו העומד על השולחן קודם נטילה, כן כתב בשל"ה דף צ' באריכות, ועיין לעיל סימן קע"ד סק"ו דיש לומר דמיירי בין נטילה להמוציא:

[יח] [לבוש] אין שניהם לפניו וכו'. פירוש אין צריך להמתין על מה שיביאו לו וכן כתב של"ה:

א) [סעיף א'] אם ברכותיהם שוות וכו' כגון זיתים ותפוחים דתרווייהו בפה"ע ובא לפטור את שתיהם בברכה אחת. רש"י ברכות מ"א ע"א. ב"י:

ב) שם מקדים מין ז' וכו' דכיון שברכותיהם שוות ואחד נפטר ברכת חבירו מין ז' עדיף. טור. והטעם כיון דנשתבחה בהן א"י ראוי להקדימו בברכה. לבוש. עו"ת אות א' והא דצריך להקדים מין ז' דוקא אם רוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם מברך על אותו שרוצה לאכול ואפילו מין ז' מונח לפניו כמ"ש לקמן בהגה סעיף ה' יעו"ש:

ג) שם מקדים מין ז' וכו' אפילו הוא חצי פרי והשני הוא פרי שלם. ואם שניהם מין ז' או שניהם אינן מין ז' אז מקדים השלם. ואם אחד שלם ואחד חביב שלם עדיף. מ"א סק"א. א"ר אות א'. י"א בהגה"ט. סו"ב אות א' ח"א כלל נ"ז אות ה' והא דמצוה לברך על השלם ה"ד בשעת ברכה אבל אח"כ אם אינו רוצה לאכול כזית יש לחתוך ממנו מעט כדי שלא לאכול בריה שלמה ויכנס בספק ברכה כמ"ש לעיל סימן ר"י סעיף א' יעו"ש:

ד) שם ואם אין בניהם מעין ז' וכו' כגון אתרוג ותפוח מקדים החביב וזהו לכ"ע בין לר"י ובין לרבנן. ב"י:

ה) שם מקדים החביב. והא דחביב קודם או מוקדם בפסוק כששניהם לפניו ואין קפידא לאכול זה קודם זה. אבל אם דרך אכילתם ע"פ הרפואה או ממנהג בני אדם להקדים זה לזה כגון לאכול פירות ולשתות אחריהם אין שם דין קדימה. הלק"ט ח"ב סימן קנ"ה:

ו) שם איזה שירצה יקדים וכו' אמנם הא"ר אות ב' כתב דגם אם אין ברכותיהם שוות יקדים מין ז' ואם אין בהם מז' מינים פה"ע קודם לפה"א ולא אזלינן בתר החביב יעו"ש. וכ"מ לקמן סוף סעי' ג' שכתב די"א פה"ע קודם ומשמע דאפילו פה"א חביב אפ"ה פה"ע קדים יעו"ש. וכן נוהגין העולם להקדים פה"ע לפה"א ואפילו פה"א חביב ונראה לי הטעם משום דלסתם מרן כאן כשאין ברכותיהם שוות דהיינו פה"ע ופה"א איזה שירצה יקדים ולא אזלינן בתר חביב וכיון דאיכא עוד סברה אחרתי דפה"ע קדים ע"כ נהגו להקדים פה"ע כדי לקיים גם סברת י"א שבסעי' ג' יעו"ש:

ז) [סעיף ב'] ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב וכו' ממ"ש הש"ע סברה זו באחרונה וסברה האחרת בראשונה וסתמא משמע דדעתו לפסוק כסברה ראשונה משום דרבים נינהו כמ"ש בב"י דכן פסקו בה"ג והר' יונה והתו' והראב"ד והרשב"א והמרדכי וסמ"ג והרא"ש והטור יעו"ש. וכן כתב בן א"ח פ' מטות אות ב' וכ"ה מנהג העולם כשיש לפניהם מיני פירות ובהם מין ז' מקדימין מין ז' ולא החביב ורק כשאין בהם מין ז' אז מקדימין החביב אם ברכותיהם שוות אבל אם אין ברכותיהם שוות מקדימים פה"ע כמ"ש באות הקודם ונראה לי עוד כשברכותיהם שוות ואין בהם מין ז' אם יש בהם ממין שנשתבחו בהם ישראל כגון אגוזים תפחים כמ"ש אל גנת אגוז ירדתי כתפוח בעצי היער וכו' יש להקדימם. ואם יש לפניו פירות שנשתבחו בהם ישראל וחביב נראה דבזה הדבר שקיל ואיזה שירצה יקדים:

ח) שם החביב לו אז באותה שעה וזה פליג אמ"ש לעיל סעיף א' דהחביב נקרא מה שרגיל להיות חביב עליו ברוב פעמים. וכ"פ הפר"ח דהחביב נקרא מה שחביב עליו באותה שעה. וכן כתוב בס' החינוך פ' עקב והביאו א"ר אות ה':

ט) ובכל מקום שמברך על האחד מפני חשיבותו או מפני חביבותו יאכל ממנו קצת ואם רצה אח"כ לאכול מן השני הרשות בידו בין אם נפטר בברכה ראשונה (כגון שברכותיהם שוות) בין שאינו נפטר בברכה ראשונה (כגון שאין ברכותיהם שוות) וצריך לברך שנית ע"ז ואוכלו אח"כ חוזר ואוכל מן הראשון בלא ברכה שאין הברכה השנייה הפסק. לבוש:

י) [סעיף ג'] הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע וכו' ואפי' היה השני מן ז' כגון קמח של חטים דמברכין עליו שהכל ואותו שברכתו בפה"ע אינו מין ז' בפה"ע קודמת. וכן בפה"א ושהכל בפה"א קודמת לפי שברכות אלו מבוררים יותר משהכל. ב"ח:

יא) שם בפה"ע קודמת וכו' ואעפ"י שאותו המין שיש לברך עליו שהכל חביב עליו. ב"י עו"ת אות ג' מ"א סק"ג ולכן מי שיש לו יין שרף ומרקחת מפה"ע או האדמה אסור לו לברך תחלה על היין שרף אף שהיין שרף חביב עליו: אלא מברך על המרקחת תחלה. אבל אם המרקחת מברכת שהכל מברך על היין שרף ופוטר למרקחת כ"כ בשל"ה וסיים דלא כהמונים שמברכין לעולם תחלה על היין שרף. והביאו א"ר אות ו' וכתב אפשר ללמד עליהם זכות שאין טוב ומועיל המרקחת אם אינו שותה תחלה יין שרף ודמי קצת למי שאין רוצה לאכול משניהם בסעיף ה' יעו"ש:

יב) שם איזה מהם שירצה יקדים. ואפילו אם יש בהם מז' המינין והוא חביב עליו יוכל להקדים לו השני. טור. וכן כתב בש"ע לעיל סעיף א' ואין לומר אם יברך בפה"א מקודם יפטר פה"ע דכיון שאינו מכוין לפטור כ"א לפה"א לא נפטר פה"ע וכ"כ לעיל סימן ר"ו אות יו"ד יעו"ש ועיין לקמן אות י"ד:

יג) שם וי"א שפה"ע קודם זהו דעת בה"ג ושאר פו' ומבואר בדברי א"ח דל"ח ע"א ובכלבו דף ט"ז ע"ג דלבה"ג מקדים פה"ע לפה"א אפילו אם פה"א חביב לו יותר יעו"ש. וכ"כ מאמ"ר אות ה':

יד) שם פה"ע קודם. מיהו בכל בו שם כתב בשם הר' דוד בן לוי ז"ל דאם היו לפניו פירות האילן ופירות האדמה ואין שם מז' המינין וגם אין שם חביב יותר מברך על פירות האילן שחשובין יותר וחשובה ברכתן יעו"ש. משמע דדוקא אם אין שם חביב אז מקדים פירות האילן לפה"א אבל אם פר"א חביב מקדים פה"א. וכ"כ הט"ז סק"ב. וכ"נ מדברי מ"א סק"ד מיהו כבר כתבני לעיל אות ו' דמנהג העולם להקדים פה"ע לפה"א אפילו אם פה"א חביב לו יותר והטעם נ"ל משום דלסתם מרן ז"ל סעיף א' אם אין ברכותיהן שוות כגון פה"ע ופה"א מקדים לאיזה שירצה ואפילו אינו חביב ולס' בה"ג פה"ע קודם ולכן נהגו להקדים פה"ע כדי לקיים ג"כ ס' בה"ג והגם דאם היו נוהגין להקדים החביב היו מקיימין ג"כ סברת י"א שהביא בסעיף א' י"ל משום דלהקדים פה"ע יש בזה ג"כ טעם בסוד דעץ רומז אל הת"ת והאדמה אל המלכות כידוע ולכן מקדימים העץ. ועוד נ"ל טעם אחר דאין מקדימין פה"א אפילו חביב כדי שלא יפטר פה"ע בברכת פה"א ואע"ג דאם אינו מכוין אינו נפטר כמ"ש לעיל אות י"ב מ"מ היכא דאפשר עבדינן על צד היותר טוב. ועיין לקמן אות ך':

טו) [סעיף ד'] כל הקודם בפסוק וכו' ואפילו אם המאוחר חביב עליו יותר טור. וזהו לדברי הפו' כרבי והודה אבל לדברי הרמב"ם הא דכל הקודם בפסוק וכו' איירי בשניהם חביבים בשוה אבל אם היה אחד מהם חביב מחבירו מקדים החביב. ב"י. מ"א סק"ה ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דאנן ק"ל כדברי הפו' כרבי יהודה יעו"ש. והא דצריך להקדים כל הקודם בפסוק דוקא כשנגמר הפרי אבל קודם שנגמר לא יש שום קדימה דלא משתבח קרא במדי דלא חזי. מ"א סק"ח. ח"א כלל נ"ז אות ט' קיצור ש"ע סימן נ"ה אות ג' בן א"ח פ' מטות אות ב':

טז) שם וארץ בתרא הפסיק הענין וכו' היינו ארץ זית שמן ודבש. נמצא דסדרן הוא כך חטים שעורים זיתים תמרים ענבים תאנים רמונים. והא דחטה ושעורה קודמת כגון שעשה מהם תבשיל אי פת כמ"ש סעיף ה' יעו"ש. ובאות שאח"ז:

טוב) שם הלכך תמרים קודמים וכו' והא דלא נקט זית קידם לשעורה משום דס"ל להרב"י דשעורה דקרא איירי במעשה קדרה כמ"ש סעיף ה' וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש סעיף ו' מ"א סק"ו. מיהו בטור כתב וז"ל הלכך זית קודם לשעורה שהוא ראשון לארץ בתרא ושעורה שנית לארץ קמא עכ"ל והביאו הט"ז סק"ד וכתב דזה מיירי בתבשיל הנעשה משעורים דברכתו במ"מ ואפ"ה זית קודם יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ח דברמזים משמע דמעשה קדרה דשעורים וזית זית קודם וכ"כ בהדיא בהגהות סמ"ק יעו"ש. וכך היה נראה דעת השואל בהגהות הלבוש והביאו מ"א שם. ועפ"ז נסתפק המ"א בססי' זה באם היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים והניח בצ"ע יעו"ש. אמנם דעת הלבוש שם בהגה במה שהשיב לשואל דדוקא בכוסס שעורים שברכתו בפה"א זית קודם אבל אם עשה מהם תבשיל שברכתם במ"מ השעורים קודמים יעו"ש וכ"כ הל"ח בפ' כ"מ או' ע"ח יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ב' וכ"ה דעת מרן ז"ל כנז' וא"כ לפי דעת מרן ז"ל והלבוש והל"ח דברכת במ"מ קודמת לזית לא יש צ"ע שכתב המ"א אלא יברך תחלה על השעורים במ"מ ואח"כ על היין ואח"כ על הזית. וכן הסכים א"ר אות י"ב. וכ"פ באה"ע והשיג על הט"ז ומ"א יעו"ש וכן פסק דה"ח אות כ"ז:

חי) שם בהגה. בפה"ג חשובה והיא קודמת וכו' ואפילו לזית שהוא ראשון לארץ בתרא כיון שברכת היין חשובה וקודמת בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה שצריך להזכיר תחלה עה"ג ואח"כ עה"ע. טור. לבוש. עט"ז אות א':

יט) שם בהגה. מה' מיני דגן היא חשובה ביותר וכו' לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמין ליין בפסוק. טור. לבוש. מ"א סק"ז:

ך) [סעיף ה'] בפה"א אינה קודמת לברכת פה"ע זהו דעת בה"ג שהביא הטור ומדסתם כאן בש"ע משמע שדעתו מסכמת כסברת י"א שהביא לעיל בסעיף ג' יעו"ש וכ"כ היפ"ל אות ב' ועיין בדברינו לעיל אות י"ד:

כא) שם הגה. ברכת המוציא קודם לברכת במ"מ וכו' ואפילו ברכת המוציא הוא ממין שעורין וברכת במ"מ הוא ממין חטין. עו"ת אות ו' סי"ב אות ו' ואף המוציא דשבולת שועל קודמת למעשה קדרה דחטים א"א אות א' בכללי סדר המעלות:

כב) שם בהגה. ברכת המוציא קודם וכו' פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת יברך תחלה על הפת. של"ה. והביאו מ"א סק"ט וכתב נראה דמיירי בלחמניות (ר"ל לחמניות שבלילתן רכה שמברכין עליהן במ"מ בתוך הסעודה אם אוכלן לתענוג כמ"ש לעיל סימן קס"ח סעיף ח' יעו"ש) דאם הוא תבשיל ממיני דגן בלאו הכי צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל דאסור לגרום ברכה שא"צ כמ"ש ססי' רט"ו יעו"ש מיהו הער"ה אות ג' כתב דליכא איסור מרבה בברכות אלא בחנם כגון מי שלא אכל כל צורכו ומברך בהמ"ז ואח"כ מברך המוציא כדי להרבות בברכות אבל כל שיכול לפטור עצמו בברכה א' ומברך על כל א' בפ"ע ליכא איסור יעו"ש. ועיין לקמן ססי' רט"ו:

כג) שם. בהגה. אבל אם אינו רוצה וכו' ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו. ב"י מ"א סק"י ח"א כלל נ"ז אות ג' וה"ה דא"צ להמתין למין ז' כ"כ האחרונים:

כד) שם בהגה. ובלבד שיהיה דעתו ג"כ עליו וכו' משמע דאפילו אם היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין עליו בפירוש לפוטרו ואם לאו אינו נפטר וכ"כ ב"י בשם הרשב"א דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה יעו"ש והביאו מ"א ס"ק י"א. מיהו כבר כתבנו לעיל סימן ר"ו אות ט"ל דלדעת מרן ז"ל וס"ח משמע דכל שיש עוד מאותו המין שבירך עליו לפניו ואח"כ הביאו לו עוד אפילו לא נתכוון עליו ולא היה לפניו וגם הוא חשוב א"צ לחזור ולברך עליו יעו"ש:

כה) שם בהגה. שיהיה דעתו ג"כ עליו וכו' ואם אוכל אצל בעה"ב כיון דאתכא דבעה"ב סמוך הוי כאלו דעתו בפי' לפטור כל מה שיביאו לו. גו"ר כלל א' סימן ז' הגרע"א:

כו) [סעיף ו'] ואיהו לאו ממין ז' וכו' פי' שאינו מפרשו בקרא. עו"ת אות ה' מ"א ס"ק י"ב:

כז) שם כיון דחשיבי וכו' פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סימן ר"ח. מ"א ס"ק י"ג. משמע הא במ"מ דלא חשיב דאינו בכלל חטה ושעירה דקרא כגון אורז אין לו קדימה. וכ"כ א"א אות ב' בסדר המעלות יעו"ש. ומיהו מ"ש שם המ"א בשבולת שועל ושיפון דהוי מן שעורין זית קודם זהו לפי סברתו אבל לפי סברת מרן ז"ל ודעמיה גם השעורין קודמין לזית אם עשה מהן תבשיל כמ"ש לעיל אות טו"ב יעו"ש:

כח) וזה כלל סדר המעלות שיצא לנו מסימן זה. המוציא במ"מ. ושל חטין קודמין לשעורין. בפה"ג. זית תמרים. ענבים. תאנה. רמון. בפה"ע. בפה"א. שהכל. ואם יש לפניו שני מיני פירות שאינם מן ז' או שני מיני פה"א חביב קודם ונקרא חביב אותו שחביב עליו רוב פעמים כמ"ש סעי' א' ואם שניהם חביבים ברוב פעמים אז יש לילך בתר דחביב ליה השתא כמ"ש סעיף ב' וברכת אכילה ושתיה קודמת לברכת הריח כמ"ש לקמן סימן רי"ו אות א' יעו"ש:

ט"ז ססק"א אם חביב לו עתה כהרמב"ם כנ"ל כצ"ל:

סק"ו קשה דהא כתב הטור בסי' ר"ח כצ"ל:

מקדים מן ז'. ואפי' הוא חצי פרי והשני הוא שלם ואם שניהם מין ז' או שניהם אינן מין ז' אז מקדים השלם עסי' קס"ח ובגמ' שם ומ"מ אם האחד שלם ואחד חביב שלם עדיף:

ואפי' אינו חביב. קשה הא כ' הטור חטה קודם לזית וכמ"ש סס"ד משום דמוקדם בפסוק וכ"ש כאן דצנון אינו ממין ז' כלל, ותירץ הב"ח דהכי קאמר איזו שרוצ' עתה לאוכלו בחביבות יותר מברך עליו, ואם אינו חפץ עתה במין אחד יותר מהשני יקדים אותו שרגיל להיות חביב עליו ואם שניהם חביבים מקדים מין ז' והמוקדם בפסוק קודם עכ"ד, ואין דבריו עולין בדברי הרא"ש שכת' בהדיא כשאין ברכותיהם שוות מאחר שאין אחד נפטר בברכת חבירו אין עדיפות במין ז' ולא בחביב דאין זו מעלה אם מברך על האחד קודם לחבירו אלא כשנפטר השני בברכתו ע"ש, והנכון דכשנפטר האחד בברכת חבירו וזהו מעלה אז אזלי' בתר מין ז' או חביב דזהו ג"כ מעל' אבל כשאין ברכותיהם שוות רק שצריך להקדים א' אז איזו שירצה יקדים אפי' הב' ממין ז' וחביב דאין זה מעלה כלל מה שמקדימין האחר כמ"ש הרא"ש אך אם שניהם ממין ז' אזלינן בתר המוקדם בפסוק דמאחר שקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו, אבל מה שלא נכתב כלל בקרא ל"ש קדימה, וכיוצא בזה כתוב בשל"ה וע' ברמזים ודו"ק וכ"מ ברא"ש במ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן כל המוקדם וכו' דמשמע לרש"י א"ש והלא רש"י ס"ל דאין שום קדימ' כשברכותיהן אינן שוות אלא ע"כ כמ"ש עמ"ש סי' רי"ו סי"א:

בפה"ע קודמת. אפי' השני חביב עליו:

וי"א וכו'. אפי' השני מין ז' כגון הכוסס חטה ותפוח (בה"ג) ועס"א די"א דאיזו שירצ' יקדי' וי"א דחביב עדיף וכן יש לנהוג דהא להרמב"ם לעול' חביב עדיף ולהרא"ש ורש"י ורב האי מברך על איזה שירצ' ולסמ"ק חביב עדיף א"כ ה"ל בה"ג יחיד לגבייהו (ב"ח):

כל הקודם. להרמב"ם איירי בשניה' חביבי' בשוה:

תמרים קודמים וכו'. הא דלא נקט זית קודם לשעור' משום דס"ל להרב"י דשעור' דקרא איירי במעשה קדירה כמ"ש ס"ה וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש ס"ו:

היא חשובה. לפי שהי' מבוררת יותר וגם קודמת ליין בפסוק (טור):

כל הנאמר וכו'. צ"ע דהא הרב"י השמיט זה בכונ' משום דכת' בס"ה דקרא איירי במעש' קדירה והן קודמין אפי' לגפן כמש"ל בס"ו וא"כ למה כתב רמ"א זה דמשמע דוקא כששוה לו בסמיכה כגון שעורה ותמרים אבל זתים קודמין לשעורה וזה אינו דהא מעשה קדירה קודמין לכל ואי ס"ל לרמ"א דקרא איירי אף בכוסס חטה ה"ל להגיה כן בס"ה ולאשמעי' דכוסס קודם לגפן ותאנה וכו' בשלמא הטור ס"ל די"ל דקרא איירי אף בכוסס חטה ואיצטריך לאשמעי' דחטה קודם לזית ושעורה לתמרי' אבל להש"ע קשה ועמ"ש ס"א וס"ג ופשיט דלבה"ג בכוסס חטה ושעורה אפי' רמון קודם להם דבפה"ע קודם וקרא לא איירי בכוסס כלל ודברי הלבוש בהג"ה אין עולים כהוגן למעיין במקום מוצא הדבר ע"ש גם מ"ש דזית קודם שגדל הנץ שמברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב הוא קודם לשעור' לא נ"ל דלא מקדימין מין ז' אלא כשנגמר פריו דלא משתבח לן קרא במידי דלא חזי וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג מדמברך על חטה ושעורה מקמי גפן ואין קושי' דאיכ' למימ' דמיירי בבוס' אלא ע"כ כמ"ש וכ"כ הב"ח דבכוסס קמח חטי' לכ"ע אינו מין ז': ובהגה בלבוש כתב השואל דבאמת דיין קודם לכל כיון שברכתו חשובה וברכת במ"מ קודמת ליין משום שהיא חשובה וגם קודמת בפסוק וברכת זית קודמת לברכת במ"מ מפני שקודמת בפסוק דקדימת הפסוק הוא עדיפ' מחשיבת ברכת במ"מ וחשיבת היין היא עדיפא מקדימת הפסוק אך במ"מ לפי שהיא חשובה וקודמת היא קודמת ליין עכ"ד, וברמזים משמע דמעשה קדירה דשעורים וזית זית קודם ע"ש וכ"כ בהדיא בהגהו' סמ"ק ע"ש ועס"ה וס"ו ובכוסס חטה חביב עדיף כמ"ש ס"א ובשניהם חביבים יש להקדים הכתוב בפסוק קודם, ומ"ש הרב"י כוסס וכו' אינה קודמת כו' פי' אלא חביב קודם כמ"ש ס"א כנ"ל לישב דברי רמ"א דס"ל דיש לנהוג כהסמ"ק וכמש"ל:

ברכת המוציא. פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת יברך תחלה על הפת (של"ה) ועיין סי' קס"ח ס"ד וסי"ד ועסי' רצ"ט ס"ט ונ"ל דמיירי בלחמניות דאם היא תבשיל ממיני דגן צריך לברך על הפת תחלה כדי שיפטור התבשיל דאסו' לגרום ברכה שא"צ כמ"ש ססי' רט"ו ע"ש:

אם אינו רוצה. אפי' רוצ' לאכול משניה' אך שלא הביאו החביב א"צ להמתין עליו (ב"י):

ובלבד שיהא דעתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעינן שיתכוין לו בפי' לפטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כוונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו (שם) ואם הביאוהו אח"כ עסי' ר"ו ס"ה מ"ש וכ"כ בתשובת מהר"ח סי' ס"ז דאפילו בירך על החשוב אינו פוטר חבירו אלא א"כ היו שתיהן לפניו אבל אם לא היה לפניו לא היה דעתו עליו וה"ל נמלך וצריך לחזור ולברך ועבס"ח סי' תתמ"ז:

ואיהו לאו ממין ז'. פי' שאין נזכרי' בהדי' בקרא עמ"ש סי' קס"ה ס"ד:

כיון דחשיבי. פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סי' ר"ח דאל"כ קשה ל"ל קרא בחטה ושעורה ומכל מקום בשבולת שועל ושיפון דהוי מין שעורים זית קודם כמ"ש ס"ד: זה הכלל סדר המעלות, המוציא, במ"מ על חטין, בפה"ג, זית, במ"מ על שעורים, גפן תאנה ורימון, בפ"הא ובפה"ע קודמין לשהכל, בפ"הא ובפה"ע אזלינן בתר החביב אפילו השני מין ז', היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם, שניהם אינן מין ז' יש להקדים פה"ע, ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש בהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א ואם שניהם חביבים אזלי' אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש להרמב"ם, וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח עמ"ש סי' רי"ו, היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים כמ"ש ס"ד:

הנה מפני שהסימן הזה רבו פרטיו ע"כ אכתוב לו הקדמה קצרה. והוא. תנן [ברכות מ"א] היו לפניו הרבה מינין ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה ואיתא בגמרא אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות [כגון זית ותפוח] דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף וחכמים אומרים חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז והנה יש דעות בפוסקים דרוב מהן פסקו כר"י דמין שבעה עדיף [וזהו מה שכתוב בס"א] ויש שפסקו כחכמים [וזהו דעת הרמב"ם המובא בס"ב] וגם באין ברכותיהן שוות יש דעות בפוסקים יש אומרים דכונת עולא מה שאמר ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז היינו דכיון שאין ברכותיהן שוות ואין אחד פוטר חבירו לא שייכי זה לזה כלל ויוכל לברך תחלה על צנון בפה"א אף שהזית הוא מין שבעה וגם חביב עליו וי"א דכונת עולא דלד"ה יכול לברך על איזה שירצה תחלה ומסתמא יברך ממילא על החביב אצלו ואלו שתי הדעות נזכרים ג"כ בסעיף א'. גם מבואר שם בס"א וב' מה נקרא חביב אם הרגיל להיות תמיד חביב אצלו או מה שהוא אצלו עתה חביב ומתאוה לו. כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו' המדבר שם משבחה של ארץ ישראל הוא מוקדם לברכה אפילו השני חביב עליו יותר ומ"מ זית הוא קודם לגפן משום דחזינן שחלק הכתוב וכתב ארץ פעם שני [ארץ זית שמן ודבש] ונמצא דזית הוא ראשון סמוך לארץ בתרא וגפן הוא רק שלישי לארץ קמא. בפה"ע ובפה"א קודמין לשהכל ויתר הפרטים יבואר הכל בפנים:

(א) היו לפניו וכו' – ודוקא שגם דעתו היה לאכול מכולם הא אם אין כולם לפניו או שאין דעתו לאכול מכולם אין שייך בזה דין קדימה:

(ב) ברכותיהם שוות ויש ביניהם וכו' – כגון ענבים ותפוחים:

(ג) ממין שבעה – ר"ל שנשתבחה ארץ ישראל בהן דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש [זית שמן הוא ד"א זית שעושה שמן. ודבש היינו תמרים שעושין מהן דבש]:

(ד) מקדים מין שבעה – ואפילו הוא חצי פרי והשאר הם שלמים. ואם שניהם ממין אחד משבעת המינים או ששניהם אינם מין שבעה מקדים השלם ואפילו אם החצי חביב יותר שלם עדיף:

(ה) אע"פ וכו' – דמעלת מין שבעה עדיף:

(ו) מקדים החביב – היינו שרגיל להיות תמיד חביב עליו וכדלקמיה:

(ז) ואם אין וכו' – דכיון דאין אחד פוטר חבירו בברכתו אין שייך כאן שום מעלה בהקדמתו ואיזה שירצה יברך עליו ואוכל קודם [הרא"ש]:

(ח) כגון צנון וזית – דוקא בזה דברכת הצנון בפה"א אבל אם היה דבר שברכתו שהכל בודאי מברך על הזית תחלה וכדלקמיה בס"ג:

(ט) וי"א וכו' – ס"ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס"ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה אז מברך על מין שבעה תחלה ועיין מש"כ במ"ב סקכ"ז בשם הגר"א ועיין בה"ל מש"כ בשם האחרונים דעיקר כי"א הזה שהוא דעת רוב הפוסקים [וגם דאפילו לדעה הראשונה שס"ל דמברך על איזה שירצה מ"מ הלא הברירה היא בידו]:

(י) המין שרגיל וכו' – ומשמע מדברי הפוסקים דיתנהג כך יברך על המין שרגיל להיות תמיד חביב עליו ויטעום קצת ממנו ואח"כ יאכל המין שחפץ עכשיו לאכלו ואחר גמר אכילתו יחזור לאכול המין הראשון:

(יא) אפילו אם עתה וכו' – ומ"מ המברך על מה שחביב עתה בעיניו ג"כ יש לו על מי לסמוך דיש פוסקים שסוברים דחביב נקרא מה שהוא חביב עליו עכשיו [ט"ז]:

(יב) מקדים החביב – פליג על דעה ראשונה וס"ל דחביב עדיף לעולם ואף דברכותן שוות ויש בהם מין שבעה חביב קודם לברך עליו:

(יג) באותה שעה – גם בזה פליג על דעה ראשונה וס"ל דאינו נקרא חביב מה שחביב עליו תמיד אלא מה שחביב עליו באותה שעה. ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים:

(יד) בפה"ע קודמת – ואפילו מין השני חביב עליו [מ"א וש"א]:

(טו) שהיא חשובה וכו' – פי' דברכת בפה"ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים:

(טז) וכן בפה"א – חשובה נמי משהכל דמברר בהברכה רק מיני פה"א משא"כ שהכל דכוללת הכל. וע"כ כשמביאים לפניו יי"ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי"ש חביב עליו יותר [אחרונים]:

(יז) איזה מהם וכו' – ואין תלוי כלל בחביב לדעה הראשונה שבס"א דהא אין ברכותיהן שוות ולי"א שם מיירי הכא ששניהם חביבים עליו בשוה:

(יח) וי"א שבפה"ע קודם – והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי"א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה"א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ"ל בס"א וכן אם פה"א הוא מין שבעה כגון קליות של חטים ותפוח או אחד משבעת המינים יש לו לברך תחלה על החטה שהוא מין שבעה וקודמת בפסוק:

(יט) כל הקודם וכו' – דמקרא זה חושב המינים שנשתבחה בהן א"י וכל המוקדם בפסוק הוא יותר חשוב מהמאוחר לפיכך הוא קודם לברכה וחטה ושעורה דקרא דקודמין לשארי המינים הוא דוקא שעשה מהן תבשיל להרבה פוסקים וכדלקמיה בס"ה:

(כ) קודם לברכה – אף כשהמין השני הוא חביב יותר. וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי אבל אם לא נגמר כגון זית קודם שגדל הנץ אף שהוא ראשון לארץ בתרא חשוב יותר המאוחר ממנו דמה שנשתבחה בהן א"י הוא רק בגמר פרי וכן כל כה"ג:

(כא) וארץ בתרא – דכן הוא סדר המקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ומארץ שבאמצע הוי התחלת סדר וכל הסמיך לו חשוב יותר מהמאוחר שבארץ קמא:

(כב) תמרים קודמין – דדבש שבקרא הוא תמרים שיוצא מהן דבש [ב"י]:

(כג) תחלה – היינו אפילו לזיתים שהיא ראשונה לארץ בתרא:

(כד) היא חשובה – שגם ברכת בורא מיני מזונות היא ברכה מבוררת כמו ברכת היין והרי היא קודמת ליין בקרא. ונקט הרמ"א מחמשת מיני דגן להשמיענו דאף כוסמין ושבולת שועל ושיפון מזון הנעשה מהן ג"כ קודמין ליין דהם ג"כ בכלל חטים ושעורים:

(כה) לאחר ששוה וכו' – מלשון זה משמע דחטים ושעורים דקודמין הוא רק מהשוה להן בסמיכה לארץ כמו חטים לזיתים ושעורים לדבש [שהוא תמרים] אבל שעורים [היינו מזון הנעשה מהן כמו שמפרש בסעיף ה'] לזיתים לא אבל הלבוש כתב דברכת במ"מ היא קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים:

(כו) תבשיל או פת – והם קודמים לשארי מינים אף אם הם חביבים אצלו יותר:

(כז) אינה קודמת וכו' – אלא בפה"ע תקדים ומשמע במ"א דדוקא אם הפה"ע חביב יותר אצלו אז הוא קודם אף שהוא מאוחר בקרא אבל אם שניהם חביבים בשוה חטה קודמת אכן בביאור הגר"א משמע דלפי מה שמבואר לעיל בס"א דהיכא שאין ברכותיהן שוות לא אזלינן כלל בתר מין שבעה ה"ה הכא לא אזלינן כלל בתר מוקדם ועל איזה שירצה יברך תחלה. ומ"מ אם החטה חביבה יותר אצלו מסתברא דיברך עליה תחלה דגם שם הלכה כהי"א דחביב קודם כמש"כ שם:

(כח) קודמת לברכת במ"מ – פי' כגון שיש שלחן ערוך לפניו לאכול פת וגם רוצה לאכול לחמניות דברכתן במ"מ ואפילו כשאוכלן בתוך הסעודה [כגון שבלילתן רכה ואוכלן לתענוג ולא לשובע וכדלעיל בסימן קס"ח ס"ח] מצוה שיטול ידיו ויברך המוציא תחלה על הפת דברכת המוציא חשובה ואח"כ יברך במ"מ על הלחמניות דאי מיירי בשאר תבשילין בלאו טעמא דברכת המוציא חשובה צריך לברך תחלה על הפת ולפטור ממילא את התבשיל דאי יברך תחלה על התבשיל נמצא גורם ברכה שא"צ ואסור [מ"א]:

(כט) שהדבר השני חשוב – כגון שהלחם משעורים והמזונות מחטים [אחרונים] וה"ה כל כה"ג שהדבר השני הוא חשוב בעצם יותר מהדבר הראשון:

(ל) או חביב עליו – ר"ל שבאמת אינו חשוב יותר מהראשון אך בעיניו הוא חביב יותר. ופשוט דה"ה אם הוא חביב וחשוב ביחד:

(לא) אם אינו רוצה – ואפילו רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו עדיין החביב לפניו א"צ להמתין:

(לב) ובלבד שיהא דעתו וכו' – ואפילו היו שניהם לפניו בשעת ברכה בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו כיון שהיה מונח לפניו על השלחן בשעת ברכה ואם הביאו לו אחר שכבר כלה המין הראשון צריך לחזור ולברך ואם הביאו לו אחר שבירך אבל עדיין לא כלה אכילתו יש דעות בפוסקים וספק ברכות להקל [כ"ז מבואר בסימן ר"ו עי"ש באחרונים ובמ"ב סקכ"ב] ולכתחלה מבואר שם ברמ"א דיש ליזהר לכוין לפטור את אשר יביאו לו אח"כ:

(לג) עליו בברכתו – ואם היה מונח לפניו אתרוג וזית אף דאתרוג היה חביב עליו יותר קיי"ל לעיל בס"א דמברך על הזית שהוא ממין שבעה ונפטר ממילא אף בסתמא האתרוג ואם הוא בירך על האתרוג בסתמא לא נפטר הזית [ב"י בשם רשב"א] ומ"מ לפי מה שהבאנו שם בבה"ל הרבה ראשונים דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם המובא שם בס"ב דחביב עדיף אף לגבי מין שבעה נהי דלכתחלה בודאי טוב לנהוג כדעה הראשונה שהיא סתמית ולברך על הזית מ"מ בדיעבד שבירך על החביב כדעת הרמב"ם וסייעתו לכאורה בודאי לא יחזור ויברך על הזית דלשיטתם היא ברכה לבטלה וכבר כתב שם הט"ז דמאן דעביד כרמב"ם ג"כ שפיר עביד. ויותר נ"ל דאפילו אם הוא מברך על הזית טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג וכן כל כה"ג היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחלה יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין לפטור שניהם דבלא"ה יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה:

(לד) ואיהו לאו ממין שבעה – אע"ג דכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים מ"מ כיון דאין נזכרין בהדיא בקרא אין בהם חשיבות מין שבעה כ"כ כמו המפורשים בהדיא בקרא:

(לה) דעבדי מינייהו פת – וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא עכ"פ [דחטה ושעורה קודמין לגפן ותאנה ורמון] וכתב המ"א דדוקא הני דחשיב כאן אבל זיתים עם תבשיל של שבולת שועל זיתים קודמין משום דמוקדמין בקרא אבל כמה אחרונים חלקו ע"ז וכנ"ל בס"ק כ"ה עי"ש. ועתה נבוא לבאר סדר המעלות בקצרה. וכל המאוחר מחבירו הוא גרוע מחבירו. המוציא [אפילו מפת של שבולת שועל ושיפון]. במ"מ על מעשה קדרה דחטים. במ"מ על מעשה קדירה דשעורים. במ"מ על מעשה קדרה דשיבולת שועל ושיפון שהוא ג"כ מין שעורים [ובמ"מ דשעורים כיון דשעורה מפורש בקרא קודם להן ואפילו לכוסמין שהוא מין חטים הוא ג"כ קודם]. בפה"ג. זיתים. תמרים. וענבים. תאנה. ורמון. בפה"ע ופה"א. שהכל. ובכל אלו אין משגיחין על החביב כלל דמי שהוא מאוחר מחבירו אפילו הוא חביב יותר כגון שהיה חביב לו השהכל אפ"ה הפה"א קודם לו וכן בכל הנ"ל. בפה"ע ובפה"א אזלינן בתר החביב אפילו השני מין זיי"ן. היו שניהם חביבין אזלינן בתר מין זיי"ן. ואם אחד מהן מוקדם בפסוק כגון שכוסס קליות חטה דברכתו בפה"א ואוכל זית יקדים חטה דהוא קודם בקרא כ"כ המ"א והגר"א פליג ע"ז וכמו שכתבנו לעיל בסקכ"ז עי"ש. שניהם אינן מין זיי"ן יש להקדים פה"ע אם שוים בחביבות הא לא"ה חביב קודם וכנ"ל. וכן שניהם פה"א או שניהם שהכל אזלינן בתר חביב. והנה מה נקרא חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהוא המין הרגיל להיות חביב אצלו כמ"ש בס"א ואם שניהם חביבים אצלו אזלינן אחר איזה שחפץ עתה כמ"ש בס"ב לרמב"ם. ברכת אכילה ושתיה אפילו ברכת שהכל קודמת לברכת הריח:

מג"א ס"ק יא בעי' שיתכוין לו. ואם אוכל אצל הבעה"ב כיון דאתכא דבעה"ב סמיך הוי כאלו דעתו בפירוש לפטור כל מה דיביאו לו ת' גנת וורדים חא"ח כלל א' סי' ז':

במ"מ עבה"ט ומ"ש שנסתפק המ"א בהי' לפניו יין ותבשיל וזית כ' בפמ"א ח"ג מש"ס דזבחים דף צ' בבעיא דעוף ועולת בהמה ומעשר איזה קודם מוכח דברכת היין שהיא חשובה היא קודמת ואח"כ מברך על הזית ואח"כ על התבשיל של שעורים ע"ש וכ"כ בבר"י בשם בתי כהונה וכ' במ"ש בא"ר בשם אגודה לא נמצא שם ואולי ט"ס הוא וע"ש דמייתי מירושלמי פ"ג דהוריות היה שם פר כו' וכ' שם בשם בתי כהונה שאם ירצה להוציא אחד מהמינים לפניו יוציא היין ומייתי זכר לדבר מב"ק דף פ"ד דאמרי נתרח שמואל ע"ש:

ממין ז' עיין בזכרון יוסף חלק א"ה סי' כ' מ"ש בזה:

היו לפניו כו'. במשנה פליגי רי"א מין שבע' עדיף וחכ"א איזה מה' שירצ' יברך אמר עולא מחלוק' בברכותיהן שוות ובברכ' על א' מהן נפטר חבירו אבל באין ברכותיהן שוות וצריך ב' ברכות כגון צנון וזית ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה ופסק הרא"ש כר"י וס"ל דר"י לא פליג אלא במין ז' אבל באין מין ז' ס"ל דאזלינן בתר החביב וחביב היינו רוב פעמים וזהו בשוות אבל באין שוות לא אזלינן בתר מין ז' וד"ה איזה שירצ' דהיינו אפי' חביב עליו אחד יותר ברוב פעמי' ועתה הוא חפץ בשני יקח מה שירצה להקדים והסמ"ק פי' דאיזו שירצ' היינו החביב ברוב פעמי' ממילא הוה באין שוות כמו השוות ואין זה שם מין ז' וזהו הי"א והרמב"ם פסק כרבנן דהיינו בתר החביב אזלינן והחביב ס"ל כל מה שהוא חביב עליו עתה לא ברוב פעמים רק בשניהם חביבים או אינם חביבים באחד יותר מחבירו אזלינן לכ"ע בתר מין ז' או בתר קדימה בפסוק הן בשוות מצד הלכה דקי"ל כרבנן הן באינם שוות מצד ההלכה דכ"ע ס"ל הכי ולענין ההלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך דאם ברכות שוות ויש מין ז' מי שרוצה ליקח המין ז' ולפטור השני מברכה שפיר עביד כר"י וכפסק הרא"ש. ואם ירצה ליקח השני החביב עליו ולפטור המין ז' שפיר עביד כרבנן וכפסק הרמב"ם ואם אין ביניהן ממין ז' פשיטא דשפיר יעשה ליקח החביב וה"ה באין ברכות שוות וצריך להקדים א' לחברו בברכה ג"כ יש מעלה למין ז' ויש מעלה לחביב ויעשה מה שירצה בהקדמה וענין חביב יכול לסמוך על שני דרכים הן אם חביב לו רוב פעמים אחרים כהרא"ש הן אם חביב לו עתה כהרמב"ם כן נ"ל כיון שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן:

וי"א שבפה"ע קודם. הוא דעת ה"ג והפוסקים חולקים עליו והיינו דיעה קמייתא ונראה דיש לנו לפסוק בזה דאם חביב לו יותר בפ"הא יברך תחלה כדיעה ראשונה ואם שוים בחביבות יברך בפה"ע תחלה כדיעה בתרא:

כל המוקדם כו'. בטור כתוב אם המאוחר חביב יותר ופי' ב"י היינו לדעת הרא"ש דלעיל דמין ז' עדיף מחביבות בשוות ה"נ מוקדם אבל להרמב"ם דלעיל כי היכי דמין ז' נדחה מפני החביבות ה"נ נדחה מעלת המוקדם ואין מעלה למוקדם אלא בשוים בחביבות ולפי דברי ב"י גם להסמ"ק דס"ל בס"א דבאין שוות אזלינן בתר החביב ודחינן מין ז' גם דחינן מעלת המוקדם באין שוות ואזלינן בתר החביב להקדימו ולהרא"ש באין ברכות שוות דלא אזלינן לא בתר מין ז' ולא בתר חביבות אלא איזה מהן שירצה קשה למה לא יועיל כאן מוקדם באין שוות נימא ג"כ דמוקדם לא מהני אלא בשוות כמו מעלת חביב וכ"ת הכי נמי דלהרא"ש הוה מעלת הקדימה בשוות דוקא זה אינו דהא סיים הטור בסי' זה אבל לסברא של א"א ז"ל שהן שוות בורא פרי העץ ובורא פה"א אפשר דאיירי אף בכוסס חטה פי' דחטה קודמת מצד המוקדם בפסוק מ"ש דמועיל אף באינן שוות וי"ל דכיון דחשוב בקרא דמיירי במעלת הקדימה שוות ואינן שוות ש"מ דמוקדם הוי מעלתו בכל גוני משא"כ מעלת מין ז' לא מצינו לו מעלה להקדמה אמרי' אין לו מעלה אלא בשוות שהאחד פוטר חבירו אבל לא במקום שחייב לברך על שניהם לענין קדימה:

הלכך תמרים קודמים כו'. בטור כתוב קודם זה הלכך זית קודם לשעורה כו' ונראה דזה מיירי בתבשיל הנעשה משעורים דאי תפרש דוקא בכוסס שעורים שברכתו בורא פרי האדמה אז זית קודם לו. אבל במעשה קדירה דשעורים שברכתו בורא מיני מזונות מבורר טפי מבורא פרי העץ דזית זה אינו דאם כן אמאי כת' הטור אח"כ גבי יין ומיהו מעשה קדרה דחטי' דשעורים קודמין ליין לפי שברכתו בורא מיני מזונות שהיא ג"כ חשובה ומבוררת לו וגם קודמין בפסוק עכ"ל. והיה לו לכתו' רבותא גדולה ברישא גבי זית דאפילו במקום שהשעורה מאוחר בפסוק כגון לגבי זית אפילו הכי בורא מיני מזונות עדיף ולמה המתין עדיין לחלק בזה דלא הוי רבותא כל כך אלא ברור דכאן מיירי אפי' ממעשה קדירה וכ"ת הא באמת במעשה קדירה הוי ברכה מבוררת ולמה לא יקדים לזית. נראה לי שהטור לא חשיב לזה ברכה מבוררת נגד בורא פרי העץ ולנגד יין לא כתב הטור שהיא מבוררת יותר ממנו. דהא לא כתב רק שהיא גם כן חשובה וגם קודמין בפסוק ולא אמר שמבוררת יותר אלא שהשוה יין ובורא מיני מזונות לענין מבוררת. ותו דאם הוי מבוררת יותר מיין בזה נמצא שיהיה לבורא מיני מזונות שני מעלות קשה למה לי ב' מעלות והלא כלל בידינו דכל המוקדם קודם אפי' באין בו שום יתרון רק מצד ההקדמ' לחוד וכמ"ש הטור אח"כ גבי חטה קודמין לזית. ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש לא כ' רבינו לשני טעמים אלו אלא טעם זה דהיינו טעם הקדימ' בפסוק לחוד כמ"ש הטור בהדיא אלא ברור דהכי קאמר שלכאורה יש ליין מעלה מצד ברכתו שהיא מבוררת. ונמצא אם יש לתבשיל של שעורה מעלה מצד הקדימה הוין שקולים יחד ע"כ הקדים לומר שגם במ"מ הוא מבוררת כמו היין וגם עודף עליו מצד קדימתו בפסוק וגם שנמצא בדברי הרא"ש שכתב וז"ל דודאי ברכת המוציא או במ"מ חשיב מבורא פרי העץ נראה ע"כ דהטור לא ס"ל כן מכח ההוכחה שכתבתי והמעיין ברא"ש יראה דכ' דבר זה דרך דחיה לומר שאין להביא ראיה לרש"י מזה וע"כ ניחא גם במ"ש הלכך זית קודם לשעורה דהיינו אף במעשה קדירה דשעור' דהשעור' היא מבוררת בשוה עם הזית ויש קדימה לזית בפסוק כנלע"ד בפי' דברי הטור על נכון ורמ"א כ' אבל במעשה קדירה מה' מיני דגן היא חשובה יותר מברכת היין לא מצד הברכה עצמה שהיא מבוררת כ' כן אלא מצד הקדימה בפסוק וכמ"ש. ובלבוש ראיתי בזה שכת' האי הלכך שזכרתי בשם הטור וכ' שברכת במ"מ היא מבוררת יותר מן היין והאריך בפלפולים שהקשה לו א' לומר דודאי האי הילכך זית קודם לשעורה היינו בכוסס שעור' דוקא דברכתו בורא פה"א וזית היינו זית שלא נגמר גדולו דג"כ ברכתו בפה"א ע"ש אם תרצה וכל זה ללא הכרח וצורך כי בודאי כאן מיירי מכל שעור' אפי' במעשה קדירה כמ"ש והוא ברור אחר העיון:

אבל כוסס חטה כו'. זה הוא דעת בה"ג דס"ל דבורא פה"ע קודם לבורא פרי האדמה וסיים הטור על זה אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס חטה עכ"ל ופי' ב"י דכ' לשון אפשר משום די"ל דהרא"ש מודה בזה דחטה דכתי' בקרא היינו לאו בכוסס אלא בפת מדגלי קרא בתריה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כו' ולא ידעתי מה עלה בדעתו בזה דהא כת' הרא"ש בהדיא ואף אם תרצה להעמידו בכוסס חטה כו' ולפ"ז ודאי א"א להעמידו בכוסס אלא נראה ברור דלהכי כ' הטור לשון אפש' לפי שכת' הרא"ש וז"ל ואף אם תרצה להעמידה בכוסס י"ל כך כי כל המוקדם בפסוק בין בדברים שברכותיהם שוות כמו חטה לגבי שעורה כו' עכ"ל. כוונת הרא"ש דהאמת הוא דאף באינן שוות יש מעלה לקדימה אע"פ שאז אין מעלה לחביב או מין ז' כמש"ל לדעתו אלא דמ"מ יש לומר דגם מעלת הקדימה אינו אלא בשוות אבל לא באינן שוות כמו במעלת חביב ומין ז'. ע"כ כת' הטור לשון אפשר בזה כיון שי"ל דבכוסס חטה לא מהני קדימה נגד בפה"ע מצד שאין ברכותיהן שוות כנלע"ד פשוט:

ואיהו לאו ממין ז'. קשה דהא כתב בסי' ר"ח דכוסמין ושבולת שועל הווין בכלל הדברים שנשתבח ארץ ישראל ממילא הוה בכלל ז' המינים ולפי מ"ש בסי' קס"ח לתרץ שם מתורץ גם כאן דה"ק אף על פי דאיהו לאו בכלל שבעה לכל מילי מ"ש:

במ"א ס"ק ב' דאמרינן כל המוקד' כו' ר"ל דלהרא"ש רוצה לכאורה להביא ראיה לדעת רש"י ודעימיה דאין בפה"ע קודם לבפה"א ודלא כבה"ג המבואר בסעיף ב' מדאמרינן כל המוקדם כו' משמע דחטה קודם לגפן אע"ג דכוסס חטה הוא בפה"ע וע"ז כתב המ"א דמשמע דלרש"י א"ש והלא רש"י ס"ל כשאין הברכות שוות ואין אחד נפטר בברכת חבירו כגון צנון וזית אין קדימה כלל ע"כ דדוקא בצנון וזית כיון דצנון ליתא בקרא כלל לא שייך קדימה אבל אם שניהם מין שבעה מודה רש"י דאף כשאין הא' נפטר בברכת חבירו יש דין קדימה כשמוזכר בפסוק קודם:

ט"ז ס"ק ג' בטור כתב אפילו אם המאוחר חביב יותר כו' קשה למה יועיל כאן מוקדם כו' בפסוק משמע דמועיל אף כו' כצ"ל:

ס"ד ד' שהוא ג"כ חשובה ומבוררת וגם קודמין כו' ומטעם זה גבי שעורה קודמת לדבש כו' כצ"ל הלכך זית קודם לשעורה. לא הבנתי דאף לפי דבריו דמפרש מ"ש הטור ומבוררת קאי אתיבת ג"כ דהיינו שהוא ג"כ מבוררת ממש זה דוקא לענין ברכת בפה"ג דהוא מבורר לעצמו משא"כ זית דברכתו בפה"ע הוא ברכה כוללת לכל פרי העץ ובזה שפיר הוה במ"מ מבורר יותר. ונראה דהט"ז ס"ל להטור מצד הסברא לא חשיב ליה במ"מ מבוררת מבפה"ע רק דלכאורה ראיה ממ"ש הטור גבי יין לזה אמר דגם שם אין פירושו שמבוררת יותר: